חלק אורח חיים · סימן כג
אם מותר להחזיר דבר יבש לקדרה
שע"ג הפלטה החשמלית
בס"ד. ביתר ת"ו, ד' שבט תשנ"ה לפ"ק.
לכבוד ידידי הדגול, אוצר כלי חמדה
הרה"ג רבי רפאל אבא שאול שליט"א
אחדשה"ט.
על דבר שאלתו, ארי נעשה שוא"ל, למנהגנו שנותנים בשבת ע"ג הפלטה החשמלית דבר יבש צונן המבושל כ"צ כדי לחממו, ולא חיישינן למחזי כמבשל משום שאין דרך לבשל ע"ג הפלטה, אם ה"ה שמותר להחזיר בשבת לסיר שע"ג הפלטה דבר יבש המבושל כל צורכו שנותר בצלחת ונצטנן. דשמא כל ההיתר למקילים לתת הוא דוקא שלא לתוך קדרה, אך בשנותן אל תוך הקדרה שעל הפלטה אפשר דגרע טפי משום דמחזי כמבשל בכה"ג.
תשובה: במשנה שבת (קמה:) כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת. וכל שלא בא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח ישן וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן. ע"כ. ובתוס' שם "וכל שלא בא וכו' מדיחין אותו, לפירוש רשב"ם (כצ"ל עיי"ש מב: תוד"ה אבל) דמפרש דעירוי ככלי שני, אתי שפיר הכא דאין שורין אותו בכלי ראשון, אבל מדיחין אותו מכלי ראשון דרך עירוי. אבל לפירוש ר"ת דמפרש דעירוי הוי ככלי ראשון, על כרחך מדיחין אותו מכלי שני קאמר, וא"כ מאי אריא מדיחין, אפילו שורין נמי. ואומר ר"י דאפילו בכלי שני אין שורין דהואיל דהמים חמין מחזי כמבשל" עכ"ל. נמצא דלר"י בדעת ר"ת אפילו בכלי שני אין שורין משום דמחזי כמבשל ואע"פ שאינו על האש כיון שמכניסו לכלי חם. וכ"פ המג"א (סי' שיח ס"ק ט"ו). ובדעת הש"ע נחלקו המחצית השקל והפמ"ג שם בביאור מש"כ המג"א שם (ס"ק יח) ‘וכן משמע דעת הש"ע' דלמאי נתכוון. עיי"ש. ומ"מ זה ברור דהיינו דוקא בדבר שאינו מבושל ונותנו לכלי שני, דבזה איירי. אבל בדבר המבושל היינו רישא שכל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת ולכו"ע אין שייך בו מחזי כמבשל, ואע"פ שמכניסו לכלי חם. ומבואר עוד דלדעת האוסרים, מחזי כמבשל אינו נקבע רק ע"פ המקום שבו מניח את המאכל, דהיינו ע"ג האש, אלא גם ע"פ המאכל עצמו אם הוא חי או מבושל. שאם נותן דבר חי לתוך דבר חם, אע"פ שהוא כלי שני מחזי כמבשל הואיל ונותן לתוכו דבר חי. ובדבר המבושל לא מצינו מחזי כמבשל אלא כשנותנו ע"ג האש, ככל הסוגיא דחזרה בפרק כירה (לח:) והש"ע סי' רנג ס"ב וס"ג. והיינו משום דבנתינה ע"ג מקום האש עצם פעולתו נראית כמעשה בישול ומשו"ה אסורה אע"פ שנותן דבר שנתבשל כבר.
א"כ נמצא דבדבר המבושל והוא יבש כבניד"ד, אילו היה נותנו אל תוך קדרה שהיא כלי ראשון לאחר שהסירה מע"ג האש, ליכא ביה משום מחזי כמבשל, ואילו היה נותן כלי שבתוכו דבר מבושל והוא יבש ע"ג פלטה חשמלית עצמה ולא מחזירו אל תוך קדרה שע"ג הפלטה, למנהגינו גם בכה"ג ליכא ביה משום מחזי כמבשל, דהואיל ואין דרך לבשל ע"ג הפלטה, אלא רק לשמור על חום התבשיל, אינו נראה כמבשל. אמנם אם בא ליתן דבר המבושל והוא יבש אל תוך קדרה שע"ג אש ממש, מסתבר דאסור. שכשם שאסרו נתינת קדרה ע"ג האש אע"פ שהתבשיל שבה מבושל כ"צ, משום שע"ג האש נראה כמעשה בישול אפילו בדבר המבושל, ה"נ שנותן דבר המבושל לתוך הקדרה שעל האש, יש כאן מעשה הנראה כבישול, ואסור. אבל הכא שהקדרה מונחת ע"ג הפלטה שהוא מקום שאין דרך לבשל עליו, אע"פ שמשום חום הפלטה נעשית הקדרה דבר שיש בכחו לבשל, מ"מ מסתבר דלא גרע מכלי ראשון שאינו ע"ג האש, שאע"פ שיש בכחו לבשל, מותר לתת לתוכו דבר המבושל ואין בו משום מחזי כמבשל. דעל כרחך היינו משום דהמחזי כמבשל בדבר המבושל אינו תלוי בכח לבשל, אלא במקום שדרך לבשל שם כגון כירה של עצים דזמנם וה"ה כירת בישול חשמלית או כירים של גז, ומשו"ה אסור ליתן אפילו דבר המבושל לקדרה שע"ג האש ממש, אבל לקדרה שע"ג הפלטה שהוא מקום שאין דרך לבשל עליו נראה דליכא ביה משום מחזי כמבשל.
אלא שיש לדון בדבר שהדרך ליתנו מבעוד יום בעודו חי לקדרה שע"ג הפלטה של שבת, לפי שמתבשל בקלות וכגון ביצים. שבזה לכאורה י"ל שכמחזירו בשבת לקדרה שע"ג הפלטה הרי הוא נראה כמבשל. דגרע ממניח ביצים לחימום ע"ג הפלטה עצמה או בצלחת שמניחה ע"ג הפלטה שהוא אופן שאין דרך לבשל כלל בכה"ג ע"ג הפלטה. ובפשטות נראה לאסור בזה. ורק דבר שאין דרך ליתנו מבעו"י כשהוא חי לקדרה שע"ג הפלטה וכרוב המאכלים, אין בנתינתו בשבת לקדרה שע"ג הפלטה כדי לחממו משום מחזי כמבשל.
(ובעת סידור הדברים לדפוס הראני מר אחי הרה"ג זוהר כהן שליט"א שבירחון אור תורה סיון תשס"ז (עמ' תשלא) כתב הרה"ג אברהם לוי שליט"א ראש כולל בקרית ספר ששמע מהגאון רבי גדעון בן משה שליט"א ששמע ממרן מופה"ד הגר"ע יוסף שליט"א שכשמניח ביצים או אוכל יבש לסיר שעומד ע"ג הפלטה יש בו משום מחזי כמבשל ואינו דומה למניח סיר ע"ג הפלטה דשרי. ובאור תורה תמוז תשס"ז (עמ' תשצ) כתב הרה"ג יוסף חי שליט"א ששמע בשיעור מהגאון רבי יצחק יוסף שליט"א בעל הילקוט יוסף שמותר להחזיר עוף מבושל כל צרכו יבש לתוך הסיר שע"ג הפלטה ושכ"כ גם הגאון רבי דוד יוסף שליט"א בחוברת הלכות שבת (פ"ב ה"ח) שסיר העומד על הפלטה החשמלית או ע"ג אש המכוסה בטס של מתכת מותר בשבת לתת לתוכו מאכל יבש המבושל כל צרכו. ע"כ מירחון אור תורה. ולפמש"כ בסמוך לחלק בין מאכל שהדרך ליתנו מבעו"י כשהוא חי לקדרה שע"ג הפלטה כגון ביצים וכדומה, לבין רוב המאכלים שאין דרך להניחם כשהם חיים לקדרה שע"ג הפלטה כגון עופות וקציצות ואורז, אפשר שלא נחלקו. וכן נראה עיקר שברוב המאכלים שנצטננו ורוצה להחזירם בשבת לקדרה שע"ג הפלטה כדי לחממם, אין לאסור משום מחזי כמבשל, לפי שאין דרך ליתנם כשהם חיים לקדרה שע"ג הפלטה של שבת).
ב. ונראה שהיתר זה הוא אפילו לחוששים לדעת הכל בו (הביאו הבית יוסף ס"ס רנג) דס"ל שיש איסור בישול דאורייתא בהגסת תבשיל המונח ע"ג האש אע"פ שהוא מבושל כל צרכו, ומבואר דס"ל דהא דמבושל כל צורכו אין בו משום בישול אינו אלא דוקא שלא ע"ג האש, אבל ע"ג האש יש בו תוספת בישול ואסור מה"ת ולכן אסר להגיס בקדרה שע"ג האש, ולכאו' י"ל דה"ה ליתן דבר יבש המבושל כל צרכו לקדירת כלי ראשון שע"ג האש יש בו משום בישול דאורייתא לדעה זו, ובמג"א (סי' שיח ס"ק מ"ב) הביא דברי הבית יוסף בשם הכל בו ושלדעת המגיד משנה (פ"ט ה"ד) ועוד כל שאין בבישולו חיוב כגון במבושל כל צרכו, אין בהגסתו חיוב. והאליה רבה (סי' שיח אות לט) העלה להלכה לאסור להוציא בכף מהקדרה שע"ג האש אפילו דבר שנתבשל כ"צ משום שיש לחשוש לדעת הכל בו (ועי' במשנב"ר שם ס"ק קיג שחלק עליו בזה ועיי"ש בשעה"צ ס"ק קלו). ובמשנב"ר (סי' שיח ס"ק לג) העלה לאסור ליתן דבר המבושל כ"צ לקדרה שע"ג האש. ובשעה"צ שם (ס"ק מו) כתב דמקורו באליה רבה "מפני דיש מחמירין דעל האש יש בישול אחר בישול. ועוד דיש בזה משום חשש חזרה וכדלעיל בסימן רנג במג"א ס"ק לו". והמחמירין הוא דעת הכל בו. ומבואר שמפרש מש"כ הכל בו שהמגיס דבר המבושל כ"צ עובר משום איסור בישול, הוא הדין בנותנו ע"ג האש. (אמנם מש"כ בשעה"צ (ס"ק מו) בשם המג"א דיש בזה משום חשש חזרה, צל"ע, דהמג"א שם חידש דדבר יבש שניטל מעל הכירה בשבת ונצטנן אסור ליתנו ע"ג הכירה כדין נתינה בתחילה. והגר"א שם חלק ע"ז. ובביאה"ל בסי' רנג ס"ה (ד"ה ובלבד) דחה דברי המג"א והכריע כהגר"א. ומדבריו כאן משמע שרק להמג"א יש בנתינה לקדרה שעל האש משום מחזי כמבשל, אבל להגר"א שרי. וקשה, דהיכא שלא היה ע"ג הכירה בשבת לכו"ע אסור ליתנו בתחילה ע"ג הכירה. והואיל ומסכים המשנב"ר שהנותן לתוך הקדרה שעל האש כנותן ע"ג הכירה, בין להמג"א ובין להגר"א אסור וכנ"ל אות א).
ולענ"ד נראה שאף לדעת הכל בו אין איסור בישול בדבר במבושל כ"צ אלא במגיס אבל לא בנתינתו ע"ג האש. שהנה יקשה מאד להכל בו עיקר דין חזרה דשרי להחזיר קדרה ע"ג אש ממש ע"פ תנאי חזרה וכדאיתא בגמ' (שבת לח:). והיאך שרי להחזיר והלא מבשל גמור הוא אע"פ שהוא דבר המבושל כ"צ. ועל כרחך צ"ל דלהכל בו הא דיש בישול אף בדבר המבושל כ"צ היינו דוקא בהגסתו או עכ"פ בהזזת התבשיל שבקדרה המונחת ע"ג האש לפי שבהנעה זו של המונח ע"ג האש יש בה כדי להוסיף בישול גמור השייך באיכות הבישול ואינו נעשה אלא באופן זה. אבל בהנחה בעלמא שמניח דבר המבושל כ"צ, אף שמניחו ע"ג האור ממש והולך ומתחמם יותר ויותר ליכא משום בישול כיון שהוא כבר מבושל. ולכן בדיני חזרה שרק מחזיר ע"ג האש אין חשש בישול. ורק בדבר שיש לחשוש שלאחר שיתנו אל תוך הקדרה שע"ג האש יבוא להגיס, כגון בדבר נוזלי, ס"ל להכל בו שאסור ליתנו מדרבנן שמא יגיס ויעבור איסור מה"ת. וכדמוכח מלשונו שכתב (מהדורת הר' דוד אברהם עמ' ק) "ואסור לבשל ולהגיס בקדרה בעודה על האש לפי שהוא תולדת מבשל. מותר לשחוק הדלועין או בצלים בעץ פרור בתוך הקדרה אחר שהורידה מעל האש. ואסור להכניס מגריפה בקדרה להוציא הבשר ממנה בעודה על האש, מפני שמגיס בה". וכתב עוד (שם עמ' קיב) "וצריכות להזהר שלא לתת אותן המים בעוד הקדרה על האש, לפי שהן מערבות ומגיסות בקדרה כדי לערב יפה, וקיימא לן מגיס חייב משום מבשל אפילו בקדרה המבושלת כל זמן שהיא על האש. אבל ביורה עקורה אין בה משום מגיס". עכ"ל. הרי שכל מש"כ שיש בישול במבושל כ"צ אינו אלא גבי הגסה והנעת התבשיל כמבואר. וסובר שתוצאת הבישול שע"י ההגסה היא בגדר תולדה דמלאכת מבשל. ורק אם נותן מים לקדרה שע"ג האש אסור שמא יבוא להגיס ויעבור איסור מן התורה (ועי' ש"ע סי' רנג ס"ד ודו"ק. ואגב אורחא לכאו' יש לדייק מהכל בו דמדלא אסר נתינת המים לקדרה משום מחזי כמבשל, אפשר שיש להוכיח מדבריו שאין מחזי כמבשל שייך אלא רק בנתינת קדרה ע"ג האש ולא בנתינה לתוכה. וא"כ בנתינת דבר יבש לקדרה שיש בה דבר יבש דליכא למיחש שמא יגיס, שרי. ולדידן דהגסה עצמה במבושל כ"צ אינה דאורייתא, שרי אפילו בנותן יבש ללח. אך אינו מוכרח דאפשר דנקט האיסור רק משום גזרת מגיס ולא משום מחזי כמבשל לפי שהוא חמור יותר שהוא גזרה אטו איסורא דאורייתא. ולעולם איכא איסור מחזי כמבשל בנתינת דבר המבושל אל תוך קדרה שע"ג האש).
וגם המשנב"ר עצמו אע"פ שכתב בס"ק לג לאסור להכל בו אפילו ליתן דבר המבושל כ"צ לקדרה שע"ג האש, הנה בס"ס שיח הביא המשנב"ר (ס"ק קיח) דברי הכל בו שיש איסור בישול במגיס בקדרה שע"ג האש ובשעה"צ שם (ס"ק קמח) תמה על הטעם דמאי עדיפא הגסה מבישול ממש דלכו"ע במבושל כ"צ אין בו בישול, והסיק דעכ"פ בדיעבד בודאי אין לאסור בזה. ומ"מ משמע דס"ל לחלק בין הגסה לנתינה בעלמא ע"ג האש מבלי להגיס שלכו"ע ואפילו להכל בו אין בו משום בישול. וזה אינו כמש"כ בס"ק לג.
ג. ובדברי בזה הנה יש לדון במש"כ הרמב"ם (פכ"א משבת הי"ג) "השום והבוסר והמלילות שריסקן מבעו"י וכו' ואם מחוסרין שחיקה ביד מותר לו לגמור שחיקתן בשבת. לפיכך מותר לגמור שחיקת הריפות בעץ הפרור בתוך הקדרה בשבת אחר שמורידין אותה מעל האש". ע"כ. והעתיקו הש"ע להלכה בסי' שכא סי"ט. וממש"כ אחר שמורידין אותה מעל האש משמע דע"ג האש אסור, ולכאורה ע"כ היינו כהכל בו שיש בישול בדבר המבושל שהוא ע"ג האש, שאם משום מחזי כמבשל הרי דוקא בהגסה איכא מחזי כמבשל כיון שהיא פעולת בישול לפי שהיא מזרזת את הבישול אבל בשחיקה בעלמא ליכא מחזי כמבשל שהרי אינו אלא הכנת התבשיל לאכילה ע"י מעיכה לאחר שהסתיים בישולו. אבל זה אינו די"ל שבאינן מבושלות כ"צ שחיקת הריפות החמות היא פעולה שגם מזרזת את גמר בישולן, ולכן בעודן ע"ג האש אסור לשוחקן אפילו במבושלות כל צרכן משום דמחזי כמבשל (אבל אין לדחוק ולומר דאופן הנוהג בעולם בשחיקת הריפות נקט, ולאו לאשמועינן הלכתא, דדין זה כתב הרמב"ם גם בתשובה (מהד' בלאו סי' שה) והביאה הב"י ס"ס שכא וכתב ע"ז "ואפילו לפי מה שכתבתי בסי' שיח שכל שהקדרה היא רותחת אסור משום דמגיס הוי כמבשל, הכא מיד לאחר שמורידין אותה מעל האש מותר להגיס בה כיון שכבר נתבשלה כל צרכה". הרי שפירש דמורידין אותה מהאש דוקא הוא). ובאמת שמצינו בהריטב"א (החדש יח:) שכתב להדיא דאיסור ההגסה ע"ג האש הוא מדרבנן. וז"ל, "שלא אמרו שיש מגיס ביורה עקורה אלא בצבע, כי כל זמן שהוא מגיס בה מקליט הצבע יפה, אבל בתבשיל אין בו משום בישול דאורייתא אלא כשהוא ע"ג האור וקודם שיגיע למאכל בן דרוסאי. וחכמים אסרו להגיס בה אפי' לאחר בישול בעודה באש". עכ"ל.
ד. ונראה דלדעת מרן הש"ע ז"ל ע"כ צ"ל דס"ל שאין איסור מגיס במבושל כ"צ אלא מדרבנן. שהרי הביא בבית יוסף ס"ס שיח מש"כ הרמב"ם (פ"ג הי"א) "אסור להכניס מגריפה לקדרה בשבת והיא על האש להוציא ממנה בשבת מפני שמגיס בה וזה מצרכי הבישול הוא ונמצא כמבשל בשבת". ואח"כ כתב הב"י מש"כ המגיד משנה שם "ונ"ל שאין דברי רבינו אמורים במבושל כל צורכו. דהתם ודאי אפילו מחזירן על האש ומבשלן פטור. וכיון שכן אין לגזור בהכנסת המגרפה". ומדהעתיקו הב"י ולא העיר על דבריו משמע שמסכים לפירושו. וכן בכס"מ שם הביא בשתיקה מש"כ הרמ"ך דהרמב"ם מיירי בקדרה שאינה מבושלת כל צורכה. וכן מוכח להדיא שמפרש מרן ז"ל את דברי הרמב"ם כהרמ"ך והמגיד משנה ממש"כ שם בכס"מ "נראה לי שמה שכתב רבינו והיא על האש, לאו דוקא. אלא כל שהעבירה מרותחת מעל האור על האש קרי לה וכן דעת הטור ורבינו ירוחם". עכ"ל. ודין בישול כשאינה ע"ג האור על כרחך אינו אלא באינו מבושל כ"צ. וכן מבואר ממש"כ בש"ע (סי' שיח סי"ח) האלפס והקדרה שהעבירן מרותחין מע"ג האור, אם לא נתבשל כ"צ אין מוציאין בכף מהם שנמצא מגיס ואיכא משום מבשל". וממש"כ בשם הרב המגיד "וכיון שכן אין לגזור בהכנסת המגרפה", וכתב עוד הרב המגיד שם וז"ל "שכל שאין בהגסה ממש חיוב, הכנסת המגריפה מותר, וכל שיש בהגסה חיוב, אסור להכניסה", נמצא שמפרש מש"כ הרמב"ם לאסור להכניס המגריפה ‘מפני שמגיס', דר"ל שמפני שהמגיס חייב לפי שאינו מבושל כ"צ ונמצא מבשל, משו"ה להוציא בכף אסור עכ"פ מדרבנן מפני שהמוציא ביום חול דרכו גם להגיס וגזרו מוציא שמא יבוא להגיס. ומבואר שבמבושל כ"צ, אע"פ שמגיס כשהקדרה ע"ג האש, אינו חייב מה"ת (ועי' בהגהות והערות שבטור השלם סי' שיח ס"ק קכט וס"ק קלג). וא"כ על כרחך מה שכתב בבית יוסף ס"ס שכא ובש"ע שם סעיף יט לאסור שחיקת הריפות ע"ג האש, לא נתכוון לאסור אלא מדרבנן ומשום דמחזי כמבשל (עיי"ש בב"י מה שהביא מתשובת הרמב"ם, וכתב "ואפילו לפי מה שכתבתי בסי' שיח שכל שהקדרה היא רותחת אסור משום דמגיס הוי כמבשל, הכא מיד אחר שמורידין אותה מעל האש מותר להגיס בה כיון שכבר נתבשלה כל צורכה").
אמנם לולי דמסתפינא היה נלענ"ד פירוש פשוט בדברי הרמב"ם, שאין צריך לדחוק ולומר דמש"כ לאסור הכנסת המגריפה לקדרה בשבת ‘והיא על האש', על האש שכתב לאו דוקא הוא, ועוד לדחוק דמיירי באינו מבושל כ"צ, והיאך אפשר שלא יכתוב הרמב"ם את עיקר סיבת האיסור דמיירי באינו מבושל כ"צ. דלעולם אימא לך דעל האש שכתב דוקא הוא כפשטו, ולעולם במבושל כל צורכו מיירי כפשטות הדברים. והטעם דאסור להוציא במגריפה, מפני שדרך המוציא להניע ולהוליך המגריפה בתוך התבשיל שבקדרה למצוא את מבוקשו וללוכדו ולהוציאו, ונמצא שדרך המוציא להגיס. וזהו שכתב הרמב"ם אסור להכניס מגריפה לקדרה וכו' להוציא ממנה בשבת "מפני שמגיס בה". ר"ל לפי שדרכו להגיס בה. והואיל והמגיס אסור במבושל כ"צ כשהוא ע"ג האש משום דמחזי כמבשל, אף זה שעושה מעשה הגסה אף שאין כוונתו אלא לחפש חפצו מ"מ מצד מחזי הרי סוף סוף נראה כמגיס שהוא ממעשה הבישול ואסור משום דמחזי כמבשל. וזהו שכתב "מפני שמגיס בה וזה מצורכי הבישול הוא". ר"ל מעשה הגסה דעלמא מצורכי הבישול הוא. "ונמצא ‘כמבשל' בשבת". ולא מבשל ממש. שהרי באיסור מחזי כמבשל עסקינן. ולפירוש המ"מ והרד"ק והכס"מ דמיירי באינו מבושל כל צורכו הוא קצת דוחק שכתב לשון "כמבשל" דהלא מבשל דאורייתא הוא. ולדבריהם צ"ל דר"ל שהמגיס דבר שאינו מבושל כל צרכו כמבשל גמור הוא שלוקח דבר שאינו מבושל ומניחו ע"ג האש.
ה. ומ"מ נמצא דבניד"ד שאין שום פעולת הגסה דנימא דמחזי כמבשל בהגסתו, אלא רק נותן הדבר היבש המבושל כל צורכו אל תוך הקדרה שע"ג הפלטה של שבת, אין בו שום איסור לדעת הרמב"ם והש"ע, וגם לדעת הכל בו י"ל דשרי, ומצד עצם נתינתו אינו נראה כמבשל אא"כ הוא נותן דבר שהדרך להכניסו בעודו חי לקדרה שע"ג הפלטה לפי שמתבשל בקלות, כגון ביצים, וכמשנ"ת לעיל אות א'. הנלענ"ד כתבתי וה' יאיר עינינו בתורתו לבל נכשל בדבר הלכה, אמן.
ידידו עוז הדושו"ט
זמיר כהן