אור ברסלב
נחלת דוד על בבא קמא פרק א - ארבעה אבות › דף יא:

נחלת דוד על בבא קמא· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

פרק א - ארבעה אבות · דף יא:

דף י:

תוס' ד"ה גזירה מקצתה אטו כולה עיין תוס' מה דקשה על רש"י חדא דהיאך נוכל לטעות להתיר כולה שגם ביציאת מקצתו היוצא אסור מדאורייתא ולא גזרינן מה שבפנים אטו מה שבחוץ ועוד שנית דאי גזרינן אטו כולה באשה נמי לגזור ועוד הקשו בסוף דבריהם וז"ל ולפי' הקונטרס דבאשה לא שייך למיגזר גזר כו' וקשה דהא דחזינן דמטמאין לה בשני היינו משום דנפיק כולו ר"ל דאכתי ביציאת רובה לא ידעינן דטמאוה וכן פי' רש"א והנה קושיא השניה דאי גזרינן כו' באשה נמי לגזור כו' יש ליישב בפשיטות לענ"ד דבשלמא גבי בהמה דבא לשאל ביצא מקצת שליא ושחט הבהמה אי שרי באכילה מה שבפנים שפיר שייך למגזר דאי שרית לה מקצתה א"כ ביצא כולה אי איתרמי ליה זימנא אחריתי לא יבוא עוד למשאל ויסבור דמותר משום דאין ילד בשליא אבל באשה מיירי דבאת לשאל ביום השני שיצאה השליא מאיזה יום תמנה ואמרינן לה דהמנה משני א"כ הא חזיא דמטמינן לה משני וא"כ מאי שייך תו למגזר וליכא למימר דעכ"פ היכא דבאת לשאל ביום הראשון ביציאת מקצתה אי הווית טמאה אי לאו שייך למגזר אטו כולה וכיון דבאת לשאל ביום הראשון שייך למגזר א"כ גם ביום השני לא שייך לחלק חדא דלשנא דגמ' משמע שבאת לשאל ביום השני ועוד בכה"ג שפיר איכא לתרוצי כתירוץ התוס' דהוי חומרא דאתי לידי קולא דתמנה ימי טוהר נמי מן הראשין וע"כ דצ"ל לה דכי נפקא כולה רו רובא מההוא שעתא תמנה לימי טוהר וא"כ ל"צ תו לטמא אותה מהשתא כיון דיודעת היא דתהיה טמאה בנפקא כולה וא"כ ליכא למגזר באשה כלל וביותר לשיטת רש"י דמיירי לענין טהרות א"כ איירי בבאה לשאל ביום השני וכפשטיה דלשנא דסוגיין אך לדעת התוס' דמיירי לבעלה ע"כ איירי דבאה לשאל ביום הראשון ולפ"ז שפיר שייך קצת למגזר אטו כולה אך גם זה אינו כמ"ש דהא עכ"פ צריך להודיעה מאיזה זמן תתחיל למנות ימי טוהר מיציאת כולה או רובה וא"כ תו ליכא למיחש למידי ול"צ לאטמויי לה מהשתא משא"כ גבי בהמה וודאי דאיכא למגזר דהשתא ביציאת מקצתה שרינן ליה לגמרי וחיישינן דלמא כד איתרמי זמנא תנינא ויצא כולה לא יבא לשאל כלל ויתיר לעצמו כי יחשוב דיש שליא בלא ולד כן נראה בפשיטות בישוב הך קושייתם השניה

אך קושייתם הראשונה לכאורה קושיא אלימתא היא דכיון דגם ביציאת מקצתה היוצא אסור עכ"פ מדאורייתא איך נטעה לומר ביצא כולה דיהיה מותר ואף דרש"י פי' דהיכא דחזרה לפנים יהיה הטעות דמותר הא גם בחזרה לפנים נמי היוצא אסור מדאורייתא משום בשר בשדה כו' כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר והכי פסקו כל הפוסקים דאבר עצמו אפי' חזר אסור מדאורייתא וכיון שכן הוא ליכא מקום למיטעי כלל וקושית התוס' בריא כאולם לפום רהיטא אמנם כד מעיינת שפיר בסוגיין דחולין גם זה אינו קושיא דהכי אתמר התם (בדף ס"ח ע"א) ד"ה אמר רב ואבר עצמו אסור ועולא אמר ר"י ואבר עצמו מותר ואף דאתותב עולא מ"מ איהו סבר דאבר עצמו מותר וביותר לפי שיטת רש"י דהך תיובתא לא הוה תיובתא גמורה דהא שקיל ושרי התם הגמ' אליביה דקאמר במערבא מתנו הכי כו' ור"י אין לידה כו' איבעי' להו לדברי האומר אין לידה לאיברים הוציא העובר את ידו והחזירה כו ולפירש"י הוי הך איבעי' אליבא דעולא ועיין רא"ש שם ולפ"ז אליבא דעולא דס"ל דאבר עצמו מותר אם החזיר לפנים וא"כ אי שרית לה ביצא מקצתה א"כ אף אותו מקצת היוצא נמי יהיה שרי בהוחזר ושפיר שייך למגזר אטו כולה דיסבור נמי דשרי בהוחזר וכמו שפרש"י ובזה מיושב קושית התוס' ממס' חילין שם ע"א ד"ה שליא כו' שהקשה וז"ל וא"ת היאך מוכח דבראש הוי כילוד דלמא משום דגזרינן מקצתה אטו כולה דמהא נמי דחו לה פ"ק דב"ק ותירוצם דחוק לכאורה (וע' מה שאכתוב לקמן אי"ה בכוונת תירוצם] ולפי הנתבאר לפנינו לפירש"י לא קשה דדווקא אליבא דעולא שייך למגזר מקצתה אטו כולה אבל לרב דס"ל דאבר עצמו אסור אפי' בהחזירו וא"כ לא שייך כלל למגזר כקושיית התוס' דכיון דאפי' ביצא מקצתה אסור מדאורייתא הך מיעוט היוצא היאך נטעה להתיר ביצא כולה ודוק היטב בכל זה כי בזה מתורצים התוס' דהכא ודחולין בטוב טעם ודעת:

אך לכאורה איכא לאקשויי לפירש"י כיון דמן הדין אם יש שליא בלא ולד הוי שרי מה שבפנים וגם אותו מיעוט היוצא נמי הוי שרי בהוחזר מן הדין רק משום גזירה אטו כולה אסרינן לה וא"כ אמאי איצטריך לן למגזר כולי האי למיסר אפילו מה שבפנים נגזור רק על אותי מיעוט היוצא דיהיה אסור אפילו בהוחזר וא"כ לא נטעי עוד ביצא כולה ויהיה סגי בהך גזירה לחוד ולאיזה צורך גזרו לאסור אף מה שבפנים ובפשיטות יש לייש אליבא דאמת דאין זה סברא לעולא למגזר בכי האי גוונא ממ"נ אי משווינן לה כלידה א"כ אף מה שבפנים אסור ואי לא משוינן לה כלידה א"כ אף היוצא צריך להיות שרי בהוחזר והבן:

אך אמרתי להעלות על הכתב מה שישבתי זה ע"ד הפלפול והוא דליכא למגזר כלל בכה"ג דאותו מיעוט היוצא יהיה אסור אפי' בהוחזר ומה שבפנים יהיה שרי דא"כ גם ביצא רובה נמי יסבור דמה שבפנים יהיה שרי ואין להקשות לפי זה תקשי קושית התוס' השלישית על רש"י באמת דגבי אשה נמי שייך למגזר אטו רובה ואף דחזינן דמטמינן לה משני היינו משום דנפקא כולה וכמש"כ התוס' והמהרש"א ובלא זה לא הוה קשה לן קושית התוס' דאיכא למימר דזה אין סברא כלל לרש"י למגזר אטו רובה כיון דיודעת דטמאה בכולה גם ברובה נמי תדע דטמאה הוא דרובה ככולה בכל התורה כולה וליכא למטעי בהא מלתא כלל והתוס' לא הקשו כן רק לפי שיטתם דפירשו דגם בבהמה הוי הגזירה אטו רובה כו' וא"כ גם באשה אכתי לא תדע ברובה אבל לרש"י דפי' דגבי בהמה הוי הגזירה אטו כולה דנטעי לומר דיש שליא בלא ולד כלל וא"כ דווקא גבי בהמה שייך למטעי אבל גבי אשה לא שייך למטעי בכולה וכמש"כ בישוב הב' א"כ גם ברובה ליכא למטעי דרובה נמי ודאי לכו"ע הוי ככולה וא"כ לא הוי קשה קושיא השלישית לרש"י כלל אבל עתה דאמרינן דגם לרש"י הוצרך לומר הך סברא דלכך גזרינן גם על מה שבפנים וסגי הך גזירה דאותו מיעוט היוצא לחוד משום דאיכא למגזר אטו רובה וא"כ כיון דס"ל לרש"י הך סברא למגזר אפו רובה הדק"ל לדוכתיה אך זה אינו קושיא דודאי איכא לתרוצי לרש"י כמש"כ כיון דידוע גבי אשה דטמאה מכי נפקא כולה לא תטעי ברובה דרובה ככולה והא ראיה דבהמה בולד גמור שרינן ביצא מקצתה מה שבפנים אף היכא דהיוצא אסור כגון היכא דלא הוחזר ונשחט דהיוצא ודאי אסור ומה שבפנים שרי ולא גזרינן אטו רובה דנטעי להתיר מה שבפנים רק דהכא גבי שליא שפיר שייך למגזר אטו רובה אם נגזר בכה"ג דאותו מיעוט היוצא יהיה אסור אף בהוחזר ומה שבפנים שרי וא"כ יהיה משונה מוולד גמור דבוולד גמור הוי ממ"נ אי הוי לידה כגון ברובה הכל אסור אפי' מה שבפנים ואי לא הוי לידה כגון במיעוט אפי' אותו מיעוט נמי שרי בהוחזר אליבא דעולא וכיון דחזי הכא בשליא במיעוט דאסור בהוחזר וא"כ יסבור דהוי לידה דאי לא הוי לידה אמאי אסור בהוחזר ואפי' הכי שרי מה שבפנים ולכך יבוא למטעי ברובה דיסברו דמשונה דין השיליא למהוי שרי מה שבפנים בכל גוונא דהא גם במיעוט סבר דהוי לידה ואפ"ה שרי מה שבפנים וה"נ שרי נמי ברובה אבל בוולד גמור ליכא למטעי כלל דודאי יודע דרובה ככולה וכן גבי אשה כיון דדין השליא אינו משונה מדין הולד נמי ליכא למיטעי וא"כ מתורצים שני הקושיות הן קושית התוס' הן קושית מה שהקשתי ודו"ק ועלו שפיר דברי רש"י בכל אופן ואכתי פש גבן לברורי דלכאורה לפי' התוס' איכא לאקשויי טובא דלפירושם דגזרינן אטו רובה דיבוא להתיר מה שבפנים מ"ש דלגבי וולד גמור לא גזרינן הכי ושרינן ביצא מקצתה מה שבפנים ואמאי לא גזרינן אטו כולה ולשיטת התוס' ליכא לתרוצי כמו שפרשתי לפי' רש"י דהא לדידהו דס"ל דהסוגיא אזלא אליבא דמ"ד דאבר עצמו אסור א"כ דין השיליא והוולד גמור שווים הם וליכא שום חילוק ביניהם וא"כ אמאי שייך למגזר טפי מבולד גמור ונראה דסברת התוס' הוא דבולד גמור ודאי דידע דרובה ככולה וכיון דהוי לידה אסור מה שבפנים אך בשליא יבוא לטעות כיון דחזא דשרי ליה במקצתה ולא חיישינן דלמא נפקא באותו מקצת ראשו של הוולד וזאת לא יבין דמטעם ס"ס שרינן ליה רק יסבור דלהכי לא חיישינן דלמא נפיק ראשו משום דיש שליא בלא ולד לגמרי ולכך יבוא להתיר גם ביצא רובה כיון דסבר דיש שליא בלא ולד משא"כ גבי ולד גמור דליכא למטעי כלל בזה ולפ"ז יובן היטיב תירוצם של התוס' במס' חולין אהך קושיא דהבאתי לעיל דלכאורה נראה תירוצם דחוק ובמה שכתבתי יובן דבריהם בטוב וז"ל התוס' וי"ל דאם איתא דביצא הראש לא הוי כילוד לא היה ראוי לגזור כיון דבמקצתו אי אפשר בשום פעם לבוא לידי חשיבות לידה עכ"ל ורצונם בזה דהא ע"כ מאי דגזרינן בשליא טפי אטו רובה מבוולד גמור היינו כמ"ש דיקשה ממנו הדבר אמאי לא חיישינן ליציאת ראשו ומש"ה יסבור דיש שליא בלא ולד ויבוא להתיר ביציאת רובה ג"כ ותינח אי ראשו הוי כילוד אבל אי לא הוי כילוד ליכא מקום למטעי כלל בשליא טפי מבולד ואמאי צריך למגזר אטו כולה אלא ודאי הוי כילוד והבן היטב את זה כתבתי בימי חורפי ומשנה לא זזה ממקומה וגם הלשון אינו מיושב כ"כ רק מפני טורח הכתיבה צוויתי להעתיקם ככתבם וכלשונם ועי'

תוכן העניינים

נחלת דוד על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה