אור ברסלב
נזר כהן חלק אורח חיים › סימן יב

נזר כהן

חלק אורח חיים · סימן יב

סימן יא

אם מותר לפני השבת לכסות בבגדים את הסיר שעל הפלטה או על הפח המכסה את להבת הגז

בדבר מה שיש נוהגים בערב שבת לכסות בבגדים את הסיר המונח ע"ג הפלטה החשמלית או ע"ג הפח (‘בליך') המכסה את להבת הגז כדי שיישמר חומו, עמדתי ואתבונן האם מותרים לעשות כן, או שמא יש לאסור מדין הטמנה. ומה הדין אם משאירים חלק מצדדי הסיר מגולה.ומדוע לא חיישינן לאיסור הטמנה מצד אחד בעצם הנחת הסיר ע"ג הפלטה או הפח שעל האש ואפילו אינו מכוסה בבגדים כלל.

תשובה: במשנה ריש פרק כירה (לו:) כירה שהסיקוה וכו' בגפת ובעצים לא יתן עד שיגרוף או שיקטום. ופירש רש"י (ד"ה עד שיגרוף) "עד שיגרוף הגחלים משום דמוסיף הבל. וטעמא פרישנא בפרק דלעיל (לד.) שמא יחתה בגחלים". ומפשט דברי רש"י משמע דסבירא ליה שכל יסוד דיני שהיה ע"ג האש בערב שבת מדיני הטמנה הוא. שלפיכך תלה איסור השהיה מבעוד יום ע"ג גחלים בדין איסור הטמנה מבעוד יום בדבר המוסיף הבל. ורק סובר שאם גרף או קטם שוב אינו מוסיף הבל ולפיכך מותר להניח הקדירה ע"ג גחלים קטומים דהוי נתינה ע"ג דבר שאינו מוסיף הבל דשרי. וכן פירש רש"י לעיל (לד ע"ב ד"ה גזירה) וז"ל, "גזירה שמא יחתה בגחלים, משחשכה. שבא לבשל הקדירה שלא בישלה כל צרכה. וגזרו אף בבישלה כל צרכה עד שיגרוף או שיקטום והכי מסקינן בפרק כירה". ע"כ. (ולשיטתו גרע גפת מגחלים קטומות לפי שהגחלים הקטומות עוממות והולכות משא"כ גפת שמוסיף הבל כל שעה ושעה וכמש"כ הר"ן בדעת רש"י בסוף הסוגיה ד"ה ואנו עכשיו. ועי' במאירי ריש פרק כירה ובחתם סופר שם ד"ה ודע והלאה שמבארים בדעת רש"י דלעולם אף הוא מודה שאסור ליתן ע"ג גחלים ממש אפילו כשהם קטומים. וכן כתב הפני יהושע שם עיי"ש). גם המרדכי ריש פרק כירה (סי' רצט) כתב בשם האור זרוע (הלכות ער"ש סי' ח) שמותר להשהות הקדירה ע"ג גחלים ממש. וכן דעת הראבי"ה (סי' קצז) והביאם הבית יוסף סי' רנג (ד"ה ומ"ש רבינו).

אבל הר"ן ריש פרק כירה לאחר שהביא דברי רש"י וביאר את שהכריחו לפרש כן, הקשה על דבריו שבפרק במה מדליקין משמע שאע"פ שנתן אפר ע"ג הגחלים עדיין מוסיפים הבל, וכן הוא ודאי שהרי הרמץ מחמם את הצונן וכל שמחמם את הצונן מוסיף הבל הוא, וסיים "אלא ודאי עיקרן של דברים כדברי רבינו האי גאון ורבינו אפרים גאון ז"ל שפירשו דהכא לא איירי בהטמנה כלל, אלא כגון שהקדירה יושבת על כסא של ברזל וכיוצא בו או שהיא תלויה באבנים שאין שולי הקדירה נוגעין בגחלים. ומשום הכי כל שגרוף וקטום דאיכא היכרא שמסלק דעתו מלחתות בגחלים שרי". עכ"ל. וכ"כ רבינו חננאל בפירושו, וכן דעת הרא"ש ריש כירה (סוף אות א), וכ"כ הרב המגיד (פ"ג משבת ה"ד) בדעת הרמב"ם, וכ"כ בהגהות מיימוניות (שם אות ב) והביא שם שכ"כ בספר התרומה (סי' רלא) ובספר המצות (ל"ת סה) והרא"מ (סי' רעד) בשם ר"ת ושכן דעת רבינו שמשון. ע"כ. וכ"כ הרשב"א בחי' ריש כירה, וכן מוכח דעת התוס' (לו: ד"ה לא יתן), ועוד.

ומבואר שלדעת רוב הראשונים הטמנה מצד אחד ע"ג גחלים קטומים אסור אפילו מערב שבת. וכן פסק מרן הש"ע בסי' רנג (סעיף א) וז"ל "וכל זה בעניין שהייה שהקדירה יושבת על כסא של ברזל או ע"ג אבנים ואינה נוגעת בגחלים. אבל הטמנה ע"ג גחלים לדברי הכל אסור". עכ"ל. אבל הרמ"א בהגה שם כתב, "ויש אומרים דאפילו אם הקדירה עומדת על גבי האש ממש, כל זמן שהיא מגולה למעלה לא מקרי הטמנה ושרי. וכן המנהג". עכ"ל.

ב. ובעיקר דין הטמנה איתא במשנה ריש פרק במה טומנין (מז:) "במה טומנין ובמה אין טומנין, אין טומנין לא בגפת ולא בזבל וכו' טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה וכו'". וחילוק זה שמותר להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל ואסור בדבר המוסיף הבל היינו דווקא מערב שבת, שאילו בשבת אסור להטמין אף בדבר שאין מוסיף הבל כמבואר בגמ' (לד.).

ובגמ' ריש במה טומנין, "אמר ר' זירא משום חד דבי רבי ינאי קופה שטמן בה (שנותן בה מוכין וטומן בה קדירה. רש"י) אסור להניחה על גפת של זיתים". ונחלקו הראשונים אם איסור זה הוא דוקא כששולי הקופה נוגעים בגפת או אפילו כשהקופה מונחת על גבי רגליים של ברזל ואויר מפסיק בין הקופה ובין הגפת. וכדאיתא בר"ן שם וז"ל "יש מי שאומר דכי אמרינן דאסור להניחה על גבי גפת של זיתים, דוקא היכא דלא מפסיק אוירא בין קדרה לגפת. שאע"פ ששולי הקופה מפסיקין, אכתי הטמנה מיקריא. דהוה ליה כאילו הטמין בדבר שאינו מוסיף ואח"כ נתן על הכל דבר המוסיף דאסור, והכא נמי שולי הקדירה מוטמנין הן בכי האי גוונא והויא לה הטמנה בדבר המוסיף. אבל היכא דמפסיקא אוירא שיהוי מקרי ולא הטמנה. ואע"פ שהקדירה למעלה טמונה בקופה, שרי. דמה שבקופה דבר שאינו מוסיף הוא, ונמצא שהשהה אותה ע"ג דבר המוסיף דהיינו גפת, וטמנה למעלה בדבר שאינו מוסיף דשרי מבעוד יום, ונמצא השיהוי שלמטה ענין לעצמו והטמנה של מעלה ענין לעצמו וכל חד מינייהו שרי. ומנהגנו עכשיו הוא ע"פ סברא זו וכו' וזו היא סברת הרמב"ן ז"ל. אבל הרב רבינו יונה ז"ל כתב דאפילו מפסיק אוירא בין קדירה לגפת אסור. דכי שרי שיהוי על גבי כירה קטומה אע"פ שהיא מוספת הבל דוקא כשאינה מוטמנת מלמעלה, אבל כל שהיא מוטמנת גלי דעתיה שהוא מקפיד בחימומה ולצורך מחר הוא דקא בעי לה, ומשום הכי אסור להשהותה ע"ג כירה קטומה, וע"ג דבר המוסיף, גזירה שמא יחתה. ולא התירו להשהותה אלא כשמניחה מגולה וכיסויה עליה כמנהגנו בחול. וכן דעת הרשב"א ז"ל. ולפי דעה זו אסור להשהות את החמין ע"ג כירה קטומה שהיא מוספת הבל ולהטמין את הקדירה למעלה בבגדים, אלא מניח כדרכו בחול או שמשים עליה אותו כלי רחב שאנו נוהגים לשום על גבי הקדירה, דכל כי האי גונא לא הוי הטמנה" עכ"ל. ובחידושיו כתב הר"ן (שם ד"ה קופה) שדעת הרא"ה כדעת הרמב"ן. ועי' בחי' הרשב"א (שם ד"ה קופה) שהביא ראיות לסברתו שסובר כרבינו יונה. ומשמע מדברי הר"ן שנחלקו הני קמאי אם איסור נתינת הקופה שהקדירה טמונה בה, על גבי גפת, הוא מחמת דהוי כטומן בדבר המוסיף וא"כ כל שיש הפסק אויר שרי, או שעצם הטמנתו את הקדירה במוכין והנחתה כשהיא מוטמנת ע"ג הגפת מוכיח שמקפיד שישתמר חומה ואתי לחתויי, וא"כ אע"פ שאויר מפסיק אסור.

ובש"ע סי' רנז ס"ח פסק כדעת רבינו יונה והרשב"א שאף בהפסק אויר אסור להניח קדירה הטמונה בבגדים ע"ג כירה קטומה, וכתב טעם האיסור דהוי כטומן בדבר המוסיף הבל. ומשמע שסובר שאע"פ שמפסיק אויר מ"מ הבגדים מוסיפים הבל מחמת האש שתחתיהם. שכתב ז"ל: "אע"פ שמותר להשהות וכו', אם הוא מכוסה בבגדים אע"פ שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמם, מ"מ מחמת אש שתחתיהם מוסיפים הבל. ומיהו וכו', הלכך היכא שמעמיד קדירה ע"ג כירה או כופח שיש בהם גחלים ואין שולי הקדירה נוגעים בגחלים, שיהוי מיקרי ומותר ע"פ הדרכים שנתבארו בסימן רנ"ג. ואם נתן על הקדירה כלי רחב שאינו נוגע בצידי הקדירה ונתן בגדים על אותו כלי רחב, מותר. דכיון שאין הבגדים נתונים אלא על אותו כלי רחב שאינו נוגע בצידי הקדירה אין כאן הטמנה" עכ"ל (והיינו שאע"פ שהכלי הרחב מכסה את כל הקדירה ואף את צידיה, וכגון שהופכו על הקדירה, והבגדים מכסים את אותו הכלי לגמרי, מותר. שכיון שאין הכלי הרחב נוגע בצידי הקדירה אין ע"ז שם הטמנה).

ג. ומעתה הנה אף אם נחשיב את הפלטה כיש בה הפסק אויר, הואיל ובין גוף החימום שבתוך הפלטה ועד הפח שמעליו יש הפסק אויר (וה"ה בפח שע"ג הלהבה אם ינמיך את הלהבה עד שלא תיגע בפח), מ"מ הא דעת הש"ע כרבינו יונה והרשב"א לאסור בהפסק אויר.

אמנם יש לדון בזה ממש"כ התוס' ריש במה טומנין (מח. ד"ה בזיתים) וז"ל, "מכאן (מדאסור להניח הקופה שטמן בה ע"ג גפת) יש לאסור להניח גחלים תחת הקדירה אפילו יתן עליהם אפר, אין להטמין קדירה עליהם. שהרי הגחלים מעלין הבל למעלה כמו גפת של זיתים. ויש תימה היאך אנו מטמינים על כירות שלנו, ואע"פ שגורפין אותו הוא מוסיף הבל כמו גפת של זיתים. ואומר ר"י שיש ליתן טעם לקיים המנהג, דגבי גפת איכא למיחש שמא יטמין כולה בתוכה. אבל בכירות שלנו לא שייך למיחש הכי" עכ"ל. ומבואר שכל שאי אפשר להטמין בתוך הדבר המוסיף הבל, ככירות דידהו שהיו עשויות חרס, וככירות דידן שעשויות פח וברזל, מותר להטמין על גבם. ועל כרחך התוס' מיירי שהקדירה היתה מוטמנת בבגדים וכדו' ונתונה על גבי הכירה, שאל"כ מאי קשיא להו, הא לא אסר הכא אלא ליתן ע"ג גפת קדירה המוטמנת במוכין בקופה. ושו"ר בהרא"ש (סי' ב') שכתב וז"ל "יש מקומות שבמקום שמסיקין האור וכו' וגורפין הרמץ ונותנין הקדירה לצורך מחר "ומכסין אותה באפר" ויש לתמוה וכו'". עיי"ש שהוא מהתוס' הנ"ל. ומבואר דמיירי בקדירה מכוסה ואפילו הכי שרי הואיל ואי אפשר להטמין בגוף הכירה. ובזה אתי שפיר נמי הא דאע"ג דדעת מרן השו"ע לאסור הטמנה מצד אחד אף בקטום, אנו מניחים הקדירה על הפח שעל האש, שהרי שיטת התוס' לאסור הטמנה מצד אחד ואפ"ה התירו כאן הואיל וא"א להטמין בתוכו.

אולם יש לדחות דהתוס' על כרחך לא סבירא להו סברת הר"ן בקופה שטמן בה שע"י הדבר המוסיף הבל שלמטה נעשה האינו מוסיף שלמעלה כמוסיף. דאי סבירא להו טעם זה יקשה דמה בכך שאי אפשר להטמין במוסיף הבל שלמטה, הרי סוף סוף מוטמן בפועל למעלה בדבר המוסיף. אלא מפרשים הטעם בקופה שטמן בה דאסור להניחה ע"ג גפת שהואיל והקופה מוטמנת במוכין ומניחה ע"ג דבר המוסיף הבל, אם נתיר לעשות כן יבוא להטמין בתוך הגפת, שהרי מעשה זה שעושה קרוב בדמיונו להטמנה בגפת גופא. ולפיכך כתבו שכל שהדבר המוסיף הבל שלמטה הוא דבר שא"א להטמין בתוכו שרי להניח ע"ג קדירה הטמונה בבגדים וכמש"כ להדיא בתירוצם. אבל בש"ע הרי כתב טעם הר"ן שהאינו מוסיף שלמעלה נידון כמוסיף מחמת המוסיף שלמטה, ולפי"ז אע"פ שא"א להטמין בדבר המוסיף הבל שלמטה וכגון בפלטה ובפח שעל האש מ"מ יש לאסור מחמת האינו מוסיף שלמעלה שנידון כמוסיף (ועי' בבית יוסף ס"ס רנז ד"ה ומ"ש רבנו, ובסד"ה וכתב הר"ן. ויש להאריך בזה).

[ועוד שהנה ז"ל הרא"ש שם (אות ב) "יש מקומות שבמקום שמסיקין האור ובישלו הקדירות כל היום, לעת ערב מסלקין את האש וגורפין הרמץ ונותנין הקדירה לצורך מחר ומכסין אותה באפר צונן, ויש לתמוה על מנהגם דאסירנא הכא לתת קופה שטמן על גפת של זיתים דמסקי הבלא, ואין לך מוסיף הבל יותר מן המקום שבישלו שם כל היום. ויש לתת טעם למנהגם דשאני התם שנתנו הקדירה לקופה לשם הטמנה, וגם ראוי להטמין בתוך גפת של זיתים, הלכך איכא למיחש דילמא אתי למימר מה לי ליתן גפת תחת הקדירה מה לי להטמין בתוכו. אבל במקום שבשלו שם כל היום תחילת נתינת הקדירה שם לא היתה לשם הטמנה, וגם אין ראוי להטמין בתוך הקרקע, הלכך ליכא למיחש" עכ"ל. ומשמע מהרא"ש דלא סגי במה שאי אפשר להטמין בתוך הקרקע וכמש"כ בתוס', אלא בעינן גם שיהיה מקום שבישלו שם כדי שלא תהא תחילת נתינתו שם לשם הטמנה. שבהצטרף שניהם ליכא למיחש שיבוא להטמין בגפת. ולפ"ז בפלטה שאינו מקום שנתבשל שם הוי תחילת נתינתו לשם הטמנה ואסור. (אם לא שנאמר שהואיל ונותן הקדירה ורק אח"כ נותן הבגדים לא מקרי תחילת נתינתו לשם הטמנה דלא הוי כקופה שטמן בה.) מיהו יש לדחות דאפשר דהרא"ש לרווחא דמילתא נקט דבנידונו איכא תרוויהו אבל לדינא סגי בהא או בהא. ואין להוכיח דלהרא"ש בעינן תרוויהו מהא דכתב לקמן "ויש מקומות הרבה שנהגו לעשות חפירה גדולה אצל מקום האש מרוצפת בלבנים סביב ומחממין אותה וגורפין אותה ומטמינין בה הקדירה ומכסין אותה ומביאין ראיה להתיר מנהגם וכו' ולא דמי וכו' ויש לחלק דהא דאסרי הטמנה בדבר המוסיף הבל היינו משום גזירה שמא יטמין ברמץ והיינו דוקא כעין הטמנה ברמץ שהרמץ מגיע לקדירה סביב אבל בתנור וכן בחפירה זו שיש אויר הרבה בין הדפנות לקדירה לא דמיא להטמנה". עכ"ל.

ומוכח שאע"פ שגרף וא"א להטמין בתוך הקרקע קשיא ליה אמאי שרי, ועל כרחך הוא משום דתחילת נתינתו שם לשם הטמנה וכמו שכתב שהיו עושין חפירה בסמוך למקום האש ומחממין וכו'. דהדבר פשוט דהתם קשיא ליה שעצם הכנסת הקדירה לתוך החפירה הוי הטמנה בתוך דבר המוסיף הבל, ואינו כאופן הראשון שלא היו מכניסין הקדירה למקום חלול אלא מניחין אותה ומכסין אותה באפר צונן ומשו"ה כל שאין לחוש שמא יכניס לתוך דבר המוסיף הבל, שרי, משא"כ כאן שהרי הוא מכניסו ממש לתוך דבר המוסיף. תדע, שהרי התוס' לא כתבו אלא הטעם שא"א להטמין בתוכו ואח"כ כתבו להקשות על העושין חפירה. עי"ש ופשוט. ועי' קרבן נתנאל (אות ח) שכתב שהרא"ש חזר בו מהטעם שתחילת נתינת הקדירה לא היתה לשם הטמנה ונותר רק הטעם שאין ראוי להטמין בתוך הקרקע. ולפ"ז למסקנת הרא"ש מותר ליתן מערב שבת קדירה מכוסה בבגדים ע"ג הפלטה או הפח שעל האש. ואולם הנה בטור (סי' רנז ס"ח) לאחר שהביא דברי הרא"ש שאם אויר מפסיק בין הקדירה לדפנות הכירה לא דמי להטמנה ושרי, כתב, "ובענין זה היה הוא מטמין היה לו כירה שדפנותיה גבוהין יותר מפי הקדירה ואויר בין דופני הכירה לקדירה ונותן הקדירה לתוכה ומכסה פי הכירה בלוח או בדבר אחר, והיה נותן בגדים על הכיסוי והיה אומר שאין זה דרך הטמנה וכו' וגם על הטמנה של אדוני אבי ז"ל יש לפקפק מההוא דקופה שטמן וכו' אלא שהוא היה מחלק שאינו דרך הטמנה כמו בקופה שהוא דרך הטמנה". וכתב הבית יוסף שם וז"ל, "וכתב רבינו וגם על הטמנה של א"א ז"ל יש לפקפק כלומר שאע"פ שלא היו גחלים בכירה מ"מ מחמת חום הכירה היו מתחממים הבגדים ומוסיפין הבל. אלא שהוא היה מחלק לומר דכיון שאין הבגדים נוגעים בקדירה אינו דרך הטמנה ושרי". עכ"ל. וקשה ומה בכך שהיו הבגדים מתחממים ומוסיפין הבל הא אי אפשר להטמין בקרקע הכירה ולהרא"ש הא סגי בהא (ואם מחמת גוף הכירה שאפשר להטמין בה בקדירה גדולה שנוגעת בדופני הכירה, מ"מ הא בקדירה זו אי אפשר להטמין) ואפשר דצ"ל דס"ל להב"י דבעינן להרא"ש תרתי, שא"א להטמין בקרקע ואין תחילת נתינתו להטמנה וכדמשמע לעיל שהעתיק דברי הרא"ש הראשונים ולא העיר שחזר בו. וא"כ הדרינן לדלעיל. ועי' במגן אברהם ס"ק יח]

ד. ואם כנים הדברים נמצא שרק לדעת התוס' מותר לכסות הקדירה בבגדים וליתנה ע"ג דבר המוסיף הבל שאי אפשר להטמין בתוכו, אבל לדעת הר"ן אסור משום דהוי הטמנה בדבר המוסיף הבל ממש. שאע"פ שבגדים דבר שאינו מוסיף הבל הם, מ"מ מחמת המוסיף הבל שלמטה הופכים אף הם להיות מוסיפים הבל (ולפמשנ"ת אפשר דאף להרא"ש אסור). ולפי מה שפסק בש"ע כהר"ן נמצא דלדעת מרן הש"ע ז"ל אסור לכסות בבגדים את הקדירה המונחת ע"ג הפלטה או הפח שעל האש.

ואין לומר שהואיל והטעם שאסור להטמין בדבר המוסיף הבל מבעו"י הוא שמא יחתה כמבואר בגמ' לד:, והואיל ובפלטה אין אפשרות חיתוי, שרי, שהרי בגפת ומלח וסיד וכל אותם המנויים בריש במה טומנין אין חשש חיתוי ואפ"ה הואיל וטבעם להוסיף הבל אסור שמא יבוא להטמין ברמץ.

ואע"פ שכתב הרמ"א בסי' רנז בהגהה לסעיף ח דשרי להטמין בתנור ולטוח פיו בטיט הואיל ולא אתי לחתויי, הנה בפמ"ג הביא בשם הרש"ל בתשובה (סי' ס') שיזהר שלא יטמין הקדרה בתנור בתוך הגחלים מכל צד דקרוי הטמנה בדבר המוסיף הבל ועי' בשעה"צ (שם ס"ק מה) שכן משמע גם מהט"ז ותוספת שבת ומאמר מרדכי. ואפילו למש"כ שם במשנב"ר (ס"ק מז) בשם האור זרוע דשרי הואיל וטוח בטיט ולא אתי לחתויי, ובשעה"צ (ס"ק מו) כתב שאילו ראו המחמירים את דברי האור זרוע לא היו מחמירים, מ"מ נראה דה"מ בטח פי התנור בטיט שאם יבוא לחתות יזכור, אבל למאי דקיי"ל שהבגדים שע"ג הקדירה הופכים למוסיף הבל מחמת המוסיף הבל שלמטה, הרי ההטמנה בבגדים כהטמנה בגפת ממש דאסור אטו רמץ. ועוד דהרמ"א הכא בסי' רנז ס"ח אזיל לשיטתיה בסי' רנד ס"א דבטוח בטיט הכל שרי, אבל למרן הש"ע שם רק במאי דקשה ליה זיקא שרי בטוח בטיט, ולשיטתו טוח בטיט אסור גם בהטמנה וכמש"כ בכף החיים (ס"ק מו) ופשוט. וראיתי בשו"ת יביע אומר ח"ו (סי' לג) שהביא דברי האור זרוע שהתיר להטמין בתנור אם טח פי התנור בטיט וכתב "וכל שכן בפלטה דלא שייך בזה חשש חיתוי כלל הילכך אין לחוש לזה כלל" ע"כ. ולא זכיתי להבין דהא דדעת מרן לאסור בטיחת פי התנור. ועוד דכאן הוי כמטמין ממש את הקדירה בדבר המוסיף הבל ואף להאור זרוע י"ל דאסור וכמשנ"ת.

ה. ואולם בספר ארץ חיים (מנהגי ארץ ישראל סימן רנז ס"ח) כתב וז"ל "וכתב הרב מהר"א בן טווא בתשובת חוט המשולש (סי' ח) וז"ל ‘ואע"פ שרבינו יונה אוסר אלא א"כ משים עליה כלי רחב, ויש שמחמירין כוותיה ומשימין חצי חבית על הקדירה, הנה הרוב נהגו כהרמב"ן ז"ל שכדאי הוא לסמוך עליו' ע"כ. וכתב הרב זכור ליצחק (סימן ע"ד) בשם גאון ירושלים מהר"מ בן חביב בתשובה כת"י שמנהגינו גם כן כמו שכתב הר"ן ז"ל כנזכר לעיל וכתב דאנחנו הספרדים הולכים אחרי הוראות מרן ז"ל והוא ז"ל חולק על זה. מכל מקום אפשר שבנדון זה מנהגינו כן מימי קדם וכו'. וכן נוהגים פה עיה"ק צפת ת"ו אותם שמניחים תבשילי הלילה עם החמין שלצורך מחר ע"ג כירה קטומה" עכ"ל. והיינו שבהקדמתו לבית יוסף כתב מרן ז"ל שאם בקצת ארצות נהגו איסור בקצת דברים אע"פ שאנו נכריע להיפך, יחזיקו במנהגם. ובכמה מקומות בפוסקים סמכו על דברי מרן ז"ל אלו להשאיר המנהג שנהגו כמקצת פוסקים דלא כהש"ע בין להקל ובין להחמיר (ועי' במש"כ בזה במבוא לספר אור לציון ח"ב ענף ג).

והנה בשו"ת אור לציון ח"ב (פרק יז תשובה י) כתב ליישב המנהג שנהגו לכסות בבגדים את הקדירה המונחת ע"ג הפלטה או ע"ג הפח שעל האש, ע"פ דברים אלו שכתב בספר ארץ חיים. וקשה דאף אם נחשיב את הפסק האויר שבין גוף החימום שבפלטה לפח העליון, כהפסק האויר שבדברי הר"ן (וכמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ו סי' לג), וניישב בזה המנהג שנהגו שהוא כדעת הרמב"ן, מ"מ בפח שעל האש והאש נוגעת בפח וכנהוג, הן אף להרמב"ן אסור, דהוי ממש כטומן הקדירה בקופה ומניחה ע"ג גפת ושולי הקדירה נוגעים בגפת דלכו"ע אסור, וגמ' ערוכה היא (מז:).

ולענ"ד נראה יותר שאף בפלטה אין להחשיב את האויר שבתוך הפלטה להפסק אויר דמהני. וכן בפח שעל האש נראה שאף אם ינמיך את להבת הגז עד שלא תיגע הלהבה בגז נמי לא מהני, שכיון שהפח שע"ג גוף החימום של הפלטה ולהבת הגז תפקידו לחמם את הקדירה, הרי שייכות הפח הוא לאש ולא לקדירה, ויותר מסתבר שיש לדונם לענין זה כחלק מהאש והואיל והקדירה נוגעת בפח נמצא שאין שייך לומר כאן הטעם שכתב הרמב"ן להקל בהפסק אויר שבין הקופה והגפת "לפי שנמצא השיהוי שלמטה ענין לעצמו והטמנה של מעלה ענין לעצמו" (ובשלמא לענין גרוף וקטום הפח שע"ג האש חשיב קטימה, היינו משום שסוף סוף ע"י שהניחו עשה פעולה שמנמיכה את חום האש והוי היכרא שלא יחתה) והוי כקדירה המכוסה בבגדים ומונחת ע"ג גפת בלא הפסק אויר דאסור לכו"ע (וכ"ש בפלטה שכולה מקשה אחת היא דמסתבר שאין להחשיבו כהפסק אויר).

ו. ובספר אור לציון הנ"ל כתב עוד וז"ל, "והנה כתב שם (בארץ חיים) שנהגו בזה שלא כהש"ע. ובאמת אפשר שמנהג זה הוא אף לדעת מרן, שאפשר שאף שמרן החמיר לענין הטמנה במקצת ששמה הטמנה, ואף החמיר שהטמנה בבגדים שע"ג האש הוי כהטמנה בדבר המוסיף הבל, מ"מ במקום שיש שתי חומרות אלו יחד, כגון בנידון דידן, אף מרן היה מודה להקל. שהרי בשני דברים אלו יש חולקים, שיש סוברים שהטמנה במקצת לא שמה הטמנה, וכ"כ הרמ"א, ולענין בגדים הביא הר"ן שאף מטמין בבגדים שע"ג האש נחשב כמטמין בדבר אינו מוסיף הבל, עיי"ש. ותרי חומרי לא מחמרינן. ולכן טוב שלא להקל אלא כשאינו מכסה מסביב לגמרי. וכל שמשאיר מעט בלא כיסוי חשיב הטמנה במקצת". עכ"ל. ולא זכיתי להבין דבריו. שהרי הר"ן שצירפו האור לציון לסניף לא התיר אלא בהפסק אויר, והמכסה קדרתו בבגדים ומניחה על הפח הנוגע באש הוי ממש קדירה שטמנה בקופה והניחה ע"ג גפת בלא הפסק אויר דאסור לכו"ע וכנ"ל.

ז. מסקנה דמילתא שאין להקל לכסות בבגדים את הקדירה המונחת ע"ג הפח שעל האש וכ"ש המונחת על הפלטה (שהיא מחוברת וכמקשה אחת דמיא) דהוי הטמנה בדבר המוסיף הבל שהרי החום הבא מלמטה עושה את הבגדים לדבר המוסיף הבל וכמש"פ בשו"ע סי' רנז ס"ח. ואף הרמב"ן שמתיר כשיש הפסק אויר בין הקדירה הטמונה בבגדים יודה כאן לאסור כיון שאין הפסק אויר. ואף המנהג שכתב בספר ארץ חיים שנהגו כהרמב"ן ודלא כמרן השו"ע שפסק כרבינו יונה והרשב"א על כרחך אינו אלא באופן שיש הפסק אויר. וגם אם ינמיך להבת הגז עד שלא תיגע בפח יש מקום להחמיר דאפשר שהפח חשיב כגחלת לענין זה (וכמשנ"ת לעיל באות ה'). ואם יניח מספר מטבעות ע"ג הפח ויניח הקדירה עליהם הוי הפסק אויר (דגובה הפסק האויר מסתבר דאין לו שיעור ובכל שהוא סגי) ויכול לסמוך על המנהג שנהגו להקל כהרמב"ן לכסות הקדירה בבגדים כשהקדירה אינה נוגעת במוסיף הבל שלמטה, וכמש"כ בארץ חיים. ובלא הפסק אויר אין להקל אף בכיסוי חלקי בבגדים דהוי הטמנה מצד אחד בדבר המוסיף הבל (מחמת החום המגיע לבגדים. ולעניין הטמנה מצד אחד מחמת תחתית הקדירה שנוגעת בפלטה או בפח יתבאר בסמוך בע"ה) דאסור לדעת הש"ע בסי' רנג ס"א. אמנם בהצטרף עוד סניפים אפשר להקל בהטמנה מצד אחד וכגון בקדירה חייתא או מבושל כל צורכו שלדעת הרשב"ם (הובא בתוס' ריש במה טומנין וברא"ש ובר"ן שם ובהגהת הרמ"א סי' רנ"ז ס"ז) אין בו איסור הטמנה. וכן בתבשיל שאינו מיועד ללילה אלא למחר שלדעת המרדכי ושיבולי הלקט אין בו איסור הטמנה. (ועי' מג"א סי' רנז ס"ק ח' דס"ל כהרשב"ם הנ"ל וכ"כ הגר"א שם יעיי"ש.) אמנם יש דרך לשמור היטב על חום הקדירה בלא להסתמך על צדדי קולות והוא שיתקין לו קדירה ריקנית הגדולה כל כך מקדירת התבשיל עד שכשהופכנה עליה מפסיק מעט אויר בין הקדרות, ולאחר שיהפכנה עליה מותר לכסות העליונה כולה בבגדים.

ח. ומ"מ נ"ל ללמד זכות על המנהג שנהגו שהאש נוגעת בפח שע"ג האש ומכסים הקדירה בבגדים, ע"פ מש"כ במבוא לספר אור לציון (ענף ג') שיש לדון אם גם במנהג שנהגו לאחר זמן מרן אזלינן בתר המנהג. ועיי"ש שכתב כמה ראיות שגם בכה"ג אזלינן בתר המנהג ודלא כמרן (והטעם עיי"ש באות ב'). וא"כ אפשר דניד"ד הוי נהגו כשיטת התוס' שטעם האיסור בקופה שטמן בה הוא שמא יטמין בגפת שלמטה, ולפיכך כל שא"א להטמין במה שהקדירה מונחת עליו, שרי. ולפי"ז אין למחות ביד הנוהגים ליתן הקדירה בער"ש ע"ג הפלטה החשמלית או הפח שע"ג האש ואע"פ שמכסים הקדירה כולה בבגדים.

ט. ועתה נבוא לדון באופן שכשמכסה בבגדים אינו מכסה את כל הקדירה אלא מניח חלק מדפנות הקדירה מגולים, אם אין ע"ז שם הטמנה כלל, או דהוי עכ"פ הטמנה מצד אחד שלדעת מרן הש"ע בסי' רנג ס"א אסור ולדעת הרמ"א בהגה שם מותר, וכמשנ"ת לעיל אות א. ונפק"מ דלהש"ע יהיה אסור להניח בשבת בגדים ע"ג חלק מקדירה שאינה ע"ג האש דהוי הטמנה מצד אחד בדבר שאינו מוסיף הבל, ומינה שאם עושה כה"ג בקדירה שעל האש הוי הטמנה מצד אחד בדבר המוסיף הבל.

והנה לכאורה יש לפשוט דכיסוי בבגדים מצד אחד יש ע"ז שם הטמנה מצד אחד ואפילו באין אש או שאר דברים המוסיפים הבל תחת הקדירה, והוא ממש"כ הר"ן בפרק כירה (מ: ד"ה ת"ר מביא אדם) "ומכל מקום לשום כלי על התבשיל כדי לשומרו מן העכברים או כדי שלא יתטנף בעפרורית שרי, שאין זה כמטמין להחם אלא כשומר וכנותן כיסוי על גבי קדירה וכל שכן אם הכלי שמניח עליו רחב שלא יגע בו שאין זו הטמנה" עכ"ל. והביאו בב"י ר"ס רנ"ז ובשו"ע שם סעיף ב'. ומשמע דמיירי בכיסוי הכלי מלמעלה. ואילו היה נותן את הכיסוי כדי לשמור על חומו אסור. ומבואר לכאו' דהטמנה מצד אחד בדבר שאינו מוסיף הבל אסור בשבת. ולפ"ז אפשר דה"ה נמי דכיסוי בגדים מצד אחד בער"ש הוי הטמנה מצ"א בדבר המוסיף הבל. אמנם התם י"ל דלא מיירי שהתבשיל נמצא בקדירה פתוחה ומניח בגד על פי הקדירה, דלעולם אימא לך דזה שרי אף אם כוונתו לחמם, דהטמנה מצד אחד בדבר שאינו מוסיף הבל שרי אף בשבת. וכאן מיירי בתבשיל המונח בצלחת וכדו' ומניח בגד עליו ונמצא מכסהו כולו או אפי' שהתבשיל בקדירה אבל מניח בגד גדול או כלי באופן שעוטפו כולו. (ומ"מ לפ"ז משמע מהכא שאע"פ שאינו עוטפו גם בתחתיתו הוי הטמנה). וכ"כ בספר אור לציון ח"ב (פרק יז תשובה יב ד"ה והחילוק) דאין הטמנה מצד אחד בדבר שאינו מוסיף הבל וז"ל, והחילוק בין הטמנה בער"ש במוסיף הבל ליום שבת שאסור אף באינו מוסיף הבל הוא דבער"ש טעם הגזירה משום דשמא יטמין ברמץ ולכן יש לאסור אף הטמנה במקצת, דהא איכא חשש חיתוי. משא"כ בהטמנה ביום שבת טעם האיסור הוא דחיישינן שמא ימצא קדירתו צוננת ויבוא להרתיחה, ולכן דוקא במקום שהטמין כולה יש לחוש לכך, משא"כ בהטמנה במקצת לא גזרינן שמא ימצא קדירתו צוננת וירתיחנה". עכ"ל.

ונראה להוכיח דלשיטת מרן הש"ע שהטמנה ע"ג גחלים מצד אחד אסור, הוא הדין שהטמנה בבגדים מצד אחד דהיינו שמניח הבגדים ע"ג הקדירה שעל האש (ואין הקדירה נוגעת בגחלים) ומניח חלק מהקדירה מגולה אסור. והוא ממש"כ בב"י על דברי הטור שאביו הרא"ש היה מטמין בכירה שדפנותיה גבוהין מפי הקדירה ואויר בין דופני הכירה לקדירה ונותן הקדירה לתוכה ומכסה פי הכירה בלוח או בדבר אחר ונותן בגדים על הכיסוי. וכתב ע"ז הב"י, "משמע מלשונו שאם כיסה פי הקדירה בלוח וכיוצא בו שאין בו הבל כלל אסור לתת הבגדים על הלוח אלא צריך שהלוח יהיה על פי הכירה. דכל שהוא ע"פ הקדירה מחזי כי הטמנה ולפיכך עשה דפנות הכירה גבוהים מפי הקדירה כדי שהלוח שנותנים עליו הבגדים לא יגע בפי הקדירה. ואפשר דה"ה אם הלוח או הכיסוי נוגע בפי הקדירה, מאחר שהוא דבר שאינו מעלה הבל כלל מפסיק ומותר לתת הבגדים עליו. ומה שעשה הרא"ש דפנות הכירה גבוהות מפי הקדירה לא מפני שלא תגיע הלוח בפי הקדירה אלא מפני שיתיישב הלוח יותר יפה. וכן נראה מדברי הר"ן לדעת הר"י והרשב"א וגם מדברי ר"י שאכתוב בסמוך". עכ"ל. ומשמע מדבריו שנסתפק אם ללכת אחר לשון הרא"ש או אחר הסברא והכריע כסברא וכמו שנראה מדברי הר"ן ור"י. וממש"כ "מאחר שהוא דבר שאינו מעלה הבל כלל מפסיק ומותר לתת הבגדים עליו" משמע שלתת הבגדים בלא לוח אסור. וש"מ שהטמנה בבגדים מצד אחד והקדירה ע"ג האש אע"פ שאין הקדירה נוגעת באש אסור.

ואולם נראה דה"מ בהטמנה מצד אחד דבגדים וכדו' שלפי שע"י החום הבא מלמטה הופך האינו מוסיף הבל להיות מוסיף הבל וכמש"כ בשו"ע סי' רנח ס"ח, הרי זה כגפת ממש, וכשם שאסור להטמין מצד אחד בגפת אטו רמץ (וכעיקר איסור הטמנה מצד אחד בגפת שהוא ג"כ אטו רמץ. וכן מוכח מקושיית התוס' ריש כירה ד"ה לא יתן ועוד ראשונים) כן אסור להטמין מצד אחד בבגדים אלו. אבל אם הדבר שמקבל החום מלמטה ונותנו במה שעליו הוא דבר שאי אפשר להטמין בתוכו, וכגון שנותן תבשיל ע"ג קדירה שעל האש, הרי הקדירה שנותנת החום בתבשיל לא דמי לגפת, דלא מיחלף ברמץ ושרי. וכדמוכח ממש"כ בשו"ע סי' שי"ח ס"ח, וז"ל, "להניח דבר קר שנתבשל כל צורכו ע"ג מיחם שעל האש י"א שדינו כמניחו כנגד המדורה וכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה כגון שיבש מותר להניחו ע"ג מיחם שעל האש. וי"א דהוי כמניח ע"ג כירה לכתחילה ואסור וכו' וראשון נראה עיקר". עכ"ל. ולכאו' הא הוי הטמנה מצד אחד, ועל כרחך דהטמנה מצד אחד לא נאסר אלא בדבר שאפשר להטמין בתוכו. (ואע"פ שנתבאר לעיל דלא קי"ל כהתוס' הסוברים דבדבר שא"א להטמין בתוכו מותר ליתן הקדירה בבגדים ולהניחו על גביו, היינו משום שע"י שמכוסה בבגדים הבגדים מקבלים הבל מלמטה והופכים לדבר המוסיף הבל והוי ממש מטמין בדבר המוסיף הבל וכמו שפסק בשו"ע שזהו טעם האיסור בקופה שטמן בה. ואילו לתוס' אין זה טעם האיסור בקופה אלא לעולם נשארים הבגדים בגדר דבר שאינו מוסיף הבל ורק שאסור משום דחיישינן שמא יטמין בתוך המוסיף הבל שלמטה. ולפיכך כל שא"א להטמין במה שלמטה שרי לשיטתם. אבל בנידון דידן שאין בגדים כלל למעלה ומניח התבשיל על גבי קדירה שעל האש הואיל והתבשיל נוגע בדבר שא"א להטמין בתוכו י"ל דאין ע"ז שם הטמנה כלל לכו"ע אלא הנחה בעלמא. ודו"ק). [ועי' בסי' רנח סעיף א ובמש"כ שם הפמ"ג במשבצות זהב ס"ק א על דברי הט"ז, ובבית יוסף ובביאה"ל שם ד"ה שאין זה]. ועפ"ז אתי שפיר נמי מנהגינו להניח את הסיר ע"ג הפלטה החשמלית או הפח שעל האש (ללא כיסוי בגדים כלל) והאש נוגעת בפח ולא חיישינן להטמנה מצד אחד, שהואיל וא"א להטמין בפלטה ובכיריים של הגז הוי לענין זה כנותן ע"ג מיחם שעל האש דלכו"ע ליכא בהא משום הטמנה מצד אחד.

בסיכום: גם לבני עדות המזרח מותר בערב שבת מבעוד יום להניח סיר שאינו מכוסה בגדים על גבי הפלטה או הפח שעל האש, ואין לחשוש בזה משום הטמנה מצד אחד. אבל לכסות את הסיר בבגדים מלמעלה, אף אם אינו מכסהו מכל צדדיו, יש לחשוש להטמנה מצד אחד דאסירא לדעת מרן הש"ע. ואף שאין למחות ביד הנוהגים לכסות את הסיר בבגדים ואפילו אם מכסים את כולו, מ"מ ירא שמים יזהר בזה. אמנם בהצטרף עוד סניפים אפשר להקל לכסות את הסיר בבגדים וכגון בקדירה חייתא (שהתבשיל חי ועדיין לא התבשל כלל) או בתבשיל המבושל כל צורכו (שלדעת הרשב"ם אין בכהאי גוונא איסור הטמנה כלל וחזי לאיצטרופי). וכן בתבשיל שאינו מיועד ללילה אלא למחר (שלדעת המרדכי ושיבולי הלקט והמג"א והגר"א אין בכהאי גוונא איסור הטמנה כלל). ואם יש הפסק אויר בין הפלטה או הפח שעל האש לבין הסיר, ואפילו אם מניח מטבעות כסף אחדים על הפלטה או הפח ומניח את הסיר על גבי המטבעות, רשאי לכסותו בבגדים. אמנם יש דרך לשמור היטב על חום הקדירה מבלי להסתמך על צדדי קולות, והוא שיקח סיר ריק הגדול כל כך מסיר התבשיל עד שכשהופכו עליו יש מעט אויר המפסיק בין הסירים, ולאחר שיהפכנו עליו מותר לכתחילה לכולי עלמא לכסות את הסיר העליון בבגדים על אף שמכסהו לחלוטין וכמבואר כל זה לעיל אות ז ואות ח. הנלענ"ד כתבתי וה' יאיר עינינו בתורתו, אמן.

תוכן העניינים

נזר כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה