אור ברסלב
נחלת שמעון (זרחי) נחלת שמעון › סימן י

נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי

נחלת שמעון · סימן י

סימן ט

לחתנו הרב המואה"ג הצדיק ר' שמואל מרדכי זצוקלל"ה. בדין חלוקת המקומות בעת בנין בהכנ"ס או בהמ"ד.

הדבר הנהוג בכל הקהילות. שימכרו המקומות בבהכ"נ לאנשים מיוחדים במחיר. הנו מנהג קדמון שהרי נמצא בפוסקים ראשונים דינים במכירת וחזקת מקומות בבהכ"נ וסברות אם יש בהם דינא דבר מצרא. ובמרדכי פ' המוכר פירות נמצא גם בשם רב האי גאון מדין מכירת מקום בבהכ"נ. ומ"מ לא נמצא שרש לזה בש"ס. דלא אישתמט בשום דוכתא שיהי' ליחידים מקום קנוי לחלוטין בבית הכנסת. ואפי' להרא"ש דס"ל שיש להשתדל לקבוע לו מקום בבית הכנס' הקבוע לו להתפלל כתב המ"א סי' צ' ס"ק ל"ד דתוך ד' אמות חשיב מקום א'. ובתר"י מביא לפי גירסתו בירושלמי דבבית הכנסת שכולה מקום תפלה אין להקפיד אם יושב פעמים בזוית זו ופעמים בזו. וכ"ז אינו ענין להנהוג עתה בהחלטת המקומות לקנין עולם ושיהיה ביד הבעלים למכור ולהוריש. ומצינו סדר הישיבה בבהכ"נ תוס' דמגילה הובא לדינא ברמב"ם וטש"ע סק"נ הזקנים יושבים ופניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקודש וכל העם יושבים שורה לפני שורה ופני השורה לאחורי השורה שלפניה שיהא פני כל העם כלפי הקודש וכלפי הזקנים. כ"ה לשון הרמב"ם. ומסתמא סדר השורות הוא ג"כ לפי מעלתם בשנים ובחכמה וכמו לענין סנהדרין להשורות שלפניהם. והכי משמע נמי מברייתא דפ' החליל שממנה הוציאו הפוסקים דין הבימה. דתני ולא היו יושבים מעורבים אלא הזהבים בפני עצמם והכספים בפ"ע ונפחים בפ"ע וכו'. ומי לא עסקינן באופן שנמצאו מהזקנים שלא נתנו מכיסם כלום לצורך הבנין. או שנתן נפחי לפי עשרו יותר מחברו הזהבי העני. שאין עשירות מן האומנות. והא ודאי דההיא דתוספתא שהביאו הפוסקים דכופין בני העיר זא"ז לבנות להם בהכ"נ דגובין הכל לפי הממון וכמ"ש בד"מ חו"מ ריש קס"ג בשם מוהר"ם פאדאווע. וכן נראה ממ"ש הרמ"א שם בסוף הסי' בשם הכלבו דמי שאינו נושא בעול עם הציבור יכול להכריח אחרים. וגדולה מזו הביא בד"מ שם בשם מוהר"י מינץ דלצרכי העיר אע"פ דקצתן אינן צריכים כגון מקוה שאין הזקינות צריכות לה כו' אפ"ה יתנו חלקם וטעמא רבא איכא בכל זה משום דהוי מצוה המוטלת על הציבור שבאותה העיר ודינה כמו צדקה כמ"ש ב"ב ט' א'. והכי איתא בנדרים פ' השותפין דלכל בני העיר יש להם דין שותפים בבהכ"נ. וא"כ אמאי לא אמרינן דיחלקו בני העיר ביניהם סדר הישיבה במקומות בהכנ"ס בדינא דגוד או אגוד שהרי לכאורה הוי המקומות דברים שתשמישן שוה. ונוכל להכריע מזה כדעת הרמב"ן בח"מ סקע"א סי"ג דשותפים בדברים שאין דמיהם שוים הוי כשני מינים ואין בהם דינא דגא"ג. ודלא כדיעה הראשונה שם שהם הרבים. אלא ודאי דאע"פ שיד כל בני העיר שוה בכל הבהכ"נ והם נחשבים כשותפים בכל אחד ממקומות הישיבה שבתוכו מ"מ אין שייך בזה חלוקה דגא"ג לפי שכללות המקומות הוי כמו כמה עניים ויתומים שלכולם יש להם זכות בבהכ"נ. ועוד כמה טעמים אשר מחמתם אין גא"ג בחלוקות מקומות בבהכ"ס ימצא המעיין היטב בסי' קע"א. ומ"ש שם סעיף י"ד בהג"ה דאין חלוק לענין גא"ג בין בית או מקום בהכ"נ הוא מתשובת רשב"א סי' תתקנ"ו דמיירי להדי' בשנים שקנו מקום ישיבה אחד ולאחר שנתפשט מנהג מכירת המקומות כדלקמן. אבל לתקן מתחילה חלוקת סדר הישיבה במקומות בהכנ"ס ע"פ העלאה בדמים בדינא דגא"ג ודאי אי אפשר וכמו שהוכחתי. ואם היינו צריכים לתקנה יותר שייך בזה תקנתא דחלוקה לזמנים כמו בחצי עבד וחצי ב"ח, או שיהיה כל הקודם ביומו זכה במקומו כדין שותפין בחצר שאין בו דין חלוקה. אלא שתקנה הזאת המבואר בתוספתא מסדר הישיבה לפי המעלה והחשיבות היא יותר נכונה. אי משום דרכי שלום וכמו שפירש"י גיטין ס' ע"א לענין סדר הקורים בתורה. וכמו שכתוב בטוש"ע קל"ו. או משום דדינא הכי וכדמצינו בדגלים החונים סביב למשכן. ויותר נראה דגם לענין סדר העולים לקרות בתורה ג"כ מדינא הוא וכדיליף התם לענין כהן ולוי מקראי וקאמר בתר הכי דאורייתא הוא והדרך שלום שלא יהיה בידו למחול או לכבד לאחר. וה"נ לענין אחריהם. לשון הרמב"ם כל מי שגדול מחבירו בחכמה קודם לקרות. ודברי רש"י שם ד"ה מי קוראין הוא לפי שאלת בני גלילא אבל תשובת ר' יצחק נפחא הוא מדינא ושאין רשאין למחול לאחר משום ד"ש וכמ"ש המ"א שם בשם רמ"מ ומהרי"ק ע"ש. ונמצא לפ"ז שאין ע"פ הדין מקום למכירת המקומות דבהכנ"ס וגם לא ע"פ תקנת גא"ג להעלותם בדמים. אלא שנוסדה ענין מכירת המקומות בזמן גאונים הקדמונים כאשר ראו כי אזלת יד הציבור. וכמו שנתחדש בזמן הגמרא ענין מכירת מצות לעלות לקרות בתורה שהוא ג"כ בזמן שלא היה בידם באופן אחר במה להספיק צרכי בהכנ"ס. ורשאים בני העיר ע"ז כמ"ש בסי' רל"א. ומעתה כמו שכתב המ"א סי' קל"ו בשם הלבוש שגם כשמוכרין המצות צריכין לקרות לכ"א לפי כבודו. כן גם במכירת המקומות יש להעמיד לכל אחד לפי כבודו הראוי לו והיינו בכדי שלא להתרחק הרבה משורת הדין המבואר ברמב"ם פ' י"א מה' תפילה הלכה ד'. ולפי שרבו בדורנו זה האומרים אני גדול ממך ומעשי גדול ממעשך. חלילה בעבור זה להעלות בדמים את המקומות שהוא להדי' נגד שורת הדין ומרבה קטטה ח"ו רק יש לעשות על הדרך ש"כ הרמ"א בסי' קס"ג מתשובת מהר"מ ב"ב. ובהגמי"י הביא זה בהל' תפלה על מה שכ' הרמב"ם דכופין לבנין בהכנ"ס וסדר הישיבה והמנהג בזמננו להושיב נכבדי העיר הנושאים בעול ולבחור מביניהם שמאים אשר יטילו הערכה בשווי המקומות לפי העת והמקום ולפי ההצטרכות ואח"ז יסדרו ביניהם לחלק המקומות ליחידים אשר יקבלו עליהם סילוק ההערכה איש על מקומו. ונותנין דין קדימה במקומות הגבוהים למסלקי הערכה שעליהם לפי החשיבות והמעלה ולפי הזכיות. היינו האנשים המעמידים הקהלה יש להם זכות מצד מעשיהם כמ"ש המ"א בשם מהרי"ל. בעלי המקומות מבהמ"ד הישן יש להם זכות משום קרש שזכה להנתן בדרום כו' ומעלין בקודש. אותם אנשים שנתנו נדבות על הבנין יש להם זכות ויפוי כח שהמה זיכו את הרבים במצוה. ומ"מ אין להם לנכות דמי הנדבה ממכסת ערך המקום אשר יעלה לגורלם ע"פ הסדר. לפי שכבר זכו בזה כל בני העיר וכמ"ש הרא"ש במגילה בפ' בני העיר לענין בהכנ"ס של כרכים דאפי' ידוע שבני הכרך בנו אותה ולא סייעו אותה מחוץ לעיר בהוצאת בנינה אפ"ה כיון דמעלמא קאתו לה. בני העיר הקדישוהו לדעת כל העולם. וה"נ הנדבות שלהם היו מתחלה לדעת כל הנכנסין לבהמ"ד ויש לכל בני העיר זכות בתוכה. ומי הקנה להם דבר בתוך הבהכנ"ס בעד הנדבה רק שיש להם יפוי כח להיות קרובים לקנות מקום יותר גבוה מחבריו שלא נתנו נדבה. ואפי' המקדים לדבר מצוה יש לו זכות יותר כדאמרינן בב"ק ובהוריות. וצירוף זכויות עולים ג"כ לחשבון להקדימו למי שאין לו רק זכות א' או ב'. וסדר החלוקה והמקומות כנ"ל לפי הכבוד והחשיבות והמעלה הוא לתפארת ג"כ ליתר ההמון שהם מתכבדים בכבוד התורה המתכבדת באנשים גדולים כמ"ש הרמ"א סרפ"ב ס"ג. וכ"ז הוא מכוון לדרכי התורה אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום:

תוכן העניינים

נחלת שמעון (זרחי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה