אור ברסלב
נחלת דוד על בבא מציעא פרק א - שנים אוחזין › דף ג.

נחלת דוד על בבא מציעא· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

פרק א - שנים אוחזין · דף ג.

דף ב:

בגמרא מאי שלא תהא הודאת פיו כו' נראה פשוט דהא דפשיטא לי' להגמ' דמצד הסברא יש לדמות העדאת עדים למודה במקצת אף דלכאורה טפי איכא לדמויי לכופר הכל היינו משום דסברת הגמ' הוי דהא דחייבה התורה שבועה למודה במקצת טפי מבכופר הכל היינו משום דבכופר הכל ליכא שום דררא דממונא בטענתו [ר"ל דלפי טענתו אין לחבירו שום ממשות ושום שייכות ממון אצלו כדאמרינן במס' שבועות הבאתי לעיל הך סוגיא בסוגיא דהתם איכא דררא דממונא למר כו'] משא"כ במודה במקצת דחזינן דיש ממש בטענתו של התובע ויש לו שייכות ממון אצלו דהא קמודה לו במקצתו וא"כ איכא דררא דממונא לכך מחייבתו התורה לשבע ואף דהתם אמרינן דכופר הכל נמי איכא דררא דממונא בטוען פרעתי ודווקא בטוען להד"מ הוא דליכא דרד"מ היינו מדרבנן אבל מדאורייתא כל שכופר הכל בין בטוען להד"מ ובין בטוען פרעתי הכל מיקרי ליכא דרד"מ כיון שעכ"פ בין כך ובין כך אינו מגיע לו מאומה ונמצא שאין שום שייכות ממון אצלו ואין בטענתו שום ממשות ולכך לא חייבתו תורה לשבע אבל במודה במקצת כיון דחזינן דיש ממשות בטענתו לכך מחוייב לשבע ונמצא דלפ"ז הסברא פשוטה דהעדאת עדים נמי למודה במקצת אית לן לדמויינהו דהא גם הכא חזינן דאיכא ממשות בטענתו ואיכא דררא דממונא ולכך מצד הסברא חייב לשבע גם בזה כנ"ל פשוט וברור:

שם בגמרא מפני מה אמרה תורה כו' בסוגיא זו נתקשיתי בה טובא לעמוד על סוף דעת רש"י שפי' ולא חשיב כמשיב אבידה לפוטרו שלא כפר בכולו ולא עלתה בידי דדברי רש"י קשים להולמם דהא הוא עצמו פי' בכל דוכתי דהא דמשיב אבידה פטור אינו אלא מתקנת חכמים ועיין רש"י בכתובות (יח א) ד"ה לראב"י הא תקנתא דרבנן היא כו' ורש"י שבועות (לח ב) ד"ה שהוא כמשיב אבידה כדאמרינן במס' גיטין כו' עיי"ש ורש"י גיטין (נא ב) ד"ה ור"א כו' לית לי' חששא דתיקון העולם דא"כ שביק לה ואזיל כו' עיי"ש וכיון שכן קשה טובא דא"כ מה היה קשה ליה לרבה מפני מה אמרה תורה כו' הא מן התורה גם משיב אבידה חייב שבועה ואם כוונת רבה היא דאף דמה"ת הוא חייב על כל פנים היה לנו למפטרי' מטעם תק"ח אם כן איך יתיישב לשנא דמפני מה אמרה תורה ועוד קשה דלכאורה לא שייך הכא כלל תק"ח לפי מה שפי' רש"י בגיטין דהטעם הוא דא"כ שבק לה ואזיל וזה לא שייך במודה במקצת דבשלמא אם היינו מפרשים הטעם דמפני תיקון העולם הוא שלא ירצה להחזיר כלל בכדי שלא יתחייב שבועה שפיר איכא למימר גם במ"במ הך טעמא אבל לפי מה שפי' רש"י דטעמא דתיקון העולם הוא דלא לשבוק לה וליזיל דנראה מדבריו דזה אין חששא דבשביל שלא ירצה לישבע ימנע ממצות השבת אבידה ויגזול את חבירו דלמה יתיירא מהשבועה כ"כ כיון שהוא נשבע באמת ואטו משום מידת חסידות שאינו רוצה לשבע אפי' באמת יגזול את חבירו ויחזיק בידו החפץ של חבירו רק דהחששא הוא שלא ירצה להגביה כלל אבידת חבירו משום דזה אינו נראה לאינשי לעבירה כ"כ במה שמתעלם כדאמרינן והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינה לפי כבודו ולכך כל אחד יחזיק עצמו לחסיד שאינו כדאי לו לישבע אפילו באמת ויורה היתר לעצמו שמותר לו להתעלם ולפ"ז לא שייך כלל במודה במקצת הך תקנה וא"כ דברי רש"י בגיטין קשים להולמם ולזה צריך לומר בדוחק דכיון דתיקנו חכמים דמשיב אבידה פטור א"כ לא פלוג רבנן בתקנתם ובכל גווני דהוא משיב אבידה הוא פטור אף דלא שייך בו האי טעמא מ"מ כיון דהוא בכלל משיב אבידה הרי הוא בכלל התקנה וזה דוחק. אך קושיא הראשונה קשיא טובא וראיתי במהרמ"ש במס' גיטין שהרגיש בזה ומחמת זה פירש דלרש"י הא דאמרינן מפני תיקון העולם היינו דאורייתא וכמו דמפרש רבינא התם רישא דמתני' דהנזקין שמין להם בעדית עיי"ש. והנה מלבד שזה דוחק גדול דא"כ אמאי לא קמפרש לה הש"ס בהדיא בסיפא כמו דמפרש רבינא ברישא ועוד דאי ס"ד דסיפא לא מתפרשא בגוונא אחרינא א"כ מאי מקשה ארישא ה"ל למימר ולטעמיך סיפא כו'. הנה נעלם ממנו דברי רש"י בכתובות דפי' להדיא דהוא תקנתא דרבנן ויען כי רש"י בגיטין לא ביאר להדיא הך לישנא דתקנתא דרבנן לזאת עלה על דעתו לפרש כן ובאמת גם לשון רש"י דמס' גיטין נמי אי אפשר לפרושי כדבריו כמבואר למעיין בלשונו רק שלא הוצרך רש"י לבאר כן בהדיא משום דאמתני' דמפני תיקון העולם קיימינן וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' וראיתי בפ"י בחידושיו למס' גיטין וכתובות שכ' דרש"י אית לי' כשיטת הרמב"ם ורבותיו דמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן רק זהו במיגו גרידא שאינו מרוויח בטענות המיגו כגון נאנסו במיגו דהחזרתי וכדומה שאינו מרויח כלום בטענת המיגו אבל היכא שהוא מרויח בטענת המיגו כגון מודה במקצת דאי הוי כפר הכל לא היה מתחייב כלום ועתה מתחייב עצמו במקצת בכגון זה הוי מיגו מעליא לפוטרו אפי' משבועה מדאורייתא כיון דאית ביה תרתי למעליותא דאית לי' מיגו וגם הוא כמשיב אבידה ומתניתין דהמוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם דמשמע דרק מדרבנן פטרינן לי' מיירי היכא דאינו יכול להעיז כגון שאידך תובעו בברי ראיתי שהגבהת אבידה שלי דתו לית ליה מיגו דהא אינו יכול להעיז ולכפור הכל ולכך מדאורייתא היה חייב שבועה ורק מפני תיקון העולם פטרוהו ואינו מיירי בברי גמור דא"כ דין מציאה שווה לגמרי לכל שארי תביעות [ועיין בסמ"ע סי' רס"ז ס"ק מ"ב] וכן כתב להדיא המהרש"ל במס' גיטין אלא מיירי כגון שטוענו ברי במקצת כי הא דר' יצחק דשני כיסין דגם בכה"ג לית לי' מיגו דאורייתא ואפ"ה אינו נשבע מתקחז"ל ור' יצחק פליג אמתניתין דהמוצא מציאה כו' משום דס"ל כראב"י וגם לפי המסקנא קאי הך שינויא דאמרינן התם הוא דאמר כראב"י משום דראב"י לפי פירש"י איירי בטוענו קטן דאיכא טענת ברי במקצת ואפ"ה מחייב ראב"י לישבע ולא פטרו מפני ה"ה נמצא דראב"י פליג אמתניתין ור"י דאמר כראב"י זהו תורף דבריו. ובזה הונח לו דברי רש"י מכל צד בלי שום גמגום עיי"ש בדבריו ואני שמעתי ולא אבין חדא דמש"כ דמתני' דהמוצא מציאה מיירי היכא דלית לי' מיגו כגון שתובעו ברי במקצת ולכך אינו פטור רק מטעם תק"ח מפני שהוא משיב אבידה זה אינו דנראה מדברי הגמ' בכל דוכתי כיון דלית לי' מיגו גם משיב אבידה לא הוי כיון שאינו משיב ברצונו הטוב רק משום שאינו יכול להעיז ועוד דא"כ בכל מודה במקצת אף דאין לו מיגו אפ"ה יפטר מטעם התקנה כיון דלרש"י ע"כ צריך לדחוק דגם מודה במקצת היה בכלל משום דלא פלוג רבנן בתקנתם וכמש"כ לעיל וא"כ כל מודה במקצת יפטר מפני התקנה ואף דבמב"מ הוא טוען ברי גמור מ"מ מה בכך כיון דגם בטוענו ברי במקצת כי הא דבנו קטן נמי אין לו מיגו ואפ"ה מפטר מפני התקנה כמתני' דפליג על ראב"י אם כן מאי נ"מ איכא בין תבעו ברי גמור לתובעו ברי במקצת ועוד דלרש"י שפי' הא דאינו יכול להעיז היינו משום שעשה לו טובה ולכך בפיקדון נשבע אפילו בכופר הכל משום דלא עשה לו טובה וכמש"כ רש"י במס' ב"ק עיי"ש א"כ לא ידעתי איך יצוייר דלא יהי' לו מיגו במוצא מציאה אם נפרש הא דר' יצחק מיירי בטוענו ברי מתוך טענתו וכמו שפי' בעה"מ שם ועיין במהרמ"ש שם שפירש כן דברי רש"י דהתם אם כן ודאי דאית ליה מיגו גמור ואף לפירוש התוספות שאינו יכול להעיז משום שחבירו מכיר בשקרו ג"כ בכה"ג אית ליה מיגו דהא אי בעי שתק ולא אמר כלום] וא"כ תקשה מ"ט דר' יצחק דמחייבו שבועה הא מדאורייתא בעינן למפטריה משום דאיכא תרתי למעליותא מיגו ומשיב אבידה ואף אם נפרש הא דר' יצחק כמו שפירש המהרש"ל כגון שטוענו ראיתי שהגבהת אבידה שלי אבל לא ראיתי כמה (או שטוען שראה כיס אחד ביד חבירו] ולכך מתוך דכיסין לא מנתחי הוי טענת ברי במקצת גם על השני מ"מ לשיטת רש"י הא גם בזה אית ליה מיגו גמור שהיה יכול לכפור הכל כיון שלא עשה לו טובה ואף בטוענו ברי גמור ראיתי שהגבהת שני כיסין שלי אפ"ה אית ליה מיגו וכיון שכן מ"ט דר"י דמחייבו וגם איך מתוקמא מתניתין דלא פטרתו רק מפני התקנה מיהו לזה יש לומר דאדרבה היא הנותנת כיון דלרש"י אף בכופר בכל מן הדין חייב שבועה במוצא מציאה משום דיכול להעיז כיון דלא עשה לו טובה כמו בפיקדון ולכך במודה במקצת נמי אית לן לחייבו דאל"כ עירומי קמערים כדאמרינן לקמן גבי זה אומר כולה שלי וז"א חציה שלי עיי"ש ולכך שפיר קתני במתני' דלא מפטר רק מטעם התקנה ומיירי בטוענו ברי במקצת דהיינו ראיתי כיס אחד שלי בידך או ראיתי שהגבהת אבל איני יודע כמה דבכה"ג אילו כפר בכולו חייב שבועה מן הדין כמו כופר הכל דפקדון ולכך גם במודה במקצת נמי לית ליה מיגו משום דעירומי קמערים כו' דאילו בטוענו ברי מתוך טענתו כמו שפירש בעה"מ ודאי דאית ליה מיגו גמור דאי בעי הוי שתיק ולא היה חייב שבועה כלל וכיון שכן מן הדין אית לנו לפוטרו ומכ"ש באינו טוענו ברי כלל דודאי מדאורייתא פטור כמו גבי שוורים דאפי' ר' יצחק מודה דפטור זהו מה שיש ליישב בישוב דבריו עם שהוא ודאי לא כיון לזה אך יתר מה שהקשינו קשיא ועוד דא"כ למאי הוצרך רש"י לפרש בהא דפריך וראב"י לית ליה משיב אבידה דפריך מטעם תקנתא דרבנן הא שפיר הוי מצי לפרושי כהתוס' דמדאורייתא פריך כיון דגם לרש"י היכא דאיכא תרתי למעליותא מיגו ומשיב אבידה הוא פטור מדאורייתא. ובאמת הפ"י עצמו הרגיש בזה וכתב ליישב זה משום דהמקשה ע"כ לא ידע מהא דרבה ואין טעם לדבריו כלל ועוד במאי שפירש בסוגיא דגיטין דגם למסקנא קאי הך שינויא דהוא דאמר כראב"י לא ידעתי להולמו כלל דהא לרש"י הא דפריך וראב"י לית ליה משיב אבידה מכח מתניתין פריך וכי לית ליה תקנת חכמים וא"כ ע"כ מדמשני עלה דראב"י איירי בתובעו בנו קטן דהיינו שתובעו ברי במקצת ע"כ הכוונה לומר דבכה"ג דאיכא טענת ברי אף במקצת לא תיקנו חז"ל דלפטר והתקנה לא היתה רק באין כאן טענת ברי כלל וא"כ ממ"נ אי ר' יצחק נמי מיירי בטענת ברי במקצת דומיא דראב"י א"כ גם ר' יצחק לא פליג אמתניתין ולפ"ז תקשה לישנא דהוא דאמר כראב"י דמשמע דבאמת ר' יצחק פליג אמתני' רק דאשכח תנא דקאי כוותיה [וכן הבין גם הבעה"מ והראב"ד] ובקצרה ה"ל לשנויי מתניתין דלא טענו בברי ועוד איך מצינו לאוקמי מתניתין באין כאן טענת ברי כלל דא"כ מאי מפני תיקון העולם דתני הא מדאורייתא הוא פטור כיון דאיכא תרתי למעליותא ואם נפרש דגם דלמאי דמשני דראב"י איירי בטוענו קטן אפ"ה צריכינן למימר דראב"י פליג אמתני' משום דמתניתין ע"כ לא מתוקמא רק בטוענו ברי במקצת וא"כ אתיא שפיר הא דמשני דר"י כראב"י ס"ל ופליג אמתניתין אך גם זה קשה טובא דא"כ הא לא משני מידי כיון דסוף סוף פליג ראב"י אמתניתין והמקשה לא הקשה אלא דאיך פליג ראב"י אמתניתין ועלה הא לא קמשני מידי [וגם אם נרצה נפרש בהא דפריך לראב"י דלא כרש"י רק דמדאורייתא פריך כיון דאיכא תרתי למעליותא ויתיישב עכ"פ דברי בפה"מ והראב"ד] וע"ז משני שפיר דמיירי בטוענו קטן דאינו מעיז וא"כ חייב מדאורייתא אך אכתי איכא למידק מיניה דראב"י לא ס"ל כמתניתין דאל"כ שהיה חייב מדאורייתא אכתי מפני התקנה היה לנו לפוטרו דהא מתניתין נמי ע"כ איירי בטוענו ברי במקצת ואפ"ה קפטרינן ליה מפני התקנה וא"כ אתיא שפיר הא דר"י גם לפי המסקנא כראב"י ודלא כמתניתין אך גם זה לא הונח לי דא"כ מאי קאמר הוא דאמר כראב"י הא כרבנן נמי מצי אתיא דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דראב"י אלא משום דבבנו מעיז וא"כ מדאורייתא הוא פטור אבל מנ"ל דפליגי עם ראב"י בתקנה ועוד אמאי לא קאמר בגמ' באמת דרבנן נמי ס"ל דבבנו אינו מעיז כראב"י ואפ"ה פטרוהו מפני התקנה סוף דבר שיטת רש"י לא זכיתי להבין על בורי' וגם שיטת בעה"מ והראב"ד דמס' גיטין שפירשו דשנוייא דהוא דאמר כראב"י קאי גם לפי המסקנא ג"כ לא הבנתי גם לשונו הוא קצת מעורב ומבולבל מפני שלא נתבררו הדברים ברעיוני ולא רשמתי רק אולי אזכה להבינם לעת אחר אי"ה:

מיהו שיטת הפוסקים דמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן שפיר נוכל ליישב בסברת הפ"י דהיכא דאיכא תרתי למעליותא גם לדידהו אמרינן מיגו לאפטורי משבועה וסוגיא דגיטין יפרש כפי' התוס' דשם ומה שדחה זה באו"ת מדברי הרמב"ם דהמלוה על המשכון אינו כלום דלו יהא כדבריו דבמשכון כיון דהוי הילך א"כ גם עתה מיקרי מעיז מ"מ אינו קשה דלהמנוהו במיגו דאי בעי כפר בכולה לומר לקוח היא בידי דסוף סוף איכא העזה יותר לומר לקוח הוא בידו ולכפור בכולהו מכפי שהוא טוען עכשיו וכה"ג כתבו התוס' בשמעתין דאף דבכופר הכל נמי שייך אשתמוטי מ"מ איכא העזה יותר בכופר הכל מבכופר חציו ותו ליכא מיגו ועוד דהך סברא גופי' דכיון דהוי הילך תו מקרי מעיז ג"כ אינה ברורה כ"כ ואיכא למימר ברווחא דהרמב"ם לא ס"ל כהך סברא וקושייתו מעיקרא ליתא ועיין בזה כי קצרתי. ושיטת התוס' מבוארת בדבריהם כאן ובמס' גיטין וכתובות ושבועות וב"ק ותוכן דבריהם דהיכא דאית לי' מיגו פטור מדאורייתא דס"ל כשיטת הרא"ש במס' שבועות דמיגו לאפטורי' משבועה אמרי' שפיר ומתניתין דהמוצא מציאה מדלא קמפטר רק מפני תק"ה איירי בטוענו הלה שאז אין כאן מיגו וכמש"כ הר"ן במס' שבועות פ' שבועת הדיינין עיי"ש ונלאתי להאריך בביאור דבריהם כי דבריהם מבוארים בעצמם באריכות רק שגם לפי דבריהם הסוגיא דגיטין דחוק קצת כמבואר לכל מעיין גם לשנא דמשיב אבידה דנקיט הש"ס בכל דוכתא כמו וראב"י ל"ל משיב אבידה ולא קאמר ל"ל מיגו גם לקמן בשמעתין דקאמר סד"א ליהוי כמשיב אבידה הוא דחוק קצת לפי דבריהם דאמאי לא נקיט לישנא דמגו או הפה שאסר כמו דנקיט בכל דוכתא וצ"ע:

תוכן העניינים

נחלת דוד על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה