אור ברסלב
נחלת שמעון (זרחי) נחלת שמעון › סימן יא

נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי

נחלת שמעון · סימן יא

סימן י

בדין לטבול בשבת במקוה שהטילו בה חמין מע"ש:

הנני נותן את בריתי שלום וברכה, מאלקי המערכה אלף פעמים ככה. לאהובי ידיד נפשי ואו"ג ער בחכמים, לא אנס ליה כל נעלמים. חוקר הכל וסוקר, לב חכם אין חקר, ה"ה המופלג ומפורסם, אי"א חכם ונבון כבוד מו"ה משה נ"י ויזרח כאור הבהיר.

תיקר נא נפשי בעיני מעכ"ת הרמה לקחת לעצמו הפנאי לעיין בדברים האלה אשר אנכי דן כתלמיד היושב ודן לפני רבותיו ולהשיבני על כל פרט ופרט מהדברים הנאמרים מלבד אשר יעלה בדעתו בכללות הדברים הנוגע לענין הלכה למעשה.

ע"ד בית הטבילה אשר נתיסד מקרוב בקהלתנו וכל יקר ראתה עינינו תחת אשר מלפנים ברוב ימות השנה לא היה בעיר מקוה כשרה לכתחילה אלא בדיעבד כמ"ש בהגהת רמ"א ביו"ד סי' ר"א סעי' ס"ו. וכן הוא בשו"ע סי' קצ"ח סעי' ל"ו ל"ז וע"ש בט"ז ס"ק ל"ח גודל הזהירות שצריכין להזהר באותן המקואות שמוכרחין לשחות גופם טרם בוא המים על כל בשרם. וכן היה המקוה דמכבר מחמת מיעוט המים מלבד אשר נמנעו מלהטהר בזמנם מחמת הקור והצינה. אמנם על של עתה באתי לפי שקודם נסיעתי לפה הגיד לי ידידנו הרב המפורסם מו"ה בנימין וואלף במוהש"ז בשם הרב המ"ץ דקהלתנו שהראה לו בבאה"ט בשם הגאון חכם צבי שאוסר ליטבול בלילי שבת בחמין שהוחמו מע"ש. ובהשקפה ראשונה עלה בדעתי לחלק בין רחיצה שעליה היתה עיקר הגזירה במס' שבת דף מ' ע"א ובין טבילת מצוה שאינה בכלל רחיצה. ולפי שלא ראיתי אז עדיין בגוף השו"ת ע"כ לא יכולתי לדבר דבר ואמרתי בלבי כיון שהגאון בעל ח"צ מדמה טבילה לרחיצה ואינו מחלק ביניהם בודאי שהוא מביא ראיות לזה מש"ס ופוסקים. ואולם בבואי לפה לא הסחתי דעתי מחשוב והתבונן בענין זה מחמת שדבר בית הטבילה חמין דקהלתנו יקר בעיני עד למאוד כנ"ל ולא הוכשר בעיני ההוראה שהורה המ"ץ ע"פ דעת הגאון ח"צ ז"ל שיטבלו הנשים בהש"מ כי אין הנשים שלנו זהירות כ"כ שיוכלו לשער זמן בהש"מ מכוון וקודם לכן אין להתיר בשום ענין אפי' בשעת הדחק טבילה מבע"י ביום שביעי כמ"ש בש"ך סי' קצ"ד ס"ק ואו. וגם ליזהר שלא יהיו המים חמין בלילה רק שיהיו פושרין כבד הדבר עד למאוד כי מי יוכל לשער מהו נקרא פושרין לענין רחיצה דלא שייך לומר בו גבול דיד סולדת ואין דעתם של ב"א דומין זל"ז כי על שעור החמימות שיאמר האחד שהוא רק לעפליך יאמר השני שהוא חם וטוב לעשות וואנע. ואנו על מי נסמוך:

ועוד כי לפע"ד מוכח מתוספת דאפילו בפושרין אסור לרחוץ כל גופו בשבת דתנו רבנן (כירה ד' מ' ע"ב) מתחמם אדם כנגד המדורה ויוצא ומשתטף בצונן ובלבד שלא ישתטף בצונן ויתחמם כנגד המדורה מפני שמפשר מים שעליו. ומפרש ריב"א בתוס' ד"ה מפני דאע"ג דבהפשרת המים אין בו משום איסור בישול אסור משום דדומה כרוחץ במים חמין ויבא להחם חמין לרחוץ גופו עכ"ל התוספ'. וכן פירשו הטעם הרשב"א והר"ן. והדבר ידוע שפושרין כאלו שעל גופו א"א שיבואו לכלל חמין וגם בברייתא קרי להו שמפש"ר ואפ"ה אסור משום לתא דרחיצה בחמין. ואין לומר דשאני התם דנפשרו בשבת עצמה דמתוספ' ד' ל"ט ע"ב ד"ה והא מעשה משמע דאין לחלק. ובאמת אין נראה לחלק כיון דאפילו אם הפשיר בשבת לא עביד איסורא ומותר לכתחילה כדתנן (ד' מ"א) אבל נותן הוא לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן ואפי"ה אסור משום גזירה דרחיצה א"כ ה"ה בהוחמו בע"ש והשתא הם פושרים דאסור וכן משמע מלשון הרמב"ם שהעתיק בשו"ע א"ח סי' שנ"ו סעי' ד' כמ"ש המ"א שם. והנה ראיתי בגוף שו"ת ח"צ סי' י"א בסוף התשובה שהביא משם חכם א' שהתיר טבילה בחמין בשבת והוא השיב עליו ואין ראיות שני הסברות מפורשות דנראה שמה שכתב החכם הנ"ל משום בטול פו"ר אין זה עיקר הטעם אלא כוונתו דמה"ט יש לחלק בין טבילה לרחיצה. ולפי זה אין סתירה עליו מאיסור מפורש הנזכר בגמ' אשר מחמת כן כתב הגאון ח"צ שחלילה להתיר אלא שעדיין הדבר שקול מנ"ל לחלק בין רחיצה לטבילה:

שוב מצאתי בספר קרבן נתנאל בפ' במה מדליקין ס"ק מ"ב שהביא דברי הגאון ח"צ בתשובה סי' י"א הנ"ל והשיב עליו במה שהתיר טבילת ביהש"מ לשיטתו יסיים בזה הלשון ובעיקר הדין כתבתי באריכות שטבילת מי מקוה בחמין לא הוי בכלל גזירת מרחצאות עכ"ל. ואע"פ שגם הוא לא הביא ראיה לדבריו מ"מ כיון שהוא ראה דברי הח"צ וסתר דבריו עליו יש לסמוך להלכה כמ"ש הש"ך סוף סימן רמ"ב בהנהגת הוראת או"ה ס"ח. וכן נראה לכאורה ג"כ מתשובת דב"ש הובא בלקט הקמח על גליון השו"ע יו"ד סי' קצ"ז ע"ש דמשמע דמ"ש מפני שנוהגות לחמם כו' אינו אלא טעם תפל ועיקר הטעם סמוך על הועוד מפני שלא יבואו לזלזל בהש"מ ומשתחשך בטלטול הנרות והבערת האש. שהרי בתקנתו מש' שלימד את העם להדליק נר בברכה כו' לא תקן כלל חשש רחיצת חמין הנ"ל. שהרי עתה יהיו רוחצות אחר קבלת שבת דלרוב פוסקים אסור מדאוריתא וחמור מספק חשיכה אלא ודאי דלמעשה לא חש לה כלל. אלא שעכ"פ עדיין צ"ע להלכה למעשה כיון שהרב בק"נ הרחיק עדותו ולא ביאר ראיתו מנכד המחבר ז"ל ומדברי הראב"ן דף קמ"ה תשו' רשב"ם משמע נמי דלא עלה על דעת לאסור טבילה רק במשכשך בהן גופו כאדם שטובל במים להקר אבל לא בטובל שלא משום תענוג רק ליטהר ועי' בחדושי רע"א או"ח ש"ז דמצטער מותר לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו מע"ש וע"ש בבאורי הגר"א שכ' בדעת הרמב"ם דחמום שאין היד סולדת בו אינו אסור בשבת רק משום רחיצה בשבת אסור דהוי כחמין שהוחמו מע"ש ומבואר דכל שגם בע"ש לא הוחמו שיהיה היד סולדת מותר לגמרי ע"כ] שהרי אף בהשגתו על ח"צ שם לענין טבילת חמין ע"ש ביהש"מ אין דבריו מוכרחים. שכתב שם דהוי תרי מילי דסתרי אהדדי לפי שצריכין לומר דביהש"מ הוא מן היום ומן הלילה וחשבינן לענין ספירת שבעה לילה ולענין רחיצה בשבת יום ולפי מה שהוכיח רבינו יונה לחומרא הוא דאמרינן הכ' ולא לקולא עכ"ל הקרבן נתנאל. ונראה דאינו קושיא דלדבריו למ"ד תחלת היום קונה ערוב למה אמרינן בכמה דוכתי לא גזר שבות בהש"מ הרי ממ"נ יש לנו לגזור על שעת הקנאת העירוב אלא ע"כ דחכמים לא גזרו על השבותין רק בשעה שניכר לכל שהוא ודאי לילה מנכד המחבר ז"ל ועי' בס' ישועת יעקב סי' שס"ה ס"ק ב' ובמ"ש נראה ברור דנדחה מ"ש שעלה בדעתו מתחילה בכל היכא די"ל ממ"נ או דאין העירוב קונה בזו השעה או דאסור לטלטל ג"כ בזו השעה והעיקר כמ"ש במסקנתו כיון דהאיסור טלטול הוא מטעם אחר מדין כרמלית לא מטעם חסרון העירוב אינו מזיק לענין העירוב אלא שיש לדון בזה מדין ק"ו שהרי יותר דומה הכרמלית לר"ה מחצר שאינו מעורבת וכיון דמותר לטלטל מטעם כרמלית כ"ש שמותר לטלטל מטעם חצר שא"מ. אבל באמת כל זה תלוי לענ"ד אם סוף היום קונה עירוב אין היזק בזה שמותר לטלטל אז שהרי בכל סוף היום מותר לטלטל ונתגלגל חוץ לתחום טעם אחר יש בו כיון דמוכרח לילך חוץ לתחום אינו שובת בתוך התחום ע"כ]. ובאמת לא זו הדרך ואין הנידון דומה לראיה כלל דהתם לדבר ערוב דאיירי בי' ר"י דעירב עליו ביהש"מ ונאכל ערובו ביהש"מ ע"כ צריכין אנו לחשוב ביהש"מ מקצתו יום ומקצתו לילה ושנאמר ערובו ערוב כמו לגבי זיבה ואי ביהש"מ ספק הוא לאו כלום הוא משא"כ לגבי טבילה חשבינן ביהש"מ לספק ממש וע"כ לענין רחיצה בשבת אמרינן כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו ביהש"מ. ולענין טבילה בשביעי שטעם הוא שלא תבוא לידי ספק דהיינו שמא תשמש ביום טבילתה ותראה אח"כ ותסתור ונמצא בעל זבה למפרע לא שייך הכי בטבילה ביהש"מ שהרי בשעת תשמיש ע"כ שיהא ודאי לילה. ועי' שבת ד' ל"ה ע"א אר"ח הרוצה לידע כו' יניח חמה בראש הכרמל וירד ויטבול בים ויעלה ועי' ברש"י ותוספ' שם וע"כ בכל חייבי טבילות איירי וכ"ע אית להו הא דר"ש דואחר תטהר אלא דאיכא למגזר משום סרך בתה וע"ז כבר כתב הגאון כדי הוא ר"ת לסמוך עליו. וכיון שכן אית לן למיחש דלמא ראיות הק"נ דטבילת מי מקוה לא היה בכלל הגזירה לאו דסמכא אינון ודלמא אי הוי שמיע לן לא הוי מקבלינן להו וכיון שאין בידינו הכרע לא כמר ולא כמר אם טבילה בכלל רחיצה או לא אין להתיר מטעם ספיקא דרבנן לקולא שאין לנו לעשות בידים ספק דרבנן לכתחילה ועוד דלגבי דידן הספק תלוי בחסרון ידיעה וה"ל ספק חסרון חכמה.

ואין להתיר טבילת נדה בחמין בשבת מטעם דע"כ לא היתה בכלל הגזירה דאיתא בפ' כירה שהתחילו הבלנים להחם בשבת ואומרים מע"ש הוחמו דזה אין שייך גבי טבילת נדה דבעי חפיפה מבעוד יום והטבילה צריכה להיות סמוך לחפיפה וא"כ המים צריכים להיות חמין ביהש"מ ולא שייך למיגזר דלמא יחם בשבת. וכ"ש לפי מה שפי' הר"ן בשם הירושלמי שאין ישראל חשודין על השבתות והגזירה היתה שהיו נותנים עצים מבערב סמוך לחשיכה והם מתבערים והולכים כל השבת ואיכא למיחש שמא יחתה ע"כ דלפי זה אפי' לטבילת ב"ק שאין צריך חפיפה יש להתיר בבית הטבילה חמין אשר בעירנו דליכא למיגזר ביה כלל שמא יחתה לפי שהמקום שמבערים בו העצים תחת היורה הוא טוח בטיט מבע"י והא ודאי אין לגזור שמא יפתח הברזא להכניס הבל בשבת במקוה כמ"ש בסי' רס"ה סעי' א' דכל שהוא כלי אחד בדיל מיני' משום איסור שבת ואין לנו להוסיף גזירה מדעתנו. אבל אין בכל הנ"ל ממש לסמוך ע"ז להתיר דמשמע בגמ' ופוסקים דאיסור רחיצה בחמין בשבת היא גזירה כללית אפי' היכא דליכא למיגזר שמא יחתה שהרי גזרו וחזרו וגזרו עד שבקשו אפילו לגזור על חמי טבריא אם היה הדבר עומד להן ולר' באמת גזרו אפילו על רחיצה בצונן והכל משום לתא דחמין וטעמא משום דלא פלוג רבנן בתקנתן כדאשכחן גבי הבחנה ומינקת חבירו ושאר דוכתי עד שהאיר הש"י את עיני ומצאתי בס"ד ראיות מן הש"ס להתיר טבילה בחמין בשבת מהן מכריעות ומהן מכריחות אם יסכימו עמי רבותי להלכה.

(א) דתניא בשבת דף ל"ט ע"ב לא ישתטף אדם כל גופו בין בחמין בין בצונן דברי ר"מ ומסקינן התם דאפי' בקרקע אוסר ר"מ שטיפה בצונן ע"ש. וא"כ צריכין אנו לומר דהא דתנן בפ' יו"ט ד' י"ז ע"ב וב"ה אומרים כלים מלפני השבת ואדם טובל בשבת הוא דלא כר"מ ור"מ כב"ש אמר למלתי' בתמי' ותו הא דתניא התם ד' י"ח ע"ב כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב בין ביוהכ"פ ע"כ דלא כר' מאיר. ובמס' יו"ט שם ובשבת ד' קי"א ע"א משמע דליכא תנא דפליג בהא דאמרי' התם דמשום הך ברייתא הדר בי' רבא מסברא דהואיל ע"ש. ואין לתרץ בזה כמו שתירצו התוס' בשבת שם ד"ה והא מעשה כו' שמחלקים אליבא דר"מ בין קרקע לנהר ונימא דה"נ הא דתנן אדם טובל בשבת נוקמי אליבא דר"מ דוקא בנהר. לאו מלתא היא דמשמע במס' יו"ט שם דפסיקא לי' לתלמודא דהא דאמרי ב"ה ואדם בשבת איירי בכל ענין ובכל אופן דמקשי התם ארבא דאמר טעמא דאסור טבילת כלים מפני שנראה כמתקן כלי ואדם נראה כמיקר ופריך הש"ס תינח מים יפים מים רעים מא"ל ומשני ארנב"י פעמים שאדם בא בשרב ורוחץ אפי' במי משרה ואם איתא דלר"מ באמת אין היתר טבילה בשבת אלא בנהר מאי פריך ארבא דלמא אה"נ דדוקא במים יפים מותר לטבול דהיינו נהר. ודוחק לומר דקושטא דשריותא אליבא דהלכתא קמ"ל דמלשון הגמ' משמע שמחמת משמעות לשון המשנה ואדם בשבת דמשמע לי' בכל ענין ובכל זמן הוצרך רנב"י להמציא טעמים פעמים שאדם בא מן השרב כו' פעמים שאדם בא בימות הגשמים מלוכלך כו' הכל ליישב המשנה אליבא דרבא. ועל כרחנו צריכין אנחנו לחלק אליבא דר"מ בין שטיפה שבא להעביר הזוהמא דדמיא קצת לרחיצה וכמ"ש הבעל המאור והמלחמות והרשב"א בטעמא דהאי ברייתא דלא ישתטף. ובין טבילה שאינה דומה לרחיצה שעליה היתה עיקר הגזירה וע"כ לא הוצרכו התוס' לחלק בין קרקע לנהר אלא משום דקשה להו רחיצה ארחיצה אבל מרחיצה אטבילה לא קשה להו כלל מטעם שכתבתי ומדר"מ בצונן נשמע לדידן בחמין שהוחמו מע"ש שיש לחלק בין רחיצה לטבילה. והכי משמע בפ"ק דתענית ד' י"ג שאביא להלן דכד ס"ד דברייתא דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן איירי בחמי האור דחי לה משום דהוו שאובין. [עיין תוספ' שם ד"ה טבילה] ואם איתא דאין חילוק בין רחיצה לטבילה תיפוק לי' דא"א לאוקמי בחמי האור טבילה ביוכ"פ בחמי האור. ואע"ג דיש לדחות מ"מ הדעת מכרעת מכל הנ"ל דיש לחלק וטעמא דמלתא הוא כמו שכתבו המפרשים ופוסקים הנ"ל בטעמא דר"ש מתיר בשטיפה משום דלא דמיא לרחיצה נוכל לומר דר' יהודא מוסיף רק אדר"ש ומחמיר בשטיפת חמין משום דדמיא עכ"פ קצת לרחיצה. דאע"ג שאינו משפשף גופו בידים כדרך הרוחצים מ"מ מחמת תנועת המים שעליו הוא מעביר הזוהמא כמו רחיצה משא"כ בטבילה דמיא מינח נייחא ואינו ענין לרחיצה כלל [וכ"מ במרדכי חלוק בין משפשף לאינו משפשף לשיטתו דאוסר רחיצה בצונן]:

ואע"פ שאין ראי' גמורה לחלוק זה דמות ראי' יש להביא מהא דכתבו התוס' שבת ד' י"ג ע"ב ד"ה וטהור כו' דלא גזרו חז"ל טומאה בגזירת י"ח דבר אלא בטהור שנפלו עליו מים שאובין ולא גזרו בטהור שבא במים שאובים כמו שגזרו בטבול יום לפי שלא רצו לגזור בטהור אלא כפי מה שהיו רגילים דהיינו בנפילה שהיו נותנים עליהם כו' וה"נ איכא למימר דלר"ש לא גזרו אלא ברחיצה והוסיף ר' יהודא עוד לגזור בשטיפה דהיינו בנפילה ומנ"ל להוסיף עוד לגזור בביאה גרידתא. דהיינו בטבילה ואוקמוהו אדינא דאורייתא:

ב) ועוד מצינו כה"ג דלא היתה גזירת רחיצה דדבריהם על טבילה של מצוה. בפ"ק דתענית ד' י"ג ע"א א"ר חסדא כל שהוא משום אבל כגון ט"ב ואבל אסור בין בחמין בין בצונן כו' ואמרינן לימא מסייע לי' כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב בין ביוה"כ במאי אילימא בחמין טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו אלא לאו בצונן וחייבי טבילות אין אינש אחרינא לא א"ר חנא בר קטינא לא נצרכא אלא לחמי טברי' אי הכי אימא סיפא אר"ח סגן הכהנים כדאי הוא בית אלדינו לאבד עליו טבילה פ"א בשנה ואי אמרת בצונן מותר ירחץ בצונן א"ר פפא באתרא דלא שכיח צונן עכ"ל הגמרא. ואיכא למידק לפי המקשה דפריך אי הכי כו' דאכתי לא אסיק אדעתי' שינויא דר"פ באתרא דלא שכיח צונן מה לו להקשות מסיפא מר"ח סגן הכהנים תיקשי לי' רישא מלתא דת"ק גופא לפום מאי דס"ל דחמין אסור וצונן מותר הכל קשה אמאי התירו לחייבי טבילות חמי טברי' שיש בהן איסור רחיצה בחמין כיון דאפשר להו לטבול בצונן ולא גרע מהא דאר"ל בכמה דוכתי כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב כו' אלא דודאי דפסיקא לי' שלא היתה טבילה כלל בכלל גזירת רחיצה והא דקאמר חייבי טבילות אין אינש אחרינא לא ר"ל דבחנם למה לו לטבול. ומה שפרש"י ד"ה אלא לאו כו' משום דטבילה בזמנה מצוה לא הוצרך לזה אלא משום דסתם טבילה היא טבילת נדה וב"ק וסוגיין איירי בט"ב ויוה"כ דבלא"ה אסורין בתה"מ מ"מ שמעי' מפרש"י דהיתר חייבי טבילות בט"ב ויוהכ"פ אינו משום דלא הוי של תענוג. וה"נ משמע מר"ח סגן הכהנים דאמר כדאי הוא. ואי הויא אינו של תענוג למה לן לאסור כלל וא"כ אין טעם לחלק אפי' לפי האמת בין גזירת רחיצה דאבל שאין טבילה בכלל לגזירת רחיצה בחמין בשבת שהוא ג"כ מדבריהם והם אמרו והם אמרו להתיר טבילה ואע"פ דקי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה מ"מ אפי' שלא בזמנה הויא מצוה משום עונה ואפשר דזהו כונת החכם שהביא הגאון ח"צ בתשובותיו:

ג) ועוד לפי מה שהוכחתי מתוס' דשבת והרשב"א והר"ן וכן מוכח מהרמב"ם דגזירת רחיצה בשבת היתה אפילו בפושרין כמבואר בתחלת דברי אלה א"כ יש להביא ראי' דלא היתה טבילה בכלל הגזירה מהא דתנן פ"ג דיומא אם הי' כה"ג זקן או אסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן בשביל שתפיג צינתן ואיתא התם בגמרא ד' ל"ד ע"ב תניא א"ר יהודא עששיות של ברזל היו מחמין מערב יו"כ ומטילין לתוך צונן כדי שתפיג צינתן ומשמע התם לגירסת רש"י דלא דחינן שום שבות בזה אלא אפי' שלא במקדש הי' מותר לעשות כן ואין לומר דהך משנה דיומא נשנית קודם גזירה דכתוב בת"י ד' ל"ט ע"ב דגזירת חמין גזירה קדמוניות היתה אלא דגזירת זיעה היתה בדורות האחרונים מהתנאי' כדמשמע פרק תפילת השחר גבי רבי התפלל בע"ש כו' להזיע וקודם גזירה ובשבת ד' מ"ד ע"ב אמרינן דהא מעשה דרבי אחר גזירה הוי. ואפי' לגרסת התוס' ביומא שם דגרס אין שבות במקדש וא"כ יש לומר דגם שבות דרחיצה התירו במקדש מ"מ כיון דלא פריך בגמרא אהא דמחמין מברייתא דגזירת רחיצה כדפריך אמתניתין דאנשי טברי' וכדפריך הכא והלא מצרף ולישני ג"כ דאין שבות במקדש אלמא דאף בגבולין אין אסור וכנ"ל. וא"כ מאחר שזכינו לדין למצוא טוב טעם וסמוכות להרב בעל קרבן נתנאל שהתיר בפירוש וגם החכם שהביא הגאון ח"צ בתשובתו כפי הנראה שראיתו ממהרי"ל סי' ק"נ כוונתו על אותה תשובה שמביא המ"א סי' שכ"ו ס"ק ח' בשם מהרי"ל [אין בידי תשובת מהרי"ל לעיין בו] וא"כ הוא אין דברי הגאון הנ"ל במה שהשיג על החכם. ע"ש בתשובת ח"צ בסוף סי' י"א. מוכרחים. דהנדון דומה ממש לראיה דמשמע מה שנהגו בימי מהרי"ל שלא לרחוץ בצונן לאו משום חומרא בעלמא נהגו כן לומר דמעיקרא הכי קבילו עלייהו לטבול לצורך טביל מצוה ושלא לטבול שלא לצורך אף שמותר בזה מן הדין רצו להחמיר וכמ"ש הגאון ח"צ אלא דמהרי"ל ס"ל דרחיצה אסור מדינא אפילו בצונן כידוע דרכו של מהרי"ל שהוא נמשך תמיד אחר פסקי המרדכי והמרדכי אוסר ברחיצה בצונן כשהוא משפשף מדינא וכן הובא ביתה יוסף בשם הסמ"ג ור' ירוחם ומשמע דטבילה בלא שפשוף שרי ובזה הוא שהחמירו הנשים על עצמן שלא לצורך וא"כ ראית החכם נכונה דמביא ראיה מרחיצת צונן האסורה למהרי"ל מדינא וכנ"ל ואעפ"כ טבילה שריא ומינה לדידן ברחיצת חמין דומה לאותה ראי' שהבאתי אני מדר"מ בצונן לדידן בחמין. ובודאי שיש לסמוך על המתירין ובפרט שהדעת מכרעת כמותם וכ"ש שיש לצרף לזה עוד לצורך גדול ושעת הדחק שיטת מוהר"מ הובא בתוס' ישנים בשבת שם דבחמין שהוחמו מע"ש ונסתלקו מבעוד יום אפילו ר"מ מודה דמותר אפילו בשטיפה כ"ש בטבילה ופלוגתייהו בשטיפה אינו אלא בחמין שמתחממין והולכין גם בשבת עצמה ואיסור רחיצה בחמין שנסתלקו מבעו"י אינו אלא בכלי ולא בקרקע ע"ש בתוס' וכן הביא במרדכי בשם הרשב"ם והרוקח דפלוגתייהו דר"מ ור"ש ור"י אינו אלא בחמין שהוחמו בשבת עצמה ואע"ג שאין לסמוך על שיטתם לדינא דרבים פליגי עלייהו וגם לא הובא דבריהם כלל לא בב"י ולא בד"מ ובאחרונים אשר מימיהם אנו שותים מ"מ לצורך גדול ושעת הדחק סומכים על דברי היחיד אם הרבים מחמירים במידי דרבנן כמ"ש הש"ך בהנהגת הוראת או"ה סוף אות ב':

את כל אלה ראיתי ונתון אל לבי להציע לפני מעכת"ר ומעכ"ת יברור האוכל מתוך פסולת וישא ויתן בהלכה עם הרב המ"ץ דקהלתנו. ומה שיעלה להלכה למעשה בקשתי שטוחה להודיעני ע"י מוקדם. לבד מאשר ידינני מפרטי הדברים, אם ישרו בעיניו ואם יש את כת"ר תשוקתו לישא וליתן עמי ולטייל בפרד"ס הדרשות אשר לו וידעתי כי אדוני חכם כמלאך אלהים וידינני לכף זכות במה שיחדתי המכתב הזה אל מעכת"ר רק שירצה באמת ובתמים לחפש הזכיות ועל כל פשעים תכסה אהבת חסד מעכת"ר אפילו לשאינו הגון כמוני:

שמעון בלא"א מוהר"ז זלה"ה קידאן.

המכתב המוסגר הכינותי ביום ב' העבר. והסגרתי בכדי לשלוח אותו ליד מעכ"ת הרמה ע"י ר' ליב מילקעש. והוא נסע לדרכו ביום הנ"ל מבלי הודע לי. ובתוך הימים נזדמן לי שבא לידי ספר נודע ביהודא מהדורא תניינא. ומצאתי בסי' כ"ד כ"ה כו' מחלק או"ח שמדבר בענין הזה דטבילה בחמין בשבת ויו"ט. ואף כי בכמה ענינים לא מחשבותיו מחשבותי הרי כתר תורה מונח בק"ז וכל הרוצה כו' ובפרט במה שהתיר לפי דרכו בפשיטות רחיצה בפושרין בשבת ודחה המשמעות מתוס' [שכתב שאינו אלא משמעות קצת] ואני הבאתי עוד פוסקים מה שאין לדחות בסברא בעלמא בלא ראיה. ועוד דמלשון הברייתא דקאמר הטעם מפני שמפשיר המים שעליו משמע דאשמעינן שהאיסור הוא מחמת שרוחץ במים פושרין שעל גופו [לשיטת התוס' ודעימיה] לא מחמת שיושב כנגד המדורה כסברת הנ"ב. ובר מן דין אין היתר הנ"ב שכ' ליתן החמין במקוה איזה שעות קודם הלילה ברור כ"כ ואולי יהיה להיתר הזה סתירה גמורה ממה דאיתא התם בשבת ד' מ' ע"א מרחץ שפקקו נקביו מע"ש למ"ש רוחץ בו מיד דמשמע הא קודם לכן אסור אע"ג שעברו הרבה שעות מעת שפסק החום שע"י האור. דאין סברא שיאסור התנא לרחוץ אפילו בצונן שהיה חמין בשבת [ולא ר"מ תני לה להאי ברייתא עי' ת"י בשם מהר"מ דף ל"ט ע"ב] ועוד יש לי אריכות בכוונת ונ"מ שבין שני הלשונות שפרש"י על ברייתא דמרחץ שפקקו נקביו הנ"ל. וגם על מה שהביא הנ"ב ראיה להתיר טבילה מרש"י דף ל"ט ע"ב ד"ה בכלי וכו' ממ"ש רש"י ז"ל כגון נותן צונן בחמין שאני הבנתי כוונת רש"י ז"ל בדרך אחר מהבנת הנ"ב ולפי דרכי יצא לנו היתר במקואות שלנו שהן בקרקע ממש ואינם כמו אמבטיאות שבמרחץ שהיה בזמן הש"ס דעלייהו קאמר ר"ח אבל בקרקע ד"ה אסור. ואי"ד כשיגיע תשובה לידי ממעכ"ת הרמה על מכתבי ויגלה דעתו אשר יש לו חפץ בדברי לא אמנע מלהודיע לכ"ת הרמה את אשר עם לבבי בזה ועדיין לא העליתי על הכתב והיה זה שלום. מוצאי ש"ק פ' תרומה:

תוכן העניינים

נחלת שמעון (זרחי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה