אור ברסלב
נזר כהן חלק אורח חיים › סימן כט

נזר כהן

חלק אורח חיים · סימן כט

סימן כח

אם צריך לאכול ב' כזיתות מצה בליל פסח כשמברך המוציא ועל אכילת מצה

שאלה: מהו שיעור המצה שיש לאכול בליל פסח בשעה שמברך המוציא ועל אכילת מצה.

תשובה: בגמ' ברכות (לט:) איפליגו אמוראי בהביאו לפניו פתיתין ושלמין על איזה מהם מברך ואמר רב פפא הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך השלימה ובוצע מאי טעמא לחם עוני כתיב. וצריך להבין מהו 'בתוך'. ולכאו' אפשר דהיינו במצות רכות שניתן לכורכן יחדיו. אבל ברש"י הגירסא מניח פרוסה תחת השלימה. וכתב ע"ז "ונמצאו שתיהן בידו ובוצע או משתיהן או מן השלימה". ופירש עוד, לחם עוני כתיב "ודרכו של עני בפרוסה לפיכך צריך שייראה כבוצע מן הפרוסה". ע"כ. ובפשטות משמע דהיינו לפי הצד האחרון שכתב שבוצע מן השלימה מבאר הכא הטעם שאע"פ שבוצע רק מהשלימה העליונה, לוקח את הפרוסה מתחת השלימה כדי שייראה כבוצע מן התחתונה כדרך העניים. אמנם בתוס' שם (ד"ה הכל מודים) הגירסא מניח הפרוסה בתוך השלימה כגירסא דידן, ומ"מ כתבו וז"ל "משום דכתיב לחם עוני מניח הפרוסה תחת השלימה ונראה כבוצע על הפרוסה. ומ"מ אין לבצוע כי אם על השלימה, ועל הפרוסה יברך על אכילת מצה. וכורכים ואוכלים משתיהן יחד כדי שיהא נראה כבוצע על הפרוסה וכן המנהג". והיינו שמפרשים מילת 'בתוך', שע"י שמניח הפרוסה מתחת השלימה והיא מכוסה בשלימה, הרי זה נקרא שהפרוסה בתוך השלימה. ונראית כוונתם לומר שבלילה זה דעבדינן זכר לשיעבוד ולעוני ומצד זה לחם העוני דהפרוסה הוא העיקר, ועם זאת קפדינן כפי האמת לברך המוציא על שלימה, לפיכך מברך ברכת המוציא על השלימה העליונה ובוצע ממנה כפי הנכון לעשות, ואח"כ מברך ברכת מצוות היום דעל אכילת מצה על הפרוסה ובוצע ממנה, וכורך שתיהן ואוכל משתיהן יחד, ועל ידי כך אע"פ שבירך ובצע בברכת המוציא על השלימה נראה כבירך ובצע על הפרוסה שהרי לא אכל מבציעתו עד שבירך גם על הפרוסה והנה הוא אוכל עתה גם ממנה. ולפי שמילות רש"י קרובות ללשון התוס', אפשר שכוונתם לפרש כן בדבריו. ועי' להלן דברי הרא"ש בדעת רש"י (וע"ע בתוס' פסחים קטז. ד"ה מה דרכו דנראה שגרסו מניח פרוסה בתוך השלמות. ולגירסא זו י"ל דהיינו שמניח הפרוסה בין שתי שלמות וזהו 'בתוך'. יעוי"ש כל דבריהם).

וכתבו עוד התוס' שם "אבל אין לעשות המוציא וגם על אכילת מצה מן הפרוסה, דהוי כעושה מצוות חבילות חבילות. ונראה לי דהא הוי ברכה של נהנין ואינם נקראים חבילות חבילות דהא אקידוש מברכים קידוש וברכת היין. ורבנו מנחם מווינא היה רגיל לעשות הכל על הפרוסה ואין השלימה באה אלא בשביל לחם משנה. והר"י היה רגיל לברך תחילה ברכת המוציא על שתיהן קודם שיבצע ואחר כך מברך על אכילת מצה ובוצע משתיהן אחר כך. ואין זה חבילות מאחר שהיה עושה על שתיהן. ופעמים היה מפיק הר"י נפשיה מפלוגתא ולא היה רוצה לשנות המנהג והיה מברך על השלימה תחילה המוציא, והיה בוצע קצת ולא היה מפרידה עד שיברך על הפרוסה על אכילת מצה ובוצע משתיהן יחד". ע"כ. ובתוס' פסחים (קטז. ד"ה מה דרכו) כתבו "מה דרכו של עני בפרוסה, נראה דגם המוציא צריך לברך על הפרוסה וכן משמע בפרק כיצד מברכין (ברכות דף לט:) דקאמר הכל מודים לענין פסח שמניח פרוסה בתוך השלימות ובוצע. פי' אפילו למ"ד מברך על השלימה ופוטר את הפתיתין מודה לענין פסח דאינו מברך על השלימה אלא על הפרוסה משום מה דרכו של עני כו' ומניחה בתוך השלימה כדי שיהא נראה שבצע על השלימה ומשמע דלענין המוציא קמיירי וכו'. וכן היה נוהג הר' מנחם מיוני (מווינא) והר' יום טוב שהיו מברכין הכל על הפרוסה אך ר"י היה מברך המוציא על השלימה והדר על אכילת מצה על הפרוסה ובוצע משתיהן יחד וכן עמא דבר ולכך עושין על השלישית כריכה כדי לקיים מצוה בשלשתן". ע"כ. הרי דלרש"י לחד לישנא מברך המוציא ועל אכילת מצה על השלימה ורק ייראה כמברך על הפרוסה, ולהר' מנחם והר' יום טוב מברך את שתי הברכות על הפרוסה ורק ייראה כמברך על השלימה, ולהר"י מברך המוציא על השלימה ועל אכילת מצה על הפרוסה, ובוצע משתיהן יחד. וכן הוא גם ללישנא אחריתא ברש"י דבוצע משתיהן.

והנה בדברי ר"י לא נתבאר השיעור שהיה בוצע מהשלימה אם הוא כזית משום דצריך לאכול כזית מכל אחת מהן ובסך הכל שתי כזיתות, או דדי בכזית אחת מן הפרוסה שבה מקיים מצות אכילת מצה ורק טועם טעימה בעלמא מן השלימה לפי שבירך עליה המוציא. דאפשר שאף אי נימא דאמרינן חבילות גם בברכות הנהנין, די בכך שמברך ברכת המוציא על העליונה אבל אינו צריך לאכול ממנה כזית. וכן נוטה הסברא. אמנם לדעת הר' מנחם והר' יום טוב שמברך שתי הברכות המוציא ועל אכילת מצה רק על הפרוסה, בודאי דדי בכזית אחת להמוציא ולמצוות אכילת מצה דהא ס"ל דבברכות הנהנין לא אמרינן חבילות חבילות וכדין קידוש וכן הוא לדעת בעל התוס' דברכות ופסחים דמייתי להו כתנא דמסייע. וכן י"ל להך לישנא ברש"י דבוצע רק על השלימה דדי בכזית אחת. וכן י"ל לדעת התוס' רי"ד(פסחים קטו:) דס"ל שמברך המוציא ועל אכילת מצה רק על הפרוסה, וכתב שכן גם דעת רבנו חננאל והרי"ף, וז"ל "מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה, פירש המורה לברך על אכילת מצה בפרוסה, ושתי השלימות מייתינן משום ברכת המוציא, דלא גרע משאר יו"ט שצריך לבצוע על ב' ככרות שלמין ובוצע מאחת מהשלימות. וכך כתב גם רבינו שמואל זצוק"ל. ואינו נראה לי דהכי אמרינן בפרק כיצד מברכין דפליגי אמוראי בפתיתין ושלמין דחד אמר אפתיתין מברכן המוציא משום דמקרבא הנייתן, וחד אמר אשלמין משום כבוד ואמרינן התם הכל מודים בפסח שמניח פרוסה לתוך שלימה ובוצע על הפרוסה משום דכתיב לחם עוני, אלמא במאי דפליגי בכל ימות השנה בפריסת המוציא מודים בפסח דבצעינן אפרוסה וכך אמר רבינו יצחק מפאס זצוק"ל. גם רבינו חננאל אמר בקרובה ומברך בפרוסה שתים מוציא ומצה". עכ"ל התוספות רי"ד. והלום ראיתי שכ"כ בעל המאור להדיא שבוצע מן הפרוסה ומברך על כזית אחד מן הפרוסה שתי ברכות הנה לשונו (ברכות כח:) "מניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע מן הפרוסה משום דכתיב לחם עוני מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה, ומברך על כזית אחד מן הפרוסה שתי ברכות המוציא ואכילת מצה. ויש דברים הללו בחילוף בפירש"י ובהלכות הרי"ף אינם מכוונים כל הצורך ומה שכתבתי ראוי לסמוך עליו". ע"כ (ועי' לעיל במה שהעיד התוס' רי"ד שאמר הרי"ף והוא כדעת בעל המאור).

והרא"ש (ברכות פרק ו סי' כא) כתב "מניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע, פירש"י בלשון אחד בוצע מן השלימה ומכל מקום יוצא ידי שניהם קרינא ביה, כיון שמניח שתיהן יחד הוי כאלו בוצע משתיהן. ולשון שני פירש בוצע משתיהן יחד. וזה נראה עיקר מדאמרינן לקמן הכל מודים לענין פסח שמניח פרוסה בתוך השלימה ובוצע מאי טעמא לחם עוני כתיב משמע שבוצע גם מן הפרוסה שכן דרכו של עני". הרי דלהרא"ש בוצע מהשלימה ומהפרוסה יחדיו ולא פירש כאן השיעור שבוצע מכל אחת מהן. ובפסחים (פ"י סי' ל) כתב עוד שבפרוסה יוצא ידי אכילת מצה ויברך המוציא על שתי שלימות.

והרמב"ן בחידושיו לברכות (לט:) כתב שאין חיוב בפרוסה כלל, דלחם עוני היינו לחם שנילוש במים בלבד, ורק שנהגו בפרוסה. הנה לשונו "אבל ראיתי שכתב הגאון ז"ל אם הביאו לפניו בפסח פתיתין ושלמין מניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע, אבל אם כל מה שהביאו לפניו שלמין לא צריך להניח פרוסה לתוך שלימה אלא בוצע לו על שני ככרות ככל שאר ימים טובים. והדין פירושא מקרב טפי. אלא מיהו מנהגא בעלמא בלילי פסחים שמניחין פרוסה לתוך שלימה ובוצע, ולא ידעינן אי בדוקא נהוג הכי או כי היכי דסליק אדעתיה ופשט. אלו דברי הגאון. ומתחלה [היה] קשה עלי משום דאמרינן מאי טעמא לחם עוני אמר רחמנא דאלמא מצוה הכי וקביעותא הוא למפרוס מנהון, ואשכחינן לעיל (לח.) בענין טרוקני דאמר רב אשי אדם יוצא ידי חובתו בפסח מאי טעמא לחם עוני אמר רחמנא. ולאו למימרא דצריך טרוקני לכתחלה משום עוני [אלא] כל היכי דמעלי לחם נפק ביה והלכך בהביאו לפניו פתיתין ושלמין לא צריכינן לחשיבותא דשלם לדברי הכל, אלא בוצע בפרוסה דהיא עוני הואיל ואיתיה קמיה. ולאו דמחייבינן לאיתויי וליפטר בהכי, אלא לחם עוני דחובה לאפוקי עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש הוא. אלא כיון דמנהגא הוא הכי עבדינן למפרס ולאקבועי מצוה בפרוסה". ומבואר מדבריו שבוצע מהפרוסה. ואם ר"ל שמברך שתי הברכות ובוצע רק מהפרוסה וכפשטא דלישניה, הרי אף לדעת הרמב"ן די בכזית אחת. וכן מוכח דעת הרשב"א שהביא בחידושיו (שם) שני הפירושים דרש"י שבוצע או משתיהן או מהשלימה, ושיש מי שפירש שמברך שתי הברכות על הפרוסה ובוצע ממנה, וכתב על דעה זו 'וזה עיקר'.

ב. עוד כתב הרשב"א שם "ולעיקר הא דהכל מודים בפסח יש מן הגאונים ז"ל שפירשוה אעיקר שמעתא דר"ה ור"י כלומר בשהביאו לפניהם פתיתין ושלמים. הא אם הביאו כולן שלמים, טפי עדיף ומברכין על שלמים. ולזה הפי' הסכים יותר ר"ה גאון ז"ל וגם הוא ז"ל כתב בשם אחרים ז"ל דלאו מחמת שמעתא דר"ה ור"י אייתיאו לה הכא ולא תליא בפלוגתייהו כלל אלא משום לחם עוני דלא ליבצע אתרתי כשאר שבתות וי"ט משום דאתא לחם עוני וגרעא לפלגא דחדא. וכן עמא דבר". ומבואר שמנהגם היה בשתי מצות בלבד שאחת מהן היתה פרוסה כדי שבדוקא לא יבצעו אתרתי שלימות כשאר שבתות, ודי במצה שלמה ובמצה פרוסה להיחשב כלחם משנה משום דלחם עוני כתיב (ועי' בהרמב"ם פ"ח מחמץ ומצה ה"ו לענין אכילת המצה וברכת הכורך). וכ"כ המאירי (פסחים קטו:) שמברכים על אחת ופרוסה. ר"ל על אחת שלימה ועל פרוסה. אלא שעכשיו נהגו בשלש מצות לקיים לחם משנה בהמוציא ולחם עוני בפרוסה. ומשום שפירט השיטות והמנהגים וטעמיהם נביא בזה דבריו במלואם וז"ל "מברכים המוציא ועל אכילת מצה על אחת ופרוסה. ואין הכרח אם המוציא על הפרוסה ועל אכילת מצה על השלימה, אם בהפך, אם שיברך את שתיהן קודם שיבצע ושיבצע אחריהם בשלימה ופרוסה. ומ"מ שתיהן נעשות על שלימה ופרוסה. ומ"מ בשבתות ובימים טובים צריך לבצוע על שתי ככרות שלמות. אם בשבת, ממה שאמרו חייב אדם לבצוע על שתי ככרות שלמות בשבת מאי טעמא לקטו לחם משנה כתיב. ואם בימים טובים, ממה שפרשו הגאונים ז"ל שאף בימים טובים כן שהרי בשבת אין הטעם אלא מפני שלא היה המן יורד בשבת והיה בימים טובים היה כן וכן הוא במכילתא. אלא שבפסח אתא לחם עוני וגרמא לפלגא אפי' חל בשבת והוא שאמרו במס' ברכות (לט:) הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע. ועכשיו נהגו ליטול שלש לקיים לחם משנה בהמוציא ולחם עוני בפרוסה.

וכך כתבוה גדולי הרבנים בפירוש סוגיא זו. ולא עוד אלא שגדולי המפרשים היו נוהגים לכרוך בשלישית והיו אומרים דרך צחות עניה זו לשוא שמרה. וכבר ביארנו שאין הכרח בשלימה ופרוסה על איזו המוציא ועל איזו אכילת מצה. ומתוך כך נשתנו בענין זה המנהגים מהם שמברכים על השלימה המוציא, ועל הפרוסה על אכילת מצה, שהרי לחם עוני על המצה הוא. ומהם שהיו עושים שתי הברכות כאחת שמאחר שנעשית בה מצוה נקיים בה האחרת וכמו שאמרו בפת של עירוב הואיל ואתעבידא בה חדא מצוה נעביד בה אחריתי. ויש מביאין ראיה לזו ממה שאמרו בברכות בענין הביאו לפניו פתיתין ושלמין וירא שמים יוצא ידי שתיהן והוא שמניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע ר"ל שבוצע על הפתיתין שאם לא כן פתיתין מאי עבידתייהו ועליה אמרו הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע. ומ"מ גאוני הראשונים פירשו בה הכל מודים בפסח שאם הביאו לפניו פרוסה ושלימה מברך על הפרוסה אם ירצה ומ"מ אין לו לפרוס בשביל כך וכל שכן שאם יש לו שלימות שמברך עליהן והדבר הדור יותר ולא נאמר אף כאן בפרוסה אלא לתורת רשות וכמו שאמרו שם האי כובא דארעא נהמא הוא ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח מאי טעמא לחם עוני כתיב ביה ודאי זו מתורת רשות נאמרה ואף חברתה כן והדברים נראין אלא שהמנהג לפרוס ומנהג בעלמא הוא אלא שנראה שנהגו בפריסה כדי שישתמשו מזו להצנעת חציה תחת המפה עד שמתוך כך נותנין לב יותר לאכול כזית מצה באחרונה זכר לפסח". ע"כ. ומדכתב שאין הכרח בשלימה ופרוסה על איזו המוציא ועל איזו אכילת מצה, ושמתוך כך נשתנו בענין זה המנהגים מהם שמברכים על השלימה המוציא ועל הפרוסה על אכילת מצה, ומהם שהיו עושים שתי הברכות כאחת על הפרוסה, משמע דאין נפק"מ בין השיטות לעניין חיוב שיעור האכילה וכשם שלשיטה השניה בוצע כזית אחת מהפרוסה אף לשיטה הראשונה בוצע כזית אחת מהשלמה והפרוסה יחדיו ואין צריך כזית מכל אחת מהן.

שאל"כ הוו"ל לאשמועינן נפק"מ גדולה כזאת לאחר שאמר שאין הכרח על מה מברך. וע"ע בהרא"ש פסחים (פרק י סי' ל) שהביא הדעה שדי במצה שלימה ופרוסה וכתב "ולא נראה דמאי שנא פסח לענין לחם משנה משאר כל הימים טובים שלא יבצע (אלא) על שתי ככרות שלמים. דהא דדרשינן לחם עוני לפרוסה היינו אותו לחם שיוצא בו ידי אכילת מצה אבל המוציא פשיטא דעל שלמים בעינן כשאר ימים טובים. תדע דאם אין לו לחם עוני כי אם כזית ויאכל אותה באחרונה ויברך המוציא על מצה עשירה פשיטא דתרתי שלמות בעינן. וה"ה נמי אם יש לו לחם עוני לאוכלו בתחלה למה לא יברך המוציא על השלימה הלכך נהגו העם לעשות שלש מצות". ע"כ. והמרדכי (פסחים סדר של פסח רמז תריא) כתב שיש שדקדקו מלשון המשנה הביאו לפניו מצה דליכא כי אם מצה אחת שלימה ואע"ג דבשאר ימים טובים בעינן לחם משנה שלם מ"מ שאני הכא דכתיב לחם עוני ודרשינן (פסחים קטו:) מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה ואימת הוי דרכו של עני בפרוסה בשאר ימים היינו בברכת המוציא שעושה ברכת המוציא על הפרוסה וה"נ הא דקאמר אף כאן בפרוסה ר"ל ברכת המוציא. וכן פירש בה"ג דאף על גב דבעינן לחם משנה מכל מקום אתיא לחם עוני וגרעיה ללחם משנה ואוקמיה אפלגא. ולא נראה דלמה יגרע משאר ימים טובים דבעינן לחם משנה שלם דהא דבעינן שיהא דרכו של עני היינו דוקא לענין ברכה דעל אכילת מצה לברך על אכילת מצה בפרוסה, אבל לענין ברכת המוציא לא דודאי [בעינן] לחם משנה שלם. לכן נראה דודאי עושין שלש מצות כדי שיהו שתי מצות שלימות לבד הפרוסה. ומיהו היה אומר ה"ר יו"ט דמברך גם ברכת המוציא על הפרוסה, והשלימות אינן באות אלא משום הכירא דבעינן לחם משנה [אבל] ודאי מברך גם ברכת המוציא על הפרוסה משום דכתיב לחם עוני מה דרכו של עני בפרוסה כו' והיינו נמי בברכת המוציא.

ולא נראה חדא דלמה יגרע משאר ימים טובים שמברכין ברכת המוציא על השלימה, דברכת המוציא לא איתקש לעני כדפי' לעיל ועוד דבמס' ברכות (לט:) אמרינן הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע מדקאמר בתוך השלימה משמע דשלימה היא עיקר שמברכין עליה ברכת המוציא. לכן נראה דהסדר הוא כך שעושין שלש מצות כדפרישית ובוצעין האחת פירוש האמצעית ומניחין חציה לאפיקומן והחצי האחרת מניח בין שתי השלימות ומברך ברכת המוציא על השלימה ועל אכילת מצה על הפרוסה וכן נהגו העולם. אבל אין מברכין ברכת המוציא ועל אכילת מצה על השלימה [ועל הפרוסה] ביחד לפי שאין עושים מצות חבילות חבילות. ולא נראה דלא שייך חבילות חבילות כהאי גוונא כיון שברכת המוציא בא בשביל ברכת נהנין ותדע דהא אנו מברכין בפה"ג וקידוש יחד ולא חשבינן להו חבילות חבילות. לכך היה נוהג ר"י ליטול בידו הפרוסה והשלימה ולברך ברכת המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה ועל השלימה ובוצע משתיהן יחד ופעמים שלא היה רוצה לשנות מנהג העולם. ומההיא דהכא לא קשה [דקאמר] הביאו לפניו מצה דמשמע דליכא אלא מצה אחת שלימה דהיינו דוקא בימיהם שהיו עושין הסדר אחר סעודתן ולכך לא היו צריכין אלא מצה אחת שלימה לעשות הסדר עליה דהא כבר בירכו ברכת המוציא ואכלו כל סעודתן אבל אנו שעושין הסדר בתחילה קודם הסעודה אז ודאי צריך שלש מצות כדפרישית. וה"ר מנחם מיוני וה"ר יו"ט ורמב"ם (פ"ח מהל' חמץ ומצה ה"ו) כתבו דסגי בשני מצות ובוצע אחת לשתים ושומר חציה לאפיקומן ומברך על הפרוסה המוציא ועל אכילת מצה והשלימה יעשה כריכה מצה ומרור. ורבינו אבי העזרי כתב שבוצע האמצעית ושומר חציה לאפיקומן והא ליכא למימר יבצע העליונה משום דאין מעבירין על המצות דאין מצוה בשבירת מצה לשנים וכי אתיא למבצע המוציא בצע אשלימה, ואפרוסה על אכילת מצה, דלחם עוני כתיב דהיינו פרוסה. וכן נראה למור"ם ז"ל. ויש אומרים דלכך צריך שלש מצות לזכר לחמי תודה כדאמרינן (ברכות נד:) ד' צריכין להודות וחשיב יוצא מבית האסורים [והשתא נמי] נגאלו משעבוד מצרים ובלחמי תודה היו ג' מינים מצה (מנחות עז א). עכת"ד המרדכי. ובהגהות מיימוניות (הלכות חמץ ומצה סדר מהר"ם אות ז) הביא מש"כ בה"ג "היכא דמיקלע פסחא בליליא דשבתא בוצע על תרתי ופרוסה ושכן כתב בעל הרוקח שיש לעשות אפילו כשחל להיות בחול ויקח בסודר שתי השלמות בידו והפרוסה ויגביהם ויברך המוציא ויבצע העליונה כסדר כל שבת ויו"ט ואח"כ יברך על אכילת מצה ויבצע מן הפרוסה ונמצא שיוצא כל ידי חובתו ע"כ. וכן נראה לראבי"ה ואין חילוק בין יו"ט לשבת דבתרוייהו לחם משנה בעינן". והביא עוד שנחלקו הראשונים על מה מברך המוציא ועל מה מברך על אכילת מצה וז"ל "כתב ראבי"ה שר"ח וכן שאר גאונים וכן ראב"ן כתב שיש לברך המוציא על הפרוסה, ועל אכילת מצה על השלימה. וכן כתבו התוס' כדמוכח פרק כיצד מברכין דהא דקאמר הכל מודים בפסח שמניח פרוסה לתוך השלימה ובוצע מה דרכו של עני בפרוסה כו' קאי על ברכת המוציא וצריך לחם משנה ופרוסה באמצע. אכן רב עמרם כתב בשם רב משה ריש מתיבתא להיפך. וכן כתב רב יוסף ט"ע וכן נהג רבינו יואל הלוי וכן עמא דבר". והביא עוד מנהג ר"י והרב מנחם מוינא עיי"ש.

ג. והנה הטור (ר"ס תעה) כתב כדעת אביו הרא"ש ועוד ראשונים שיברך המוציא על המצה השלימה ועל אכילת מצה על הפרוסה. והוסיף עוד מה שלא הוזכר בדבריהם וז"ל "ויאכל משתיהן ביחד 'כזית מכל אחת'. ואם אינו יכול לאכול כשני זיתים ביחד, יאכל של המוציא תחילה ואחר כך של אכילת מצה". ומבואר דס"ל שצריך לאכול כזית עבור ברכת המוציא מלבד הכזית דאכילת מצה ואין די בטעימה בעלמא מהמצה השלימה עבור ברכת המוציא. וזהו חידוש. וכתב עוד "ומפני שיש מי שאומר שמברך על הפרוסה המוציא ועל השלימה על אכילת מצה, לכך הרוצה לצאת ידי שניהם יאחוז שתיהן בידו, ויברך המוציא ועל אכילת מצה מיד זה אחר זה, ואח"כ יבצע משתיהן ביחד ויאכל בהסיבה". וטעם מש"כ דלא יאכל עד שיברך על הפרוסה ויאכל משניהם יחד, כתב הב"ח שם שהוא לפי שאם יאכל של המוציא תחילה שהיא של השלימה, הרי באותה אכילה יצא ידי חובת מצה, ואנן בעינן לחם עוני לשל מצה, דהיא פרוסה ולא שלימה. ע"כ. והנה אף שהטור הזכיר כאן רק מצה שלימה ופרוסה, בסי' תפ"ו בקיצור דיני הסדר על פי אביו הרא"ש כתב וז"ל "ויקח הקערה שיש בה המצות ב' השלימות והפרוסה ביניהן וישים ידו עליהן ויברך המוציא ולא יבצע ויברך על אכילת מצה ויבצע מן השלימה העליונה ומן הפרוסה כאחת כזית מכל אחת ויאכלם יחד בהסיבה" (ומש"כ יקח הקערה ולא נקט יקח המצות עי' ט"ז ס"ק א). וכעין זה איתא בשו"ת הרא"ש (כלל יד סימן ה) בהבדל מועט וז"ל "ואחר כך נוטל ידיו ומחזירין לפניו המצות ומניח הפרוסה בין שתי השלמות ומברך על השלימה ברכת המוציא ובוצע, ומברך על אכילת מצה על הפרוסה ובוצע, ואוכל משתיהן מכל אחת כזית. והרוצה לצאת ידי כלן, יברך המוציא ועל אכילת מצה, ואחר כך יבצע משתיהן". ע"כ. וכ"ה בכמה ראשונים והובאו דבריהם ז"ל לעיל.

וז"ל מרן הש"ע (סי' תעג ס"א) "יטול ידיו ויברך על נטילת ידים ויקח המצות כסדר שהניחם, הפרוסה בין שתי השלימות ויאחזם בידו ויברך המוציא ועל אכילת מצה, ואחר כך יבצע מהשלימה העליונה ומהפרוסה משתיהן ביחד, ויטבלם במלח ויאכלם בהסיבה ביחד כזית מכל אחד. ואם אינו יכול לאכול כשני זיתים ביחד, יאכל של המוציא תחלה ואחר כך של אכילת מצה". וכ"כ בספר ערוך השלחן (סי' תעג) שצריך ג' מצות לסדר שאע"פ שלהרי"ף והרמב"ם והרשב"א אין צריך אלא רק ב' מצות וכמשמעות הגמ' ברכות והירושלמי פסחים, ובה"ג מחלק בין אם חל בשבת דצריך ג' לבין חל בחול, אבל הרא"ש חולק דוכי גרע פסח משאר יו"ט דצריך לחם משנה, וכ"כ התוס' וכ"כ האור זרוע בשם רשב"ם והוא זכר לחלות תודה שהיו באים ג' חלות מעשרון אחד, ולכן צריך ג' מצות וכן מנהג העולם. עכת"ד. וע"ע בב"ח (סי' תעה) שכתב דהמנהג לקחת שתי השלימות והפרוסה ביניהן ובזה יוצא גם ידי אותם גאונים שאומרים מברך הוציא על הפרוסה ואח"כ ישבר הראשונה ולא יפרידנה לגמרי, ויניח המצה השלישית, וישאיר בידיו רק העליונה והפרוסה שתחתיה, ויברך על אכילת מצה ויפרוס משתיהן כית מכל אחת ויאכל שתיהן ביחד ושכ"כ בשו"ת מהר"ש לוריא (סי' פח). עכ"ד. וכ"כ בש"ע הגר"ז (פסקי הסידור סדר הגדה) שלאחר שמברך המוציא ישמיט המצה השלישית מידו, לפי שכבר יצא י"ח לחם משנה בברכת המוציא, ויברך על אכילת מצה ויבצע מהשלימה העליונה ומהפרוסה. ומקור דבריהם במהרי"ל והו"ד בחק יעקב (סי' תעה ס"ק ב).

אמנם מש"כ הטור שצריך לאכול כזית עבור ברכת המוציא עוד בטרם הזכיר שלפי שיש מי שאומר שמברך על הפרוסה המוציא ועל השלימה על אכילת מצה הרוצה לצאת ידי שניהם יאחוז שתיהן בידו ויברך ויבצע משתיהן ביחד ויאכל, ומשמע דס"ל שאף ללא הטעם דלצאת ידי שניהם צריך לאכול כזית עבור ברכת המוציא, הוא דבר הצריך ביאור דמהיכי תיתי לחייב עוד כזית מלבד הכזית שיוצא בו י"ח אכילת מצה. דאי משום שמברך על לחם משנה דב' המצות השלמות, די שיטעם טעימה בעלמא מהעליונה ומהיכא נפקא לחייבו בכזית. אמנם להש"ע לא קשה כ"כ, די"ל דמש"כ שיאכל שתי כזיתות הוא רק משום מצוות אכילת מצה וכדי לצאת ידי שתי הדעות. וראיתי להב"ח (ר"ס תעה) שכבר עמד על מדוכה זו והוסיף להקשות דאפילו לרבנו יונה בפרק כיצד מברכין (ברכות כז:) שסובר דבפחות מכשיעור מברך לפניו שהכל, מ"מ כאן הרי הוא אוכל מן הפרוסה כזית, וברכת המוציא על כרחך קאי על כל מה שיאכל מן הפת בסעודה זו, וא"כ לא צריך שיאכל כזית ממש מן השלמה. וכתב הב"ח ליישב וז"ל "ואפשר לומר דסבירא ליה לרבנו דודאי אם אין לו אלא פחות מכזית מברך עליו המוציא, אבל כשיש לו כזית פשיטא דלכתחילה צריך כזית וסובר ג"כ כיון דמברך אשלימה המוציא צריך שיאכל ממנה כזית לכתחילה". ע"כ. והט"ז (שם ס"ק ב) כתב הטעם שיאכל שתי הכזיתות ביחד, שלפי ששני הברכות הם שייכים להדדי ואפילו אם לא היה לו אלא אחד אלא שאין עושין מצות חבילות, על כן נוטל לכל ברכה מצה אחת, ולכן צריך שתהא אכילה כאחד כאלו היה ממש מצה אחת. ובזה כתב ליישב מה שהקשה המהר"ל מפראג (גבורות ה' פרק סג והו"ד בב"ח ר"ס תעה) על דברי הטור שהרוצה לצאת ידי שניהם יאכל שתי כזיתות משתיהן, מהא דאמרי' בפ' האיש מקדש (נ:)

כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו, והב"ח תירץ דעיקר הקפידא אינה אלא לעניין בציעה שיברך ויבצע על הפרוסה על אכילת מצה, אבל לעניין אכילה לא נפקא לן מינה מידי. תדע שהרי אם אינו יכול לאכול משניהם יחד אוכל של המוציא תחילה. אלא ודאי דלכתחילה קאמר דיותר נכון לאכול משניהם יחד דיוצא באותה אכילה של פרוסה ידי חובת מצה אבל היכא דלא אפשר לן, לית לן בה. דלא קפדינן אלא שיניח הפרוסה בתוך השלימה ולבצוע ולברך על הפרוסה על אכילת מצה. ע"כ. אבל הט"ז כתב ליישב וז"ל "ולא הבנתי מאי קושיא דכאן שניהם הם כאילו גוף אחד ממש מה שאין שייך בפרק האיש מקדש. ובזה מתורץ נמי מה שהקשה מו"ח ז"ל למה הוצרך כזית לההיא דהמוציא הא קיימא לן בסי' קס"ז דלא בעינן כזית לאכילת המוציא, דלא קשה מידי דכאן חלו שתי הברכות על שתי המצות ואין כאן חלוקה אלא שתיהן כאחד אכילה אחת. וי"ל א"כ למה צריך ב' כזית הלא די בכזית אחת משניהם וי"ל כיון שהוא עושה כן כדי לצאת ידי שניהם הוי כל אחד עליהם שם המוציא ושם על אכילת מצה על כן צריך שיאכל מכל אחד כזית בשביל על אכילת מצה. אלא דא"כ קשה הרי הטור הביא תחלה שעל השלימה יברך המוציא ועל הפרוסה על אכילת מצה ואפ"ה כתב שיאכל מכל אחד כזית ולק"מ גם על אותה דעה דהתיקון הוא שעל כל מה שיאכל באותה שעה יחולו עליו שני הברכות כאחד ואם יאכל מזו כזית ומזו פחות מכזית לא תהיה האכילה שוה דבתחילתה יקיים שני מצות ובסופה מצוה אחת". ע"כ. (ובעיקר מש"כ המהר"ל מפראג להקשות מהא דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו, עי' גדר הדבר במש"כ הגר"ח הלוי (נדרים פרק יג הכ"ב) והאור שמח (עירובין פרק ז ה"ו). וע"ע בקצות החושן (חו"מ סי' רפב) ובשו"ת חתם סופר (קובץ תשובות סי' מח) ואכמ"ל). ובביאור הלכה (סי' תעה ס"א ד"ה כזית) הבין בדעת הש"ע שבעת שאוחז במצה השלימה ובפרוסה יחד ומברך המוציא ועל אכילת מצה יכוון על שתיהן יחד, ומתוך כך הוסיף לתמוה על שצריך לאכול ב' כזיתות ונותר בצ"ע. וז"ל "אכן בעיקר הדבר תמוה מאד דלפי כל זה נפק לן דבר חדש דבלילה ראשונה צריך לאכול ב' כזית ולא מצינו זה בשום מקום. וכל הני פוסקים דסברי דצריך ג' מצות לסדר לא הזכירו זה זולת הרא"ש והמרדכי ובש"ס לא נזכר אלא כזית, השמש שאכל כזית. ואף שאפשר לדחוק דעיקר שיעורא הוא בכזית ובדיעבד יוצאין בו, מ"מ כל כי האי מילתא הוי ליה לתלמוד לפרושי. ובאמת אף להני דמצריכים ג' מצות הוא רק משום לחם משנה וגם הא דהצריכו לכוין בברכה ראשונה על מצה אחת ובברכה ב' על מצה שניה הוא משום שאז יהיו המצוות חבילות חבילות אבל גם לדידהו שתי המצות הם דבר אחד וכמו בשבת לחם משנה ומעיקר הדין יכול לאכול איזה שירצה רק משום דעל כל אחד מהמצות כוון בברכה טוב שיטעום מכל אחד אבל בודאי די בכזית אחד בצירוף משתיהם. וכ"ש לפי פשרת הפוסקים וכפי פסק המחבר שאוחז בשתיהם ומכוין בב' הברכות על שתיהם ביחד מכש"כ דאין צריך רק כזית אחד משתיהם. גם ר' ירוחם שהעתיק ג"כ באחרונה דעת רבו הרא"ש לא הזכיר רק שאוכל משתיהם אבל ב' כזית לא הזכיר. וצ"ע". ע"כ.

ד. ומ"מ נראה פשוט שאף לפמש"כ הש"ע שיש לאכול לכתחילה ב' כזיתות יחד אחת מהעליונה ואחת מהפרוסה כדי לצאת גם ידי האומרים שמברך על הפרוסה על אכילת מצה ועל השלימה המוציא וגם ידי האומרים להיפך, הני מילי למי שאוכל כל שיעור הכזית מהמצות שבוצעים עליהם, אבל לפי מה שנהגו בהרבה בתים שרבים בהם המסובים ואין די במצות המרכזיות לתת כשיעור לכל בני הבית, שמקבל כל אחד מבני הבית ממצות אחרות שבצד, אינם צריכים לכו"ע לאכול ב' כזיתות לאחר ברכת המוציא ועל אכילת מצה, אלא די לכתחילה בכזית אחת בלבד. ורק ראש המשפחה המברך ובוצע ואוכל כשיעור מהמצות שבידו (וכן כל מי שאוכל כשיעור ממצות אלו) יאכל ב' כזיתות וכמש"כ בש"ע. ונראה דאפילו הבוצע עצמו אם מצטער הרבה באכילת ב' כזיתות אינו חייב לאכול אלא כזית אחת, ויכוון בברכת המוציא שמברך על העליונה ובברכת על אכילת מצה על הפרוסה ויטעם מן העליונה ויאכל כזית מן הפרוסה כעיקר הדין. דאכילת ב' כזיתות אינו אלא חומרא וכלשון הטור ש'הרוצה לצאת ידי שניהם יאחוז שתיהן בידו ויברך ויבצע משתיהן ביחד'. לפי שמעיקר הדין הלכה שמברך על אכילת מצה על התחתונה ובה יוצא י"ח אכילת מצה בליל פסח, וכדעת הרא"ש והתוס' והרוקח והראבי"ה והגהות מיימוניות, וכן היה נוהג ר"י, וכן דעת הרשב"ם המובא בתוס' רי"ד, וכ"כ המרדכי, וכ"כ רב עמרם בשם רב משה ריש מתיבתא, וכן כתב רב יוסף ט"ע וכן נהג רבינו יואל הלוי וכן העידו כמה ראשונים שכן פשט המנהג. ובפרט שלדעת הרבה פוסקים מברך שתי הברכות על הפרוסה ובוצע רק ממנה, ומהם רבנו מנחם מוינא והרב יום טוב מבעלי התוס', וכ"כ התוס' רי"ד, וכתב שם שכן דעת רבנו חננאל והרי"ף, וכ"כ בעל המאור, וכן דעת הרשב"א וכן משמע דעת הרמב"ן, וכן דעת בה"ג והו"ד במרדכי, ולדעה זו פשיטא שדי בכזית אחת מן הפרוסה.

ורק הרוצה לצאת לכתחילה גם לדעת הראב"ן והראבי"ה בדעת רבנו חננאל ועוד גאונים דס"ל שמברך על השלימה על אכילת מצה, יאכל עוד כזית מן השלימה וכמבואר (והא דמשמע מהטור שאף ללא טעם זה צריך לאכול כזית לשם ברכת המוציא הוא צ"ע ולכל היותר אינו אלא לכתחילה וכמש"כ הב"ח ר"ס רעה. ועי' מג"א שם ריש ס"ק ד). לאחר כותבי כל הנ"ל עדיין היה ליבי נוקפי לשנות מנהגם של רבים שכל בני הבית אוכלים ב' כזיתות אף שאוכלים מהמצות שבצד ולא מהמצות המרכזיות שבצע עליהן המברך, אלא שהדבר ברור שמנהגם להחמיר בזה אין לו מקור בהלכה וכמו שנתבאר. והצעתי הדברים לפני מרן ראש הישיבה הגאון רבנו שלום כהן שליט"א והסכים דכן עיקר להלכה ולמעשה. ובדברי בזה עם אחי וראש הרה"ג זוהר כהן שליט"א גמר חיפוש מחיפוש ומצא שכ"פ הגרש"ז אוירבאך זצ"ל והו"ד בספר הליכות שלמה (סדר ליל פסח, מצה ס"ה) וז"ל "המסובים שאין לפניהם קערה עם שלש מצות, ואין במצות שבקערת בעה"ב כשיעור כזית גם עבורם, אין עליהם לאכול אלא כזית אחד בלבד ממצה אחרת הראויה למצווה. אך יאכלו תחילה מעט ממצתו העליונה של בעה"ב למצוות לחם משנה". ע"כ. ובהערות שם כתב הטעם כמבואר משום דאכילת שני כזיתים היא מפני הספק אבל אותם שמקיימים המצוה במצה אחרת אין מקום להצריכם כלל לאכול כשני זיתים. וגם לדעות דאכילת שניהם היא כדי לאכול כזית ממה שבירך עליו המוציא, אין זה שייך בניד"ד דבלאו הכי אין לו כזית מאותה מצה. ובלא"ה לדעת הגאון רעק"א בחי' לש"ע (סי' קסז על המגן אברהם ס"ק ז) הקפידא בכזית המוציא היא דוקא על הבוצע. ע"כ. וכן הוסיף מרן הגר"ע יוסף שליט"א במהדורה המאוחרת של ספרו חזון עובדיה (פסח, מוציא מצה עמ' סה) וז"ל "ובוצע מן השלימה העליונה ומן הפרוסה משתיהן ביחד כזית מכל אחד ויטבלם במלח ויאכלם בהסיבה ביחד. ואם אינו יכול לאכול משני הכזיתים ביחד, יאכל של המוציא תחילה שהיא השלימה העליונה ואחר כך של אכילת מצה היא הפרוסה. ובדיעבד שאכל כזית אחד, בין מן השלימה בין מן הפרוסה יצא. ובמקום קצת צער די אף לכתחילה בכזית אחד בלבד. וכן אם בני ביתו מרובים, ואין מספיק לחלק לכל אחד מבני הבית שני כזיתים ממצות הסדר, יכול לתת להם לאחר שנגמרה חלוקת הפרוסה לשנים או לשלשה מן המסובין, ממצה שמורה אחרת אשר מחוץ לשלחן, ואז די בכזית אחת בריוח לכל אחד, ואין הכרח לתת לכל אחד מהם שני כזיתים מן המצות האחרות אשר מחוץ לשלחן". ע"כ.

עוד נראה דמה שכתב הש"ע לאכול ב' כזיתות יחד אשר הוא דבר הקשה לרוב בני אדם ללעוס ב' כזיתות יחד ולהזדרז באכילתם ונראה כמילתא דתמיהה אף אם מיקל כמסקנת הפוסקים שאין צריך לבולעם יחד (עי' מג"א סי' תעה ס"ק ד דמ"ש בש"ע דיאכל הב' כזיתות ביחד היינו שיכניסם לפיו בבת אחת אבל די שיבלע כזית אחד בבת אחת. וע"ע בחיי אדם הלכות שבת ומועדים כלל ק"ל דלכתחלה ירסק היטב הב' זיתים או הזית בפיו ויבלעם בבת אחת. ואם קשה לו לבלוע, יאכל מעט מעט, רק שלא ישהה בכדי אכילת פרס מתחלת אכילת הכזית עד סוף אכילת הכזית. וע"ע בשו"ת בית שערים סי' עח), דלהכניס לפיו שתי כזיתות בבת אחת וללעוס במהירות רבה בטרם יעבור כדי אכילת פרס הוא דבר קושי ותימה לרוב בני אדם, ודרכיה דרכי נועם כתיב, והוא ק"ק על מה הסע"ר הזה בדבר שאינו אלא חומרא וכמבואר, ולכאו' לכל הפחות היה לו למרן הש"ע להוסיף שבמקום צער די אף לכתחילה בכזית אחד בלבד. ואין לומר דס"ל לחייב כזית בפני עצמה עבור ברכת המוציא, שהרי בש"ע סי' קסח (ס"ט) כתב וז"ל "פת גמור אפילו פחות מכזית מברך עליו המוציא". ועי' בהגה' הרמ"א סי' קסז ס"א ובמש"כ במגן אברהם שם ס"ק ז ובדגול מרבבה שם ואכמ"ל. והקרוב לומר דהוראת הש"ע להחמיר בזה היינו דוקא לפי מה שנהגו בקהילות ספרד לאפות מצות רכות, כדדכירנא ימים מקדם היה הצדיק העניו רבי משה חי שרבאני זצ"ל אופה מצות רכות ביותר באומנות רבה שהיו המצות עבות לפחות חצי ס"מ ואפויות היטב והיו גדולי חכמי הספרדים כמרן הגר"ע יוסף שליט"א והגר"מ אליהו שליט"א והגר"י מועלם שליט"א, וכן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל בשנים שלא היה אופה בעצמו, מקיימים מצות אכילת מצה בליל פסח במצות אלו (ובאמת שבש"ע סי' תס ס"ה איתא רק שתהיה המצה פחות מטפח עיי"ש ובאחרונים שם. אלא שאין כיום מי שיידע כיצד לאפות שיעור עבה כ"כ הקרוב לטפח באופן שייאפה היטב בפנים קודם שיחמיץ) ובמצות אלו שלהם שיעור כזית מצה היה מעט בהיקפו משום עובי המצה, והייתה המצה גם רכה מאד ונוחה ללעיסה (דהמים אף אם רבים הם מצטרפים לשיעור כזית, דכזית מצה בעינן ולא כזית קמח ופשוט. וגדולה מזו מצינו במג"א ר"ס רי עיי"ש. וע"ע בשו"ת אפרקסתא דעניא ח"ב או"ח סי' סו), וביד כמעט כל אדם הייתה היכולת להדר בזה בקל להכניס לפיו ב' כזיתות בבת אחת וללועסם כאחד היטב בשיעור אכילת פרס, אבל במצות הדקות והקשות שנהגו בארצות אשכנז ואפילו במצות העבות רק מעט המצויות היום, אפשר דלא רמיא על כל אדם להחמיר בזה היכא דאינו נעשה ונראה במתינות ובנועם כדרכה של תורה, אא"כ בר הכי הוא, והכל לפי האדם. הנלענ"ד כתבתי וה' יאיר עיננו בתורתו לכוון לאמיתה של תורה, אמן.

תוכן העניינים

נזר כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה