נזר הקודש - ערכין· הרב משה רוזין
מלואים · סימן ז
איתא בקדושין ח' ע"ב בעי רב ביבי סלע של שניהם מהו תיקו, וכתב הרמב"ם בפר"ד מאישות הכ"א היתה עומדת ברשות שהוא של שניהם וזרק לה קדושין מדעתה וכו' הר"ז מקודשת קדושי ספק, וכתב הה"מ וז"ל, ופירושה שאעפ"י שבמקח וממכר אין הצד של שניהם קונה מזה לזה כנזכר בפר"ד מהל' מו"מ, בקדושין יש לחוש שמא הוי משאילה זכותו כיון שכבר יש לה חלק בהם, יעוי"ש. וזהו דלא בפירושו דהר"ן שפירש מטעם דחיישינן לחסרון דעתה שמא כוונה לדחיה, וכן פירש הב"ש, אמנם אין לפרש כן בדברי הרמב"ם שכתב בפירוש לדעתה, ואם כן מבואר שיש בזה רצון גמור מצדה, וכן כתב הרמב"ם ג"כ, ואפילו אמרה וכו', מזה מבואר דיש בזה רצון גמור, ומטעם זה פירש הה"מ בכוונת הרמב"ם דהספק שמא משאיל לה זכותו, והוי החצר לגמרי שלח ממש בדבר הקדושין. אמנם אם סבר הרמב"ם כשיטת המהר"ם, הובא במרדכי שיהי גיטין, והובא בח"מ סי' ל' דבאופן שהי' ספק להעדים אם קרוב לה וכו' לא הוי קדושין כלל, מטעם דהוי כמקדש בלא עדים, ומסיים שם ומוקמינן אחזקה, א"כ הרי"ז ספק קרוב לה או לא, דהיינו שהספק אם הגיע לרשותה וא"כ יש כאן חסרון עדים, וע"כ דלא סבר הרמב"ם כמהר"ם. והנה לסברת האחרונים דבאופן שראו העדים מה שבאפשרותם לראות, בזה מודה מהר"ם אתי שפיר גם הכא, דהרי אין ספק בראי'. אמנם לשיטת הר"ן בפר"ק דקדושין דע"כ סבר דגם באופן זה אנו דנין לחסרון עדים, וכמו שביארנו במקו"א וא"כ להר"ן אין כאן קדושין כלל, והנה אינו מבואר בר"ן דעתו בזה, ואדרבה לא כתב הר"ן שם בחידושיו לקדושין דהוי ספק קדושין, ואפשר שלדעתו אין כאן קדושין זה כתבו הפוסקים שמקנים אגב קרקע זו של המקום כלל. ותמוה מדוע השמיטו הפוסקים זה לשיטת הר"ן.