נחלת דוד על בבא קמא· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק ב - כיצד הרגל · דף יט.
בגמ' בעי רב אשי כח כחו לסומכוס מהו כו' כתב הרא"ש הרי"ף לא הביא להך בעיא משום דאליבא דסומכוס קמיבעי ליה ולא קיי"ל כוותיה ונ"ל שיש נפקותא גדולה בבעיא זו דמתוך אבעיא זו משמע דלרבנן ודאי כח כחו ככחו דמי ומשלם ח"נ על כח כחו כמו על כחו דליכא למימ' דלרבנן מן הדין פטור וקמיבעיא לי' אי אתיא הלכתא לחייבו ח"נ אע"ג דמן הדין הוא פטור דבהא ליכא לאסתפוקי דהלכתא לגרוע אתא לא לאסופי ולכך לא קאמר לעיל לא דכו"ע כחו לאו כגופו דמי משום דהלכתא לגרוע קאתי עכ"ד בקצרה והנה מש"כ ראיה לדבריו מדלא קאמר לפיל דכו"ע כוחו לאו כגופו דמי נתרשה בזה במע"מ דאיך הוי מצי למימר דכו"ע כוחו לאו כגופו דמי דהא לסומכוס ודאי דכגופו דמי ולענ"ד לא קשה מידי דה"ק הרא"ש דהל"ל כ"ע כוחו לאו כגופו ובהא פליגי דרבנן כברי דהלכתא אתיא לחייבו ח"נ וסומכוס ס"ל דהלכתא אתיא לנ"ש אלא ע"כ דלא ס"ל להש"ס למימר דהלכתא לאוסופי אתא כנ"ל פשוט בכוונת הרא"ש ולא קשה מידי:
מיהו בעיקר ראייתו אינו מוכרח כ"כ דהא דלא קאמר הש"ס דכו"ע לאו כגופו דמי לאו משום דלא מסתבר לי' להש"ס למימר דהלכתא לאוסופי אתי רק משום דהוי ס"ל להש"ס לסברא פשוטה טפי למימר דכחו כגופו דמי גם בעיקר סברתו דלא מסתבר לי' למימר דהלכתא לאוסופי אתיא הנה אשכחן כה"ג בסוכה (ו' ב' לחד שינויא דמ"ס הילכתא לגרועי אתא ומ"ס הילכתא לאוסופי קאתי גם מאי דפשיטא לי' להרא"ש מסברא דכח כוחו ככוחו דמי לכו"ע הנה לענין חיוב גלות אמרינן במס' מכות (ח' א') דלכו"ע בין לר' ובין לרבנן כח כחו לאו ככוחו דמי אלא דפליגי במן העץ המשתבקע דמ"ס דהוי כוחו ומ"ס דהוי כח כוחו וא"כ מנ"ל דלענין נזקין יהי' שוה כח כוחו לכוחו דמנ"ל לפלוגי בינייהו וצ"ע ודעת התוס' יתבאר אי"ה לקמן מיהו פשטא דלשנא דתלמודא ודאי משמע כהרא"ש מדלא קאמר או דילמא לא גמיר הילכתא כלל ופטור משום דלאו ככוחו דמי ודו"ק.
שם בעי מיני' רבי אבא בר ממל כו' היתה מהלכת במקום שא"א אא"כ מנתזת ובעטה והתיזה והזיקה מהו כיון דאי אפשר אורחיה הוא או דילמא השתא מיהת מחמת ביעוט קמנתזה צרורות תיקו רש"י פי' להך בעיא דהכי קמבעיא דאת"ל דיש שינוי לצרורות לרביע נזק א"כ אינו משלם רק רביע ועוד פי' בלשון אחר רק שזה הפירוש תפס לעיקר ויש לפרש עוד דנ"מ לענין אי מגופו משלם או מהעלי' משלם דאם אורחי' הוא משלם מהעלי' למאי דקי"ל כר"פ דפשיטא לי' דמעליה משלם וכדאמרינן בריש פירקין קמא וכן תפסו להלכה כל הפוסקים ואם דיינינן לי' כשינוי משום דהשתא מיהת מחמת ביעוט קמנתזה א"כ וודאי דאינו משלם רק מגופו דהא הילכתא ודאי דלרבנן לא אתי לאוסופי וכמש"כ הרא"ש ואפילו לפי מש"כ לעיל דאין דברי הרא"ש מוכרחים בזה מ"מ לרבנן ודאי דהסברא אמת וכן כתב בפ"י לפרש הך בעיא כן והמה על רש"י שלא פירש כן ולפי מה שאכתוב אי"ה לקמן בביאור דברי הרי"ף יהיה מוכרח לפרש כן להרי"ף ועיין והרא"ש כתב דנ"מ בהך בעיא אי פטור בר"ה או חייב כדין קרן:
ולענין הלכה הנה הרי"ף השמיט לכל הנך אבעיות ולא כתב רק בעיא דר' אבא בר ממל והרא"ש כתב עליו דהך אבעיא דיש העדאה השמיט משום דאין העדאה בבבל ומה שלא הביא להך בעיא אי יש שינוי לצרורות היינו משום דאי תפס גובה החצי כיון דסלקא בתיקו ואי לא תפס לא מגבינן כלל בבבל ולכך אין נ"מ באיבעיא זו לדידן וצריך לומר לדבריו הא דהביא להך דר' אבא בר ממל היינו דלא נימא לאידך גיסא דהוי ודאי כאורחי' ופשוט ומהרש"ל ביש"ש כתב דמש"ה השמיט להך איבעיא דיש העדאה משום דס"ל להרי"ף דרבא דקמבעיא ליה הא הוא משום דמספקא לי' אי מגופו משלם אבל למאי דקיי"ל כר"פ דמהעליה משלם א"כ ודאי דאין העדאה ודבריו נכונים אלא שהוא לא כתב כן רק בהך איבעיא דיש העדאה אבל במה שהשמיט להך דיש שינוי חזר לדברי הרא"ש וא"כ לא תיקן כלום ולענ"ד נראה דגם הך בעיא דרב אשי אי יש שינוי ג"כ בהא תליא דאף דבסברא לא תליין אהדדי מידי דשפיר נוכל למבעי אי יש שינוי או אין שינוי אף דיהיה פשיטא לן דאין העדאה דהא הגמ' לא קאמר אלא דאי יש העדאה מכלל דאין שינוי אבל אי אין העדאה אכתי איכא למיבעי אי יש שינוי או אין שינוי מ"מ כיון דבגמ' מוקמינן להך איבעיא דרב אשי דמספקא ליה כן בפירושא דמתני' דהיתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה א"כ מסתבר לי' להרי"ף דהך ספיקא בפירושא דמתני' אינו אלא באת"ל דמגופו משלם אבל למאי דקיי"ל דמן העלי' משלם לית בי' שום ספיקא דודאי הכי מתפרשא או צרורות מחמת ביעוט ואין שינוי דליכא לפרושי או צרורות כאורחייהו דא"כ איך כללינהו יחד בהדי הך דהיתה מבעטת וקתני על תרווייהו משלם ח"נ דהא לא דמיין להדדי כלל דח"נ דהיתה מבעטת הוא מגופו וח"נ דצרורות הוא מהעלי' ולא שייך כלל למכללינהו יחד אלא ע"כ דפירושא דמתניתין היא או צרורות מחמת ביעוט דאזי שפיר שייך למכללינהו כחדא דגם צרורות מחמת ביעוט ודאי דאינו משלם רק מגופו וכמש"כ לעיל דהא הך הלכתא לא אתי לאוסופי רק לגרוע וא"כ נפשטה הך בעיא דאין שינוי לפום מאי דקיי"ל כר"פ דמעליה משלם ורב אשי דמבעי ליה הך מילתא ע"כ באת"ל דמגופו משלם ולכך השמיט הרי"ף להך איבעיא דלדידן ודאי דאין שינוי ולכך לא הוצרך לכותבה כלל והא דהביא להך דר' אבא בר ממל צ"ל מעתה דלא כפי' רש"י רק כפי' הרא"ש או כפי' הפ"י שכתבנו לעיל ודו"ק וזה היה נלענ"ד נכון בדברי הרי"ף אלא שבדברי הרמב"ם צ"ל ע"כ כמש"כ היש"ש דהא הרמב"ם גם הוא לא הביא להך בעיא דיש העדאה מכלל דס"ל דהיא נפשטה למאי דקיי"ל דמעליה משלם כר"פ וכמש"כ היש"ש דהא בהרמב"ם ליכא לתרוצי כמש"כ הרא"ש דהא מדרכו להביא הבל נהוג ושאינו נהוג ובבעיא דיש שינוי ס"ל דה"ל בעיא דלא איפשטא במו שהוא מבואר צם בדבריו בפ' שני מהל' נזקי ממון בכולא פירקא ולכך בהכרח צ"ל להרמב"ם דס"ל כיון דהך בעיא דיש שינוי או אין שינוי מצד הסברא לא תליא בהך בעי' דמגופו משלם וכמש"כ לעיל לכך חשיב לה לבעיא דלא אפשטא ולא נחית להך מלתא שכתבנו דאיכא למפשט גם הך בעיא מדיוקא דמתניתין מדכללינהו יחד בהדי בבא דהיתה מבעטת אבל להרי"ף נלענ"ד נכון כמש"כ ודע דבהרי"ף שלפנינו איתא הגירסא בהך בעיא דר' אבא בר ממל או דלמא השתא מיהת מחמת ביעוט קמנתזא וצרורות נינהו ומדבריו אלה משמע דאי אמרינן כאורחיה היא לא הוי צרורות כלל רק רגל ממש ומשלם נ"ש ולא יכולתי להלום גירסא זו דמצד הסברא ודאי אין טעם לזה דמאיזה טעם יהיה לזה דין רגל ממש כיון דסוף סוף כוחו הוא ולא גופו לכך יותר נראה נכון להגיה ברי"ף הגי' כמו בש"ס דילן ועי' היטב בכל זה: