אור ברסלב
נזר כהן חלק אורח חיים › סימן לא

נזר כהן

חלק אורח חיים · סימן לא

סימן ל

בדין מי שלא בירך ברכת שהחיינו בקידוש ליל יום טוב, אם יש לו תשלומין לברך ביום.

בס"ד. ביתר ת"ו. מוצאי שמיני עצרת תשס"ז לפ"ק.

נשאלתי בבוקרו של שמיני עצרת מכמה אנשים דין מי שלא בירך ברכת שהחיינו בקידוש ליל יו"ט, ונזכר או שנודע לו רק ביום שהיה לו לברך, האם יש לו תשלומין לברך ביום. והגם ששאלה זו שייכת בכל יו"ט, הנה היא מצויה בשמיני עצרת לפי שלא מפורסם הוא לכל שחג בפני עצמו הוא. לפיכך אמרתי להעלות בירור הדבר על הכתב לענין שמיני עצרת ולענין שאר רגלים, שכן חלוקים הם בדינם.

תשובה: בגמ' סוכה (מז.) אמר רבי יוחנן אומרים זמן בשמיני של חג, ואין אומרים זמן בשביעי של פסח. וכן מבואר בגמ' ראש השנה (ד:) שמיני רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב. ואחד מהם הוא זמן. ובגמ' סוכה שם בדברי רבי יהודה "כשם ששבעת ימי החג טעונין קרבן ושיר וברכה ולינה, אף שמיני טעון קרבן ושיר וברכה ולינה. מאי לאו זמן (זוהי הברכה ששמיני טעון) לא ברכת המזון ותפילה (לומר בהם את יום שמיני חג עצרת הזה, במקום את יום חג הסוכות). הכי נמי מסתברא. דאי סלקא דעתך זמן, זמן כל שבעה מי איכא, הא לא קשיא דאי לא בריך האידנא מברך למחר או ליומא אחרינא. מכל מקום כוס בעינן, לימא מסייע ליה לרב נחמן דאמר רב נחמן זמן אומרו אפילו בשוק וכו'." וכעין זה איתא בגמ' עירובין (מ.). וכן פסק הרמב"ם (פכ"ט משבת הכ"ג) שבכל לילי הרגלים מלבד בליל שביעי של פסח מברכים שהחיינו ושברכה זו אינה חייבת להיות על הכוס, וז"ל: "כל לילי יום טוב, ובליל יום הכיפורים אומרים שהחיינו. ובשביעי של פסח אין מברכין שהחיינו, מפני שאינו רגל בפני עצמו, וכבר בירך על הזמן בתחילת הפסח". וכלל שמיני עצרת בכלל שאר הרגלים וכמש"כ הרב המגיד שם. וכן פסקו הטור (סי' תרסח) ומרן השלחן ערוך (שם ס"א) שאומר זמן בקידוש ליל שמיני עצרת. ובהלכות יום הכיפורים (סי' תרי"ט) כתבו שאחרי כל נדרי אומר שהחיינו בלא כוס.

הרי מבואר בגמ' שם שאם לא בירך בלילה רשאי לברך גם למחרת או ביום אחר בחול המועד. וכן כתב עפ"ז המגן אברהם בהלכות פסח (סי' תעג סק"א) שאם לא בירך שהחיינו בלילה יש לו תשלומין כל שבעה, והוא הדין בכל יום טוב. ואפילו בירך בלילה הראשונה ולא בירך ביו"ט שני של גלויות, מברך כל שבעה. וכן כתב החק יעקב (שם סק"א) ועוד אחרונים.

ב. אמנם מה שכתב שם החוק יעקב על דברי המג"א לענין יו"ט שני של גלויות דהוא הדין בעצרת, אם לא אמר שהחיינו בליל החג יש לו תשלומין כל שבעה, וכוונתו שכשם שלענין קרבנות יש לו תשלומין כל שבעה ה"ה לענין שהחיינו, בספר אליה רבה (סי' תצד ס"ק ד) תמה עליו מהגמ' בעירובין (מ.) ובסוכה (מז.) עיי"ש. ובשער הציון (סי' תעג סק"ה) הוסיף להקשות שהלא בודאי אם יעשה את הזמן הנוסף לרגל, יעבור על בל תוסיף, ואם כן איך יברך שהחיינו על הזמן הזה. והכריע דלמעשה אין לנהוג כן. וכן פסק בשו"ת מהרי"ל דיסקין (בקונטרס אחרון סי' נד) שבעצרת אינו יכול לברך שהחיינו אלא עד סוף יום טוב. וע"ע במש"כ בזה הפרי מגדים (סי' תעג באשל אברהם ס"ק א).

ג. אך בעיקר דברי האחרונים שבין בפסח ובין בשאר רגלים אם לא אמר שהחיינו בלילה יש לו תשלומין, בספר חזון עובדיה למרן הגר"ע יוסף שליט"א (הל' סדר ליל פסח עמ' קלג סקט"ז) הביא מש"כ בשו"ת ערוגת הבושם (סי' קמד) דכיון שבש"ס (סוכה מז.) לא נזכר דין זה אלא בחג סוכות, אבל בפסח הואיל ומברך על כוס שניה אשר גאלנו וכו' ‘והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור', הרי כבר בירך על הזמן, ושוב אין לברך שהחיינו שכבר נפטר בברכת אשר גאלנו, ולדינא צ"ע, דודאי מסתברא הכי. וספק ברכות להקל. עכת"ד. ומרן שליט"א סייעו מהארחות חיים (אות כא, ד"פ ע"ג) שהשיב לשואלים למה נתקנה ברכת אשר גאלנו, והלא כבר ברכנו שהחיינו בקידוש, לפי שצריך לומר "כן יגיענו" דמילי דצלותא נינהו, לכן אומר גם והגיענו הלילה הזה. ע"כ. הרי שברכת שהחיינו שייכא בהך ברכה. ועיי"ש שדן בהמשך דבריהם וסיים בצ"ע, ומכל מקום ספק ברכות להקל.

נמצא בסיכומם של דברים שחלוקים הם הרגלים בדין מי שלא אמר ברכת שהחיינו בקידוש בליל יום טוב. בסוכות, אומרה כשנזכר באחד משבעת ימי החג, אפילו הוא בשוק. לפי שברכת שהחיינו אינה צריכה כוס. בשבועות ובשמיני עצרת, יכול לברכה עד סוף יום טוב. ובפסח, אם נזכר קדם שאמר ברכת אשר גאלנו שבסוף ההגדה, יברך כשנזכר. ואם כבר אמר ברכת אשר גאלנו לא יברך שהחיינו משום סב"ל. אמנם ראוי לכל תלמיד חכם לפרסם בליל שמיני עצרת לכל שומעי לקחו כי הוא חג בפני עצמו ויש לברך שהחיינו כשמקדשים. לפי שרבו הטועים והנבוכים בזה בשעת הקידוש.

תוכן העניינים

נזר כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה