אור ברסלב
נזר כהן חלק אורח חיים › סימן יח

נזר כהן

חלק אורח חיים · סימן יח

סימן יז

טלטול מוצרי חשמל בשבת

שאלה: האם מותר לטלטל מוצרי חשמל בשבת כגון מאוורר או תנור חימום שרוצים להעבירו ממקום למקום כדי לקרר או לחמם מקום אחר, באופן שאין חשש שהחוט המחברו לתקע החשמלי יצא ממקומו, או שמא יש לאסור מדין מוקצה.

תשובה: הנה כבר העלנו בתשובה במקום אחר שמוקצה מחמת חסרון כיס א"א שיהיה אלא בכלי שמלאכתו לאיסור דבזה דוקא מקצים דעתם מטלטולו, כיון שלמלאכתו אסור ולמלאכה אחרת מקפידים. אבל כלי שמלאכתו להיתר אף אם מקפידים עליו שלא לטלטלו מ"מ כיון שראוי למלאכתו מותר לטלטלו (ורק אם עומד לסחורה אסור. וכן אם קובעים לו מקום ואין מטלטלים אותו משם כלל ואפילו למלאכתו מחמת הקפדה, יש להחמיר). ולפ"ז מוצרי חשמל מאותם שפעולת שימושם באיסור ומקפידים עליהם שלא יפגמו וכגון מצלמה וכדו' פשיטא דהוו מוקצה מחמת חסרון כיס. אולם יש לדון ברוב מוצרי החשמל שרק הפעלתם באיסור אבל שימושם בהיתר וכגון מאוורר, תנור חימום חשמלי (ללא חוטי להט וכדלקמן), שעון חשמלי וכדו' שפעולת חיבורם לזרם החשמל הוא מעשה איסור אולם הנאת תשמישם אח"כ דהיינו ההנאה מן הרוח שמפזר המאוורר ומן החום שמפיץ התנור והבטה בשעון וכדו' הם דברים המותרים. ואין לדונם ככלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר, דכלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר היינו שפעמים משתמשים בו לאיסור ופעמים להיתר, משא"כ הכא שכל התשמיש היתר אלא שמתחיל במעשה איסור. ומקום הספק בזה, שהנה כל כלי שמלאכתו להיתר תחילת עשייתו והכשרתו למלאכתו הוא באיסור, כגון ניסור הקרשים וחיבורם לצורת ספסל. ואולם לפי שתשמישו להיתר שיושבים עליו, הוי כלי שמלאכתו להיתר דבתר התשמיש אזלינן. ובמוצרי חשמל מלבד עצם עשייתם בתחילה ושימושם לבסוף יש פעולה שלישית והוא חיבורם לזרם החשמל ובהא מיספקא לן אם פעולה זו נחשבת כחלק מהייצור לפי שאף היא מכשירתו לתשמישו ובלעדיה כלי זה כגולם בעלמא וא"כ כיון שעצם התשמיש בהיתר הוי כלי שמלאכתו להיתר, או דלמא עשיית הכלי כבר נסתיימה ופעולת חיבורו לזרם החשמל בכל פעם שרוצים להשתמש הוי כחלק מהתשמיש והוי כלי שמלאכתו לאיסור. ואין לומר דבכל כלי שמלאכתו לאיסור איכא ג' שלבים אלו לפי שבתחילה איכא ייצור ועשיית הכלי כגון פטיש, אח"כ פעולת איסור המכשירה את הנאת תשמישו דהיינו ההכאה בו ע"ג המסמר, ולאחר מכן נהנה בהיתר מן המסמר לתלות על גבו ואפ"ה הוי כלי שמלאכתו לאיסור, זה אינו, דבכל כלי שמלאכתו לאיסור הפעולה האסורה כגון שמכה בפטיש ע"ג המסמר היא השימוש שעבורו נוצר הכלי ובזה מסתיימת פעולת הכלי, וההנאה באה אח"כ בפני עצמה, משא"כ בכלים חשמליים ההנאה מפיזור האויר או מהחימום היא השימוש שעבורו נוצר הכלי והיא דבר המותר.

ב. ונראה לפשוט ממחלוקת האחרונים בנר של חלב או של שעוה אם נידון ככלי שמלאכתו לאיסור או כמוקצה מחמת גופו. שבמג"א (סי' שח ס"ק יח) כתב דפתילה שלימה הוי כלי ומכאן מרגלא בפומיה דאינשי שמותר לטלטל נר שלם של חלב או של שעוה ומ"מ טועין הן דאינו מותר אלא כשצריך לדבר היתר. ועפ"ז כתב הבאר היטב (ס"ק טז) דלהמג"א נר הוי כלי שמלאכתו לאיסור, שהרי התיר לטלטלו לצורך גופו. אבל השערי תשובה (ס"ק טז) כתב בשם המור וקציעה דהמג"א רק כתב לפי הטעות דאינשי אבל לדינא כיון דלא חזי למאכל ולתשמיש הוי כאבנים וצרורות דאפי' לצורך גופו ומקומו אסור. עיי"ש. והנה נר הוי ממש כמוצרי חשמל לענין שמלבד ייצורו גם הפעלתו דהיינו הדלקתו הוא באיסור ואילו הנאת תשמישו שנהנים מן המאור שמפיץ אח"כ הוא דבר היתר והוא עיקר תשמישו. ועד כאן לא פליגי אלא בנר משום שגוף הנר אינו ראוי לשום תשמיש של היתר, אבל אילו היה ראוי לתשמיש היתר לכו"ע הוה כלי שמלאכתו לאיסור כיון שהדלקתו באיסור אע"פ שהנאת תשמישו בהיתר. וא"כ מוצרי חשמל הראויים לתשמיש של היתר כל שהוא אף כשאינם פועלים, וה"ה מוצרי חשמל הנ"ל כמאוורר וכדו' בשעת פעולתם שבאותה שעה ודאי שיש עליהם שם כלי (ואינם כנר הכבוי דמיירי ביה המג"א, שאינו ראוי כך לכלום והוי כעצים ואבנים לחד מ"ד. ובשעה שהוא דולק אע"פ שהוא ככלי מאור שיש בו שימוש מ"מ אסור לטלטלו משום דהוי בסיס לשלהבת וכמש"כ בשו"ע סי' רעט ס"א עיי"ש ובבאה"ל ד"ה מותר) הרי הם כלי שמלאכתו לאיסור כיון שהפעלתם באיסור ואסור לטלטלם מחמה לצל אלא רק לצורך גופם או מקומם. וכיון דהוו כלי שמלאכתו לאיסור ממילא אם מקפיד עליהם שמא יפגמו הוו מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלם אף לצורך גופם או מקומם. ואם אינו מקפיד שרי לצורך גופם או מקומם. אולם מוצרי חשמל שאינם ראויים לשום תשמיש של היתר, ואינם בשעת פעולתם, דינם תלוי לכאו' בפלוגתא הנ"ל גבי נר. וא"כ למ"ד דהוי מוקצה מחמת גופו ה"ה הכא ואסור לטלטלו לצורך גופו או מקומו אף אם אין מקפיד עליו. ובמשנב"ר שם (ס"ק לד) משמע שפוסק דמעיקר הדין הנר של שעוה הוי כלי שמלאכתו לאיסור עיי"ש. (וממה שהשיג הבית יוסף שם (ד"ה כתב בנו) על מש"כ בנו של הרשב"ץ אין ראיה דס"ל דהוי מוקצה מחמת גופו. דרק בא לחלק בין חריות דמהני בהו מחשבה לשבת עליהם להחשיבם כלי שיושבים עליו כיון שראויים להשתמש בהם בכך בשבת, לבין נר של שעוה שעצם הבאתו לביהכנ"ס אינו תשמיש של צורך גופו או מקומו וכיון שאין ראוי לשום תשמיש של היתר מה תועיל מחשבתו שחשב להביאו לביהכנ"ס. ולעולם אימא לך דס"ל שנידון ככלי שמלאכתו לאיסור). וכן פסק בשמירת שבת כהלכתה (פכ"א ס"ו) שנרות שעוה אינם כגזרי עצים דהוו מוקצה מחמת גופו, כיון שהגזרי עצים אינם נחשבים לכלי משא"כ נרות שעוה שמתחילתם נוצרו במיוחד להדלקה. עיי"ש. וא"כ כ"ש שמוצרי חשמל יש להם שם כלי כיון שאינם עומדים לשימוש המכלה אותם כנר. ועי' בבעל המאור ריש פרק מי שהחשיך ובחי' הרשב"א שם (קנד: ד"ה והא) שנחלקו בכלי שאינו ראוי להשתמש בו בשבת לצורך גופו אם נאסר ממילא לטלטלו אף לצורך מקומו וע"ע בהגהות רעק"א ס"ס רס"ו ובמק"א הארכתי בזה. אמנם אין כל זה ענין למאוורר ושעון חשמלי וכדו' דבזה כיון שראוי לטלטל המאוורר והשעון וכדו' למקום אחר להשיב רוח ולדעת השעה באותו מקום, שפיר חשיב ראוי להשתמש בגופו.

ג. ובהציעי הספק הנ"ל בפני ידידי הרה"ג ר' סימן טוב כהן שליט"א אמר להביא ראיה מפמוט שהוא כלי שההדלקה בו הוא מעשה איסור והנאת תשמישו אח"כ מן האור בהיתר והוי כלי שמלאכתו לאיסור. והנה בחי' הרשב"א ר"פ כל הכלים (קכב: ד"ה אמר) משמע שפמוט הוא כלי שמלאכתו להיתר לפי שאין המלאכה נעשית בגופו כקורנס וכדו' אלא על גבו שמדליקין עליו. והוא אינו נאסר כשהדליקו בו באותה שבת אלא מדין בסיס. הנה לשונו, אמר רב יהודה קורנס של אגוזים לפצוע בו את האגוזים הא של נפחים לא דקסבר רב יהודה כל דבר שמלאכתו לאיסור כלל לא וכו' ויש מקשים היכי קאמר רב יהודה דדבר שמלאכתו לאיסור אינו ניטל כלל והא איהו הוא דאמר בשלהי פרק כירה (מו.) גבי נר דמשחא שרי דנפטא אסיר (בית הקיבול של שמן שמדליקין בו מותר לטלטלו, ושל נפט אסור לטלטלו משום דמאיס) ותירצו דשאני נר שהוא אינו משמש מלאכת איסור אלא שנעשה בסיס לנר ושמן ופתילה והיינו נמי טעמא דפמוטות. עכ"ל הרשב"א. והו"ד בקצרה בפני יהושע פרק כירה (מו. ד"ה בא"ד וד"ה בגמ' אמר) לאחר שכתב מדנפשיה דמנורה מלאכתה להיתר כיון שאין עושין מלאכה בגוף הכלי עיי"ש. אמנם התוס' ר"פ כל הכלים (ד"ה רחת) הקשו קושיית היש מקשים שכתב הרשב"א ותירצו באופן אחר ומוכח דס"ל דפמוט הוי כלי שמלאכתו לאיסור עיי"ש. גם בחי' הריטב"א הנד"מ מכת"י הקשה קושיה זו ותירץ שלאחר שהקשה רבה לדרב יהודה בר"פ כל הכלים מסיפא דמתניתין והכריח שכלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו הדר ביה רב יהודה ואמר נר דמשחא שרי. ומוכח שגם להריטב"א פמוט הוי כלי שמלאכתו לאיסור. אמנם אפשר שגם הרשב"א מודה לזה אליבא דאמת, שכתב אח"כ וז"ל אבל מ"מ עדיין קשה דהא איהו שרי כלי קיואי לעיל בר"פ אלו קשרים (קיג.) וכלי קיואי כלים שעושין בהן מלאכת איסור הן וי"ל דהנהו לבתר דשמעה להא מרבה אמרינהו דהא אותביה רבה ואיתותב עכ"ל. ומדנקט "דהנהו" ולא "דזה" משמע דקאי האי שינויא גם אקושיה קמא וא"כ נמצא הרשב"א במסקנתו כהריטב"א שהקשה מעיקרא מפרק כירה ומפרק אלו קשרים ותירץ תירוץ זה על שניהם. ומ"מ אף אם חולק וסובר לדינא שפמוט הוא כלי שמלאכתו להיתר מ"מ ממש"כ הטעם לזה לפי שאין עושין בגופו מלאכה ולא כתב לפי שהנאת תשמישו הוא בהיתר ורק הדלקתו באיסור הוי כלי שמלאכתו להיתר, משמע דבכה"ג הוי כלי שמלאכתו לאיסור. ואע"פ שיד הדוחה נטויה לומר דחד מנייהו נקט וליכא ראיה לא לכאן ולא לכאן, מ"מ דיינו בראיה מהתוס' והריטב"א ומהא דנר של שעוה הנ"ל דמוכח מנייהו שכל שהפעלתו באיסור והנאת תשמישו בהיתר וכגון מאוורר תנור חימום חשמלי שעון חשמלי וכדו' הוי כלי שמלאכתו לאיסור. וממילא אם מקפיד עליו שלא להשתמש בו שימוש אחר הרי זה מוקצה מחמת חסרון כיס (והלום ראיתי שבמג"א סי' רעט ס"ק יב כתב שנר חרס או נפט הוי כלי שמלאכתו לאיסור. ובהג"ה רעק"א שם כתב שכ"כ התוס' הנ"ל ובדף כב. אבל הרשב"א ועוד חולקים עיי"ש). וע"ע במש"כ הגר"נ קרליץ שליט"א בספרו חוט השני ח"ג (עמ' סא).

ד. וכדברינו מצאתי שכתב הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סי' מט) לענין טלטול שעון חשמלי או מאוורר, שאע"פ שהנאת תשמישם בהיתר הוו כלים שמלאכתם לאיסור. וז"ל "הנה שלא לצורך גופן ומקומן יש טעם גדול לאסור שהרי הכח שעושה במלאכה בהן הוא באיסור ע"י חיבורן להעלעקטרי, אף שאין עצם מלאכתן ענין איסור, דהוראת השעות וגלגול הפען לעשות רוח אינו איסור, כיון דעכ"פ נעשו באיסור. אבל לצורך גופן ומקומן מותר משום שהם כלים דהשעון הוא כלי וכו' וכלים שמלאכתם לאיסור מותר לטלטלן לצורך גו"מ אף כשעצם המלאכה הוא ענין אסור כקורנס וכו' וכ"ש באלו שעצם מלאכתן אינו ענין איסור רק שנעשו ע"י איסור. עכ"ל. וכ"כ עוד באו"ח ח"ד (סי' צא אות ה) שכל כלי החשמל כשעון ומנורה וכדו' הם מוקצה אבל כדין כלים שמלאכתן לאיסור שלצורך גו"מ מותר להזיזם. עכ"ד.*) וע"ע בשלחן שלמה להגרש"ז אוירבך זצ"ל (סי' שח ס"ק יג) שכתב להתיר לטלטל מאוורר ורדיאטור וכתב עוד (ס"ק יח) דכיון דכלי שמלאכתו להיתר ולאיסור מותר לטלטלו, א"כ "כל כלי שפועל בזרם החשמל וראוי לשימוש בשבת וכו' שפיר מותר לטלטלו במקצת". ור"ל שלפי שהוא מחובר לחשמל מקרי ראוי לטלטול במקצת כיון שכבול הוא לתקע וא"א לטלטלו הרבה. ובשו"ת מנחת שלמה (סי' ט עמ' עה) כתב, דבשעה שהמאוורר מנותק מקרי מלאכתו לאיסור "כיון שעומד לחיבור עם הזרם שאסור לעשותו בשבת, ודמי לשעון שעמד מלכת דחשיב מוקצה. מ"מ לאחר שהוא כבר מחובר אינו עומד אלא להעבירו ממקום למקום, שהוא היתר וכו' מ"מ נראה דמלאכתו לאיסור היינו דהכלי עומד שהאדם יעשה בו מלאכת איסור, אבל בגלל זה שהכלי פועל ועובד ע"י זרם אין זה חשיב כמלאכתו לאיסור" עכ"ל. אמנם בסוף דבריו שם חזר להסתפק דאולי הוי כלי שמל"א, אך לא בגלל הזרם, אלא דלמא מכיון שהיה לו שם מלאכתו לאיסור קודם שהפעילו, תו לא פקע ממנו שם זה. ע"כ. ובספר אור לציון (ח"ב פכ"ו תשובה א בהערה) להגרב"צ אבא שאול זצ"ל כתב שכל כלי החשמל הם כלים שמלאכתם לאיסור. אלא שכתב שמלבד כלים מעטים שיש להם שימוש היתר בשבת כגון קומקום חשמלי ששומרים בו מים ומוזגים ממנו ולכן דינו רק ככלי שמלאכתו לאיסור, רוב הכלים החשמליים יש להם דין מוקצה מחמת חסרון כיס כיון שמקפידים עליהם שלא להשתמש בהם לתשמיש אחר. עיי"ש.

והנה מש"כ שרוב הכלים החשמליים הוו מוקצה מחמת חסרון כיס לפי שאדם מקפיד שלא להשתמש בהם לתשמיש אחר, לכאו' ישנם כלים חשמליים שמה שאין משתמשים בהם לתשמיש אחר הוא מפני שאינם ראויים לשום תשמיש אחר ולא מחמת שמקפיד עליהם. וכגון רדיאטור חשמלי (תנור צלעות) וכיוצ"ב משאר כלים חשמליים שאינם עדינים ואין מקפידים עליהם יותר ממברג ועפרון וכדו' שלא משתמשים בהם שום שימוש אחר, אך לא מחמת שחס עליהם, ולכן לא הוי מוקצה מחמת חסרון כיס, וה"ה בנד"ד. (והן עתה הראני אחי הרה"ג זוהר כהן שליט"א שכ"כ הגרש"ז אוירבך זצ"ל בשלחן שלמה סי' שח אות י לענין כלים שמלאכתם לאיסור וז"ל "לכאו' היה נראה לומר דכיון דרוב כלים שמלאכתם לאיסור אדם מקפיד עליהם שלא יתקלקלו כמו מנורת נפט וכדומה, א"כ יחול עליהם שם מוקצה מחמת חסרון כיס. אמנם י"ל דמה שאדם מקפיד עליהם הוא לא משום שימוש הכלי, אלא מחמת הצורה המיוחדת של הכלי שאינה נוחה לשימוש אחר, אבל אין הכי נמי אילו גליל המנורה היה עשוי מחומר אחר ובצורה אחרת היה האדם משתמש בו גם לדברים אחרים, שהרי רגילים לטלטל את המנורה ממקום למקום, משא"כ סכין של מילה וכדו' אדם מקפיד מאד שלא לפוגמה כיון שהיא של מילה ולכן חל עליה שם חסרון כיס"). ויתירה מזאת נראה, שהרדיאטור וכל הדומה לו אמנם אינו ראוי לתשמיש אחר, אך מ"מ הוא ראוי לטלטלו לצורך גופו מחמת עצם תשמישו הרגיל דהיינו שיחמם חדר אחר. וכמו כן מאוורר וכדו' אף אם נאמר שעל המאוורר מקפידים משום עדינותו שלא לטלטלו שלא לצורך או לצורך שימוש אחר, מ"מ נראה שמותר לטלטלו להפיץ אויר במקום אחר. דדוקא כלי שמלאכתו לאיסור שאינו ראוי להשתמש כלל בשבת במלאכה שנוצר עבורה ומקפידים עליו שלא להשתמש בו לתשמיש אחר, בזה אמרינן דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס כיון שמקצה דעתו ממנו לפי שלעיקר מלאכתו, אסור, ולמלאכה אחרת, מקפיד. אבל כלי שמלאכתו לאיסור שיש בו הנאת היתר בשבת בעצם מלאכתו הרגילה, אע"פ שמקפיד עליו ממלאכה אחרת מ"מ לא הוי מוקצה מחמת חסרון כיס כיון שאינו מקצה דעתו ממנו להשתמש בו במלאכתו הרגילה. ולפ"ז גם אם יימצא מי שמקפיד על רדיאטור שלא להשתמש בו למלאכה אחרת, ובאחרונים מובא דבמוקצה מחמת חסרון כיס אזלינן בתר דעת הבעלים, מ"מ כיון שאינו מקפיד עליו לטלטלו למלאכתו הרגילה דהיינו להעבירו ממקום למקום לחמם או לקרר אין לו דין מוקצה מחמת חסרון כיס אלא רק דין כלי שמלאכתו לאיסור דשרי לטלטלו לצורך גופו או לצורך מקומו.

ה. ואגב אורחא אכתוב מאי דקשיא לי בעיקר הך מילתא שכתבו האחרונים ז"ל שבמוקצה מחמת ח"כ אזלינן בתר דעת הבעלים, שהנה כן כתבו הלבושי שרד (סי' שח סעיף א) והפמ"ג (א"א שם ס"ק ב) והמשנב"ר (שם ס"ק ו) ומקור דבריהם במש"כ המגן אברהם (ס"ק ב) על המבואר בש"ע (סעיף א) דקורנס של בשמים שמקפידים עליו שלא יתלכלך הוי מוקצה מחמת חסרון כיס. וכתב המג"א "אבל במקום שאין מקפידים עליו שרי כמש"כ סעיף ג'." עכ"ל. ובסעיף ג' כתב הש"ע "כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו בין לצורך גופו כגון קורנס של זהבים או נפחים לפצוע בו אגוזים בין לצורך מקומו". ובלבושי שרד כתב על דברי המג"א "ר"ל דהכל תלוי בדעת האדם. וכמו קורנס של זהבים בסעיף ג' דמסתמא אין מקפיד לא מקרי מוקצה מחמת ח"כ, ה"נ בקורנס של בשמים ודומיהם אם אינו מקפיד שרי". עכ"ל. וצ"ע דמנ"ל ללמוד מקורנס של זהבים להיכא שדרך העולם להקפיד ורק הוא אינו מקפיד, הא מדנקט ליה הש"ע בסתם כדוגמא לכלי שמלאכתו לאיסור משמע שכן הוא סתם קורנס של זהבים, כיון שאין דרך אנשי הזהבים להקפיד עליו אע"פ שמיועד להכות בו ע"ג זהב שהוא דבר יקר. ורק קורנס של בשמים מקפידים עליו אנשי הבשמים שלא יקלוט ריח ממקום אחר שישתמשו בו שם ויקלקל הבשמים שכותשים בו ולכן בסתם הוי מוקצה מחמת חסרון כיס. וכוונת המג"א רק לומר דדבר שברוב המקומות מקפידים עליו שלא להשתמש בו לשימוש אחר, ויש מקום אחד שאין תושביו מקפידים, הרי באותו מקום אינו מוקצה מחמת ח"כ אלא דינו כדין כלי שמלאכתו לאיסור שנתבאר דינו בסעיף ג'. והלבושי שרד הבין ששולח לסעיף ג' ללמוד מקורנס של זהבים לכל מקום שהאדם הפרטי אינו מקפיד. והרי לזה אין ראיה משם. אלא לפי שכתב המג"א שבמקום שאין מקפידין עליו ‘שרי', שלח לסעיף ג' לומר שאינו מותר לגמרי בטלטול, אלא כדין המבואר שם לענין כלי שמלאכתו לאיסור. וע"ע במג"א ס"ק יח וס"ק ע"ח שכתב ג"כ לשון "וכמ"ש ס"ג" "ועיין ס"ג" וכוונתו רק לומר ששם נתבאר דין כלי שמלאכתו לאיסור ותו לא. וכן יש להעיר על מש"כ הפמ"ג שם (א"א ס"ק ב) "עיין מג"א דהכל תלוי בדעתו. אם אין מקפיד לא הוה לדידיה מוקצה מחמת חסרון כיס כמו קורנס של זהבים". וכ"כ המשנב"ר שם (ס"ק י) "ואם הוא אינו מקפיד, לא הוי לדידיה מוקצה מחמת חסרון כיס". וצ"ע. ושו"ר מש"כ במחצית השקל שם (ס"ק ב) לבאר דברי המג"א וז"ל "כמש"כ סעיף ג' דמתיר בקורנס של נפחים ושל זהבים כיון דאין מקפידים עלייהו, אם כן הוא הדין בקורנס של בשמים במקום שאין מקפידין שרי. ואפשר דלשון במקום שאין מקפידים שכתב המג"א הוא לאו דוקא. דאפילו מקפידים באותו מקום ורק אותו אדם אינו מקפיד עליו ג"כ מותר". ע"כ. ולענ"ד נראה שכוונת המג"א לומר שלשון הש"ע לענין מוקצה מחמת חסרון כיס "והוא הדין לקורנס של בשמים שמקפידים עליו שלא יתלכלך" ניתן לפרשו בשני דרכים. האחד, "וה"ה לקורנס של בשמים ‘במקום' שמקפידים עליו שלא יתלכלך", והשני "וה"ה לקורנס של בשמים ‘לפי' שמקפידים עליו שלא יתלכלך". והנפק"מ ביניהם שלפירוש הראשון במקום שלא מקפידים אינו מוקצה מחמת ח"כ, ולפירוש השני אפשר שלפי שהוא דבר שמקפידים עליו הרי הוא מוקצה מחמת ח"כ גם במקום שאין מקפידים לפי שבטלה דעתם אצל רוב המקומות. ומבאר המג"א שאף שפשט הש"ע שבא ליתן טעם ‘לפי' שמקפידים עליו, מ"מ כוונתו שזהו דוקא ‘במקום' שמקפידים עליו. וזהו שכתב המג"א "אבל במקום שאין מקפידים עליו שרי כמש"כ סעיף ג'." ולעולם אימא לך שבמקום שמקפידים עליו אע"פ שהאדם הפרטי אינו מקפיד, בטלה דעתו אצל כל אדם והוי מוקצה מחמת ח"כ.

ו. עוד רגע אדבר בהא דמספקא לי בדין תנור חימום וכדו' שיש בו חוט תיל לוהט ומכשיר חשמלי שיש בו נורה דולקת העשויה מתיל פנימי לוהט, אם יש לאוסרם בטלטול מדין בסיס לדבר האסור וכדאיתא בגמ' שבת (מז.) הנח לנר שמן ופתילה הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור דהיינו לשלהבת והכא נמי יש שלהבת בתיל ובנורה. ומקום הספק הוא שהנה הדבר ברור שאין שייך בסיס לדבר האסור אלא באיסור והיתר הנפרדים זה מזה ורק שההיתר מונח ע"ג האיסור, אבל לא בכלי אחד מחובר שבזה אזלינן בתר הכלי שמותר לטלטלו והחלק המוקצה מקבל ג"כ שם כלי ובטל אליו. והכא הן התיל הוא חלק מהתנור וכן הנורה. ובשלמא גבי שלהבת שבפתילת הנר, הנר והשמן והפתילה נעשים בסיס לה כיון שאינה חלק מהם אלא רק אחוזה בהם ע"י שהעבירוה אליהם ממקום אחר והוי כאיסור המונח על היתר. אבל בתיל הלוהט אין כאן שלהבת האחוזה בו אלא הוא עצמו מתלהט מהחשמל ונעשה גחלת, וא"כ אפשר דחשיב התיל הלוהט כתיל ללא שלהבת שהוא חלק מהכלי ונידון כמותו. אמנם יותר מסתבר שלאחר שנוצר הלהט שבתיל הרי זו שלהבת ממש האחוזה בתיל ומה לי אם באה ממקום אחר כבנר או נוצרה מגוף התיל. וראיתי בשו"ת אגרות משה (או"ח ג סי' נ) שכתב לדון בשימוש בשמיכה חשמלית בשבת מצד שנעשית השמיכה בסיס להעלעקטרי, וצדד להקל מצד שאין בסיס למחובר, ואח"כ כתב "אבל לבד זה, הא בעצם כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו. ומה שהנר אסור בטלטול וכו' אבל הדבר המדליק בעלעקטרי וכן הדבר הנדלק נחשב זה ודאי כלי שתשמיש שלו הוא להדליק ולהידלק, וכיון שהוא כלי הרי הוא מותר לצורך גופו ומקומו וממלא גם הבסיס כן. ולכן ברור שאין בטלטולו איסור מוקצה ולא איסור בסיס לדבר האסור. עכ"ד (ועיי"ש שהצריך היכר שמא יבא להגביר או להפחית החום). ואפשר שגם בניד"ד שהחוט מתלהט יורה להתיר לצורך גופו ומקומו כיון שהוא כלי שתשמישו לדלוק ולהידלק. אמנם בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סי' כח) כתב להתיר השימוש בסדין חשמלי בשבת כיון שזרם החשמל אינו ניכר לעין ומשו"ה לא הוי הסדין בסיס לדבר האסור. ומשמע שבחוט לוהט דעתו לאסור. וכן ראיתי במנוחת אהבה (ח"א פכ"ד סל"ד) שהעלה לאסור בכה"ג מטעם בסיס. ושו"ר שכ"פ בילקוט יוסף (שבת ח"ב עמ' תכה-תכח) בשם הגאון אביו מרן שליט"א וכתב שהמיקל ברדיאטור ובקומקום חשמלי שיש בהם נורה דולקת יש לו על מה שיסמוך לפי שאינה עיקר עיי"ש.

הכלל העולה: כלים חשמליים הרי הם כלים שמלאכתם לאיסור אע"פ שהנאת תשמישם בהיתר. ולכן אין לטלטלם אלא לצורך גופם או מקומם. ואם מקפיד עליהם שלא לטלטלם שמא ייפגמו, הרי הם מוקצה מחמת חסרון כיס. ואף על פי כן, אם מבקש לטלטלם ממקום למקום בשעת פעולתם כדי להשתמש בהם, והם מיועדים לטלטול זה, וכגון מאוורר הניצב ע"ג עמוד ומיועד לטלטול, מותר לטלטלו בשעת פעולתו כדי להשתמש בו במקום אחר. וכלי חשמל שיש בהם תיל לוהט כגון תנורי חימום מסויימים יש לחשוש בהם לדין בסיס לדבר האסור ואין לטלטלם אף לצורך גופם או מקומם. ומכשיר חשמלי שיש בו נורה דולקת שאין בה חוט לוהט, אין לחשוש בו לבסיס לדבר האסור.

תוכן העניינים

נזר כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה