נחלת דוד על בבא מציעא· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק א - שנים אוחזין · דף כ.
בגמ' ש"מ איתא לדשמואל. דעת התוס' דבמעמד שלשתן אינו יכול למחול והוכיחו כן מסוגיא דקדושין עיי"ש בדבריהם ומחמת זה הוקשה להם בסוגיא דידן דניחוש שמא מכרה במעמ"ש דשוב אינה יכולה למחול אמנם הרמב"ן [והובאו דבריו בש"ך סי' ס"ו ס"ק צ"ז] ס"ל דגם במעמ"ש ג"כ אינו יכול למחול וסתר להוכחת התוס' מסוגיא דקדושין ודבריו נכונים וברורים עיי"ש במש"כ דמנ"ל לחדש דין חדש שאין לו הכרח ברור מסוגיית הש"ס וכ"כ שנוכל לדחויי וליישב סוגית הש"ס באופן שלא יצא לנו דין חדש בוודאי אית לן ליישב בכדי שלא לבדות דין חדש מדעתינו ולדבריו אתיא סוגיא דידן שפיר בפשיטות ולא צריכינן לשינויי התוס' והש"ך שם יצא לידון בדבר החדש דבמלוה בשטר לא תיקנו כלל מעמ"ש ואין דבריו מוכרחים כלל דנהי דמה שהביא שם בשם הראשונים הרמב"ן ונ"י שהקשו על שיטת התוס' המה דברים ברורים ונכונים אך מה שהוסיף לכתוב בעצמו גם על שיטת הרמב"ן שהיא דחוקה לפע"ד אין בו שום דוחק דמסוגיא דקדושין אין שום ראי' ולכך אין לנו אלא דברי הרמב"ן ואין להאריך בזה ועיין:
ומש"כ הש"ך שם עוד דגם לשיטת התוס' דס"ל דמע"ש איתא במלוה בשטר מ"מ לא מהני רק לעשותו כמלוה ע"פ ולא כמלוה בשטר ומה שהקשו התוס' מהך דפ' החובל ופ"ק דמציעא היינו משום דאי נימא דתוכל למכור א"כ נהי דאם תמחול לא יהי' רק מלוה ע"פ מ"מ יכול לגבות מהבעל כיון דאין כתובה נגבית מחיים ה"ל כקובע זמן לחבירו דאין נאמן לומר פרעתי תוך זמנו עכ"ל נעלם ממנו לפי שעה דברי התוס' בשמעתין שכתבו וז"ל וזה אין לחוש שמא מכרה הכתובה אחר גירושין במע"ש כי אחר גירושין מסתמא מכרה בדמים יקרים עכ"ד התוס' הרי להדיא דמיירי התוס' גם בהגיע זמנו דהיינו אחר גירושין ואפ"ה הוקשה להם דניחוש לזה והוצרכו לתרץ דמסתמא מכרה בדמים יקרים ואם איתא לדברי הש"ך א"כ מאחר גירושין לא קשיא מידי בלא"ה כיון שכבר הגיע הזמן ויכול לטעון פרעתי אלא ע"כ דליתא לדברי הש"ך מש"כ בדעת התוס' וזה ברור ועיין באו"ת:
שם בגמ' מצא בחפיסה או בדלוסקמא כו' הרי זה יחזיר עיין מה שהקשינו לעיל לפירש"י דפי' דמשום פיסולו לא נזהר לשמרו ואפי' אם כבר לווה עליו אפ"ה אמרינן דלא נזהר לשומרו משום פיסולו וא"כ מאי מהני כאן במתניתין מה דיש בו סימן וידעינן שמהמלוה נפל אפ"ה נימא כיון דנפל איתרע ומשום פיסולו לא נזהר לשומרו אך באמת לא על שיטת רש"י לבד הקשה כן דגם לפי' התוס' שם נמי קשיא דהא לפי מאי דמסקינן דחיישינן לפירעון א"כ הדק"ל נימא מדנפל אתרע וכבר פרעו הלוה ולכך לא נזהר בו מיהו כבר הרגיש בזה הרא"ש ותירץ ע"ז וז"ל ולא אמרינן אתרע בנפילה כיון שע"י הסימן מתברר ממאן נפל אי מהמלוה אי מהלוה ותוכן כוונתו הוא כמו שביאר דבריו באו"ת סי' ס"ה ס"ק י"ז עיי"ש דכיון דידעינן דמהמלוה נפל לא חשבינן להך נפילה לריעותא כלל ועיין שם שהביא כן בשם בעה"ת ועוד תירץ בבעה"ת דשאני הכא כיון שנמצא בכלי א"כ חזינן דהי' נזהר בו ומחמת סיבה נפל ותירוץ זה הביא בספר נ"מ בשמו וכ' האו"ת שתירוץ הראשון עיקר ובנ"מ לא ראה דברי התירוץ הראשון ולכך הוקשה לו על דברי הסמ"ע ס"ק י"ח דאמאי אצטריך ליתן טעם דמשום הכי לא מהני סימן דנקב יש בצד אות פלוני משום דהמלוה יודע זה הסימן כיון שהי' ת"י תיפוק לי' בלא"ה כיון דנפל איתרע ובאמת לא על הסמ"ע תלונתו כי דבריו לקוחים מדברי הטור שהביא כן בשם בעה"ת והבעה"ת כתב כן לפי התירוץ הראשון ולחנם נדחק בזה בנ"מ וזה ברור: