חלק אורח חיים · סימן ג
אם מותר לעבוד לפרנסתו לפני קריאת שמע ותפילה של ערבית
ביתר ת"ו. אור ליום ה' כ"א בכסלו תשנ"ה לפ"ק.
נשאלתי אם מותר לעבוד בנקיון חדרי מדרגות לאחר שהגיע זמן ק"ש ותפילה של ערבית, קודם שיתפלל.
תשובה: במשנה שבת (ט:) "לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין. ואם התחילו אין מפסיקין". ובגמ' "מאימתי התחלת אכילה רב אמר וכו' ור' חנינא אמר משיתיר חגורה ולא פליגי וכו' אמר אביי הני חברין בבלאי למאן דאמר תפילת ערבית רשות כיון דשרא ליה המייניה לא מטרחינן ליה. ולמ"ד חובה מטרחינן ליה, והא תפילת מנחה דלכו"ע חובה היא ותנן אם התחילו אין מפסיקין ואמר ר' חנינא משיתיר חגורו, התם לא שכיחא שכרות הכא שכיחא שכרות. אי נמי במנחה כיון דקביעא לה זימנא מירתת ולא אתי למפשע וכו'". ע"כ. ומבואר שכל האמור במשנה שאסור לעשותו סמוך למנחה אסור גם סמוך לערבית. ואדרבה למ"ד תפילת ערבית חובה חמור דין תפילת ערבית מדין תפילת מנחה לענין אם צריך להפסיק. (ועי' בהרא"ש שם אות י"ט דהאידנא נהוג עלמא בתפילת ערבית מנהג חובה וכו' וכ"פ בשו"ע (סי' רלה ס"ב) שאם התחיל לאכול מפסיק).
ב. עוד איתא בגמ' ברכות (ד:), "תניא חכמים עשו סייג לדבריהם כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואח"כ אקרא קריאת שמע ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה. אבל אדם בא מן השדה בערב נכנס לביהכנ"ס אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה". ע"כ. ובתוס' שם (ד"ה וקורא) כתבו, "מכאן משמע שמשעה שהגיע זמן ק"ש של לילה שאין לו לאכול סעודה עד שיקרא ק"ש ויתפלל". עכ"ל. ובבית יוסף סי' רל"ה (ד"ה ומ"ש רבינו) כתב שמדברי התוס' משמע דלא אסר אלא לאכול, אבל אם רוצה להמתין מלקרות רשאי. וכתב עוד וז"ל "וגם הרשב"א דקדק שם (ט' ד"ה ובני ר"ג) דאפילו לכתחילה יכול להתעכב מלקרות עד שעה הסמוכה לעלות השחר. ואפילו לרבנן וכו' אבל אילו רצה להתעכב לקרות ולשנות ולהתעסק במלאכתו עד חצות רשאי. והא דתניא חכמים עשו סייג וכו' דוקא אוכל ואישן קאמר דלא, כדי שלא יבוא לידי פשיעה ואפילו רבן גמליאל מודה וכו' ולא עוד אלא אפילו התחיל מפסיק לקריאת שמע דאורייתא כדמשמע בפ"ק דשבת (ט:) והוא הדין לכל השנויים שם בכניסה למרחץ ובישיבה לפני הספר, הא לשאר דברים לא. שלא מצינו שחייבו בשום מקום להתפלל תפילת הערב משעה שנכנס בתוך זמנו אלא שלא יתחיל במלאכות המביאות לידי פשיעה" . עכ"ל הב"י בשם הרשב"א.
והנה אף שלענין לכתחילה קיי"ל כדעת הרי"ף והרמב"ם שלכתחילה אין להתעכב כלל, ועם צאת הכוכבים יקרא ק"ש, וכמש"פ מרן ז"ל בסי' רלה (ס"ג) וז"ל, "לכתחילה צריך לקרות מיד בצאת הכוכבים", מ"מ איסורא מיהא ליכא ובמקום צורך ובפרט צורך גדול י"ל שאף הרי"ף והרמב"ם מודים שמעיקר הדין מותר לעשות שאר מלאכות שאינם שנויים במשנה לפי שאינם מביאים לידי פשיעה.
ג. והנה במגן אברהם (סי' רלב ס"ק ו) לאחר שכתב הטעם שלא יסתפר סמוך למנחה שמא ישבר הזוג, ולא יכנס למרחץ שמא יתעלף, ולא לבורסקי שמא יראה שנתקלקלו העורות ויהיה טרוד בצערו ולא יתפלל, כתב, "ומשמע דהוא הדין לכל מלאכה או חשבון כיוצא בזה". ע"כ. ומבואר שסובר דהני מלאכות לאו דוקא הן אלא הן וכל כיוצא בהן בכלל. והיינו שהתנא דמתניתין נקט כמה סוגי מלאכות שהן דוגמאות לסוגי עיכובים העלולים לבוא מחמתן, והוא הדין לכל כיוצא בהן. שהתספורת דוגמא לסוג מלאכה שכאשר מתקלקל הכלי שמשתמש בו במלאכתו אינו מפסיק מלאכתו והולך אלא שוהה עד שיתקנו או ישיג אחר ויסיים מלאכתו. והמרחץ דוגמא למלאכה שעלול להנזק בה גופו נזק שעד שייחלץ ממנו יפסיד התפילה. והבורסקי דוגמא למלאכה ששכיח בה הקלקול במדה מסויימת ושאם תתקלקל יצטער כ"כ עד שעלול להטרד בצערו ולא להתפלל. (והנה כן פירש"י בורסקי. אבל במאירי שם כתב "והטעם במניעת כניסת בית העיבוד שמא יראה בהם שום פסידא וישלח ידו להניעם וימשך במלאכתו ותעבור שעת התפילה". ע"כ) ומבואר שכל מלאכה שאין לחוש שיוטרד בה עד שיפסיד תפילתו, שרי. ומש"כ המג"א דה"ה לכל מלאכה "או חשבון" כיוצ"ב, נראית כוונתו כעין שכתב המאירי (שבת ט: ד"ה ושמא) וז"ל, "קצת מפרשים כתבו שלא נאסרה מלאכה בחול מזמן הסמוך למנחה גדולה אלא במלאכות שאין רגילות לעשותן לחצאין, כגון התספורת או הבורסקי. שמאחר שאתה חושש על הפסד עורות היאך יפסיק וכריסו בין שיניו. ועוד שדרכו ללבוש בגדים צואים באותה שעה עד שישלים וירחץ רגליו וילבש בגדים הרגילים לו, ואיך יפסיק על מנת לחזור לאלתר לסורו. וכן לדין קשה לו לזוז בעוד שטענתו בידו ועדיו מזומנים לו. וכן כל כיוצא בו. אבל תפירה וכתיבה ושאר דברים שאדם רגיל להסתלק מהן לחצי שיעור, מתחיל, וכשיגיע זמן תפילה מפסיק". עכ"ל. ובדרך זו יש לפרש נמי כוונת המג"א שהואיל שכשמחשב חשבון אין דרך להפסיק באמצע, לבל יצטרך לשוב ולחשב הכל מתחילה, אסור להתחיל לחשב חשבון כזה סמוך למנחה. וה"ה סמוך לערבית.
והנה בשטיפת חדרי מדרגות אין דרך להפסיק באמצע השטיפה. שאם יפסיק יטנפו העוברים ושבים את שכבר שטף ויצטרך לשוב ולשטוף, וגם לפי שחושש ממעסיקיו שיקפידו שעזב השטיפה באמצעה והלך לאיזה זמן. ובפרט שאומר השואל שלובש בגדים המיוחדים לשטיפה והוי ממש כדברי המאירי הנ"ל. ואף בשטיפה שאינה אורכת זמן רב, מ"מ הרי גם בתספורת וכדו' שאינה אורכת זמן רב אסרו שמא יתרחש קלקול כשבירת הזוג, והיות ואין דרך לעזוב מלאכה זו באמצעה ייטרד עד שיתקן ואדהכי והכי יעבור זמן תפילה. והכא נמי אפשר שיש לחוש לקלקול בלתי צפוי שיעכבהו כשבירת מקלות השטיפה וכדומה. ודוחק לחלק דשבירת הזוג בזמנם היה שכיח יותר, דהאי מנא לן. והיות ואין דרך לעזוב עבודה זו באמצעה, יש לחוש שמא יתעכב ויעבור זמן תפילה. אמנם אם היה לנו לחוש רק מצד שבירת כליו, אם יכול להשיג בקל כלים אחרים מדיירי הבית וכדו' היה מקום להקל ע"פ מש"כ המג"א (סי' רלב ס"ק ג) שאם יש לו ב' או ג' זוגים אפשר דשרי. אמנם באליהו רבה מפקפק בזה (והביאו בשעה"צ סי' רלב ס"ק ג). ואף המג"א לא כתבו אלא בלשון אפשר. וגם הכא שאני מכמה זוגים שאצלו, לפי שתלוי בהסכמת האחרים לתת לו, אם לא שהסכימו מראש והמסכימים מצויים בבתיהם. ובפרט דבנידון דידן יש לחוש לקלקולים נוספים המצויים יותר כגון שיעבור מישהו שם ויטנף הרבה עד שיצטרך לחזור על מלאכתו או ישפך משהו ושאר קלקולים שיעכבוהו יותר משתכנן, ויעבור זמן תפילה.
ד. ואולם הנה בב"ח (ס"ס רלב ד"ה והתחלת) כתב וז"ל, "ובמהרי"ל ריש הלכות שבת כתב הא דאנו נוהגים בער"ש דרוחצין ומגלחין סמוך למנחה סמכינן על מה שיש לנו שעה קבוע לתפילת המנחה בכל יום עכ"ל. נראה דרצונו לומר דיש לנו שעה קבועה שקורין העם לביהכנ"ס ולא חיישינן שמא יפשע. וכה"ג כתב מהרי"ו בהלכות פסח (בתשובות סי' קצג) והאריך בזה וכתב וז"ל "ועוד שהשמש מדכיר". והביא ראיה מפרק הדר (עירובין סה) דרב ששת מסר שינתיה לשמעיה, ופירש"י "אמר לו הניחני לישן מעט וכשיגיע זמן תפילה הקיצני". עכ"ל הב"ח. וק"ק דמנא ליה שהמהרי"ל התיר רק באופן שקורין העם לתפילה, ולא די בעצם השעה הקבועה לציבור, שהשעה מחייבתו להגיע לתפילה ולא לסמוך שלאחר שיסיים עיסוקו יתפלל. ואדרבה מדברי מהרי"ו שהביא משמע דהא דהשמש מדכיר הוא תוספת להיתר השעה הקבועה, שכתב "ועוד" שהשמש מדכיר. וכן משמע במג"א שם (ס"ק ח) וז"ל, "כתב מהרי"ו הלכות פסח ונראה לי דהוא הדין מי שלא התפלל ערבית עם הציבור אסור במלאכה ובלימוד עד שיתפלל כדאמרינן פ"ק דברכות ואוכל קימעא וכו'. אבל בשחרית כיון שהציבור מתפללין לא חיישינן שמא יפשע. ומהאי טעמא נהגו לאכול אחר זמן מנחה קטנה. ועוד שהשמש מזכיר וקורא לביהכנ"ס. אבל במקום שאין שם מנין אסור ללמוד בשחרית קדם שיתפלל". עכ"ל. (והנה ממש"כ מהרי"ו אסור במלאכה ובלימוד כדאמרינן פ"ק דברכות משמע שאוסר כל מלאכה וכמש"כ בביאה"ל סי' רלב ד"ה לבורסקי. אמנם אפשר שנתכוין למלאכות שבמשנה. ומ"מ לית לן למישבק דברי הרשב"א והמאירי שהתירו כנגד ספק דעת מהרי"ו. ואף מהמג"א מוכח שלא אסר כל מלאכה וגם בביאה"ל שם סיים שיש לסמוך להקל במקום צורך). ומבואר שסוברים המהרי"ו והמג"א שהביאו, שיש לחלק בין אם יש זמן קבוע לציבור להתפלל דלא חיישינן שמא יפשע, ובין היכא שהפסיד את התפילה עם הציבור וצריך להתפלל ביחידות דבזה חיישינן שמא ידחה שוב ושוב את תפילתו באומרו יש לי זמן, ולבסוף לא יתפלל. וה"ה אם אין זמן קבוע לציבור להתפלל. ואע"פ שמהרי"ו לא הזכיר כמהרי"ל שעה קבועה לציבור אלא רק שהציבור מתפללין, על כרחך עיקר טעם היתרו הוא משום השעה הקבועה לציבור, והתפילה בציבור הוא סיבת השעה הקבועה. שאם די שיש שם תפילה בציבור ללא שעה קבועה אלא בכמה וכמה מניינים בזה אחר זה, כנהוג בשטיבל, עדיין יש לחוש שידחה היחיד תפילתו עוד ועוד מתוך שיסמוך על התפילה הבאה בציבור, עד שיפסיד התפילה. אלא ע"כ ר"ל שכשיש לציבור שעה קבועה לתפילה, קביעות השעה דוחקתו לסדר זמנו וענייניו ולהגיע לתפילה. ורק טוב שיעמיד שומר וכעין שכתב המהרי"ו בלשון ‘ועוד' שהשמש מזכיר. ונראה דהני מילי כשרגיל להתפלל עם ציבור זה, אבל אם רגיל להתפלל במנין מוקדם, ורק עתה רוצה להתפלל במנין מאוחר משום שמבקש לעסוק במלאכתו, יש לחשוש שמא ייטרד במלאכתו ותעבור השעה כיון שאינו מורגל להיות דרוך לזכור להתפלל באותה שעה. אלא בכהאי גוונא חובה עליו למנות שומר שיזכירנו להתפלל. ולפ"ז מקום שיש בו מנין נוסף שמתפללים ערבית בציבור בשעה קבועה, אפילו היא שעה מאוחרת בלילה אפשר להקל לעשות מלאכה ואפילו היא מאותן המלאכות הכתובין במשנה, ובלבד שיעמיד שומר.
ועל כרחך על השעה הקבועה לציבור סמכינן שאוכלים בצהריים אע"ג דאזלינן בתר דעת מרן השו"ע והוא ז"ל פסק בסימן רלב סעיף ב דסעודה היינו אפילו סעודה קטנה, ומנחה היינו מנחה גדולה. ונמצא סמוך למנחה הוא חצות היום, שהוא חצי שעה קודם זמן מנחה גדולה. ובימינו מצוי הוא מאד אצל רוב העולם, וכן בכל הישיבות הקדו', שאוכלים לאחר חצות היום קודם שיתפללו מנחה ואין פוצה פה ומצפצף. ועל כרחך שסומכים על השעה הקבועה לתפילה בציבור. ומ"מ ראוי להעמיד שומר שיזכיר וכעין שכתב מהרי"ו מהא דרב ששת מסר שינתיה לשמעיה.
בסיכום: המלאכות המוזכרות במשנה שאסור לעשותן סמוך למנחה (וה"ה סמוך לערבית) לאו דוקא הן, אלא הן וכל שכמותן. לפיכך כל מלאכה שעלול להיווצר בשעת עשייתה קלקול המעכב, והיא מלאכה שאין דרך להפסיק באמצעה ולשוב אליה לאחר זמן, אסור להתחיל בה סמוך למנחה או לערבית (וסמוך לשחרית בלא"ה אסור להתעסק בצרכיו כמבואר בשו"ע סימן פט סעיף ג). ועי' לעיל באות ג' עוד סוגי מלאכות האסורות. וסמוך היינו חצי שעה קודם. ולדידן דאזלינן בתר דעת מרן הש"ע, מנחה היינו מנחה גדולה כדאיתא בסימן רלב סעיף ב. ונמצא שאסור לעשות מלאכות אלו וכיוצא בהן מחצות היום ואילך עד שיתפלל מנחה. ואולם הני מילי כשאין לו שעה קבועה לתפילה בציבור שהוא רגיל להתפלל עמהם, אבל אם יש לו שעה קבועה לתפילה בציבור שרגיל להתפלל עמהם, מותר לאכול ולעשות כל מלאכה דלא חיישינן שמא יפשע. ומ"מ ראוי שימנה שומר שיזכירו להתפלל. ואם לרגל מלאכתו מבקש להתפלל הפעם בשעה מאוחרת בציבור שיש להם שעה קבועה, אך אינו רגיל להתפלל עמהם, אין להקל אלא על ידי שומר שיזכירנו סמוך לאותה שעה. ונראה שדין שעון מעורר כדין שומר, ואולי עדיף ממנו, שזה קלקולו מצוי וזה אין קלקולו מצוי. והמתפלל במקום שמתפללים בו מניינים רבים בזה אחר זה, הוי כאין שעה קבועה לתפילה בציבור, וצריך שומר. הנלענ"ד כתבתי וה' יאיר עינינו בתורתו אמן.