נחלת דוד על בבא מציעא· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק א - שנים אוחזין · דף כא.
בגמ' גופא סמפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו ושאין עליו עדים ויוצא מת"י שליש כו' כשר. מפשטי' דסוגיין נראה דיתקיים בחותמיו דתני בהך ברייתא היינו יתקיים מחותמיו כדאוקמינן לעיל דשיילינן לסהדי אי פרוע כו' ושאין עליו עדים היינו דליכא עליו עדים כלל ואפ"ה כשר ביוצא מת"י שליש אף דחספא בעלמא הוא משום דמיירי שהשטר והסמפון תרווייהו יוצאים מת"י שליש כמש"כ התוס' במס' סנהדרין (ל"א ב') ד"ה אין עליו עדים ולכך שפיר אית לי' מיגו להשליש ועוד תירצו שם התוס' דמיירי שיש עליו עדים רק שאין עליו עידי קיום ואיירי באופן שיכולים לקיימו עכשיו נמצא שגם בזה יש לו מיגו להשליש דאי בעי הוי מסר הסמפון להלווה ושוב הוי כשר כיון שיכול לקיימו ומעתה אפילו הסמפון לבדו ת"י שליש נמי כשר ולא נצטרך לומר שגם השטר הוא ת"י שליש כיון שיש לו מיגו בלא"ה כן הוא כוונת התוס' שם לפי מאי שהבין בו רש"א וכן הוא האמת והש"ך בסי' נ"א האריך להשיג על המהרש"א ופי' דברי התוס' בגווני אחרינא ועיי"ש בדבריו וכל דבריו בזה תמוהים כאשר השיגו באו"ת ובנ"מ ייעו"ש כי דבריהם נכונים ופירושו בדברי התוס' הוא דרך זר ורחוק והעיקר כמש"כ מהרש"א וקצת יש לי להוסיף על דבריהם אלא שאין כאן מקום להאריך וברייתא השני' דמייתי לעיל סימפון שיש עליו עדים כשר ושאין עליו עדים פסול מיירי בעידי קיום ויוצא מת"י מלוה והך ברייתא דמייתי לה בגופא כו' היא ברייתא ראשונה והנך תרתי ברייתות גם לפי המסקנא לאו בחדא גווני מיירי ובזה יתיישב פשטא דסוגיין בלי שום דוחק גם דברי הרמב"ם יתפרשו היטב עד"ז והיינו כשינויא קמא דהתוס' דסנהדרין ואי קשיא להך שינויא כיון דמיירי דגם השטר יוצא מת"י השליש א"כ למאי צריכינן כלל לסמפון כבר הרגישו בקושיא זו בהג"א ובמרדכי מיהו יפה פירשה הרמב"ם דמיירי באופן שאין השליש בעצמו יודע בירורן של דברים או שאינו לפנינו ואפ"ה כיון דיש עליו סמפון יעשה מה שבסמפון ודברי רש"י בסוגיין ובסוגיא דסנהדרין אינו מובן כלל דכאן בסוגיין פירש"י דיתקיים בחותמיו היינו עידי קיום כדאוקמינן לעיל וזה אינו דלא אוקמינן לעיל הכי רק לברייתא השנייה אבל ברייתא הראשונה כדקאי קאי דשיילינן לסהדי אי פרוע כו' ומש"כ רש"א דמאחר דמוקמינן לברייתא שניה בעידי קיום ודייקינן לה מסיפא דושאין עליו עדים ה"נ איכא למידק כן בברייתא קמייתא עכ"ד גם זה אינו מובן כלל דבשלמא בברייתא שניה דתני ושאין עליו עדים פסול שפיר דייקינן מיניה דע"כ בעידי קיום מיירי דאל"כ פשיטא אבל בברייתא קמייתא דתני ושאין עליו עדים ויוצא מת"י שליש כשר שפיר איכא רבותא באין עליו עדים כלל דאפ"ה כשר ונראה דכוונתו הוא דרש"י לא ניחא ליה בתירוצא דהתוס' קמא במס' סנהדרין דמיירי שגם השטר ת"י השליש דא"כ למאי צריכינן לסמפון כלל וכקושיית הג"א והמרדכי וע"כ צריכינן לתירוצם השני דמיירי דאין עליו עידי קיום וכיון שכן שפיר איכא הוכחה מסיפא דמיירי בעידי קיום אך לשנא דיתקיים בחותמיו דחוק טובא לפרשו דמיירי בעידי קיום דמאי יתקיים בחותמיו דקאמר כיון שהוא כבר מקויים וע"כ צריך לומר דה"ק יתכשר בקיומו וזה ודאי דחוק טובא. ולתי' קמא דהתוס' דסנהדרין ולפי מש"כ לעיל בשם הרמב"ם ניחא הכל. ודברי רש"י בסנהדרין תמוהים ביותר שפי' להך דסמפון דברייתא קמייתא דמיירי ביוצא מת"י לוה כמשפטו וזה ודאי ליתא כדמוכח בסוגיא דידן דאל"כ לא הוי פריך מיניה לרב מידי וצ"ע ליישב דברי רש"י. ועיקר שיטת רש"י מבוארת קצת בדברי הנ"י במס' סנהדרין ועי' באו"ת סי' נ"א ואכמ"ל ועיין:
סליק פירקא