אור ברסלב
נחלת דוד על בבא קמא פרק א - ארבעה אבות › דף י:

נחלת דוד על בבא קמא· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

פרק א - ארבעה אבות · דף י:

דף ט.

בגמ' ואמר רב פפא כגון פפא בר אבא עי' תוס' שכתבו בזה שני פירושים ושניהם דחוקים דעל פי' ר"ת כבר הקשה הרא"ש ודחה אותו בשתי ידים ופי' רשב"ם דכולהו הוי פפא בר"א נמי דחוק טובא ואין לשון הש"ס סובל כלל ובפרט להמציא מזה דין חדש והרמב"ם השמיט לגמרי להא מלתא דכגון פפא בר אבא ובעי טעמא למה השמיטוהו ולא ראיתי לשום אחד מנושאי כליו שהתעוררו בזה ולעד"נ דהרמב"ם מפרש לסוגיין בדרך פשוט והיא דיש להבין בשמעתין בקושיא דר' זירא דמקשה ממסר שורו לה' בני אדם וכן רב ששת דמקשה ממרבה בחבילה והש"ס מקשה עלייהו ה"ד אי דבלאו איהו כו' פשיטא ואי דבלאו איהו נמי כו' מאי קעביד מאי הוי ס"ד דר"ז ור"ש ובמאי הוי טעו אי בקושיית פשיטא או בקושיית מאי קעביד והנה בזה נראה פשוט טעו בקושיית פשיטא דודאי אין סברא דר"ז ור"ש הוי טעו בגופא רק דקושיית פשיטא לא הוי קשיא להו ואפשר שמצאו איזה רבותא גם בזה רק דהש"ס לא ניחא לי' בזה ומקשה פשיטא ודבר זה פשיט ומבואר ולא יחלוק בזה כ"א המתעקש ושונא האמת ובהיות כן קשיא טובא בקושיית רב פפא אס"ד דמיירי ברייתא בבני אדם שוים שע"י אחד מהם לבד לא הוי נשבר הספסל וגם ע"י האחרון לבד נמי לא הי' נשבר ורק בשביל שנתוסף משא האחרון על משא החמשה הקודמים נשבר הספסל א"כ מאי הוי ס"ד דר"פ לחייב האחרון יותר מכולם ולימא להו אי לאו אתין בדידי לחוד לא הוי מתבר כדמקשה הש"ס לקמן וכבר הקדמנו דגם המקשה לא הוי טעי בגופא דדינא רק דלא הוי איכפת ליה קושיית פשיטא וא"כ קשה על ר"פ בקושייתו איך הוי מוקים להבריי' באופן שלא יסתור עכ"פ לגופא דדינא דאי דבלאו איהו נמי מתבר מאי קעביד ואי ע"י צירוף כולם נשבר וע"י האחרון לבדו נמי לא היה נשבר א"כ לימא להו אי לאו אתין כו' והיה לכם לעמוד כשישבתי ואמאי מחייבנא טפי מדידכו ומהכרח קושיא זו ע"כ צ"ל דר"פ בקושייתו היה סבר דע"י האחרון לבדו נמי היה נשבר מפני שהיה שמן וכבד ושקיל טפי מכולם ולכך לא מצי תו למטען אי לאו אתון כו' כיון שע"י לבדו ג"כ היה נשבר אלא דמ"מ קרי ליה הכשרתי במקצת נזקו דכיון שלא עמדו אלו החמשה הקודמים דודאי דגם הם סייעו בשבירתו כיון דניתוסף המשא עוד על ידיהם והיינו דאמרינן בסוגיין ואר"פ כגון פפא בר אבא כלומר שכדאי הוא לבדו לשבור הספסל ע"י מבלי צירוף הקודמים ור"פ דמקשה איהו גופיה אמר להא דכגון פב"א דבלא"ה לא היה מקשה מידי ולצורך קושייתו הוכרח לומר כן והש"ס מקשה עליו היכי דמי כו' מקשה על אוקימתיה קושית פשיטא כמו דמקשה לר"ז ור"ש ואח"ז קאמר ס"ס ברייתא היכי מיתרצא ומשני ל"צ דבלאו איהו הוי מיתבר בתרי שעי כו' והשתא תו ל"צ להך אוקימתא דאוקמא ר"פ כגון פב"א דמיירי שפיר בבני אדם שיוים וגם ע"י האחרון לבדו לא היה נשבר ומ"מ חייב הוא לבדו כיון דבהדי דסמך בהו תבר ור"ל שלא היה להם פנאי לעמוד או שלא הניחם לעמוד וקמ"ל דכיחו כגופו כנלענ"ד ברור ואמת ומיושבים בזה דברי הרמב"ם ועיין במרדכי בב"ב פ' הספינה ס"ס תקס"ד בתשובת ר"י בר משה שנראה מדבריו דמפרש לסוגיין כדפרישנא דבלא"ה אין מקום לדבריו ודו"ק:

מיהו אכתי איכא לעיוני בהך מלתא דהתינח לפי' רש"י ותוס' בהא דמרבה בחבילה א כ אתי שפיר דרק ר"פ הוצרך לאוקמי לברייתא בכגון פב"א אבל באוקימתא דר"ז ור"ש ל"צ לזה משום דמאי הוי להו להנך קמאי למעבד אבל לפי' הרמב"ם בהא דמרבה בחבילה שפירשה שהוסיף במשא הבהמה א"כ גם שם לטעון ולימא אי לאו אתון כו' יהיה לכם לסלק משאיתיכם כשהנחתי את שלי אך גם זה אינו קושיא דשאני התם שהבהמה היתה שאולה או שכורה להם מקודם ואינו בדין שיסלקו משאותיהם מפני זה שבא באחרונה משא"כ בספסל דלא שייך ביה כ"כ שם שאלה ושכירות רות רק שבאו לבית וישבו עליו כמנהג העולם ומאי שאלה ושכירות שייך בזה ופשוט ואף אם נאמר שלקחו הבהמה שלא ברשית מ"מ כבר היא משועבדת להם כיון שנעשו גזלנים עליה ואין עליהם רק תשלומי ממון אבל מ"מ אינו בדין שידחו מפני האחרון ועוד י"ל דמיירי כגון שהיו בדרך במקום שאי אפשר להם לפרק חבילותיהם ועוד יש לחלק ביניהם בגווני טובא כנ"ל פשוט:

תוכן העניינים

נחלת דוד על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה