אור ברסלב
נחלת דוד על בבא קמא פרק א - ארבעה אבות › דף ב:

נחלת דוד על בבא קמא· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

פרק א - ארבעה אבות · דף ב:

דף ב.

תוס' ד"ה אבל במחוברת אימא כולה מועדת למאי דמפרש ר"ת כו' לכאורה יש להבין למאי הקשו התוס' מהך סוגיא דלקמן ולא הקשו בפשיטות מסוגיא דפלגא נזקא דאיך יתיישב למ"ד פ"נ קנסא והוי קשה ג"כ לפירש"י לא לפיר"ת לחוד ונראה דלפירש"י נוכל לומר דפלוגתייהו התם אי פ"נ ממונא או קנסא לא מסברא דנפשייהו פליגי רק כיון דחזינן דהתורה לא חייבה בזה רק ח"נ בזה פליגי מאי טעמא דקרא דמר סבר דמדחזינן הכי מסתמא סברת התורה הוא דבחזקת שימור קיימי וקנסא הוא דקניס לי' כי היכי דלינטרי לתורי' והך סברא דחם רחמנא לא ס"ל ומ"ס בהיפוך דמדחזינן הכי מסתמא לאו בחזקת שימור קיימי וסברא דקנסא לית לי' כלל אבל הסברא החיצונה אי לא נכתב היא לכאן ולכאן בשווה לכך קאמר הגמ' הכא דאי לאו קרא דמחוברת נמי נגיחה מקרי הוי טעינא מסברא דנפשין והוי אמינא דמחוברת כולה מועדת ולקמן קאמר הגמ' בהיפוך דקרן לא אתיא משום דהוי אמינא דבחזקת שימור קיימי כי הסברא החיצונה יש לומר לכאן ולכאן אבל לפר"ת דפירש דהך דקאמר הגמ' לקמן ולמ"ד אדרבה קרן עדיפא דהיינו הך מ"ד דס"ל ממונא וא"כ ע"כ דפליגי בסברא דנפשייהו לא מכח קראי דהא אי לא נכתב קאמר דלהאי מ"ד לא אתייא קרן מבינייהו ולהך מ"ד אתיא וא"כ שפיר הקשו התוס' לפיר"ת דווקא דלהך מ"ד דפ"נ קנסא איך קאמר אבל במחוברת אימא כילה מועדת כן נלפענ"ד לפרש דברי התוס' ולא נצטרך לכל מ"ש מהר"ם לובלין בזה כי בדבריו אכתי לא יתיישב מה שהקשיתי ובזה א"ש מה דנאיד רש"י מפי' ר"ת לקמן דהוא משום קושיית התוס' דהכא ותירוצם הוי דחוק לרש"י ועוד אכתוב לקמן אי"ה טעם אחר יותר נכון למה נאיד רש"י מפיר"ת] ובאמת תירוץ התוס' דחוק מאוד ולולי דבריהם הי' נראה ליישב בפשיטות טפי גם לפיר"ת דסבירא לי' דפלוגתייהו הוא מסברא דנפשייהו מ"מ הסברא החיצונה אינה רק בקרן תלושה דבהא הוא דסבר הך מ"ד דוודאי בחזקת שימור קיימי ואינו רק קנסא ומדחזינן דכללינהו בחדא מחתא בקרא ודין אחד לשניהם מסתמא גם מחוברת אינו רק קנסא אבל הסברא החיצונה במחוברת היא לכאן ולכאן וא"כ שפיר קאמר הגמ' אבל במחוברת כו' ולא קשה מידי קושיית התוס' גם לפיר"ת ועיין:

שם תוס' ד"ה ומלתא והר' מנחם פירש דה"ק וכו' דחזרה דבהמה לאו חזרה וכו' לא זכיתי להבין דבריו דהשתא לרב זביד דס"ל דמועד לאדם סתמא הוי לבהמה וא"כ עדיף לי' העדתו לאדם כ"כ ליעדיה נמי לבהמה ואפ"ה ס"ל לענין חזרה דחזרה דבהמה מיהת חזרה היא לענין בהמה כדאיתא להדיא התם בסוגיא ור"ז אמר לך רישא אחזרה קאי כו' וא"כ כ"ש לר"פ דלא עדיף לי' העדאת אדם ליעדיה לבהמה מכ"ש דחזרה דבהמה חזרה היא ואין לומר דהתם מיירי בסתמא דלא ידעינן בפירוש דהוי מועד לבהמה ולכך אפי' לר"ז הוי חזרה אבל היכא דידעינן בוודאי דהוי מועד לבהמה בפירוש אפי' לר"פ לא הוי חזרה זה אינו דלישנא דגמ' דהתם כגון דהוי מועד לאדם ולבהמה משמע דידעינן בפירוש דהוי מועד לבהמה וכן מוכרח לומר שם בסוגיא וכמ"ש רש"י בד"ה רישא וצ"ע ותי' התוס' קמא אין לו מקום לדברי הרמב"ם דמפרש עח שור וחמור וגמל אינו מועד רק לשלשת המינים בלבד עיי"ש במ"מ וא"כ לדברי הרמב"ם נשארה קושיית התוס' בלי שום תירוץ וצ"ע:

תוכן העניינים

נחלת דוד על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה