אור ברסלב
נזר כהן חלק אורח חיים › סימן לה

נזר כהן

חלק אורח חיים · סימן לה

סימן לד

בדבר זמן אמירת כל נדרי בערב יום הכיפורים, אם יש להקפיד לאומרו מבעוד יום דוקא

בס"ד. ביתר ת"ו. אור לי"א תשרי תשס"ח לפ"ק.

בדבר אשר בשנים האחרונות רבני וגבאי כמה וכמה בתי כנסת משתדלים לשנות מנהג מקומם שאומרים כל נדרי לאחר צאת הכוכבים ומבקשים להקדים אמירת כל נדרי לפני השקיעה, משום שאין נשאלין לנדרים בשבת אלא לצורך השבת (שבת קנז, א) והוא הדין ביום הכיפורים, וכמנהג שכתב הרמ"א (סי' תריט ס"א) שנוהגים לומר כל נדרי מבעוד יום, עמדתי ואתבונן עד כמה יש לבני עדות המזרח לחוש לכך ולהתאמץ בזה. ובפרט שרבים אומרים שהדבר אינו עולה בידם, לפי שעד שמתאסף רוב הציבור ופותחים בפיוט 'לך אלי' כנהוג, יורד הלילה ונמצאים מתאספים מוקדם אבל אומרים כל נדרי רק לאחר צאה"כ.

תשובה: הנה בעיקר אמירת כל נדרי נחלקו הראשונים אם יש לאומרו בנוסח המתיר גם את נדרי העבר או בנוסח שאינו אלא ביטול נדרי העתיד, כדאיתא בנדרים (כג:) "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל. ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר" עיי"ש. שלדעת רבנו תם בספר הישר (סי' קמד) מקור מנהג אמירת כל נדרי הוא בדין האמור. שהרי צריך לפרט את הנדר, ואין החכם מתיר ללא חרטה, ועוד שמי מתיר לחזן עצמו שאומר כל נדרי. אלא יש לאומרו רק בלשון עתיד ולכן תיקן ר"ת את הנוסח והנהיג לומר מיום הכיפורים הזה עד יום הכיפורים הבא עלינו. ובתוס' נדרים (כג: ד"ה ואת) ביארו דבריו שאע"פ שאמרו "יעמוד בראש השנה" וכל נדרי אנו נוהגים לאומרו ביום הכיפורים, מצאנו שיום הכיפורים נקרא ראש השנה ביחזקאל (מ, א) "בראש השנה בעשור לחודש". ועוד שהוא סמוך לראש השנה ולכן תיקנוהו ביום הכיפורים שהוא זמן התכנסות גדולה יותר של הרבים.

אבל הרא"ש (יומא סי' כח) כתב שיש לומר נוסח כל נדרי כמנהג הקדמונים לפי שלשון כל נדרי מוכח שנתקן על הנדרים שעברו עליהם בשנה שעברה ומתירין אותם למפרע כדי להינצל מהעונש, ולכן אומרים "ונסלח לכל עדת בני ישראל". ומה שהקשה ר"ת דבעינן חרטה, אנן סהדי שמי שעבר על נדרו מתחרט על שנדר כדי להינצל מהעונש. והאריך ליישב שאר תמיהות ר"ת עיי"ש (וע"ע במש"כ בזה המרדכי יומא סי' תשכו). וכן הוא בשיטה מקובצת (נדרים כג: ד"ה רבא אמר) שלאחר שהביא דעת רבנו תם שיש לומר נוסח כל נדרי בלשון עתיד, כתב "ואני אומר שלא נתקן לומר אותו מטעם הלכה זו. דלא שייך לומר חרטה במה שעתיד לבוא דאמרינן בכולהו איתחרטנא בהון. ועוד דאמרינן בסוף ככתוב בתורת משה ונסלח לכל עדת בני ישראל, ואיך שייך מחילה בדבר זה שרוצה לבטל עתה כל הנדרים שידור בשנה זו. אלא ודאי שרש מנהגינו אינו יוצא מן הלכה זו ולא זה בזה כלל. ואנשי כנסת הגדולה תקנו לנו להסיר מן המכשול. כי כמה בני אדם יש שנודרים ושוכחים הנדר ואין באים לפני חכם להתיר ועוברין על נדרן בשוגג. ותקנו שבתחילת יום הכיפורים, בפתיחת תפילותיהם יתוודו ויתחרטו מנדריהם כדי שלא ישכחו הדבר. ובספרד נהגו ששליח ציבור אוחז ספר תורה בחיקו ואומר כל נדרי בקול רם וכל הקהל אומרים עמו. והטעם כדי שתהא שכינה מסכמת עמהם בהתרה" (ועיין עוד בספר מועדים לשמחה חלק אלול-תשרי סי' ט עמ' רצג שליקט את השיטות ונוסחאות מחזורים ישנים והעדות השונות באמירת כל נדרי). ולשיטתו שבאמירת כל נדרי מפירים את נדרי העבר כתב עוד הרא"ש "ונהגו לאומרו קודם ברכו משום דאמרינן בשלהי שבת (קנז.) ובמסכת נדרים (עו: עז.) דאין נשאלין בשבת אלא לצורך השבת".

נמצא שלסברת רבנו תם שבנוסח כל נדרי אין להתיר את נדרי העבר, רשאים לאומרו בליל יוה"כ, ולדעת הרא"ש שמתירים את נדרי העבר, יש לאומרו מבעוד יום.

אבל מלשון רבנו סעדיה גאון המובא ברא"ש שם מוכח שהאומרים כל נדרי היו אומרים נוסח שיש בו התרת נדרי העבר, ובכל זאת היו נוהגים לאומרו בלילה. שכתב: "יש שעושין כן. עומד שליח ציבור 'בליל' צום כיפור ואומר כל נדרי וחרמי ואסרי ושבועי וקונמי שנדרנו ושהחרמנו ושאסרנו ושנשבענו ושקיימנו על נפשותינו מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים זה שבא עלינו, בכולם חזרנו ובאנו לפניך אבינו שבשמים. ואם נדרנו אין כאן נדר ואם אסרנו אין כאן וכו'" (וכן הוא בשו"ת הגאונים שערי תשובה ס' קמג אות יג בתשובה לרב סעדיה גאון). וכן כתב רבנו יצחק בן גיאת בספר מאה שערים (עמ' ס) בשם רב נטרונאי גאון שעומד שליח ציבור 'בליל' יום הכיפורים ואומר כל נדרי. גם בספר המנהגים של מהר"ם מרוטנבורג (עמ' נג) כתב להדיא "וביום הכיפורים בצאת הכוכבים עומד מנהיג העיר ושנים עמו ואומרים כל נדרי". וכן כתב רבנו ירוחם (דף נ, ע"ד) "נוהגים אנו כרב סעדיה גאון לומר כל נדרי וכו' בליל צום כיפור". ומלשון הנימוקי יוסף (נדרים פרק ג. בדפי הרי"ף דף ז:) מוכח שכך היה מנהגם ומנהג סביבתם. שכתב "ולעניין כל נדרי שנהגו בגליל זה ובהרבה מקומות לומר בלילי יום הכיפורים וכתוב בסדר רב עמרם ז"ל וכו'". ולאחר שהביא דעת רבנו תם כתב: "ויותר נראה לומר לפי המנהג ולשון הנהוג בו והכתוב בסדר רב עמרם ז"ל". הרי שאע"פ שהיו אומרים נוסח כל נדרי גם בלשון התרת נדרי העבר לא חששו לסברת הרא"ש שאין לאומרו בלילה משום שאין נשאלין על הנדרים בשבת אלא לצורך השבת (ויש מהגאונים שכתבו שלא לומר כלל כל נדרי "דמה מועלת התרה למי שמתנה אחר נדרו שיהא בטל". והובאו דבריהם בטור סי' תריט. וכ"כ הריב"ש בתשובה סי' שצד שטוב הדבר שלא לאומרו כלל ושכן הוא מנהג קטלוניא).

ב. ובטעם הדבר מצאנו שני טעמים בראשונים. האחד הוא מה שכתב הריב"ש בתשובה (סי' שצד) ללמד זכות על הנוהגים לומר כל נדרי בליל יוה"כ, לפי שלצורך השבת מתירין נדרים בשבת, ויום הכיפורים הוא יום מחילה וסליחה, ואנו מתירין את הנדרים שנדרנו בשנה שעברה ומבקשים סליחה עליהם באומרנו את הפסוק ונסלח לכל עדת ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה, הרי זה נחשב צורך יום הכיפורים, שרשאים להתיר נדרים בעבורו (ונראה שלזה התכוון גם הרוקח במה שכתב (סי' רטו) "בליל יום הכיפורים נכנסים לביהכנ"ס ומתחיל החזן כל נדרי. דקיימא לן מפירים נדרים בשבת").

וטעם נוסף מצאנו בדברי הנימוקי יוסף הנ"ל, שעל אף שכתב לומר את הנוסח המתייחס לנדרי העבר ולא כדעת ר"ת, הזכיר שאומרים אותו בלילה. ומתוך מה שכתב ליישב תמיהות רבנו תם, מתיישב גם היתר אמירתו בלילה. וז"ל: "ויותר נראה לומר לפי המנהג ולשון הנהוג בו והכתוב בסדר רב עמרם ז"ל. שאין אומר כן לא בדרך נדרים הקודמין ולא בדרך תנאי לנדרים העתידים. אלא שאומרים כן דרך תפילה לקדוש ברוך הוא שלא יכשלו ושלא ייענשו על הנדרים ועל השבועות שעשו בשנה שעברה, ושיהיו שביתין ושביקין לפניו יתברך כאילו לא היו. וזה שנהגו לומר בסוף ונסלח לכל עדת ישראל, וכופלין אותו ג' פעמים כדרך הוידוי בציבור". הרי שלדעת הנימוקי יוסף אין אמירת כל נדרי בגדר התרת נדרים כלל אלא תפילה בלבד ובקשת מחילה שלא ניענש על שנדרנו ושנשבענו בשנה שעברה.

ויש להוסיף עוד על פי מה דאיתא בזוהר הקדוש (פנחס רנה, א) "ובעשור לחודש השביעי דאיהו תשרי, מקרא קדש יהיה לכם דא יום הכיפורים וכו', ביה נפקין משלשליהון אינון דאית עלייהו גזר דין בנדר ושבועה. ובגין דא תקינו למימר ביה כל נדרי ואיסרי וכו', כולהון יהון שביתין ושביקין לא שרירין ולא קיימין. ובגין דא נדר דהוי"ה דאיהו תפארת, ושבועה דאדני דאיהו מלכות, דעבדו על גלותא דלהון, בחכמה ובינה יהון שביקין ושביתין לא שרירן ולא קיימין ונסלח לכל עדת ישראל". ומבואר שלהזוה"ק כל עניין כל נדרי הוא לבטל נדרים ושבועות של מעלה. שאותם שנגזר עליהם למעלה דין קשה בנדר או בשבועה, ובכלל זה הנדר והשבועה על גלות ישראל עד הקץ, על ידי התרה זו שמתירים ביום הכיפורים באמירת כל נדרי מבטלים שבועות ונדרים אלה של מעלה ויוצאים מכבליהם כל אותם שנגזרו עליהם הגזרות הקשות בנדר ושבועה. ולפי זה אין חשש באמירת כל נדרי בלילה שהרי אין כאן התרת נדרים לבני אדם, ובזה גם מתורצות כל תמיהות הראשונים. ונראה לפי זה שאדרבה, לדעת הזוהר אין להקדים אמירת כל נדרי קודם כניסת יום הכיפורים, שהרי רק בעצמו של יום הכיפורים שייכת התרה זו של נדרי ושבועות מעלה כמבואר בדברי הזוהר.

ג. ולעניין מעשה, הנה מרן הבית יוסף (סי' תריט) לאחר שהאריך לבאר הדעות השונות שהביא הטור והוסיף דעות ומקורות מדנפשיה, כתב בסוף הדברים "ומנהגינו כסברא הראשונה". ואף שיש לדון בדבריו שם לאיזה סברא ראשונה כוונתו, אם לסברא הראשונה שהביא הטור דלא כר"ת, או כסברא הראשונה שהביא שם בסוף דבריו (היא המובאת שם בשם הרא"ש. וכבר העירו לנכון בהגהות והערות (ס"ק יב) שבהוצאת הטור השלם שאינו מהרא"ש אלא מהמרדכי). ומ"מ לאחר שבשלחן ערוך (סי' תריט ס"א) כתב "ליל יוה"כ נוהגים שאומר שליח ציבור בשיבה של מעלה ובישיבה של מטה וכו' ונוהגים לומר כל נדרי וכו' ואח"כ אומר שהחיינו בלא כוס", ולא רק שלא כתב שיש להקדים אמירת כל נדרי מבעוד יום כדעת הרא"ש, אלא כתב להדיא 'ליל' יוה"כ נוהגים וכו', הרי מוכח דלדעת מרן השלחן ערוך רשאים לומר כל נדרי לאחר חשיכה. והרמ"א בהגהה שם כתב "ונוהגים לומר כל נדרי בעודו יום" (ועיי"ש במגן אברהם ס"ק ה).

ויש להוסיף שגם ממה שפשט המנהג ביום הכיפורים שחל להיות בשבת לקבל את השבת ואחר כך לומר פיוט לך אלי וכל נדרי, עולה שלא חששו באמירת כל נדרי להתרת נדרים בשבת. והנזהרים לאומרו מבעוד יום, צריכים לכאורה להקפיד ביום הכיפורים שחל להיות בשבת להקדים אמירת כל נדרי ורק אח"כ לקבל את השבת.

אמנם בחפשי בזה ראיתי בשדי חמד (אסיפת דינים מערכת יוה"כ סי' ב) כתב "מנהג היה בעיר זו למכור ספרי כל נדרי בליל יום כיפור והיה נמשך אמירת כל נדרי עד אחר שחשיכה. ועל טוב ייזכר הרב הזקן המ"צ אשר קדמני ר' יהושע ז"ל, אשר ראה והתקין שתהיה מכירת הכל נדרי ושאר הספרים בשבת שובה. ולפעלא טבא אמרין יישר. וכבר העיד כן מרן חיד"א בספר שיורי ברכה (סי' שמא דף יט, ב) על כמה קהילות ששינו מנהגם כדי לומר כל נדרי קדם חשיכה ושכן ראוי לעשות יעי"ש. אך בזאת חם לבי בקרבי כי לא הועילו חכמים בתקנתם והן עוד היום מאחרים לבוא לבית הכנסת, וכמה פעמים הוכרז ברבים על זה, וה' הטוב יכפר. וצריך להודיע להשליח ציבור כי לא ימתינו בשביל איזה נכבדים המאחרים לבוא, כי אף בחול אין נכון לעשות כן מפני טורח ציבור ככתוב בפוסקים, ואף כי בליל יום קדוש זה. ועוד שנמשך מזה לומר הכל נדרי בלילה. וגם כי הרבה בני אדם כיון שיודעים שלא ימהרו בבית הכנסת יתעכבו בבתיהם ויהיו נכשלים באיזה מהעינויים חס ושלום ותוספת מהחול על הקודש מן התורה. ובמקום חשש איסור אין חולקין כבוד. לכן על השליח ציבור מוטל להקדים ולא לאחר אלא כאשר יבואו הזריזים מקדימין ויש מנין בבית הכנסת יתחילו תיכף ולא יחושו על המאחרים" עכ"ל.

ובספרו טוב עין (סי' יח אות עא) כתב עוד מרן החיד"א שיש מי שהביא סמך לנוהגים לומר כל נדרי לאחר חשיכה לפי שהדבר דומה להתרת חרמי הציבור בשבת שנהגו להתירם אע"פ שאינם לצורך השבת לפי שמתכנסים בשבת ואם לא יתירום בשבת לא יתאספו ביום אחר וכמש"כ הרשב"א בתשובה (חלק ד סי' רצו) והובאו דבריו להלכה בבית יוסף (או"ח סי שמא). ודחה דבריהם דהכא שאני לפי שביום הכיפורים כל הקהל כבר נאסף לפני החשיכה ויכולים לומר כל נדרי ורק מתעכבים כדי למכור המצוות. וכעין זה כתב עוד בספרו לדוד אמת (סי' ב) שהנכון לנהוג כמנהג ליוורנו למכור המצוות בשבת שובה.

אולם כל זה לא יעלה ארוכה לדורנו הרפוי שרבים מהציבור בהרבה בתי כנסת מאחרים להגיע עד החשיכה או סמוך לחשיכה ממש, ולא רק נכבדים שעליהם כתב השדי חמד שאין להמתין להם, והנסיון מראה שעל אף כל המאמצים להקדים בסופו של דבר אומרים כל נדרי לאחר חשיכה (וכן העיד מהר"י צאלח בסדור עץ חיים (דף פב, ב) שכל ימיו השתדל שיאמרו כל נדרי מבעוד יום כמש"כ הרמ"א, אבל לא עלתה בידו משום ריבוי העם שמתקבצים ובאים עד הלילה. והוסיף שבימי חורפו ראה שכמה גדולים לא הקפידו לאומרו מבעוד יום). ומאחר שמעיקר הדין רשאים לומר כל נדרי בלילה מהטעמים האמורים וכדעת רוב הראשונים ומרן השלחן ערוך, נראה שעדיף להמתין להם ולזכות את כל הקהל. ובפרט שיש גבאי בתי כנסת שאינם מעוניינים להקדים את מכירת המצוות לשבת שובה, משום שבעידניה היענות הציבור לתרום גדולה יותר, וכשנדרשים להקדים אמירת כל נדרי לפני השקיעה מכריזים על תחילת התפילה קרוב לשעה לפני השקיעה כדי להספיק אמירת פיוט לך אלי ולמכור לאחריו את המצוות כאשר רוב הציבור הגיע, ובכך מאריכים את הצום לחלושים ולחולים שאין בהם סכנה, אשר סוף הצום נעשה קשה עליהם יותר מהראוי, ועלולים להגיע למצב שיהיו מחוייבים לאכול ולשתות, ואף לציבור הכללי החזק והבריא אין נכון להכביד את הצום.

לכן נראה העיקר להלכה שבני עדות המזרח רשאים לכתחילה להמשיך במנהגם לומר כל נדרי לאחר צאת הכוכבים וכדעת רוב הראשונים ומרן השלחן ערוך, וכמבואר בזוה"ק, ובזה גם יזכו את כל הקהל שגם המאחרים לבוא ישתתפו באמירת כל נדרי. וכן ראוי לנהוג. ורק אם ידוע שבאותה קהילה הכל מקדימין להגיע לביהכנ"ס, ורוצים להקדים אמירת כל נדרי לפני השקיעה לצאת ידי דעת החוששים לומר כל נדרי ביוה"כ, ודלא כדברי הזוה"ק, רשאים להקדים ובלבד שלא יהיה בזה טרחא דציבורא בהארכת הצום יתר על המידה. כגון ע"י שימכרו את המצוות בשבת שובה או שיוותרו על מכירת המצוות וכפי שנהוג בישיבות לכבד את ראשי הישיבה והרמי"ם, ויזדרזו לומר פיוט לך אלי או שיאמרוהו לאחר כל נדרי. שאל"כ יצא שכרם בהפסדם. ורק על עדות אשכנז היוצאים ביד רמ"א לעשות כמנהגם לומר כל נדרי מבעוד יום.

לאחר כותבי כל זאת העליתי שאלה זו (באור לי"ד תשרי תשס"ח) בפני מרן הגר"ע יוסף שליט"א על מנהגו בזה והשיב שנוהג לומר כל נדרי לאחר החשיכה והזכיר את העול המוטל על כתפי גבאי בתי הכנסת להחזיק מקדש מעט ונזקקים להכנסות ממכירת המצוות בימים הנוראים ושכן העלה בספרו חזון עובדיה (חלק ימים נוראים, סדר תפילת יום הכיפורים בהערה לסעיף ב). אמנם שם סיים בלשון הנח להם לישראל שיש להם על מה שיסמוכו. אבל בתוך דבריו שם צידד שיש מקום לומר שאף ראוי להמתין למאחרים כדי שגם הם יזכו להשתתף בתפילת כל נדרי והביא כמה וכמה פוסקים שכתבו כן והעידו בגודלם שכך נהגו בכל קהילות סאלוניקי וארצות המערב. ולאחר שכן מנהגו אף אנו ננקוט בתר שיפולי גלימתיה דמרן שליט"א. וביו"ט הראשון של חג הסוכות שנה זו התארח בעירנו הרב מנחם חבה הי"ו ולשאלתי על מנהג חכמי ורבני הספרדים בירושלים בדור הקודם העיד שברוב בתי הכנסת נהגו לאומרו לאחר חשיכה אבל בצעירותו התפלל במשך שנים בבית מדרשו של הגה"צ המקובל רבי צדקה חוצין זצ"ל ושם נהגו למכור את המצוות בשבת שובה, ובערב יוה"כ מבעוד יום הזדרזו לומר פיוט 'לך אלי' ללא ניגון ומיד עברו לומר כל נדרי לפני השקיעה. וכעין זה העיד ידידנו הרה"ג שמואל בן פורת שליט"א שבישיבת "פורת יוסף" בגאולה נהגו לומר קודם כל נדרי ורק אח"כ עברו לומר פיוט 'לך אלי', כדי להספיק אמירת כל נדרי לפני השקיעה. ובישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה בראשות מורנו הגה"צ הרב שלום כהן שליט"א נוהגים להזדרז לומר כל נדרי לפני השקיעה. וכן נוהג הגה"צ הרב דוד בצרי שליט"א בישיבתו וכפי ששמעתי מפיו. ואמר שאמנם הרב בן איש חי לא הזכיר שיש לנהוג כן, אבל כן כתב הרמ"א. עכת"ד. אמנם נראה לדייק מדברי הבא"ח שנהג לומר כל נדרי לפני השקיעה ממש"כ (פר' וילך אות יא) "בליל כיפור חל התוספת בברכת שהחיינו.

ואם קיבל התוספת בפיו חל מעת קבלתו. והמנהג שזה האוחז בספר כל נדרי הוא יברך שהחיינו". ע"כ. ולפי המבואר בש"ע (סי' תריט ס"א) שאומרים כל נדרי ואח"כ שהחיינו, א"כ ע"כ שהרב בא"ח מיירי באומר כל נדרי קודם השקיעה שאז שייך תוספת יוה"כ בברכת שהחיינו שאחרי הכל נדרי. וצ"ע שהרב בא"ח הוא שר בית הזוהר ובזוה"ק פר' פנחס הנ"ל מוכח להדיא שיש לומר כל נדרי לאחר כניסת יוה"כ דווקא. וכן מבואר בזוה"ק פר' משפטים (דף קטז ע"א) וז"ל ובגין דשבועה וכו' דאיהו ברית דביה תשמיש המטה. ובגין דא ביוה"כ עלמא דאתי דביה תקינו כל נדרי, אסור בתשמיש המטה". ע"כ. הרי להדיא שתקנו לומר כל נדרי ביוה"כ עצמו שהוא זמן האסור בתשמיש המטה. וע"ע בשער הכוונות (דף ק ע"א) ובפרי עץ חיים (שער כז פ"ב דף קמב) ובכף החיים (סי' תריט אות כה). ולשאלתי על מנהג מורנו הגרב"צ אבא שאול זצ"ל בבית מדרשו אהל רחל, השיבני אחיו יבדלח"ט הרה"ג יעקב אבא שאול שליט"א אשר שימש שם שליח ציבור בימים הנוראים, כי אחיו מורנו זצ"ל נהג במשך כל השנים לומר כל נדרי לאחר השקיעה ורק היו נזהרים לברך על הטלית לפני השקיעה. ומ"מ הרי לנו מכל הני רבוותא מצוקי ארץ שגם החוששים לאומרו לפני השקיעה נזהרו שלא להכביד על הציבור בהארכת הצום יתר על המידה. אבל כאמור מעיקרא דדינא בני עדות המזרח רשאים להמשיך במנהגם וכדעת מרן השלחן ערוך ומנהג רוב בתי הכנסת ורבים מחכמי ורבני הדורות לומר כל נדרי לאחר חשיכה אף לכתחילה. ואין לחשוש להא דאין מתירים נדרים בשבת אלא לצורך השבת מהטעמים שהובאו לעיל ובעיקר משום שההתרה נצרכת למחילת עוונות הנדרים ביום הכיפורים. שאיך יתוודה על שעבר על נדרו ועדיין נדרו קיים והוא עתיד לעבור עליו בשגגה. והוי צורך יום הכיפורים. ומה גם שעל פי המבואר בזוהר הקדוש יש לומר כל נדרי בלילה דווקא. וכן ראוי לנהוג. הנלענ"ד כתבתי וה' יאיר עינינו בתורתו, אמן.

תוכן העניינים

נזר כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה