אור ברסלב
נחלת דוד על בבא קמא פרק א - ארבעה אבות › דף ג.

נחלת דוד על בבא קמא· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

פרק א - ארבעה אבות · דף ג.

דף ב:

אמר מר ושילח זו הרגל כו' סד"א אידי ואידי אשן והא דמכליא קרנא והא דלא מכ"ק סוגיא זו קשה להולמה לפי פירש"י ותוס' דרש"י הקשה לכתוב חד קרא להיכא דלמכ"ק ואנא ידענא במכ"ש היכא דמכ"ק ותירץ דאילו לא הי' נכתב רק חד קרא הוי מוקמינן לי' במסתבר להיכא דמכ"ק דווקא ואכתי לא הוי ידעינן היכא דלמכ"ק עכ"ד וכוונתו ע"כ דגם קרא דושלח מצינן לאוקמי במכ"ק דווקא וכתב ע"ז במהרש"א דהתוס' לא ניחא להו בפירש"י דא"כ מאי קאמר אח"כ דומיא דרגל מה רגל כו' אכתי רגל גופ' מנ"ל דמחייב בלמכ"ק גם לפי האמת כיון דקרא דושלח ג"כ מציען לאוקמי במכ"ק דווקא הן אמת דרש"י בלשונו כיון לתרץ זאת במש"כ וז"ל דהא לא כתב ביה ובפר עכ"ד וכוונתו ע"כ דנהי אי לא הוי נכתב רק ושלח לחוד הוי מוקמינן לי' במכ"ק מ"מ השתא דכתיב ובער אף דמיירי בשן מ"מ מדשני בלישנא ולא כתב גם ברגל לישנא דובער שמעינן שפיר מלשנא דושלח דמיירי בלא מכ"ק ושפיר קאמר הגמ' דומיא דרגל לפי האמת ומש"כ פ"ז המהרש"א דאי הוי כתב חרי זימני ובער הוי מוקמינן תרווייהו אשן יש לתרץ לכאורה בפשיטות דאין כוונת רש"י דגם קרא דובער מצינן לאוקמי בלמכ"ק דקרא דובער אין לפרשו רק במכ"ק דווקא דהני משמע לי לישנא דובער רק קרא דושלח איכא לאוקמי הכי והכי ומעתה ל"ק קושיית המהרש"א דאי הוה כתיב תרתי וביער הוי מוקמי' תרווייהו אשן דלמאי צריכין לתרווייהו כיון דגם בתרווייהו נמי לא מצינן לאוקמי רק במכ"ק דלשנא דובער לא מצינו לפרשו בגוונא אחרינא ותרי קראי למכ"ק למה לי וע"כ דהוי מוקמינן חדא ארגל אף אי הוי כתב תרווייהו ובער ומדשני בלישנא למכתב ושלח שמעינן לחיובא גם בלכמ"ק וכמש"כ רש"י אך זה אינו דהא ע"כ נצטרך לפרש לפ"ז באמר מר תניינא ג"כ עד"ז דקרא דושלח משמע דווקא דשלחה שלוחי וקרא דובער איכא לאוקמי הכי והכי וא"כ אכתי תקשה דאמר מר קמא דאי הוי כתיב תרי ובער הוי מוקמינן תרווייהו אשן והא דשלחה שלוחי והא דאזלא ממילא דחד קרא הוי מוקמינן במסתבר לשלחה שלוחי (דהא ע"כ צרכינן לפרושי כן לרש"י באמר מר תניינא) והוכרח לשנות לשונו לישלח בכדי דלהוי קאי ארגל ולא מוכח מידי מדשני בלשנא והדרא קושיית מהרש"א לדוכתא וכן באמר מר תניינא תיקשה ג"כ בהיפוך דאי הוי כתיב תרי ושלח הוי מוקמינן תרווייהו ארגל וחד למכ"ק וחד ללמכ"ק עוד הקשה ע"ז במהרש"ל דאמאי משני באמר מר קמא שינויא אחרינא ובאמר מר תניינא שינויא אחרינא ולא משני אתרווייהו בחדא שיטיא כיון דתרווייהו הנך שינויי מצי קאי אתרווייהו ואין לומר דרוצה להשמיענו האמת דחייב בלמכ"ק ובאזלא ממילא א"כ ה"ל לשנויי תרווייהו שינויי אחדא וכן אאידך והכי הל"ל ואיב"א הא דשלחה כו' וכה"ג מצינו טובא בש"ס ומדחלקן לתרי שינויי בתרי בבא משמע דהך שינוייא דמכ"ק לא מצי קאי רק אשן ושינוייא דאזלא ממילא לא מצי קאי רק ארגל ולפירש"י כ"ז אינו עוד קשה בסוף סוגיין דקאמר איצטריך סד"א ה"מ דשלחה שלוחי כו' אמאי נקיט האי שינויא טפי מהך שינויא דמכ"ק מיהו זה אינו קושיא כ"כ דחדא מינייהו נקיט והתוס' תירצו לקושיה רש"י דאי הוי כתיב ושלח לחודה ה"א ה"מ דשלחה שלוחי וכדמשני לקמן וכוונתם בזה ע"כ דקרא דושלח לא משמע רק בלמכ"ק וכן באמר מר תניינא ג"כ קרא דובער לא משמע רק אאזלא ממילא אף אילו נכתבו הנך קראי בלחודייהו ולכך לא מצינן תו לתרוצי כפי' רש"י ולכך פירשו דהנך תרי שינויי חדא מינייהו סמכא אאידך דגם לשנוייא דמכליא קרנא צריכינן לשנוייא באזלא ממילא וכן בהיפוך והנך תרי שינויי חדא נינהו ע"כ הוכן כוונתם אבל דבריהם דחוקים יותר מפירש"י דא"כ תקשה טובא דלמה חלקן הש"ס לתרי שינויי כיון דצריכינן לתרווייהו בחדא בבא ובלא שינויא תניינא א מקום כלל לשינויא קמא וא"כ וודאי דהל"ל תרווייהו בחד בבא ועוד קשה בין לפי' רש"י ובין להתוס' הא דפריך בסוף סוגיין ולכתיב רחמנא ושילח ולא בעי וביער כו' דמאי נתחדש לו עתה מה שלא ידע מקדם כיון דידע משינויי קמאי דמכ"ק ודאזלא ממילא ממילא מתרצא קושייתו לפי' רש"י בתרי שינויי ולהתוס' שניהם שינויא חדא ועכ"פ קושייתו לק"מ וגם המתרץ למה חתר למצוא תירוצים חדשים באמרו אי לאו קרא יתירא כו' ולא תירץ מיד בשינויי קמאי ועוד הקשו התוס' עצמם בד"ה איצטריך דלמסקנא הדק"ל למאי צריכינן לקרא דכאשר יבער כו' ע"ש בדבריהם ותירוצם וודאי דחוק טובא כמבואר למעיין ולכאורה היה נראה ליישב קושייתם בקושיית המהרש"ל דהרש"ל הקשה על קושייתם דא"כ לא מכל"ק מנ"ל דחייב בתרווייהו דליכא לשנויי דומיא דרגל כיון דהשת' וביער קאי אתרמייהו עכ"ד וצ"ל בכוונתו אף דלהתוס' ושילח משמע דלמכ"ק אפי' אם נכתב לחוד מ"מ גם התוס' ע"כ מודים לפי' רש"י דבקרא דושלח אין רמז לכשיהי' קאי אלמכ"ק דווקא רק דס"ל להתוס' כיון דגם להיפוך נמי אין שום רמז במשמעותו שיהיה קאי אמכ"ק א"כ אפילו אי הוי נכתב לחודי' נמי הוי מוקמינן לי' בכל גוונא גם בלמכ"ק דמנ"ל לאוקמי במסתבר כיון שאין משמעות בו למכ"ק ומהיכא תיסק אדעתין לאוקמי במכ"ק אבל עתה דתרווייהו קראי קאי אחדא מילתא בין אשן ובין ארגל שפיר קא קשיא לי' למהרש"ל דאימא דאתי וביער לגלויי דאינו מחייב רק במכ"ק דאילו מושילח לחוד ה"א דגם בלמכ"ק קמ"ל ובער דאינו חייב רק במכ"ק והיא קושיא נכונה ומה שתירץ ע"ז במהרש"ל דברגל לא שייך לחלק בין מכ"ק ללמכ"ק דרגל לא הוי רק למכ"ק הא וודאי ליתא דהא ע"כ צ"ל לפי' התוס' דגם ברגל שייך מכ"ק דאל"כ תקשה באמר מר תניינא קושית התוס' קמייתא דלכתוב וביער לחוד ואנא ידענא דאזלא ממילא ומכ"ש שלחה שליחי וע"כ צריך לתרץ לשיטת התוס' דהא דאינו חייב רק במכ"ק וכמו שתירצו כן באמר מר קמא וא"כ הרי חזינן דגם ברגל שייך לפלוגי בין מכ"ק ללמכ"ק ודלא כמהרש"ל ומהתימא עליו שהוא סותר דברי עצמו שהוא עצמו כ"כ בפי' דברי התוס' דלעיל ודו"ק ועכ"פ כיון דנסתר תירוצו א"כ ממילא יכילנא לתרוצי קושיית התוס' בקושייתו אך באמת כבר תרצה בפ"י לקושייתו דליכא למימר דובער אתא לאזלא ממילא ולמכ"ק דווקא דא"כ למה שינה בלישני' מיש לח לוביער ה"ל למכתב הרי וביער וע"כ דהוה מוקמינן חדא אשן וחדא ארגל ומדשני בלישניה ש"מ דושלח אתי לאורויי דחייב גם בלמכ"ק וכיון שכן הדרא קושית התוס' לדוכתא איברא דלענ"ד לא מתחוורא הך פילפולא דלכתיב הרי זימני ובער דאיך יכתוב ובער את בעירו ואף דבכמה דוכתי מצינו להש"ס דפריך בכה"ג דלא נכתוב הך מלתא אף דלפי הנדמה לא יתיישב הלשון בשום אופן בלא"ה מ"מ בסוגיין דלא מצינו זה בגמ' דלשקול וליטרי בהכי א"כ אנן מדעתן ודאי דלית לן למפרך זה ומש"כ רש"י דהא לא כתיב ובער נמי אין הכוונה דלכתוב תרי זימני ובער רק דה"ל למכתב איזה לשון אחר דוגמת ובער המורה על מכ"ק דווקא ועיקר כוונת רש"י דובער מלמדינו לפרושי ושלח ללמכ"ק ואילו נכתב ושלח לחוד ולא היה נכתב ובער כלל בתורה הוי מוקמינן ליה במכ"ק אבל עכשיו דמצינו בתורה בשום דוכתא לישנא דובער המורה על מכ"ק מזה ידעינן דושלח הוא לא מכ"ק ומיושב בזה קושית מהרש"א דלעיל ואף שהלשון דחוק בפירש"י מ"מ נראה שזהו כוונת דבריו ובזה יהיה נסתר תירוצו של הפ"י והדרה קושית המהרש"ל לדוכתי'] אך לענ"ד נראה ליישב קושית תוס' בפשיטות דאי לאו כאשר יבער ה"א דבער אתא לאורויי לחיובי גם באזלא ממילא רק היכא דאיכא הך גריעותא דאזלא ממילא לעומת זה בעינן המעלה שיהי' מכ"ק דווקא וקרא דושלח אתי לאורויי דהיכא דשלח שלוחי דאיכא מעלה דשלחה חייב גם בלמכ"ק ולא הוה ילפינן כלל חד מחברי' אבל עתה דחד קרא מיירי בשן וחד ברגל שפיר ילפי מהדדי ודו"ק ועוד תי' בתו"ח לקושיית התוס' בדרך פשוט עיי"ש ודו"ק] ועל כל פנים הסוגיא דחוקה בין לפירוש רש"י ובין לפירוש התוספות ואף שישבנו מקצת הקושיות וצ"ע:

אולם אלולי דבריהם היה נראה לענ"ד לפרש פירושא דסוגיין ברווחא ע"פ סברת המהרש"ל שהבאתי לעיל דברגל לא שייך לפלוני בין מכ"ק ללמכ"ק דסתם הזיקא דרגל הוא בלמכ"ק ואף שהשגנו עליו לעיל היינו שאי אפשר לומר כן לפי שיטת התוס' אבל לולי דבריהם מצד עצמם הדברים נכונים מאוד והסברא נותנת כן בלי ספק ועוד אני מוסיף על דבריו דגם בשן לא שייך לפלוגי בין אזלא ממילא לשלח שלוחי דסתם הזיקא דשן הוא אזלא ממילא שהולכת להנאתה ועוד נראה לומר דגם אם משלחה בשדה חבירו מ"מ אין מכריח אותה לאכול רק שאוכלת מעצמה להנאתה ולכך מיקרי בכל פעם אזלא ממילא כיון דעיקר ההיזק דהיינו האכילה עושה מעצמה ולא דמי לרגל דאם שלחה בשדה חבירו היינו שהנהיגה א"כ הדריסה נעשית בהכרח ע"י משא"כ בשן קצרן של דברים דסתם הזיקא דשן הוא אזלא ממילא ומכ"ק וסתם הזיקא דרגל הוא לאמכ"ק ושלחה שלוחי ולאו בלישנא דושלח ובער תליא מילתא רק דעיקר נזקייהו דשן ורגל סתמא הכי הוויין ומעתה מתפרשא סוגיא דידן ברווחא דבאמר מר קמא דמשני סד"א אידי ואידי אשן הוצרך ע"כ לומר הא דמכ"ק והא דלמכ"ק דלא מצי לשנויי הא דשלחה כו' משום דגם מחד קרא הוי ידעינן אזלא ממילא דסתם שן הכי הוא רק במכ"ק שפיר היינו טועים משום דסתם שן הוא מכ"ק לכך צריכינן לתרי קראי לחייבו גם בלמכ"ק ואי לא הוה כתיב רק חד קרא דושלח מ"מ הוה מוקמינן לי' במסתבר למכ"ק וכמש"כ רש"י ולא תקשה לן אנה נזכר רמז בקרא דושלח למכ"ק וכמש"כ בסברת התוס' דזה אינו כלום דלאו מלישנא דקרא הוה טעינא רק משום דסתם נזקא דשן הכי איתא וגם יתיישב הא דאמרינן דומיא דרגל כו' אף דברגל לא נכתב רק חד קרא דושלח מ"מ ידעינן שפיר ללמכ"ק משום דסתם נזקא דרגל הכי הוי ועד"ז יתפרש גם אמר מר תניינא ודו"ק. ומעתה אתיא שפיר קושיית הגמ' דפריך בסוף סוגיין ולכתוב רחמנא ושלח כו' דמשמע שן ומשמע רגל ולא תיקשה דא"כ מהיכא נילף לחייב בלמכ"ק ובאז"מ כיון דליכא רק חד קרא דז"א כיון דעכ"פ ילפינן מהך קרא לתרווייהו וסתם שן הוא אז"מ וסתם רגל היא למכ"ק שפיר נילף חדא מחברי' שן מרגל ורגל משן כמו דגם עתה דנכתבו תרי קראי ג"כ הוצרכו למילף חדא מחברי' ולכך חתר המתרץ למצוא תירוצים אחרים משום דקושיא אלימתא היא ואינה מתיישבת כלל בשינויי קמאי אך לפ"ז לכאורה אינו מובן מאי דמשני הש"ס סד"א ה"מ היכא דשלחה שלוחי כו' אמנם אי משום הא לא תברא דשפיר מצינן לפרושי לישנא דהש"ס בתרי אנפי חדא דהכי כוונת הש"ס דאף דמצינו לשון שילוח גם גבי שן כדכתיב ושן בהמות אשלח כו' מ"מ כיון דלישנא דשילוח דקרא מורה כפשוטו על שלחה שלוחי ממילא הוה מוקמינן ליה על רגל לחוד דשייך ביה שלחה שלוחי משא"כ שן דלא שייך ביה בסתמא הך דשלחה שלוחי משום דסתם שן אז"מ וכמש"כ ואינו ענין כלל לקרא דושן בהמות אשלח דהתם קאי על הקב"ה שיגרה בהם שן בהמות משא"כ לשנא דקרא דושלח דקאי על אדם המשלח משום דרישא דקרא מיירי באדם דהא כי יבער איש שדה כו' כתיב וזה לא שייך גבי שן ולכך ממילא הוי מוקמינן לי' לרגל לחוד ולא הוי ידעינן שן כלל והגמ' דקאמר סד"א כו' אין הכוונה דהוי טעינא בדינא דאז"מ דבאמת טפי הוי טעינא כיון דלא הוי ידעינן שן כלל רק משום דעד עתה לא הוי שקיל ופרי הגמ' כלל בלשנא דושלח ובער איך הוא משמעותן רק בעיקר נזקיהן דשן ורגל הוא דהוי שקיל וטרי ועתה חידש לו התרצן דלישנא דשלח דקרא מורה לפי פשוטו על שלחה שלוחי וזהו מה שאמר סד"א כו' רצה לומר דבלשנא דקרא הוי ס"ד לומר כן ויותר לא הוצרך לפרש דזה ממילא מובן כיון דקרא מיירי בשלחה שלוחי ממילא לא קאי רק ארגל לחוד ואף שיש להתעקש ע"ז ולומר דא"כ עיקר חסר מן הספר מ"מ אם תתבונן היטב בזה תראה שאין כאן דוחק כלל בלישנא דהמתרץ ודו"ק ועוד יש לפרש באנפא אחרינא דה"ק דאף דעד עתה הוי סברינן דסתם שן הוא אז"מ וליכא למיטעי בהכי כלל מ"מ השתא דאתינן להכי דגם גבי שן מצינו בקרא לשנא דשילוח כדכתיב ושן בהמות כו' וגם בקרא דהתורה יהי' נכלל בלשון שילוח שפיר הוי טעינא למימר דגם שן לא יתחייב רק בשלחה שלוחי ולשנא דהש"ס לכאורה מיושב ספי להך פירושא בתרא אך לפ"ז הדרא קושיית התוס' ד"ה איצטריך לדוכתיה ולפירושא קמא אין מקום כלל לקושיית התוס' מיהו כבר נתיישב בלא"ה קושיית התוס' בדברינו לעיל או עפ"י מש"כ או עפ"י מש"כ התוס' ועכ"פ להנך תרי פירושי נתיישב הא דאמר הגמ' דווקא סד"א ה"מ דשלחה שלוחי ולא קאמר ה"מ דמכ"ק והמעיין יבחר ודו"ק היסב בכ"ז כי לע"ד הוא הפירוש הברור בסוגיין מבלי שום גמגום ועיין:

תוכן העניינים

נחלת דוד על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה