נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי
נחלת שמעון · סימן ב
בדין ש"ש שפשע ומשלם אם יכול לנכות מדמי השכירות, מה שמגיע לו בעד שמירתו:
ע"ד החקירה אשר נשאל קדמוהי בדין שומר שטר שמשלם גניבה ואבידה שאין מבואר להדי' בפוסקים אם הפסיד שכר שמירתו או לא. הנה ממה שהעיר המ"מ הביאו הש"ך סי' ש"ג ס"ק ה' דבאונסין לא הפסיד שכרו ולמד כן מסוגי' דהזהב דף נ"ח משם גופי' יש להוכיח לכאורה שאם נגגב או נאבד הפסיד שכרו אע"פ שמשלם. דכן משמע מלשון רש"י שם ד"ה אגרייהו דאע"ג דהתם מיירי בגוונא דפטור מתשלומי הפקדון בגו"א והפסיד המפקיד על ידו מה שלא שמר כראוי אבל היכי דמשלם ולא הפסיד בעה"ב כלום י"ל דעכ"פ נוטל שכרו. מ"מ מפשט הלשון של רש"י שכתב וע"מ כן היו נוטלין שכר והלא לא השלימו מלאכתן שנשתעבדו לשומרן מגו"א. דמצד שלא קיים התנאי שקיבל עליו לשמור מגו"א אתינן עלה דלא נתחייב המפקיד כלל בשכר השמירה אם לא שמר כראוי לפ"ז ה"ה כשמשלם ג"כ מפסיד שכרו דהא עכ"פ לא קיים תנאו. כן הי' נראה לכאורה. אבל כד מעיינין בה הא ליתא. דהא גם להשואלים לא מספקא להו אלא במפקיד חפץ דע"י מה שלא שמר כראוי הפסיד בעה"ב חפצו החביב עליו אבל במפקיד מעות פשיטא להו דמנכה שכרו וכן מסתבר דמה"ת נאמר שירויח בעל הפקדון ע"י פשיעת השומר ואם באנו להוכיח מדברי רש"י כנ"ל ונפרש כפשוטו יהי' אם גם הפקדון מעות הדין דהשומר מפסיד שכרו אע"פ שמשלם דהא לא קיים התנאי ולא שמר כראוי דבההוא סוגי' בפקדון של מעות מיירי. וע"כ צ"ל בכונת רש"י במה שכתב והרי לא השלימו מלאכתן ר"ל והפסידו בני העיר ע"י כן שצריכים לשקול אחרים תחתיהם. מעתה י"ל דבמקום שמשלם מה לנו בזה שלא השלים מלאכתו הרי עיקר דין תשלומי שומרין מדין מזיק הוא. כדאמרינן ריש מס' ב"ק שחייבתו תורה על הזיקא דאתי' ממילא ומה"ת יתחייב לשלם יותר ממה שהזיק ולא גרע משולח יד בפקדון דמשלם באונסין ומנכה שכרו כדמשמע בההיא סוגי' דפ' הזהב ואע"ג דנעשה גזלן ע"ז. והנה לענין הוזל הפקדון נראה דאין צריך לשלם רק כדהשתא בשעת גניבה כדאמרינן בסוף פ' המפקיד גבי שואל כי חסר ברשותא דמרי' חסר ומשמע דאתי' ככ"ע אפי' למ"ד משעת משיכה אתחייב באונסין מ"מ חיוב התשלומין הוא כשעת שבירה [וע"י סי' שמ"ד סי"ב ותוס' ב"ק י"א סד"ה אין שמין וש"ך סי' רצ"ה סק"ז] וא"כ ה"נ בש"ש אי הוה מהדר לי' חפצא היה מחויב המפקיד לשלם לו שכרו נמצא שלא הפסידו ע"י מה שלא שמר כראוי רק כפי שומת החפץ נכי שכר השמירה [והא ודאי לא שייך שיאמר המפקיד לדידי שוה לי לכל הדיעות בסי' ע"ב ס"כ] מאי אמרת מעיקרא לא אשתעבד המפקיד בשכר שמירה אא"כ ישמור לו חפצו כראוי אדרבא זיל לאידך גיסא מעיקרא לא נשתעבד השומר כ"א באחריות שיווי החפץ נכי שכרו דהכי איתא בכמה דוכתי. ועוד דגדולה מזו אמדו רז"ל דעת המפקיד דמקני ליה לנפקד והיכי דמשלם אפי' ע"פ הדין כפילא ושבחא דאתיא ליה מעלמא. ולדעת הסמ"ע סי' רצ"ה ס"ק ו' קני גם יוקרא שאחר שעת הפקדון וכ"ש האי רוחא דאית לי' בתשלומי השכירות דאתי' מחמת הגניבה. ואפי' לדעת הש"ך שם נראה דבזה מודה דהוא כשבחא דבתר גניבה דבוודאי אקני לי' וכ"ז אינו ענין להטעמים שכ' הטור סי' ש"ו על טבח אומן שקלקל דהתם קאי על המנהג שאין נוטלין שכר מהטריפות וה"א דאינו כש"ש דהא מעיקרא לא נחית כלל אדעתא דאגרא אבל היכא דנחית אדעתא דאגרא ודאי דאי משלם לא הפסיד שכרו:
גרסת הילקוט פ' תשא נשבעין לגזברין לטו"ל שכ"ר הנאת"ן מזה ראי' לדעת הרמב"ם דאם מסר לשומר חנם אין הבעלים נפטרין והכ"מ תמה עליו ויש מזה ראי' גם כן לסברת אא"ז ז"ל. והוא דע"פ הגירסא שבילקוט בני העיר ששלחו שקליהן ונגנבו בלסטים מזוין או אבדו שטבעה ספינתן בים אם משנתרמה התרומה נשבעין לגזברין ליטול שכר הנאתן מבני העיר הרי לפניך שהשכר שהן נוטלין הוא בעבור ההנאה שבני העיר נהנין מן השלוחים. וא"כ משמע בהדי' דאם אין בני העיר נהנין מן השלוחין אין להשלוחים לטול שכר. וא"כ אם נימא דגם במסרו לשומר חנם פטורין וע"כ צ"ל הטעם משום דאין הבעלים מחוייבין באחריות השקלים דאם היו חייבין הבעלים באחריות השקלים הרי הי' עליהם דין שומר שכר. וע"כ צ"ל דאין הבעלים חייבין כלל באחריות ושוב אין מקום לחלק בין פטור דגניבה ואבידה לפטור דפשיעה דגם מפשיעה יהיו פטורין. ובאמת הביא התוס' בשם רש"י בביאור מה שעתיד לגבות דגם אם לא שלחו כלל אין להם לשקול א"כ מה הנאה יש לבעלים מן השליחות ומוכח כדעת הרמב"ם ואולם לדייק מדברי רש"י כמו שדקדק אא"ז הגאון ז"ל שפירש כונת רש"י שלא השלימו מלאכתן היינו משום שבני העיר משלמין דאי נימא דגם אם לא היו משלמין היו פטורין מלשלם שכר השליחות. א"כ בני העיר הרויחו במה שפשעו השלוחים וזה לא מסתבר כלל לכאורה יש לומר כיון דהא דאין בני העיר משלמין אין זה מצד השליחות שהרי לרש"י כמו שהביאו התוס' בשמו גם אם לא שלח כלל תורמין עליו וע"כ אין אנו צריכין לדון רק אם השלימו השלוחים שליחותן. ואולם יש לדון דאכתי לא אסיק אדעתא הפי' נשבעים לבני העיר משום קדשים שחייב באחריותן וא"כ יש לדקדק דיש דין שומרים בהקדש גם מהא דנשבעים לבני העיר וצ"ל דנשבעים ליטול שכרם אף דבני העיר שוקלים אחרים ואינם נהנין כלל. וא"כ הרי צריך אחד משני תנאים שיקבלו שכר או שיהיו משלימים מלאכתן או שיהי' ההנאה מצדם כפי גירסת הילקוט ומוכח כדעת הרמב"ם דשומר חנם חייב. ובעיקר החקירה נ"ל ראי' ברורה מתוספתא פ"ו דשבועות דאין להם שכירות ז"ל התוספתא נגנב או שאבד אח"כ הודה שאכלו פטור (מקרבן) הרי שדין שניהם שוה דבאכלו בודאי אינו מגיע לו שכירות וה"ה בנגנב ואבד. ועי' בקצוה"ח סי' רכ"ז סעיף כ"ה. עד כאן לשון נכד המחבר ז"ל]: