חלק אורח חיים · סימן לז
בדין משלוח מנות
בס"ד. אדר ב' תשנ"ז לפ"ק.
בדבר כיצד ראוי לקיים ביום הפורים מצות משלוח מנות על הצד היותר טוב.
תשובה: א. הנה כיון שעיקר המצוה מקיים במשלוח מנות הראשון ששולח, ומה שנוהגים להרבות במשלוחי מנות אינו מעיקר הדין (אמנם הידור יש בזה וכמש"כ בשו"ע סי' תרצה ס"ד) בודאי ראוי להקפיד שהמשלוח מנות הראשון עכ"פ יהיה ע"פ כל השיטות. וכמה טרחות וממון רב משקיעים בחנוכה בשמן זית וחנוכיה מכסף וכדו' וברכישת מגילה מהודרת בפורים, ולא גרע מצות משלוח מנות מהן. ונציין בזה כמה הידורים עיקריים שראוי להדר בהן לצאת אליבא דכו"ע. האחד הוא להניח ב' המנות בב' כלים נפרדים דלדעת ההתעוררות תשובה (ח"א ס"ס קכו) אם מניחן בכלי אחד הכלי מצרפן והוי מנה אחת וכ"ה בבן איש חי (פר' תצוה אות טז) בשם תורה לשמה. אמנם אפשר שדבריהם לפי מנהג זמנם שהיו שולחים תבשילים וכדו' דבכה"ג ס"ל שהכלי מחברן וה"ה בזמנינו באותם השולחים מיני מאפה וכדו' שאינם ארוזים. אבל מיני מאפה ומתיקה הארוזים באריזות נפרדות אף שמונחים בכלי אחד אפשר דלכו"ע נחשבים ב' מנות. ומ"מ ראוי להחמיר בזה עכ"פ בראשון ששולח, דאפשר דהטעם בזה שהוא יותר דרך כבוד כשמגיש בשני כלים וא"כ אין די כששני הכלים מצורפים בכלי אחד. אמנם בעיקר המנהג שנתפשט לשלוח מיני מתיקה ולא דברי סעודה נראה שאע"פ שיוצאים בהם י"ח וכמתבאר ממש"כ בשיורי כנה"ג (סי' תרצה הג"ה הטור אות י') ובמועד לכל חי סי' לא אות פב עיי"ש מ"מ כיון שלטעם שכתב בתרומת הדשן (סי' קיא) שתיקנו משלוח מנות כדי לאפשר קיום שמחת וסעודת פורים גם לעניים שאין להם ובושים לקבל מתנות לאביונים ומקבלים משלוח מנות דרך כבוד, א"כ במיני מתיקה א"א לקיים סעודת פורים (ועי' בלבוש סי' תרצה ס"ד ובשו"ת חת"ס סי' קצו). ואף למ"ד שסעודת פורים אינה צריכה פת מ"מ לכתחילה ודאי לכו"ע ראוי שתהיה סעודה גמורה בפת ותבשיל. לפיכך נראה שהנכון לכתחילה לשלוח פת בשיעור ג' ביצים (וכמש"כ בשו"ת זרע יעקב סי' יא) דבעינן שיעור כדי סעודה והיינו שיעור ג' ביצים פת. אמנם בא"א בוטשאטש נטה לומר דשיעורו בכזית וכ"כ בספר מאורי אור. וישלח פת מכובד שהדרך להגישו בסעודות שבת ויו"ט. ועי' במועדים וזמנים (ח"ב ס"ס נד) שהסתפק אם יוצא י"ח בבשר ודגים שבקופסאות שימורים כיון שעשויים לשם אכילה לאחר זמן רב ולא לאוכלן מיד ואפשר דאין עליהם שם משלוח 'מנות'. עיי"ש. ונראה שבזמננו דלא ניחא לאינשי לאכול מתבשילי בשר ודגים שבישל חברו ושלח אליו, ואם שלח סרדינים וטונה ובשר שבקופסאות שימורים, אינו נמנע מהם ואוכלם, י"ל דאדרבה, אינהו עדיפי שראויים לאכילה בסעודה. ועכ"פ בודאי שיוצא בהם י"ח לכתחילה. ומ"מ הכל לפי טבע המקבל. שאם יאכל מתבשילי חברו או עכ"פ מסלטי ביתו, טוב יותר שישלח לו מהם.
ובהידור זה של משלוח מנות הראשון ששולח יהדר שלא לסמוך על יין כאחד משתי המנות כיון שי"א אין יוצאין י"ח ביין וכמש"כ בתרומת הדשן סי' קיא. ועי' ט"ז ומג"א ופרי חדש ואליה רבה ס"ס תרצה ובחיי אדם כלל קנה ס"ק לא. ומשלוח מנות זה הראשון ששולח אם שוויו הוא לפי יכולת עצמו, ישלח אותו לאנוש כערכו. שאם ישלח לאדם עשיר דבר פחות, לדעת החיי אדם (כלל קנה סי' לא) אינו יוצא י"ח משלוח מנות. ובביאה"ל (סי' תרצ"ה ד"ה חייב) כתב שכדברי החיי אדם משמע בריטב"א לפי גירסא אחת בגמרא. וסיים, אכן שאר הפוסקים לא הזכירו דבר זה ונכון להיזהר בזה לכתחילה. ע"כ.
ב. ולענין אם לשלוח ע"י שליח בדוקא, הנה זה אינו כהפלוגתות הנ"ל שאפשר להחמיר כדעה האחת ולצאת לכו"ע, כיון שלהיפה ללב (ח"ב סי' תרצה אות יט) ולהחת"ס (בחי' לגיטין כב:) בעינן דוקא שליח משום שנאמר ו'משלוח' מנות, ולהחולקים וסוברים שאין צריך דוקא שליח, ומהם שו"ת בנין ציון (סי' מד) במסקנתו, ואשל אברהם בוטשאטש (סי' תרצה) ושו"ת נחלת בנימין (סי' קלו), י"ל לאידך גיסא שהראוי הוא שישלחנו שלא ע"י שליח בדוקא כיון דמצוה בו יותר מבשלוחו וכדאיתא בגמ' רפ"ב דקידושין (מא.).
ונראה שלכתחילה ישלח את משלוח המנות הראשון ששולח ע"י שליח כפשט הלשון ב'משלוח' מנות שנקט הפסוק ונקטוהו הפוסקים ואפשר שזו הסיבה שלא פירשוהו להדיא דבעינן ע"י שליח כיון דפשיטא להו דמשלוח משמע ע"י שליח דוקא. וכן משמע קצת ממש"כ בשו"ע (סי' תרצה ס"ד) אם אין לו, מחליף עם חבירו. זה שולח לזה סעודתו זה שולח לזה סעודתו. עכ"ל. ולכאו' כיון שבהחלפת סעודות מיירי הן מחליפים פנים מול פנים והיה לו לומר שאם אין לו מחליף עם חבירו זה 'נותן' לזה סעודתו וזה 'נותן' לזה סעודתו. לפיכך נראה דזה עדיף טפי מדנימא מצוה בו יותר מבשלוחו (ועי' במש"כ בשו"ת יהודה יעלה אסאד או"ח סי' רז). ובפרט שאם צריך ע"י שליח בדוקא, אפשר שאינו יוצא י"ח אם שולח שלא ע"י שליח. ומ"מ יתן אח"כ בעצמו אחד מן משלוחי המנות הרגילים ששולח לקיים מצוה בו יותר מבשלוחו.
ונראה דאליבא דמ"ד דבעינן דוקא ע"י שליח, מה שראיתי שיש נוהגים שהבא לבית חברו נותן לאחד מן העומדים שם שיטול מידו ויתן לידו של בעל הבית בתורת שליחות, לא עשו כלום. שאין זה דין קנין שצריך שיזכה בו אחר קודם שיגיע ליד המקבל, אלא לדעה זו בעינן שילוח דרך כבוד וידידות ויקר, וזהו ע"י שמשלוח המנות נכנס לבית חברו ע"י שליח ולא ע"י בעליו. ולהאמור מבואר שבאופן המצוי הרבה שמביא האחד משלוח מנות לבית חבירו, והלה נוטל ממנו את שהביא ונותן לו משלוח אחר, ראוי לבעה"ב המקבל להיזהר שלא יהיה זה משלוח המנות הראשון שנותן ובו מקיים עיקר המצוה, אף אם מחזיר לו ע"י אמצעי. אא"כ יודע בו שאם יאמר לו שישלח לו אח"כ ייפגע וייעלב ממנו, לאחר שהורגלו שהנותן משלוח מנות מקבל מיד משלוח אחר תמורתו. ונראה שבאופן שאין פגיעה ועלבון למביא, אף מי שאינו חושש לסוברים דבעינן ע"י שליח דוקא ראוי לו להיזהר בכה"ג שלא יהיה זה המשלוח מנות הראשון שיוצא בו ידי חובתו, שכיון שפשט המנהג שכל המקבל משלוח מנות שב ונותן לשולח, א"כ אין זה כ"כ משלוח מנות של חיבה וידידות כאותו הבא מיוזמתו של אדם השולח למי שלא שלח לו עדיין ואין בו הידור מצוה כ"כ. ומ"מ כבר נתבאר שכל האמור כאן אינו אלא להידור מצוה שראוי להדר במשלוח המנות הראשון ששולח שבו יוצא י"ח המצוה וכדרכם של ישראל שמחבבים המצוות ומהדרים בהם ואינו לעיכובא. ויה"ר שנזכה תמיד לעבוד את הי"ת בשלמות הראויה ובשמחת אמת, ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם, אמן.