נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי
נחלת שמעון · סימן ט
אל כבוד ידידי המאה"ג החריף ובקי המפורסם בתורה וביראה כש"ת מו"ה שמעון נ"י יקבל שלום מאה"ש.
אבוא לפני רומעכ"ת בדבר הלכה ע"ד אשר פה מחנינו יש אלמנה מינקת והזמן של שתי שנים הוא י"א שבט הבעל"ט (דהיינו כ"ה חודש עם העיבור) וכבר גמלה הילד בערך אמצע הקיץ העבר ועשתה שידוך עם איש חיל אשר השלים עבודתו ומחמת אשר האלמנה היא עניה גדולה עם ארבעה יתומים קטנים ע"כ היא להוטה מאוד אחרי החתן שיש לו ממון ומחמת יראתה אולי יחזור מהשידוך התקרבה מאוד אליו ולקחה אותו בביתה על שלחנה והרבה טרחות טרחתי שלא יהיה אצלה. אבל לא צייתו לי בשום אופן כי הא"ח ידוע אשר נתגדל בין אנשים אשר לא מישראל וגם האשה להוטה אחריו. ועכ"פ במקצת שמע אלי ולא לן בביתה עכ"פ בלילה. והנה כעת שכרו קרעצמי בכפר ויצאו לדור בקרעצמי והרבה הרביתי עליהם דברי מוסר שלא יהי' עמה שם בקביעות ובשפה רפה השיב לי שיהיה במקום אחר. אבל נראה בבירור שהוא שקר וגם היא בכתה לפני ואמרה שזה מן הנמנע כי הוא מקום פרנסה וצריך לו לסייע אותה ואיך יהיה באפשרי שתגרש אותה בלילה שלא ילין שם. והנה לפי הנראה כמעט הוא בלא שום ספק שיבואו לידי איסור נדה ואפילו בהיותם פה יש חשד עליהם אולי כבר נכשלו ח"ו. ועכ"פ שם בכפר אין ספק ע"כ צריך לעיין אולי אפשר להתיר להם לעשות נשואין שלא יבואו ח"ו לידי איסור חמור קרוב לודאי. וכפי הנראה לע"ד יש להביא ראיה מהדביק פת בתנור (שבת ד') וכן מהא דעירובין שהביאו התו' שם ד"ה וכי אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה כו' שכתבו שם התו' דלמדביק עצמו עכ"פ יכולים לפשוט משם דהתירו לרדותה רק דיש לדחות דבמדביק כבר נעשה האיסור נמצא בנדון דידן בודאי יש לפשוט משם להתיר רק יש לעיין במה שהביא הב"ש בס"ק כ"ד בשם הריב"ש שאין לחוש לחורבן בית ולא לקלקול בחרותה ואין לי ספר הריב"ש לעיין בו רק אפשר דמיירי הריב"ש בחשש בעלמא אבל בנ"ד שהקלקול כמעט בבירור אפשר דיש להתיר, ובקשתי ממעכ"ת ימחול נא לעיין בזה ולהשיבני מה שנראה בדעתו אם באפשרי להתיר. ואם אפשר שיושיב לי ע"י המוכ"ז מה טוב כי הזריזות בזה משובח. יקבל שלום מאדה"ש כנפשו ונפש דו"ש בלונ"ח
שמואל שמעלקא בלאמ"ו יהודא זללה"ה מ"ץ דפה וואניטא.
תשובה
ברך לקחתי וברך לו אשיבנו. להרב המאה"ג חו"ש מפורסם בתורה ויראה כבוד מו"ה שמואל שמעלקא נ"י:
אחד"ש הטוב כחוק ומשפט ליראי ד' הנני להשיב בדבר הלכה אשר פלפל בחכמה אם יש להתיר הנשואין תוך כ"ד חודש במקום שיש לחוש קרוב לודאי שיבואו לידי איסור נדה. והנה שאלת חכם חצי תשובה כי הראיה אשר הביא מתוס' שבת ד' ד' ע"א ד"ה וכי אומרים להתיר להעבריין עצמו לעשות איסור קל בכדי שלא יבוא לידי איסור חמור מהא דעירובין דסבר רבי ניחא ליה לחבר דלעבד הוא איסור קלילא ולא נעביד עם הארץ איסורא רבה על ידו כמ"ש התוס' ראיה נכונה היא. אע"ג דרשב"ג פליג עליו ואין הלכה כרבי במקום אביו. בזה פסק הר"מ פ"י מהל' מעשר כרבי. ונ"ל הטעם משום דאמר רבי נראין דברי מדברי אבא (והכ"מ לא העיר בזה) ובנדון זה י"ל דגם רשב"ג מודה לרבי דע"כ לא פליג עליה אלא היכא דאינו אלא גורם לאחרים לעשות איסורא רבה אבל היכי דהוא עצמו יבוא לעשות אסורא רבה מודה לרבי דניחא ליה ליעבד לעצמו איסורא קלילא קודם לכן וכן הוא השיטה בכ"מ להשוות השיטה בכל מאי דאפשר ולא להרבות במחלוקת. ונראה שמכאן הוא מוצא ומקור הדין המובא באחרונים בש"ע אה"ע ריש סימן כ"ג בשם ספר חסידים ע"ש. אבל מ"מ לענין להתיר הנשואין בנדון זה יש לדחות דע"כ לא התירו לעובר עצמו במה שאין אחרים מסייעים באותה עבירה כלל משא"כ בנשואין דלא סגי בלא כתובה וחופה וקידושין וכי אומרים לסופר ולעדים ומסדרים חטא בשביל שלא יעבר חבירך. [אע"פ שאין מסייעים אלא בעבירה דרבנן הא האי איסורא דעביד ע"ה דאוכל תבלים ג"כ אינו אלא מדרבנן כדין תרומה בזה"ז ותרומת שאר פירות ואפ"ה סבירא לן דניחא ליה לעבד איסורא קלילא ולא לעבד ע"ה האי איסורא ע"י] ואדרבה מצינו בכיוצא בזה שאין אחרים מזדקקין לתקנת עבריין כלל דהא אפי' צנועין שעושין תקנה לכרם רבעי מ"מ בערלה בשאר שני שבוע אין מציינין משום הלעיטהו וכו' (עי' ברמב"ם פ"ט מהל' מע"ש ה"ז ובתו' ב"ק ד"ה והצנועין). והספר חסידים עצה טובה להעבריין עצמו קמ"ל אבל לא שיזדקקו אחרים לסייעו ח"ו, וכ"ז הוא לפי מה שהחליט כת"ר שזהו קרוב לודאי שיבואו לידי איסור נדה ועפ"ז ירד לחלק בין נדון דידן לההיא דריב"ש שהביא הב"ש סי' י"ג ס"ק כ"ד וכ' אפשר דהריב"ש מיירי בחששא בעלמא. ואנן יתמי מה נענה בתרי' דהריב"ש לעשות גבול בין חששא בעלמא ובין קרוב לודאי דהא אפי' באשתו כ' הב"ש סוף ס"ח דלפעמים מוקי אנפשי' ולא בעיל זמן רב וביבמתו דכ"ע ס"ל דכל שלשים מוקי אנפשי' ומשוינן ליה אחזקה ומה"ת לחוש לביאה אם נתיחד עם אשה בעלמא [ואפי' היא משודכת לו עי' סי' קמ"ט ס"ב בהג"ה וב"ש שם וצ"ע בלשון תשובות להרמב"ן] להחזיק זה לודאי ועוד דהוי ספק ספיקא ספק לא יבעול ואפי' יבעול מן לימא לן שיעבור על איסור נדה דשמא תטבול דהא דכ' בסי' כ"ו דכופין להוציא המיוחדת דודאי בושה היא מלטבול ובא עליה בנדתה היינו לכתחילה ומשום ספק הקרוב לודאי אבל ודאי גמור לא הוי. ועוד נ"ל דכי היכי דאמרינן בפ' החולץ ד' מ"ה ע"ב לענין גר מי לא טבלה לנדתה מי לא טבל לקריו ה"נ לענין נדה מי לא טבלה להקר דדוקא לענין גר בענין דעתו לטבילה דמצוה עכ"פ כמ"ש רש"י שם דדת יהודית היא וע' ט"ז סי' רס"ח ס"ק ח' מ"ש על לשון הרי"ף בזה משא"כ טבילת נדה אין צריכה כונה. ובזה לא שייך בושה אלא דלא תעלה לה טבילה משום שתתבייש לחוף כדין להסיר כל חציצה ושוב אין כאן רק איסור דרבנן דמן התורה דוקא רובו המקפיד חוצץ וזהו לא שכיח והרי אין לפנינו רק חשש מכשול שהוא ס"ס של תורה וספק אחד דרבנן שהביא הש"ך ביו"ד סי' ס"ו ס"ק י'. ואיך נכניס עצמנו להתיר לו לכתחילה איסור ודאי בדרבנן. ועוד בנ"ד אם טבלה ללידתה בחיי בעלה ה"ה כל ימי מניקתה שהם כ"ד חודש בחזקת טהורה אפי' גמלתו דדמיה מסולקין כמ"ש ביו"ד סי' קפ"ט סל"ג ואין כאן חשש מכשול איסור נדה כלל:
מכל הלין טעמי נלע"ד שלא להתיר להם הנשואין ותו דאוושי מלתא דאיסורא. ואם א"א בשום אופן להפרישם נלע"ד שכת"ר יסביר להם כפי רוחב בינתו שגם בפנוי' שייך איסור נדה החמור ושפנוי' שטבלה לנדתה קילא טפי. וזהו העצה המובא באחרונים ריש סי' כ"ג בשם ספר חסידים אשר כת"ר מצא ופתח המקור מזה הדין. הנלע"ד כתבתי וכת"ר יוסף לקח ויודיעני את אשר עלה במצודתו בזה. וד' אלהים אמת ינחני בדרך אמת בתורה דכתוב בה אמת וכל נתבותיה שלום כנפשי ונפש דו"ש באה"ר:
שמעון במוהר"ז מטאווראג.