חלק אורח חיים · סימן יד
טלטול כדור ומשחקי ילדים בשבת
אודות שאלה המצויה בפי רבים אם יש איסור מוקצה במשחקי ילדים בשבת, ואם מותר לקטנים מעל גיל חינוך לשחק בכדור בשבת.
תשובה: הנה מרן הבית יוסף (ס"ס שח) הביא מש"כ האגור (סי' תקכא) בשם שיבולי הלקט (סי' קכא) שאסור לשחק בשבת ויו"ט בכדורים שאינם ראויים לצור ע"פ צלוחית, משום דממאסי שמטנפו ע"י טיט ועפר. וכן כדור של עץ אסור לטלטלו ולצחוק בו. וכתב "אבל התוס' ביצה (יב. ד"ה ה"ג) אהא דתנן בית שמאי אומרים אין מוציאין את הקטן וכו' ובית הלל מתירין, כתבו ‘פירוש דלאו דוקא קטן למולו דהוא הדין שלא למולו, דשרי גם טיול. דהא אשכחן דמשחקין בכדור שקורין פילוט"א ביום טוב ברשות הרבים, אע"ג דליכא טיול'. ע"כ. משמע שמותר לטלטל כדור ביו"ט וה"ה בשבת דבדברים אלו יו"ט ושבת שוים הם. וסיים הבית יוסף, ומיהו בירושלמי בפרק בתרא דתעניות (ה"ה) מצאתי, טור שמעון למה חרב יש אומרים מפני הזנות וי"א שהיו משחקים בכדור. ע"כ. ור"ל דבירושלמי מוכח כהשיבולי הלקט ודלא כהתוס'. ואע"פ שלא כתוב בירושלמי שהיו משחקים בכדור בשבת, פשיטא ליה להב"י דמיירי בשבת. שאם לא מפני חילול שבת לא היו נענשים שייחרב מקומם. א"נ ק"ו הוא. שאם על משחק בחול נענשו, ק"ו שבשבת אסור. אמנם מהש"ע (שם סעיף מה) משמע שפירש דברי הירושלמי בשבת דוקא. שבש"ע כתב על פי הירושלמי ושיבולי הלקט "אסור לשחוק בשבת ויו"ט בכדור". אמנם בקרבן עדה על הירושלמי שם פירש בא"נ שנענשו שחרב מקומם לפי שהיו מבלין ימיהם במשחק בכדור ולא עסקו בתורה. והיינו אפילו בחול. אבל כהבנת מרן הבית יוסף בירושלמי איתא להדיא במדרש איכה (ב, ד) ששם הלשון שהיו משחקים בכדור "בשבת".
והרמ"א בהגה שם כתב על פי התוס' "ויש מתירין, ונהגו להקל". ע"כ. והמגן אברהם שם (ס"ק עב) כתב שהש"כ כתב שאף התוס' לא התירו אלא ביו"ט, שלפי שיש בו צורך קצת אמרינן מתוך שהותרה לצורך וכו', אבל בשבת לכו"ע אסור. והמג"א חלק על דבריו דמתוך שהותרה וכו' אמרינן רק לעניין הוצאה, אבל לעניין טלטול שבת ויו"ט שוים הם. ואדרבה, י"א דמוקצה אסור ביו"ט ואם כן אם מותר לטלטל כדור ביו"ט כ"ש שמותר בשבת. והביא עוד מש"כ הרש"ל בים של שלמה (ביצה סי' לז) דגם התוס' סוברים דמדינא אסור לשחק בכדור בשבת אלא שנהגו להקל (וכתב עוד הרש"ל שם שלגדולים מנהג רע הוא ולקטנים מניחים). וסיים המג"א וא"ת לישתרי מפני שחזי לצור על פי צלוחיתו, יש לומר דממאיס בטיט ועפר ואין ראוי לכסות ע"כ. ומשמע דס"ל שמשחק הראוי לשימוש כל שהוא כגון לצור ע"פ צלוחיתו, אינו מוקצה ומותר לשחק בו בשבת לכו"ע.
אולם בספר כף החיים (שם ס"ק רנו) כתב שאם הדבר שמשחקין בו ראוי לצור ע"פ צלוחיתו, הוא תלוי בב' הטעמים שכתב הב"י לאסור. שלטעם שכתב בשיבולי הלקט לאסור משום דמאיס ואינו ראוי לצור ע"פ צלוחית, נמצא שאם ראוי לצור מותר לטלטלו ולשחק בו. ולטעם שכתב ע"פ הירושלמי "גם אם הוא דבר שראוי לצור ע"פ צלוחיתו אסור לשחק בו משום זלזול כבוד השבת שמתעסק בדברים בטלים". עכ"ל. וקצ"ע דמנא ליה שטעם הירושלמי דאסר אינו מטעם שאינו כלי משום דמאיס וכמש"כ שיבולי הלקט, ולעולם היכא שראוי לצור ע"פ צלוחיתו שרי לטלטלו ולשחק בו לכו"ע. וכן משמע משאלת ותשובת המג"א הנ"ל שרק טעם אחד איכא לאסור הכדור בשבת משום דמאיס. וצ"ל דס"ל להרב כף החיים מלשון הירושלמי שטור שמעון חרב על שהיו משחקין בכדור, שאינו רק מטעם מוקצה, שאילו היו עוברים על איסור מוקצה בעניין אחר לא היה חרב מקומם, אלא רק משום שיש במשחק בכדור זלזול בכבוד השבת, דמתעסק בה בדברים בטלים, נענשו כ"כ. וא"כ לירושלמי גם בכדור שראוי לשימוש כלצור ע"פ צלוחיתו אסור לשחק בשבת.
אולם בשיבולי הלקט עצמו הביא את המדרש איכה שטור שמעון חרב על שהיו משחקין בכדור בשבת. ומשמע דס"ל שהוא מהטעם שכתב שהוא מוקצה לפי שאינו ראוי לשימוש (והב"י שלא הביא את המדרש וכתב שמצא כן בירושלמי הוא מפני שרק ראה קיצור דברי השיה"ל כפי שהביאם באגור) וכהבנת המגן אברהם. וא"כ כל שהוא ראוי לשימוש אינו מוקצה ומותר לשחק בו ולטלטלו בשבת. וכן משמע בפשטות דעת מרן הב"י שהביא דברי שיבולי הלקט שאסר משום דמאיס, ודעת התוס' שהתירו, ואח"כ כתב בסתם ומיהו בירושלמי מצאתי וכו', ולא הוסיף שמשם משמע לאסור מטעם אחר דזילותא דשבתא ודלא כטעם שכתב השיבולי הלקט, ואילו היה ס"ל כן היה לו לפרש כיון שיש בזה נפק"מ לדינא היכא שראוי לצור ע"פ צלוחיתו. ומשמע שהביא דברי הירושלמי לסתור דברי התוס' ולהכריע כשיבולי הלקט לגמרי משום שטעם אחד להם לירושלמי ולשיבולי הלקט דאסרי. וא"כ לא נתכוין בש"ע לאסור אלא כדור שהוא מטונף ומאוס ואינו ראוי לצור ע"פ צלוחית, אבל משחק נקי הראוי לא רק למשחק אלא גם לתשמיש כל דהו כגון לצור ע"פ צלוחיתו מותר לטלטלו ולשחק בו. וכן נראה עיקר.
ואפילו לפי מה שכתב הרב כף החיים לפרש דברי הירושלמי דאסר לשחק בכדור דהיינו משום זלזול בכבוד השבת וייאסר אפילו בראוי לצור ע"פ צלוחיתו, י"ל דזהו דוקא במשחק בכדור משום שיש בו זילותא טפי, אבל משחק אחר שהוא ראוי לצור ע"פ צלוחיתו ואין בו זילותא לשבת, שרי גם לפירוש זה. (אמנם ממש"כ הרב כף החיים שהוא זלזול בכבוד השבת "שמתעסק בה בדברים בטלים", משמע דדעתו אליבא דהירושלמי לאסור בכל משחק לפי שהוא דברים בטלים. אבל אין הכרח לכך בדברי הירושלמי ואדרבה הדעת נותנת דדוקא במשחק בכדור איכא זלזול בכבוד השבת ולא בכל משחק). ומ"מ נמצא שדבר הראוי לשימוש כל שהוא כיון שאינו מוקצה, מותר לשחק בו בשבת. ולא נאסר אלא כדור מטעם דמאיס ואינו ראוי לשום שימוש מלבד לשחק בו, או מטעם שהמשחק בו הוא זלזול בכבוד השבת.
ב. אמנם בעיקר דין משחק שאינו ראוי לשום תשמיש מלבד לשחק בו, הנה בשיבולי הלקט שם כתב, "ומורי ר' יהודה פירש דדוקא אותו כדור שנחלקו בו ר' אליעזר וחכמים דנראה החלל שלו, חשיב כלי, אבל אלו הכדורים שלנו, אפילו כלי לא חשיבי, ומחשבת השחוק שחישב לשחק בו לא משוי ליה כלי. ומ"מ בין שיש עליו תורת כלי ובין שאין עליו תורת כלי נראה שאסור לשחק בו ולטלטלו בשבת ויו"ט, ‘שהרי אין צריך בטלטולן', ואפילו לכסות בו פי צלוחיתו אינו ראוי דהא ממאיס וכו'." עכ"ל. וממש"כ ‘שהרי אין צריך בטלטולן' אע"פ שרוצה לטלטלם כדי לשחק בהם, מבואר שעצם השימוש של משחק אינו נחשב צורך, שצורך אינו אלא תשמיש כשימוש לאכול בו או לשבת עליו וכדו', אבל דבר שאינו ראוי לשום תשמיש אלא למשחק אינו כלי והוי מוקצה מחמת גופו. וכן מתבאר מדברי הב"י הנ"ל והמג"א (ס"ק עב) ובלבושי שרד (שם). ומש"כ הפרי מגדים באשל אברהם (סי' שח ס"ק עב) שבכדור ששיחקו בו מבעוד יום, י"ל שהוכן לכך ומותר לטלטלו ולשחק בו בשבת וצ"ע. עכ"ד. וע"ע בסי' שלח סעיף ה ובנו"כ שם. הנה להפמ"ג י"ל דבזמננו שהמשחקים מיוצרים בבתי חרושת ואינם נעשים מבלאי בגדים וכדו' כבזמנם, גם מבלי ששיחקו בהם קדם השבת הרי הם מוכנים לשימוש למשחק. אלא שע"פ המתבאר משיבולי הלקט אין די בכך כיון שאין שם של שימוש על משחק כלל. וכנראה שהפמ"ג לא ראה אלא קיצור דברי שיבולי הלקט שהובא באגור ובב"י ובאחרונים.
ג. ומ"מ נלענ"ד שכל דברי שיבולי הלקט ומרן הש"ע ז"ל לאסור כדור ומשחק בטלטול מטעם שמשחק אינו נחשב צורך הנותן שם כלי על מה שמשחקים בו, זהו דוקא במשחק של גדולים, וכדמשמע משאר משחקים דמיירי בהו שיבולי הלקט כגון תם וחסר, ונשים המשחקות באגוזים ותפוחים. וכן הא דחרב טור שמעון על שהיו משחקים בה בכדור, מיירי בגדולים המשחקים, דבודאי שמפני קטנים המשחקים בכדור לא היה חרב. ובגדולים דוקא י"ל שאין משחק חשיב צורך, שצורך אדם גדול הוא לימוד תורה ואכילה ושתיה וישיבה ושינה, ומשחק הנעשה לאדם גדול שישחק בו, הרי הוא ככלי המיוחד לתשמיש קטן, כגון המוצץ של התינוקות שנועד להרגיעם, שאינו מוקצה רק משום שימושם של הקטנים ואין בו שייכות לעולמם של הגדולים. וה"ה משחק שמייעדים אותו לגדולים אין עליו שם של שימוש עבורם והוי מוקצה וכמש"כ בשיבולי הלקט. משא"כ משחקי קטנים צורך הוא להם שזהו עיסוקם ותשמישם ובהם רגועים ושלווים והוו ככלי סעודה ומציצה ממש לגבייהו. וכשם שלא יעלה בדעת איש לאסור טלטול המוצץ לקטן משום מוקצה כיון שאינו כלי סעודה וישיבה, אלא פשוט דזהו גופא שמשתיקו ומהנהו הוא הנותן עליו שם כלי, כן הוא בשאר משחקי הקטנים אף דלא דמו ממש למוצץ, והוו כלי שמלאכתו להיתר וממילא מותר אף לגדול לטלטלם לכל צורך. והכדור דמיירי ביה בשיבולי הלקט הוא כדור שהיה נעשה בזמנם לגדולים דוקא כדמשמע מדבריו עיי"ש, שאילו כדור פשוט הנעשה לקטנים אף לגדול אינו מוקצה. ומה שאסר הש"ע לשחק בכדור בשבת ויו"ט מיירי נמי בגדולים. ואפשר שלזה נתכוון נמי הרב כף החיים במש"כ (שם ס"ק רנז) וז"ל, "לדעה זו שפסק מרן ז"ל שקיבלנו הוראותיו, אסור לשחק בשבת וביו"ט בכדור וכדומה מינין שמשחקין בהן בעלי קוביא". וביאר בסיום דבריו כוונת מש"כ "וכדומה", דהיינו מיני משחקים של גדולים.
וכן ראיתי שכתב בספר טלטולי שבת (עמ' 22 הערה ב) בשם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל שכל המשחקים הראויים לקטנים אינם מוקצה ואע"פ שאינם ראויים לשום תשמיש אחר. גם מרן הגר"ע יוסף שליט"א בהערותיו לספר קצות השלחן ונדפס בשו"ת יביע אומר ח"ז (סי' לט ס"ק ד) לאחר שכתב שמותר לתת לקטן לגו ואבני פלא להרכיבם ולפרקם, כתב עוד בקציר האומ"ר וז"ל, "וגם נראה שמותר לגדול לתת לקטן לשחק בצעצועים המיוחדים לקטנים ואין בהם משום מוקצה". (ועי' בילקוט יוסף שבת ח"ב עמ' שצד בהערות סס"ק לא. ועפ"ז כתב בסעיף כו וכז לחלק בין כדור דאסור לשחק בו ולטלטלו ובין שאר משחקים שמותר לאפשר לקטן לשחק בהם. ואם הילד בוכה ויש צורך להרגיעו ע"י שיתנו לו את המשחקים, המיקל לתת לו בידים יש לו על מה שיסמוך. וצעצועים שנתפזרו בחדר מותר לגדולים לאוספם ע"י מטאטא וכדו' דהוי טלטול מן הצד. ובאמת שמדברי אביו מרן שליט"א ביביע אומר הנ"ל מתבאר שמותר אף לכתחילה לתתם לקטן בידים וכן לאספם בידים). ובספר אור לציון ח"ב (פכ"ו תשובה ח) העלה להתיר מעיקר הדין לטלטל שאר משחקים ורק טוב להיזהר שלא לטלטלם, מלבד כדור שאסור לטלטלו. ובמקורות ביאר טעמו שאע"פ שתשמיש של משחק אינו נותן שם כלי על החפץ, מ"מ בשיבולי הלקט מבואר שהאיסור לשחק בכדור הוא משום שמלוכלך בטיט ועפר ואינו ראוי לצור ע"פ צלוחיתו, ומצד משחק אינו כלי. וא"כ י"ל שלפי שרוב המשחקים כיום נקיים וראויים לצור ע"פ צלוחית, מותר לטלטלם. ועוד הוסיף לצרף דעת התוס' והרמ"א שכתבו להתיר לשחק אף בכדור. ועוד מדפסק בש"ע לאסור לשחק בכדור ולכאורה היה לו התיר כהתוס' שהרי הוא איסור דרבנן ובשל סופרים הלך אחר המיקל. ועל כרחך שפסק כירושלמי שהוא כעין סברת המכריע, שדוקא כדור אסור. ולכן אין להימנע אלא ממשחק בכדור אבל שאר משחקים אין בהם מעיקר הדין משום מוקצה והמיקל יש לו על מה לסמוך. עכ"ד.
ומה שהקשה שם להב"י בשם שיבולי הלקט מהמשנה כלים פכ"ג מ"א, הכדור והאימום הנוגע בהם טמא, ומוכח שיש לכדור תורת כלי אע"פ שמיועד רק למשחק והניח בצ"ע, הנה כבר הרגיש בזה בשיבולי הלקט (סי' קכא) גופא וכתב שאותו כדור שנחלקו בו ר' אליעזר וחכמים הוא דוקא כדור שנראה החלל שלו, ולכן חשיב כלי, אבל אלו הכדורים שלנו, אפילו כלי לא חשיבי. וכתב עוד ומ"מ בין שיש עליו תורת כלי ובין שאין עליו וכו' נראה שאסור לשחק וכו' דהא ממאיס וכו'.
ולענין מעשה נראה שמשחקים המיועדים לקטנים כגון לגו ובובות ומכוניות אינם מוקצה ומותר לגדול לטלטלם וליתנם לקטן בידים ולאוספם בידים, אא"כ נדלקת בהם נורה או מוציאים אש או משמיעים קול נגינה [ואם משמיעים רק קול רעש מותר לתתם לקטן וכמש"כ באור לציון (ח"ב פרק כו, ח בהערה) לפי מש"כ מרן הש"ע בסי' שלח ס"א להתיר השמעת קול אף בכלי המיוחד לכך אם אין כוונתו לשיר]. אמנם כל זאת בשאר משחקים מלבד כדור שיש להחמיר בו שלא לטלטלו ולשחק בו בשבת אע"פ שהוא מסוג המיועד לקטנים. לפי שבמשחק בכדור יש זילותא דשבת וכדאיתא במדרש איכה (ב, ד) טור שמעון למה חרב יש אומרים מפני הזנות וי"א שהיו משחקים בכדור בשבת. וילד שהגיע לגיל חינוך יש לחנכו ולהרגילו שלא לשחק בכדור בשבת. והמיקל בזה מבני אשכנז אפילו לגדול, יש לו על מה שיסמוך. ומשחקים המיועדים לגדולים הרי הם מוקצה ואסור לטלטלם בשבת וכ"ש שלא לשחק בהם. לפי שאין על משחק שם כלי אא"כ הוא ראוי לאיזה שימוש אחר ככלי שתיה וכדומה. ואף במשחקים המיועדים לקטנים אסור לגדול לשחק בהם בשבת לצורך עצמו, אע"פ שמותר לטלטלם. אבל לשחק בהם עם הקטנים במקום שצריכים לכך מותר. והאב יבדוק אם יש בדבר כ"כ צורך עד שאין בו משום ביטול תורה. ומ"מ בודאי שטוב להעדיף בשבת משחקים לימודיים שיש בהם דברי תורה והלכה כמצוי היום בשפע ועליהם תבוא ברכת טוב. ומה נואלו אותם גדולים המבלים שבתותיהם בדברי הבלים לשחק בינם לבין עצמם בכלי משחק, כאילו היו תינוקות קטנים. שמלבד שבמקרים רבים נכשלים באיסור מוקצה גם מכלים זמן יקר ערך והופכים קודש לחול. וכבר הוכיחם הרב כף חיים (שם ס"ק רנט) במתק לשונו וז"ל, וכל מי שיראת ה' על פניו יתבונן במה שאמרו ז"ל לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהם בתורה, וא"כ איך יעזוב ביום הקדוש הזה את התורה הקדושה אשר לא יערכנה זהב לעסוק בהבלים וכו'. ומי יודע כמה עולה שכר לימוד השבת ויו"ט יותר מן החול והמשכיל יבין. עכ"ל הקדושה. והי"ת יאיר עינינו בתורתו לבל נכשל בדבר הלכה, אמן.