חלק אורח חיים · סימן יז
אם מותר לטלטל בשבת כלי היתר יקר שמקפידים עליו לשומרו אבל אין חוששים לטלטלו לתשמיש שהוא מיועד עבורו
שאלה: בדבר אלבום תמונות משפחתיות וכל כיוצא בו מדברים ששימושם של היתר אבל מקפידים עליהם לשומרם לרוב יוקרם וחשיבותם, אם יש לאוסרם בטלטול בשבת אפילו לצורך שימושם הרגיל משום מוקצה מחמת חסרון כיס שאסור לטלטלו לצורך גופו או מקומו.
תשובה: הנה פשטות הטעם דאסור לטלטל מוקצה מחמת חסרון כיס כסכין של שחיטה ושל סופרים וכדו' אף לצורך גופו, הוא משום דדרך ב"א להקצות דעתם לגמרי מלהשתמש בכלי זה בשבת, לפי שלצורך השימוש שאין מקפידים בחול לטלטלו עבורו דהיינו למלאכה המיוחדת לו כשחיטה ותיקון הקולמוס, א"א לטלטלו כיון שמלאכות אלו אסורות בשבת, ולטלטלו לצורך מלאכה אחרת של היתר כגון חיתוך ירקות וכדו' ג"כ מקצים דעתם ממנו משום ההקפדה שמקפידים שלא להשתמש בכלים אלו אלא לצורך מלאכתן. אמנם צריך להבין מפני מה כלי שמלאכתו לאיסור שמקפידים עליו שלא להשתמש בו לתשמיש אחר, אסורים לטלטלו לצורך מקומו. ובשלמא דבר העדין כ"כ עד שמקפידים עליו אף בחול אפילו שלא להזיזו ממקומו שמא יפגם, שפיר. דגם מלטלטלו לצורך מקומו מקצים דעתם. אבל דבר שרק מקפידים עליו שלא להשתמש בו למלאכה אחרת אבל אין מקפידים להזיזו ממקומו כשצריכים למקומו, לענין זה הא הוו"ל ככלי שמלאכתו לאיסור בעלמא דשרי לצורך מקומו.
ובשלמא לדעת בעל המאור דס"ל (ר"פ מי שהחשיך והובא בחידושי הרשב"א שם קנד: ד"ה והא) "שכל שאינו ראוי בשום צד לטלטלו לצורך גופו, אין מטלטלין אותו לצורך מקומו". וטעמו צ"ל משום דס"ל שכל שאינו ראוי לשימוש בגופו, בטל מעליו שם כלי והוי כמוקצה מחמת גופו שאסור לטלטלו לצורך מקומו. וכן מתבאר ממש"כ הרמב"ן בחי' שם (ד"ה כי קאמר) וז"ל, אבל השתא דאמרן דלא חזיין כלל ולית בהו תורת כלי שאינן ניטלין לא לצורך גופן ולא לצורך מקומן וכו' עיי"ש. וכעין זה כתב מדנפשיה הפמ"ג (בא"א סי' שח ס"ק יב) וז"ל, כללא דמילתא כל שראוי לשום תשמיש, שרי לגופו ואף למקומו. משא"כ כשאין ראוי לתשמיש בשבת ויו"ט, אף דתורת כלי עליו מה מהני, ואסור למקומו. ע"כ. א"כ לפ"ז אתי שפיר הא דמוקצה מחמת ח"כ אסור לטלטלו אף לצורך מקומו גם היכא שאין מקפידים עליו לטלטלו בעת שצריכים למקומו שלפי שאין בו שימוש בגופו בטל מעליו שם כלי ואף לצורך מקומו אסור לטלטלו. וכ"כ הגרעק"א בהגהותיו לש"ע ס"ס רסו (ד"ה בא"ד אלא) וז"ל, מבואר בתוס' וכו' א"נ דשיעור דבריהם כך הוא דכלים שמלאכתן לאיסור ויש בהם תשמישי היתר דרגילים בחול כמו קורנס לפצוע אגוזין, בזה אף למקומו מותר דכל שיש לו מציאות היתר טלטול בשבת לגופו היינו לתשמישים הרגילים בו בחול מותר גם לצורך מקומו. אבל שופר דאין רגילים ליתן בו מים לתינוק וליכא מציאות טלטול לגופו בזה גם לצורך מקומו אסור. ומה"ט ניחא דמשמעות הפוסקים דמוקצה מחמת חסרון כיס אסור לטלטל בשום ענין. ובנזירות שמשון ר"ס ש"ח טען דלצורך מקומו לשתרי דאין בזה חסרון כיס ולפי הנ"ל ניחא דכל שאין מציאות היתר טלטול לצורך גופו גם לצורך מקומו אסור. עכ"ל הגרעק"א ז"ל.
אבל לדעת הרשב"א בחי' שם דפליג וס"ל דאף דבר שאין שייך בו היתר טלטול לצורך גופו מותר לטלטלו לצורך מקומו, ועיי"ש שכן גם שיטת רש"י, מפני מה ייאסר לטלטלו לצורך מקומו. ואמנם בספר נזירות שמשון (סי' שח ס"א) שהביא הגרעק"א מסיק לדינא דמוקצה מחמת חסרון כיס מותר לטלטלו לצורך מקומו. ומש"כ בבית יוסף שכיון שמצינו בתוס' (קכג: ד"ה וסכינא) ובתשובות הרא"ש (כלל כב סי' ח) שאסור לטלטל מוקצה מחמת חסרון כיס לצורך גופו כל שכן שאסור לטלטלו לצורך מקומו כדמשמע בגמ' דלצורך גופו עדיף מלצורך מקומו, וגם מהרמב"ם שלא הזכיר ההיתר דלצורך גופו ומקומו במוקצה מחמת חסרון כיס כבכלי שמלאכתו לאיסור נמי משמע דאוסר גם לצורך מקומו, ועפ"ז פסק כן בש"ע (ר"ס שח) דמוקצה מחמת חסרון כיס אסור לטלטלו לצורך מקומו, יש לדחות דלרבא לצורך גופו ולצורך מקומו שווים במשקל ועוד דזיל בתר טעמא דמקפיד עליו והרי לטלטלו למקומו אינו מקפיד ולכן דייקו התוס' בלשונם שאסור לטלטלו לצורך גופו. וגם מהרמב"ם אין ראיה דדרכו לילך בדרך הגמ' וכיון דבגמ' הוזכר גבי כלי שמלאכת לאיסור אף הוא הזכירו שם. עכת"ד הנזירות שמשון.
ומשמע דמחלוקת מרן הב"י והנזירות שמשון תלויה במחלוקת הראשונים הנ"ל דמרן הש"ע ס"ל כבעל המאור והרמב"ן דבטל ממנו תורת כלי כיון שא"א לטלטלו לצורך גופו ולפיכך אסור לטלטלו אף לצורך מקומו וסובר שכן גם דעת הרמב"ם מדלא כתב היתר הטלטול דלצורך מקומו, והנזירות שמשון סובר כדעת הרשב"א ורש"י. ולפ"ז להרשב"א ורש"י מותר לטלטל מוקצה מחמת ח"כ לצורך מקומו וכן נראה ממש"כ הרעק"א הנ"ל ליישב קושית הנזירות שמשון ע"פ מה שפירש דברי התוס' כשיטת בעל המאור והוא ז"ל הביא מחלוקת הרשב"א ובעל המאור באותו סימן סעיף ט'. ומשמע דס"ל דלהרשב"א צדקו דברי הנזירות שמשון (וע"ע בשו"ת רעק"א ח"א סי' כב ובספר תהלה לדוד סי' רסו ס"ח). אמנם ממש"כ הב"י דכ"ש שאסור לצורך מקומו דלצורך גופו עדיף וכו' משמע דאתי מטעם אחר ולא מטעם שבטל ממנו תורת כלי. וא"כ אפשר דגם להרשב"א ורש"י אסור לטלטל מוקצה מחמת ח"כ לצורך מקומו אע"פ שלא בטל ממנו תורת כלי משום דלצורך גופו עדיף מלצורך מקומו. אלא שללא טעם ביטול תורת כלי הסברא קשה. ואפשר עוד לבאר דס"ל לאסור ע"פ מש"כ בשער הציון (סי' שי ס"ק יט) בשם הבית מאיר דמוקצה מחמת חסרון כיס אינו אלא כשהדרך להקפיד ולייחד לו מקום כסיכי זיירי ומזורי בגמ' שבת קכג. ומטעם זה כתב שכיס המיוחד למעות אינו אלא כלי שמלאכתו לאיסור ולא מוקצה מחמת ח"כ כיון שאין דרך להקפיד לייחד לו מקום. וכדבריו משמע בטור ר"ס ש"ח שכתב כל הכלים ניטלים בשבת חוץ מכלים שאדם חס עליהם כגון סכין וכו' שמקפיד עליהם "שלא לטלטלם" כדי שלא יפגמו. ע"כ. ומעתה כיון שמוקצה מחמת ח"כ אינו אלא כשמקפיד שלא לטלטלו ממקומו, שפיר י"ל דמקצה דעתו גם מזה ולכו"ע אסור לטלטלו אף לצורך מקומו. אמנם בש"ע שם שינה מלשון הטור וכתב כל הכלים ניטלים בשבת חוץ וכו'. שמקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר. ועי' בשמירת ש"כ (פ"כ הערה נ) שכתב בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל דכוונת הבית מאיר שהדרך להקפיד על כל שינוי מקום שלא לצורך, שהרי מצלמה וכדו' אין מייחדין לו מקום. ע"כ. ומ"מ למעשה ברור דאנן אשולחנו הטהור של מרן ז"ל סמכינן דאסר לטלטל מוקצה מחמת חסרון כיס אף לצורך מקומו וכתב בבית יוסף שכן משמע דעת הטור והרמב"ם וכבר נתבאר שכן הוא גם דעת בעל המאור והרמב"ן וכן פירש הגרעק"א בדעת התוס'. ואפשר שמודים לזה גם הרשב"א ורש"י.
ב. עכ"פ לפי משנ"ת דהטעם דמוקצה מחמת חסרון כיס אסור לטלטלו לצורך גופו הוא משום שהדרך להקצות הדעת לגמרי ממנו כיון שלמלאכתו אסור בשבת ולמלאכה אחרת המותרת מקפיד, א"כ נמצא שאין שייך מוקצה מחמת חסרון כיס אלא בכלי שמלאכתו לאיסור, דבזה שייך הטעם הנ"ל, אבל כלי שמלאכתו להיתר אף דקפיד עליה שלא להשתמש בו לתשמיש אחר שלא יפגם, לא הוי מוקצה מחמת חסרון כיס כיון שאינו מקצה דעתו מלהשתמש בו למלאכתו גופא שהיא להיתר ומשו"ה גביע כסף יקר וכדו' מותר לטלטלו. אמנם דבר שמקפיד עליו שלא להשתמש בו אף למלאכתו, וכגון שעומד לסחורה, הרי זה מוקצה וכדאיתא בש"ע (סי' רנט ס"א) גבי גיזי צמר העומדים לסחורה דהוו מוקצה ובמג"א שם (ס"ק ד) כתב ודוקא כשמקפיד עליהם. ע"כ. והיינו דהוו מוקצה מחמת חסרון כיס (וע"ע במג"א סי' שח ס"ק ג ובשעה"צ שם ס"ק ה). ונראה שאפילו כלים שמלאכתם להיתר אסור לטלטלם בכה"ג, דכיון שיחדן לסחורה וקפיד עלייהו מקצה דעתו לגמרי מהם. וכ"כ בחזו"א (סי' מב ס"ק טז) וז"ל, נראה דמיירי אף בכלים שמלאכתן להיתר כגון כפות וסכינין שבחנותו וכיון שמקפיד עליהן לשמש בהן שלא יהיו נראין כישנים ויוזלו בעיני הלקוח, חשוב מוקצה אף לר"ש. ואע"ג דלפעמים נשבר סכינו בשבת וחפצו ליקח לתשמיש ביתו מסכיני חנותו מ"מ חשיב מוקצה כיון דלא שכיח כלל וחשיב כגרוגרות וצמוקים. ולא דמי לתמרי דעסקא, דהתם שכיח שיאכל מהן. אבל מדעם דלא מקפיד עליה חשיב כתמרי דעיסקא וכו' עכ"ל. וע"ע בחזו"א סי' מג (ס"ק יז) וסי' מא (ס"ק טז) בדין קביעות מקום בכלי דלא קפיד עליה ובמה שכתבנו בזה במקום אחר (והובא לעיל בסימן הקודם. ואע"פ ששם העלנו להקל בכלי שמלאכתו להיתר שקובע לו מקום לנוי וכדו', היינו משום שקביעות מקום מחמת סיבת נוי וכובד וכדו' אינה הקצאת דעת גמורה, משא"כ מחמת הקפדת ממון).
ג. ובעיקר הדבר דאין שייך מוקצה מחמת חסרון כיס אלא בכלי שמלאכתו לאיסור, הנה מלבד הסברא האמורה, כן מוכח גם בגמ' ובפוסקים דבדוגמאות דנקטי למוקצה מחמת ח"כ לא הזכירו כלל כלי שמלאכתו להיתר (וסכינא דאשכבתא בדף קכג: פירשו ר"ח והתוס' ורוב הראשונים דהוא סכין של שחיטה. ואפי' לרש"י דפירש שהוא סכין של בית המקולין שהקצבים מקצבים בו בשר אפשר דהוי כלי שמלאכתו לאיסור כיון שמחתכין בו לפי מדה וקצבה. א"נ כיון שמיוחד למקולין) ואם איתא דשייך מוקצה מחמת ח"כ גם בכלי שמלאכתו להיתר הוו"ל לאשמעינן רבותא זו להדיא. ועוד שא"כ נמצאת אוסר לטלטל כל תכשיט יקר ערך משום מוקצה מחמת ח"כ ובהדיא אמרינן בברייתא בפרק כירה (מו:) השירים והנזמים והטבעות הרי הן ככל הכלים הניטלים בחצר. וכן משמע בפרק במה אשה (נט:) גבי עיר של זהב. וכן יש לדקדק ממש"כ הטור (ר"ס שח) כלי שמלאכתו לאיסור יכול לטלטלו בין לצורך גופו בין לצורך מקומו. לצורך גופו, כגון קורנס וכו', בין לצורך מקומו, כגון שצריך להשתמש וכו' אבל אם אינו צריך לגופו ולא למקומו אלא שרוצה להוציאו משם מפני שירא שישבר או שיגנב שם, או אפי' אם צריך לו והוא דבר שמקפיד עליו שלא לעשות בו אלא מלאכתו כגון קורנס של בשמים שחושש עליו שלא יתלכלך אסור. וכלי שמלאכתו להיתר אפילו לצורך הכלי מותר לטלטלו שלא יגנב וכו'. ע"כ. והרי דנקט דין המוקצה מחמת חסרון כיס לאחר שפתח בכלי שמלאכתו לאיסור וע"ז קאי. (ומאי דכתב ד"ז גם בריש הסימן עיי"ש י"ל דהתם נקט הכלל דכל הכלים יש להם דרך היתר טלטול מלבד מוקצה מחמת ח"כ ואח"כ חזר לבאר פרטי התנאים והדינים). וכ"כ בפני יהושע (שבת מו. ד"ה בא"ד אך) דכלים שמלאכתן להיתר אף אם קפיד עלייהו לא הוו מוקצה מחמת חסרון כיס וכן אם קובע להם מקום ואינו מטלטלן משם לא הוו מוקצה כיון דמלאכתן להיתר עיי"ש כל דבריו.
וכ"כ הגר"ז בש"ע שלו (סי' שח אות ד) וז"ל כל הכלים שהם עומדים לסחורה והוא מקפיד עליהם וכו' ואין צריך לומר כלים היקרים אע"פ שאינם לסחורה 'אלא שמלאכתם לאיסור' ומקפיד עליהם וכו' אסור לטלטלו וכו' וזהו הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס. ע"כ. וכן משמע בערוך השלחן (סי' שח אות יא) וכ"כ בספר אור לציון (ח"ב פכ"ו תשובה ב) דתמונות שאין בהם כתב ואינן קבועות בקיר מותר לטלטלן בשבת משום דהוו כלי שמלאכתו להיתר ואין שייך מוקצה מחמת ח"כ אלא בכלי שמלאכתו לאיסור והוכיח כן מרש"י שבת קיא. ד"ה מותר לטלטלן. וכתב עוד שגדול אחד רצה להוכיח להיפך מדין סכין של שחיטה שהוא מוקצה גם ביו"ט אע"פ שביו"ט מותר לשחוט ומוכח שאע"פ שאין מלאכתו לאיסור הוי מוקצה מחמת ח"כ כיון שמקפידים עליו. ויש לדחות שהרי לא הותרה השחיטה לגמרי ביו"ט, דלמחר ולנכרי אסור לשחוט ומשו"ה חשיב כלי שמלאכתו לאיסור אלא שלצורך אוכל נפש הותר. עכת"ד האור לציון. ועוד יש לדחות ע"פ מש"כ המאירי ביצה (כח ע"ב ד"ה שפוד שצולין) דהטעם דהשיפוד הוי מוקצה ביו"ט אע"פ שמותר לצלות בו, שלפי שבשבת אסור לצלות חשיב גם ביו"ט כלי שמלאכתו לאיסור. וה"נ י"ל גבי סכין של שחיטה (ועי' במש"כ בזה בשמירת ש"כ פ"כ הערה מח). גם הגר"ב זילבר שליט"א בספר ברית עולם (מוקצה מחמת ח"כ אות ג) כתב דמוקצה מחמת חסרון כיס הוא דוקא בכלי שמלאכתו לאיסור (ועי' במש"כ שם אות ז' ובמק"א הארכתי בזה). וכ"פ מרן הגר"ע יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר (ח"ז סי' מ אות ג). ואפילו לדעת הגאון בעל פמ"ג שכתב בספר ראש יוסף (שבת מו.) דאפילו כלי שמלאכתו להיתר אם קובע לו מקום אסור לטלטלו, וכן משמע דעת הקצש"ע (סי' פח ס"ו) שכתב כל דבר שמחמת שמקפיד עליו מייחד לו מקום וכו' הוי מוקצה מחמת ח"כ, וכ"כ הגאון חזו"א בסי' מג (ס"ק יז) וסי' מא (ס"ק טז), מ"מ נראה פשוט דלא מיירי אלא כשקובע לו מקום לגמרי ואינו מטלטלו כלל וכגון תמונה שבקיר וכדו', דבזה י"ל דמקצה דעתו ממנו מלטלטלו, אבל כלי שמלאכתו להיתר שמקפידים עליו שלא להשתמש בו למלאכה אחרת אבל מטלטלין אותו לצורך תשמישו לכו"ע שרי. (ובעיקר הך מילתא דכלי שמלאכתו להיתר וקובע לו מקום, הארכנו בזה במקום אחר והעלנו לחלק בין קובע לו מקום ואינו מטלטלו כלל מחמת גודלו או כובדו או משום שמונח שם לנוי וכדו' דשרי, ובין מחמת שמקפיד עליו שלא יפגם דבכה"ג נראה להחמיר עיי"ש). ובפמ"ג במש"ז (ס"ק ב) כתב ודע דסכין של שחיטה ומילה יש בהן ג"כ מלאכתו לאיסור. ואף אם יימצא מי שאין מקפיד ומשתמש בהם דברים אחרים לפעמים, ג"כ מלאכתו לאיסור מיקרי. עכ"ל. ומבואר דס"ל שאם לא הייתה מלאכתן לאיסור לא היו מוקצים מחמת ח"כ (וע"ע בהגהת הרמ"א ליו"ד סי' רסו ס"ב בדבר סכין של מילה ובט"ז ובנקודות הכסף שם, ובמג"א סי' שלא ס"ק ה ואכמ"ל).
נמצא כללן של דברים, כלי שמלאכתו להיתר והוא יקר ערך, אבל אין מקפידים שלא להשתמש בו בתשמיש אשר הוא מיועד עבורו, וכגון גביע יקר, תכשיטים, אלבום תמונות, וכדו' מותר לטלטלו אע"פ שמחמת ערכו מקפידים עליו שלא לטלטלו לתשמיש אחר. אבל אם מקפידים שלא לטלטלו כלל וכגון תמונה יקרה התלויה ע"ג הכותל, גביע יקר ועתיק המונח לנוי בלבד וכל כה"ג שאין מטלטלין אותם כלל לרוב ערכם, נראה להחמיר לדונם כמוקצה מחמת חסרון כיס. וכלים שבחנותו ומקפיד שלא להשתמש בהם שלא יהיו נראים כמשומשים ויוזלו בעיני הלקוחות, הרי הם מוקצים מחמת חסרון כיס, ואסור לטלטלם אף לצורך גופם ומקומם, לפי שמקפיד עליהם ביותר ומקצה דעתו לגמרי מלטלטלם. וכבר נתבאר במקום אחר שכלי שמלאכתו להיתר שאין מקפידים עליו אבל קובעים לו מקום מסיבה אחרת, כגון תמונה שאין חוששין לטלטלה מחשש שמא תיפגם אבל תולים אותה ע"ג הכותל בקביעות לנוי הבית, וכן כל כלי שמלאכתו להיתר וקובעין לו מקום מחמת גודלו או כובדו, אינו מוקצה כלל ומותר לטלטלו ככל כלי שמלאכתו להיתר. הנלענ"ד כתבתי וה' יאיר עיננו בתורתו שלא נכשל בדבר הלכה, אמן.