אור ברסלב
נחלת ברוך סימן כב › ענף ה

נחלת ברוך· רבי ברוך לאבסקי

סימן כב · ענף ה

ענף ד

תו גרסינן התם אלא מן הדא דתניא המנכש עם הכותי בחסיות אוכל מהן אכילת ארעי ומעשרן ודאי ר' שמעון אלעזר אומר אם ישראל חשוד על השביעית למוצאי שביעית מותר למימרא דגידולי היתר מעלין את האיסור ודילמא בדבר שזרעו כלה הא תניא אלו הן חסיות כגון הלוף השום והבצלים ודילמא במדוכנין חשוד על השביעית קתני ודילמא בתערובות המנכש קתני לימא תיהוי תיובתא דר' יוחנן ודרבי יונתן אמר ר' יצחק שניא שביעית הואיל ואיסורה ע"י קרקע בטילתה נמי ע"י קרקע עכ"ל הגמרא:

והנה כונת הברייתא פשוט דת"ק אומר דהמנכש עם הכותי בחסיות אע"ג דהוה לן למיחש שזרע טבל דהא כותי ודאי אינו מעשר מכל מקום לא חיישינן או דכיון דמעשר ירק הוה מדרבנן תלינן לקולא או משום דסתמא דמילתא שאדם זורע מן התבואה קודם שהוקבע לטבל ור"ש בן אלעזר מוסיף דהמנכש במוצאי שביעית עם החשוד על השביעית אע"ג דהוה לן למיחש שזרע ספיחי שביעית מכל מקום לא חיישינן משום דהא אפילו כשזרע ספיחי שביעית גם כן גידולי היתר מעלין את האיסור אם כן ממילא מוכח דגידולי היתר מעלין את האיסור והנה אין להעיר דל"ל לומר לת"ק דמשו"ה אינו חושש שזרע טבל משום דמעשר ירק הוא מדרבנן נימא נמי אליבא דת"ק ה"ט דגידולי היתר מעלין את האיסור אבל זה ליתא דהא טבל הוה דשיל"מ ואינו בטל וכדתנן תרומות (פ"ט מ"ח) דהזורע טבל מדבר שאין זרעו כלה הגידולין אסורין גם אין להעיר להיפך דמנ"ל דר"ש בן אלעזר סובר דגידולי היתר מעלין את האיסור דילמא נמי משום דסובר דשביעית בזמה"ז דרבנן ותלינן לקולא אבל זה ליתא דהא ודאי אסור לאכול אצל החשוד על השביעית כדתנן דמאי (פ"ג מ"ה) ובחולין (ו) ובגיטין (סא) ובדוכתי טובא דחיישינן שמא יאכילני שביעית אע"ג דשביעית בזמה"ז דרבנן אם כן הו"ל למיחש נמי שמא זרע שביעית א"ו דר"ש בן אלעזר מתיר רק מה"ט משום דגידולי היתר מעלין את האיסור:

אמנם מה שיש להעיר דהא ר"ש בן אלעזר דאמר אם ישראל חשוד הוא על השביעית למוצאי שביעית מותר הא ודאי האי מותר דתנא היינו דמותר לגמרי אפילו לאחר ביעור וגם אין צריך לאוכלם בקדושת שביעית וקשה טובא הא שביעית לביעור הוה דשיל"מ ואינו בטל אם כן מאי מהני ה"ט דגידולי היתר מעלין את האיסור גם להני רבוותא דסברי דשביעית לאחר ביעור בטל ברוב כמו שהבאתי לעיל ענף ד' לדידהו קשה להיפך הא אינהו סבירי להו דקודם ביעור אינו בטל וצריך לאוכלם בקדושת שביעית אם כן קשה הא רשב"א אומר סתמא דלמוצאי שביעית מותר משמע דא"צ לאוכלם בקדושת שביעית כלל וכש"כ דקשה לדברינו שבררנו לעיל ענף ג' דשביעית אינו בטל בין קודם ביעור בין לאחר ביעור אלא דספיחי שביעית גרידא בטלים ברוב והכא תנא סתמא דלמוצאי שביעית מותר משמע דאפילו לאחר זמן ביעור מותר וביותר קשה לדברינו הא נראה דרשב"א לית לי' כלל האי איסורא דספיחי שביעית דהא תניא תענית (יט) רשב"א אומר מתריעין על הספיחים בשביעית משום שיש בהם פרנסה לעניים מכלל דסבירא ליה דספיחי שביעית מותרים באכילה וא"כ ע"כ הא דאמר הכא למוצאי שביעית מותר היינו לאחר ביעור והדרא קושיתנו הא לאחר ביעור אינו בטל ברוב והנה מצאתי דגם הר"ש שביעית (פ"ט מ"א) כתב דרשב"א לית לי' איסור ספיחים מההיא ברייתא דתענית שהבאתי והנה אע"ג דאין בזה כ"כ הכרע דהא כבר בררנו לעיל ענף א' סעי' ג' דאיכא כמה מיני ספיחי שביעית דמותרים לד"ה גם איכא כמה דוכתי דלית בהו איסור ספיחים ואם כן אפשר לומר דרשב"א בתענית מיירי בהני ספיחים שמותרים באכילה ובאמת אפשר לומר דגם רשב"א מודה באיסורא דספיחי שביעית וא"כ אפשר לומר דכונת רשב"א הכא הוא גם כן משום איסור דספיחים דלא חיישינן שמא זרע ספיחים האסורים באכילה מכל מקום מדתני סתמא למוצאי שביעית מותר משמע אפילו לאחר ביעור וחזרה קושיתנו:

אמנם אפשר לומר בפשיטות דהא דחיישינן בישראל החשוד על השביעית משום שביעית היינו דחיישינן שמא יאכילנו פירות שביעית אבל משום חששא דאיסור משהו דפירות שביעית לא חיישינן כלל תדע דהא אסור לאכול גם כן אצל ע"ה שמא יאכילנו אינו מעושר ומ"מ לא חיישינן שמא יאכילנו תערובות טבל וכדתניא חולין (ו) דקונים אלונטית אצל ע"ה משום דלא גזרו על תערובות דמאי ואע"ג דאפשר לחוש שמא יש בו תערובות כזית בכדי אכילת פרס מכל מקום לא חיישינן מעתה גם אי נימא דגבי שביעית חיישינן גבי ישראל החשוד על השביעית משום תערובות שביעית מכל מקום משום חששא דמשהו שאינו בטל לא חיישינן אלא דאי נימא דגידולי היתר אינן מעלין את האיסור אם כן כל מה שנתגדל בפירות שביעית כולה אסורה משום דנתהוה מגרמא דאיסורא כמש"כ לעיל ענף א' סעי' ד' בארוכה משו"ה הול"ל דחיישינן שמא זרע שביעית והגידולין כולן אסורין משים גרמא דאיסורא ולא משום חששא דתערובות משהו וכיון דרשב"א מתיר ע"כ דסבירא ליה דגידולי היתר מעלין את האיסור אבל השתא דסובר דגידולי היתר מעלין את האיסור ממילא אפילו לאחר זמן ביעור מותר כיון דלאחר זמן ביעור ליכא אלא האי חששא דתערובות משהו ומשום הא לא חיישינן כמש"כ ומהכא איכא ראי' גדולה לדברינו שכתבנו לעיל ענף א' סעי' ד' דאי נימא גידולי היתר אינן מעלין את האיסור כל הגידולין אסורין משום דנתהוו מגרמא דאיסורא אבל לא משום ה"ט דהעיקר הוה דבר חשוב ואינו בטל דאי נימא דטעמא הוא משום דהעיקר הוה דבר חשוב ואינו בטל אם כן מאי פשטינן מהכא דרשב"א סובר דגידולי היתר מעלין את האיסור הא כיון דמוכח דרשב"א לא חייש משום חששא דמשהו של שביעית שאינו בטל אפשר לומר דגבי דבר חשוב גם כן לא חייש האי חששא דאיסור משהו שאינו בטל אבל לדברינו אתי שפיר:

גם יש לעיין בהא דפרכינן בגמרא ודילמא בדבר שזרעו כלה וקשה טובא דאי נימא דחסיות הוה דבר שזרעו כלה א"כ מאי קמ"ל ת"ק דלא חיישינן שמא זרע טבל הא אפילו ודאי כשזרע טבל ג"כ הגידולין מותרין גבי דבר שזרעו כלה וכדתנן תרומות (פ"ט מ"ו) ומסתבר לומר דבאמת היה יכול להקשות כן אלא דעדיפא מיניה פריך דתניא בהדיא דחסיות הוה דבר שאין זרעו כלה:

והנה בהא מילתא דאמרינן בגמרא שניא שביעית הואיל ואיסורה ע"י קרקע בטילתה נמי ע"י קרקע איכא בזה פלוגתא דרבוותא בכונת הגמרא ולא זכיתי לעמוד על כל הפירושים שפירשו הראשונים בזה דהנה בתוס' מנחות (סט ע"א) ד"ה בצל כתבו דצ"ע דמ"ש שביעית ומעשר דהוה איסור ע"י קרקע יותר מערלה וכה"כ והר"ן בנדרים כתב דערלה חסרון הזמן גרם האיסור וכה"כ התערובות גרם האיסור ולא ברירא לי דנימא נמי גבי שביעית שהזמן גרם האיסור ובתוס' הכא והמאירי והרא"ש כתבו דבשביעית אפשר תערובות איסור בהיתר ממילא אבל ערלה וכה"כ א"א לתערובות איסור בהיתר, אלא ע"י אדם כמו ילדה שבה פירות וסיבכה בזקנה וכן בצל שנטעו בכרם ונעקר הכרם ע"י אדם ומשום הכי זה דמי כמו שמבטלו בידים וקשה חדא הא גם במבטל איסור בידים נמי מותר לאחרים כדתנן תרומות (פ"ה מ"ט) ועוד בבצל של שביעית ושתלו בשמינית הא התערובות נעשה ע"י אדם ומ"ט מותר גם במה שכתבו דשביעית אפשר לתערובות איסור בהיתר ממילא יש בזה לעיין אכ"מ לבאר הדברים. והרשב"א ובשי"מ בנדרים שם כתבו להיפך דבשביעית כיון דהגידולין של היתר באו ע"י אדם שזרע משום הכי חשיבי ומבטלין את העיקר אבל בערלה וכה"כ בלאו מעשה האדם נמי היתה גדלה כגון ילדה ובה פירות שסיבכה בזקנה גם אם לא סיבכה היתה גדלה מאילן הראשון וכן בצל בכרם ונעקר הכרם גם אם לא היה נעקר הכרם נמי היתה גדלה ומשום הכי לא חשיבי הגידולין לבטל העיקר עכ"ל וקשה דא"כ בערלה אם תלש ענף מילדה ובה פירות וסיבך הענף בזקנה נמי דבכה"ג גידולי היתר מעלין את האיסור דהא בכה"ג הגידולין באין ע"י אדם שאם לא סיבכה לא היתה גדלה וזה דמי לבצל של שביעית ששתלו בשמינית גם לישנא דגמרא דאמרינן ערלה וכה"כ אין איסורן ע"י קרקע קשה לפום ה"ט:

אמנם אלולי דמסתפינא נלע"ד ברור הרבה דכונת הגמרא הוא מילתא אחריתא גם בה' הרמב"ם ומלשונו הזהב נתברר לי טובא דזה הוא כונת הגמרא כמו שנבאר דהנה גבי שביעית וגבי מעשר בהני תרתי איסורי גרידא איכא דין חדש מה דליכא בשום איסור דשביעית ומעשר ההיתר נתהפך באמצע גידולו מהיתר לאיסור דהא תבואה שהביאה שליש בשביעית וכן ירקות שנלקטו בשביעית גם ההיתר שנתגדל מששית נתהפך מהיתר לאיסור באמצע גידולו וכן גבי מעשר תבואה שהביאה שליש ביד הדיוט נתחייב במעשר גם מה שנתגדל כבר קודם שהביאה שליש ביד הקדש אע"ג שכבר היתה פטורה מ"מ נתהפך מהיתר לאיסור באמצע גידולו וכן תבואה שהביאה שליש וירקות שנלקטו בשנה רביעית גם מה שנתגדל כבר בשנה שלישית נתהפך לחיוב דמע"ש וטעמא דמילתא גבי הני תרתי משום דכתיבא בהו תבואתך ובר"ה (יג ע"א) ילפינן דבשעת הבאת שליש נקרא תבואה ומשום הכי תבואה שהביאה שליש בשביעית כולה נקראת פירות שביעית אפילו מה שנתגדל כבר בששית וכן גבי מעשר שהביאה שליש בשנה רביעית כולה נקראת תבואת שנה רביעית אפילו מה שנתגדל בשנה שלישית וכולה חייב במע"ש וזה הוא דוקא בהני תרתי איסורי גרידא אבל כה"כ הא אמרינן בהדיא חולין (קטז) זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא אלמא דרק מה שניתוסף באיסור אסור אבל מה שכבר נתגדל בהיתר מותר וכן גבי ערלה תנן (פ"א מ"ה) בריכה שנפסקה ובה פירות אם הוסיף מאתים אסור אלמא דמה שניתוסף גרידא אסור אבל מה שנתגדל בהיתר מותר ובירושלמי שם אמרינן אמר ר' יודן לא סוף דבר בריכה אלא אפילו אילן כלומר דכשנטע אילן שיש בו פירות מה שנתגדל בהיתר מותר ומה שניתוסף אסור כבר כתבנו לעיל ענף ב' דמה"ט סובר ר' יוחנן גבי מעשר דכשזרע ליטרא בצל שכבר נתקן ונתגדל דכולו חייב במעשר דאפילו עוקר הבצל שזרע נתהפך מהיתר לאיסור משום ה"ט דכל הבצל נקרא תבואת שנה זו. וכן אמרינן נדרים (נט ע"א) בבצל שזרעו בשביעית ונתגדל ורבו גידוליו על עיקרו דכל הבצל כולו אסור דגם ההיתר נהפך לאיסור וזה הוא מה"ט דכיון דהני תרתי הוה איסורן ע"י קרקע משום הכי סברי דגם כשזרע דבר שכבר היה היתר בתלוש ג"כ נתהפך מהיתר לאיסור ומעתה א"ש טובא הא דאמרינן שאני שביעית הואיל ואיסורה ע"י קרקע בטילתה נמי ע"י קרקע כלומר ר' יוחנן משני כיון דמצינו גבי שביעית שאם זרע בצל של ששית בשביעית ורבו גידוליו על עיקרו דההיתר נהפך לאיסור משום דכולה נקראת פירות שביעית ה"נ אמרינן להיפך דכשזרע בצל של שביעית בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו נמי כל הבצל כולו נקרא פירות שמינית דגם האיסור נהפך להיתר:

והנה קודם שנביא ראיות לדברינו נברר דהרמב"ם ג"כ מפרש כדברינו דהא לדברינו איכא נ"מ בזה אי נימא דבצל של שביעית שנטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו דהגידולין מבטלין את העיקר משום ביטול איסור בהיתר ברוב או דנימא דגם האיסור נהפך להיתר משום ה"ט כיון דאיסורה ע"י קרקע היתרה נמי ע"י קרקע דאי נימא משום ביטול איסור ברוב זה הוא לאיסור ספיחים גרידא אבל לא לחיוב ביעור דהא לביעור שביעית אוסרת במשהו כדאמרינן נדרים (נח) אבל אי נימא דהאיסור נהפך להיתר א"כ הוא מותר לגמרי והרמב"ם (בפ"ד מה' שמיטה הכ"א) כתב שם ז"ל בצל של שביעית שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו העלו גידוליו את עיקרו והותר הכל הואיל ושביעית איסורה, ע"י קרקע ה"נ נטילתה ע"י קרקע. והנה מלישנא דהרמב"ם שכתב הותר הכל הואיל ושביעית איסורה ע"י קרקע ה"נ נטילתה ע"י קרקע א"כ מבואר בהדיא מלשון הרמב"ם שהוא מפרש כדברינו דהאיסור נהפך להיתר מה"ט שכתבנו:

והנה אין להעיר ע"ז מהא דתנן שביעית (פ"ה מ"ג) לוף שעברה עליו שביעית ר"א אומר אם לקטו עניים את עליו לקטו ואם לאו יעשו עמו חשבון ר' יהושע אומר וכו' אין לעניים עליו חשבון וכבר הבאתי בענף א' דהר"ש מפרש להאי משנה דמיירי שנעקרה הלוף בשביעית ואח"כ רבו גידוליו על עיקרו בשמינית ולכאורה קשה לדברינו דבכה"ג נהפך האיסור להיתר ואינו חייב בביעור ובמשנתנו תני הכא דלר"א דס"ל דפירות שביעית לאחר ביעור שייכים לעניים דאפילו בכה"ג נמי יש לעניים חלק בו זה לא קשה כלל דהא אפילו אי נימא דכונת הגמרא הכא דהאיסור בטל ברוב ג"כ קשה מ"ט לא אמרינן ג"כ גבי לוף דהאיסור בטל ברוב וכבר הקשה הר"ש שם קושיא זו ותי' שם דלר"א דסובר דפירות שביעית אחר ביעור שייכים לעניים, א"כ הוה דיני ממונות וגבי דיני ממונות לא שייך ביטול איסור בהיתר כדאמרינן ביצה (לח) וכמו שבררנו לעיל ענף א' א"כ גם אי נימא דהאיסור נהפך להיתר ג"כ א"ש דכיון שכבר נעקרה הלוף בשביעית והעלין היו שייכים לעניים משום הכי אע"ג שחזרו ונשתלו ורבו גידוליו על עיקרו צריך לשלם לעניים חלקם מידי דהוה כשזרע אדם מעשר עני ודאי שהיה צריך לשלם לעניים חלקם ה"נ הכא ואדרבא לדברינו א"ש דברי הר"ש שהקשה מ"ט לא אמרינן גבי לוף שהאיסור בטל ברוב וכבר הבאתי בענף א' מה שהקשו האחרונים על הר"ש הא גבי איסור שביעית לא שייך ביטול דשביעית לביעור אוסרת במשהו אבל לדברינו א"ש דהא הכא גבי לוף הול"ל כשם שאיסורה ע"י קרקע כך נטילתה ע"י קרקע ואינו חייב אפילו בביעור ושפיר הקשה הר"ש והוצרך לתרץ דאע"ג דגוף הפרי פטור מביעור מ"מ צריך לשלם לעניים מה שהפסידו:

והנה מעתה נביא ראיות ברורות לדברינו דהנה לדברינו מתורץ כמה קושיות שקשה בסוגיא זו חדא קשה לי טובא דפרכינן הכא בגמרא והרי מעשר דאיסורו ע"י קרקע ואין בטילתו ע"י קרקע דתניא ליטרא מעשר טבל וכו' ותמיה לי מילתא טובא הא טבל הוה דשיל"מ ואינו בטל ברוב ומאי פרכינן מטבל אבל לדברינו דלה"ט דכמו דאיסורה ע"י קרקע כך נטילתה ע"י קרקע פקע האיסור לגמרי ונהפך האיסור להיתר א"כ שפיר הקשו בגמרא דנימא נמי גבי טבל הכי ועוד קשה לי טובא דפרכינן בגמרא מהאי ברייתא ומ"ט לא פרכינן ממשנה מפורשת דתנן תרומות (פ"ט מ"ז) הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידוליו אסורין א"כ מפורש תנן דגבי טבל לא אמרינן האי סברא דכמו דאיסורה ע"י קרקע כך נטילתה ע"י קרקע ומ"ט לא פרכינן בגמרא ממשנה זו אבל לדברינו א"ש דבמשנתנו א"א כלל לומר שיפקע האיסור מהעיקר דהא התם מיירי בסתם טבל דהיינו בתבואה שהוקבע בגורן וזרעה א"כ כי היכי שהעיקר חייב בתרומה ומעשר ה"נ מה שניתוסף בגידולין חייבין בתרומה ומעשר אלא שהעיקר כבר הוקבע למעשר ואסור לאכול ממנו ארעי והגידולין לא הוקבעו וא"כ א"א לומר שיופקע החיוב מהעיקר שיהיה כמו הגידולין דהא הגידולין ג"כ חייבין בהני חיובי גופי' שהעיקר חייב וכיון שא"א לומר שיופקע האיסור ממילא א"ש מה שהעיקר אינו בטל בגידולין משום דטבל הוה דשיל"מ ואינו בטל ברוב אבל מהאי ברייתא דמיירי במעשר טבל מקשה שפיר דנימא שיפקע לגמרי חיובא דתרומת מעשר מהעיקר דנימא שיהיה כמו הגידולין שפטורין מתרומת מעשר כדאמרינן כה"ג הכא גבי שביעית ומקשה הגמרא שפיר:

והנה לעיל ענף ב' כתבנו דמלישנא דגמרא גם כן מוכח הכי דבכ"מ דמיירי בהאי סוגיא בביטול איסור ברוב אמרינן האי לישנא דגידולי היתר מעלין את העיקר ובכ"מ דמיירי בהאי סוגיא דההיתר נהפך לאיסור אמרינן האי לישנא דגידולין מבטלין את העיקר גם הבאתי שם כמה וכמה ראיות ברורות דהא דאמרינן גבי מעשר איסורה ע"י קרקע היינו שההיתר נהפך לאיסור וממילא מכל הני ראיות מבורר דהא דאמרינן כשם שאיסורה ע"י קרקע כך בטילתה ע"י קרקע מיירי נמי שהאיסור נהפך להיתר:

העולה מכל הדברים דפשטינן בגמרא מהא דתניא המנכש עם הכותי בחסיות דת"ק ס"ל דאע"ג דהו"ל למיחש שמא זרע טבל מ"מ לא חיישינן לה משום דסתמא דמילתא שאדם זורע מתבואה שלא באה לידי גורן והכא גבי טבל א"א לומר שיהא מותר מה"ט דהגידולין מעלין את העיקר דהא טבל הוה דשיל"מ ואינו בטל ברוב משו"ה אמרינן הכא גבי טבל טעמא אחרינא ורשב"א מוסיף דהמנכש עם ישראל חשוד על השביעית אע"ג דהו"ל למיחש שמא זרע ספיחי שביעית מ"מ לא חיישינן לה משו"ה פשטינן בגמרא דודאי טעמא דרשב"א דלא חייש שמא זרע ספיחי שביעית הוא משום דגידולי היתר מעלין את האיסור וכבר בררנו לעיל בענף זה דאע"ג דשביעית לביעור אוסרת במשהו מ"מ לרשב"א לא חיישינן שמא זרע שביעית אפילו לחיובא דביעור דגבי ישראל חשוד על השביעית לא חיישינן לדבר דליכא בי' אלא איסור משהו שאינו בטל ברוב וכיון שהוא סובר דגידולי היתר מעלין את האיסור ממילא ליכא בזה אלא איסור משהו משו"ה לא חיישינן לה אבל אי נימא דגידולי היתר אינן מעלין את האיסור א"כ כל מה שנתגדל משביעית כולה אסור משום דנתהוה מגרמא דאיסורא כמש"כ בענף א' והו"ל למיחוש שמא זרע שביעית ושפיר מוכח מהכא דגידולי היתר מעלין את האיסור ומשו"ה פרכינן על ר' יוחנן ור' יונתן דס"ל דגידולי היתר אינן מעלין את האיסור ומשנינן שניא שביעית הואיל ואיסורה ע"י קרקע בטילתה ע"י קרקע כלומר כיון דגבי שביעית וגבי מעשר איכא דין חדש שההיתר נהפך באמצע גידולו מהיתר לאיסור כגון תבואה שהביאה שליש בשביעית אפילו מה שנתגדל כבר בשנה ששית נתהפך מהיתר לאיסור וכן בצלים של ששית שנטעם בשביעית ורבו הגידולין על העיקר כולן הוו גידולי שביעית ואסורין דגם העיקר המותר נהפך לאיסור משו"ה אמרינן גבי שביעית להיפך דהתירה נמי ע"י קרקע וכשזרע בצל של שביעית בשנה שמינית ורבו גידוליו על עיקרו כולו הוה פירות שמינית וגם העיקר האסור נהפך להיתר אבל בערלה וכה"כ שפיר ס"ל לר' יוחנן ור' יונתן דגידולי היתר אינן מעלין את האיסור:

תוכן העניינים

נחלת ברוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה