נחלת דוד על בבא מציעא· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק א - שנים אוחזין · דף כ:
תנן אם יש עמהן סמפונות כו' כדאמר רב ספרא שנמצא בין שטרות קרועין הכי נמי שנמצא בין שטרות קרועין. מפשטא דסוגיא נראה דמתניתין דאם יש עמהן סמפונות מיירי בסמפון היוצא מתחת ידי מלוה דבלא"ה לא הוי פריך מיני' לרב מידי ועל זה הוא דקמשני שנמצא בין שטרות קרועין ורצונו לומר דבנמצא ת"י מלוה הוא דבעינן תרווייהו סמפון וגם שיהי' בין שט"ק אבל בחדא מהני ריעותות לא אתרע שטרא כיון שהוא יוצא כדינו מתחת יד מלוה אבל בנמצא בשוק כיון דאתרע הך שטרא בנפילה אפשר דבסמפון לחוד נמי סגי כיון דכבר אתרע שטרא בלא"ה אבל הרמב"ם בפי"ח מה' גזילה ואבידה הל' ה' כתב מצא שטרות קרועין בשוק ושט"ח ביניהם לא יחזיר ואם יש עמהן שובר אפי' בלא עדים יתן השט"ח ללוה שאילו לא הי' פרוע לא הי' משליכו בין שטרות קרועין והרי יש עמו כתב שהוא פרוע עכ"ל הרי שגם בנמצא בשוק הוצרך לתרווייהו והנה ליכא לפרושי בדבריו שהוא מפרש כן במתניתין דאם יש עמהן סמפונות דא"כ תיקשה דמאי פריך מיני' בשמעתין לרב דמיירי ביוצא מת"י מלוה וכן כתב בלח"מ והוא נכון אך מש"כ הלח"מ עוד דאף אם הרמב"ם מפרש למתניתין כפירש"י מ"מ נשמע מיני' גם הך דינא דכ' הרמב"ם וכן כ' גם הה"מ עיי"ש הוא תמוה דמנ"ל לומר זה דגם באתרע בנפילה נבעי לתרווייהו וכבר הרגיש בזה במל"מ בפרק הנ"ל והניח בצ"ע והש"ך בסי' ס"ה ס"ק כ"ה כתב דהרמב"ם מפרש למתניתין דאם יש עמהן סמפונות דקאי אכולהו מתניתין דלעיל אמתניתין דמצא שט"ח דמיירי במצא בשוק ואמתניתין דמצא שטר בין שטרותיו דלעיל מיני' ודלא כפירש"י דמילי מילי קתני שזה דוחק גדול כמבואר לכל מעיין ואף הכי דייקא לשנא דעמהן סמפונות דתני בלשון רבים ולא תני עמו סמפון בלשון יחיד שמע מינה דאכולהו מתניתין דלעיל קאי וכל דבריו בזה ברורים ונכונים דוודאי הכי דייקא לישנא דמתניתין בלי ספק אכן מה שכ' הש"ך עוד לפרש קושיית הגמ' דפריך ממתניתין דאם יש עמהן סמפונות לרב דהכי קאמר דאם איתא דביצא מת"י מלוה פסול הסמפון א"כ אמאי בנמצא בשוק יעשה מה שבסמפונות דלמא מיד מלוה נפל וליכא כאן שום ריעותא בסמפון זה עיי"ש במש"כ והוא דבר שאין לו שחר כאשר הקשה עליו באו"ת דאיך מדמינן שטר היוצא מת"י מלוה כמשפטו לשטרא דאתרע בנפילה ונמצא כי לא העלה ארוכה כלל לקושיית המל"מ וכיון שכן לא ידעתי מה הועיל בדבריו אלה כלל דבלא קושיית המל"מ גם בלא"ה מיושבים דברי הרמב"ם וכמש"כ הה"מ והלח"מ והאו"ת ביקש לתרץ דברי הרמב"ם ע"ד מש"כ הב"ח וגם דבריו דחוקים מאוד ורחוקים מדרך הפשט ונלאתי להאריך:
לכך נלפע"ד לפרש דברי הרמב"ם ג"כ כמש"כ הש"ך דאם יש עמהן סמפונות קאי אכולהו מתניתין דלעיל דדיוקיו בזה ברורים רק שצריך להוסיף על דבריו עוד דהרמב"ם מפרש למתניתין דמצא שטר בין שטרותיו דמיירי במלוה המוצא שטר בין שטרותיו ודלא כפירש"י דמיירי בשליש ובאמת לישנא דמתניתין הכי דייקא טפי דשליש מאן דכר שמי' ועיין באו"ת סי' נ"ט ס"ק ב' שהביא פי' זה מדברי בעה"ת בשם כמה גאונים ראשונים שפירשו כן [עיי"ש במה דשקיל וטרי בדבריהם ויש להאריך הרבה בדבריו שם רק שאין כאן מקומו] ובלי ספק שגם הרמב"ם פי' כן ומעתה מתיישבא כולה סוגיא שפיר דהגמ' פריך שפיר לרב כיון דקאי אדלעיל מיניה דתני המוצא שטר בין שטרותיו דמיירי במלוה ואפ"ה תני יעשה מה שבסמפונות ועלה הוכרח לשנויי דמיירי שנמצא בין שטרות קרועין וכיון שהוכחנו מדיוקא דלשנא דמתניתין מדתני עמהן סמפונות בלשון רבים דקאי נמי אמתניתין דמצא שט"ח דמיירי במצא בשוק ש"מ דגם שם לא יעשה מה שבסמפונות אלא א"כ אם נמצא בין שטרות קרועין דהא בחדא מחתא מחתינהו ובחדא גוונא תני אכולהו בשווה ומדכללינהו יחד ש"מ דחד דינא לכולהו דגם שם בעינן דווקא לתרווייהו לסמפון ושנמצא בין שט"ק ולכך גם הרמב"ם כתב להך דינא פעמיים בספרו דבפי"ח מהל' גזילה כתב להך דינא דמתניתין דמצא שט"ח ובפי"ז מהל' מלוה ולוה ה' י"א כתב לדינא דהך מתניתין דמצא שטר בין שטרותיו כי שם מקומו בדיני מלוה ולוה ומתניתין דמצא שט"ח כתבה בהל' אבידה כיון דמיירי בנמצא בשוק ומסתימת לשונו בהל' מלוה ולוה יראה להדיא כן דמפרש למתניתין דמצא שטר בין שטרותיו במלוה עצמו שמצא וכדכתיבנא וזה ברור. והש"ך לבעבור כי לא ידע פירוש אחר במתניתין דמצא שטר בין שטרותיו זולתי פי' רש"י לכך דחק עצמו בקושיית הגמ' אבל לפמש"כ אתי שפיר ופי' זה מרווח טפי בסוגיין מפי' רש"י כמו שדקדק הש"ך וגם פירושא דמצא שטר כו' יותר נראה דמיירי במלוה וכפי' הרמב"ם ודע דמדברי רש"י בד"ה ואם יש עמהן סמפון דכ' וז"ל והכא במלוה עסקינן דקתני מצא שטר בין שטרותיו יראה ג"כ דחזר בו ממה שפירש במתניתין דמיירי בשליש ופירשה במלוה וכהרמב"ם ועיין ברש"א שנדחק מאוד בדברי רש"י הללו ופירש כוונתו בדרך זר ורחוק דכוונת רש"י הוא להוכיח דהכא בהלוואה מיירי ומלוה שכ' רש"י הוא מלוה בחיריק תחת המ"ם ואין לשון רש"י סובלו כלל ועוד דלאיזה צורך כ' רש"י כן לכך נראה עיקר כמש"כ דרש"י עצמו חזר בו ממה שפי' במתני' וטובא אשכחינן כה"ג ברש"י ועיין: