חלק אורח חיים · סימן ה
לעניין באיזה אופן צריכים הכהנים להגביה ידיהם בשעת נשיאת כפים
בס"ד. ערש"ק פר' פקודי תשנ"ה לפ"ק.
לכבוד ידידי האברך החשוב והנעלה
הר"ר נסים בן כהן שליט"א
בדבר שאלתו באיזה אופן צריכים הכהנים להגביה ידיהם בשעת נשיאת כפים, אם בגובה כתפיהם או בגובה ראשם. והיאך יהיו כפות ידיהם פרוסות, אם כלפי הקרקע או ממול פניהם או מצידי ראשם. והיאך יפרידו אצבעותיהם, ואם ידבקו גודליהם וכמו ששמע שכן מנהג יוצאי תימן אשר מדבקים גב ב' הגודלים ורק מפרידים מקום הציפורניים זה מזה, או כמנהג יוצאי מרוקו שמדבקים גודליהם לגמרי זל"ז ומחשיבים הריוח המועט הנשאר בהכרח בקצה הגודלים, לאחד האוירים. או שמא יש לנהוג בדרך אחרת. ע"כ תורף שאלתו.
תשובה: במשנה סוטה (לז:) איתא, ברכת כהנים כיצד וכו' במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן, ובמקדש על גבי ראשיהן (למעלה מראשיהם. מפני שמברכין את העם בשם המפורש, ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם. רש"י) חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידו למעלה מן הציץ. ר' יהודה אומר אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. ע"כ. ולא פורש במשנה אם הא דבמדינה הכהנים נושאים ידיהן כנגד כתפיהן דוקא הוא ואינם רשאים להגביה ידיהם יותר מכנגד כתפיהן, או לאו דוקא ורק ר"ל שבמקדש חייבים להגביה ידיהם מעל ראשיהם ובמדינה רשאים גם כנגד כתפיהם. ונחלקו בזה קמאי. שהיראים (סי' טו) כתב שבמקדש שורה שכינה על ידיהם של כהנים, ונאה שתהא שריית שכינה למעלה מראשו. אבל במדינה, אין שריית שכינה על ידי כהנים, הלכך נושאים ידיהם כנגד כתפיהם. שמאחר שצריך נשיאות כפים, כענין זה נקרא דבר חשוב נשיאות דבר המקובל ונראה. דאילו למעלה מכתפיו נראה כשוטה בעמידתו וכתיב זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצוות נאות ע"כ. אבל הראב"ד (תמיד ספ"ז) כתב דבמדינה סגי כנגד כתפיהם אבל כל שכן אם יגביהום למעלה מראשיהם דשפיר דמי ע"כ. ועי' במש"כ לבאר מחלוקתם בפי' סביב ליראיו על היראים. וכדברי הראב"ד כתב היעב"ץ בספר מור וקציעה מדעת עצמו דכל כמה דמידלי לידיו טפי מעלי. ומה דאיתא במשנה דבמדינה נושאין ידיהם כנגד כתפיהם רק ר"ל שלא יהיה פחות מזה, דלמטה משיעור זה תו לא חשיבא הגבהה כלל. וכתב שכן נהגו הכהנים שלנו בפני גדולי הדור שמחזיקים ידיהם מעל כתפיהם תחת העינים ע"כ. אבל בספר חסד לאלפים (סי' קכח ס"ט) כתב וז"ל מגביהין ידיהן כנגד כתפותיהם ממש לא למעלה ולא למטה ע"כ. והוא כהיראים.
והרמב"ם (פי"ד מתפילה ה"ג) כתב "כיצד היא נשיאת כפים בגבולין, בעת שיגיע שליח ציבור לעבודה, כשיאמר רצה כל הכהנים העומדים בביהכנ"ס נעקרין ממקומן והולכין ועולין לדוכן ועומדים שם פניהם להיכל ואחוריהם כלפי העם, ואצבעותיהם כפופות לתוך כפיהם עד שישלים שליח ציבור ההודאה, ומחזירין פניהם כלפי העם ופושטין אצבעותיהן ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהם ומתחילין יברכך". ע"כ. וכן הוא במאירי (סוטה שם) "והם מחזירין פניהם כלפי העם ופושטין אצבעותיהם ומגביהין ידיהם כנגד כתפותיהם". וכן כתבו הטור (סי' קכח) והש"ע (שם סי"ב). ובשו"ת ציץ אליעזר (חי"א סי' ו) כתב שמסתימת לשון הרמב"ם והטור והש"ע שסתמו וכתבו שמגביהין ידיהם כנגד כתפיהם, משמע כוונתם שיעשה כן בדוקא לא למטה ולא למעלה. והביא עוד שכן מצא להרדב"ז בספר מצודת דוד (מצוה עח) שלא יגביהו ידיהם מעל כתפיהם ומבאר הטעם על דרך הסוד שאופן ההגבהה במקדש הוא רמז לג' עליונות שהם נקודות נעלמות וכו'. עיי"ש. ועיין עוד לקמן מנהג המקובלים בבית-אל ע"פ האר"י ז"ל.
ב. ולעניין אם יהיו ידיהם ביושר דהיינו שיהיו זרועותיהם ישרות כנגד פניהם או שיהיו זרועותיהם כפופות ורק כפות ידיהם ואצבעותיהם פשוטות כנגד כתפיהם, הנה מלשון המשנה (סוטה לז:) ‘נושאין' את ידיהן ‘כנגד כתפיהן', ומלשון הרמב"ם (פי"ד מתפילה ה"ג) והמאירי (סוטה שם) שכתבו "ופושטין אצבעותיהן ‘ומגביהין' ידיהם כנגד כתפיהם ומתחילין יברכך", קצת משמע דהיינו ביושר. אבל אינו מוכרח, דלשון נשיאה והגבהה אתי שפיר בין כך ובין כך. אבל מדברי הרא"ש במגילה (פ"ג סי' כא) שכתב "ומה שפושטין ידיהם, דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם, משמע שיהיו ידיו פשוטין. ומה שחולקין אצבעותיהם זהו לפי המדרש מציץ מן החרכים ששכינה למעלה מראשיהן ומציץ מבין חרכי אצבעותיהן. עכ"ל. משמע דס"ל שהזרועות יהיו ישרים. דפירוש פשוטין היינו ישרים כידוע מכמה מקומות (עי' ראש השנה כו: הוריות ד. ועוד). וממה שכתב ללמוד מהפסוק וישא אהרן את ידיו אל העם שיהיו ידיו פשוטין, מוכח דס"ל שפשיטת ויישור הידים מתייחס לכל היד ולא רק לכפות הידים, שאל"כ מה הוכחה היא מאהרן שנשא ידיו להא דיש לפשוט את כפות הידים. ומשמע דס"ל שיהיו זרועותיו ביושר כנגד העם.
אמנם בש"ע אין הכרח לפרש כן. שאע"פ שכתב (בסי' קכח סי"ב) לשון פשיטת הידים כלשון הרא"ש "מגביהים ידיהם כנגד כתפותיהם וכו' ‘ופושטים את ידיהם' וחולקים אצבעותיהם". ע"כ. על כרחך צ"ל דפושטים את ידיהם היינו פושטין קפיצת ידיהם הסגורות כאגרוף, אבל זרועותיהם אפשר דס"ל שיהיו כפופות. שהרי כבר כתב מגביהים ידיהם כנגד כתפותיהם, ומהו שכתב שוב ופושטים את ידיהם. והוו"ל לומר רק ‘פושטים ידיהם כנגד כתפותיהם' שהוא נוסח הכולל הכל ולא לכפול הדבר במילים שונות. ועל כרחך שהסיפא אינו מתייחס לזרועות הידים אלא לכפות הידים. ועוד שאם פושטים ידיהם קאי אזרועות נמצא שהתעלם מדין פישוט הידים הקפוצות שנקטוהו כל הפוסקים. (והוא כעין מש"כ הרמב"ם אלא שהרמב"ם כתב הסדר בהיפך "ופושטין אצבעותיהן ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהם"). וכן משמע שפירש הגר"א בביאורו ממש"כ על דברי הש"ע "ופושטים ידיהם, ל"ט ב' וערש"י ד"ה לכוף וכו'". עכ"ל הזכה. וז"ל רש"י בסוטה שם אהא דאיתא בגמ' אין הכהנים רשאים לכוף קשרי אצבעותיהן עד שיחזירו פניהם מן הציבור. "לכוף קשרי אצבעותיהם, שפושטין אצבעותיהם כשמברכין. ולאחר שגמרו סוגרין אגרוף שלהם כשאר בני אדם". עכ"ל רש"י. והרי שדעת רבינו הגר"א ז"ל לפרש שאע"פ שנקט בש"ע ברישא ופושטים "ידיהם" ובסיפא וחולקים "אצבעותיהם", ידיהם דהרישא היינו אצבעותיהם. ולזה נראית כונת הבית יוסף במה שכתב על מש"כ הטור ופושטין ידיהן, "זה פשוט". דהיינו מפני שפירש דר"ל שפושטין אצבעותיהן. דבזה י"ל דפשוט הוא שלא יברכו כשידיהם קמוצות כאגרוף אבל אם פירש דר"ל שלא יהיו זרועותיהם כפופות הא אין זה פשוט. וכן לכאו' יש לבאר דברי הטור (סי' קכח) שכתב ומגביהין ידיהן כנגד כתפיהן, ופושטין ידיהן, וחולקים אצבעותיהם ע"פ המדרש מציץ מן החרכים. עכ"ל. ונמצא שאין הכרח בדברי מרן הש"ע לומר דס"ל שצריך שיהיו ידי הכהנים פשוטות לפנים דוקא בלא כיפוף. ונפק"מ אי פליג אדברי המקובלים וכדלקמן. אמנם בקיצור ש"ע סי' ק' ס"ט ובפסקי מהרי"ף הלכות נ"כ אות ד' קצת משמע דסבירא להו שצריך לפשוט הזרוע. אך עיי"ש דאפשר שאף הם נתכוונו לפישוט האצבעות ודו"ק.
והנה בשער הכוונות (עמ' מ דרוש ה) כתב שצריך הכהן לישא כפיו כנגד ראשו ממש למעלה. ובספר תורת חכם (דף קנג ע"ב) הביא מה שהקשו המקובלים שבמשנה איתא במדינה כהנים נושאים ידיהם כנגד כתפיהם ועיי"ש מה שתירץ. ולכאו' בפשטות י"ל דאין הדברים סותרים. שהנה ז"ל שער הכוונות (עמ' מ דרוש ה) "וזה סוד טעם שצריך הכהן לישא כפיו כנגד ראשו ממש למעלה כנזכר במשנה. וצריך להיזהר בזה להגביהם ממש כנגד ראשו וכו' וקיצור הענין הוא כי בהגביה הז"א שני זרועותיו למעלה, נמצאים ראשי אצבעותיו מכוונות משני צדדי ראשו בב' צדדי מוח הדעת שבו. אצבעות זרוע ימין מימין הדעת, ואצבעותיו השמאליות משמאל מוח הדעת וכו'". ע"כ. הרי שציין למשנה וכתב ששם איתא שיהיו כפיו כנגד ראשו. ור"ל שבמשנה הלשון נושאים "ידיהם" כנגד כתפיהם, וכשנושא זרועות ידיו כנגד כתפיו וכפות ידיו ואצבעותיו זקופות כלפי מעלה ופונות כף יד ימין מול כף יד שמאל, נמצאו כפות ידיו בגובה ראשו וכנגד ראשו. ולכן במשנה הלשון נושאים "ידיהם" כנגד כתפיהם, ובספר הכוונות הלשון צריך הכהן לישא "כפיו" כנגד ראשו. וזהו שכתב נמצאים "ראשי" אצבעותיו מכוונות בב' צדדי מוח וכו'. משום דבעינן שיהיו האצבעות זקופות מעלה. אלא שממש"כ שער הכוונות "נמצאים ראשי אצבעותיו מכוונות משני צדדי ראשו בב' צדדי מוח הדעת שבו. אצבעות זרוע ימין מימין הדעת, ואצבעותיו השמאליות משמאל מוח הדעת", משמע שיהיו כפות ידיו סמוכות לצידי ראשו ממש, וזה בלתי אפשרי מבלי לכופף זרועות ידיו, וכשמכופף אין זרועות ידיו כנגד כתפותיו כמשמעות המשנה אלא מתחת כתפותיו. ושו"ר מש"כ בזה בספר כף החיים ויובאו דבריו בסמוך.
אמנם הא דלשיטה זו בעינן שיהיו אצבעות הכהנים זקופות כלפי מעלה בשעת הברכה, הוא דלא כדעת הש"ע והחיי אדם והקיצור ש"ע ועוד דס"ל שיהיה תוך כפיהם כנגד הארץ ואחורי ידיהם כנגד השמים. ומקורם באורחות חיים והו"ד בבית יוסף.
ובחפשי בזה ראיתי בספר אור לציון (ח"ב פ"ח תשובה ב) שכתב ליישב דברי שער הכוונות, דהא דאיתא במשנה כנגד כתפותיהם "אינו ממש בגובה הכתף אלא הכוונה ממול הכתף. וכן כתוב בשער הכוונות שם ששני הידים צריכים להיות כנגד הראש ממש, דהיינו נמי כנגד פאת הראש עיי"ש, והוא מול הכתף. וכן מה שכתוב במשנה שבמקדש היו מגביהים כנגד ראשיהם, פירושו מעל ראשיהם וכנגד ראשיהם. ובזה ניחא שאין מחלוקת בין הפשט לקבלה בזה. ולכן יגביה ידיו בגובה הראש ממש, וגם יהא מול הכתף". עכ"ד. ור"ל שכנגד כתפיהם אינו במאוזן בקידמת הגוף ממול הכתף, אלא במאונך ע"י שמכופף זרועות ידיו ושתי כפות ידיו כנגד פאות הראש, שאז כפות ידיו ממעל לכתף וזהו ביאור כנגד הכתף, דהיינו מעליו. וידיהן שבמשנה היינו כפות ידיהן. שאילו זרועותיהן הכפופות אינן כנגד כתפיהן אלא למטה מכתפיהן. ואחהמ"ר לענ"ד הוא דוחק, שאם לזה נתכוין התנא היה לו לומר ‘ידיהם מצידי ראשם אל מול כתפיהם' או ‘מעל כתפיהם' וכמו שנקט אח"כ ‘ובמקדש ע"ג כתפיהם', וכל נוסח כיוצ"ב, ולא לומר לשון שיגביהו ידיהם כנגד כתפיהם דמשמע מול כתפיהם בקידמת הגוף. והגם שבדברי שער הכוונות משמע יותר שכפות ידיו נמצאות ממש משני צידי ראשו כדברי האור לציון ולפירוש הנ"ל אינן אלא כנגד הראש בריחוק מה, טפי עדיף לדחוק בלשון שער הכוונות מלדחוק בלשון המשנה.
ובספר כף החיים להגרי"ח סופר ז"ל (סי' קכח אות עז) כתב ליישב דברי שער הכוונות בזה"ל, "ולע"ד נראה לתרץ דמש"כ במשנה מגביהין ידיהן כנגד כתפותיהן היינו הזרועות של הידים, אבל כף היד והאצבעות יהיו כנגד הראש וכדברי האר"י ז"ל". עכ"ל. וממש"כ ‘היינו הזרועות של הידים' לכאורה הוא כפירוש הנ"ל שהזרועות הן שיהיו כנגד הכתפיים ולא רק כפות הידים כשהזרועות כפופות למטה מהכתפיים. אלא שבכף החיים שם מבואר להדיא שיש לכופף את הזרועות באופן שכפות הידיים יהיו כנגד הראש ממש משני צידיו, פני יד שמאל כנגד צד שמאל של הראש ופני יד ימין כנגד צד ימין של הראש. שכתב עוד שם וז"ל "איך שיהיה לפי דברי הרב ז"ל וסודם של דברים צריך שיהיו כפות הידים והאצבעות כלפי הראש ממש, וגם כתב שם בשער הכוונות ובשער ההקדמות דף מט ריש ע"ד ובעץ חיים שער לז פ"ה שהאצבעות צריכות להיות זקופות למעלה, וכ"ה בזוה"ק פרשת נשא דף קמה ע"א וכו'. וכתוב שם בשער הכוונות ובשער ההקדמות דב' הידים צריך להיות משני צדדי הראש זה מימין וזה משמאל כיעויי"ש. דהיינו פני יד ימין כנגד צד ימין של הראש, ור"ל כנגד פאת הראש של ימין, ואחורי היד כלפי חוץ מצד ימין, ופני יד שמאל כנגד צד שמאל של הראש והיינו נמי כנגד פאת הראש מצד שמאל ואחורי היד כלפי חוץ מצד שמאל. וכן מנהג חסידי בית אל יכב"ץ כדברי הזוה"ק והאר"י ז"ל דהיינו שמגביהין כפות הידים כנגד הראש ממש זה מימין וזה משמאל וכל האצבעות פרודות זו מזו וזקופות למעלה". עכ"ל. וצ"ל דס"ל ביאור שלישי בדברי שער הכוונות, דהא דאיתא במשנה שפורשין ידיהן כנגד כתפותיהן, אינו מתייחס לזרועות הפשוטות לפנים כנגד כתפותיהן כפירוש הנ"ל, וגם אינו מתייחס לכפות היד הנמצאות מעל הכתף כפירוש האור לציון, אלא מפרש שע"י שהזרועות כפופות וכפות הידים כנגד צידי הראש, הרי הזרועות מכוונות באותה שעה כנגד הכתפיים, הגם שלא כל חלקי הזרוע כנגד הכתף. ואין זה דוחק שהתנא קרי ליה כנגד כתפותיהן, שהרי לשון המשנה "במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן, ובמקדש על גבי ראשיהן", וקרי ליה כנגד כתפיהן לאפוקי מעל ראשיהן שאז כל זרועותיהן מעל ראשיהן. והשתא דאתינן להכי, פירוש זה מבורר יותר מב' הפירושים האחרים לפי שבזה אתי שפיר גם לשון המשנה וגם לשון שער הכוונות. והלום ראיתי בספר אבן השהם (פתוחי חותם סי' קכח ס"ק ב) שכתב פירוש אחר, שכפות הידים יהיו כנגד כתפיהן (ואינו ככף החיים שכתב להדיא שכפות הידים יהיו כנגד הראש) ואצבעותיהן זקופות משני צידי הראש. ועפ"ז גם א"ש דברי שער הכוונות עם לשון המשנה.
והנה מש"כ בכף החיים שכן מנהג חסידי בית אל יכב"ץ, בספר בן איש חי (פר' תצוה אות יד) לאחר שהביא דברי מרן הש"ע ז"ל שיהיה תוך כפיהם כנגד הארץ ואחורי ידיהם כנגד השמים כתב ששאל ממהר"א מני ז"ל להודיעו מנהג החסידים בבית אל יכב"ץ אם הכהנים זוקפים אצבעותיהם כמו בנטילת ידיים, והשיב שיש עושים כך ויש עושים כך. וראיתי בשו"ת ציץ אליעזר (חי"א סי' ו) שהביא עדות הרב כף החיים שמנהג חסידי בית אל לזקוף אצבעותיהם כמבואר בזוה"ק, וכתב ואחהמ"ר עדות זו אינה מכוונת. כי בספר בן איש חי כתב בשם מהר"א מני שיש עושים כך ויש עושים כך ומי איפוא סמוך ונראה ומכוון ומדייק כהרה"ג המקובל מהר"א מני ז"ל. עכ"ד. ואחהמ"ר אין צריך להטיל פקפוק בעדות הגה"ק בעל כף החיים ז"ל מפני עדות הגה"ק מהר"א מני ז"ל, די"ל ששניהם אמת. שהנה הרב בן איש חי התחיל לדרוש בהלכה בשנת תר"ל והלכות אלה כתב אח"כ בספרו וכמש"כ כל זה בהקדמתו לספר בן איש חי. ובשנה זו ממש נולד הרב כף החיים ז"ל ועלה לארץ הקודש בשנת תרס"ד ורק בשנת תרס"ט נבנתה ישיבת שושנים לדוד שבה כתב חיבורו כנודע. וא"כ י"ל שמאז עדות מהר"א מני ז"ל ועד שכתב הרב כף החיים עדותו על מנהג חסידי בית אל פשט המנהג אצל הכל בבית אל לנהוג כהזוה"ק. ובפרט שאפשר שתשובת מהר"א מני לרב בן איש חי היתה עוד קדם שנת תר"ל. ומה גם שהרב כף החיים כל רז לא אניס ליה ובודאי ראה דברי הרב בן איש חי בשם מהר"א מני על מנהג חסידי בית אל ואפ"ה כתב עדותו.
נמצא שלדעת המקובלים יש לכופף זרועות ידיו ולפרוש כפות ידיו ואצבעותיו משני צידי הראש ממש, באופן שתוך יד ימין כנגד צד ימין של הראש, ותוך יד שמאל כנגד צד שמאל של הראש וכמנהג חסידי בית אל יכב"ץ שנהגו כדברי הזוה"ק והאר"י ז"ל. ולדעת מרן הש"ע יש לפרוש כפות ידיו ואצבעותיו באופן שתוך היד כלפי הארץ ואחורי היד כלפי השמים. ופשטות סתימת לשונו משמע שאין צריך דוקא לכופף ידיו, אלא יהיו ידיו פרושות לפניו כנגד כתפיו בין פשוטות בין כפופות מעט, ובלבד שיהיה תוך היד כלפי הארץ ואחורי היד כלפי השמים.
ג. והנה לענין אופן עמידת ופרישת כפות הידים כתב בהגהות מיימוניות (פ"ד מתפילה אות ג) "ויש להגביה ידו הימנית קצת למעלה מן השמאלית כדכתיב וישא אהרן את ידיו, ידו כתיב. וכן ויהי ידו אמונה. וכן ראוי גם ע"פ הקבלה". עכ"ל. וז"ל הזוה"ק (פרשת נשא דף קמו ע"א) "אמר ר' יצחק, כהן בעי לזקפא ימינא על שמאלא. דכתיב וישא אהרון את ידו אל העם ויברכם, ידו כתיב ולא ידיו, משום דשבחא דימינא על שמאלא. אמר ר' אלעזר רזא הוא, משום דכתיב והוא ימשול בך". ע"כ. ור"ל שעי"כ מגביר מדת הרחמים על מדת הדין. וכן כתב מרן הש"ע (סי' קכח סי"ב) "מגביהים ידיהם כנגד כתפותיהם, ומגביהים יד ימנית קצת למעלה מהשמאלית". והוסיף עוד, ופושטים ידיהם וחולקים אצבעותיהם, ומכוונים לעשות ה' אוירים. בין ב' אצבעות לב' אצבעות אויר אחד, ובין אצבע לגודל, ובין גודל לגודל. ופורשים כפיהם כדי שיהא תוך כפיהם כנגד הארץ ואחורי ידיהם כנגד השמים". ע"כ. והוא ע"פ דברי הרא"ש בפ"ג דמגילה שכתב "ומה שחולקין אצבעותיהם זהו לפי המדרש מציץ מן החרכים ששכינה למעלה מראשיהן ומציץ מבין חרכי אצבעותיהן. ומכוונים לעשות ה' אוירים בין שתי אצבעות לשתי אצבעות ובין אצבע לאגודל ובין גודל לגודל לקיים מציץ מן החרכים". וכ"כ הטור (סי' קכח) "ומכוונים לעשות ה' אוירים וכו' לקיים מציץ מן ה' חרכים". אמנם בשיבולי הלקט (סי' כג) כתב שפתיחת האצבעות הוא סימן שאימת שכינה עליהם כאילו הם מתחלחלים. ע"כ. ולטעם זה אין צריך שיהו ה' אוירים בדוקא, ואדרבה משמע שיהיו פתוחים כולם לפי שכך יותר נראים כאילו הם מתחלחלים. ובמרדכי (פ"ג דמגילה סי' תתט"ז) אע"פ שכתב את הטעם שכתב הרא"ש מ"מ לא כתב שיהיו ה' אוירים בדוקא וז"ל, "כתב ראבי"ה מה שהכהנים פותחים אצבעותיהם, דבר זה לא מצינו, אלא דדרשנים אמרו טעם, "אמור" מלא וי"ו קח אותה וי"ו שימה אותה בתוך "כה" ויהיה "כוה" לשון חלון.
וכשהכהנים נושאים כפיהם נהגו לחלק אצבעותיהם. וזה מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהם של כהנים שעושין מידם חלונות". עכ"ל. וז"ל הזוה"ק (פרשת נשא דף קמו ע"ב) "תאנא כהנא דפריס ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא, בגין דיתברכן כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי כמה דאתחזי ליה וכו'" ע"כ. ומבואר בזוה"ק שצריך שלא יגעו האצבעות כלל זה בזה. וזה אינו כמש"כ הש"ע שיש לעשות ה' אוירים. וכן העיר במגן אברהם (ס"ק יח) מדברי הזוה"ק וכתב שלא נהגו כן אלא כמש"כ הש"ע. וכ"כ החיי אדם (כלל לב אות יז) כהש"ע שיעשו ה' אוירים ע"י שידבקו ב' אצבעות, וכ"כ החסד לאלפים (סי' קכח ס"ט) והקיצור ש"ע (סי' ק' ס"ט) וכ"כ בפסקי מהרי"ץ (הלכות נ"כ אות ד). והגרי"ח ז"ל בבן איש חי (פר' תצוה אות יד) כתב "יגביהו ידיהם למעלה מכתפיהם שיהיו ידיהם כנגד ראשם ממש, וכמו שכתוב בשער הכוונות ועי' תורת חכם דף קנג ע"ב בענין זה. ומגביהין יד ימנית למעלה מהשמאלית כדי להגביר מידת הרחמים על מידת הדין, ופושטין ידיהם וחולקין אצבעותיהם לעשות חמישה אוירים ויהיה תוך כפיהם כנגד הארץ ואחורי ידיהם כנגד השמים, וכל זה כפי מה שכתב מרן ז"ל בשלחנו הטהור. אבל בזוהר הקדוש פר' נשא דף קמו כתוב דלא יתחברון אצבען דא בדא וכו'." והביא מש"כ המקדש מלך והאספקלריה המאירה שדברי הזוה"ק היפך מהמבואר בש"ע שיהיו האצבעות נפרדות זו מזו, וכתב ששאל את הרה"ג החסיד מהר"א מני ז"ל להודיעו מנהג החסידים בבית אל יכב"ץ בירושת"ו, וכתב לו שבדבר הזה יש עושים כמו שכתב בזוה"ק ויש עושים כמש"כ מרן ז"ל. וכתב הרב בא"ח ובדברי האריז"ל לא נמצא גילוי לדבר זה, ופה עירנו יע"א נוהגים לעשות ה' אוירים, ויש קצת נוהגים לעשות כמו הזוה"ק. ועוד שאלתיו להודיעני מנהג החסידים בבית אל תכב"ץ אם הכהנים אצבעותיהם זקופות כמו בנטילת ידים והשיב שגם בזה אין היכר, יש שעושין כך ויש שעושין כך. עכ"ד. וקצת צ"ע שהביא דעת הזוהר ומנהג המקובלים רק לעניין האוירים שבין האצבעות וזקיפת האצבעות, ואילו לעניין כפות הידים הביא בשתיקה דברי מרן הש"ע שיהיו תוך כפיהם כנגד הארץ ואחורי ידיהם כנגד השמים. ומ"מ עולה מדבריו שמנהג הכהנים בבגדד היה כדעת מרן הש"ע ורק מיעוטם נהגו כהזוה"ק. וכן עולה מעדות רוב האחרונים. והלום ראיתי לידידי הנעלה הרה"ג רפאל שמסיוב שליט"א בספרו בכורי ישראל על מנהגי בוכרה (סי' יח סי"ג) שכן הוא גם מנהג הכהנים בבוכרה כדברי מרן הש"ע ושכ"כ הגאון הרב אברהם אמינוב בספרו ליקוטי דינים (סי' כ אות ט).
אבל בכף החיים (סי' קכח אות פ') כתב וז"ל מיהו הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהלכות תפלה (ה"ג) לא הזכיר דין זה של חילוק האצבעות לעשות חלונות. והטעם כתב בב"י משום דדבר זה לא נזכר בתלמוד. וכן הרי"ף ז"ל לא הזכיר זה. וכבר כתבתי לעיל בסי' כה אות עה דכל דבר שלא נזכר בתלמוד, ואית ביה פלוגתא בין הפוסקים, דעת המקובלים יכריע. ועל כן הכא נמי כיון דדבר זה של חילוק האצבעות לעשות חלונות ותוך הכף יהיה כנגד הארץ וכו' לא נזכר בתלמוד, וגם הרי"ף והרמב"ם לא הזכירו שצריך לעשות כן, דעת המקובלים יכריע ואין לזוז מדברי הזוה"ק והאר"י ז"ל שכתבו שצריכים להיות האצבעות זקופות למעלה כנגד צדדי הראש וגם יהיו נפרדות זו מזו. ועוד שגם בזה בכל יד יש ה' חלונות. דבתוך ה' האצבעות יש ד' אוירים, ובין יד ליד יש אויר אחד, הרי ה' אוירים. עכ"ל. ויש להוסיף שגם ע"פ הפשט לטעם שכתב שיבולי הלקט שפתיחת האצבעות הוא סימן שאימת שכינה עליהם כאילו הם מתחלחלים י"ל דיש לפתוח את כל האצבעות וכן י"ל לפמש"כ המרדכי בשם הראבי"ה וכנ"ל.
וראיתי להגרב"צ אבא שאול זצ"ל בספר אור לציון (ח"ב פ"ח תשובה ג) שכתב, ונראה שלצאת ידי כל השיטות יפשוט כל אצבעותיו, אלא שבין גודל לאצבע ובין אמה לקמיצה יעשה ריוח גדול יותר, כך שיהו ה' אוירים גדולים בשני הידים וה' אוירים קטנים בכל יד. ע"כ. וק"ק שכיון שפושט כל אצבעותיו תו ליכא להטעם שכתבו הרא"ש והטור מציץ מן החרכים ה' חרכים, כיון דס"ס הוו ט' חרכים בכה"ג ומאי נפק"מ ברחבן.
ועכ"פ למעשה נראה דהגם שלכתחילה ראוי לנהוג כמש"כ בספר אור לציון, מ"מ מי שאינו יכול לעשות כן, אלא יכול או לדבק ב' אצבעותיו ולעשות ה' אוירים כדרך שכתב בש"ע, או להפריד כולן כדרך שכתב בזוה"ק, עדיף שיפריד כל אצבעותיו. שהואיל ובגמ' לא הוזכר שצריך לעשות ה' אוירים, וטעם האומרים שיעשה ה' אוירים אינו אלא ע"פ הדרש, ובזוה"ק נקט לשון ש"צריך" שלא יתחברו האצבעות, וגם בין הפוסקים ע"פ הפשט אינו מוסכם ונתון במחלוקת ראשונים, ומלשון הרא"ש משמע שרק בא לבאר טעם המנהג שנהגו אבל לא לומר שיש לעשות כן בדוקא, יש לנו לנהוג כדברי הזוהר וכמש"כ בכף החיים הנ"ל.
ד. והנה בשו"ת ציץ אליעזר (חי"א סי' ו) כתב השואל שלפי שלא נמצא בש"ס ובמדרשים פרטי דין נשיאת כפים, חל ע"ז הכלל שכתב הרדב"ז בתשובה והובא בכף החיים (סי' כה אות עה) שכל מקום שלא נזכר הדין בגמ' ובפוסקים דעת המקובלים מכריע. והגאון בעל הציץ אליעזר השיגו "והנה תמה אקרא איך אפשר לומר על הלכה ופרטיה שנפסקו מפורש בטור והובא ביתה יוסף ובשלחנו הטהור והרמ"א סמך ידו על זה ולא השיג כלום וכ"פ הלבוש, והמגן אברהם חיזקה במסמרים גם אחרי שראה שבזוה"ק כתוב לא כן, וכן בש"ע הגרש"ז ז"ל, שבכל זאת נקרא כדבר שלא נזכר בפוסקים". ובהמשך הוסיף עוד לומר שהוא מן המוזר שאין הדעת סובלתו. ואחהמ"ר לא ידעתי מה חרי האף הגדול הזה. שהנה בכף החיים (סי' כה אות עה) הציג דעת הפוסקים בזה מערכה נגד מערכה, וכתב דעת הרדב"ז בין הסוברים שכשיש מחלוקת בין הפוסקים לבין הזוהר בדבר שלא נתבאר בתלמוד נקטינן כהפוסקים נגד הזוהר. ושכן דעת הרא"ם (ח"א) והרמ"א בדרכי משה (סי' קמא אות ב) וז"ל, ואין לזוז מדברי הפוסקים אף אם היו דברי הזוהר חולקים עליהם וכו'. אבל דעת מרן הש"ע ז"ל שיש ללכת אחר דברי הזוה"ק. שכ"כ בבית יוסף (סי' קמא) בדין העולה לס"ת שלדעת הטור בשם אביו הרא"ש ולדעת התוס' (ב"ב טו. ד"ה שמנה) צריך העולה לתורה לקרוא בנחת עם הש"צ כדי שלא תהא ברכתו לבטלה. אבל בזוהר (ויקהל דף רו ע"א) כתוב שאין לקרוא כלל אלא אחד. ועכשיו שנהגו ששליח ציבור הוא הקורא נמצא שלדברי הזוהר אסור העולה לקרות. ואע"פ שלדברי הפוסקים צריך לקרות ואם לא יקרא הוי ברכה לבטלה, מאחר שלא נזכר זה בתלמוד בהדיא לא שבקינן דברי הזוהר מפני דברי הפוסקים (וסיים שאפשר שאפילו לדברי הזוהר אם אינו משמיע לאוזניו רשאי לקרות. וכן ראוי לעשות. עיי"ש).
והרי שאפילו במקום שכתבו התוס' והרא"ש והטור דהוי ברכה לבטלה כתב מרן הב"י להכריע כדעת הזוהר. וכ"כ עוד מרן הבית יוסף בס"ס לא בדין הנחת תפילין בחוה"מ שהתוס' סוף פרק הקומץ (לו: ד"ה יצאו) הביאו ראיה מהירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ד) שחול המועד חייב בתפילין, והמרדכי (הל' תפילין יג) כתב בשם ר"י להביא ראיה גמורה מהירושלמי שחול המועד חייב בתפילין, והטור (סי' לא) כתב שאביו הרא"ש ז"ל היה מניח תפילין בחוה"מ ומברך עליהם, וכ"כ המרדכי הנ"ל שמהר"ם היה מניחם ומברך עליהם. ואח"כ כתב הב"י ועכשיו נהגו כל בני ספרד שלא להניח תפילין בחוה"מ ושמעתי שמקודם היו מניחים אותם בחוה"מ כדברי הרא"ש ואח"כ מצאו שכתב ר' שמעון בר יוחאי במאמר אחד ( במדרש הנעלם לשיר השירים זוהר חדש ח.) שאסור להניחם בחוה"מ ועל כן נמנעו מלהניחם בחוה"מ. וכ"כ מורי דודי וכו' ומאחר שבתלמודא דידן לא נתבאר דין זה בפירוש מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רשב"י המפליג כ"כ באיסור הנחתן. עכ"ל הב"י. והרי שאפילו במקום שיש חשש ברכה לבטלה בדין העולה לס"ת ואפילו במקום חשש ביטול מצות עשה דאורייתא בדין הנחת תפילין בחוה"מ ובתלמוד ירושלמי מוכח שצריך להניחם וכתב המרדכי בשם ר"י שהוא ראיה גמורה, אפ"ה הכריע מרן הב"י ז"ל כהזוה"ק. וכל שכן בניד"ד שעיקר דיני נשיאת כפים שמגביה ידיו ופושט אצבעותיו ופניו אל העם וכו' אין בהם מחלוקת, ורק מצינו בזוה"ק איזה פרטים באופני הגבהת הידים הסותרים דברי מקצת הפוסקים שדיברו בהם, הא ודאי דהלכה כהזוה"ק. ומרן הב"י ז"ל כתב בשלחנו הטהור כדעת הפוסקים רק משום שלא ראה דברי הזוה"ק הסותרים דבריהם שאילו ראה בודאי היה כותבם בבית יוסף עם דברי הפוסקים שהביא. ולפי מה שגילה דעתו במקומות אחרים אין ספק שהיה פוסק בניד"ד כהזוה"ק. וע"ע בכף החיים הנ"ל שהביא חבל נביאים מתנבאים בסגנון אחד שכל היכא שאין גילוי בתלמודא דידן הלכה כהזוה"ק נגד הפוסקים עיי"ש.
ה. והנה על המבואר בש"ע שיכוונו לעשות באצבעותיהם ה' אוירים, כתב המגן אברהם (סי' קכח ס"ק יט) בשם מהרי"ל שאע"פ שמגביה קצת היד הימנית, מ"מ צריך להיזהר שיניח אצבע הימין על השמאל שלא יתפרדו כדי שלא ישבר החלון דבעינן ה' כוים". ע"כ. ובלבושי שרד שם כתב ע"ז, "פירוש שיניח גודל הימין על גודל השמאל דאז יש ה' אוירים מה שאין כן אם אין הימין והשמאל נוגעים כלל אין הריוח שבין הימין והשמאל נחשב כלל לאויר". ע"כ. וכ"כ במשנב"ר (ס"ק מג). אולם בחיי אדם (כלל לב אות יז) כתב להיפך, שאם יגעו הגודלים זב"ז מתבטל האויר שבין גודל לגודל. וז"ל, "ומכוונים לעשות ה' אוירים וכו' ואויר בין גודל לגודל. ולכן צריך להיזהר שאף שמגביה קצת ידו הימנית שלא יתבטל האויר שבין גודל לגודל, ולא יגעו ב' גודלים זה לזה, כדי שיהיה אויר". ע"כ. וכ"כ באליה רבה שם, וכ"כ בקיצור ש"ע (סי' ק' ס"ט) וז"ל, וצריך להזהר מאד שלא יגעו ראשי האגודלים זה בזה שלא יתקלקל החלון. ע"כ. ומכל הני רבוותא מוכח שמנהגם היה להושיט ידיהם אל מול פניהם וכפות ידיהם סמוכות זו לזו. אבל לפמש"כ בכף החיים הנ"ל בשם המקובלים שיניח ידיו משני צידי הראש, ממילא נמצא שאין הגודלין נוגעים זה בזה.
העולה מן האמור, פשט המנהג ברוב תפוצות ישראל שהכהנים נושאים ידיהם כמש"כ מרן בשלחנו הטהור שיגביה הכהן ידיו לפניו כנגד כתפיו (יש בפישוט הזרועות ויש בקיפולן מעט לצדדים), ומגביה יד ימנית מעט למעלה מהשמאלית, ואצבעותיו פרושות לפניו, תוך כף היד כלפי הארץ וגב היד כלפי השמים, ומחלק אצבעותיו באופן שיהיו ה' אוירים. בין שתי אצבעות לשתי אצבעות אויר אחד, ובין אצבע לגודל, ובין גודל לגודל. ויש הנוהגים כדעת המקובלים שהכהן מכופף זרועותיו באופן שיהיו כפות ידיו בסמוך לראשו משני צדדיו, תוך כף היד לכיוון ראשו ואחורי כף היד לכיוון חוץ, ואצבעותיו זקופות כמו בנטילת ידים באופן שקצות האצבעות יהיו סמוכים לפאות הראש. והאצבעות כולן נפרדות זו מזו. ומגביה היד הימנית מעט מהשמאלית. וכהן הנוהג לעשות כן, טוב שאע"פ שכל אצבעותיו אינן נוגעות זו בזו, מ"מ בין גודל לאצבע ובין אמה לקמיצה יעשה ריוח גדול יותר. ועי' במש"כ לעיל בדברי הרב בן איש חי. ולמעשה דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים. הנלענ"ד כתבתי וה' יאיר עינינו בתורתו לבל נכשל בדבר הלכה אמן.
בברכה נאמנה
זמיר כהן