חלק אורח חיים · סימן יג
קיפול טלית גדול ובגדים בשבת
בדבר אם מותר לקפל את המכנסיים וכדו' בשבת כדרך שמקפלין בחול, שמסדר קיפולי הגיהוץ על מתכונתן, ואח"כ מקפל המכנסיים, כדי שלא יתקמטו עד הבקר. וכן אם מותר לקפל מגבות ידים בשבת בצורות נאות כדי להניחן לפני הסועדים. ואם מותר לקפל הטלית גדול לאחר תפילת שחרית של שבת כדי שלא יתקמט.
תשובה: במשנה (שבת קיג.) מקפלין את הכלים אפילו ארבעה וחמשה פעמים. ופירש"י בגדים כשפושטן מקפלן (כצ"ל וכ"ה בר"ן) מפני שמתרככין מכיבוסן ומתקמטין כשאינן מקופלים. ע"כ. ובגמ' שם אמרי דבי ר' ינאי לא שנו אלא באדם אחד, אבל בשני בני אדם לא. ובאדם אחד נמי לא אמרן אלא בחדשים, אבל בישנים לא. וחדשים נמי לא אמרן אלא בלבנים, אבל בצבועים לא. ולא אמרן אלא שאין לו להחליף, אבל יש לו להחליף לא. ופירש"י בשני בני אדם, כשמקפלין אותן מפשטין קמטיהן ונראין כמתקנין. ישנים, קיפולן מתקנן יותר מן החדשים שחדשים קשים מאליהן ואין ממהרין לקמוט. צבעונין, קיפולן מתקנן. ע"כ. ובמרדכי שם (סי' שפח) כתב, כתב ראבי"ה שמע מינה דטליתות שהן לבנים שאין צריך בקיפול בו ביום אחר צאתו מביהכנ"ס, לא שנא חדשים ולא שנא ישנים אסור לקפלן אפילו באדם אחד. והני מילי בסדר קיפולו הראשון, אבל שלא בסדר קיפולו נראה דמותר אפילו בב' בני אדם. וכן יש לפסוק מכאן דאסור לנשים לקפול צעיפותיהן בשבת, דעל כרחך לא שרו הכא אלא בגדים שהפשיט שלא היה יכול לקפלן שהרי היה לבוש מהן, אבל צעיפותיהן שהן יכולות לקפלן מערב שבת אסור לקפלן בשבת. עכ"ל. והובאו דבריו בקצרה בבית יוסף סי' שב (ד"ה מקפלין). וכתב עוד הב"י שבכלבו (שבת סי' לא דף לג) כתוב, "ועכשיו שנהגו לקפל כל הכלים, אפשר דקיפול דידן לא דמי לקיפול שלהם שהיו קפדין מאד לפשט קמטיו ולהניחו תחת המכבש ולא כן אנחנו עושים". ע"כ. וכדברי הכלבו כתבו הארחות חיים (הלכות שבת סי' שצח) והאהל מועד (הלכות שבת דרך יא נתיב ג).
וז"ל הש"ע (סי' שב ס"ג) מקפלים כלים בשבת לצורך שבת ללובשם בו ביום. ודוקא באדם אחד, ובחדשים שעדיין לא נתכבסו, ולבנים, ואין לו להחליף. ואם חסר אחד מאלו התנאים אסור. ויש מי שאומר שלקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון מותר בכל ענין. ונראין דבריו. עכ"ל. ומדכתב את איסור הקיפול בסתם והשמיט את סברת הכלבו לחלק בין קיפול דידן לקיפול דידהו, שמע מינה דלדינא סבירא ליה שאף קיפול רגיל, בלא פישוט הקמטים והנחת הבגד תחת המכבש, נמי אסור.
ב. והנה קיפול המכנסיים בלילה לצורך הבקר בדר"כ הוא כדי שלא יתקמטו במשך הלילה בהיותם מוטלים בלא קיפול. אבל אינו לפשט קמטים שיש בו. וא"כ אף אם נאמר שיש על אופן סידור המכנסיים שם קיפול, עדיין יש לדון אם יש איסור בקיפול שאינו לפשט הקמטים אלא למנוע קימוט שאח"כ. ומפירוש רש"י במשנה "בגדים כשפושטן מקפלן לפי שמתרככין מכיבוסן ומתקמטין כשאינם מקופלים" לכאו' משמע דמיירי בקיפול הבא למנוע קימוט ואפ"ה אסור. (שהרי בא לפרש את נידון ההיתר שבמשנה והתנאים שבגמ' וכמש"כ שמתרככין מכיבוסם. ולכן הוסיף שמתקמטין 'כשאינם מקופלים'. וק"ל). אך זה אינו. דא"כ יקשה דמאיזה טעם ייאסר דבר זה שאין בו שום מעשה יישור הנראה כתיקון אלא רק מניעת קימוט העתיד לבוא. ורש"י גופיה פירש בגמ' שם דהא דאסור לקפל בשני ב"א הוא מפני ש"כשמקפלין אותן 'מפשטין קמטיהן' ונראין כמתקנין". וכן גבי ישנים וגבי צבועים פירש שקיפולן מתקנן. וע"כ היינו דוקא כשמפשט הקמטים הקיימים שאז נראה כמתקן. ועוד, מהו שכתב כאן בגדים 'כשפושטן' מקפלן וכו'. וע"כ ביאור פשט דבריו דר"ל שהדרך לקפלם לאחר שלבשם ופושטם, ופירש שעושים כן לפי שטבען להתרכך ע"י כיבוסן ולהתקמט כשאינם מקופלים, ולפיכך מתקמטין כשלבוש בהם, וכשפושטן מקפלן לפשט את אותם הקמטים שנוצרו בעת שלבשם. וזהו שכתב "בגדים 'כשפושטן' מקפלן". ואע"פ שלשון זו אינה ראיה מוכרחת דיש לדחות ע"פ סיום דברי המרדכי דלעיל דדוקא בגדים שפשטן מותר לקפלן לפי שלא יכל לקפלן מאתמול, מ"מ פשט דבריו משמע שבא לבאר את סיבת דרכם של בני אדם לקפל לאחר הלבישה. ועכ"פ לכאו' די בהא דנראה כמתקן אינו שייך אלא כשמפשט קמטים קיימים אבל באין קמטים ומקפל רק כדי למנוע קימוט שרי. (ובמשנב"ר ס"ק יב כתב "ואם אין מקפלין רגילים שמתקמטים". וע"ע שם ס"ק יד. וצ"ע קצת). אך אפשר דלמעשה אין לסמוך על טעם זה להתיר דאפשר דלא פלוג רבנן ואסרו כל קיפול כיון שלעיני הרואה נראה כמתקן לפי שאינו יודע אם עושה כן לפשט קמטים או למנוע מקמטים. ואע"ג דחזינן דפלוג ולא אסרו חדשים ולבנים באדם אחד, היינו משום דבהצטרף כל הני, תמיד אינו נראה כמתקן. אבל כשחסר חד מהני כיון שיש מקרים שבכה"ג נראה כמתקן, אפשר דלא פלוג ואסרו אף קיפול שאינו לפשט קמטים. (ואף אי נימא שהמציאות בקיפול המכנסיים ברורה שהוא נעשה תמיד אך ורק למנוע קימוט ולא לצורך פישוט קמטים, וא"כ כיון דידוע לכל שהמקפל מכנסיים אינו מפשט קמטים לא מחזי כמתקן וי"ל דשרי, מ"מ עדיין אפשר דלא פלוג בין בגד לבגד, בין מכנסיים לבגד אחר).
ג. ואולם הנה מה שפירש"י טעם איסור הקיפול מפני שע"י שמפשט הקמטים נראה כמתקן, וכן פירש הר"ן, נראה דלאו לכו"ע הוא כן. שהנה בביאור דעת המרדכי הנ"ל שהתיר לקפל שלא כסדר קיפולו הראשון כתב הלבוש (סי' שב ס"ג) "שאין לקיפול זה שום קיום ואין כאן מתקן כלל". ע"כ. וכן כתבו הרב בן איש חי (ש"ש פר' ויחי אות יג) והמשנב"ר (סי' שב ס"ק יח). וצ"ל דסבירא להו שאין המרדכי מפרש טעם איסור הקיפול משום שנראה כמתקן בפישוט הקמטים, שא"כ מאי נפק"מ אם מקפל כסדר קיפולו הראשון דאז יש לקיפול (דהיינו לקו של מקום הקיפול) קיום, לבין אם אינו כסדר הראשון ואין קיום לקיפול, הא סוף סוף ע"י קיפולו מפשט את הקמטים שבבגד. ודוחק לומר שלפי שאין קיום לקיפול לא מתפשטים הקמטים. אלא יותר נראה דלפירוש זה כיון שכל קיפול נוסף כדרך קיפולו הראשון מחזק את הקפל הקבוע, אשר על ידו נח לקפל אח"כ באותו מקום, לפיכך המקפל נראה כמתקן את הבגד משום הקפל. ומשו"ה קאמר דשלא כסדר קיפולו הראשון שרי לקפל, כיון שאין לקיפול זה שום קיום.
ולולי דבריהם ז"ל היה נלענ"ד לפרש דברי המרדכי דלעולם מפרש כרש"י שע"י פישוט הקמטים נראה כמתקן. והיא דהתיר לקפל שלא כסדר קיפולו הראשון הוא מפני שלפי שכל עיקר איסור הקיפול אינו מחמת שמתקן ממש, אלא שנראה כמתקן הבגד ע"י מעשה הקיפול. ולפיכך כשמקפל שלא כסדר קיפולו הראשון, אע"פ שמפשט הקמטים, מ"מ שוב אינו נראה כמתקן הבגד. שהרי מעשיו מוכיחים שאינו מטפל בתיקון הבגד. ובזה א"ש טפי סברת טעם איסור הקיפול שהוא מפשט קמטים בקיפולו ולא רק מצד שמחזק את הקפל הקיים. וגם ניחא טפי דלא נישווי פלוגתא דקמאי והמרדכי מפרש גם הוא כרש"י והר"ן.
ונראה דפירוש הלבוש ופירושא דידן בדברי המרדכי תלויים במחלוקת האחרונים אם הא דסתם בש"ע לאסור קיפול בשבת ושב וכתב דעת המרדכי בלשון ויש מי שאומר להתיר לקפל שלא כסדר קיפולו הראשון, אם ב' הדעות נחלקו וכלל נקוט בידינו בש"ע דסתם ויש אומרים הלכה כסתם (וכמש"כ הש"ך ביו"ד סי' רמב כללי או"ה אות ה' ועוד), וא"כ אף שכתב ע"ד המרדכי "ונראים דבריו" מ"מ ראוי להחמיר כדעת הסתם, או דליכא פלוגתא. שבמחצית השקל (סי' שב ס"ק ו וסי' טו ס"ק ט) כתב שנחלקו ב' דעות אלו אי שרי לקפל שלא כסדר קיפולו הראשון. וכ"כ בשו"ת מחנה חיים (ח"ג או"ח סי' כד) וכתב שבכל כה"ג דעת הש"ע לפסוק כדעת הסתם וא"כ אין להתיר לקפל הטלית שלא כסדר קיפולו הראשון. אבל בכנסת הגדולה (סי' שב הגהות ב"י) העלה להתיר לקפל הטלית שלא כסדר קיפולו הראשון. וכ"כ בחיי אדם (סוף כלל מד עיי"ש) וכ"כ בספר עקרי הד"ט (סי' ב אות ג) וכתב שנראה שהתוס' (שבת קיג.) שאסרו לקפל הטלית בשבת והמרדכי שהתיר לקפל שלא כסדר קיפולו הראשון לא פליגי. והתקשה שבש"ע כתבו בלשון מחלוקת, ואפשר שאף להש"ע אין כאן מחלוקת ורק לפי שמצא סברא זו רק במרדכי כתבו בלשון ויש מי שאומר וכמש"כ בכעין זה הש"ך בחו"מ (סי' מב ס"ק כ). ע"כ. והו"ד בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' מ) [והוסיף מרן הגהמ"ח שליט"א שע"פ מש"כ בשו"ת בית דוד (או"ח סי' תט וסי' תמא) שבמקום שכתב בש"ע בסברת הסתם רק את עיקר הדין שבמשנה ובגמ', ואח"כ הביא סברת יש אומרים שאמרו חילוק בעצם הדין, דעתו של מרן לפסוק כדברי היש אומרים. א"כ בניד"ד אתי שפיר. ובפרט שבש"ע כאן סיים "ונראים דבריו", וא"כ אף הגר"י טאייב דפליג בערך השלחן (או"ח סי' עא) על הבית דוד, כאן יודה. עיי"ש]. ולדעת האומרים דהדעה הראשונה בש"ע פליגא אמרדכי ק"ק היכן מצינו בראשונים מי שכתב לאסור כשמקפל שלא כסדר קיפולו הראשון. ומדלא חילקו אין ראיה די"ל שדברו באופן הרגיל שמקפל כסדר הקיפול הראשון.
ולפמשנ"ת הא בהא תליא. דלפירוש הלבוש והמשנב"ר על כרחין צ"ל דרש"י והר"ן חולקים על המרדכי וכנ"ל, ודוקא למרדכי שפירש טעם איסור הקיפול משום שמחזק את קפלי הבגד, שרי לקפל אם אינו מקפל לפי סדר קיפולו הראשון, אבל לרש"י והר"ן שפירשו טעם איסור הקיפול משום שמפשט הקמטים, א"כ גם כשמקפל שלא כסדר קיפולו הראשון מפשט הקמטים ואסור. ולפ"ז אפשר דהש"ע נתכוון לפלוגתא בין ב' הסברות שכתב, וא"כ אע"פ שסיים על דברי המרדכי שנראים דבריו, מ"מ ראוי להחמיר כדעת הסתם. וכמש"כ במחצית השקל שם (ס"ק ו) וז"ל, "כיון דאיכא מחלוקת הפוסקים בהיתר הקיפול אם הוא שלא כסדר קיפולו הראשון, וגם דעת האוסר הביא המחבר תחילה, משמע שכן עיקר. אע"ג שכתב על דברי המתיר דנראים דבריו, מ"מ מי שרוצה להחמיר על עצמו שלא לקפלו ודאי עדיף". ע"כ. אבל לפמשנ"ת דאף המרדכי מודה לטעמא שרש"י והר"ן שאיסור הקיפול הוא משום שמפשט קמטי הבגד, והטעם שהתיר במקפל שלא כסדר קיפולו הראשון הוא משום שבכה"ג אינו נראה כמתקן כיון שמעשיו מוכיחים שאינו בא לתקן, א"כ י"ל דכו"ע מודו בהא.
ד. והרמב"ם (פכ"ב משבת הכ"ב) כתב, אסור לתקן בית יד של בגדים ולשברם שברים שברים כדרך שמתקנין בחול הבגדים כשמכבסין אותן. וכן אין מקפלים הבגדים בשבת כדרך שעושין בחול בבגדים כשיכבסו אותן. ואם לא היה לו כלי אחר להחליפו מותר לקפלו ולפשטו ולהתכסות בו כדי שיתנאה בו בשבת. והוא שיהיה בגד חדש לבן שהרי הוא מתמעך ומתלכלך מיד. וכשיקפל לא יקפל אלא איש אחד, אבל לקפל בשנים אסור. ע"כ. והנה ממש"כ שההתיר לקפל אינו אלא בבגד חדש ולבן "שהרי הוא מתמעך ומתלכלך מיד", משמע שאינו מפרש כרש"י שריבוי הקימוט הוא סיבה לאסור את הקיפול לפי שנראה כמתקן, והתירו בחדש לפי שאינו מקומט הרבה ואינו נראה כמתקן, אלא אדרבה, ריבוי הקימוט הוא סיבה להיתר, כדי שיתנאה בו בשבת, ולפיכך התירו לקפל בגד חדש ולבן דוקא לפי שהוא מתקמט ומתלכלך מיד וזקוק ביותר לקיפול שיעשהו נאה (ומש"כ ומתלכלך לכאו' אינו כלשוננו שהוא לכלוך חיצוני אלא שע"י הקמטים אינו נראה נאה. ואפשר דר"ל שצלליות קמטי הלבן נראים כלכלוך). אמנם צריך להבין כוונתו במש"כ מותר 'לקפלו ולפשטו' ולהתכסות בו וכו'. וז"ל הרמב"ם בפירוש המשניות (פט"ו) "מקפלין את הכלים וכו' מקפלין בכאן ר"ל הבגדים שמנהג בני אדם לקפלן ולהצניען. ואמר בכאן כי זה הקיפול יש לו ארבעה תנאים ואז יהיה מותר [לקפל ו] להתיר קיפולו. ואלו הן וכו' ולפיכך הוא מותר לקפלו ולהתיר קיפולו כדי שייראה כי עתה הותר מקיפולו". ע"כ. ומשמע דר"ל שע"י הקיפול היו יוצרים בבגד קמטים אשר על ידם היה הבגד נעשה נאה יותר. והרי קיפול זה הוי כמתקן מנא. וזהו שכתב בהלכותיו שבגד חדש לבן מותר 'לקפלו ולפשטו' ולהתכסות בו כדי שיתנאה בו בשבת. וזה אינו כפירש"י דהאיסור הוא מחמת פישוט הקמטים ולא מחמת יצירת קמטים. ולהרמב"ם קיפול שלא נועד ליצור את קימוט הקפל בבגד לנאותו, שרי.
ה. נמצאו בזה ג' שיטות לדינא. א. שיטת רש"י והר"ן שכל צורת קיפול אסורה לפי שמפשט קמטי הבגד ונראה כמתקן. ב. שיטת הכלבו והארחות חיים והאהל מועד שאמנם טעם איסור הקיפול הוא מחמת שמפשט קמטי הבגד מ"מ אין האיסור אלא קיפול שלהם שהיו מקפידין לפשט קמטי בגדיהם בעת הקיפול ולהניח הבגדים תחת המכבש. אבל קיפול בעלמא שרי. ג. שיטת הרמב"ם שאין איסור בפישוט הקמטים ואיסור הקיפול הוא בעשיית קמט הקיפול בבגד לנאותו. ועיין לעיל ביאור דעת המרדכי.
ולפ"ז נמצא שלדעת הרמב"ם והכלבו והארחות חיים והאהל מועד מותר לקפל בזמנינו רוב ככל הבגדים. להרמב"ם משום שאינו יוצר בהם קמט ע"י קיפולו, ולהכלבו וסיעתיה משום שהוא קיפול בעלמא מבלי להניחם תחת מכבש. ונראה שאף העמדת סימני גיהוץ הקיפול שלאורך צידי המכנסיים על מתכונתם, שרי אף לדעת הרמב"ם. שהרי אינו עושן בתחילה, ואינן נעשין אלא ע"י גיהוץ בכלי חם. ובדר"כ מציאות סוגי הבדים בזמנינו שאינם מושפעים מקיפול בעלמא.
ו. והלום ראיתי בספר ארץ חיים (סי' שב ס"ג) שכתב וז"ל, כתב מרן ז"ל בבית יוסף בשם הכלבו וז"ל ועכשיו שנהגו לקפל כל הכלים, אפשר דקיפול דידן לא דמי לקיפול שלהם וכו' וכ"כ הארחות חיים הובא בברכי יוסף אות ג. ועי' בספר משפט כתוב (סי' שב) ובכרם חמר (ח"ב סי' לב) שהאריכו בזה. וכן נוהגים אצלנו לקפל הטלית כסדר קיפולו הראשון. ויתכן שהוא מנהג קדום להתפשטות קבלת הוראות מרן ז"ל. עכ"ל. גם בספר יפה לב (סי שב ס"ק א' והו"ד בקצרה בכף החיים ס"ק לב) כתב בשם סידור חסד לאברהם שנהגו להקל על פי דברי הכל בו לקפל הטלית כסדר קיפולו הראשון, ושכן כתב מהר"ח טולידאנו ז"ל. וכל שכן אם מקפל לצורך שבת הבאה דשרי. וקיפול דידן הוא מעשה הדיוט ושרי דומיא דקשר שאינו של אומן ואינו של קיימא דשרי. וכל שכן בטליתות של מצוה שהקיפול הוא הידור מצוה שאם לא יקפלנו מתקלקל. ואם בכל שבת ישנה מהקיפול שהיה בו, תיקונו זהו קלקולו דמיחזי כמנומר ומתקלקל הידור הטלית וכתוב זה אלי ואנוהו. וכן סוגיין דעלמא אזלא לקפל הטלית בשבת בשחרית ובמנחה בפני גדולים ואין פוצה פה. עכת"ד. אמנם בכף החיים שם כתב ע"ז, "ועיין מה שכתבתי לעיל סי' יד אות כה דצריך להיזהר לקפלה שלא כסדר קיפולו הראשון כמו שכתב מרן ז"ל. ונראה דהכל לפי הטלית. אם מתקלקל הידורו אם ישנה קיפולו הראשון, יש להתיר כמו שכתב היפה ללב. ואם אין מתקלקל הידורו, יש להחמיר ולקפלם שלא כסדר קיפולו הראשון". עכ"ל. והגרי"ח ז"ל בבן איש חי (ש"ש פר' ויחי אות יג) דחה לגמרי מההלכה את סברת הכלבו וז"ל "ויש בני אדם שמקפלין טלית של ציצית כקיפולו הראשון דסומכין על סברת הכלבו ז"ל. ולא יפה עושין. דהא מרן ז"לו כל הפוסקים לא ניחא להו בזה הסברא. ולכן צריך להיזהר בטלית של ציצית לקפלו בשחרית שלא כסדר קיפולו". עכ"ל.
והנה מש"כ דכל הפוסקים לא ניחא להו בסברת הכלבו ולכן צריך להיזהר בטלית לקפלה שלא כסדר קיפולה הראשון, אחהמ"ר הנה הארחות חיים והאהל מועד ס"ל כהכלבו, ולהרמב"ם ג"כ מותר לקפל הטלית כסדר קיפולה הראשון כיון שאינו יוצר סימני קיפול חדש ע"י קיפולו וכמשנ"ת לעיל. ולעיל הובאו כמה אחרונים דס"ל כן לדינא והעידו שכן המנהג. הלא הם היפה לב, וסידור חסד לאברהם, ומהר"ח טולידאנו ז"ל, והכרם חמר (עיי"ש שהתיר מן הדין ורק כתב שהמחמיר לקפל שלא כסדר קיפולו, הרשות בידו), והמשפט כתוב (הביאו בכרם חמר), והארץ חיים. וכן העיד בגודלו הגאון הר"ב טולידנו ז"ל בקיצור ש"ע (סי' קע ס"ק י) שלאחר שהביא מש"כ ביפה ללב הנ"ל כתב, "וגם אנחנו מימי רבותינו הראשונים שהיו גדולים בתורה וביראה היו נוהגים לקפל הטלית בשבת בלי שום פקפוק כלל. וכן אנו נוהגים עד היום". ע"כ. ושו"ר בערוך השלחן (סי' שב אות י) שהביא דברי הרמב"ם הנ"ל וכתב, "ומבואר דכל הדברים הוא מטעם תקוני כלים. ואין זה קיפול פשוט, אלא קיפול כמעשה אומנות, כמו שכתב על בית יד שברים שברים, כלומר קמטים קמטים. אבל בקיפול פשוט אין קפידא בכל גווני". וכתב עוד (שם אות יב) "ובזמנינו יש הרבה שמקפלין טליתותיהם בשבת. ויש לומר דסבירא להו דבקיפול שלנו ליכא שום תיקון. וטעמא דטירחא לא סבירא להו. וכדעת רש"י והרמב"ם והטור וש"ע. וכן כתב בכלבו וז"ל עכשיו שנהגו לקפל כל הכלים וכו'. ע"כ. (והנה מש"כ "וטעמא דטירחא לא ס"ל", הוא לפי מש"כ שם קדם לכן שהראב"ד לא פליג אלא בדין הצעת המטה. וכדמשמע מדשתיק בדין קיפול הבגדים בפכ"ב הכ"ב, ופליג רק בפכ"ג ה"ז בדין הצעת המטה שגם שם כתב הרמב"ם טעם האיסור מפני שהוא כמתקן. והשיג הראב"ד דמאי תיקון איכא בהצעת המיטה, אלא טעמא משום טירחא הוא. אבל בעשיית סימן קיפול בבגד י"ל דלכו"ע משום מתקן הוא).
ז. ועוד יש להוסיף חילוק נכון לענ"ד שאף לדעת רש"י והר"ן אין איסור קיפול הבגדים המצויים בזמנינו לאחר שפושטן בלילה ומקפלם להניחם על מתכונת קפליהם כדי שלא יתקמטו. שהנה בש"ע (סי' שב ס"ג) כתב דחדשים דשרי לקפל היינו "חדשים שעדיין לא נתכבסו". וכ"ה בטור שם. וכן מבואר בפירש"י במשנה (שבת קיג.) וז"ל "בגדים כשפושטן מקפלן מפני 'שמתרככין מכיבוסן' ומתקמטין כשאינם מקופלים". ור"ל שלאחר שהתכבסו ולבשם ופשטם, הדרך הוא לקפלן, מפני שהכיבוס המרככן גורם להם שיתקמטו. ומש"כ 'ומתקמטין כשאינם מקופלים' היינו בין בשעת לבישתן ובין כשמונחים ללא קיפול לאחר שפושטן. (אבל אינו ר"ל שמתקמטין רק כשמונחים ללא קיפול לאחר שפושטן, ואין מתקמטין בשעה שלובשם, שא"כ נמצא שאיסור הקיפול הוא משום מניעת קמטים שיהיו ולא משום יישור קמטים שנעשו, וזה אינו, דמלבד הסברא הקשה בזה הן פירש עוד רש"י בגמ' "ישנים קיפולן מתקנן יותר מן החדשים שהחדשים קשין מאליהן ואין ממהרין לקמוט". והרי שהקיפול מתקן קמטים שנעשו. ורק החדשים שעדיין לא נתרככו ע"י כביסה אינם ממהרים לקמוט. [ואינו כחדשים שבדין ניעור הבגד בגמ' שבת קמז. ונפסק בש"ע שם ס"א ובב"י כתב דחדשה היינו "שלא נשתמשו בה כ"כ אלא עדיין היא בחידושה כמו שהאומנין מתקנין אותה". והיינו דאין נפק"מ אם נתכבסה או לא וכמש"כ בפמ"ג שם. וטעמא דמילתא דגבי ליבון כל שניכר בה חידושה חשיב מלבן ע"י הניעור אף אם נתכבסה. ומשאין ניכר בה חידושה, אף אם לא נתכבסה חשיבא טלית ישנה. משא"כ גבי נראה כמתקן דקיפול, כל זמן שלא נתכבסה הרי היא קשה ואינה ממהרת לקמוט ואין קיפולה נראה כתיקון. אבל כיבוסה מרככה ומתקמטת והמקפלה נראה כמתקן. ועי' בש"ע שם ס"ה ואכמ"ל].
והנה טבע רוב ככל אריגי בגדי זמנינו שאינם מתקמטים כ"כ לאחר לבישתם, והקמטים שכן נעשים מהלבישה, אין די בקיפול הבגד כדי ליישרם. וכיון שהקימוט אינו כ"כ קימוט, והקיפול אינו מיישר את המקומט, מסתבר דלכו"ע אינו נראה כמתקן ושרי. וא"כ בין בטלית של מצוה ובין במכנסים וכדו' י"ל דשרי לקפלן לאחר שפושטן אף לרש"י והר"ן. ושמחתי בראותי כי כעין זה כתב בספר אור לציון ח"ב (פכ"ד תשובה ג) שלאחר שהזכיר המנהג שנהגו להקל לקפל הטלית אף שלא כסדר קיפולו הראשון ע"פ מש"כ הברכי יוסף (סי' שב סק"ג) וכף החיים (שם אות לב) וארץ חיים (שם ס"ג), כתב, "ועוד נראה שקיפול שלנו לא הוי כקיפול של אז, שבקיפול שלנו לא נעשה מגוהץ כל כך, שהבגד כיום לאחר הכביסה הוא כמו לאחר גיהוץ בזמנם. ולכן מותר לקפל אפילו אין דעתו להשתמש בטלית היום, שהרי מקפל את הטלית משום כבוד הטלית שלא תישאר בלא קיפול כל השבת ונחשב כמו מקפל לצורך השבת. ועכ"פ טוב להחמיר לקפל שלא כדרך קיפולה הראשון. אך לא יניחנה בלא קיפול, שהרי אין כבוד הטלית בכך". עכ"ל (ומ"ש דשרי לקפל אפילו אין דעתו להשתמש בטלית היום, משום כבוד הטלית, הנה בבן איש חי (ש"ש פר' ויחי אות יג) משמע שמטעם זה הכריע כהחיי אדם להתיר לקפל הטלית שלא כסדר קיפולה הראשון אף שאין בדעתו להשתמש בטלית היום ודלא כאליה רבה. ועי' במשנב"ר ס"ק יח ובשעה"צ שם ס"ק כ). ושם בתשובה ד' כתב עפ"ז שמותר לקפל בגדים לצורך השבת. והוסיף עוד שאפילו שלא לצורך לבישתם בשבת אם מקפלם משום שאין לו מקום בארון להכניסם בלא קיפול, מותר לקפלם. דהוי לצורך כבוד השבת שיהיה לו מקום בבית. ובהערות שם הוסיף, "וכל שכן אם מקפל בגדים שלא ניכר בהם הקיפול שמותר. שכיון שכל האיסור לקפל הוא מטעם מתקן מנא, במקום שאין ניכר הקיפול אין בזה משום תיקון". ע"כ. ודין זה האחרון כתב גם בשמירת ש"כ (פט"ו סמ"ו) שבגדים העשויים גומי או ניילון וכן דברי סריגה, מותר לקפלם כיון שאין קיפולם ניכר בהם. (ועיי"ש טעמו בהערות אות קנה, ובמשנ"ת לעיל בזה). וכן כתב שם להתיר קיפול כבסים אם אין כוונתו לקיפול הבגד וגם אינו מקפיד על צורת הקיפול אלא כוונתו להקל על סידור הבגד בארון. ובהמשך שם (סעיף מח) אסר לקפל טלית בקיפוליה הראשונים וכן מפת שולחן וכדו', וגם לא יקפל את מכנסיו, אלא רק מותר לתלותם בוו, ואם מתקפלין מאליהן לית לן בה. עכ"ד. וכבר נתבאר להתיר מעיקר הדין בכל זה מכמה אנפי. ועי' בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' מ) שהסיק להתיר קיפול הטלית דוקא שלא כסדר קיפולה הראשון. ורק סיים שהנוהגים להקל לקפלה כסדר קיפול הראשון יש להם על מה שיסמכו. ע"כ. ומ"מ בנידון המגבות שבשאלה, שרוצה לקפלן ולהגישן לסועדים, נראה דבמגבות שאין ניכר בהם קמטים, וכרוב מגבות זמנינו, לכו"ע שרי. כיון שאינו מפשט קמטים וגם אין קיפולן ניכר בהן.
העולה מכל האמור. מעיקר הדין מותר להעמיד הקפלים המגוהצים שלאורך מכנסיו, על מתכונתן, ומותר גם לקפלם אח"כ, אם חפץ ללובשם בשבת. וכן מותר מעיקר הדין לקפל הטלית של מצוה אף כסדר קיפולו הראשון. והמחמיר לתלות המכנסיים על וו וכדו' ולקפל הטלית שלא כסדר קיפוליה הראשונים תע"ב. אך לא יניח טליתו בלא קיפול, שאין זה כבוד הטלית. ובגדים שאין ניכר בהם קימוט, וגם סימני הקיפול לא יישארו ניכרים בבגד, וכגון קיפול מגבות בד הנקראים 'מפיונים' לסדרם בצורה נאה לפני הסועדים, מותר לקפלם לכו"ע. ויה"ר שה' יאיר עינינו בדברי תורתו, אמן.