אור ברסלב
נחלת ברוך סימן כב › ענף ב

נחלת ברוך· רבי ברוך לאבסקי

סימן כב · ענף ב

ענף א

תו גרסינן התם הדר אתי לקמי' דר' אמי ופשיט לי' מן הדא דא"ר יצחק אמר ר' יוחנן ליטרא בצלים שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה אלמא אותן גידולין מבטלין העיקר דילמא לחומרא שאני עכ"ל הגמרא. והנה הר"ן הקשה דהכא גבי ליטרא בצלים סובר ר' יוחנן דגידולין מבטלין את העיקר ולעיל א"ר יוחנן ילדה שסיבכה בזקנה ובה פירות אע"פ שהוסיפו אסורין דאין גידולין מבטלין את העיקר ותי' הר"ן דאמוראי נינהו אליבא דר"י וקשה דבכה"ג הו"ל למיפרך בגמרא מדר' יוחנן אדר' יוחנן ובמה דמשנינן בגמרא דילמא לחומרא שאני פי' הר"ן לשיטתי דכונת הגמרא דכיון דהגידולין נמשכין מן העיקר הרי הן כמוהו ומדינא כל הגידולין פטורין ממעשר אלא דלחומרא בעלמא צריכה להתעשר וכתב דמה"ט אתי שפיר הא דמעשרין מיני' ובי' ולא חיישינן דילמא מעשר מן הפטור על החיוב כיון דמדינא כולה פטורה והרא"ש מפרש לשיטתו דמדינא הגידולין חייבין והעיקר פטור אלא דלחומרא בעלמא מעשר על העיקר וכתב הרא"ש והא דמעשר מיני' ובי' ולא חיישינן שמא מעשר מן הפטור על החיוב משום דבכה"ג סמכינן על בילה שנתערב הגידולין והעיקר יפה ולדבריהם ודאי דאינו רשאי לעשר על בצלים אלו ממקום אחר דלהר"ן הא מדינא כולה פטורה ולהרא"ש העיקר פטור וא"כ איך יעשר מטבל ודאי עליהם הא מעשר מהחיוב על הפטור וכן כתב הרא"ש והמאירי ובש"מ בנדרים שם בהדיא אמנם הרמב"ם (פ"ו מה' מעשר) כתב בסתמא דכולה חייבת במעשר ולא הזכיר דצריך לעשר מיניה ובי' ופשוט דלהרמב"ם מצי לעשר עליהם ממקום אחר והאחרונים לא ביארו דבריו אמנם לענ"ד דברי הרמב"ם ברורים מאד כמו שנבאר:

דהנה יש לעיין טובא לכל הני רבוותא חדא כיון דלדידהו הא דפשטינן מליטרא בצל שתיקנה וזרעה דמתעשרת לפי כולה דגידולין מבטלין את העיקר זה הוא מדין ביטול ברוב ופשטינן מהכא דה"ה דגידולי היתר מבטלין העיקר האסור וקשה טובא ביטול כזה שיתהפך ההיתר לאיסור ממש לענין חיוב מעשר לא שמענו מעולם דהדבר פשוט שאם נפל סאה חולין מתוקנין לתוך מאה כור טבל דמ"מ אותה סאה חולין אינה מחהפכת לטבל וא"צ לעשר אלא לפי חשבון הטבל כדתנן חלה (פ"ג מ"ט) זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף וכו' אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואדרבא היכי שהטבל רוב והחולין המיעוט אפשר להפריש עליו ממקום אחר לפי חשבון הטבל דאורייתא אבל להיפוך היכי שהחולין רוב א"א להפריש ממקום אחר אלא מדמאי כדאמרינן מנחות (לא) ואין שוב נ"מ בזה בין בתערובות יבש ביבש או לח בלח דפשוט דגם האי חומרא דחתיכה נעשית נבלה לא שייך כלל בתערובות חולין בטבל דכיון שאפשר להסיר את האיסור דכשמפרישין עליו ממקום אחר לפי חשבון הא נסחט האיסור מהתערובות מעתה קשה טובא איך א"ל דמשום ביטול העיקר ברוב טבל יהא צריך לעשר גם הבצל שכבר נתקנה:

וגם במאי דמשני דילמא לחומרא שאני דלפי פי' הר"ן הכונה דמדינא כל הבצל כולו פטור ממעשר ולהרא"ש הכונה דהעיקר פטור ממעשר אלא משום חומרא מעשרין עליהם כמו שהבאתי דבריהם קשה טובא הא בנדרים (נט ע"א) פריך רב חסדא על האי דינא דבצל היתר שבהן להיכן הלך מוכח דלר' יוחנן פקע ההיתר ולהר"ן והרא"ש הא ההיתר לא פקע דגם לר' יוחנן א"א לעשות בצל זה תרומה על טבל אחר כיון דלהר"ן הוא חולין לגמרי ולהרא"ש הוה תערובות חולין ומלישנא דהיתר שבהן להיכן הלך מוכח דלר' יוחנן הוא טבל מדינא וגם מהא דאמרינן בגמרא שם דר' יוחנן ור"ח פליגי ג"כ כה"ג בבצל של ששית שנתגדל בשביעית דלר' יוחנן כולו אסור ולרב חסדא אינו אסור אלא מה שניתוסף בשביעית מוכח נמי דבדינא פליגי אי פקע ההיתר או לא כמו שנבאר לפנינו:

עוד קשה טובא מהא דאמרינן בירושלמי שביעית (פ"ו ה"ג) ר' יוסי בשם ר' יוחנן בצל שעקרו ושתלו מכיון שהשחיר מתעשר לפי כולו ר' חייא בשם ר' יוחנן בצל שעקרו ושתלו מכיון שהשריש מתעשר לפי כולו חזינן דלר' חייא בשם ר' יוחנן אע"ג שלא נתגדל כלל אלא שנשרש הבצל בקרקע מתהפך מהיתר לאיסור והוה טבל וצריך לעשר עליו עוד הפעם אע"ג דהכא ליכא ה"ט דהגידולין מבטלין אותו ברוב דהא לא נתגדל כלל א"כ ע"כ דהכא איכא טעמא אחרינא והנה בבבלי ס"ל לר' יוחנן כמו האי אמורא שבירושלמי דאמר בשם ר' יוחנן מכיון שהשחיר מתעשר לפי כולו דהיינו שנתגדל הרוב כנגד העיקר וטעמא דפלוגתייהו יתבאר לפנינו:

גם קשה מהא דאמרינן מנחות (ע ע"א) גבי שיבולת שתיקנה וזרעה את"ל לא אזלינן בתר עיקר ותוספת בעי עשורי עיקר מאי ופרכינן ותיפשוט מהא דא"ר יצחק א"ר יוחנן ליטרא בצל שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה התם היינו זריעתו מוכת נמי דבבצל מדינא בעי עשורי כולה:

עוד קשה טובא על הר"ן שכתב בליטרא בצל שתיקנה וזרעה דמדינא פטורה דמה שנתגדל ונמשך מהעיקר הוה כמוהו ממש אלא מחומרא בעלמא בעי עישור הא בהדיא תנן ערלה (פ"א מ"ה) בריכה שנפסקה והיא מלאה פירות אם הוסיף במאתים אסור חזינן בהדיא דאע"ג דהפירות הן של היתר מ"מ כשנתוספו הגידולין באיסור הגידולין אסורין ולא אמרינן כיון שנמשכו מן העיקר הוו כמוהו ומ"ש הכא גבי בצל ואע"ג דבכה"ג יש לעיין בסוגיא דמנחות (סט ע"א) גבי שיבולת דחדש הנה לקמן בררנו הא מילתא עי"ש:

ומכל הני טעמי נראה ברור דעת הרמב"ם דבבצל שתיקנה וזרעה כולה בעי עישור מדינא כמו שנבאר טעמא דמילתא דמסתבר לי טובא דהאי דינא דר' יוחנן דההיתר שנזרע נהפך לאיסור דזה לא שייך אלא במעשר ושביעית גרידא וטעמא דמילתא משום דאמרינן נדרים (נח ע"ב) שאני שביעית דאיסורה ע"י קרקע ופרכינן והרי מעשר איסורו ע"י קרקע אלמא דמעשר ושביעית הני תרתי גרידא הוו איסורן ע"י קרקע ולקמן בענף זה בררנו הא מילתא משום דבהני תרתי אשכחן דמה שנתגדל בקרקע בהיתר נהפך לאיסור אח"כ בקרקע דהא בתבואה אזלינן בתר שליש בין במעשר בין בשביעית כדאמרינן בר"ה (יג ע"א) ואע"ג שתחילת גידול' של תבואה היה בשנת ששית בהיתר מ"מ כשהביאה שליש בשביעית נאסרה התבואה בקרקע ואף מה שנתגדל בששית וכן ירקות שנתגדלו רובן בשביעית ונלקטו בשביעית דבכה"ג חל עליהן קדושת שביעית לד"ה כמו שהבאתי בענף א' כל הירק כולה הוה שביעית דמה שנתגדל בששית ג"כ נאסרה בקרקע בשביעית וה"ה למעשר תבואה שהביאה שליש בשנה רביעית וירקות שנלקטו בשנה רביעית כל התבואה חייב במעשר שני אף מה שנתגדל תחילה בשנה שלישית שאין בה חיוב מע"ש ג"כ נאסר בקרקע בשעה שהביאה שליש וכן כשתחילת גדילתן היה ביד הקדש שפטורים ממעשר ונפדו ובאו לעונת המעשר ביד הדיוט כולם חייבים במעשר כדתנן פאה (פ"א מ"ח) וכ"ז הוא מה"ת משום דבהני תרתי איסורי כתיב תבואתך ובר"ה (יג ע"א) ילפינן דבשעת הבאת שליש נקרא תבואה ומשו"ה כשהביאה שליש בשביעית כולה נקראת תבואת שביעית דגם מה שנתגדל בהיתר נהפך לאיסור דכולה נקראת תבואה של שנה זו ומה"ט ס"ל לר' יוחנן דאפילו כשזרע דבר שכבר נתקן ונתגדל נמי גוף ההיתר נהפך לאיסור כיון דגוף ההיתר נתגדל בקרקע משו"ה כולה נקראת תבואת זרעך ואם היה מעשר ירקות מה"ת ודאי הול"ל דמה"ת גוף ההיתר שנזרע חייב תדע דהא במנחות (ע ע"א) בעי למימר גם בשיבולת שתיקנה ושתלה דגוף ההיתר חייב במעשר אלא דקמבע"ל משום דהתם לאו דרך זריעה בכך כדאמרינן שם אבל הכא בבצל דדרך זריעה בכך כולה חייבת במעשר מדינא ורב חסדא דפליג ע"ז בנדרים (נט ע"א) ס"ל דאע"ג דמעשר איסורו ע"י קרקע מ"מ מה שכבר נתלש ונתקן וכבר נקרא תבואת השנה העברה אינו חוזר ונקרא תבואת שנה זו אע"ג שנזרע פעם אחרת ונתגדל וא"ש טובא דפרכינן בגמרא שם משביעית על מעשר משום דבהני תרתי חד טעמא כמש"כ וגם א"ש הא דבירושלמי שהבאתי לעיל ס"ל לר' יוסי בבצל שתיקנה ושתלה דמיד כשנשרשה חייבת במעשר דס"ל כיון שהיתה מחוברת ונתלשה הוה לקיטה חדשה והיא נקראת תבואת זרעך ומאן דפליג התם ס"ל דדוקא כשנתגדל הבצל והגידולין הוו רובה אז נקראת עוד הפעם תבואת זרעך דהוה דרך גידולו בכך ובבבלי ס"ל ג"כ הכי אבל כשנתגדל כל הבצל כולו חייב במעשר מדינא מה"ט שכתבנו:

ומעתה א"ש טובא הא דר' אמי פשיט מההיא דבצל שתיקנה וזרעה לההיא דבצל של שביעית ששתלו בשמינית דר' אמי פליג על כל הני אמוראי לעיל דמדמו איסור שביעית לערלה תרומה וכה"כ דהוא סובר דאיסור שביעית דמי לחיוב דמעשר וכמו דמצינו גבי חיובא דמעשר דאמר ר' יוחנן בצל שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה דגם ההיתר נהפך לאיסור וזה הוא מה"ט דמעשר איסורו ע"י קרקע ה"נ איכא האי דינא גבי שביעית דהא שביעית נמי איסורה ע"י קרקע כמו שבררנו וכן אמרינן בהדיא לקמן נדרים (נט ע"א) דהאי דינא דר' יוחנן איכא גבי שביעית כמו גבי מעשר דכשזרע בצל של ששית בשביעית ונתגדל רובו כולו אסור משום שביעית דהיתר נהפך לאיסור וסובר ר' אמי דכמו כשזרע בצל של היתר בשביעית ונתגדל הרוב כולו אסור משום שכולו נקרא תבואת שנה שביעית ה"נ הול"ל דכשזרע בצל של שביעית בשמינית ונתגדל רובו נמי כולו נקרא תבואת מוצאי שביעית והול"ל דגם האיסור נהפך להיתר ומשו"ה פשיט דהגידולין מבטלין את העיקר וע"ז דחינן בגמרא דילמא לחומרא שאני כלומר דאע"ג דילפינן לחומרא דההיתר שזרע נהפך לאיסור מ"מ לא ילפינן הא מילתא לקולא והאי ילפינן דאמרינן בגמרא זה הוא ילפותא מדינא דלחומרא ילפינן ולקולא לא ילפינן:

ואפשר להביא ראיות הרבה לדברינו חדא מלישנא דגמרא דכל הסוגיא הכא אמרינן האי לישנא דגידולי היתר מעלין את האיסור והכא גבי מעשר אמרינן אלמא דגידולין מבטלין את העיקר וזה הוא מה"ט דהכא גבי מעשר העיקר נהפך לאיסור מה"ט שכתבנו וכשנדקדק בכל הסוגיא תמצא כי בכ"מ שהזכירו לישנא דגידולי היתר מעלין האיסור היינו מדין ביטול ברוב וכשהזכירו לישנא דגידולין מבטלין עיקר היינו דהעיקר גופי' נהפך מאיסור להיתר או מהיתר לאיסור כמו שיתבאר לפנינו בכל דוכתא ודוכתא בסוגיא זו:

ועוד אפשר להביא ראיה מההיא דמנחות (סט ע"א) גבי שיבולת שהביא שליש קודם לעומר ושתלו לאתר העומר דקמבע"ל התם אם מה שניתוסף בהשיבולת אסור או לא אבל הא לא קמבע"ל דנימא שהעיקר בעצמו נתהפך לאיסור בקרקע ושם (ע ע"א) גבי מעשר בשיבולת שהביא שליש ותיקנו ושתלו קמבע"ל אם העיקר נהפך לאיסור וזה הוא ג"כ מה"ט שכתבנו משום דגבי מעשר ושביעית גרידא איכא למימר הכי:

ועוד ראיה ברורה דבירושלמי ערלה (פ"א ה"ג) דתנן התם בריכה שנפסקה והיא מלאה פירות הוסיפו מאתים אסור ואמרינן ע"ז שם לא סוף דבר בריכה אלא אפילו אילן דאמר ר' יסא אמר ר' יוחנן בצל שעקרו ושתלו כיון שהשריש מעשר לפי כולה דלא תיסבר מימר אף הכא כן הנה מפורש אמרינן בירושלמי גבי מעשר אמרינן דגוף הבצל של היתר נתהפך לאיסור אבל גבי ערלה אם נטע אילן שיש בו פירות בערלה ההיתר נשאר בהתירו ומה שניתוסף אסור ומפרשי הירושלמי נלחצו בזה דמ"ש חיוב דמעשר אבל לפי מש"כ אתי שפיר טובא דמעשר איסורו ע"י קרקע:

עוד ראיה דהא במסקנא בנדרים (נח ע"ב) אמרינן באמת דגבי שביעית כיון דאיסורו ע"י קרקע היתירו ג"כ ע"י קרקע ומהאי טעמא בצל של שביעית שנטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו מותר ולדברינו דאיסורו ע"י קרקע היינו שההיתר נהפך לאיסור בקרקע א"כ ממילא כיון דהתירו ג"כ ע"י קרקע הול"ל דכשרבו גידוליו על עיקרו נהפך האיסור להיתר בקרקע דכל הבצל נקרא בצל של שמינית בלי שום תערובות איסור וכן כתב הרמב"ם בהדיא (פ"ז מה' שביעית הכ"א) ז"ל דניטל מהבצל איסור שביעית והותר הכל וזה הוא כדברינו ממש:

עוד ראיה ברורה דהא בנדרים (שם) פרכינן דנימא גבי מעשר כשם שאיסורו ע"י קרקע כך התירו ע"י קרקע אלמה תניא בבצל של טבל שזרעו אסור ואי נימא דהאי התירו ע"י קרקע היינו שהאיסור בטל ברוב כדעת הני רבוותא קשה טובא מאי מקשה מטבל הא טבל הוה דבר שיש לו מתירין ואינו בטל ברוב א"ו האי התירו ע"י קרקע היינו דכשרבו גידוליו על עיקרו הוה כולו תבואת זרעך ופקע איסור טבל דהוה כשאר תבואות קודם דיגון וזה ברור מאד:

העולה מכל דברינו דר' אמי פליג על כל הני אמוראי דלעיל דמדמו גידולי שביעית לגידולי תרומה וערלה וכה"כ דהוא סובר דגידולי שביעית דמי לגידולים דחיובא דמעשר וגבי חיוב' דמעשר איכא דין חדש בגידולין מה דליכא בכל איסורין שבתורה דאמר ר' יוחנן ליטרא בצלים שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה כלומר דכשזרע בצלים מעושרין ונתגדלו כל הבצל כולה חייבת במעשר דגם ההיתר שזרע נתהפך לאיסור וכולה הוי טבל מדינא וטעמא דר' יוחנן משום דאמרינן נדרים (שם) דשביעית ומעשר הני תרתי איסורי גרידא הוי איסורן ע"י קרקע ובררנו לעיל סעיף הקודם דכונת הגמרא הוא משום דבהני תרתי מצינו דהגידולין מתהפכין מהיתר לאיסור באמצע גידולם דהא תבואה שהביאה שליש בשביעית וכן ירקות שנלקטו בשביעית חלה קדושת שביעית אפילו על מה שנתגדל כבר בששית דההיתר מתהפך לאיסור משום דכשהביאה שליש בשביעית כולה נקראת תבואת שביעית משו"ה כולה אסורה וזה הוא מדין תורה וכן גבי מעשר תבואה שהביאה שליש בשנה רביעית וכן ירקות שנלקטו ברביעית חייבין במע"ש דחיוב דמע"ש חל אפילו על מה שנתגדל בשנה שלישית וכן תבואה שהביאה שליש ביד הדיוט חל חיוב דמעשר אפילו על מה שנתגדל ביד הקדש שהיו פטורין ממעשר דההיתר נתהפך לאיסור וזה הוא מד"ת משום שכולה נקראת תבואת שנה זו כמש"כ ומהאי טעמא סובר ר' יוחנן דה"ה כשזרע בצלים מעושרין דרך זריעה אע"ג שכבר חל עליהן שם היתר כשהם תלושין מכל מקום כשנתגדלו הרבה יתר על העיקר ההיתר ג"כ נתהפך לאיסור דבכה"ג נמי כולה נקראת תבואת שנה זו והנה גבי ירקות הוי האי דינא מדרבנן דהא מעשר ירק הוא מדרבנן אמנם האי דינא משכחת לה ג"כ גבי חיובא דמעשר דאורייתא בשיבולת כמש"כ לעיל סעי' הקודם והדבר פשוט דהאי דינא איכא נמי גבי שביעית דכשזרע בצל של ששית בשביעית ונתגדל הרוב בשביעית לר' יוחנן ג"כ כולו אסור מהאי טעמא גופי' דהא שביעית ומעשר תרווייהו הוי איסורן ע"י קרקע וכן אמרינן בהדיא נדרים (נט ע"א) דהאי דינא דר' יוחנן איכא נמי בשביעית כמו גבי מעשר ומהאי טעמא סובר ר' אמי דכמו דבצל של ששית שזרע בשביעית ההיתר נתהפך לאיסור משום דכולו נקרא תבואת שביעית הכא נמי הול"ל דכשזרע בצל של שביעית בשמינית דהאיסור מתהפך להיתר משום ה"ט גופי' דכולו נקרא תבואת שמינית וע"ז דחינן בגמרא דילמא לחומרא שאני כלומר דאע"ג דילפינן לחומרא דההיתר שזרע מתהפך לאיסור מכל מקום לא ילפינן הא מילתא לקולא והאי ילפינן דאמרינן בגמרא זה הוא ילפותא מדינא דלחומרא ילפינן ולקולא לא ילפינן. ומהאי טעמא מבורר הרבה דבכל הסוגיא היכי דמיירי שההיתר מבטל את האיסור ברוב אמרינן לישנא דגידולי היתר מעלין את האיסור והכא גבי מעשר אמרינן האי לישנא דהגידולין מבטלין את העיקר משום דהכא העיקר נהפך מהיתר לאיסור וכשנדקדק בכל הסוגיא היכי דאמרינן האי לישנא הכי הוא וע"פ דברינו מתורץ כל התמיהות שתמהו רבוותא בזה כמו שיתבונן בזה המעיין:

תוכן העניינים

נחלת ברוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה