חלק אורח חיים · סימן לב
דין כתיבה בחול המועד בכתב העגול המצוי אצלנו, וכתיבת מספרים וציור ציורים
בס"ד. ביתר ת"ו. י"ט תשרי תשס"ז לפ"ק.
שאלה: באשר יש הנמנעים מכתיבת צ'ק וכדומה בחול המועד על אף שצריכים לכך, ויש שאף מזלזלים בזולתם הכותב בחול המועד רשימת קניות וכדומה, עמדתי ואתבונן בעיקר דין איסור הכתיבה בחול המועד, אם הוא דוקא בכתב מרובע הנקרא כתב אשורית שכותבים בו ספרי תורה תפילין ומזוזות, לפי שהוא מעשה אומן, אבל כתב שאינו מעשה אומן מותר כשהוא לצורך המועד, או שמא כל כתיבה נאסרה והכתב העגול שרגילים לכתוב בו בחופזה בחיי היום יום אף הוא בכלל, וא"כ אף בדבר שהוא צורך המועד אלא שאינו דבר האבד, אין לכותבו בחוה"מ אף לא בכתב עגול. ומה הדין בכתיבת מספרים וציור ציורים בחוה"מ.
תשובה: במשנה מועד קטן (יח:): "אין כותבין שטרי חוב במועד. ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל הרי זה יכתוב (ופירש"י אם אינו מאמינו. המלוה ללוה: או אין לו מה יאכל. לסופר). אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר עזרא. רבי יהודה אומר כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו". ובשלחן ערוך (סי' תקמה ס"א) כתב "אסור לכתוב בחול המועד. ואפילו להגיה אות אחת בספר אסור". ושם בסעיף ד' כתב "מותר לכתוב חשבונותיו ולחשב יציאותיו". והוא מהתוספתא (פ"ב ה"ג). ובסעיף ה' הביא דברי המשנה (מו"ק יח.) שמותר לכתוב במועד שטרי קדושין וגיטין ושוברין דייתיקי מתנה ופרוזבולין איגרות שום ואיגרות מזון שטרי חליצה ומיאונים ושטרי בירורין פסקי דינים ואיגרות הרשות שהם אגרות שאלת שלום שאדם שולח לחברו [והוא כמבואר בירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ג) וכן פירשו רבנו חננאל (מו"ק יח:) והרי"ף (י:) והרמב"ם (פ"ז מהל' יו"ט הי"ד) והרא"ש (סי' כב). ודלא כרש"י (מו"ק יח:) ובה"ג (הל' מועד כב.) שפירשו רשות הוא שלטון, ואגרות הרשות הם אגרות הממשלה. ולדבריהם אגרות שאלות שלום אסור לכותבם בחול המועד].
והנה יש לדון אם איסור הכתיבה בחול המועד הוא מטעם שכתיבה היא מעשה אומן, ואם כן כתב שאינו מעשה אומן אינו בכלל האיסור, או שמא כל כתיבה היא בכלל המלאכות האסורות בחול המועד על אף שאינן מעשה אומן כגון לזרוע ולהשקות ולסחור שאסורים בחול המועד אם לא לצורך דבר האבד. שהרי אלה נאסרו אפילו כשעושה פעולה קלה שאין בה טורח ולא מעשה אומנות.
ומהרמב"ם שכתב (פ"ז משביתת יו"ט הי"ג) בטעם ההיתר האמור במשנה לכתוב איגרות הרשות של שאילת שלום במועד, וההיתר האמור בתוספתא לכתוב חשבונותיו ולחשב יציאותיו, לפי "שכתיבת אלו אין אדם נזהר בתיקונן, ונמצאו כמעשה הדיוט במלאכות", מוכח שסובר בטעם איסור הכתיבה משום שהוא מעשה אומן. ולפיכך דברים הנכתבים בחופזה מבלי לדקדק באומנות הכתיבה שתיעשה בכתב מסודר ונאה, מותר לכותבם בחול המועד. אלא שמכאן יש להוכיח רק שאם תוכן הדברים הנכתבים אינו מצריך כתיבת אומן, מותר לכותבם, משום שכותבם מבלי לדקדק על צורת האותיות. אבל אם התוכן נכבד וחשוב, ורק כותבו בכתב עגול שאינו כתב מכובד, אין מכאן ראיה שדעת הרמב"ם להתיר כתיבתו, שהרי גם כתב זה העגול אפשר לדקדק בו לכותבו באותיות מסודרות ונאות כידוע, ואפשר שייחשב בכהאי גוונא ככתיבת אומן.
אמנם הרשב"א כתב בתשובה (ח"ג סי' רעג) טעם ההיתר לכתוב חשבונותיו דשמא לא יזכור אחר כך את חשבונותיו ויאבד ממונו. ולטעם זה אין ראיה מדין התוספתא להתיר כתיבה שאינה מעשה אומן, לפי שההיתר כאן לכתוב חשבונותיו אינו אלא משום שהוא דבר האבד. ולעולם גם כתיבה דרך מעשה הדיוט אסורה בחול המועד. ועיין עוד בהראב"ד בהשגות (פ"ז מיו"ט הי"ג) ובמגיד משנה (שם) בשם הרמב"ן (פסקי דיני יו"ט וחש"מ).
ב. ובבית יוסף (סימן תקמה ד"ה מותר לכתוב חשבונותיו) כתב: "ונראה לי שלדעת הרמב"ם צריך לומר שאם אינם לצורך המועד, אף על פי שמעשה הדיוט הוא לא היו מתירים חכמים וכמו שנתבאר בסימן תקמ"א גבי ההדיוט תופר כדרכו. ומיהו לדברי הרשב"א דמפרש טעמא משום דבר האבד, אפילו אינם לצורך המועד שרי". והיינו על פי מה שכתב הרמב"ם (פ"ז מיו"ט ה"ה) בדין היתר התפירה ביו"ט במעשה הדיוט "מי שצריך לו בגד או לבנות לו מקום במועד אם היה הדיוט ואינו מהיר באותה מלאכה הרי זה עושה כדרכו". וכן כתב הרב מגיד בשם הרמב"ן דההיתר לכתוב חשבונותיו שבתוספתא, מפני שהוא "מלאכת הדיוט וצורך המועד". (ועיי"ש בתחילת דבריו בענין אגרות שלום שהיתר כתיבתם משום "שמעשה הדיוט הם. שכל אדם כותב כפי מה שיזדמן לו, ולפיכך אין צריכין שינוי" ולא הוסיף צורך המועד כבכתיבת חשבונותיו. ואפשר דהסיפא מגלה על הרישא, ובאמת גם היתר כתיבת אגרות שלום אינו אלא היכא שהאגרת תגיע ליעדה בחול המועד, כגון שכותב אגרת התעניינות בשלום חברו הדר בעירו או במקום קרוב. ואף שאפשר לחלק בדוחק, הראשון נראה עיקר. והלום הראני מר אחי הרה"ג זוהר כהן שליט"א מש"כ בערוך השולחן (ס"ק יב) שלכאורה כל ההיתר הוא רק אם יגיע במועד וכתב ע"ז וז"ל "ולמה לא הזכיר זה שום אחד מהפוסקים וגם אין מדקדקין בזה אם לא שנאמר שגם להכותב יש עונג בזה והוי צורך המועד וצ"ע. ולכן נראה לומר דבכתיבה שאין בזה טורח, וגם נעשה בצנעא לא הקפידו שיהא בזה צורך הרגל כבשארי מלאכות וגם זה לא הזכירו הפוסקים (והראב"ד כתב הטעם דאולי לא ימצא אחר המועד ע"י מי לשלוח המכתב ע"ש, והאידנא שיש בכל מקום בי דואר לא שייך טעם זה) עכ"ל. ועיין במ"ב ס"ק ל שכתב טעם ההיתר "ומקרי צורך המועד קצת מה ששואל בשלום חברו" ובשעה"צ שם הביא בשם הריטבא ב' טעמים בזה עיי"ש. ובבה"ל שם ד"ה ואפילו הביא בשם שיבולי הלקט "דכיון שאינו כותב צרכיו כלל אלא שאילת שלום גרידא ליכא טירחא בהך כתיבה ולא דמיא למלאכה כלל הלכך מותר דלא הוי כי אם כמטייל בעלמא וכו' ") וכן כתבו התוס' (מו"ק י. ד"ה ההדיוט) וז"ל "ההדיוט תופר כדרכו. נראה דדוקא לצורך המועד אבל בחינם למה יתירו אפילו על ידי שינוי. וכן פסק בשלחן ערוך (סי' תקמא ס"א) בענין הדיוט תופר כדרכו כלשון הרמב"ם הנ"ל.
ולפי זה, גם אם נאמר שלדעת הרמב"ם כל כתיבה שאינה כתב אומן מותרת בחול המועד, וכתיבה עגולה בכלל ההיתר, וכדעת הפוסקים דלהלן, עדיין אין להתיר אלא לצורך המועד.
ג. וממה שכתב הטור (סימן תקמה) "ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב תשובת שאלה בחול המועד, והתיר לי להעתיקה דחשיב דבר האבד", [ובתשובות הרא"ש (כלל כג סי' ט) מבואר הדבר האבד, לפי שהיה השליח ממתין ליטול את התשובה ואם לא היה מעתיקה לא היה העתק התשובה בידו], אין להוכיח דדעת הרא"ש לאסור בכל כתב אף שאינו מרובע. שאל"כ היה כותב ומעתיק לכתחילה בכתב שאינו מרובע, שכבר כתב הרב בית חדש (סי' תקמה ד"ה ואדוני) שממש"כ הרא"ש בכלל ד' "לא הייתי כותב במועד ‘כי לא הורגלתי בכך' אלא לצורך שעה היא וכו'", משמע שרק היה הרא"ש מחמיר על עצמו. שהרי אפילו איגרת שלומים מותר לכתוב לדעת הרא"ש וכל שכן תשובת שאלה.
אמנם התוס' (מו"ק יט. ד"ה וטווה) כתבו להדיא לאסור כתיבה בכתב עגול בחול המועד. וז"ל "ומה שנהגו לכתוב בעוגל, לא מצינו היתר בזה. וכן פירש בתוספות הרבה בשם רבו. ואפילו על ידי הדחק אסור. ועל יהודי אחד שתפוס היה התירו בדוחק. גם על ידי היפוך שהוא נקרא מצד אחר לא היו מתירין. וגם אם לא היה אסור משום מלאכה, הא אסרינן אפילו טרחה דלאו מלאכה בפרק קמא (ד.). מיהו נהגו לומר דמתניתין לא איירי על ידי היפוך. ויש כותבין על ידי חילוק האות. וכך היה עושה זקני. והיו"ד שאי אפשר, היה כותב בכתב הפוך". וכ"כ בהגהות אשר"י (סי כב) "לכתוב מצרכיו לשלוח לחבירו, ליכא מאן דשרי. ומה שנוהגין לכתוב איגרות בעיגול, איסור גמור הוא". וכ"כ המרדכי (סי' תתנט) שאסור לכתוב בעוגל, משום שלכל הפחות יש אות אחת כתובה כהוגן (כלומר בכתב מרובע) אבל נהגו לכתוב אותיות חתוכות ופסוקות וקטועות. ואף שלא מצאנו בתלמוד היתר על ידי שינוי, אולי אין על זה שם כתיבה ואין כח לאסור. עכת"ד. וכ"כ הסמ"ק (סי' קצה) שכתיבה בעיגול שלא על ידי שינוי, אסורה. אלא יעשה בכל אות ואות שינוי. אותיות חתוכות ושבורות באמצעיתן, ואת היו"ד יעשה כמו עיגול קטן. והובאו דבריו בהגהות מיימוניות (פ"ז מיו"ט הי"ג). והטור (סי' תקמה) כתב "יש מתירין לכתוב על ידי שינוי כגון בעיגול או בעיקום. וריב"א היה אוסר כיון דאפילו אות אחת אסור להגיה בספר תורה, כל שכן זה שהוא כתב גמור. אדרבה כשרוצין ליפות הכתב כגון למסורת עושין כן". ובבית יוסף (שם בענין אגרות שלום) הביא דברי ספר תולדות אדם וחוה (סוף נתיב ד) וז"ל "מצאתי בגליון שמתיר רבנו תם לכתוב בחול המועד בכתיבת משק"י שהיא כתיבה דקה, בלא שינוי. שהרי לא ניתנה בסיני רק כתיבה גסה. כדאמרינן (שבת קג:) בתיקון סופרים וכתבתם כתיבה תמה בעינן. דהיינו גסה". וכן כתב בארחות חיים (הל' חה"מ אות ז) ואין זה ברור בעיני". והיינו שטעמם שכל שאינו כתיבה מרובעת הנקראת אשורית אין עליו שם כתיבה כלל כיון שלא ניתן בסיני. ולדבריהם גם הכותב בשבת, כל שאינו כתב אשורית אין איסורו אלא מדרבנן. ובדרכי משה שם כתב על דברי הב"י "וכן נראה. דהרי בימי האחרונים היה נוהג כתב משיט"א (הוא הכתב העגול) ואפילו הכי הצריכו בו שינוי". וסיים הבית יוסף: "ולענין הלכה כיון דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והראב"ד והרמב"ן מסכימים להתיר לכתוב אגרות שלום, והירושלמי הוי סייעתייהו, הכי נקטינן. ואפילו בלא שינוי מותר, מדלא הוזכר בדבריהם. והמרדכי (סי' תתנט) כתב בפשיטות ‘האלפסי מתיר לכתוב כתבים בלא שינוי'. ונראה דכל כתבים מותר לכתוב בין של שאלת שלום בין של פרקמטיא ואפילו אינה אבודה. ולאפוקי מחילוקי האגור (סי' תרפה-ו). שהרי סתם התירו ולא חילקו. וכן נהגו". עכ"ל מרן הב"י ז"ל. וכן פסק בשלחן ערוך (סי' תקמה ס"ה) שמותר לכתוב אגרות בחול המועד, בין של שאלת שלום ובין של פרקמטיא אפילו שאינה דבר האבד, ולא הצריך שינוי. והרמ"א ז"ל בדרכי משה שם כתב על דברי הב"י "וכן נראה אליבא דהלכתא. אך במקומות אלה נוהגים לשנות. וכן ראוי להורות לכתחילה. והמיקל במקום שאין מנהג, לא הפסיד". וכן כתב בהגהה על הש"ע שם וז"ל "ונהגו להחמיר לשנות אפילו בכתיבה שלנו שהיא כתב משיט"א". ורק בכתיבה שהיא לצורך הרבים כתב בסעיף א' שנהגו להקל בכתב שלנו שאינו מעשה אומן, לכותבו בלי שינוי.
ובבית חדש (ר"ס תקמה) תמה על מש"כ בתרומת הדשן (סי' פה) שאסור לכתוב בחול המועד אפילו לצורך רבים בלא שינוי אם אינו לצורך המועד משום דסתם כל כתיבה מעשה אומן הוא, וז"ל: "דלפי ענ"ד הדבר פשוט דלא אסרו כתיבה במועד אלא בכתב אשורית שכותבין בהם תפילין ומזוזות וספרי תורה דמעשה אומן הוא, אבל כל כתב משיט"א שלנו אינו מעשה אומן, ומשום הכי התירו לכתוב אפילו שאלת שלום וחשבונותיו". וסיים "מיהו נוהגין לדקדק לכתוב בשינוי קצת. ונראה דהשינוי יהיה בכתב עצמו, שלא יהא יפה באותיותיו כמו שהוא נוהג לכתוב כתב יפה בחול". עיי"ש כל דבריו. ובענין היתר כתיבת חשבונותיו שכתב הטור, הוסיף עוד הבית חדש "כבר נתבאר דכתיבה זו דהיא משיט"א מעשה הדיוט הוא ושרי אפילו אינו צורך המועד". והאריך לדון בדברי הרוקח (סי' שח) בשם רבנו שמריה שהצריך שינוי בכתיבת חשבונותיו וסיים דנראה שעל פי הרוקח נהגו שלא לכתוב אפילו בכתב משיט"א בלא שינוי היכא שליכא דבר האבד. עיי"ש. והמגן אברהם (סי' תקמה סק"ג) כתב דכתב משיט"א לכו"ע אינו מעשה אומן ולכן כתב הרמ"א להקל בצרכי רבים ללא שינוי אע"פ שנהגו להחמיר לכתוב בשינוי. ובס"ק כא הביא דברי הב"ח שכתב שכל שאינו כתב אשורית המרובע, אינו כתב כלל, ושאפשר דמטעם זה נהגו להקל בכל הכתבים ויש להם על מה שיסמכו. ויש קצת הנוהגין לעשות שורה העליונה עקומה. עכת"ד.
אמנם מש"כ הרמ"א שנהגו להחמיר אפילו בכתב משיט"א, בטורי זהב (שם ס"ק י) כתב שהוא תמוה, שהבית יוסף כתב דכבר נהגו להקל, ולכל הפחות היה לו להרמ"א לכתוב שבמדינות אלו נהגו להחמיר. ועוד, דמאן מסהיד, דאדרבה אנו רואים בכל המקומות שכותבים בחול המועד כל מה שצריך לאדם לכתוב ובפרט בפרקמטיא. ואם ראה הרמ"א מחמירין אין זה מעיד על המנהג. וסיים, "על כן נראה לענ"ד כיון דקיימא לן מלאכת חול המועד אינה אלא מדרבנן, ומצורף לזה שכתיבת משיט"א שלנו אינה מעשה אומן כלל, שפיר יש לסמוך על הבית יוסף. בפרט שהעיד על זה שכן נהגו. והמחמיר יחמיר לעצמו והמיקל יש לו על מי לסמוך. וכן מצאתי כתוב בשם דרכי משה שהמיקל במקום שאין מנהג לא הפסיד". עכ"ד.
ובספר אור לציון (ח"ג פרק כד תשובה ז) להגרב"צ אבא שאול זצ"ל הוסיף סברא מחודשת להקל בזמננו לכו"ע לכתוב ללא שינוי עכ"פ לצורך המועד בכתב משיט"א הוא הכתב העגול שרגילים לכתוב בו, משום שכיום יש מכשירי כתיבה נוחים שכל אדם כותב בהם בקלות, והכתיבה בכה"ג אינה מעשה אומן כלל, שהרי אינם ככלי הכתיבה שבדורות הקודמים שהיו מורכבים יותר. ואין צריך להחמיר בזה. ורק לענין כתיבת מכתב של שאלת שלום טוב להחמיר ולשנות ע"י שיכתוב באלכסון. [אמנם מש"כ שם לאסור כתיבה בחוה"מ במכונת כתיבה משום שכותב כתב מרובע, אחהמ"ר מכתה"ר לענ"ד י"ל דכיון שכל האיסור בכתב מרובע מטעם שהוא מעשה אומן, זהו דוקא כשצריך לאדם ליצור את האומנות שבדבר. אבל בכה"ג שלוחץ על המקש ונכתב הכתב, אע"פ שהוא מרובע אין זה אלא מעשה קוף בעלמא, וק"ו הוא מכתב עגול דשרי. ומ"מ נראה דבכתיבת מחשב אף הוא ז"ל יודה להתיר כיון שאין כתיבתו יוצרת מציאות של כתב ממשי אלא סימני מחשב פנימיים הנראים על המסך כאותיות. ושוב ראיתי שנחלקו בזה הפוסקים. דהאליה רבה (סי' תס סק"ו) בשם ס' אמרכל סובר דאזלינן בתר התוצאה. שאם היא מעשה אומן אע"פ שלא נצרך לפעולת אומנות, הרי זה בכלל האיסור. וכ"כ בשו"ת באר משה (ח"ז סי' מא) וכ"פ בשו"ת קנין תורה (ח"ב סי' צז). ולדעת האשל אברהם בוטשאטש (מהדו"ת סי' תקמה) אזלינן בתר הפעולה. וכל שאינה מעשה אומנות הרי כתיבה זו מותרת בחול המועד. וכ"כ בספר הלכות חוה"מ (ס' תקמה ס"ל) בשם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל ובספר שמירת ש"כ (פס"ו הערה רט וע"ע הערה ריא) בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל. וכן נראה עיקר דעל מעשה האומנות עצמו יש שם מלאכה האסורה במועד.
נמצא שבין למרן השלחן ערוך ובין להרמ"א, מעיקר הדין אין איסור לכתוב בחול המועד בכתב העגול שנהוג היום לכתוב בו אפילו כשכותב דבר שאינו דבר האבד, אם יש בו עכ"פ צורך לאותם ימי המועד. משום שכתיבה זו היא כתיבת הדיוט ואינה מעשה אומן, ויש אומרים שאף אין עליה שם כתיבה כלל. רק שלהרמ"א נהגו להחמיר לכותבה בשינוי, ואם לצורך רבים אין צריך לשנות, ובמקום שאין מנהג ברור להחמיר, אף לדעת הרמ"א המיקל לא הפסיד. ולמרן השלחן ערוך מותר לכתוב בכתב עגול ללא שינוי כלל כל שיש בו צורך המועד. כגון שיש לו עדיפות בכתיבת צ'ק במקום תשלום במזומן, או שצריך לכתוב רשימת מצרכים לקניה, או הודעה שמשאיר לאנשי ביתו וכדומה. וכן דעת הט"ז ונטיית הב"ח והמג"א ועוד. וה"ה לדבר מצוה. וכן מותר לכתוב הקדשה על ספר שנותן לחברו או לבר מצוה בחול המועד, לפי שחברו מתענג בכך ולא גרע מאיגרת שלומים דשרי וכמש"כ בפסקי תשובות (סי' תקמה הערה 6). אבל כתיבת דברי חולין שאינם לצורך המועד כגון שמסכם בכתב חשבונותיו וחסכונותיו וחובותיו וכדומה, אסורה בחול המועד אע"פ שכותב בכתב עגול. שהרי גם מעשה הדיוט אסור כשאינו לצורך המועד או לדבר מצוה, ולרוב הפוסקים טעם היתר הכתיבה בכתב עגול הוא משום שאינו מעשה אומן. וכן כתיבת מספרים מעשה הדיוט הוא וכמש"כ במור וקציעה (ס"ס תקמה) ודינו כדין כתב עגול. ולצייר ציור, אם הוא ציור אמנותי אסור אם לא לצורך דבר האבד. אבל ציורים פשוטים הנעשים על ידי כל אדם, מעשה הדיוט הוא ומותר לצורך המועד. וכתיבה במכונת כתיבה אע"פ שהכתב מרובע, מותר כשהוא לצורך המועד כמבואר, כיון שאין בפעולת ידו מעשה אומנות. וכל שכן הקלדה במחשב שאינו יוצר אותיות ממשיות. ונראה שה"ה הוראת הדפסה שנותן למחשב והוא מדפיס, מותרת מעיקר הדין כשהוא לצורך המועד או דבר מצוה, מטעם שאינו פועל מעשה אומנות בידיו וכנ"ל. ויש מחמירים בזה. ולכתוב כתב שאינו מתקיים כגון על האדים שבחלון, או ע"ג אבק, או בגיר ולורד מחיק על גבי לוח מחיק או בקרם ע"ג עוגה, מותר. וכמש"כ הרמ"א (סי' תקמה ס"ז) שמותר לכתוב ע"ג לוחות של שעוה לפי שאינו כתב המתקיים. וה' יאיר עינינו בתורתו, אמן.