אור ברסלב
נזר כהן חלק אורח חיים › סימן ל

נזר כהן

חלק אורח חיים · סימן ל

סימן כט

אם מותר לאשה להסתפר בימי העומר

בס"ד. ביתר ת"ו כ"ג ניסן תשס"ח. ח' למטמוני"ם.

לכבוד ידידי הנעלה החו"ב

שושלתא דדהבא הוצק חן בשפתותיו

הרה"ג דוד לאו שליט"א

רבה של מודיעין

אחדשה"ט.

על אודות אשר תמה על אשר השבתי לשואלת מבני עדות המזרח כי מותר לנשים להסתפר בימי העומר, הנני בזה לבאר טעמי בס"ד.

הנה בעצם המנהג שלא להסתפר בימי העומר כתב בשבולי הלקט (סדר פסח סי' רלה) וז"ל יש מקומות שנהגו שלא להסתפר לאחר פסח עד ל"ג לעומר וכן יש נוהגין שלא לישא נשים בין פסח לעצרת לפי שהימים עלולין הן שנפלה מגפה בתלמידי ר"ע. ע"כ. והטור (ר"ס תצג) כתב נוהגים בכל המקומות שלא לישא אשה בין פסח לעצרת והטעם שלא להרבות בשמחה שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא וכו' ויש מקומות שנהגו שלא להסתפר. הרי שאצל הטור כבר פשט המנהג בכל המקומות שלא לשאת נשים בימים האלה אבל לעניין תספורת עדיין לא נהגו כן בכל המקומות. ובבית יוסף שם כתב שמקור המנהג שלא להסתפר הוא בהר"י ן' שועיב (דרשת יום ראשון של פסח מא ע"ד) ובהמשך הביא לשונו "שמעתי שיש במדרש שמתו מפסח עד פרוס העצרת והוא ט"ו יום קודם העצרת כאמרם (שקלים פ"ג ה"ד) עד פרוס הפסח פרוס החג שהם חמשה עשר יום בניסן ובתשרי וכשתסיר חמשה עשר יום מארבעים ותשעה יום נשארו שלשים וארבעה והנה הם שלשים ושלשה שלמים ומגלחים ביום ל"ד בבוקר כי מקצת היום ככולו עכ"ל ובספר אדם וחוה נתיב ה' (ח"ד מ"ד ע"ד) הועתק כן וכל זה כתב הרשב"ץ בתשובה (ח"א סי' קעח) עכ"ל הבית יוסף. וכתב עוד הב"י לענין שלא להסתפר שכן המנהג פשוט בינינו. (ומש"כ הר"י ן' שועיב שיש במדרש שמתו מפסח ועד פרוס עצרת לכאו' קשה דבגמ' יבמות (סב:) איתא שמתו מפסח ועד עצרת. וראיתי להרב חיד"א בשו"ת טוב עין (סי' יח) שהקשה כן שאע"פ שכן הוא במדרש, כיון דתלמודין הוא בתרא וקאמר מפסח עד עצרת קשה להניח תלמודא דידן. ולכן גם דברי הרב פרי חדש שתלה במדרש קהלת אינם מתיישבים. וכתב "שוב ראיתי למהר"ד אבודרהם שכתב שהרז"ה מצא כתוב ספר ישן הבא מספרד שמתו מפסח ועד פרוס עצרת. ואפשר שהכוונה שכך מצא בנוסחת גמרא ישנה הבאה מספרד. וכתב הראב"ד בתמים דעים בהשגותיו על המאור ספ"ק דברכות 'ואם נראה בגרסא זו מעט דוחק, טוב להעמידה כי נוסחא ספרדית היא'. וגם הרמב"ן במלחמות סוף ברכות כתב 'ספרי ספרד יותר נאמנים מספרנו'. אלמא שהראשונים היו מחשיבים נוסחת ספרי ספרד וכמ"ש הרמד"ל בריש ספר שתי ידות. ועל זה סמכו דבנוסחת ספרד כתוב בש"ס ועד פרוס עצרת"). וכ"כ בשלחן ערוך (סי' תצג ס"ב) נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר, שאומרים שאז פסקו מלמות. ע"כ. ועפ"ז פשט המנהג בכל תפוצות ישראל כיום שאין מסתפרים בימי העומר. אלא שהאשכנזים מסתפרים ביום ל"ג והספרדים ממתינים עד יום ל"ד בבקר וכמבואר כ"ז בב"י ובש"ע והגהת הרמ"א שם. והתימנים עד לאחרונה לא נהגו איסור בתספורת בכל הימים האלה וכמש"כ בשו"ת פעולת צדיק (ח"ב סי' עו) "המנהג הזה נתפשט באיזה מקומות. אך במקומנו זה ארץ התימן לא היו נוהגין כן ומקרוב כמו מ' שנה יצא חכם אחד מאיי הים ומדי עברו לעירנו הכריח הצבור לנהוג כן מטעם איסור ומנעם שלא ברצונם וכו', שנשיאנו אדוננו כה"ר שלום הכהן זצוק"ל הסכים וקיים דברי האיש שבא מאיי הים וכו' הנשיא בכח שיש לו גזר על הצבור למנוע התספורת, הן לענוש נכסין הן לאסורין וכו' לאסור אותם במאסר המלך וכ"כ חזק הדבר עליהם עד שנמנעו כולם". וכתב עוד "וכבר נהגנו כן היום כמו י"ב שנה להסתפר קצת יחידים ע"פ הוראת מרנא ורבנא כמה"ר דוד משרקי נע"ג שהוא היה רב מובהק של עיר וכן נהג הוא בעצמו וכן נהגתי אחריו ורבים עמי. והדין כן להטות אחרי רב של דור דכתיב ואל השופט אפילו שהוא היפך המנהג הראשון התורה נתנה לו רשות לפסוק כפי שיראה בעיניו להעמיד הענין על דינו ועל פיו יחנו ועל פיו יסעו כמ"ש מהרשד"ם (יו"ד סי' מ)". עכ"ד. ומ"מ ע"פ הידוע פשט המנהג היום בארץ ישראל גם אצל עולי גולת תימן שלא להסתפר בימי העומר.

ב. עכ"פ נמצא שמניעת התספורת בימי העומר אינו אלא מנהג שנהגו ואף מנהג זה לא נהגוהו בכל המקומות עד שנתפשט בכל תפוצות ישראל ובודאי שהוא פחות מאיסור קל דרבנן וכלשון הרב חיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' ו) בתו"ד בתשובה לשואלים אם לבטל באחת הקהילות את איסור הגילוח בימי העומר אם עי"כ יימנעו אנשי הקהילה מגילוח בסכין כל השנה, וכתב שאין ספק שלכתחילה יש לקיים שניהם שלא יגלחו בסכין כל השנה ומנהג שלא לגלח בימי העמור יהיה מונח במקומו "אכן אם מעלת רבני העיר וראשי הקהל עיניהם תחזינה מצרי"ם ואמדי דעתיהו דאין המון העם נשמעין להם אם לא בהתיר להם מנהג העומר, כולי האי ואולי, נראה פשוט דחובה מוטלת לבטל מנהג העומר כדי לקיים איסורי תורה וכמו שנתבאר מפי תלמוד ערוך וכו' והרי מנהג תגלחת העומר מנהג בעלמא וקיל טובא מאיסור קל דרבנן". עכ"ל. והנה מצינו באבלות חמורה שאע"פ שאיסור התספורת עד שלשים יום הוא מעיקר הדין כדאיתא בברייתא פרק אלו מגלחין (כב:), מ"מ במסכת שמחות (פ"ז יא) איתא "האשה מותרת בנטילת שיער לאחר שבעה". וכן הוא בברייתא מאבל רבתי (פ"ב א) "כל מה שיש באיש יש באשה חוץ מתספורת". והרי"ף בפרק אלו מגלחין (יד:) והרמב"ם (פ"ו מאבלות ה"ג) פירשו דברים כפשטם ממש דמשבעה ועד שלשים אשה מותרת בתספורת. אבל הרמב"ן בתורת האדם (עמ' קצו) כתב "ויש מחכמי הצרפתים ז"ל שפירשו נטילת שער זה שהתירו באשה במעברת סרק על פניה של מטה אבל תספורת ממש לשער ראשה אסור כל שלשים אפילו באשה שהרי אין דרכה כל ימות השנה בתספורת אלא מגדלות הן שער כלילית ולמה יתירו לה באבל ודברי טעם הן ונראין עכ"ל הרמב"ן. וכן מבואר בתוס' פרק אלו מגלחין (יח. ד"ה ובגנוסתרי) ופרק החולץ (מג: ד"ה במקום) וכן דעת הרא"ש פרק אלו מגלחין (סי' נג) לאסור תספורת באשה כבאיש והובא כ"ז בב"י סי שצ. וכתב הב"י "ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן". וכ"פ בש"ע (שם ס"ה) וז"ל "אשה מותרת בנטילת שער אחר שבעה". אבל הרמ"א בהגה כתב "ויש אוסרים אף לאשה וכן עיקר".

ומעתה דברים קל וחומר, ומה אבלות גמורה שאסורין בתספורת עד שלשים מעיקר הדין, הותרה באשה לעניין תספורת, אבלות ישנה שגם הא דאין מסתפרין בה אינו אלא ממנהג בעלמא על אחת כמה וכמה שנשים מותרות בתספורת. ובאמת נראה שגם נשים אשכנזיות מותרות בתספורת בימי הספירה שאפילו להרמ"א שהעלה לאסור תספורת אשה משבעה ועד שלשים, י"ל דהכא שרי כיון שאינו אלא אבלות ישנה ומנהג. דגדולה מזו מצינו להגאון בעל פנים מאירות (ח"ג ס"ס לז) שכתב להתיר לנשים להסתפר בימי בין המצרים ואפילו בשבוע שחל בו תשעה באב. לפי שהיא אבלות ישנה וכיון שהרי"ף והרמב"ם התירו לאשה להסתפר לאחר שבעה, נראה להקל באבלות ישנה ומילי דיחיד לסמוך עלייהו. וכן כתב להקל בעקרי הד"ט (סי' כז אות טו). ונראה שאף להפרי מגדים (סי' תקנא מש"ז ס"ק יג) והגאון מליסא בדרך חיים (עמ' קסט) והנודע ביהודה (קמא יו"ד סי' צט) שהחמירו בימי בין המצרים ואסרו תספורת בין לאיש ובין לאשה, בימי העומר יודו להקל דודאי גרע טפי מאבלות דמשבעה עד שלשים ומאבלות דבין המצרים כיון דהכא אינו אלא מנהג בעלמא וסמכינן על הרי"ף והרמב"ם שהתירו תספורת באשה. וכעין זה כתב הגר"מ פיינשטיין באגרות משה (חיו"ד ח"ב סי' קלז) שאפילו להרמ"א שפסק כדעת האוסרים תספורת לאשה לאחר שבעה ולשיטתו י"ל שגם בשבוע שחל בו תשעה באב אשה אסורה בתספורת (ודלא כהפנים מאירות הנ"ל), מ"מ יודה להקל כדברי המתירים בימי בין המצרים כיון שאינו אלא מנהג שנהגו שלא להסתפר בהם. עכת"ד. גם הגרש"ז אוירבך בשלמי מועד (עמ' תעז) לאחר שהביא דעת הפנים מאירות כתב שבודאי יש להקל עכ"פ עד שבוע שחל בו תשעה באב. עיי"ש. ודון מינה לניד"ד שלפי שאינו אלא מנהג שלא להסתפר בימי העומר אין הנשים אסורות בתספורת.

העולה מן האמור, נשים ספרדיות מותרות בתספורת בימי העומר. וגם נשים אשכנזיות רשאיות להקל בזה ובפרט במקום צורך, שיש להן על מה שיסמכו.

בברכה נאמנה

ידידו עוז הדושו"ט

זמיר כהן

תוכן העניינים

נזר כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה