אור ברסלב
נחלת שמעון (זרחי) נחלת שמעון › סימן ז

נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי

נחלת שמעון · סימן ז

סימן ו

בדברי הש"א סי' ט"ז ובדין התראת ספק לענין בל יראה על חמץ שקבל עליו אחריות:

בש"א סי' ע"ז כתב להוכיח דחמץ שקבל עליו אחריות לא מהני בטול. מהא דתנן השוחט את הפסח על החמץ עובר בל"ת. ומשמע בגמ' דלוקין על לאו זה [וכן פסק הרמב"ם] והקשה הגאון ש"א דהיכא משכחת לה דלוקה הא מצי למימר דכבר ביטל את החמץ קודם זמן איסורו. ובכה"ג אינו עובר על לא תזבח על חמץ כדתנן בפ' א"ע ההולך לשחוט את פסחו כו' מבטלו בלבו. והאריך שם הרבה בקושיא זאת. ומחמת זה העלה דשוחט את הפסח עה"ח אינו לוקה אלא בחמץ שקבל עליו אחריות והוא דחוק למאוד דאנו ניקום ונאמר דלר"ל אין מלקות עד שיהא בעזרה עמו פקדון שקבל עליו אחריות. דכל כה"ג לא הוי משתמיט תנא ואמורא להשמיענו ולא לסמוך על פלפולא. והנה עיקר הוכחת הגאון דבכה"ג אינו לוקה היכי דמצי לומר שביטל. הוא מדברי התו' ד"ה התראת שיכול המותרה להכחישנו ולומר שוגג הייתי ע"כ. ומדמי הגאון הא דמצי לומר בטלתי לשוגג הייתי. ולפי דבריו קשה על התו' דא"כ אפי' לר' יוחנן דס"ל התראת ספק שמה התראה אינו לוקה דהא אי אפשר להתברר לעולם דעביד איסורא דבכל שעה יכול לומר שהי' שוגג [וכמ"ש הגאון לענין ביטול] ואפי' אם יודה שהי' מזיד הא אינו מתחייב מלקות ע"פ עצמו כדאיתא ריש מכות. ועוד קשה לי לפי הנחת הגאון דבהתנצלות כזה שיכול לומר דביטל לאו בר חיוב מלקות הוא א"כ הא דתנן נדר שהי' שותה כו' חייב על כל אחת ואחת היכי משכחת לה הא אמר ר"ש בכריתות י"ב ב' דמהימן לומר נשאלתי על נזרי לענין קרבן וא"כ ה"נ לענין מלקות לא שמה התראה דלעולם יכול להתנצל ולומר נשאלתי על נזרי. ע"כ נראה לענ"ד דהא אינו מהני לו לפטרו ממלקות. ואע"ג דבאמת אם אמר שנשאל על נזרו נאמן לפטור מ"מ אם שותק חייב. וע"כ לא אמרינן דאין אדם מתחייב ע"פ עצמו אלא היכי דדיבורו מחייב לי' אבל היכי דשתיקתו מחייב לי' מוקמינן לי' אחזקתו דמעיקרא שהי' נזיר ולא נשאל על נזרו ואפי' למ"ד התראת ספק לא שמה התראה חייב מלקות דחזקה משוי' לי' כודאי וכמ"ש התו' [למעוט בקיאותי איני זוכר מקומו ואין לי פנאי לחפש לנתה"ב עה"ד] דמש"ה חזקה לא חשבינן לכל נזיר התראת ספק דשמא ישאל על נזירתו דהא מהני שאלה אפי' לאחר שעבר [ואפי' כפתוהו על העמוד] וא"כ ה"נ לא מהני לי' הא דיכול לומר שביטל. והיכי דמודה שלא ביטל מלקינן לי' משום חזקה דמעיקרא. ולא אלימא חזקה דביטל משום מצוה דאינו אלא חזקת חבר לאורועי חזקת דמעיקרא שהי' ברשותו משא"כ בהא דיכול לומר שוגג הייתי יכול להכחישנו ולומר דאין ברשותו חמץ. ואע"פ שאח"כ יתברר שהי' חמץ ברשותו בשעת שחיטה יכול לומר שוגג הייתי והייתי סבור שאין ברשותי' חמץ והו"ל התראת ספק. ומ"מ למ"ד שמה התראה חייב אם אינו אומר שהי' שוגג דסתמא דמילתא יודע מה שברשותו ואין שתיקתו מחייבת אלא שאינה פוטרת אותו וכהאי גוונא צריכים לחלק בהא דאיתא בשו"ע יו"ד סי' א' סעיף י"ב השוחט בפני עדים בהמה כו' והוא אומר לא שחטתי אינו נאמן אע"ג דעדים שאינם גומרים עדותן לא שמה עדים וה"נ אינם יכולים לידע אם שחט כראוי משום דאם שתק מחזקינן לי' ששחט כראוי ואין דומה לשנים אמרו אכלת חלב דפטור:

תוכן העניינים

נחלת שמעון (זרחי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה