נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי
נחלת שמעון · סימן יב
בענין הנ"ל
"בע"ה תקצ"ב ב' לסדר ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת"
יהי שלום בחילו כו' מעין הנובע, ושולח מים על פני חוצות, מים רבים, מים מתוקים, מים קלים וחדים, מים פרים ורבים, הוא הסובב את כל ים התלמוד, אשר שם הבדולח ואבן השוהם, ועל שפתו יעלה מזה ומזה כל עץ מאכל נחמד למראה לחידושיו יבוקר הוא ניהו חביבי וידידי', בעל ש"ב חרב החריף ובקי, כבוד קדושת שמו מוה"ר שמעון נ"י ויופיע:
בשבוע העבר נתכבדתי במכתבו הטהור. להראני את בית נכתו. אשר בכח ידו הראה גבורותיו. גבורת מים כחו דהיתרא. למצוא היתר לטבול בחמין ביום שבת. זאת לא זאת חיבה יתירה נודעת לי. ונתן לי רשות לברר אוכל מתוך הפסולת ובאמת הפסולת המה כפסולת הלוחות המאירים כגלגל חמה. וכל דבריו כצוף דבש אמרי נועם ודפח"ח
ידידי! מה לי ולך איש ירא אלהים. אשר בא להזכיר עוני ועון ביטול תורה. כמה בטלנא איכא בשוקא דכוותי ידעתי גם ידעתי שאין בי גמרא ולא סברא. והגם שאיני מאנשי אמנה לומר שאין בביתי לחם ושמלה. הלא מעכ"ת בר מתא דידי הוא? ואיך אכחד? ואני בכל יום מטפש והולך בזקני המון. וכי תנאי שקלת מעלמא? לך נא אל הגדולים. אנשי השם רבנן אשר סביבותינו. ואם יסייעו למעכ"ת יהיה סיוע שיש בו ממש. ואנכי פחות הערך. הדל בדעת. מה יסכון ממני. גם אם יהיה לרומעכ"ת הסכמה ממני על דבריו הנעימים. אשר בפז המה מסולאים כי לאו בר הכי אנכי לפלפל בחכמה ולאמר הלכה זו נאה אך מה אעשה? פיוס ת"ח היא גזירה. ומוכרח אני להשיבו לפי מיעוט הבנתי ודל שכלי. ואם ימצא בדברי דברים שאינם ערבים ואינם הגונים יכסם במעיל צדקתו ויפרוש עליהם כנפי ענותנותו ולא עלי תלונתו. יען כי בזה בחר ומאז ידוע למעכ"ת כי בורי רק ויבש. ואיך חשק לדלות ממני אתה אתה רב תבונות
ועתה ידיד ד' יען כי כן הוא אמרתי בלבי אם אהי' כמסכים לכ"ת הלא אין בו ממש ע"כ בחרתי לסתור דבריו. על מנת שיבנה מעל' ויעמידם על מצבם הראשון. וידעתי כי יקיפני בהלכות כרוחב לבבו הטהור ויוסיף לקח ואז אבנה גם אנכי ממנו. ואהיה כמזכה לכבודו. אשר ע"י שאלותי יגדיל תורתו ויאדיר ובכניסתי אתפלל תפילה קצרה שלא אכשל בדבר הלכה ולא אבוש ולא אכלם עמה. רום כ"ת מביא דברי הק"נ שכתב ובעיקר הדין כתבתי באריכות שטבילת מי מקוה בחמין לא היה בכלל גזירת מרחצאות עכ"ל כו' וכתב רוכ"ת ובס"ד מצאתי ראיות מן הש"ס להתיר טבילה בחמין בשבת מהן מכריעות ומהן מכריחות כו':
א) דתניא בשבת ד' ל"ט ע"ב לא ישתטף אדם כל גופו בין בחמין ובין בצונן דברי ר"מ ומסקינן התם דאפילו בקרקע אוסר ר"מ שטיפה בצונן ע"ש. וא"כ צריכין אנו לומר דהא דתנן בפ' יו"ט ד' י"ז ע"ב וב"ה אומרים כלים מלפני השבת ואדם טובל בשבת הוא דלא כר"מ. ור"מ כב"ש אמר למלתיה בתמיה כו' בין בט"ב בין ביוה"כ ע"כ דלא כר"מ ואין לתרץ כו' שמחלקין אליבא דר"מ בין קרקע לנהר ונימא דה"נ הא דתנן אדם טובל בשבת כו' דוקא בנהר לאו מלתא היא כו' אסורו בכל ענין ובכל אופן כו' עכ"ל:
ואנכי לא ידעתי מאי בתמיה שייך בזה גם אם היה מפורש במשנה אליבא דב"ה אדם טובל בכ"מ בבור ובנהר אין לנו לומר כלל דר"מ כב"ש אמר למילתי' כ"א מתניתין דלא כר"מ. ורבי סידרה אליבא דר"ש ור"י כמו שסידר האי משנה דא"ט והאי דפ' חבית הרוחץ במי מערה. דר"מ כב"ש אי אפשר כלל לומר דהרי בנהר סבירא ליה דטובל וב"ש אסרי בכל מקום רק שיהיה אפשר לדקדק על הגמרא למה לא אמרו בגמרא מתניתין דלא כר"מ. וזה הוא אם היה מפורש במשנה בכל מקום כנ"ל אכל עכשיו דאינו מפורש. רק ואדם בשבת פשיטא דאתיה כר"מ ג"כ ובמקום שמותר לטבול. ומה שמכריח דפסיקא ליה לתלמודא דהא דאמרי ב"ה ואדם בשבת איירי בכל ענין ובכל אופן. דמקשי התם ארבא תינח מים יפים. מים רעים מא"ל. ומשני ארנב"י פעמים כו' ואם איתא דלר"מ באמת אין היתר טבילה בשבת אלא בנהר. מאי פריך ארבא דילמא אה"נ דדוקא במים יפים מותר דהיינו נהר עכ"ל:
לא ידעתי מאין פסיקא ליה לרומעכ"ת שמי נהרות כולם יפים ומים המוכין המלוחים והפושרין המזיקין אטו מי בור אינון הלא אמרו הא ביפין שבו הא ברעין שבו. ומי משרה הלא ע"כ צריך לומר שהוא בנהר דהרי בפ' שש"ר (ק"ט) אמרו אבל לא במי משרה משום רפואה ואליבא דר"מ ואם היה בבור בלא רפואה אסור אליבא דר"מ ואלא בנהר הוא דשרי ומקום השרי' אוסר משום דדרך לרחוץ בהם לרפואה. ומדקא משני על האי פירכא מים הרעים מא"ל כו' ורוחץ במי משרה. מכלל שעל מי משרה אמרו מים הרעים מא"ל והוא בנהר:
ומה שנראה לרומעכ"ת לדוחק דקושטא דשריותא כו' נ"ל לפשיטות דאין אני רואה שום משמעות במאי דקאמר ואדם בשבת שיהיה בכל אופן ובכל ענין. רק שנראה שבדרך שאלה שאל כל השאלות של הא תינח כו' מים הרעים מא"ל ואפשר דאסר וכן בימות הגשמים אפשר דאסר וכן ביוה"כ אפשר דאסר ולפי דברי כל השלשה שאלות ע"ד אחד.
אכן לפי כוונת רוכ"ת ע"כ שאלתו יו"כ מא"ל צ"ל דסמך על הברייתא דכל חייבי טבילות. דאל"ה אלא שגם יו"כ נכלל במה שאמר ואדם בשבת כל ימים של שבתון מאי מקשה ודילמא מהא הדר ביה הלא ממתניתין משמע אף ביוכ"פ אלא ע"כ דסמך על הברייתא. ולא אתי כל השלשה שאלות על אופן אחד ואי משום דרש"י פירש כדלקמן יש לפרש בו כוונה אחרת ואין רצוני להאריך.
עוד כתב רומעכ"ת ותו הא דתניא התם דף י"ח ע"ב כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב בין ביוכ"פ ע"כ דלא כר"מ כו' [לא ידעתי למה לא נפרש בנהר ואליבא דר"מ אם לא שנצרף לזה הסע"ד דתענית אילימא בחמין] ובשבת קי"א ע"ב משמע דליכא שום תנא דפליג בהא דאמרינן התם דמשום הך ברייתא לא הדר בי' רבא מסברא דהואיל ע"ש עכ"ל. אחוי קידה ואבקש הבינני דברים האלה כי לא ירדתי לסוף כוונתו בזה. אטו אי אמרינן דהאי ברייתא אליבא דר"ש ור"י אתני' ור"מ לא סבירא ליה הא משום דאין טובלין לא בשבת ולא ביוכ"פ האם לא היה לי' לרבא למיהדר מסברא דיליה דסבר דלא אמרינן הואיל דלפני טיבול שרי לאחר טיבול נמי שרי. והלא ר"ש ור"י מתירין לטבול ביו"כ ע"כ מטעמא דהואיל לא חששו לתקוני מנא הגם דלית בי' טעם דנראה כמיקר ע"כ מטעם הואיל אמרו. ומאן תנא דפליג עלייהו בהא דהואיל אי משום דר"מ לית ליה טבילת יוכ"פ. הא משום דלית ליה טבילת שבת מטעם דרחיצה. ואם היה מתיר טבילת שבת היה מתיר טבילת יוכ"פ מטעם הואיל והאיך יאמר רבא דלא אמרינן הואיל נגד ר"ש ור"י ויאמר דלא אמרינן הואיל ויתלה דכר"מ סבירא ליה אשר לא שמענו בשום מקום שר"מ לא ס"ל הואיל. ומה לנו לאפושי פלוגתי ללא צורך. ולא ירדתי לסוף כוונתו בזה:
ועוד כתב רוכ"ת וע"כ צריכין אנו לחלק אליבי' דר"מ כו' ומדר"מ בצונן נשמע לדידן בחמין שהוחמו מע"ש. שיש לחלק בין רחיצה לטבילה. לפי הנראה אין הכרח כלל דאפילו אם היה נשמע בפירוש דר"מ ס"ל להתיר לטבול בצונן בבור. ואוסר להשתטף בצונן. אין ראיה לומר שר"י האוסר שיטוף חמין יתיר טבילת חמין דע"כ צריכין אנו לומר דר"מ דאוסר שטוף בצונן הוא מגזירת שהרואה יראה ויטעה או שיהיה סובר שכבר רחץ בחמין ונשתטף אחר הרחיצה או שיהיה סובר שכעת משתטף בחמין. ויאמר מה לי רוחץ מה לי משתטף. אבל המשתטף עצמו הלא ידוע לו שהוא משתטף בצונן ולא רחץ בחמין והאיך נגזור עליו לאסור לו השיטוף יותר מרחיצת נהר. ומחמת שהיא גזירה רחוקה מצד שיטעה הרואה. לא גזר על טבילת מצוה אף בבור אבל לדון מזה לר"י על טבילת חמין. שאסר שטיפת חמין מחמת שהמשתטף עצמו יטעה ויאמר מה לי משתטף בחמין מה לי רוחץ בחמין. אפשר שאוסר ג"כ טבילת מצוה בחמין כי הטובל עצמו יטעה ויאמר מה לי טובל בחמין מה לי רוחץ כמו שגזר על המשתטף ויהיה איך שיהיה טעמא דהגזירות. עכ"פ יש לומר מחמת שגזירת ר"מ בצונן רחוקה. והחמיר יותר מדאי. ע"כ הקיל בטבילת מצוה. ור"י שגזירה שלו בשטיפת חמין קרובה ע"כ מחמיר ג"כ בטבילה ואין למדין זמ"ז:
אמנם ידידי! אתמה על רוכ"ת שמחפש לדייק מהאי משנה ומברייתא דא"ט הנמצאות בו טבילה בשבת שלא יהיה אליבא דר"מ דדחיק ליה לכת"ר לאוקמא בטבילת נהר. הלא היה לו להביא ראיה מהירושלמי שהביא הרשב"א וז"ל גרסינן בירושלמי. יורד אדם וטובל בצונן ועולה ומתחמם כנגד המדורה דברי ר"מ וחכמים אוסרין כו' וזהו דחוק יותר לאוקמא בנהר מהאי דיו"ט ואדם בשבת. שבהא בירושלמי צריכין אנו לומר שיהיה המדורה אצל הנהר.
ומה שכתב רומכ"ת והכי משמע בפ"ק דתענית די"ג ע"ב כו' ויש לדחות עכ"ל. ונראה מדבריו שיש לדחות באיזה דוחק אם אי אפשר לאוקמא בחמי האור ביוהכ"פ. אין אני רואה שום דוחק בזה. דהתנא רצה להשמיענו דאע"ג דאינש אחרינא אסור בט"ב וביוה"כ ברחיצה. בטבילה מותר. ויו"כ הרבותא נראה בכל הטובלין כדרכן שסתם הטובלין טובלין בצונן. ואף כי לאינש אחרינא אסור ביו"כ ברחיצת צונן. טבילה בצונן מותר. ובחמין אסור לטובל ולאינש אחרינא מצד שבות שבת. ובט"ב לפי הס"ד דצונן מותר ג"כ לאינש אחרינא. א"כ מאי רבותא דחייבי טבילות. הוכרח לחפש שימצא עכ"פ רבותא בטבילת חמין ולמה לא יהיה באפשר לאוקמי אצל ט"ב בחמין מחמת שטבילת חמין ליכא ביוכ"פ כיון דעכ"פ יש רבותא אצל יו"כ בכל חייבי טבילות צונן תנא לה הברייתא יו"כ וט"ב ואין אני רואה כדבריו שום דוחק בזה:
ומ"ש עוד רומעכ"ת לחלק בין שטוף לטבילה מחמת תנועות המים. מחמת שיש בזה הרבה דברים בשיטת הראשונים ואני נבוך בזה וכמדומה שלשיטת תוספות והרשב"א כשנכנס כולו לתוך הבור של חמין הוא ג"כ משתטף. – אניח את הדברים עד בואו אי"ה ואם אזכה אקבל מרומעכ"ת את הדבר בנשיקה מפה אל פה:
ב) כתב עוד רומעכ"ת ועוד מצינו כה"ג דלא היתה גזירת רחיצה דדבריהם על טבילה של מצוה בפ"ק דתענית די"ג ע"א אר"ח כל שהוא משום אבל כו' לימא מסייע לי' כל חייבי טבילות כו' לא נצרכא אלא לח"ט א"ה אימא סיפא אר"ח סגה"כ כו' ירחץ בצונן. אר"פ באתרא דלא שכיחי צונן. ואיכא למידק לפי המקשה דפריך א"ה דאכתי לא אסיק אדעתא שינויא דר"פ באתרי' דלא שכיחי צונן. מה לו להקשות מסיפא מר"ח סגה"כ תקשי ליה מרישא מלתא דת"ק גופא לפום מאי דסלקא אדעתיה דחמין אסור וצונן מותר הכל. קשה אמאי התירו לחייבי טבילות ח"ט שיש בהן איסור רחיצה בחמין. כיון דאפשר להו לטבול בצונן ולא גרע ממה שאמרו חז"ל כו' עכ"ל:
באמת ראיתי שהוא דקדוק נעים. ויפה מדקדוקי סופרים עכ"ז אם הייתי מוצא מקום מפורש שטבילה היא בכלל רחיצה לא היה לנו שום תימה מכאן והיינו אומרים הלא ר"פ לא חידש לנו דבר חדש במאי דאמר באתרא דלא שכיחי צונן ומי לא ידע כזאת שיש מקומות אשר אין המים מצונן. בעת יזורבו נצמתו כו' רק שהיה דחוק להמקשה לאוקמא מאי דאר"ח סגה"כ. כדאי ב"א לאבד עליו טבילה אחת בשנה יהיה על אופן זה שאין הצונן מצוי רק חמי טבריא ובמקום כזה יאבד טבילה אחת בשנה. רק שפשוטו נשמע שגם בצונן אסורים כל חייבי טבילות לטבול ויאבדו טבילתן. אבל על הת"ק אשר בא להשמיענו הדין דח"ט יכולין לטבול יש לומר דבמקום שיש צונן אסור בחמין כמו שכתב רומעכ"ת שיש לקיים שניהם. אבל במקום שאין צונן לא גזרו רבנן במלתא דלא שכיחא ויוכל לטבול אפילו בחמין ובזה יש רבותא במקום דל"ש צונן רק חמי טבריא. וה"א שאין טובלין משום איסור רחיצה. מוכרח להודיענו בכדי לידע ההלכה כאשר יזדמן הדבר. ור"פ דחי לה שי"ל דאף ר"ח סגה"כ קמ"ל דגזרו על הרחיצה דטבילה אף במקום דלא שכיחא. אף כי הרבה פעמים מצינן דלא גזרו במקום דלא שכיחא. גזרו בכאן משום כדאי ב"א:
אבל כל זה אמרתי לפי דברי רומעכ"ת אשר כתב וא"כ באמת אין טעם לחלק אפילו לפי האמת בין גזירת רחיצה דאבל שאין טבילה בכלל לגזירת רחיצה בחמין בשבת שהוא ג"כ מדבריהם והם אמרו כו' עכ"ל. אבל לבי לא כן ידמה שחילוק גדול יש בין שני הגזירות. ואין למדין זו מזו. דהרי גזירת רחיצה דאבל אע"ג דאסמכינהו אקרא מ"ק דט"ו ע"ב דכתיב ואל תסוכי שמן ורחיצה דיו"כ על קרא ותבוא כמים בקרבו או על המקרא דכתיב וסוך לא סכת יומא דע"ו ע"ב. אבל עכ"ז הדבר מסור לחכמים. ולא עשו גזירה כלליות. ואפי' לדברי הרשות כמו שמירת פירות התירו ולא גזרו כדתניא יומא ע"ז ע"ב וכש"כ לדבר מצוה להקביל פני רבו ופני אביו עובר עד צוארו במים ואינו חושש. ולא ידעתי איך יש לחלק מה לי הולך עד צוארו במים לשמור פירותיו מה לי עובר כל גופו במים לעסוק בטהרותיו. מה לי עובר עד צוארו במים להקביל פני אביו או רבו מה לי עובר כולו במים ללמוד תורה. וטעמא דמלתא כי אצל אבל ויוה"כ ראו חכמים לגזור ענין הגזירה אם משום עינוי יוה"כ או משום אבל. ואחר כוונות הלב הן הן הדברים לכן לא גזרו במקום שאין כוונתו כלל לרחיצה. אבל בגזירת רחיצת שבת שעשו הגזירה לסייג שלא יבואו לידי חיתוי ויהיה הבערה ובישול. ולסייג גזרו על הרחיצה ועל השטיפה. וגזרו וחזרו וגזרו מחמת שראו שהדבר פרוץ. ולא חילקו בין רחיצה מרובה לרחיצה מועטת. יש לומר שטבילה היה בכלל הגזירה. והעמידו דבריהם אף במקום מצוה. ובפרט במקומות הקרים אשר כמעט בלתי אפשר לטבול כלל בצונן. ולמה לא ניחוש שיהיה האש תחת היורה ויחתה. ולא להוסיף על גזירת חכמים. כ"א שזה ג"כ בכלל הגזירה. ובאמת שהמקום שמבערים האש אינו טוח בטיט כמו שסבר רוכ"ת. וכמעט נראה מכאן שטבילה בכלל רחיצה דאי לאו בכלל רחיצה אין לנו שום סברא כלל. ולמה ר"ח סגה"כ אוסר ומה שכתב רש"י דטבילה בזמנה מצוה שממהר לטהר עצמו. ובשבת קכ"א פירש"י דכתיב לפנות ערב ויומא פ"ח פירש ג"כ כנ"ל אפשר שהי' הגירסא לפני רש"י ר"ח סגה"כ ולא כמו שהביא התוס' ביו"ט. ולמה לא מקשינן ביומא דף ו' ומי סבר ר"ח סגה"כ לא אמרו טבילה בזמנה מצוה. כדפריך שם על ר"י מהא דחייבי טבילות דמודה ר"ח סגה"כ דביוה"כ טובל. מכלל דאפי' אי אמרי' דטבילה בזמנה לאו מצוה מותר לטבול מחמת שממהר לטהר עצמו עכ"פ וכמו שכתבו התוס' שבת ד' קי"א וביו"ט ד' י"ח:
(ג) כתב רוכ"ת ועוד לפי מה שהוכחתי מתוס' שבת והרשב"א והר"ן כו'. א"כ יש להביא ראי' דלא היתה טבילה בכלל הגזירה מהא דתנן פ"ג דיומא אם הי' כה"ג זקן או אסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן בשביל שתפיג צינתן ואיתא התם כו' עששיות של ברזל היו מחמין מעיו"כ כו' ומשמע התם לגירסת רש"י דלא דחינן שום שבות בזה אלא אפי' שלא במקדש היה מותר לעשות כן ואף לפי גיר' התוס' אין שבות במקדש כו' מ"מ כיון דלא פריך בגמ' כו' ולשני ג"כ אין שבות במקדש אלמא דאף בגבולין אין איסור עכ"ל. ולא זכיתי להבין כוונתו בזה לפי שכתב מעכ"ת אין טעם לחלק בין גזירת רחיצה דאבל לגזירת רחיצה בשבת בחמין שהוא ג"כ מדבריהם. א"כ בודאי כן הוא דאף דבגבולין אין איסור בדבר. דהרי אסטניס הצריך לחמין בודאי מותר לרחוץ בחמין ביו"כ כדמשמע בתוס' ברכות ד' ט"ז ע"ב. רק שאסטניס שלא יהיה אפשר לו בלא רחיצה יום אחד לא שכיחא. אבל בכה"ג שכל עבודת יוה"כ תלוי בו והוא מוכרח לטבול אותו יום מגזירת ד' ואי אפשר לו בצונן ונצרך לחמין בודאי מותר ואסטניס כי האי הנצרך בגבולין ג"כ מותר ואין בו לא איסור רחיצת יוה"כ ולא איסור רחיצה בשבת בחמין. ומה שייך בזה דאין שבות במקדש דלאסטניס לא היה גזירתם כלל ואטו במדינה מאן גזר עלייהו ולא פרכינן מאיסור טלטול אלא מאיסור צירוף שהיה נראה שהוא מדאורייתא. ואף לפי האמת נראה שהיה באפשר לומר דלא גזרו על צירוף משום אסטניס. רק שבודאי במדינה אסור לעשות כן לאסטניס כי אפשר להחם מעיו"כ. אבל כאן דגזרו שלא יאמרו כה"ג טובל בשאובין לזה עשו עששיות של ברזל דאין שבות במקדש והוי שבות צריכה ולא קשה מדר"ן בפסחים ס"ה ומה שאמר אביי אפילו תימא שהגיע לצירוף ע"כ הכוונה דלא היה מספיק להפיג צינתן בלא הגיע לצירוף:
ועוד זאת נ"ל שהטבילות שהי' הכה"ג טובל על גג שער המים ועל גג בית הפרוה לא שייך בהא כלל גזירת רחיצה דשבת דגם לר"מ דמחמיר אף בשטיפת צונן מתיר בנהר. והמעין הזה אשר מקוואות הכה"ג הי' נמשך ממנו הוא עין עיטם יומא ד' ל"א ושם פי' רש"י נראה לי שהוא מעין מי נפתוח האמור בס' יהושע כו' ולפי הנראה הוא האמה שהיה במקדש אשר עליו אמרו יומא נ"ח אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון כו' וזהו בעצמו אשר אמרו בפסחים ד' ס"ד אלא שהכהנים מדיחין את העזרה שלא ברצון חכמים. ופירש"י אמת המים מהלכת בעזרה. וכשהן רוצים להדיח העזרה פוקקין את נקב יציאתה והמים פושטין והולכין על גדותיה ומדיחין את כל העזרה עכ"ל נמצא שהמעין הזה הוא למעלה מן העזרה וחוץ לו ובא לעזרה והולך לו לנחל קדרון והוא כעין נהר. וכמו שלר"מ לא גזרו על הנהרות אף שאומר שגזרו על שטיפת צונן. כן הדבר לר"י אף שגזרו על שטיפת חמין לא גזרו על אופן זה להטיל חמין לנהר. ולפי שעה חדא טרם שיתפזרו יפיג צינתן ויטבול על זה לא גזרו ובכאן היה נהר קטן רחבו אמה עובר דרך העזרה ויוצא לנחל קדרון וממנו נמשך למקוואות ולא נפסק מהנהר וכמו שכתבו בתוס' יומא ד' ל"א ע"ב ד"ה אמה על אמה וז"ל שם אפי' אם היו יוצאים היו מים אחרים באים מעין עיטם וכמו דאיתא במרדכי דהגזירה היתה על בריכה דומיא דכלי מפסקת מן הנהר. אבל נהר ממש שרי לכולי עלמא:
וזה נראה כוונת הגמ' בתענית אילימא בחמין טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו. ולמה לא מוקים לה בהטלת חמין לצונן. אלא וודאי משום דהא לא נהיגי לעשות כי אם לאסטניס ואסטניס אפילו אינש אחרינא שרי ומאי רבותא דחייבי טבילות כמעט יש להוכיח מכאן להיפוך שטבילה בכלל רחיצה דאי לאו הכי הי' להם לעשות בהטלת מים שאין בהם שום איסור לכל כהן גדול. דהרי הרבה דברים עשו משום חולשא דכה"ג אלא דאיסור רחיצה נגע בה דיו"כ האסור בכל מקום וגם דטבילה הותר לו אבל עיקר רחיצה בחמין לא הותר לו אף דרך טבילה:
וגם מזה משמע דטבילה בכלל רחיצה. מדאסרוהו טבילת בע"ק ביוה"כ. דאצל טבילת נדה אפשר מחמת שיש בזה חשש דנראה כמתקן ואנו באים להתיר הטבילה משום דנראה כמיקר ומשום הואיל וכיון דלית ביה מצות עונה אין מתירין משום דנראה כמיקר. דוודאי הואיל אמרינן אף שלא במקום מצוה דאי לאו הכי מפני מה הדר ביה רבא] אבל טבילת בע"ק דלא מיחזי כמתקן. דהלא הטבילה אצלנו אינו אלא כמנהגא ולא יהא אלא כוולד הטומאה דאין בו איסור דמתקן. ולמה לן לבטל המנהג אלא ודאי דאיסור רחיצה נגע בה דטבילה בכלל רחיצה. ובב"י סי' תרי"ג ואין הטבילה בזמן הזה אלא מנהג. ואין מנהג לבטל דבר האסור אלא לאסור דבר המותר:
ומה שכתב רומר"ת שמצא בספר ק"נ וז"ל ומכאן אני מתקל"ד למ"ש בתשו' ח"צ סי"א להתיר טבילת אשה במי חמין בע"ש ביהש"מ. והלא לפי שיטתו שם דמקוה חמין בכלל גזירת מרחצאות א"כ יהי' תרתי מילי דסתרי אהדדי. אם ביהש"מ יום הוא לענין שבת הוי יום לענין ספירת ז' ואין רשאי לטבול ביום ז' ואם הוי לילה לענין ספירת ז' א"כ הוי לילה לענין איסור שבת. וצ"ל דהוי ביהש"מ מן היום ומן הלילה וחשבינן לספירת ז' לילה ולענין שבת יום. ולפי מאי שהוכיח ר' יונה לחומרא הוא דאמרינן הכי אבל לא לקולא עכ"ל. וכתב רוכ"ת ואין הנידון דומה לראיה כלל דהתם כו' לא אכחד מאדוני שפשוטן של דברי הק"נ נעלם ממני כי משמעות דבריו דאי הוי אמרינן דהוי ביהש"מ מן היום ומן הלילה הוי ניחא הלא אנחנו עסוקים על הטבילה שנצרך להיות בלילה מצד שמא תסתור ונצרך שתהיה ביום דוקא מצד רחיצה בחמין בשבת ומה מועיל לנו שיש בביהש"מ מן היום ומן הלילה עכ"פ אם הטבילה היא בזמן שיש בביהש"מ מיום מותר הרחיצה בחמין ואסר הטבילה מצד שהוא יום ואם הטבילה הוא בזמן שהוא לילה בביהש"מ מותר הטבילה ואסור הרחיצה. א"כ אין לנו תועלת במה שביהש"מ מן היום ומן הלילה כי אין מזה שום היתר ואין צורך כלל לדחות את דברי הח"צ מהר"י שאומר שלא אמרינן לקולא שביהש"מ מן היום ומן הלילה. ואינן מובנים לי:
גם מה שכתב כת"ר וז"ל ולענין טבילה בשביעי שהטעם הוא שלא תבוא לידי ספק דהיינו שמא תשמש ביום טבילתה ותראה אח"כ ותסתור ונמצא בעל זבה למפרע לא שייך למיגזר הכי בטבילה ביהש"מ שהרי בשעת תשמיש ע"כ שיהי' ודאי לילה ועי' שבת ל"ה ע"א אר"ח הרוצה לידע כו' יניח חמה בראש הכרמל וירד ויטבול ויעלה ועי' ברש"י ותוס' שם וע"כ בכל חייבי טבילות איירי וכולי עלמא אית להו הא דר"ש דואחר תטהר עכ"ל. לא עמדתי על כוונת רוכ"ת במה שכתב דכל חייבי טבילות דרש"י פי' כדי שירד ויטבול ויעלה הוי לילה הוא שיעור ביהש"מ ואינו ענין לטבילה כמו שכתבו התוס'. והתוס' פירש דמשעלה מתחיל ביהש"מ. והשתא קמ"ל דשפיר טבל ועלה לו הערב שמש עכ"ל. וע"ז כוון רוכ"ת וכתב דכל חייבי טבילות איירי כו' הא ודאי דיולדת ונדה אינו בכלל זה כי טבילתן בלילה ממש ולא ביהש"מ. ולחומרא דר' זירא ג"כ לא כוון ר' חנינא דבימיו עדיין לא היה החומרא כדאמר רב נדה ס"ז ע"ב נדה בזמנה אינה טובלת אלא בלילה שלא בזמנה טובלת בין ביום בין בלילה. ר' יוחנן אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה אינה טובלת אלא בלילה. נשמע מזה כי בימיהם עדיין לא הי' חומרא דר"ז ואפי' אם הי' חומרא דר"ז ואפי' בזבה וודאית דאפשר להם לטבול ביום משום ואחר תטהר דע"ז כוון מעלתו דא"ר חנינא דאפשר להם לטבול סמוך לביהש"מ ויעלה ויתחיל ביהש"מ. ותו לא חיישינן לשמא תסתור בודאי. או דלא פירש הרשב"א כפי' התוס' או דמפרש דלא לזבה כוון ר"ח כ"א על שארי ח"ט. דהלא הרשב"ם מחמיר בשמיני משום סרך בתה דלא יטבול כ"א בלילה. וכ"ש שמא תסתור בשביעי ספק כרת דמחמיר לטבול בלילה. וע"כ נעלם ממני כוונת רומעכ"ת:
ידידי ורחימי! לא רציתי להרבות עוד בדברים פשוטים כאלה שלא להיות כמשא לרומעכ"ת ואם שגיתי יסתיר תחת כנפי צדקתו הלא ידעתי מאז את האיש ואת שיחו ואתפלל תפלה קצרה ביציאתי לחיי רבנן ה' יסגא יומיכון ויתן ארכא לשניכון כו' ואצא שחוח ואחוי קידה ואסגיד מקמיה דיקר אורייתא
אוהבו לנצח משה בלא"א מוהר"ר אורי יצחק: