אור ברסלב
נזר כהן חלק אורח חיים › סימן לו

נזר כהן

חלק אורח חיים · סימן לו

סימן לה

זכר למחצית השקל

שאלה: בדבר הסך שיש ליתן עבור זכר למחצית השקל, והזמן הראוי לנתינתו, ומי נותנו ולמי נותנו.

תשובה: הנה ענין נתינת זכר למחצית השקל אינו אלא מנהג שנהגו ונתפשט בכל ישראל. והרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ורוב הראשונים לא הזכירו מזה כלל. וגם מרן הש"ע לא כתבו בשלחנו הטהור. ורק הרמ"א בהגהה (סי' תרצד ס"א) כתב שיש אומרים שיש ליתן קודם פורים זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר. והוסיף "ומאחר שג' פעמים כתוב תרומה בפרשה, יש ליתן ג'. ויש ליתן ג' חצאי גדולים במדינות אלו כי אין שם מחצית עליה מלבד זו. ובמדינות אוסטריי"ך (אוסטריה) יתנו ג' חצאי וויינ"ר, שנקראו גם כן מחצית. וכן לכל מדינה ומדינה". ומקורו במרדכי רפ"ק דמגילה (אות תשעז) בהגהה וז"ל "מה שנותנים ג' מחציות לפורים, משום דכתיב בפרשת כי תשא שלש פעמים מחצית השקל". ומנהג זה הובא גם במהרי"ל (הלכות פורים סי"ב) והו"ד בדרכי משה שם (סק"א). ולכאו' איכא מקור קדום יותר למנהג זכר למחצית השקל בזה"ז מדאיתא במסכת סופרים (פכ"א ה"ד) "ובאחד באדר משמיעין על השקלים. ולמה באחד באדר, שהיה צפוי וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שיהיה המן עתיד לשקול על ישראל. לפיכך הקדים ואמר למשה שיהיו שקלי ישראל קודמין להמן. וצריכין ישראל לתת שקליהם לפני שבת זכור. ואסור לומר עליהם לשם כופר אלא לשם נדבה. צריכין להספיק מים ומזון לאחיהם עניים משום 'קובלין' ומתנות לאביונים ויש שמספיקין לחם ויין ויש שמספיקין לחם ודגים. ומכל מקום לא יפחות משתי מתנות אפילו חיטין ופולין". ובהגהות הגר"א שם הגיה דצ"ל 'וצריכין ממנו' להספיק מים ומזון לאחיהם עניים 'במקום קרבן' ומתנות לאביונים. ע"כ. ומדאמר במקום קרבן משמע להדיא שבזה"ז מיירי. אמנם לגרסת האגודה שהביא בנחלת יעקב שם 'צריכין' להספיק וכו' 'משום מתנות לאביונים', ולא גרס 'וצריכין ממנו' ולא 'במקום קרבן', אין ראיה מכאן לזכר למחצית השקל בזמן הזה, לפי שהמשך זה הוא עניין אחר העוסק במתנות לאביונים. והרישא י"ל דמיירי במחצית השקל בזמן שהיה ביהמ"ק קיים [אמנם מריהטא דלישנא נראה נכון לגרוס "וצריכין ממנו להספיק מים ומזון לאחיהם עניים במקום קרבן. ומתנות לאביונים יש שמספיקין לחם ויין ויש שמספיקין לחם ודגים. ומכל מקום לא יפחות משתי מתנות אפילו חיטין ופולין." ובהסרת ו' החיבור מהמילים 'ויש שמספיקין' אתי שפיר שהמילים ומתנות לאביונים אינו המשך האמור לעיל שהוא מילתא דתמיהה לומר שהזכר למחצית השקל בא במקום קרבן ומתנות לאביונים. ומה גם שאמר שצריכין ליתנו לפני שבת זכור, וחיוב מתנות לאביונים חל ביום פורים דווקא. ודו"ק].

והנה לולי דברי הרמ"א שחיבר בין זכר למחצית השקל שנותנים קודם פורים לבין דברי המרדכי, מלשון המרדכי שכתב "מה שנותנים ג' מחציות 'לפורים', משום דכתיב וכו" יותר משמע שרק בא ליתן טעם למנהג שנותנים למעות פורים דהיינו למתנות לאביונים, סך של ג' מחציות. אבל לא דיבר על נתינה בפני עצמה לשם זכר למחצית השקל. וכן מתבאר מגרסת הגר"א במסכת סופרים הנ"ל "וצריכין ממנו להספיק מים ומזון לאחיהם עניים במקום קרבן ומתנות לאביונים" משמע שהזכר למחצית בשקל ומתנות לאביונים שניהם חד הוא בזמן הזה. וכן משמע מלשון ההגהות שהביא בדרכי משה וז"ל, מעות פורים, בכל מקום שיש מטבע קבוע לוקחין מחציות של אותו מטבע ונותנים מהן ג' מחציות למעות פורים. ע"כ. אמנם במהרי"ל כתב להדיא, והנותן מחצית השקל צריך גם כן ליתן למעות פורים. עכ"ל. וזהו שכתב הרמ"א בהגהה שיש אומרים שיש ליתן 'קודם פורים' מן המטבע וכו' ויש ליתן ג' חצאי גדולים וכו' וכן נוהגין בכל מדינות אלו. ע"כ. וכן פשט המנהג שנותנים זכר למחצית השקל מלבד מתנות לאביונים.

ב. ובדבר הזמן לנתינתו, הנה במסכת סופרים שם (פכ"א ה"ד) איתא וצריכין ישראל לתת שקליהם לפני שבת זכור (ועיין במסכת שקלים פ"א מ"ד ודו"ק). ועפ"ז כתב האגודה (סוף מסכת סופרים) שיש ליתן קודם פרשת זכור. אולם במהרי"ל כתב שנוהגין לגבותו במנחה של תענית אסתר כשהולכין לביהכנ"ס. וכן פסק הרמ"א בהגהה, וכ"כ הפרי מגדים (בא"א אות ב), וכ"כ בסידור הרש"ש ז"ל שמנהג לתת ביום התענית קדם מנחה, והו"ד בכף החיים (ס"ק כה), וכתב דהיינו כדי שיהא צדקה עם התענית לכפר (ועפ"ז כתב שאפילו חל י"ג בשבת שמקדימין התענית ליום ה' יתנו הזכר למחצית השקל ביום התענית שהוא יום י"א). ודלא כמנהג שכתב המג"א (ס"ק ב) שבמדינתו נוהגים ליתן ביום פורים בשחרית קודם קריאת מגילה. ע"כ. וכן יש לנהוג לכתחילה כמהרי"ל והרמ"א והאחרונים והרש"ש דקיימי בשיטתיה ליתן הזכר למחצית השקל ביום התענית קודם מנחה, לצרף הצדקה לתעניות, ודלא כהרבה המתעכבים ליתנו עד ליל פורים לאחר התענית. ומ"מ מי שלא נתן ביום התענית ונותנו בליל פורים, יתנו עכ"פ קדם מקרא מגילה להקדים שקלו לשקליו וכמאמר חז"ל בגמ' מגילה (יג:).

ג. ולענין שיעור הסך שיש ליתן עבור זכר למחצית השקל, הנה בתורה בפרשת כי תשא (ל, יג) נאמר "זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש עשרים גרה השקל" וגרה היינו מעה וכמו שתרגם אונקלוס וכן פירש רש"י שם. ונמצא שמחצית השקל שבתורה הוא עשרה גרה שהוא עשר מעות, ועיין לקמן. וכתב במהרי"ל, וכן בן כ' שנה יתן מחצית השקל והם ל"ד הלי"ש. וסימנך והד"ל לא ימעיט. ע"כ. ומבואר דס"ל ששיעור זכר למחצית השקל אינו מחצית המטבע הקבוע באותו מקום, אלא שווי מחצית השקל האמור בתורה. אבל בהגהות המובא בד"מ כתב בכל מקום שיש מטבע קבוע, לוקחין המחצית של אותו מטבע ונותנין מהן ג' מחציות למעות פורים. ומשמע שדי במחצית המטבע הקבוע אע"פ ששוויה פחות ממחצית השקל שבתורה. אלא שהוסיף שיש ליתן ג' מחציות והיינו כנגד ג' פעמים שנזכר מחצית השקל בפרשה וכמש"כ המרדכי הנ"ל. גם מלשון המרדכי "מה שנותנים ג' מחציות לפורים" וכו' משמע שהוא ע"פ המטבע הקבוע. וז"ל הרמ"א בד"מ (ס"ק א) ונראה לי דמטבע שלנו טוב ליתן ג' חצאי גדולים, כי שמו חצי גדול ושם מחצית עליהם. ועוד דמחצית השקל היה עשרה גרה, וחצי גדול הוא ט' פשוטים קטנים ועצמו משלים לעשרה. ועוד דאין לנו שום מטבע שהיא בחצאין מלבד זו. ולא כאותן וכו' עי"ש. וכ"פ בהגהה לש"ע שם וז"ל, ויש ליתן ג' חצאים גדולים במדינות אלו, כי אין מטבע ששם מחצית עליה מלבד זו. ובמדינת אויסטרי"ך יתנו ג' חצאי וויינ"ר שנקראו ג"כ מחצית. וכן לכל מדינה ומדינה. ע"כ. ולשיטה זו נמצא לכאורה שבזמנינו די ליתן ג' מטבעות של חצי שקל חדש שהוא המטבע המצוי כיום, אע"פ ששווי שלשתם יחד הוא הרבה פחות מעשרה גרה. ואפילו לפמש"כ הביאה"ל (שם ד"ה ויש) על דברי הרמ"א וז"ל, ובמדינתנו כעת אין לנו מטבע זו (הקרוי 'גדול'). ולפי מדינתנו נראה דמדינא יוצא במטבע קטנה שנקרא חצי גרא"ש. אבל מ"מ אין זו מטבע חשובה כלל אפילו אם נותן ג' חצאים, אם לא שנותן גם בעד בניו הקטנים. ע"כ. מ"מ מסתבר שהחצי שקל חדש המצוי כיום יש בו חשיבות ואינו מזולזל בשוויו כהחצי גרא"ש דזמנם שעל פי הנראה מדברי המשנב"ר היה מזולזל כמטבע החמש אגורות בזמננו. והכל לפי השווי והחשיבות באותו זמן.

ובמקום שאין מטבע שהוא מחצית מהמטבע השלם המצוי שם, כתב הגאון מהרש"ם בדעת תורה (סי' תרצד ס"א) עצה על פי המבואר במשנה שקלים (פ"א מ"ו) ששני בני אדם יכולים ליתן ביחד שקל שלם שיהא עולה מחצה לזה ומחצה לזה. עיי"ש. ובשו"ת ויען יוסף (או"ח סי' תז) הביא דבריו וכתב שמאז ראה את דבריו הוא נוהג כן אך לאחרים אינו מורה להחמיר כן כיון שאינו אלא מנהג בעלמא ולא תקנה המוזכרת בש"ס ואינו אלא זכר בעלמא, ובאמת יוצאים אף במטבע של חמישה סנט שהוא מחצית המטבע של עשרה סנט וכל שכן שיוצאים בשני מטבעות של רבע דולר. עיי"ש.

והנה לענין מחצית השקל שבתורה כתב הרמב"ם (פ"א משקלים ה"ה) מחצית השקל זו מצותה שיתן מחצית מטבע של אותו הזמן אפילו היה אותו מטבע גדול משקל הקודש. ולעולם אינו שוקל פחות מחצי השקל שהיה בימי משה רבינו. שהוא משקלו מאה וששים שעורה. ע"כ. ועע"ש שעשו השקל כסלע. ולפ"ז המהדר ליתן זכר למחצית השקל כשיעור מחצית השקל ממש, צריך שלא יפחות ממשקל מחצית השקל שהיה בימי משה רבינו. ובשו"ע יו"ד סי' שה (ס"א) מבואר שהסלע (הוא השקל שבתורה) שוקל ששה דרהם כסף מזוקק. ודרהם הוא 3.2 גרם (כן שמעתי ממרן הגר"ע יוסף שליט"א שאמר כי בספרים רבים מחכמי המזרח לאורך הדורות מאז הרמב"ם ועד הבן איש חי הוזכר שיעור הדרהם והכירוהו וידעו מהו, וכן הגרא"ח נאה שהתגורר בשכונת הבוכרים בירושלים בדור שלפנינו הכירו וידע שיעורו, ושקל את הדרהם ומצא שמשקלו 3.2 גרם. והצל"ח והחזו"א שלא הכירו את הדרהם כתבו שיעורים אחרים ואכהמ"ל). ונמצא לפי זה שמחצית השקל שהוא שלשה דרהם משקלו 9.6 גרם כסף מזוקק. והנה ידוע שהכסף הטבעי הטהור רך, וכדי להקשותו מוסיפים בו כ-4% מתכות אחרות. ונמצא שבעשרה גרם כסף יש 9.6 גרם כסף טהור. וביררתי אצל צורף מומחה ואמר שמחיר ק"ג כסף בימים אלו (אדר תשנ"ו לפ"ק) הוא 200$ לסוחר, ובתוספת מע"מ 234$. והאדם הפרטי הרוכש רק 10 גרם מוסיף לסוחר 10% (כן נראה פשוט דאזלינן בתר האדם הפרטי שהרי הוא צריך ליתן 10 גרם כסף או שוויו וכשנותן שוויו מסתבר שנמדד ע"פ המחיר שהיה משלם) ולפ"ז מחיר 10 גרם כסף 2,574$ וכשמחיר הדולר 3.1 ש"ח נמצא מחיר 10 גרם כסף כ-8 ש"ח. ועל פי דרך חישוב זה יש לחשב בכל שנה.

אמנם זהו למי שרוצה להדר לתת כסך שהיו נותנים למחצית השקל בזמן שבית המקדש היה קיים. אבל מי שקשה עליו ליתן סך זה יתן מטבע של חצי שקל חדש המצוי כיום ודי בזה וכדעת הראשונים הנ"ל שדי ליתן מחצית המטבע של אותו מקום. וכן מבואר בכף החיים (ס"ק כ). ובפרט שבזמנינו יש בזה מעלה נוספת על זמנם, שקרוי חצי 'שקל' והוי שפיר טפי זכר למחצית השקל. אלא שטוב שהעושה כן יתן ג' מטבעות של חצי שקל וכדעת במרדכי הנ"ל. ומי שעזרו ה' ויכול ליתן 8 ש"ח ובנוסף גם ג' מטבעות של חצי ש"ח אשריו וטוב לו וכעין שכתב בביאה"ל שם סד"ה ויש. (ועיי"ש לענין אותם שמחליפים סך מועט במטבע כסף יקר שביד הגבאי). והלום ראיתי תשובה להגר"מ מזוז שליט"א שכתב ג"כ ששיעור זכר למחצית השקל בגרמים הוא 9.6 גרם כסף טהור, ואח"כ כתב "ומכל מקום טוב שלא יצמצם בשיעור מחצית השקל כי המוסיף מוסיפין לו וכמו שכתב מוהר"ם כלפון כהן זצ"ל בספר דרש משה (עמ' יב). ושמעתי בשם מרן הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א שטוב לעגל החשבון ולתת דמי עשרה גרם כסף מזוקק, שלא יהא נראה כמחצית השקל ממש דכתיב ביה העשיר לא ירבה וגו' רק זכר למחצית השקל. ובפרט שהכסף אינו מזוקק אלא יש בו 4% סיגים, וא"כ גם מצד זה כדי לקבל 9.6 גרם כסף טהור צריך לתת עשרה גרם. ועוד נראה לי על פי מה שכתב הרמב"ם (פ"ג מהלכות שקלים ה"ז) שהיו נותנים קלבון נוסף על מחצית השקל בתנאים מסויימים, ושיעורו בזמן שהיו נותנים במחצית השקל שני דינרים היה הקלבון חצי מעה שהוא אחד מי"ב בדינר, ומעולם לא ניתן הקלבון פחות מזה. עיי"ש. ולפי זה הקלבון הוא אחד מכ"ד הזכר למחצית השקל. והיינו 10 גרם בדיוק. (ואתנח סימנא "עשרים גרה השקל" - עשרים גרם השקל, ומחציתו 10 גרם. כך שמעתי מהרב בנימין מנונא חדאד זצ"ל). ומה שכתב הרמב"ם הנ"ל שמעולם לא ניתן קלבון פחות מזה, מרן בכסף משנה לא ציין מקורו. ולעניות דעתי למד כן ממה שכתב (בפ"א ה"ו) שמעולם לא שקלו ישראל במחצית השקל פחות מחצי שקל של תורה שהוא שני דינרים. יעויין שם. וא"כ ממילא משמע שאין קלבון פחות משיעור חצי מעה, ואם הגדילו מחצית השקל הגדילו גם הקלבון". עכ"ל הגר"מ מזוז. ודפח"ח.

ד. ובדבר מי נותנו, בפרשת כי תשא (ל, יב) נאמר כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה'. ועפ"ז כתב הרב עובדיה מברטנורה (שקלים פ"א מ"ג) דהא דתנן התם אבל לא נשים ועבדים "וקטנים", דקטנים היינו פחות מבן עשרים. אבל התוס' יו"ט שם (משנה ד) כתב דקטנים דתנן מסתבר דעד בן י"ג שנה הוא, וכקטנים שבכל מקום, ושכן פסקו הרמב"ם והרמב"ן וכן איתא בירושלמי. והפסוק מבן עשרים שנה וכו' מיירי בתרומת אדנים ולא בתרומת קרבנות עי"ש.

זהו לענין מחצית השקל דאורייתא. ובמהרי"ל איתא לענין זכר למחצית השקל "וכל בן כ' שנה יתן". והו"ד בד"מ (ס"ק א) ושם איתא בסוגריים עגולות, "אבל במנהגים כתב דאף הילדים נותנים. ואף דמסתבר כמהרי"ל אין לשנות המנהג". אולם בהגה בש"ע שם כתב הרמ"א, ואין חייב ליתנו רק מי שהוא מבן כ' שנה ומעלה. ובמג"א שם (ס"ק ג) כתב שבהג"מ כתב דנשים וילדים חייבים ולא ידעתי מנא ליה האי. והו"ד בכף החיים (ס"ק כז) וכתב, ונראה משום דכתיב בשקלים לכפר על נפשותיכם ועל כן נותנים גם בעד הנשים וילדים כדי לכפר על הנפש. ועיין במסכת שקלים שאע"פ שאמרו אין ממשכנים נשים ועבדים וקטנים, אם שקלו מקבלים מידם. וכ"ש בזמן הזה שהולכין לצדקה. ע"כ. וע"ע במש"כ בילקוט יוסף ח"ה (עמ' שב ס"ה) שגם הנשים צריכות לתת ובהערות שם ס"ק יד. אולם בתשובה הנ"ל להגר"מ מאזוז שליט"א כתב "ולעניות דעתי ממקומו הוא מוכרע דכתיב בפרשת פקודי בקע לגולגולת מחצית השקל בשקל הקודש לכל העובר על הפקודים וגו' לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים. והוא מנין הגברים בלבד מיוצאי מצרים מלבד הנשים והטף. ועל כרחך דהא דכתיב לכפר על נפשותיכם לגברים בלבד כתיב. והרב תורה תמימה ריש פרשת כי תשא (אות כד) תירץ לקושיית הרב מגן אברהם דבשל תורה היה עיקר הכוונה לידע ע"י מספר חצאי השקלים את מספר הנפשות כדכתיב בקרא, והנשים והילדים היו בכלל הנס. עיי"ש. וגם זה אינו מספיק שהרי בזמן הגזירה עצמה של המן שאמרו רבותינו ז"ל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו, לא נתנו הנשים והילדים, ואפילו הכי ניצולו מהגזירה, ולא עדיף זכר למחצית השקל ממחצית השקל עצמו. ולי נראה שטעמו של הג"מ על פי הירושלמי (פ"א דשקלים הלכה ג) דדייק ממתני' אין ממשכנים את הקטנים, הא לתבוע תובעים. ולפי זה הוא הדין לנשים ועבדים שתובעים מהם כמו שכתב הרב קרבן העדה שם עיי"ש. אולם הרמב"ם (פ"א מהלכות שקלים ה"ז) פסק כפשט המשנה דנשים ועבדים וקטנים פטורים. וכן מנהגנו בחוץ לארץ שאין נשים נותנות זכר למחצית השקל. ולכל הדעות נראה דשפיר דמי לנכות מה שנותן בעד אשתו וילדיו ממעשר כספים. ועיין בשו"ת יחוה דעת (חלק א' סי' פו ופז)." וכן עיקר שנשים וקטנים פטורים מזכר למחצית השקל והמחמיר ליתן עבורם תע"ב.

ה. ולענין למי יש ליתן מעות הזכר למחצית השקל למצוה מן המובחר, הנה להמבואר במסכת סופרים הנ"ל (כא, ד) "וצריכין ממנו להספיק מים ומזון לאחיהם עניים", יש ליתנם עבור מזון לעניים. ומהר"ח פלאג'י ברוח חיים (סי' תרצב) כתב שיינתנו לטובת תלמידי חכמים עניים. וה"ה למוסדות תורה וישיבות שמגדלים בהם ת"ח וכמש"כ בילקוט יוסף (ח"ה עמ' שיג ס"ט). וכעין דברי מהר"ח פלאג'י כתב גם בכף החיים (ס"ק כ"א וכ"ב) עיי"ש. ועוד כתב שיש מקומות בחו"ל שנוהגים לגבות מכל בני העיר ואח"כ אוספים הכל יחד ושולחים אותם לחכמי ארץ ישראל, והוא זכר למחצית השקל בזמן שהיה בית המקדש קיים שהיו גובים אותם מחו"ל ושולחים לירושלים לעבודת ביהמ"ק. ובארץ ישראל עצמה יש נוהגים לתת אותם לגבאי להוצאות בית הכנסת זכר למקדש, ויש הנותנים לת"ח נצרכים. וע"ע בכף החיים שם בדבר סדר נתינתו.

בסיכום: כבר פשט המנהג ליתן זכר למחצית השקל מלבד מתנות לאביונים. ושיעור זכר למחצית השקל הוא מחיר עשרה גרם כסף על פי הסך שמשלם האדם הפרטי כשרוכש כסף טהור מהמוכר, ובכלל זה המס הקרוי מע"מ. ולכתחילה יש ליתנו ביום תענית אסתר בשעת מנחה כדי לצרף הצדקה לתענית. ומי שלא נתנו עד ליל פורים יתנו עכ"פ קדם מקרא מגילה. ונשים וקטנים פטורים מליתן זכר למחצית השקל. והרמ"א כתב שאין חייב ליתנו אלא רק מי שהוא מבן כ' שנה ומעלה. ומ"מ מי שבידו ליתן ונותן גם עבור אשתו וילדיו הפחותים מגיל י"ג תבוא עליו ברכה.

תוכן העניינים

נזר כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה