אור ברסלב
נחלת שמעון (זרחי) נחלת שמעון › סימן יד

נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי

נחלת שמעון · סימן יד

סימן יג

בדבר אשה ענונה מיורבריג:

זה לשון הגבי"ע שת"י האשה

במותב תלתא בי' דינא כחדא הווינא. ואתא לקדמנא מו"ה יעקב במו"ה צבי והעיד בתורת עדות בזה הלשון איך האב גיקאנט ר' משה ווערזאנער וואס ער האט גיהאט אווייב ביורבארג בת ר' ליב שלאוועס האב איך גיזעהען בעת מלחמת רוסלאנד עם טורק ביי דעם פעסטונג שאקצי. ער איז דארטין גיוועזין איין מארקיטענער בשותפות עם מלמד משקלאוו האט ער גילאזין דעם ר' משה אין שאקצי הנ"ל. אונ ער איז אוועק גיפאהרען קיין ווארנע. נאך דעם בחזירתו מווארנע איז ער גיפאהרען אויף שאקצי, האט מען עם ניט אריין גילאזין, אונ מען האט עם דער האלטען אויפין גאלאנטיר. זיינען גיקומען אהין שני אנשים מיאסס, האבין זייא דער ציילט וויא אין שאקצי זיינען אויש גישטארבין כמה יהודיה. האט ער גיפרעגט ביי זיי אויב זיי האבען גיזעהען דארטען דעם ר' משה הנ"ל. האבין זיי גיזאגט אז דער ר' משה איז גישטארבין עם שותפו המלמד הנ"ל. אונ זיי זיינען גיוועזין ביי זייער מיתה. אונ דער ר' משה האט זיך גימאטערט חמשה ימים אונ איז זייער שווער גישטארבען. כל הנ"ל העיד לפנינו מוהר"ר יעקב הנ"ל בת"ע כד"ת ולראי' באנו עה"ח ע"כ לשון הגבי"ע:

והנה מה שיש לעיין לפי דעתי בהתרת האשה בת ר' ליב שלאוועס מיורבארג. עפ"י לשון הגבי"ע הוא בפשט הלשון של ר' יעקב ב"ר צבי. איך האב גיקאנט ר' משה ווערזאנער, וואש ער האט גיהאט איין ווייב ביורבארג בת ר' ליב שלאוועם. יש להסתפק אם נכלל בזה הלשון שהכיר וידע מכבר שהי' ר' משה הנ"ל בעלה של האשה המבקשת ההיתר. או שר' יעקב המעיד לא ידע והכיר רק את ר' משה. ומה שסיים וואש ער האט גיהאט כו' הוא לתת לפני ב"ד סימן על ר' משה הנ"ל. וזה ג"כ על שני דרכים אם שידע זאת עפ"י ר' משה הנ"ל. שסיפר לו כן שיש לו אשה ביורבארג. או ששמע עתה שאשת ר' משה ווערזאנער שהי' במלחמה היא ביורבארג. והנה אם נתפוס המובן הראשון הרי העיד על בעלה של אשה זו בוודאי אלא שעדיין יש להסתפק בעדות השני אנשים מיאסס אשר מפיהם הוא מעיד עליו שמת. כי אנשי עיר יאסס בוודאי שלא הכירו את ר' משה הנ"ל כ"א מעת היותם יחדיו שם בעת המלחמה. וא"כ כששאל אותם העד ר' יעקב על ר' משה הנ"ל והם הגידו לו שמת עדיין לא נדע אם השאלה וההגדה בדרך מבורר ומוחלט על ר' משה הידוע לכולם שנתוועדו יחדיו באיזה פעם או ששאל אותם על איזה ר' משה שהיה שותפו של המלמד והם השיבו לו ג"כ עפ"י הדברים האלה. והנה אם בעיני גברא דשפיר חזי יורה לשון הגבי"ע שהכיר העד ר' יעקב שהיה ר' משה בעל האשה ושהיה בוועד אחד עם אנשי יאסס. שוב אין להסתפק בהתרת האשה שהרי העיד עד מפי עד על בעלה שמת, ועדיין אולי לפי שיש לדמות מקום וזמן מיתת ר' משה למת במלחמה. ואעפ"י שמת שלא במקום המלחמה אלא במבצר שאקצי. מ"מ לפי הנראה מהגבי"ע היה שם באותו זמן חולי החאלערייע ר"ל שאמרו שמתו כמה יהודים בשאקצי. והיה שם גאלאנטטר. וכפי הידוע לנו שהחיים הם בדילים מן החליים בעת חולי הנ"ל ושייך לומר בדדמי ונכלל באלות וכיוצא בדברים אלו שרובם למיתה שנזכר ברמב"ם וש"ע סעי' ל"ג שצ"ל וקברתיו וכפי הנראה שחולי הנ"ל במקום וזמן הנ"ל הוא מדברים שרובן למיתה. וכ"ש לפי מה שהובא בקו"ע סי' רכ"ז שלדעת הרב"י. כשהעד נחפז ונמלט על נפשו אין מקבלין עדותו. אלא שבזה יש לצדד ולהקל עפ"י מה שהביא הב"ש ס"ק קנ"ג בשם תשובת מוהר"ם וצ"צ שאם עד אחד בפנינו ואומר בשם שני עדים הוי כאלו היו בפנינו השני עדים ולא חיישינן לבדדמי עכ"ל ואעפ"כ אפשר דעכ"פ בעינן שנדע בבירור שהשני עדים הם כשרים דהא משום כאלו העידו בפנינו מתירין לה. אבל באמת מל' הרמב"ן והרא"ש שכתבו דבתר סהדותא דב' עדים לא דייקינן מוכח להדיא דלא כתשו' מהר"ם וצ"צ. וכ"ש דהיכא דאין ההיתר ברור שיש לחוש לדעת הרי"ף דגם בשני עדים בענין וקברתיו. וכ"ז אם יש לדמות נידן דידן מחמת החולי ושעת מלחמה למת במלחמה עצמה. ואין לומר דגרע מגוסס לא הוי. שמעידין עליו אחר שלשה ימים. חדא דלא בקיאינן השתא בגסיסה. והראיה שהעידו עליו שהיה גוסס חמשה ימים. וגם בעינינו ראינו הרבה חולים בחולי הנ"ל. שנתייאשו קרוביהם מהם והניחום בחזקת שמתו בודאי ואחר איזה ימים עבר מהם החולי ע"י איזה מקרה ומשונה מדעת הרופאים. וגם כל האחרונים השיגו על הב"ש ס"ק י"ח וצ"ד בדין עדות על הגוסס:

וכל זה אם היה המובן מהגבי"ע שהעיד ר' יעקב מכבר שהיה ר' משה בעל האשה הזאת. אבל מה אעשה ועיני הכהות רואות במובן דברי העד לפי לשון הגבי"ע שלא העיד כ"א על שמו של בעל האשה.

ועתה נזקקין אנחנו לצרף עוד קולות להתרת האשה הנ"ל. והנה אם ידע ר' יעקב שר' משה המת היה חתנו של ר' ליב שלאוועס מיורבארג עפ"י דברי עצמו של ר' משה הנ"ל שכן דרך המודיע עצמו לאחרים להתייחס ע"ש חותנו אם אביו אינו מפורסם. הרי כאן עדות מספקת לפימ"ש מהרי"ק ס' קע"ה שאפילו לא היו מכירין אותו ולא יודעין שמו כ"א על פיו ואפילו בפעם אחת שאומר ששמו כך די בכך. ואעפ"י שיש לי לפקפק ע"ז מהא דקי"ל לענין גיטין ושטרות. דבעינן הוחזק לשלשים יום. מ"מ כל הפוסקים הולכים לשיטת מהרי"ק. וא"כ לא גרע בשום צד משמו ושם אביו ושם עירו וכיון דלא הוחזק אחר ששמו כך ואנו יודעין שבעלה של האשה הזאת ששמו כך היה בשאקצי הא קיי"ל כרבא דלא חיישינן לתרי יצחק ואין כאן בית מיחוש אלא לדעת החולקים על הרא"ש במכלוף בן מליל ולא חיישינן להו דכל הפוסקים קיימי דלא כוותייהו ואפילו לדעת הרמב"ן וסייעתו דבעינן תרתי לטיבותא לא שכיחא שיירות לפי שמתקבצין אנשים ממדינות הרבה ורחוקות ואיכא למיחש לתרי שווירי. דודאי העד ר' יעקב שהוא ממדינתנו שמעיד בפנינו על עיר יורבארג הוי כאלו סיים בפירוש אותו יורבארג שבמדינת זאמוט ואין צריך לפרט ומכש"כ האידנא שניכרין אנשי המדינות במלבושיהן ודברי פיהם. מדינה ומדינה כמנהגה וכלשונה וא"כ עדות ר' יעקב הוא בודאי על בעלה של האשה. אלא שכיון שלא ראה הוא המיתה אלא שהעיד מפי אנשי ייאס ואם לא היו בוועד אחד מעולם אנשי ייאס והעד ר' יעקב ור"מ הנ"ל. שלא הוזכר זה בעדות ר' יעקב וכל כי האי בודאי ליכא למימר דממילא משמע. אלא דמשמע מלשון העדות. שאחר שספרו לו שמתו כמה יהודים בשאקצי שאל אותם אם לא ידעו מר' משה שותף המלמד והשיבו לו שמת וגם שותפו המלמד מת. ואם לא נסמוך בזה על המקילין בעד מפי עד יותר מן העד הראשון וסוברין דבעד מפי"ע תלינן להקל [ונראה דאפילו להמקילין בעמפ"ע לענין וקברתיו ובספק אשתהי. היינו משום דתלינין שאם היה לפנינו היה מברר דבריו איך נתברר לו שמת. משא"כ בנידן דידן] אם היו האנשים מייאס לפנינו לא היו יכולים לברר יותר. ממה שיודעין ואם בוודאי לא היו מכירין את ר"מ הנ"ל מקודם וע"כ שהיו אומרים בזה הלשון איש ממדינת ליטא שמו ר' משה שהיה מארקיטענער בשותפות עם מלמד משקלאוו מת בשאקצי. ויש לעיין אם היינו מתירין את האשה בעדות כזו ואפשר דכיון שאנו יודעים עפ"י עדות ר' יעקב שבעלה של האשה היה מארקיטענער בשאקצי בשותפות עם מלמד משקלאוו ובכלל עדותו ג"כ שלא הוחזק שם אחר [שאל"כ אין בעדותו מפי אנשי ויאס כלום. אם נאמר שלא היו מעולם בוועד אחד] בזה יש לצדד להקל עפ"י הפוסקים המתירין בשכיחי ולא הוחזקו. ואע"ג דאין בעדותן של אנשי ייאס לא שם אביו ולא שם עירו. נראה דמה שאמרו שהיה מארקיטענער בשותפות עם המלמד משקלאוו חשוב כמו שם אביו. ונסמוך על הפוסקים דלא מצרכו שם עירו היכא דיש אומדנות והוכחות. ועפ"י מה שכתב הח"מ ס"ק מ"ז וז"ל הן אמת אלו נוכל לברר שבעלה של זו הלך ללוקאה ובידו סחורה הנקרא בלשון רוסיא באגאטע נענזי ולא חזר לביתו היה אפשר לצדד היתר עכ"ל. וכפי הנראה דאפילו למאן דאוסר בשמו ושם אביו גרידא היינו משום דאפילו לא הוחזקו כהוחזקו דמי דהרבה יוב"ש נמצאים בעולם. אבל בכה"ג מודי דלא חיישינן לאחר בסימן כזה. אם לא הוחזק אלא שהספק הוא אם נחשב לסימן מובהק:

ולענין לחוש שמא לא העיד כלל ר' יעקב שיודע שהיה לר' משה אשה ביורבארג אפי' ע"פ דברי עצמו של ר' משה. אלא שאמר כך לפני ב"ד הסימן כפי ששמע עתה בודאי שהוא רחוק ודחוק למאוד דודאי אכולא מלתא קמסהיד כיון שבא להתיר כמ"ש התוספות כתובות דף כ"ד ע"ב ד"ה אמנה שבשטר וכ"ש בכאן שהוא מעשה ב"ד. ומה שהביאני להסתפק בזה בדרך ה"ג הוא לפי שלשון הגביעת עדות מתחיל בלשון מדבר בעדו לשון העד עצמו ומסיים במלות האט ער דעם ר' משה גילאזין אין שאקצו כו'. עד סופו בלשון נסתר כאלו אחר מספר דברי העד שדרכו לשמור הענין ולא המלות:

ועפ"י הדברים האמורים כאשר באנו לדון בהתרת האשה בלי שום פקפוק עפ"י הבנתי הקלושה בהגבי"ע שתחת ידה. באנו למחלוקת בשני דברים. הא'. אם יש לסמוך בעמפ"ע אפי' לא אמר וקברתיו. והב'. אם מהני שמו לבד בצירוף סימנים ראוים לסמוך עליהם שלא לחוש לאחר. ולפי שאין תלמיד כמוני מכריע. ואעפ"י שיש בידי סברות ופלפול בדברי הגמ' וראשונים ז"ל. אשר על פיהם יתיישב דעת הרח"ש שהובא במראות הצובאות סי' ע"א שהעלה להחמיר בלא שם עירו. ויתורצו כל ההשגות שהשיג עליו הגאון מוהרז"ו ז"ל זי"ע. מכל מקום מנעתי מלכותבם לפי שלא אסמוך עליהם להלכה. ולהדרת גאונו אין צורך בחדודין שלי והייתי מונע מלכתוב יותר כ"א להעיר מה שיש להסתפק בהתרת האשה ולא יותר. ובידו הגדולה לקרב ולרחק כפי הכרעתו. א"ל כי פקודתו שמרה רוחי אשר פקד עלי לשום עיוני בהגבי"ע ולחוות דעתי. ולא אוסיף מדעתי דבר. כ"א מה שנראה לי עפ"י הדיעות והכללים אשר מסרו בידינו חכמי הדורות אשר מלפנינו איך להורות הלכה למעשה:

ולאשר בנידן דידן עכ"פ מידי ספק לא יצאנו וכמ"ש הרב ח"מ ס"ק מ"ז וז"ל והכלל מי שרוצה להקל בוודאי שימצא פוסקים שיהיו לעזרו עכ"ל. ואני אומר דכן הוא ג"כ דמי שרוצה להחמיר יהיה לו במה להתלות. ומי יודע לשער חילוקים ובחינות דקות אשר בענינים אלו. והנה מצאנו ראינו כת מהאחרונים שמקילין בה בספיקא דעיגונא דאתתא. וכנגדן כת מהפוסקים שמחמירין בספיקה כספק א"א. ונראה לי לשים שלום בין החכמים ודא ודא אחת היא שכוונת המקילין במעשה שבא לפניהם הוא להקל במה שהחמירו חכמים בכיוצא מזה בדבר שבערוה היכא דאפשר. או אפילו במה שהחמירו בשאר איסורים. וכוונת המחמירים הוא להחמיר במה שמצינו שהקילו חכמים פעמים בספיקן של שאר איסורים לתלות לקולא מסברא אפילו באיסור תורה. ובזה לא סמכינן אסברא כזו. ומעתה חל עלינו לעיין בשני הספיקות הנ"ל מאיזו מין הם. והנה עיקר הספק השני הוא שמא אחר הוא שמת ולא בעלה של זו. נראה דמדאורייתא לא חיישינן להכי כלל. דאל"כ המביא גט ואבד ממנו ומצאו לאלתר אמאי כשר היכא דהשיירות מצויות והוחזקו ניחוש דלמא משיירות שעברו מקודם לכן נפל אלא וודאי דמדאורייתא אמרינן אותו שאבד הוא אותו שנמצא. והרי הוא כאלו היינו עדים בדבר. וכלל הוא בידינו אחזוקי ריעותא לא מחזיקינן אפילו לחומרא בעלמא מדרבנן ולהכי לאלתר כשר אלא דאם אתרעי פ"א לפנינו שוב חוששין מדרבנן לכל מאי דאיכא למיחש. לרבה ור"ז בגיטין ולאביי ורבא ביבמות לכל מר כדאית ליה. ובזה יש ליתן טוב טעם למחלוקת התנאים גיטין כ"ז ע"ב בשיעור שלא לאלתר למעיין בהם. למר מסתבר ליה דבהכי אקרי' ריעותא ומר כו'. שוב מצאתי בתוספות ב"מ דף כ' ע"ב ד"ה אסורא כו' שכתב להדיא דמדאורייתא לא חיישינן לשני יוסף בן שמעון אבל מדרבנן חיישינן משום לעז עכ"ל:

ובזה יתיישב שיטת הרי"ף דפסק בעיגונא כרבה ובגט כר' זירא. דבגט שייך טפי למיחש ללעז מבמיתה כדאשכחן בכמה דוכתי גירושין יכולה מכחשתו. ואין להקשות דא"כ דחששא דרבנן בעלמא היא איך מדקדק הגמ' יבמות דף ק"כ ע"א מהא דמצאו קשור בכיס או בארנקי אפילו לזמן מרובה כשר דסימנין דאורייתא דהא איכא למימר דהם אמרו והם אמרו. די"ל דמשמע ליה לתלמודא ביבמות דהך ברייתא דמצאו קשור איירי בכל גווני ואפילו היכא דהוחזקו שני יוב"ש ובשמצא אחר ולא ראינו מקודם הגט ביד השליח. ואהך ברייתא גופא מיבעיא בב"מ כ"ז ע"א אי איירי הברייתא בהכי וסימנין דאורייתא או לא ומיירי הברייתא במצאו השליח. והיינו דקאמר נ"מ להדורי גט אשה בסימנין ובהכי ניחא דלא מייתי הגמרא בב"מ למיפשט האבעיא מהך ברייתא וכעין זה כתבו התוס' בשם ר"י. ולפי"ז דחששא דרבנן בעלמא הוא יש לילך בספיקו להקל משום עיגונא דאיתתא. אבל הספק הראשון נראה דהוא ספיקא דאורייתא דלמאן דבעי וקברתיו הרי כל כמה דלא העיד בדבר הברור שמת בודאי הרי הוא בחזקת חי דאוקמא אחזקה דמעיקרא דאע"ג דרובן למיתה. ורובא עדיף מחזקה מ"מ הרי בכה"ג החמירו חכמים דלא תנשא במים שאל"ס. והיה נראה לי הטעם משום דאע"ג דרובן למיתה היינו שסופן למות אחר זמן אבל מ"מ בשעת הראי' שעלי' הוא מעיד הרי הוא כחי כל עוד שלא יצתה נשמתו כמו הא דרוב גוססין למיתה ומ"מ בשעה שהוא גוסס ה"ה כחי לכל דבר ואוכלת בתרומה כשהיא עמו במדינה עד שתצא נפשו. א"כ אין עדותו על אותה שעה ומה שמכלל העדות נשמע שיש לנו לאחר זמן להחזיקו במת מחמת רובא אין זה מפיהם ולא אלימא להוציאו מחזקת חי שהיה בשעת עדותן בכדי ולפי"ז אפילו העידו שני עדים כשרים שראוהו גוסס וכיוצא בזה בדברים שרובן למיתה לא תנשא על פיהם, ולהכי להרי"ף דחייש בדברים שרובן למיתה לבדדמי מחמת וודאי ולא משום ספק אפילו בשני כשרים חיישינן ואע"ג דהטעם בזה באסורא דמשאל"ס חדש הוא לא ראיתי מי שקדמני בו לגבי דידי טעמא דמסתבר הוא. ויש ליישבו בדעת הרב אלפס ז"ל. ומטיבותי' דמר אמינא בי' הא מלתא ואם גאון תפארתו יראה בי' תיוהא נא להודיעני ואבטל דעתי. אלא שלפי"ז קשה אמאי אם נישאת לא תצא כיון דלא יצתה מחזקת איסור מעולם ולא סמכינן אעדים דיהיה רובא להתירא. וע"כ צ"ל דמדאורייתא איכא חזקה אחרת כנגדה והיינו דאשה דייקא ומנסבא. וכמו שפירש ר"ת דף כ"ב ע"ב ד"ה הבא עליה כו' דחזקה דייקא ומינסבא מרעה לה לחזקת א"א ופירש רש"י שם אהא דאומרת ברי לי שמת אין לבי נוקפי שברי לי אלו היה קיים היה בא ומשמע מזה דאפילו אינה אומרת אין לבי נוקפי הוה עכ"פ ספק השקול דהא כשאכתי לא אסיק אדעתא דאיירי באומרת ברי לי ניחא ליה בנישאת לאחד מעדים ואהיא גופא ג"כ לא פריך אלא באשם תלוי קיימא ולא בחטאת. וע"כ צריכין לתרץ כמו שתירץ ר"ת דאיכא חזקה דאשה דייקא ומנסבא. ודייקא רבא ודייקא זוטא איכא בינייהו. ומ"ש רש"י יבמות פ"ח ע"א דבדקה שפיר היינו משום דחוששת שמא תתקלקל בדקה בנפשה והיינו דכדסניה ליה לא בדקה שפיר דאינה חוששת לקלקול. מ"מ שמעינן מינה דאפילו בתרי ותרי איכא חזקה והיינו דאנן סהדי אלו היה קיים היה בא דסתם אנשים אינם מעגנים נשותיהם ברצון ואונסא דלא יכול לבוא ולא להודיע לא שכיח. וכההוא דאמר ר' ינאי כתובות ס"ב כפו מטתו שאלמלא יהודא קיים לא ביטל עונתו אלמא דאלימא לה האי חזקה לאפקועי' מחזקת א"א. דאל"ה לא היה מצוה לכפות מטתו והוי ליה למיחש דילמא יתירו כלתו לעלמא. וכמש"כ בהגה"ת רמ"א סי' י"ז ס"ה שלא לספוד ולא להתאבל מטעם זה וכמ"ש בביאורי הגאון ז"ל אלא דבשאר אנשים לא אלימא האי חזקה כולה האי לאפקועי' מחזקת א"א אלא דשקולים הם. וה"נ משמע דחשיבא חזקה הא דאלו היה קיים היה בא. מעובדא דגברא חרוכא יבמות קט"ו ע"א דהוצרך ר"ח בר אבין לסיים במלתי' ופסתא דידא דשדי נורא איתלי ואתלייד בי' מומא ומחמת כיסופא ערק ואזל לעלמא. דהוי סגי ליה לאסור בחששא דאימא אינש אחרינא אתי לאצולי'. ואי משום פסתא דידא הא א"כ האי גברא חרוכא לא היה שלם דא"כ למה לי' לרבא למימר הא פסתא דידא דשדי ועוד דמ"מ למ"ל לרחב"א למימר דמחמת כיסופא אזל לעלמא אלא וודאי דבלא"ה הוה מצרפינין האי גברא חרוכא דנמצא לחזקה דאלו היה חי כו'. ומרעא לה לחזקת א"א. ולהכי קאמר דמחמת כיסופו ערק ואזל ותו ליכא חזקה דאלו היה חי אלמא דבלא עדות כ"ד שהקילו בעיגונא או אומדנא דמוכח כההוא דגברא חרוכא לא אלימא חזקה הנ"ל אפילו בדברים שרובן למיתה לאפקועי' מחזקת חי. וא"כ לדברי הפוסקים דבעמפ"ע נמי בעינן וקברתיו הוי ליה ספיקא דאורייתא כמו שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת. והא דאם נישאת לא תצא היינו משום דמסייעא לחזקה הא דאמרה אין לבי נוקפי ואע"ג דהתם דוקא בנישאת לאחד מעדים היינו משום דאיתנהו שנים לפנינו דאמרי לא מת. ומובן מאיליו דלא שייך כאן ס"ס שמא הלכה כפוסקים דלא בעינן בעמפ"ע וקברתיו ואפילו תאמר דבעינן וקברתיו אכתי ספיקא לדידהו שמא מת דודאי לאו ס"ס הוא דהוי משם אחד ומי שדעתו יפה יכריע דלכולא מלתא דוקברתיו חומרא דרבנן הוא דנראה דאפילו לדעת התוס' ודעימי' דהא דחוששין למיעוטא דנמלטין במשאל"ס חששא דרבנן בעלמא הוא וה"ה בכל הנך דרובן למיתה מ"מ מסתבר דהיינו דוקא היכא דאיכא תרתי סהדי דאסהידו בי' במידי דרובא למיתה ואפיקו לה מחזקת א"א דרובה עדיף מחזקה. אבל בסהדותא דחד סהדא בגוונא דמספקא להו להש"ס אי מהני אי לא. בוודאי דמיבעיא לן לאוקמי אדינא דאורייתא ולהעמידה על חזקתה. וכ"ש דלשיטת התוס' הא דנאמן עד אחד אינו אלא מתקנת חכמים ולא אמרינן אנן סהדא דדייקא ומנסבא מה"ת. ולפי"ז התרת האשה הזאת תלוי' בזה דאפשר שאין לדמות כלל חולי החאלטרייע ונידון דידן לדברים שרובן למיתה ואין בידי להכריע ומדי ספק לא יצאתי. ע"כ חקרתי ודרשתי אם יש להאשה עוד איזה עדות, ומתוך הדרישות והחקירות הוגד לי שיש פה בעיר שיודע איזה דברים מבעל האשה ואמרתי להב"ד דפה שיגבו עדות. וז"ל הגבי"ע דפה.

במותב תלתא ב"ד כחדא הווינא ואתא לקדמנא מ' צבי הירש ב"מ פנחס זעליג והגיד לפנינו בת"ע כד"ת בזה"ל. איך בין גיוועזין פאר ב' שנים אין שקלאוו, אונ האב גיהאלטין שבת באכסניא אצל ר' בנימין, זיינען דארטען גיוועזין אויך אנדערע אורחים זייא זיינען גיקומען מטערקייא, אונ זייא זיינען גיפאהרען לביתם, וויא מיר האבין זיך פון אנאנדער גירעט אז איך בין מיורבאריג, אזוי זאגט מיר איינער פון דיא אורחים אויב איך האב גיקאנט ר' משה חתן מיורבאריג אונ זיין ווייב מ' עלקא אונ האט מיר גיזאגט סימנין וויא ער האט אויס גיזעהן, אונ מחמת דיא סימנין האב איך מיר גימארקט אז דאס איז דער ר' משה מווערזאן אונ איז דער מאן פון דיא אשה עלקא הנ"ל בת ר' ליב דפה. וויא איך האב מיר דאס בעזינט, אזוי זאגט ער צו מיר למע"ה אז איך זאל מודיע זיין ביורבאריג לאשתו עלקא אז ער איז גישטארבין, אונ עם איז גיבליבען זיינע מאה וחמשים אדומים ביי זיינע שותפים, אונ דיא מעשה האט ער דער ציילט בזה"ל. איך בין גיווזיו איין מענש בייא שותפים של ר' משה הנ"ל. סמוד לווארנע בין איך אוועק גיפאהרען להארמייע אונ האב גילאזין לר' משה הנ"ל עם שותפיו בחיים חיותו. אונ וויא איך בין גיקומען צוריק זאגען מיר דיר דיא שותפים אז ר' משה איז גישטארבען, אונ זייא האבין מיר גיוויזען אז זייא האבין לר' משה מקבר גיוועזין אויפין בערגיל אונ האבין מיר גיוויזין דעם קבר. דיא אללע דיבורים האט דער מענש פאר מיר צבי הירש דער ציילט שבת אונ במו"ש האב איך דיא אללע רייד אויף גישריבען מיט אללע ערטער וואו דאס איז גיוועזין אונ דיא שמות פון דיא שותפים אונ זיין איינינעם נאמען האב איך אללעס פאר שריבין פאר דעם מענשין אין דיא אייגען אונ דער נאך איז פון מיר צבי נאבד גיווארין אללעס דאס וואס איך האב פאר שריבען מיט מיינע אייגענע כתבים דורך איין סיבה אזוי האב איך צבי פאר געסין דיא שמות השותפים אונ פון דעם מענשען וואס מיר פאר ציילט האט, גם דיא שמות המקומות האב איך אויך פאר געסין, נאר דיא רייד וואס דער מענש האט מיר דער ציילט פון דיא גוף המעשה גידיינק איך בבירור הכל כנ"ל:

כל הנ"ל הגיד לפנינו מוהר"ר צבי הירש הנ"ל בתו"ע כד"ת ולראי' חתמנו יום ה' ה' טבת תקצ"ז פה יורבארג נאום אברהם כו' נאום יחיאל כו' ואם כי בהשקפה הראשונה יש איזה הכחשות בין העדות כי לפי דברי ר' יעקב לא הי' לר"מ המת אלא שותף אחד מלמד משקלאוו ולפי דברי המספר לר"צ מפה היה לר"מ שותפין הרבה. אבל כד מעיינין ביה אין כאן הכחשה דאפשר שהיה לר"מ שותף בכל עסקיו עם המלמד ושאר האנשים שהיו מארקוטענר באותו דעוויזייע נקראו ג"כ בלשון העולם שותפים לפי שלפעמים משתתפין באיזה עסק וגם לזה ידע המספר לר"צ שם האשה לפי שהיה משרת אצל השותפין שלו. ואעפ"י שאין בעדות ר"צ לבד כדאי להתרת האשה לפי"ד הרבה פוסקים שהרי לא נדע כלל בלא עדות ר' יעקב שהיה בעלה של האשה בשאקצי ולא מיבעיא לדעת הרמב"ן וסייעתו דיש להסתפק באחר כמו בזה ולא שייך כאן נמצא כאן היה והוי ספיקא דאורייתא אלא אפי' לשאר הפוסקים יש לעיין אם חשוב שמו ושם אשתו ושם עירו כשמו ושם אביו ושם עירו. ואפילו להמתירין בשמו ושם עירו מ"מ מצריכין חיפוש. אבל בנידן דידן מאחר שהעיד ר' יעקב שהוחזק ר' משה מיו"ב בעלה של זו האשה בשאקצי. ולפי עדות ר"צ בוודאי שמת ר' משה מיורבארג בשאקצי. ועוד שיש לצרף לסניף בעלמא. מה ששאלתי לאם האשה לאיזו ענין הלך חתנה מביתה ואמרה שהלך לבקש פרנסה והביאה לי אגרת שכתב חתנה לבתה היא אשתו והאריך הרבה בדברי חיבה וריעות שיבוא אי"ה במז"ט כשיזמין לי הי"ת וגם כפל ושלש עד מאה פעמים בחיבת בנו יחידו שהניח בביתו. רק לסניף בעלמא לאלומי החזקה דאלו היה קיים היה בא. ונראה שהאשה עלקא בת ר' ליב שלאוועס מותרת להנשא אליבא דכו"ע אם יסכים לזה הגאון הגדול ר' אברהם אבלי נ"י מווילנא. ואם לא יסכים הגאון הנ"ל להתירא הדברים הנ"ל בטילין וכאלו לא נכתבו.

תוכן העניינים

נחלת שמעון (זרחי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה