נחלת ברוך· רבי ברוך לאבסקי
סימן כב · ענף ד
תו גרסינן התם אלא מן הדא פשטה דתנן בצלים שירדו עליהם גשמים וצמחו אם היו עלין שלהן שחורין אסורין הוריקו מותרים ר' חנניא בן אנטיגנוס אומר אם יכולין ליתלש בעלין שלהן אסורין וכנגדן למוצאי שביעית מותרין למימרא דגידולי היתר מעלין את האיסור ודילמא במדוכנין עכ"ל הגמרא:
והנה הר"ן מפרש להאי משנה דבצלים שירדו עליהם גשמים כהרמב"ם (פ"ד מה' שמיטה) דהא דתנן אם היו העלין שחורין אסורין זה קאי על העלין גרידא אבל הבצלים עצמם נשארו כמו שהיו דהרמב"ם מפרש לרישא דמשנתנו דמיירי בבצלים שנעקרו בששית וירדו עליהם גשמים בשביעית וצמחו דהיינו שצמחו העלין אבל הבצל לא נתגדל כלל דאם היו העלין שחורין אסורין משום שידוע דנתגדלו מיניקת הקרקע אבל אם היו העלין ירוקין מותרין לפי שלא נתגדלו מיניקת הקרקע אלא מהבצלים עצמם ובסיפא דמשנתנו הוא להיפך דכשנעקרו הבצלים בשביעית וירדו עליהם גשמים בשמינית וצמחו אם היו העלין שחורין בידוע שצמחו מיניקת הקרקע בשמינית משו"ה מותרין אבל אם היו ירוקים לא נתגדלו מיניקת הקרקע אלא מהבצלים עצמם משו"ה אסורין ומ"מ פשטינן מהכא דגידולי היתר מעלין את האיסור מדקתני בסיפא דמשנתנו אם היו העלין שחורין מותרין משום שגדלו מיניקת הקרקע בשמינית הא מכל מקום איכא בהו גם כן מיניקת עצמם א"ו יניקת עצמם בטלים ברוב שנתגדלו מיניקת הקרקע:
אמנם בתוס' בנדרים שם כתבו דהא דתנן במשנתנו אסורין או מותרין זה קאי על הבצלים עצמם שהם מפרשים דאם היו העלין שחורין מוכח דהבצלים עצמם כבר נתגדלו רובן ורבו גידוליו על עיקרו ואם היו העלין ירוקין בידוע שלא רבו גידוליו על עיקרו ולדידהו הא דפשטינן מהכא דגידולי היתר מעלין את האיסור הוא מדקתני בסיפא דמשנתנו דאם היו העלין שחורין מותרין דהיינו דהבצלים עצמם מותרים משום שרבו גידוליו על עיקרו אם, כן מוכח דהעיקר האסור בטל ברוב והנה אין להעיר איך נחלקו התוס' והרמב"ם במציאות גדול כזה דלהרמב"ם אם היו העלין שחורין מכל מקום הבצלים עצמם לא נתגדלו כלל אלא העלין גרידא ולהתוס' כבר נתגדלו הבצלים ורבו הגידולים על העיקר דא"ל דהרמב"ם מיירי דבשעה שנעקרו הבצלים כבר נתגדלו כל צרכן ולהתוס' מיירי דבשעה שנעקרו עדיין לא נתגדלו כל צרכן ולפנינו נבאר מה שאפשר לפרש למשנתנו ע"פ דעת התוס' בפשט פשוט מאד ולקמן נבאר מה דמוכח מדברי התוס' מרישא דמשנתנו דתנן אם היו העלין ירוקין מותרין ולדבריהם מוכח מהכא דכשנתגדלו מעט בשביעית אותו המעט בטל בעיקר המותר ונבאר שם אי זה קאי אפילו לאיסור דביעור דשביעית דאע"ג דשביעית אוסרת במינה במשהו מ"מ הכא בטל מה"ט שנבאר או דנימא דמשנתנו מיירי רק באיסור ספיחים ולא מיירי בביעור כמו שנבאר שם בארוכה:
והנה הר"ש והרא"ש שהבאתי לעיל ענף ג' דסוברים דפירות של היתר שנתגדלו רק מעט בשביעית גם כן כולם נאסרו אם כן לדבריהם א"א לפרש כפי' התוס' ומשו"ה פי' הר"ש שביעית (פ"ו מ"ג) והרא"ש בנדרים דהא דתנן אם היו העלין שחורין אסורין היינו דכשהעלין שחורין בידוע שהן מתגדלין ואפילו כשנתגדלו מעט בשביעית ג"כ כולה אסורה דהוה פירי דשביעית ולדבריהם קשה טובא סיפא דמשנתנו דתנן וכנגדן למוצאי שביעית מותר הא ודאי אי אפשר לומר דמשום שנתגדל מעט בהיתר יהא כולה מותר ומהאי טעמא כתב הרא"ש דסיפא דמשנתנו דקתני וכנגדן למוצאי שביעית מותר לא מיירי כגונא דרישא אלא דבמוצאי שביעית בעינן שיתגדלו רובן בהיתר והר"ש מתרץ בגונא אחרינא שכתב דסיפא דמשנתנו מיירי בבצלים שנעקרו בששית ונתגדלו מעט בשביעית ואותם בצלים עצמם נעקרו בשביעית וצמחו מעט בשמינית דבכה"ג אפילו לא נתגדלו אלא מעט בשמינית נמי מותר דמצטרף עם מה שנתגדל בששית:
הנה הבאתי תלתא פירושי במשנתנו דבצלים שירדו עליהם גשמים ויש לברר לכל אחר מהפירושים להא דתנן במשנתנו שחורין אסורין וירוקין מותרין אי האי אסור או מותר קאי לענין חיוב ביעור ולענין לאוכלם בקדושת שביעית או דזה קאי שהן אסורין לגמרי משום איסור ספיחים והנה לפי' הרמב"ם שמפרש דהאי סימנא אם העלין שחורין או ירוקין היינו שאם הם שחורין הם גדלים מיניקת הקרקע ואם ירוקין הם גדלים מהבצלים עצמם ולא מיניקת הקרקע לדבריו פשוט דכשירוקין הם מותרים לגמרי ולא חל עליהם קדושת שביעית כיון דלא גדלי מארעא ואם הם שחורין דינקי מארעא ודאי דחל עליהם קדושת שביעית בין לאכילה בין לאיסור ספיחים בהני דוכתי דאיכא איסור ספיחים כמו שבארנו לעיל ענף ג' והרמב"ם (ה' שמיטה פ"ד ה"כ) מפרש להאי אסור או מותר דמשנתנו לענין איסור ספיחים אמנם לפי' התוס' שהבאתי שכתבו דאם הם שחורין בידוע שרבו גידוליו על עיקרו ואם ירוקין בידוע שלא רבו גידוליו על עיקרו לדבריהם צריך לפרש למשנתנו דמיירי רק לענין איסור ספיחים אבל לא לענין חיוב ביעור ולאוכלם בקדושת שביעית דהא אפילו כשהעלין ירוקין שלא רבו גידוליו על עיקרו מכל מקום הול"ל דאותו מעט שנתגדל בשביעית אוסר את התערובות במשהו דהא שביעית אוסרת במשהו אבל אי נימא דמיירי למנין איסור ספיחים אתי שפיר דאם לא נתגדלו אלא מעט בטלים בעיקר ברוב דלד"ה העיקר המותר מבטל אותו המעט דאיסור דספיחי שביעית בטל ברוב ואינו אוסר במשהו כמו שבררנו לעיל ענף ג' כן נראה לכאורה אמנם לפנינו בענף זה נבאר דגם לשיטת התוס' מיירי במשנתנו בין לענין איסור ספיחים בין לענין חיוב ביעור וקדושת שביעית כמו שהוא לפי פי' הרמב"ם אבל לפי' הר"ש שהוא מפרש האי סימנא דשחורין או ירוקין דאם הם שחורין לכהפ"ח נתגדלו מעט בשביעית ואם ירוקין לא נתגדלו כלל לדבריו לכאורה מיירי משנתנו רק לענין חיוב ביעור ולא לענין איסור ספיחים דהא לדבריו תנא במשנתנו דאם נתגדלו מעט בשביעית ג"כ אסורין וזה הוא שייך לגבי ביעור משום דשביעית אוסרת במשהו אבל לענין איסור ספיחים הול"ל דאותו המעט שנתגדל בשביעית בטל ברוב וראיתי במשניות החדשים בפי' משנה ראשונה שהוא מפרש הכי דלפי' הר"ש זה מיירי לענין חיוב ביעור שאוסרת במשהו אבל באמת זה ליתא דגם לפי' הר"ש מיירי משנתנו בין לענין איסור ספיחים בין לענין חיוב ביעור דהא להר"ש היכי שנתגדלו מעט בשביעית נהפך העיקר המותר לאיסור וכמו שבררנו לעיל ענף ג' שהר"ש והרא"ש כתבו בהדיא הכי דמשום שנתגדלו מעט באיסור נהפך כולה לאיסור ונקראת פירות שביעית א"כ תו לא שייך כלל לומר דאותו המעט בטל ברוב דהא לדבריהם כולה נהפך לאיסור ולא שייך הכא ביטול א"כ גם לפי' הר"ש מיירי משנתנו בין לענין חיוב ביעור בין לאיסור ספיחים:
אמנם בעיקר הפירוש של הר"ש והרא"ש יש לעיין טובא דמש"כ הרא"ש דהא דתנן בסיפא וכנגדן למוצאי שביעית מותר לא מיירי כגונא דרישא דסיפא מיירי כשנתגדל רוב בשביעית קשה טובא דהא האי לישנא וכנגדן למוצאי שביעית מוכח טובא דמיירי כגונא דרישא דמה שאסור בשביעית כנגדו ממש במוצאי שביעית מותר ומה שפי' הר"ש והרע"ב במשניות דבסיפא מיירי דאותם בצלים עצמם שנתגדלו מעט בשביעית ונאסרו משו"ה הם מותרים כשנתגדלו אפילו רק מעט בשמינית ג"כ הסברא אינה מובנת כלל דהא להר"ש כשנתגדלו מעט בשביעית כולה נהפך לאיסור וכולה הוה פירות שביעית כמו שהבאתי לעיל ענף ג' א"כ סוף סוף קשה הא כל הפרי כולה הוה של שביעית א"כ היכי מותרת כולה משום שנתגדלה מעט בשמינית והנה הר"ש והרא"ש מוכרחים לפרש כן לפי שיטתם דסוברים דמשום שנתגדל מעט בשמינית הוה כולה של איסור וכבר כתבנו דבתוס' חולקים ע"ז וכן כל הראשונים כולם המאירי והרשב"א ובשי"מ בסוגיא דנדרים שם וסוברים דמשום מעט שנתגדל בשביעית אינו נהפך כולה לאיסור וכל הני רבוותא אינם מפרשים כפי' הר"ש ומהאי טעמא לא עמדתי על כל מפרשי המשניות שפי' למשנתנו כפי' הר"ש ולא הזכירו כלל דכל הראשונים חולקים ע"ז ובענף ג' הבאתי ראי' לדבריהם:
והנה לענ"ד נראה לפרש משנתנו דבצלים שירדו עליהם גשמים שיעלה להלכה כפי דעת רוב ראשונים בפי' פשוט מאד דודאי דרישא דמשנתנו מיירי בבצלים שעקרם בששית וירדו עליהם גשמים בשביעית כמו שפירשו כל הראשונים אמנם מסתבר לי דמשנתנו מיירי שעקר הבצלים והניחם כך בקרקע ולא נטעם אלא שעקרם בכדי שלא יחול עליהם קדושת שביעית ובשביעית ירדו עליהם גשמים וצמחו ונתגדלו כל צרכם בשביעית א"כ אינו ידוע אם מה שנתגדל וניתוסף בשביעית הוא רבה על העיקר או לא וע"ז תנן במשנתנו אם היו העלין שחורין כלומר דהיו שחורים בשעה שעקרם בששית דמזה מוכח דעדיין לא נתגדלו רוב גידולם בששית א"כ נתגדלו רובן בשביעית ורבו גידוליו על עיקרו אבל אם הוריקו דהיינו בשעה שעקרם בששית היו העלים ירוקים דמזה מוכח דכבר נתגדל רובן בששית וממילא כשנגמרו בשביעית לא רבו גידוליו על עיקרו משום הכי הן מותרין וזה הוא ממש כמו פי' התוס' שמפרשים דאם היו העלין שחורין בידוע שרבו גידוליו על עיקרו בשביעית ואם ירוקין לא רבו גידוליו על עיקרו אלא שנתגדל מעט בשביעית אלא דלדברינו לישנא דמשנתנו א"ש טובא גם טבע הדברים כפי המציאות כמו שעינינו רואות כך הוא דכן הוא טבע הבצלים שעד מחצית גידולם העלין נוטין לשחרות ואח"כ כשגומרים בישולם יתחילו העלין להוריק ולישנא דמשנתנו אם היו ירוקין משמע נמי דזה קאי על לשעבר דבשעה שעקרם היו העלין שחורין וגם א"ש האי סימנא דר' חנינא אם יכולין ליתלש בעלין שלהן אסורין דכן הוא טבע הבצלים דעד מחצית גידולם הבצלים. עצמם נתלשין עם העלין וגם א"ש הא דפשטינן מהכא דגידולי היתר מעלין את האיסור כדקתני בסיפא דמשנתנו ואם היו העלין שחורין ורבו גידולי שמינית על גידולי שביעית הן מותרין:
דהנה גם לפי פירושנו גם לפי' התוס' דהא דתנן הוריקו מותרין היינו משום שלא נתגדלו אלא מיעוטם בשביעית וכבר כתבנו דא"כ ע"כ משנתנו אינה מיירי אלא באיסור ספיחים דהא לחיוב ביעור הול"ל דאותו המעט יאסר במשהו דהא שביעית אוסרת במשהו אמנם א"ל דודאי משנתנו מיירי לענין חיוב ביעור דאע"ג דשביעית אוסרת במשהו מ"מ הא טעמא דשביעית אוסרת במשהו לביעור הוא משום דהוה דבר שיש לו מתירין וכמו דאר"ש נדרים (נח ע"א) וגבי דבר שיש לו מתירין הא קיימ"ל ביור"ד (סי' קב) דדוקא היכי כשעיקר האיסור היה ניכר בפ"ע ואח"כ נתערב אבל אם מתחילת ביאתו לעולם. נתערב בהיתר אינו אוסר במשהו והכא גבי בצלים שעקרם בששית ונתגדלו בשביעית א"כ תחילת ביאתו לעולם בא ע"י תערובות משו"ה בטל אפילו לביעור והמג"א והגר"א באו"ח (סי' שיח) ג"כ פסקו להלכה כן והביאו ראי' מההיא דב"ק (סט ע"א) כל הנלקט עי"ש ואין להעיר דהא להר"ש דמפרש להא דתנן אם היו שחורין אסורין דמשום שנתגדלו מעט בשביעית נאסר וגם הר"ן נדרים (שם) שכתב גם כן דהא דשביעית אוסרת לביעור במשהו מיירי אפילו ע"י גידולין כגון שנתגדלו מעט בשביעית א"כ מוכח דאינהו פליגי על זה דא"ל כיון דלהר"ש כשנתגדל מעט בשביעית איכא דין חדש דגם ההיתר נהפך לאיסור משו"ה זה לא דמי לשאר דבר שיש לו מתירין גם להר"ן הא ג"כ לא דמי האי דבר שיש לו מתירין דביעור לכ"ד שיש לו מתירין דהא להר"ן הא דלביעור הוה דבר שיש לו מתירין משום דיכול לאכול קודם ביעור וזה לא דמי לכ"ד שיל"מ שבכל הש"ס משום הכי א"ל דהכא שאני וראיתי ביור"ד (סי' קב) בגליון הגרע"א שם שהעיר דהר"ן פליג על הלכה זו מההיא דביעור שהבאתי:
והנה לאחר שבארנו הא דמייתינן בגמרא ראי' מהאי משנה דבצלים שירדו עליהם גשמים דגידולי היתר מעלין את האיסור נבאר הא דדחינן בגמרא ראי' זו ודילמא במדוכנין וראיתי כמה פירושים שפי' הראשונים בזה ולא זכיתי לעמוד על דבריהם דהר"ן מפרש כגון שדיכנו הבצלים קודם זריעתם דכיון ששחקן לא משכי הגידולין בתרייהו הנה מלבד דהסברא עצמה תמוה הרבה מאי נ"מ יש בזה אי שלם או שחוק סוף סוף הא פירות איסור נינהו א"כ יש להסתפק על מה שנתגדל ממנו אם מותר או לא בלא"ה כבר תמה המאירי על פירוש זה דהא ע"פ טבע אם נשחק הבצל קודם זריעה א"א כלל שיתגדל והנה רש"י והרא"ש בנדרים שם והר"ש שביעית (פ"ו מ"ג) פירשו דכונת הגמרא הוא ששחקן לאחר שנתגדלו דכששחקן נתערבו הגידולין עם העיקר יפה משו"ה הגידולים מבטלים את העיקר והא דקא מבעיא ליה אי גידולי היתר מעלין את האיסור מיירי כשלא שחקן דאינם מתערבים יפה והרא"ש לטעמי' אזיל שהוא מפרש להא דקא מבעיא ליה אי גידולי היתר מעלין את האיסור היינו משום שמא לא נתערב יפה וכמו שהבאתי דבריו לעיל ענף ב' והנה מלבד דקשה על עיקר הסברא שכתבו דכשלא שחקן אינו מתערב יפה הגידולין עם העיקר דלדבריהם הול"ל ג"כ להיפך דאם העיקר מותר ומה שנתגדל נתגדל באיסור הול"ל נמי דהעיקר אינו מבטל הגידולין וקשה טובא הא כמה משניות מפורשות תנן דבכה"ג היכי שהעיקר מותר ומה שניתוסף הוא אסור העיקר מבטל את הגידולין כדתנן כלאים (פ"ז מ"ח) גבי המעביר עציץ נקוב בכרם וכן שם (פ"ה מ"ו) גבי הרואה ירק בכרם וכן בערלה (פ"א מ"ה) גבי בריכה שנפסקה ובה פירות אם הוסיף מאתים אסור בכל הני דוכתי תנן דהעיקר המותר מבטל את הגידולין של איסור ובלא"ה קשה להרא"ש להא דתנן סתמא וכנגדן למוצאי שביעית מותר הא הוה ליה למיתני אם שחקן מותר. והנה הראב"ד (בפ"ד מה' שמיטה הכ"א) מפרש דכשדיכנן א"כ גילה דעתו שאין רצונו שיתגדל משו"ה הגידולין מבטלין את העיקר וכשלא דיכנן כיון דניחא ליה שיתגדלו כנטועים לכתחילה דמי עכ"ל ולא עמדתי על דברים אלו הא ודאי הא דקא מבעיא ליה אי גידולי היתר מעלין את האיסור לאו משום דמכוין לבטל את האיסור דא"כ הול"ל דבשוגג מותרין ובמזיד אסורין א"ו דקא מבעיא ליה אי מדינא הגידולין מעלין את העיקר וכמו שבררנו בענף א':
אמנם אלולי דמסתפינא טובא מכל הני רבוותא שהבאתי דקמהוו טובא בהא מילתא דדיכון נלע"ד ברור מאד דכונת הגמרא הוא מילתא אחריתא דהא מילתא דדיכון הוא מבואר בהדיא בתוספתא דשביעית דדיכון הוא כשאדם דוכן הירקות כשהם מחוברים דהיינו שכובש אותם ומזיזן מעט ממקומן בכדי שלא יתגדלו יותר דיכון זה הוה כלקיטה כלומר כשאדם דוכן הירקות שנה שניה אע"ג שנלקטו בשנה שלישית חייבים במע"ש דהדיכון הוה כלקיטה וכן כשדכנן בשנה שלישית חייבים במעשר עני אע"ג שנלקטו בשנה רביעית וכן ירקות שדכן בשנה ששית אע"ג שנלקטו בשביעית ליכא עלייהו איסור שביעית וכן כשדכנן בשביעית הרי הן פירות שביעית אע"ג שנלקטו בשמינית דהדיכון הוה כעוקר וכן תניא בתוספתא שביעית (פ"ב) דתניא התם היתה שלישית נכנסת לרביעית מודכין ומונעין מהם מים בכדי שיהא מעשר עני כלומר משום דמצוה לחייב א"ע במעשר עני משו"ה תניא בהאי ברייתא דבשנה שלישית דוכן הירקות בכדי לחייבם במעשר עני אע"ג שנלקטו ברביעית מעתה סוגיא דידן אתיא כמין חומר דהא האיבעי' דקמבע"ל בבצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו אי גידולי היתר מעלין את האיסור דוקא בבצל שעקרו בשביעית קמבע"ל דכיון כשעקרו בשביעית חל עלייהו קדושת שביעית בתלוש וכבר הן נקראין פירות שביעית כשהן בתלוש משו"ה ס"ל דאותו בצל עצמו תו לא מיקרי תבואת שמינית אלא דקמבע"ל אי מה שניתוסף בשמינית מעלה את העיקר אבל ירקות שדכנן בשביעית אע"ג דדיכון זה הוה כלקיטה וכשדכנן בשביעית חל עלייהו שביעית מכל מקום כיון שהן מחוברין לקרקע ואח"כ נתגדלו רובן במוצאי שביעית ודאי שהן מותרין משום דהוו פירות שמינית כיון שלא נתלשו בשביעית ומהאי טעמא דחינן הכא ודילמא במדוכנין כלומר דמשנתנו דבצלים שירדו עליהם גשמים לא מיירי כשעקרם בשביעית ונטעם בשמינית דתפשוט מינה האיבעי' דקמבע"ל אי גידולי היתר מעלין את האיסור אלא דמיירי כשדכנן בשביעית ורבו גידוליו על עיקרו בשמינית דבכה"ג הן מותרין אבל כשעקרם בשביעית ונטעם בשמינית אפשר לומר דגידולי היתר אינן מעלין את האיסור ומסתבר לי טובא דגם דאיתא בירושלמי שביעית (פ"ג ה"ו) גבי האי פלוגתא אי גידולי היתר מעלין את האיסור דאמרינן התם ואת לא תעביד עובדא אלא במדוכנין והראב"ד (בפ"ד מה' שמיטה) הביא האי ירושלמי ומפרש שם ע"פ כונתו שהבאתי דבריו לעיל אבל לענ"ד נראה ברור דכונת הירושלמי הוא ג"כ דוקא כשעקרו בשביעית ואח"כ זרעם דבכה"ג גידולי היתר אינן מעלין את האיסור אבל אם דכנן בשביעית ואח"כ רבו גידוליו על עיקרו בשמינית מותרין:
והנה מלבד דזה מסתבר טובא מסברא גרידא נביא עוד ראי' ברורה לדברינו דהנה תנן שביעית (פ"ה מ"ג) לוף שעברה עליו שביעית ר"א אומר וכו' יעשה חשבון עם העניים ר"י אומר וכו' אין לעניים עמו חשבון וכבר הבאתי בענף א' סעיף ח' דהר"ש מפרש להאי משנה דמיירי שעקר את הלוף בשביעית ואח"כ נתגדלה במוצאי שביעית והכא לא שייך לומר דגידולי היתר מעלין את האיסור כיון דפלוגתייהו בדיני ממונות אי חייב ליתן לעניים ובדיני ממונות לא שייך ביטול ופלוגתייהו דהני תנאי הוא דר"א סובר דפירות שביעית לאתר הביעור הם שייכים לעניים משו"ה ס"ל דיש לעניים חלק בהם ור"י ס"ל דפירות שביעית לאחר ביעור מותרים לעשירים משו"ה סובר דאין לעניים חלק בהם והנה פירוש זה איתא בירושלמי ג"כ אמנם בירושלמי שם אמרינן טעמא אחרינא בהאי פלוגתא דתנאי ואמרינן שם דזה מיירי כשדכנה להלוף בשביעית ואח"כ נתגדלה למוצאי שביעית דר"א סובר דיכון הוא כעוקר משו"ה כשדכן את הלוף בשביעית הם שייכים לעניים ור"י סובר דדיכון לא הוה כעוקר ופרכינן שם בירושלמי מהא דתניא גבי מעשר דדוכן הוה כעוקר ומשנינן ר' יוסי בשם ר' לא תפתר שעקרן עד שלא צמחו כלומר דאע"ג דר"י מודה דדוכן הוה כעוקר וכשדכנן בשביעית תל עלייהו שביעית מכל מקום זה הוא דוקא כשלא נתגדלו רובן בשמינית אבל אם לאחר שדכנן בשביעית נתגדלו רובן בשמינית בכה"ג הדיכון לא הוה כעוקר והוה פירות שמינית א"כ מבואר בהדיא דאע"ג דדוכן הוה כעוקר אפילו לגבי שביעית מכל מקום כשנתגדלו אח"כ רובן בשמינית הן מותרין וזה הוא כמש"כ ועיין בשנות אליהו להגר"א בשביעית שם שהוא מפרש הירושלמי יפה יפה וכונתו הוא ג"כ ע"פ פירוש הגר"א:
העולה מכל הדברים דפשטינן בגמרא מהא דתנן בצלים שירדו עליהם גשמים וצמחו אם היו העלין שחורין אסורין הוריקו מותרין וכו' וכנגדן למוצאי שביעית מותרין ורבו הפירושים במשנה זו ונזכיר שנים מהם דהרמב"ם מפרש דרישא דמשנתנו מיירי בבצלים שעקרם בששית וצמחו בשביעית וסיפא דמשנתנו מיירי שעקרם בשביעית וצמחו בשמינית וכשצמחו העלין שחורין בידוע שהעלין צומחין מיניקת הקרקע משו"ה כשצמחו בשביעית אסורין ואם צמחו בשמינית מותרין ופשטינן מהכא דאפילו כשצמחו בשביעית כשהעלין שחורין הן מותרין וקשה הא אפילו כשהעלין שחורין וגדלו מיניקת הקרקע מכל מקום הא נמצא בהעלין גם כן מיניקת הבצלים א"ו משום דגידולי היתר מעלין את האיסור עוד פירשנו למשנה זו ע"פ דעת התוס' ורוב ראשונים דמשנתנו מיירי ברישא שעקר את הבצלים בששית והניחם כך בקרקע ואינו יודע אי כבר נתגדלו הבצלים רובן או לא ונפלו עליהם גשמים בשביעית ונגמר בישולם שאם היו העלין שחורין בשעה שעקרם בששית בידוע שעדיין לא נתגדלו רובן בששית וממילא כשנגמר בישולם בשביעית רבו גידולי שביעית על גידולי ששית משו"ה אסורין אבל אם הוריקו העלין בשעה שעקרם בששית בידוע שכבר נתגדל רובן בששית וממילא כשנגמר בישולם בשביעית לא נתגדלו אלא מעט בשביעית משו"ה מותרין דהא רבו גידולי ששית ומה שנתגדל בשביעית בטל ברוב ומשנתנו מיירי לענין איסור ספיחים דבטל ברוב גם אפשר לומר דבכה"ג אפילו לענין חיוב ביעור גם כן בטל ברוב מה"ט שבררנו לעיל ענף זה ובסיפא דמשנתנו נמי מיירי בכה"ג שעקרם בשביעית ונגמר בישולם בשמינית ואינו יודע אי רבו גידוליו על עיקרו משו"ה שחורין מותרין דודאי נתגדל הרוב בשמינית ופשטינן מהכא דגידולי היתר מעלין את האיסור ודחינן בגמרא ודילמא במדוכנין כלומר דמשנתנו לא מיירי שעקר הבצלים אלא שדכנן כלומר שכבשן בשעה שהיו מחוברים לקרקע בכדי שלא יתגדלו יותר ומבואר בהדיא בתוספתא דשביעית (פ"ב) וכן בירושלמי שביעית (פ"ה מ"ג) דדוכן הוה כעוקר דכשדכנן לפירות שביעית תל עלייהו קדושת שביעית אע"ג שנלקטו בשמינית מכל מקום מבואר בירושלמי דרק כשלאחר שדכנן בשביעית לא נתגדלו רובן בשמינית אבל אם לאתר שדכנן בשביעית נתגדל רובן בשמינית בכה"ג הוה פירות שמינית משו"ה אתי שפיר הא דתנן בסיפא דמשנתנו דבכה"ג כשנתגדלו רובן בשמינית הן מותרין אבל בבצלים שעקרם בשביעית ואח"כ שתלם בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו בכה"ג אפשר לומר דגידולי היתר אינן מעלין את האיסור דבשלמא בדיכון אע"ג דמדינא הוה כעוקר מכל מקום כיון שהוא מחובר לקרקע משו"ה כשרבו אח"כ גידוליו בשנה שניה וגם נלקט בו מיקרי פירות של שנה שניה ובטלה דיכון דמעיקרא אבל כשנעקר בשביעית וכבר נקרא בתלוש פירות שביעית ונאסר תו לא פקע האיסור ממנו וכשנטעו אח"כ בשמינית כל מה שנתגדל ממנו נתהוה מגרמא דאיסורא כמש"כ בענף א' סעי' ו' משו"ה אינו מעלה את העיקר: