חלק אורח חיים · סימן טז
אם כלי נאסר בטלטול משום שייחדו לו מקום מאיזו סיבה שהיא
בדבר כלי שמלאכתו להיתר שקובעים לו מקום מחמת גודלו או כובדו או משום שמונח שם לנוי וכדו' כגון רהיט גדול או כבד, וכן תמונה, לוח שנה וכדו' התלויים ע"ג מסמר שבקיר, אם מותר לטלטלם בשבת. והאם יש נפק"מ בזה אם אין מקפידים עליו שלא לטלטלו שמא ייפגם לבין אין מקפידים אלא שאין מטלטלין מחמת אחת הסיבות הנ"ל.
תשובה: בגמ' שבת (לה.) אמר רבה חלתא (כוורת) בת תרי כורי שרי לטלטולה ובת תלתא כורי אסור לטלטולה (ופרש"י בת תלת גדולה יותר מדאי ואין תורת כלי עליה). ורב יוסף אמר בת תלתא כורי נמי שרי בת ארבעה כורי אסור. אמר אביי בעי מיניה דמר (רבה) בשעת מעשה (שהייתי צריך לדבר. רש"י) ואפילו בת תרי כורי לא שרא לי. ובעירובין (קב.) ההוא שריתא (קורה) דהוה בי ר' פדת דהוה מדלי לה בי עשרה ושדו לה אדשא ולא אמר להו ולא מידי אמר תורת כלי עליה. ההיא אסיתא (מדוכה) דהות בי מר שמואל דהוה מחזקת אדריבא (חצי כור) שרא מר שמואל למשדייה אדשא אמר תורת כלי עליה. ובתוס' שם (ד"ה ההוא) הקשו מהא דשבת דלא שרי ליה רבה לאביי לטלטל אפילו בת תרי כורי ותירצו וז"ל וי"ל דלא דמי דחלתא אין רגילות לטלטלה בחול כלל אבל האי שריתא דרכה לטלטלה תמיד בחול לנעול הדלת משום הכי שרי. ע"כ. (הא דהזכירו רק שריתא הוא משום דאסיתא הוה מחזקת חצי כור ולא קשה מחלתא בת תרי כורי. ועי' לקמן אות ב'). ומבוארת דעתם ז"ל דכלי שקובעין לו מקום ואין רגילות לטלטלו בחול כלל כגון חלתא בת תרי כורי, אסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומו. ומדנקטי בלשונם דחלתא אין רגילות לטלטלה ולא כתבו דחלתא מקפידין שלא לטלטלה משמע שאפילו דבר שאין מקפידין עליו שלא לטלטלו, ואינו מוקצה מחמת חסרון כיס, ורק שאין רגילין לטלטלו מחמת גודלו או כובדו, אסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומו. והטעם צ"ל דכיון שקובעין לו מקום ואין רגילין לטלטלו, מקצין דעתם מלטלטלו. וא"כ מסתבר דלשיטה זו אפילו כלי שמלאכתו להיתר אם קובעין לו מקום ואין רגילין לטלטלו מקצין דעתם ממנו ואסור לטלטלו אפילו לצורך גופו או מקומו. וא"כ ארון וכדומה שאין מקפידין עליו שלא לטלטלו מחשש שמא ייפגם, אלא רק מחמת גודלו וכובדו אין מזיזין אותו ממקומו, וכן תמונה שבקיר שאין חוששין לטלטלה שמא תיפגם אלא רק קובעין לה מקום לנוי, אסור לשיטה זו לטלטלן בשבת אפילו לצורך גופם או מקומם לפי שמקצים דעתם לגמרי מלטלטלם. ומ"מ לפתוח דלתותיו להשתמש בו במקומו י"ל דשרי אף לדעה זו דמזה אין מקצים דעתם. ואע"פ שהוא גוף אחד מ"מ לענין טלטולו ממקומו הוי מוקצה ולענין פתיחת דלתותיו לא הוי מוקצה. וראיה לזה ממש"כ הרמב"ם (פכ"ה ה"ו) דלתות הבית אע"פ שהן כלים לא הוכנו לטלטל לפיכך אם נתפרקו אפילו בשבת אין מטלטלין אותם. ובמג"א (ס' שח ס"ק יט) כתב ע"ז וצ"ע מאי אפילו דקאמר, אדרבה אם נתפרקו בחול הוכנו למלאכה אחרת מבעוד יום וכמ"ש סעיף ו'. וצ"ל דהוה אמינא כיון דבין השמשות היה מטלטלו כשפותח ונועל גם עתה לישתרי, קמ"ל. עכ"ל. ונראה דר"ל דקמ"ל דדוקא לענין טלטול הדלת כשהיא במקומה לפותחה ולנועלה אינה מוקצה לפי שאין מקצים דעתם מטלטולה בכה"ג כיון שלזה עומדת. אבל לטלטלה ממקומה למקום אחר לאחר שנתפרקה אסור לפי שמקצים דעתם מטלטולה בכה"ג כיון שאינה עומדת לזה. וה"נ י"ל בכלי שקובעין לו מקום, שמקצים דעתם מלטלטלו ממקומו למקום אחר כיון שגדול וכבד, אבל אין מקצים דעתם מלהשתמש בו במקומו בפתיחת דלתותיו.
ב. אמנם ממש"כ רש"י בשבת (שם ד"ה בת תלתא) דהא דחלתא בת תלתא כורי אסור לטלטלה הוא משום דגדולה יותר מדאי ואין תורת כלי עליה משמע בפשטות דלא מטעם דקביעות מקום נאסרה אלא משום שגודלה הרב מבטל ממנה תורת כלי. ולפירושו אפשר דיש לחלק בין חלתא דאסירא לבין שריתא ואסיתא דשרי, דגבי חלתא אף למאי דמסיק לא אסר אלא בת תרי כורי. ובעירובין מבואר דהאסיתא הוה מחזקת אדריבא ופירש"י דהוא לתך חיטין שהוא חצי כור וכמשנ"ת לעיל. ואף השריתא דהוו מדלו לה עשרה ב"א י"ל דדוקא להתוס' דס"ל דהחלתא אסירא משום שקובעין לה מקום מחמת כובדה הוקשה משריתא. אבל לרש"י דס"ל דנפח החלתא מבטל ממנה תורת כלי א"כ י"ל דעכ"פ לא הייתה השריתא בנפח המחזיק תרי כורי (תרי כורי להחזו"א הוא נפח 864 ליטר ולהגר"ח נאה הוא כ-498 ליטר) ומשו"ה תורת כלי עלייהו ושרי לטלטולינהו. ואם כנים הדברים נמצא דלרש"י כלי גדול המחזיק ב' כורי בטל ממנו תורת כלי ואסור לטלטלו בשבת. ועי' עוד לקמן אות ה' ואות ו'.
ג. אולם התוס' בשבת שם (ד"ה ואפילו) כתבו ואפילו בת תרי כורי לא שרא לי, לית הלכתא הכי שיתבטל ממנו תורת כלי משום כובדו דאמר בפ"ב דעירובין ההיא שריתא דהוה בי ר' פדת דהוי שקלי לה עשרה ושדי לה אדשא אמר תורת כלי עליה. ואביי גופיה לא קיבלה כדאמרינן בפרק כירה (מה:) מנרתא שאני שאדם קובע לה מקום א"ל אביי והרי כילת חתנים דאדם קובע לה מקום ומותר לנטותה ולפורקה בשבת אלא אמר אביי וכו'. עכ"ל התוס'. ומבוארת דעתם ז"ל דכל כלי אפילו הוא גדול וכבד הרבה לא מתבטל ממנו תורת כלי ומותר לטלטלו. ומדנדחקו לומר דהסוגיות חלוקות ולא תירצו כהתוס' בעירובין דיש לחלק בין כלי שרגילות לטלטל בחול ובין כלי שאין רגילות כלל לטלטלו בחול וקובע לו מקום, מוכח דס"ל שאפילו כלי שקובע לו מקום מחמת גודלו וכובדו מותר לטלטלו. וכן צ"ל בדעת הרא"ש שכתב (פ"י דשבת אות טז) כהתוס' דלית הלכתא כהך סוגיה דאסרה לטלטל החלתא וכן בעירובין (פ"י אות טז) כתב בסתם להתיר לטלטל השריתא והאסיתא. וכן משמע דעת הרי"ף שכתב בעירובין להתיר לטלטל השריתא והאסיתא והשמיט שם ובשבת פרק במה טומנין הסוגיה דחלתא. וכן צ"ל בדעת הרמב"ם שכתב (פכ"ה ה"ו) אבן גדולה או קורה גדולה אע"פ שהיא ניטלת בעשרה בני אדם אם יש תורת כלי עליה מטלטלים אותה. עכ"ל. ואין לומר דממש"כ אע"פ שהיא ניטלת בעשרה ב"א משמע שלא התיר אלא דבר שהרגילות לטלטלו אבל דבר שקובע לו מקום אסור וכמש"כ התוס' בעירובין. דא"כ היה לו לכתוב ההיא דחלתא ולומר דחלתא ושאר דברים שאין רגילות לטלטלם בחול כלל אסור לטלטלם בשבת. ומדהשמיטה משמע דס"ל דלית הלכתא כהך סוגיה. וכ"ה בהרב המגיד שם וז"ל, ומדברי ההלכות ורבנו שלא הזכירו כלל הא דפרק במה מדליקין נראה לי שהם סבורים שמימרות אלו חלוקות ורבה ורב יוסף הוא דמחמירין בטלטול ואין הלכה כמותן וכן עיקר עכ"ל. והטור (סי' שח) כתב כל דבר שהוא כלי אפילו הוא גדול וכבד הרבה לא נתבטל שם כלי ממנו לא מפני גודלו ולא מפני כובדו. ע"כ. והיינו כשיטת הרא"ש אביו דהסוגיות חלוקות והלכה דשרי. וכן משמע שפירש בבית יוסף שם שהביא דברי הרב המגיד הנ"ל עיי"ש וק"ל. ונמצא לפ"ז שדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרב המגיד והטור דכלי שאין מקפידין עליו לטלטלו אע"פ שקובעין לו מקום מחמת גודלו וכובדו לא בטל תורת כלי ממנו ומותר לטלטלו בשבת. וכן מוכח דעת מרן הש"ע מדהביא בב"י ר"ס ש"ח דברי ה"ה בביאור מחלוקת התוס' עם הרי"ף והרמב"ם והיינו דמפרש דעת הטור כהרי"ף והרמב"ם. ובש"ע שם ס"ב כתב כלשון הטור הנ"ל.
ואין לומר דנהי דלא ס"ל לכל הני רבוותא לאסור טלטול כלי כבד אא"כ רגילים לטלטלו בחול וכמשמעות התוס' בעירובין, מ"מ לא התירו אלא דבר שאמנם אין רגילות לטלטלו אולם מ"מ מטלטלין אותו לפעמים, אבל דבר שקובעין לו מקום לגמרי ואין מטלטלין אותו כלל משם לכו"ע אסור לטלטלו דמקצה דעתו ממנו. זה אינו, דס"ס א"כ מפני מה נדחקו לומר דהסוגיות חלוקות ולאפוקי הך דחלתא מהלכתא וכמש"כ ה"ה, הא טפי הוה להו למימר דלרוב גודלה שהיא בת תרי כורי קובעין לה מקום לגמרי ואין מטלטלין אותה כלל ולפיכך אסור לטלטלה. והוה להו לאשמעינן חילוק זה. וגם הלשון "כל כלי" אפילו הוא גדול וכבד לא נתבטל שם כלי ממנו לא מפני גודלו ולא מפני כובדו דנקטי הטור והש"ע משמע שבכל אופן שרי לטלטלו ואפי' אין מטלטלין אותו כלל. וכ"כ באליה רבה (סי' שח ס"ק ה) דאפי' אין דרכו לטלטל כלל בחול שרי. ונלענ"ד ראיה לזה דשרי אף בקובע מקום מהא דעירובין גבי הא דתנן (עו:) כותל שבין ב' חצירות גבוה עשרה ורחב ארבעה מערבין שנים. נפרצה הכותל עד עשר אמות וכו' יותר מכאן מערבין אחד. ופירש"י יותר מכאן הוי פירצה והוי להו כולהו כדיורי חצר אחת. ובגמ' (עז:) סולם המצרי אינו ממעט (אינו נחשב כפתח בכותל אע"פ שעוברים בו מחצר לחצר. שהואיל ןקטן הוא ונוח ליטלו משם אינו ממעט) והצורי ממעט. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי מאי טעמא דסולם המצרי אינו ממעט אמר ליה לא שמיע לך הא דאמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב משום דהוה ליה דבר הניטל בשבת וכל דבר שניטל בשבת אינו ממעט. אי הכי אפילו צורי נמי, התם כובדו קובעו. ע"כ. ומשמע דשאל אפילו צורי נמי לפי שפשיטא ליה שאף הצורי מותר לטלטלו בשבת והשיבו דהתם אע"פ שניטל בשבת מ"מ במציאות אין נוטלין אותו לפי שכבד ומשו"ה ממעט בכותל. ונראה דלזה נתכוין רש"י שפירש כובדו קובעו ומתוך שהוא כבד אין נוטלין אותו משם "ולא משום איסור" אלא משום שקשה ליטלו. עכ"ל. דהוצרך לפרש כן לפי שמשמע בגמ' דלכו"ע אין איסור לטלטל את הצורי והמתרץ לא אתא אלא מצד המציאות שכובדו קובעו ואין מטלטלין אותו. ומשמע שאע"פ שקובעין לו מקום ואין הדרך לטלטלו דמשו"ה ממעט בכותל, אפ"ה מותר לטלטלו בשבת. ונמצא דלכל הני רבוותא, הרי"ף הרמב"ם הרא"ש המ"מ הטור ומרן הש"ע, אין כלי נאסר מחמת קביעות מקום אא"כ מקפידין עליו שלא לטלטלו שמא יפגם דאז הוי מוקצה מחמת חסרון כיס.
ד. איברא דהרמב"ם (פכ"ו משבת ה"ז) כתב סולם של עליה אסור לטלטלו שאין עליו תורת כלי. ע"כ. ומשמע לכאו' דמפני גודלו וכובדו בטל ממנו תורת כלי ואסור לטלטלו. ולפ"ז גם מש"כ בהלכות עירובין (פ"ג ה"ז) הסולם כובדו קובעו ואינו צריך לחברו בבנין לכאו' ר"ל דמשו"ה יהיה ג"כ אסור לטלטלו. וקשה דבפכ"ה משבת ה"ו כתב אבן גדולה או קורה גדולה אע"פ שהיא ניטלת בעשרה ב"א אם יש תורת כלי עליה מטלטלין אותה. [וכן יש להקשות להש"ע שכתב בסי' שח ס"ב כל כלי אפילו שהוא גדול וכבד לא נתבטל שם כלי ממנו. ובסי"ט שם כתב סולם של עליה שהוא גדול ועשוי להטיח בו גג אסור לטלטלו. וע"כ שלא נתכוין להרא"ש שהביא בב"י דס"ל טעם האיסור ברה"ר שלא יאמרו להטיח גגו הוא צריך, ואפילו בחדרי חדרים אסור, דהא להרא"ש ה"מ ביו"ט אבל שבת בבית מותר עיי"ש. והכא אסר בש"ע בכל גונא. וע"כ דפוסק כהרמב"ם וכ"מ במג"א המובא בסמוך וכ"כ בפמ"ג בא"א שם]. ובמגן אברהם (סי' שח ס"ק לח) הביא מש"כ הרמב"ם שאין עליו תורת כלי וכתב ונראה דטעמא דהוי כאחד מדלתות הבית וכמו שכתבתי בסעיף ח' (ס"ק יט) ועיין סעיף ב'. ע"כ. ופירש דבריו בלבושי שרד שם וז"ל ועיין סעיף ב' רוצה לומר דמשום כובדו לא נתבטל מתורת כלי. אלא על כרחך משום דדמי לדלתות כיון דמיוחד לצורך העליה לילך בה לגג. עכ"ל. ונראה דר"ל דצירוף ב' הדברים, קביעות מקומו הבא מגודלו וכובדו וגם הא דמיוחד לצורך תשמיש גוף הבית כאחד מדלתות או מכתלי הבית, משוו ליה כחלק מן הבית ובטל ממנו תורת כלי ולפיכך אסור לטלטלו. ולעולם קביעות מקום של כלי כבד אינו מבטל ממנו תורת כלי ושרי לטלטלו. (ועי' במחצית השקל שם). והלום ראיתי בשער המלך (פכ"ו משבת ה"ז ד"ה וכתב הרא"ש) שכתב וז"ל, ועוד אפשר לומר דרבנו ז"ל מפרש מ"ש בפרק חלון אי הכי אפילו צורי נמי התם כובדו קובעו שלא כפירש"י אלא דהכי קאמר כיון דכובדו קובעו בטיל ליה תורת כלי ואסור לטלטלו. וכ"כ הרז"ה ז"ל פרק כל כתבי וז"ל והא דאמרינן בפרק חלון כי סולם הצורי כובדו קובעו אין ראיה ממנו לשאר כלים כי מפני שהיא מוטה על הכותל לעלות בו לעליה החמירו בו עכ"ל יע"ש כנ"ל. עכ"ל שער המלך. הא קמן להדיא שאף למ"ד דסולם של עליה בטל ממנו תורת כלי, שאר כלים הכבדים אף שקובע להם מקום מותר לטלטלם כל שאינם משמשים כחלק מכתלי ומדרגות הבית.
ה. והנה מלבד הסוגיות בשבת (לה.) ובעירובין (עז: וקב.) ובביצה (ט:) הנ"ל אשכחן עוד סוגיות בגמ' בענין קביעות מקום לענין מוקצה ויש להבינם ולבוחנם אם נפקא מינייהו לכאו' לדינא וליישבם על מתכונתם לשיטת כל חד מן קמאי ז"ל הנ"ל. וזה יצא ראשונה, בפרק אלו קשרים (קיג.) איתמר אמר רב נחמן אמר שמואל כלי קיואי (כלי אורגים) מותר לטלטלן בשבת אפילו כובד עליון וכובד תחתון אבל לא את העמודים. בעא מיניה ר' יוחנן מר' יהודה בר ליואי כלי קיואי כגון כובד עליון וכובד תחתון מהו לטלטלן בשבת אמר ליה אין מטלטלין מה טעם לפי שאין ניטלין. ופסק הרמב"ם (פכ"ו ה"א) כר' יהודה בר ליואי משום דבעי מיניה ר' יוחנן וקיי"ל ר' יוחנן ושמואל הלכה כר' יוחנן וכמש"כ ה"ה שם. ו'מה טעם לפי שאין ניטלין' פירש"י לפי שאין ניטלין אף בחול מפני כובדן הלכך כל מלאכתן לכך. ע"כ. ולכאו' קשה דבעירובין עז: כתב רש"י גבי סולם צורי דמתוך שהוא כבד אין נוטלין אותו ולא משום איסור אלא משום שקשה ליטלו, ומבואר דס"ל דאין כלי נעשה מוקצה מחמת שקובעין לו מקום מפני כובדו וכדלעיל סוף אות ג'. והיה נראה לענ"ד ליישב דכובד עליון וכובד תחתון הן הוו כלים שמלאכתם לאיסור, ובעלמא כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו משום דנהי דמקצים דעתם מלהשתמש בו למלאכתו כיון שמלאכתו לאיסור, מ"מ אין מקצים דעתם מלטלטלו לצורך מלאכה אחרת שראוי לה והיא של היתר. אבל כובד עליון ותחתון כיון שאין משתמשין בהן לתשמיש אחר מחמת כובדם א"כ לתשמיש אחר אינם עומדים ונמצא שכל מלאכתן רק לאיסור, וכיון שאין שייך תשמיש היתר בהן בשבת בטל מהן תורת כלי וכמש"כ הרמב"ן בחי' לשבת קנד:
ד"ה כי קאמר עיי"ש (אמנם יש להעיר בזה ממש"כ הרשב"א שם ד"ה והא בשם רש"י עיי"ש ואכמ"ל) ומשו"ה ליכא בהו ההיתרא דלצורך גופו או מקומו וזהו שכתב רש"י הלכך כל מלאכתן לכך [וכן לעיל בעו מיניה מרב יהודה כובד עליון וכובד תחתון מהו פירש"י מי אמרינן איידי דיקירי לא חזו סתמייהו לתשמיש אחרינא והוה ליה דבר שמלאכתו לאיסור עכ"ל (וע"ע ברש"י ד"ה כלי קיואי וד"ה מותר לטלטלן). ור"ל דהוי דבר שמלאכתו רק לאיסור ואינו כשאר דבר שמלאכתו לאיסור אך ניתן עכ"פ להשתמש בו למלאכת היתר דמבואר בפרק כל הכלים (קכד. עיי"ש) דשרי לטלטלו לצורך מלאכת היתר]. אבל הסולם שתשמישו להיתר לעלות ולרדת בו, אע"פ שהוא כבד ומפני כך אין מטלטלין אותו, מ"מ לא בטל תורת כלי ממנו שהרי משתמשין בו בשבת בתשמיש היתר. אמנם מדנקטי הטור והש"ע ר"ס ש"ח כל כלי אפי' גדול וכבד לא נתבטל שם כלי ממנו וכו' ולא קאמרי כל כלי שמלאכתו לאיסור וכו' משמע דאפי' מלאכתו לאיסור אין כובדו מבטל ממנו שם כלי. ובפרק כל הכלים (קכג.) אמר רב חיננא בר שלמיא משמיה דרב הכל מודים בסיכי זיירי ומזורי דכיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום ופירש"י סיכי זיירי ומזורי כלי צבעין הן. ורבינו הלוי פירש כלי אורגים סיכי הן עמודים, זיירי הן קנים שבשתי, ומזורי כובד עליון ותחתון. וראשון נראה לי דזיירי לשון עוצרים הן כמו מעצרתא זיירא. עכ"ל. ובתוס' שם ד"ה בסיכי כתבו סיכי הן יתידות שמנפצין בהן משי, זיירי כלי עץ שכובשין בהן בגדים, ומזורי כלי עץ שהכובס מכה בו בבגדים על האבן. וסיימו, ולפירוש הקונטרס דמפרש מזורי כובד עליון וכובד תחתון נ"ל דסבירא ליה כמאן דאסר בפרק אלו קשרים לעיל קיג. עכ"ל. ומדנקט בגמ' דסיכי זיירי ומזורי כיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום מוכח דלפירוש רבינו הלוי כובד עליון וכובד תחתון הוו מוקצה מחמת חסרון כיס. וזהו טעם ר' יהודה בר ליואי דאסר בדף קיג. (ומש"כ התוס' לפירוש הקונטרס כוונתם לפירוש הכתוב בקונטרס והוא פירוש רבינו הלוי דהא רש"י גופיה מסיק דלא כוותיה. ומ"מ משמע קצת דהתוס' גופא לא ס"ל כמאן דאסר. ואם גם רש"י ס"ל כמאן דשרי, בלא"ה לא קשה מפירושו בסתמא דגמ' דעירובין דף עז: וק"ל). והרמב"ם (פכ"ו משבת ה"א) כתב כל כלי האורג וחבליו וקנים שלו מותר לטלטלן ככלי שמלאכתו לאיסור חוץ מכובד העליון וכובד התחתון לפי שאין ניטלין מפני שהן תקועין וכן העמודים וכו' שמא יתקן גומיות שלהן. עכ"ל. ומבואר דאינו מפרש כרש"י דלר' יהודה בר ליואי הוו מוקצה מחמת כובדן, וגם לא כרבינו הלוי דמפרש דהוו מוקצה מחמת ח"כ, אלא מפני שהן תקועין ומחוברין לקרקע ובטל מהם תורת כלי. וכ"כ ה"ה שם עיי"ש. והרי"ף והרא"ש בפרק אלו קשרים השמיטו הך דכובד עליון וכובד תחתון ובפרק כל הכלים פירשו סיכי זיירי ומזורי כירושלמי דסיכי הן יתידות, זיירי דעצר בהו, מזורי דחביט בהו. ואלו הוו מוקצה מחמת ח"כ. ואפשר דפירשו הסוגיה בדף קיג. גבי כובד עליון ותחתון דמאן דאסר ס"ל דכובדן משוי להו מוקצה וכדעתו רבה ורב יוסף דחלתא בדף לה. ולית הלכתא כוותיה לא כמאן דשרי וכדמוכח בעירובין קב. גבי שריתא, ומפני כך השמיטוהו.
ו. ובפרק כל כתבי (קכא:) אמר ר' אבא בר כהנא אמר ר' חנינא פמוטות של בית רבי מותר לטלטלן בשבת א"ל ר' זירא בניטלין בידו אחת או בשתי ידים א"ל כאותן של בית אביך ואמר ר' אבא בר כהנא אמר ר' חנינא קרונות (עשויות לבני אדם. רש"י) של בית רבי מותר לטלטלן בשבת א"ל ר' זירא בניטלין באדם אחד או בשני בני אדם א"ל כאותן של בית אביך. ופירש"י של בית אביך דקטנות היו אבל גדולות אדם קובע להן מקום. ע"כ. ולפמשנ"ת לעיל אות ב' דלרש"י נפח דתרי כורי דוקא מבטל ממנו תורת כלי אבל אין קביעות מקום מחמת כובד אוסר בטלטול קשה דוכי הפמוטות היו בנפח דתרי כורי. וראיתי בר"ן שם שפי' בדעת רש"י דהוו מוקצה מחמת חסרון כיס משום דקפיד עלייהו ומייחד להם מקום. ובזה א"ש. והתוס' בדף לה. (ד"ה ואפילו) דס"ל שאין מתבטל מכלי תורת כלי מחמת כובדו פירשו דכאותן של בית אביך היינו שהן גדולות ואפ"ה שרי ודלא כרש"י דגדולות אסור. וכ"כ הר"ן בדף קכא: בשם הרמב"ן דכאותן של בית אביך היינו גדולות. שאביו של ר' זירא גבאי של מלך היה כדאיתא בסנהדרין כה: ועשיר היה והיו יודעים שפמוטות שלו גדולים. וכ"כ הרא"ש שם (אות יב) דגדולים היו ואפ"ה שרי. ובסמוך יתבאר בעז"ה שיטת הרמב"ם בזה.
ז. ובפרק כירה (מה:) הורה ריש לקיש בצידן מנורה הניטלת בידו אחת מותר לטלטלה בשתי ידיו אסור לטלטלה. ופירש"י כדמפרש טעמא לקמיה דלאו לטלטוליה עבידא דאדם קובע לה מקום. עכ"ל. ור' יוחנן אמר אנן וכו' אבל מנורה בין ניטלת בידו אחת בין ניטלת בשתי ידיו אסור לטלטלה. טעמא מאי רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הואיל ואדם קובע לה מקום, אמר ליה אביי לרב יוסף והרי כילת חתנים דאדם קובע לו מקום ואמר שמואל משום רבי חייא כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפרקה בשבת אלא אמר אביי בשל חוליות (במנורה של פרקים שמא תפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי. רש"י) א"ה מ"ט דר"ל דשרי, מאי חוליות כעין חוליות, דאית בה חידקי (חיתוכין סביב לה ודומה לפרקים. רש"י) הלכך חוליות בין גדולה בין קטנה אסור לטלטלה. גדולה נמי דאית בה חידקי גזירה אטו גדולה דחוליות. כי פליגי בקטנה דאית בה חידקי. ע"כ. והנה משמע דהא דרבה ורב יוסף קאי גם אדריש לקיש וכן פירש"י (ד"ה בשתי). אמנם בדר"ל אפשר דרבה ורב יוסף לשיטתיהו גבי חלתא ורק דהתם תלי בבת תרי כורי לפי שחלתא אין אדם קובע לה מקום אא"כ גדולה כ"כ, והכא תלי בניטלת בידו אחת או בשתי ידיו לפי שדרך המנורה להינטל לצורכי הבית, וכל שכבדה עד שצריך ליטלה בשתי ידיו אינה נוחה לטלטול וקובע לה מקום. (אמנם ה"מ לרוב הראשונים. אבל רש"י פירש גבי חלתא דמחמת גודלה אין תורת כלי עליה, ואילו גבי מנורה פירש לאו לטלטוליה עבידא דאדם קובע לה מקום. ולפמשנ"ת לעיל אות ה' בדעת רש"י גבי כובד עליון ותחתון דכלי שמלאכתו לאיסור שקובעין לו מקום מקצים בכך דעתם מלהשתמש בו לתשמיש אחר של היתר ומשו"ה ליכא ביה ההיתרא דלצורך גופו או מקומו, דלמלאכתו אסור ולמלאכה אחרת מקצים דעתם, ה"נ אתי שפיר די"ל דכיון דהמנורה הוי כלי שמלאכתו לאיסור כל שקובעין לה מקום ואין מטלטלין אותה אסורה בטלטול.
ומשו"ה פירש"י הכא הטעם דלאו לטלטולה עבידא ולא מחמת שבטל ממנו תורת כלי, דטעם זה שייך דוקא בכלי גדול ואע"פ שמלאכתו להיתר, ומנורה אינה גדולה כ"כ. אך דלפ"ז יקשה דא"כ מאי קא מקשי ליה אביי לרב יוסף מכילת חתנים דאדם קובע לה מקום ומותר לנטותה ולפרקה הא כילת חתנים הוי כלי שמלאכתו להיתר ורבה ורב יוסף לא אסרו מטעם קביעות מקום אלא כלי שמלאכתו לאיסור מהטעם שנתבאר. וצ"ע). ולר' יוחנן דאסר אפי' בניטלת בידו אחת צ"ל שקובע לה מקום משום חשיבותה (עיי"ש בתוד"ה אין לנו ובמהרש"א שם). וא"כ נמצא דלמאי דמסיק אביי דקביעות מקומה אינו אוסרה, לכאו' דבר שאדם קבוע לו מקום מחמת חשיבותו מותר לטלטלו. ובסמוך אכתוב בעז"ה תמיהת התוס' בזה. והרמב"ם ז"ל (פכ"ו משבת הי"א) כתב מנורה של חוליות בין גדולה בין קטנה אין מטלטלין אותה שמא יחזירנה בשבת. היו בה חדקים והיא נראית כבעלת חוליות, אם היתה גדולה הניטלת בשתי ידים אסור לטלטלה מפני כובדה. היתה קטנה מזו מותר לטלטלה. עכ"ל. ובכסף משנה שם תמה דמשמע בגמ' דאית בה חידקי לאו מטעם מוקצה הוא אלא גזירה אטו של חוליות וכתב ליישב דבריו מהא דפמוטות וקרונות בדף קכא: ומפרש דשל בית אביך כרש"י דקטנות היו אבל גדולות אסור לטלטלן. וכתב עוד וצריך לומר שיש שום חילוק בין דהוה בי ר' פדת וההיא אסיתא דהוה בי מר שמואל דשרי לטלטלם משום דתורת כלי עליהם, לקרון ופמוט. ומ"מ יש לדקדק וכו'. ע"כ. עיי"ש. והניף ידו בשנית בבית יוסף סוף סימן רעט. ומ"מ בש"ע שם (ס"ז) פסק דלא כהרמב"ם וז"ל, מנורה בין גדולה בין קטנה אם היא של פרקים אין מטלטלין אותה דחיישינן שמא תיפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי. ואפילו אם אינה של פרקים אלא יש בה חריצים סביב ודומה לשל פרקים אסור לטלטלה. וע"ע בב"י שם.
ח. ובתוס' פרק כירה (שם) ד"ה והא כילת חתנים דאדם קובע לה מקום כתבו, פירש רשב"א דאדם קובע לה מקום כמו למנורה ואפ"ה שרי שמואל אלא ודאי לא חשיב קביעות שלה ושל מנורה קביעות אלא היכא דקבע מקום לגמרי כדאמר בפרק כל הכלים לקמן קכג. עכ"ל. והיינו הא דאיתא התם דסיכי זיירי ומזורי קפיד עלייהו ומייחד להו מקום. ונראית כוונתם ז"ל דרבה ורב יוסף דאמרי תרוויהו הואיל ואדם קובע לה מקום ר"ל דמפני חשיבותה קובע לה מקום (וכדלעיל בדר"י עכ"פ) ומסיק בגמ' דאפ"ה שרי. ומשו"ה הוקשה להרשב"א בתוס' מסיכי זיירי ומזורי דהוו מוקצה מחמת חסרון כיס והטעם מפרש בגמ' התם דכיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום, ומאי שנא מנורה וכילה מסיכי זיירי ומזורי. ותירץ דסיכי זיירי ומזורי מקפיד עליהם ביותר ומייחד להם מקום לגמרי דהיינו שאינו מטלטלם כלל משם אם לא לצורך התשמיש שעומדים לו. משא"כ מנורה וכילה שאינם חשובים כ"כ, ואע"פ שקובע להם מקום מ"מ פעמים מטלטלם אף שלא לצורך תשמישם. ומכלל הדברים נמצאנו למדים דלדעת הרשב"א שבתוס' אילו היה קובע מקום לגמרי לכילה כסיכי זיירי ומזורי, היתה הכילה מוקצה מחמת חסרון כיס אע"פ שהיא כלי שמלאכתו להיתר, וכדמשמע בתוס' כאן ולעיל (ד"ה אין לנו) דחד דינא אית להו למנורה ולכילה. ומ"מ נראה דאין ללמוד מכאן דס"ל להרשב"א דכלי שמלאכתו להיתר ומייחד לו מקום לגמרי מחמת כובדו או לנוי הבית וכדו' אסור לטלטלו כמוקצה מחמת חסרון כיס, דשאני הכא שמייחד לו מקום מחמת דקפיד עליה, ורק זה נתחדש בהרשב"א, דכלי שמלאכתו להיתר וייחד לו מקום מחמת דקפיד עליה אסור לטלטלו משום דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס. אמנם ראיתי בחזו"א (סי' מג ס"ק יז) שכתב על דברי התוס' ונראה מדבריהם דהאי קובע לו מקום דהכא היינו שאין משתמשין במנורה אלא מלאכתה (נראה דר"ל שאינה ראויה לשימוש אחר אלא למלאכתה משא"כ היכי זיירי ומזורי שראויים לתשמיש אחר).
ותימה דא"כ מאי פריך מכילת חתנים, הלא הכא מנורה מלאכתה לאיסור וכלי שמלאכתו לאיסור לא הותר אלא לצורך גופו, ודוקא בדבר שדרך לפעמים להשתמש בו לצורך גופו, אבל דבר שאין דרך להשתמש בו כלל מודה ר"ש דאסור כמו סכינא דאשכבתא ויתד של מחרשה וכיו"ב (ר"ל דאלו אינם ראויים לתשמיש אחר וכמש"כ רש"י במשנה קכג:) וא"כ דין הוא שמנורה אסור לר"ש אבל כילת חתנים מלאכתה להיתר. עכ"ד. ולא זכיתי להבין דלפי משנ"ת בדברי התוס' לעולם אימא לך דמנורה ראויה לתשמיש אחר כגון לעצור בה את הדלת וכדו' אלא שמקפידין עליה ומייחדין לה מקום ומשו"ה פריך מכילת חתנים שג"כ מייחדין לה מקום ושרי ומסיק דאה"נ דשרי. והקשה הרשב"א מסיכי זייר ומזורי דאסורים משום שמייחד להם מקום (ועי' לקמן מהפנ"י) ותירץ דסיכי זיירי ומזורי מייחד להם מקום לגמרי ואינו מטלטלם כלל משא"כ מנורה וכילת חתנים שפעמים מטלטלם. ובחזו"א שם סיים וז"ל, ואפשר לפרש לולי דבריהם ז"ל דהאי קובע לה מקום היינו שאין מטלטלין אותה אלא משמשין בה במקומה, וכל שקובעין לה מקום לא חשיב כלי לטלטל (ר"ל בין מלאכתו לאיסור ובין להיתר). ופריך מכילת חתנים. ומיהו בקביעות מקום גמור כה"ג נמי אסור וכמו שכתבתי לעיל סי' מא ס"ק טז (ר"ל אפילו מלאכתו להיתר וככילת חתנים. וז"ל החזו"א בסי' מא ס"ק טז, יש לעיין מאי שנא שלהבת מנר שמן ופתילה וכו' וי"ל וכו' א"נ לעולם השתמשות הנר הוא במקומה ואין דרך לטלטלה, ודבר שאין עשוי לטלטל כלל אע"ג דנהנה ממנו בשבת חשיב מוקצה והלכך שלהבת חשיב מוקצה. ע"כ. עיי"ש) וכ"כ אחרונים ז"ל דאסור לטלטל מורה שעות שעל הכותל עי' שערי תשובה סי' שח סק"ה. ואין לו מקור נכון בגמ' אלא זכר לדבר בסוגיין. ועי' תוס' לעיל לה. ד"ה ואפילו משמע דמפרשין כמש"כ. עכ"ל החזו"א ז"ל. והנה בפני יהושע (שבת מו.
ד"ה בא"ד) תמה על דברי התוס' בשם הרשב"א וז"ל, ובר מן דין תמוה לי טובא במאי דמייתי הרשב"א ראיה מסיכי זיירי ומזורי דשאני התם שכלים הללו מלאכתן לאיסור וא"כ נהי דכלים שמלאכתן לאיסור לצורך גופן או מקומן שרי היינו משום דחזי לתשמישי אחריני משא"כ בהנך דקפיד עלייהו ומייחד להו מקום תו לא חזי לתשמישי אחריני וכו' אלא ע"כ דבמלאכתו להיתר לא שייך לאסור משום קביעות מקום כמו שכתבו הטור והש"ע בריש סי' שח וכדמשמע להדיא לקמן בפרק כל כתבי (קכב:) גבי פמוטות של בית רבי כמש"כ בתוס' והרא"ש שם, וכדאיתא נמי להדיא בס"פ המוצא תפילין בהאי שריתא דהוי בי רבי פדת, וכמש"כ התוס' והרא"ש בס"פ במה מדליקין גבי חלתא בת תרי כורי עיי"ש. ונראה דהרשב"א בעל התוס' לא נחית להך סברא. ע"כ. (ועיי"ש עוד דמפרש דמנורה הוי כלי שמלאכתו להיתר כיון שאין עושין מלאכה בגופה אלא היא רק בסיס ומשו"ה מקשה אביי מכילה למנורה. ועפי"ז מיושבת קושית החזו"א הנ"ל). אמנם הגאון בעל פמ"ג בספרו ראש יוסף (שבת שם ד"ה גמרא) כתב, ודע שמש"כ התוס' פירש הרשב"א וכו' לשיטתיה אזיל לעיל (ד"ה אין להו) דסובר דכילת חתנים ונר שוים המה וה"ה סיכי זיירי ומזורי. דאפילו כלי שמלאכתו להיתר נמי כל שקובע לו מקום מחמת חשיבותיה מוקצה דחסרון כיס הוה ומודה ר"ש. וא"כ בהכרח מפרש כאן דבפלס אחד הם מנורה וכילת חתנים כיון דלאו חשובים כ"כ קביעותם לאו קביעות מקרי הא שאר דברים חשובים אפילו מלאכתן להיתרא נמי הוי מוקצה אף לר"ש. ועיין רמב"ם (פכ"ה משבת ה"ט) כתב דמים יקרים ולא התנה אם הן מלאכתן לאיסור אע"פ שהזכיר אח"כ מלאכתן לאיסור. אבל ראיתי לרבנו הגדול בפני יהושע שכתב דמטור וש"ע סי' שח משמע דמלאכתן להיתר אין נאסרים אם קבעו מקום וכעת לא מצאתי זה מבואר ואי"ה בפריי יבואר. עכ"ד הראש יוסף.
ודע שאע"פ שדבריו אינם כדברי הפני יהושע [דס"ל דכלי שמלאכתו להיתר אף אם מייחד לו מקום מחמת דקפיד עליה לא נאסר, וכדמוכח ממש"כ לחלק בין סיכי זיירי ומזורי למנורה וכילה] מ"מ אינם גם כדברי החזו"א. דלהחזו"א כלי שמלאכתו להיתר שקובע לו מקום מאיזו סיבה שתהיה, אסור לטלטלו לצורך גופו ומקומו ואפילו דלא קפיד עליה. שלפי שקבעו במקום אחד ואינו מטלטלו משם מקצה דעתו ממנו. אבל הראש יוסף כתב לחלק בין קביעות מקום מחמת שמקפיד עליו דזהו דוקא קביעות מקום גמור שמחמתו מקצה דעתו ממנו אע"פ שמלאכתו להיתר, לבין קביעות מקום בדבר דלא קפיד עליה ורק קובע לו מקום מחמת כובדו או לנוי הבית וכדו' דבזה אע"פ שקבע לו מקום מ"מ אינו קביעות גמור, דבעת צורך יטלטלנו כיון שאינו מקפיד שיפגם. וזהו שכתב דאפילו כלי שמלאכתו להיתר כל שקובע לו מקום מחמת חשיבותיה מוקצה דחסרון כיס הוה. והראש יוסף גופיה כתב בפרי מגדים (א"א סי' שח ס"ק ד) וכלי אפילו אינה עשויה לטלטל בחול אפ"ה שרי. עכ"ל. ולזה נראית גם כוונת הקצש"ע (סי' פח ס"ו) במש"כ וכן כל דבר שמחמת שמקפיד עליו הוא מיחד לו מקום ואינו משתמש בו. עכ"ל עיי"ש. ואפשר שכן גם דעת הטור שכתב (ר"ס שח) כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מכלים שאדם חס עליהם כגון סכין של שחיטה ומילה ושל ספרים דהו"ל כאילו הקצם שמקפיד עליהם 'שלא יטלטלם' כך שלא יפגמו וכן כל כיוצא בזה. וכל דבר שהוא כלי אפילו הוא גדול וכבד הרבה לא נתבטל שם כלי ממנו לא מפני גודלו ולא מפני כובדו. כלי שמלאכתו לאיסור יכול לטלטלו בין לצורך גופו בין לצורך מקומו. לצורך גופו כגון וכו' אבל אם אינו צריך לגופו ולא למקומו אלא שרוצה להוציאו משם מפני שירא שישבר שם או שיגנב משם, או אפילו אם צריך לו והוא דבר שמקפיד עליו 'שלא לעשות בו אלא מלאכתו' כגון קורנס של בשמים שחושש עליו שלא יתלכלך אסור.
עכ"ל. והנה כפל דין המוקצה מחמת חסרון כיס וגם שינה סוג ההקפדה שברישא משמע שמקפיד שלא לטלטלו שמא יפגם בטלטלו ובסיפא משמע שאע"פ שאינו מקפיד שלא לטלטלו אלא רק שלא לעשות בו אלא מלאכתו וכקורנס של בשמים שאין טלטולו מקלקלו ורק בשימוש בו לד"א יבוא לפגום בעדנת ריח הבשמים, ג"כ הוי מוקצה מחמת חסרון כיס. ולשיטת הראש יוסף והקצש"ע דקביעות מקום מחמת הקפדה הוי מוקצה מחמת ח"כ אפי' בכלי שמלאכתו להיתר, אתי שפיר דברי הטור. דברישא דמיירי בכל הכלים ואפי' שמלאכתן להיתר שהרי לא הזכיר עדיין כלי שמלאכתו לאיסור, כתב שכלים שמקפיד עליהם 'שלא לטלטלם' והיינו שקובע להם מקום הוו מוקצה מחמת ח"כ. שאילו באינו חושש לטלטלם ורק מקפיד שלא להשתמש בהם לתשמיש אחר שאינם מיועדים לו, אין כלי שמלאכתו להיתר נעשה מוקצה מחמת ח"כ מפני כך כיון שאינו מקצה דעתו מטלטולו הואיל ועומד למלאכתו וכגביע יקר וכתכשיטים. ובסיפא דמיירי בכלי שמלאכתו לאיסור שב ואמר דמוקצה מחמת חסרון כיס אסור לטלטלו, לחדש דבכלי שמלאכתו לאיסור אף אם מקפיד רק שלא להשתמש בו לתשמיש אחר הוי מוקצה מחמת חסרון כיס. דלעשות מלאכתו שמיועד לה אסור בשבת, ומלאכה אחרת מקפיד, ונמצא שמקצה דעתו מלטלטלו ודו"ק. אמנם מרן הש"ע שם העתיק רוב ככל דברי הטור ובזה שינה. וז"ל כל הכלים ניטלים בשבת חוץ ממוקצה מחמת חסרון כיס כגון סכין של שחיטה או של מילה ואיזמל של ספרים וסכין של סופרים שמתקנים בה הקולמוסים כיון שמקפידים 'שלא לעשות בהם תשמיש אחר' אסור לטלטלו בשבת ואפי' לצורך מקומו או לצורך גופו. וה"ה לקורנס של בשמים שמקפידים עליו שלא יתלכלך. ואח"כ כתב שלא מתבטל שם כלי מחמת גודלו וכובדו ודין כלי שמלאכתו לאיסור. ולא כפל דין המוקצה מחמת ח"כ וקורנס של בשמים כתבו ברישא ובסכין של שחיטה וכו' כתב שמקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר ושינה מהטור שכתב שמקפידים שלא לטלטלם.
ונראה דס"ל דאין שייך מוקצה מחמת חסרון כיס, אלא בכלי שמלאכתו לאיסור וכאותן דוגמאות דנקט אבל כלי שמלאכתו להיתר אף אם מקפיד שלא לטלטלם שמא יפגם אינו מוקצה, דומיא דמחמת כובדו וגודלו דסעיף ב'. ובספר אור לציון (ח"ב פכ"ו תשובה ב) העלה לאסור לטלטל תמונות הקבועות בקיר, ובמקורות שם (ד"ה ודוקא) כתב, תמונות הקבועות בקיר אסור לטלטלן שהרי קבע להן מקום, וכל דבר שאדם קובע לו מקום אסור בטלטול. וראה בזה בשבת מה: ובשערי תשובה סי' שח ס"ק ה, ובמ"ב שם ס"ק קס"ח. ומטעם זה אסור לטלטל שעון קיר. וראה עוד במ"ב סי' תקא ס"ק א, וכן בחזו"א סי' מג ס"ק יז מקור לדין זה עיי"ש. עכ"ל האור לציון. ומבואר שדעת מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל לפסוק כהחזו"א ז"ל דדבר שמלאכתו להיתר וקובעים לו מקום אסור לטלטלו אע"פ שאין מקפידים עליו ואינו מוקצה מחמת חסרון כיס. ולי הקטן צ"ע, דה"מ לדעת התוס' בעירובין קב. אבל הרי"ף והרא"ש וה"ה הטור ומרן הש"ע הא פליגי עלייהו וס"ל שאין כלי שמלאכתו להיתר נעשה מוקצה מחמת קביעות מקום. והראיה שהביא החזו"א מדאסר בשערי תשובה בשם האחרונים לטלטל שעון קיר. הנה ז"ל השע"ת (סי' שח סק"ה), ועיין בשבות יעקב שלטלטל אותם שקורין שלאג אוהר ודאי אסור וכ"כ במור וקציעה. ע"כ. ומלשון זו אין הכרח דאפשר שכוונתם דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס כיון שמקפידים שלא לטלטלו ובפרט בזמנם ששעוני הקיר היו מורכבים וגדולים וחששו לקלקלם בטלטולם. אבל קביעות מקום בעלמא י"ל דגם לדידהו שרי ובקשתי ומצאתי שבשבות יעקב לא הזכיר כלל הטעם שקובע לו מקום אלא חסרון כיס ועוד טעמים. וז"ל (ח"ג סי' כז) באמת חדשים מקרוב באו ומקילין בדבר זה בפרהסיה לפי שראו שגדול א' התיר ועשה כן למעשה בפני כל ומקלו יגיד לו.
ונלע"ד אין היתר זה ברור פשיטא אם הוא שעון שמשמיע קול דהוי תשמישו לאסור פשיטא שאסור בטלטול והם קורין אותו שלאג אוהר, ואפילו אותם שאין משמיעין קול על השעות מ"מ יש לגזור אטו אותם שמשמיעין קול. ועוד דגם אלו ע"י הלוכי המשקולות והגלגלים ג"כ יש בו השמעת קול קצת גם בתשובת דבר שמואל סי' שפד כתב על טלטול כלי שעות אע"פ שאין איסור ברור מן התלמוד ולא מקדמוני הפוסקים כבר פשט המנהג לאסור וכו' משום איסור מדידה בשבת. ואפשר שנגעו בה מפני גזירת כלי הריגולים של מתכת וכו' עיי"ש. עוד נראה לי טעם לאסור דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס. עכ"ל השבות יעקב. אתה הראת לדעת שלא הוזכר בכל זה לאסור מטעם דקובע לו מקום. ואדרבא מדכתב בתשובת דבר שמואל שאין איסור ברור מן התלמוד וביקש טעם לאיסור שנהגו ולא כתב בפשיטות שלפי שקובע לו מקום הוי מוקצה, שהרי דבר פשוט הוא מצד המציאות שהיו קובעין לו מקום, משמע דס"ל דקביעות מקום לחודיה בלא חסרון כיס אינו מוקצה. ובמור וקציעה שהביאו ג"כ השערי תשובה מבואר שמיקל יותר, שכתב וז"ל, אבל כלי השעות הגדולות העומדות בתיבות על הקרקע, יש להחמיר בטלטול אם לא לצורך מקומן. ע"כ. ומדהתיר לטלטלו לצורך מקומו ע"כ שמחשיבו כלי שמלאכתו לאיסור בלבד. ונמצא שהגאון חזו"א ז"ל ומרן האור לציון ז"ל שאסרו לטלטל כלי שמלאכתו להיתר שקבעו לו מקום ואין נפק"מ לדידהו אם קבעו לו מקום מחמת שמקפידים עליו שלא יפגם, או רק מסיבה אחרת כגון לנוי וכדו' ואע"פ שאין מקפידין עליו, וכתמונה פשוטה התלויה ע"ג מסמר שבקיר לנוי וכלוח שנה באופן שאין מסירים אותו ממקומו עד סוף השנה, יחידאי נינהו.
דמלבד מה שנתבאר לעיל שמדברי הרב המגיד בדעת הרי"ף והרמב"ם וסיעתם דקיי"ל כוותייהו מוכח שאין די בקביעות מקום של כלי שמלאכתו להיתר לשווייה מוקצה ורק התוס' בעירובין ס"ל כן, הנה גם בעל הפמ"ג לא כתב בראש יוסף דקביעות מקום משווי מוקצה אלא במקפידין על הכלי שלא לטלטלו שמא יפגם, אבל קביעות מקום בדבר שאין מקפידין עליו ורק קובעין לו מקום לנוי וכדו' אינו מוקצה וכהוראת דבריו שם. וכ"ד הקצש"ע (סי' פח ס"ו) והובא לשונו לעיל וכ"כ במשנב"ר (סי' שח ס"ק ח) דדוקא בדבר שזהיר בימות החול שלא להניעו ממקומו כדי שלא יפסד ויתקלקל אסור. גם מהאליה רבה (סי' שח סח ס"ק ה) מוכח דפליג שהרי כתב שכלי אפילו אין דרך לטלטלו כלל בחול שרי (וכ"כ הפמ"ג בא"א שם ס"ק ד) אלא שלא גילה דעתו באופן שאינו מטלטל הכלי שמלאכתו להיתר מחמת דקפיד עליה. גם דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א (ע"פ המובא בספר שלמי יהודה עמ' עא) שתמונות שאינן יקרות התלויות בקיר אינן בכלל מוקצה מחמת חסרון כיס וכ"כ בספר שמירת שבת כהלכתה (פ"כ סכ"ב) שדבר שאדם קובע לו מקום מחמת ערכו הרב ומקפיד שלא לטלטלו מחשש שמא יתקלקל כגון שעון קיר ותמונה אומנותית שמקפיד עליה הרי זה בכלל מוקצה מחמת חסרון כיס ובהערות שם הביא שלהחזו"א אפילו אם התמונה אינה יקרה אלא שאין מטלטלין אותה לאחר שתלויה במקומה ג"כ הוי בכלל מוקצה מחמת ח"כ. גם דעת הגר"מ שטרן שליט"א בשו"ת באר משה (ח"ח סי' ע) לחלק בין מקפידין לבין אין מקפידין. ומהפני יהושע המובא לעיל משמע שמיקל אף יותר וס"ל דאפילו דבר שקובע לו מקום מחמת שמקפיד עליו אם הוא כלי שמלאכתו להיתר שרי. וכבר נתבאר שכן פשטות דעת מרן הש"ע. וכ"פ בשו"ת יביע אומר (ח"ז סי' לט אות ג) בקציר האומ"ר וכתב שבספר תהלה לדוד (סי' שח סק"א) הביא מש"כ הרב תוספת שבת בשם הרא"ש בתשובה (כלל כב סי' ח) שמוקצה מחמת מלאכה של איסור וכו' הוי מוקצה מחמת חסרון כיס. אבל לפנינו ליתא לתיבות "של איסור". ונראה לחלק שבכלים היקרים ביותר אם מלאכתם להיתר מותרים אפילו מחמה לצל. ורק במיוחדים לסחורה ומקפיד עליהם יש להחמיר בהם. וכ"ד הגר"ז בש"ע. ע"כ. וכתב ע"ז ביביע אומר ובאמת שכן משמעות הרמב"ם והטור והש"ע שבפרטם אינם מונים אלא כלים שמלאכתם לאיסור ולא משתמיט להו למנות איזה כלי שמלאכתו להיתר. ע"כ. עיי"ש. ועי' לעיל במה שמתבאר בדעת הטור. ומ"מ נראה להחמיר בדבר שקובעין לו מקום מחמת שמקפידין עליו, ואע"פ שמלאכתו להיתר, כיון שמצינו מוקצה מחמת חסרון כיס העומד לסחורה כיון שמקפידים עליו ואע"פ שמלאכתו להיתר. ואע"פ שיש לחלק, מ"מ כיון שס"ס זה וזה קובע להם מחמת הקפדה (ואינו כקביעות מקום מחמת כובד או גודל או לנוי שמחמת סיבה קלה מסכים לטלטלם ואינם מוקצה). וגם רבו האחרונים האוסרים בכה"ג, לפיכך נראה להחמיר.
העולה מן האמור: כלי שמלאכתו להיתר, אע"פ שקובעים לו מקום מחמת כובדו או גודלו כגון רהיטים כבדים, או שקובעים לו מקום משום שמונח שם לנוי כגון תמונות פשוטות התלויות ע"ג מסמר שבכותל הבית לנוי, וכן לוח שנה התלוי ע"ג הכותל וכל כיוצ"ב, אע"פ שקבעו להם מקום אינם מוקצים ומותר לטלטלם ככל כלי שמלאכתו להיתר. אבל כלי שאין מטלטלים אותו ממקום קביעותו מחמת שמקפידים עליו שלא יפגם, וכגון שעון קיר או תמונות יקרות התלויות ע"ג הכותל, נראה להחמיר לדונם כמוקצה מחמת חסרון כיס. הנלענ"ד כתבתי וה' יאיר עינינו בתורתו לבל ניכשל בדבר הלכה, אמן.