אור ברסלב
נחלת שמעון (זרחי) נחלת שמעון › סימן יג

נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי

נחלת שמעון · סימן יג

סימן יב

שלום אין קין, יועץ גבור בתורה, שואל ומשיב, שומע ומוסיף, פותח כיון ואין סוגר, סוגר ואין פותח, ה"ה ידידי ורחימי, בעל ש"ב הרב החריף והבקי כק"ש מו"ה שמעון נ"י:

מה נכבד היום אשר הגיעני מכתבו הנעים. יינו הטוב המשמח אלקים ואנשים. תשובתו הרמה על מכתבי. והשמיעני שנית והראני זיו הודו והדרו. בקיום דבריו הראשונים. והוסיף עליהם תוספות מרובה על העיקר. ובמקום גדולתו הראה ענוותנותו ושם פניו אל מכתבי. לבנות עליו דיק. ולדקדק בו כאילו יצא הדבר מפי חכם. ומי אנכי כי הביאני עד הלום. לא בי היא. ולא הגעתי למדה זו ודכוותי. זאת ועוד אחרת. ידידי צדק לבשתני ואינני נאה ללבושו. וקראני שמות וכינוים הראוים לחכמים. לא לדידי ודכוותי. אמרתי מתנתך לך להוויין. ונבזבתיך לחברייך. הם המה העוסקים בתורת ד'. אתם נאים ללבוש זה. והלבוש נאה לכם. ואנכי לא ניסיתי באלה. בגדי פרושים הם בגדי קודש. ועתה אתה ברוך ה'. אחרי אשר ענוותנותך תרבני להשיב על דברי. אין ספק כי חפץ בהצדקי ע"כ הנני. ויהי' נא אמרי לרצון. לפני משביע לכל חי רצון. לפי מעוט הבנת ועניות דעתי להתנצל לפני אדוני ולקיים דברי הראשונים במקצת. פתח דבריו יאיר. ואני אומר כי אין דרך הש"ס להקשות כו'. אבל היכא דתנן בהדיא בשם ב"ה אורחא דתלמ' פריך בפשיטות. ורבי פלוני כב"ש אמר למילתי' כו'. ואחר זה כתב עוד. ומ"ש בתוך דבריו דר"מ כב"ש כו' עד ושייך שפיר להקשות ור"מ כב"ש אמר למלתי' בתמיה עכ"ל:

בזה אין בידי להוסיף על דברי הראשונים. כי לא מראש בסתר דברתי. ודברי מפורשים היטיב במכתבי הראשון. והוא כי כת"ר רצונו להוכיח על טבילה שאינו בכלל רחיצה מצד התמי' שהוא תמוה לרוכ"ת דאם נאמר דטבילה בכלל רחיצה. א"כ אין טבילה בשבת לר"מ מצד איסור רחיצה. א"כ ר"מ כב"ש אמר למלתי' דלית להו טבילה בשבת. ע"ז השבתי שאין כאן שום תמי' שדברי ר"מ אין להם שום שייכות לדברי ב"ש. ואין מדברי ב"ש לא סיוע ולא קושי' לדברי ר"מ. ואפשר דב"ש לית להו דר"מ בגזירת צונן. ואפשר דאית להו גזירת צונן ואמרו שאין טובלין בשבת. אף במקום שאין בו גזרת רחיצה כמו בנהר וגם ר"מ אפשר דאית לי'. דב"ש האוסר טבילת שבת ואפי' בנהר במקום שאין בו גזירת רחיצה. אוסר מטעמא דמתקן ואפשר דלית לי' איסור טבילת שבת. ומותר לטבול בנהר. ואני אומר דפסקי לי' לתלמודא דר"מ אית לי' טבילה בשבת בנהר שאין בו גזירת רחיצה מטעמא דמיקר. א"כ ר"מ כב"ש וודאי לא אתי' ועוד זאת אמרתי דאפי' אם הי' מפורש בדברי ב"ה ואדם טובל בשבת בכל מקום לא הי' לכת"ר שום ראי' בזה דטבילה לאו בכלל רחיצה מטעם הקושי' מדברי ב"ה דמתיר טבילה בכל מקום על ר"מ דאוסר בכל מקום מגזירת רחיצה כי בפשיטות הי' לנו ליישב דר"מ לא ס"ל דהתיר ב"ה בכל מקום. רק שהמשנה רבי סידרה בהאי לישנא אליבי' דר"י ור"ש כמו שמצאנו שסידר רבי האי דא"ט. והאי דפ' חבית אליבא דר"י ור"ש רק שהי' נשאר לנו דקדוק בגמרא למה לא פריך מתניתין דלא כר"מ. אך זהו אם הי' מפורש במשנה בהדי' אליבא דב"ה ואדם טובל בכל מקום בשבת. ומה שתפס עלי במאי שהוכחתי שמי משרה הוא בנהר. מדאצטריך ר"מ לאסור משום רפואה. וכתב רוכ"ת על זה, ואנא אמינא דאי משום הא לא איריא דאכתי אפשר דמי משרה בבור נינהו. אלא דה"א דשרי בהו רחיצה אפי' לר"מ כיון דאין דרך לרחוץ בהם כלל כ"א לרפואה כו' קמ"ל דאפ"ה אסור לרחוץ בהם עכ"ל:

לא ידעתי מאי הא"מ יוכל להיות בזה. ומאי מקום לטעות יש בזה שיהי' מותר רחיצה במי משרה. הלא לא רישא דברייתא ולא סיפא מניחים לנו לטעות בזה. רישא דברייתא רוחצין במי טברי' [פירש"י ואעפ"כ לא מוכחא מילתא דלרפואה היא] א"כ כיון דמי משרה שרי וההיתר הוא משום דאין דרך לרחוץ בהם אלא משום רפואה האי רישא מיותר. וסיפא ולא בימה של סדום אשר טעם אסורו וודאי משום רפואה הוא א"כ איך יש לטעות טעות כזה ואם הי' מי משרה בבור לא הי' לי' להברייתא להזכירו כלל כיון דאסור מגזירת רחיצה. ועוד יש לי דברים בזה אבל כיון דכתב כת"ר כי לא לזה הי' כוונתו האריכות בזה אך למותר:

כתב רוכ"ת עיקר הוכחתי הי' דאם נימא דלר"מ אע"ג דקאמרי ב"ה סתמא ואדם בשבת ולא מפליג מידי מ"מ אינו אלא בנהר דוקא. ה"נ נימא אנן אליבא דכו"ע לרבא דאע"ג דלא מפליג בהדיא במתניתין מ"מ אינו אלא במים היפים דזיל בתר טעמא דנראה כמיקר כו'. לפענ"ד גם מזה אין להוכיח דר"מ מפרש דברי ב"ה במקום שאין בו איסור רחיצה. ובמקום שאסרו משום רחיצה לא התירו הטבילה ואין צורך לפרש במשנתנו כי מאיסור רחיצה לא דברו במשנתנו. אמנם לרבא מצד איסור טבילה עצמה המקומות חלוקים יש מקום שמותר לטבול בו ויש מקום שאסור לטבול בו מצד איסור טבילה כמו מים הרעים מצד שאינו נראה כמיקר בודאי הי' לו לפרש במשנתנו:

[והנה זה לשון ספר התרומות סי' רל"ג. אבל אם החמין שהוחמו מע"ש הן מונחים בקרקע מותר ליקח מן המים ולשפוך על כל גופו אבר אבר היינו להשתטף כר"ש אבל ליכנס בהן גופו אסור דלא התירו לרחוץ כל גופו אלא בחמי טבריא שהן חמין מששת ימי בראשית ודוגמתייהו אבל אם הוחמו בשבת אסור אפי' פניו ידיו ורגליו. והנה נשמע ממנו כי חמין שהוחמו מע"ש אסור ברחיצה אבל מותר בשטיפה ופסק דלא כר"י דאוסר גם שטיפה ומה היא שטיפה לתת על כל גופו אבר אבר. ואולם ליכנס בתוך החמין אסור אף אם המים בקרקע. וזהו רחיצה שאסרו אבל בכלי אסור גם שטיפה ומבואר דלכנוס במקוה מים חמין גרע משטיפה. וא"כ להסוברים דהלכה כר"י דאוסר שטיפה כ"ש דאסור לטבול במקוה של מים חמין שהרי כן נראה מלשון של בעה"ת דהכניסה בתוך המים אף שהוא בקרקע גרע משטיפה ששופך המים על גופו. ואולם לשון הראב"ן דף קמ"ה זה לשונו. תשובת רשב"ם להראב"ן. ולפי פירוש רבינו זקני ופירושים אחרים העמיק מורי להקשות מאי דוחקו לומר אלא אי איתמר הכי איבעי לי' למימר הא דאסרו רבנן משום דבשבת הוחמו [והוא קושית התוס' שם] אמת אומן אמנה לית נגר ובר נגר דיפרקיני' ואי אפשר להעמיד רק בלשון אחרת והכי פירושו. אמר רב איקא ב"ח מתניתין חמין שהוחמו בשבת אסורין ברחיצה לאו רחיצה ממש לשפשף ולהדיח בידים דעביד מעשה אלא אפילו להשתטף כל גופו קאמר לשכשך בהם גופו כאדם שטובל במים להקר. ומתניתין כר' יהודה דאמר בחמין אסור להשתטף ובהוחמו בשבת מיירי כמתניתין וסיפא דקתני אסורין ברחיצה להשתטף נמי אבל לרחוץ פניו שרי כבית הלל הא הוחמו מאתמול שרי לשטיפה. וברייתא דלעיל דאותבינא מינה אמתניתין דקתני חמין שהוחמו מע"ש למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו לרחוץ ממש קאמר להתלבן יפה אבל לשטיפה בעלמא שרי:

והנה היוצא מדברי רשב"ם אלו שהשיב להראב"ן דטבילה להקר אינו אלא כשטיפה ואימתי רק כשהוא משכשך בהן כל גופו ובודאי אין לנו לעשות מחלוקת בין הרשב"ם לבעל התרומות בגדר הרחיצה שנאמר דלבעל התרומות מה שהוא מכניס גופו בתוך המים אף שהמים הוא בקרקע הוי רחיצה ממש. ומה שהוא שופך המים על גופו אינו רק שטיפה. ולרשב"ם הסברא בהיפוך רק מדברי רשב"ם נלמוד דמה שכתב בעל התרומות דנכנס גופו בתוך המים הוי רחיצה גמורה היינו אם רוחץ שם להתלבן ועושה מעשה רבה. ועכ"פ מה שהאשה טובלת רק להטהר לבעלה אף בלי שכשוך כלל אין זה לא רחיצה וגם בכלל שיטוף אינו.

וזהו שרמזתי לעיל דמדברי הראב"ן מבואר דטבילה אינו בכלל גזירת רחיצה ולא מבעי לסברת רשב"ם שהרי לפי גרסתו ומבואר דהראב"ן מסכים עמו שהרי לזאת העתיק תשובתו בספרו. מותר שטיפה כל גופו בחמין שהוחמו מע"ש אלא אפי' לדעת החולקים עכ"פ למדנו דשלשה חילוקים יש בענין רחיצה. א' רחיצה ממש להתלבן. ב' שטיפה שהוא נכנס בתוך המים לסברת רשב"ם או שנותן המים עליו לסברת שאר ראשונים. אבל עכ"פ משכשך המים בגופו ג' טבילה במקוה בלי שום שכשוך אין לנו מי שיאסור כלל:

והנה המ"א ס"ק ו' כתב דבמחמם ידיו אחר נטילה אצל האש אסור משום רחיצה במים שהופשר בשבת. ובאמת רחוק מאוד להסביר סברא זו. דא"כ כל המים שיעמדו בחורף בבית שהסיקוהו ובודאי שנפשרים יהיו אסור לרחוץ בהם משום מים שהוחמו בשבת. אף פניו ידיו ורגליו לבד. אבל הדבר ברור כמ"ש הגר"א זללה"ה אשר רמזתי עליו לעיל דזה שעומד נגד האור ומפשיר מים שעליו אף שאין כאן ספק איסור מלאכה מ"מ לענין איסור רחיצה לא עדיף מחמין שהוחמו בע"ש דג"כ לא נעשה בהם איסור ואסור להשתטף בהם כל גופו וה"נ אינו אסור רק כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו באמת מותר. וסברת המ"א נראה לי דבאמת אנו צריכין להסביר למה החמירו בגזירת מרחצאות יותר מבאיסור תורה שהרי באיסור מבשל בשבת לא אסרו לתת נגד המדורה להפשיר ובאיסור דרבנן של רחיצה בחמין גזרו גם בפושרין. והדבר פשוט שהרי עיקר הגזירה הי' מפני הבלנין שהיו מחמין בשבת. וכתב הר"ן דח"ו לא היו מחמין בשבת רק שהיו נותנין האור מערב שבת והיו המים מתחמם בשבת. ואף שבזה ג"כ אין איסור יש בזה חשש שמא יחתה בגחלים הרי דאין החשש משום איסור בשול המים רק משום מחתה בגחלים משום מבעיר אש. והנה זה החשש יש ג"כ בפושרין כמו ברותחין כל שהוא עושה איזה פעולה עם האש לצורך המים שהוא רוחץ בהם בין להחם אותן בין להפשירן. ואולם במה שהיו מטילין חמין לכה"ג ביוהכ"פ שלא עשו שום פעולה עם האש והמים שטובל שם וכ"ש במה שמכניס המים להבית שהוסק שם בחורף אין כאן שום חשש איסור וכ"ש שהמים מטילין בע"ש זמן רב קודם בין השמשות. ועי' בתשובת דבר שמואל סימן ש"ח ושל"ק (אין הס' ת"י) וראיתי שהביא בשמו בס' פחד יצחק על מה שנהגו הנשים לטבול בע"ש בעוד היום גדול שהוא מנהג בלתי נכון. אמנם נתפשט משום שנוהגות להחם מים להטיל במקוה וכדי שלא לעשות בשבת שום סרך אסור לרחוץ כל הגוף בחמין אפי' הוחמו מע"ש. ע"ש כי טוב לעשות הטבילה ביום שביעי בליל שבת ולא לעשות מבעוד יום הרי לנו תלתא קראי הרשב"ם והראב"ן והר"מ בתו"י שם בשבת. ותלתא תנאי תשובת דבר שמואל והח"צ והקרבן נתנאל כולם מתירין לטבול בין השמשות עכ"פ בחמין. ולפי מה שבארנו תשובת רשב"ם אין אחד מן הראשונים חולק ע"ז שלא להתיר טבילה בחמין אף בשבת לכן אין לפקפק בזה. ואין כאן מקום להאריך יותר:

מנכד המחבר]

ועתה ידידי קבל נא את ברכתי. הי"ת יוסיף חכמתו ויגלה עינינו לראות נפלאות מתורתו לאמיתו ולא יהי' קלה בעיניו ברכות הדיוט כמוני.

משה בלא"א מהור"ר אורי יצחק.

תוכן העניינים

נחלת שמעון (זרחי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה