נחלת דוד על בבא קמא· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק א - ארבעה אבות · דף יג.
גמ' ואב"א ר' נתן התם הוא דאמר בעל השור לבעל הבור אנא תוראי בבירך אשכחית כו' אבל הכא מי מצי אמר ליה בשר אזיק אימורין לא אזיק לקמן בפ' הפרה אמרינן להך סברא דתוראי בבירך אשכחית ליישב אפי' אם נאמר דהאי פלגא הזיקא עבד והאי פלגא הזיקא כו' וא"כ מצד הדין אין לחייב לבעל הבור רק פלגא אפ"ה משתלם מיניה ג' חלקים משום הך סברא דתוראי בבירך כו' והיינו כמש"כ שם התוס' מפני שהוא גמר ההיזק ולכך חשבינן ליה כעושה כולו ולפ"ז לא אמרינן הך סברא רק גבי בור משא"כ בשני שוורים שהזיקו דהיינו שור ושיר פסולי המוקדשין אם נאמר דהאי פלגא הזיקא כו' לא משלם ההדיוט יותר בשביל דליכא לאשתלומי מהקדש כיון דליתא כאן הך סברא דתוראי בבירך כו' דהא שניהם הזיקו בשוה ואביי ורבינא דלקמן (נ"ג) דאמרו גבי שור ושור פסולי המוקדשין דמשתלם כולו מן ההדיוט לר' נתן ע"כ סברי דהאי כולה הזיקא עביד כו' וכן כתבו שם התוס' ד"ה הא ונראה כו' עיי"ש ולפ"ז בשמעתין דמשנינן לרבי אבא דאמר אפי' כר' נתן ומשום הך סברא דאנא תוראי כו' אינו רק אי אמרינן האי פלגא הזיקא כו' אבל אי אמרינן האי כולה הזיקא כו' לא מצי אתיא הא דר' אבא כר"נ דאילו לר' נתן גובה מבשרן כנגד אמורין כמו בשור ושור פסולי המקדשין לאביי ורבינא או דע"כ צריך לומר דר' אבא פליג גם בסברת האי כולה הזיקא עביד וס"ל דאפ"ה לא משתלם לר"נ כולו רק מן הבור משום הך סברא דתוראי בבירך כו' אבל בשור ושור פסולי המוקדשין לא משתלם מן ההדיוט לר' נתן אפי' אי אמרי' האי כולה הזיקא עביד כו' וכן הוא בתוס' בשמעתין ד"ה אנא דהך דר' אבא מצי אתיא בין אם נאמר האי כולה הזיקא כו' ובין אי פלגא הזיקא כו' עיי"ש ודו"ק עכ"פ הא ודאי דהא דר"א פליג על אביי ורבינא דלקמן דאילו לאביי ורבינא גובה מבשרן כנגד אימוריהן ולפ"ז קשה על הרמב"ם דפסק כאביי ורבינא בשור ושור פסולי המוקדשין שנגחו דמשתלם כולו מן ההדיוט ואפ"ה פסק כר' אבא דשמעתין דאינו גובה מבשרן כנגד אימורין והנך תרי פסקי סתרי אהדדי לכאורה ושום א מנושאי כליו לא התעוררו בזה:
ונראה דהרמב"ם מפרש דהא דקאמר בשמעתין אנא תוראי כו' לאו משום דיש עדיפות בזה לבור משארי מזיקין וכדלקמן רק דעיקר חילוק דהגמ' הוא דבשלמא בבור מצי אמר ליה את הוא שהזקתני דהא גם בלא השור יש בבור לבדו כדי להמית ובשור ושור פסולי המוקדשין נמי יש בכל אחד לבדו כדי להזיק ובלא השני היה האחד לבדו עושה כל ההיזק דזהו עיקר סברת האי כולה הזיקא כו' משא"כ בבשר ואימורין דזה בלא זה לא היו יכולים להזיק כלל דאם היה השור חסר אימוריו או שלא היה יכול לחיות משום דהוי אבר שהנשמה תלויה בו או דעכ"פ היה בעל מום ולא היה בו כח להזיק ודמיא להא דאמרינן בכתובות בפ' מי שהיה נשוי (צ"ג ב') דבשור לחרישה ועומד לחרישה כ"ע מודים דחולקים בשווה והיינו כמש"כ רש"י שם כיון דבלא חלק הקטן לא היה יכול לחרוש עיי"ש היטב וה"נ דכוותה דבלא אימורין לא היה יכול להזיק והיינו דאמרינן בשמעתין מי מצי אמר בשר אזיק כו' ורצה לומר שאי אפשר לתלות כל הנזק בבשר ולומר שהבשר לבדו ג"כ היה יכול לעשות ההיזק דזה אינו דבלאו אימורין לא הוי מצי לאזוקי כלל וזה נכון מאד בסברא ואי קשיא דאם כן דלהתם מדמינן לה א"כ היה לנו לחשוב חצי ההיזק על האימורין כמו התם דחולקים בשוה ומי שיש לו חלק קטן אפ"ה נוטל חלקו בריוח כמו מי שיש לו חלק גדול והיינו משום דאם הוי חסר חלקו לא היה יכול לחרוש ולכך פלגי בשוה וא"כ ה"נ דכוותה שהיה לנו לחשוב חצי ההיזק על האמורין והרמב"ם עצמו לא פסק כן רק דחשבינן הנזק על האימורי לפי ערך ע"ש אך באמת לק"מ דשאני התם שנשתתפו שלא לדעת רק דממילא נעשה השותפות ובכה"ג לא אמרינן דחולקים בשוה רק לפי ערך מעותיהם כמש"כ הר"ן שם באותה סוגיא דכתובות והביא ראיה מהא דלקמן (דף לו) שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים כו' חזר ונגח חזר ונגח כו' אלמא דחולקין לפי ערך מעותיהם והיינו משום שנשתתפו שלא לדעת וכן כ' המרדכי והביא ראיה מהא דעובד לזה שני ימים ולזה יום אחד עיי"ש במס' ב"ב (י"ג) וא"כ ה"נ בבשר ואימורין דודאי דהוי כנשתתפו שלא לדעת ובלי ספק שמכאן יצא להרמב"ם הך דינא דמנכינן על האימורין לפי ערך כנ"ל בישוב דברי הרמב"ם ועי' ולא נעלם ממני דלשנא דסוגיין דנקיט הך טעמא דתוראי בבירך הוא דחוק לפ"ז אך מכל מקום אין מזה תפיסה על הרמב"ם משום דבקל יש ליישבו וע':
סליק פירקא