מתנות כהונה על שיר השירים רבה· רבי יששכר בער
פרשה א · פרק ד
משכני. אלעיקי. עיקי הוא שבועה בלשון ערבי ומלת אל הוא תיקון הלשון כידוע:
שנאמר לשוא וגו'. הרי זה עוד ראיה אחרת:
ה"ג לשוא הכיתי וגו' וסיפיה דקרא מוסר לא לקחו ירמיה סי' ב' על שלא עסקו בתורה הנקראת מוסר כמ"ש שמע בני וגו' קחו מוסר ודרש משכני לשון משכון:
מי יאמר גרסי':
ה"ג בילקוט דאיתקראי' משכנות' וכן בסמוך ונקרא א"י כן על שהוא עיקר משכן המלך הקב"ה ודרשו מסיפיה לרישיה אחריך נרוצה למקום משכנותיך:
מקדש וגו' גרסי' וסיפיה דקרא ושכנתי בתוכם:
שם לקה כו'. דרש משכני מלשון המשכה וסילוק שכינה:
ה"ג בילקוט בפ' כי תשא תני רשב"י זין נתן להם כו' ושם המפורש:
מאליו כו'. ושניהם דרשו מדכתיב ויתנצלו משמע ע"י סבה מוכרחת ע"י אחרים או על ידי עצמו ולא בדעת עצמם:
לגינונו. לחופתו:
עם שכינותי. ר"ל סדום ועמורה וכדמפרש ואזיל ודרש משכני כמו שכיני והמ"ם הוא משרת:
ה"ג לאל ידם אותם לא נותר כו' ועיין מאמר זה בב"ר פ' כ"ח:
והנה נותרה בה כו'. פסוק הוא ביחזקאל סי' י"ד:
המוצאים. הנמצאים ולשון מציאה נופל על הצדיקים כד"א מצאתי דוד עבדי אדם א' מאלף מצאתי שומר תבונה למצוא טוב וכן רבו מספר:
שיעמדו ממנו גרסי':
ירא שמים בב"ר הגירסא נשתנת קצת:
פתר ליה לשבח. מלת כרתים וכדמפרש ואזיל שכרת ברית להקב"ה:
ויאמר אלי. יחזקאל סי' ט':
כתוב חורי גרסי'. פי' מקרא אחר יש לנו שמפרש בו שגדלה חטאתם מחטאת סדום:
בת עמי וגו' גרסי':
לא חלתה יד כו'. לא חלו בה ידים דרש ליה על סדום שזכר כבר ועיין כל זה משלם לעיל בב"ר פ' כ"ח:
ה"ג אותן לא פשטו. שיהיו לברוח גרסי':
ממה שנתת כו'. דרש ג"כ משכני כמו מן שכני והמ"ם משרת:
ה"ג ביזת שכנותו שנא' ושאלה:
שגרית. לשון מגרה מדון:
מסכינני. לשון רש ומסכן ודרש משכיני כמו מסכנני ואח"כ מפרש ואזיל ממסכני מתוך עניותי אחריך נרוצה וכן לקמן בסמוך ממסכינני אחריך נרוצה ממסכני כו':
צריך יהודאי לחרובא כו'. צריך היהודי לחיי צער ודוחק עד שאין לו לאכול רק חרובין אז מקבל מרות ועושה תשובה ומצאתי ביאור בילקוט ישעיה כשבא מכה וחורבן על היהודי אז נעשה תושב ומה שפירשתי נראה בעיני שכך דרשו בפסוק חרב תאכלו חרובין תאכלו גם תתובא הוא כמו תשובה ותמצאו במדרש קהלת ריש פסוק עיר קטנה ובתרגום ירושלמי במקומות אין מספר וכן מצאתי בירושלמי במסכת שביעית:
יאיא היא כו'. יפה עניותא לישראל הנקראת בת יעקב כרסן אדום על צוארו של סוס לבן:
ערקא. רצועה כמו ערקתא דמסאנא:
משכינני. דרש משכני לשון משכון:
ממשכון גדול. כפל ענין במלות שונות ובילקוט לא גרס ליה:
מחטאו של ים. שחטאו על הים שנאמר וימרו על ים בים סוף וכשאמרו שירה העביר והסיע אותו חטא וכדאיתא בשמות רבה פרשה כ"ד:
לכל הן כו'. לכל היכן שאתה הולך ומוליך אותנו אנחנו עמך ונלך אחריך:
ואתית. ובואי:
מן הכא להן. מכאן ממקום זה להיכן אתה מוליכני:
לשוקא עילאה. לשוק העליון:
ארעייתא. התחתון:
ונסיב ליה. ולוקח אותי אני אלך עמך:
הביאני. תמן תנינן. בפ' אין דורשין:
בן עזאי הציץ ונפגע. כן הוא גירסת הירושלמי ובתלמודא דידן גרס בן זומא הציץ ונפגע ובן עזאי הציץ ומת:
היה אומר עליהון כו'. היה אומר עליהם דבר מה ומסתתמין ובירושלמי פרק אין דורשין מפרש שהיה מבטלן מדברי תורה בדברי טעם של הסתה ועיין שם:
תחלת ברייתו. דרש בריתו לשון ברייה:
עשרה למקרא כו'. צ"ל דדייק עשרה שהיה לומר עשר כמה דאת אמר כי עשרה שנים או עשרה דברים ובילקוט לא גרס ליה אבל בספר עבודת הקודש בפרשה כ"ג מחלק הייחוד גרס ליה:
חדרי מרכבה כו'. ופי' חדריו חדרי החכמה והמדע:
ועברו בני ישראל. פסוק זה בקשתיו ולא מצאתיו ומצאתי באות אמת בשם נוסחאות אחריני דגרס שנאמר כי חדות ה' היא מעוזכם:
תדוץ. איוב סימן מ"א:
ואית דמפקין כו'. יש שמוציאין תרועה ומכניסין במקומו דיצה:
מקרטעא. מרקד ומקפץ:
חפיתא. אולי הוא לשון חופה כלומר כזה שהוא מרקד בחופה וכתב באות אמת שנ"ל פירושו דג:
תנינן. בפ' הבא על יבמתו ועיין בב"ב פ' ח"ה:
אתון. באו:
בעיין כו'. היו רוצים שיתפרשו זה מזו וצ"ל שיהא בעל כרחה הלכה עמו מצד הדין וכן מוכח סוף המעשה:
כך אין אתם גרסינן:
ושכרתו. היא היתה משכרת אותו:
וטלי אותו גרסי':
דפג חמריה. שהמיר ונשתנה יינו מעליו כד"א יין מפיגו:
אף צדיקים כו'. כלומר יש בידם מפתח העקרות שע"י תפלתם פוקד אותם הש"י:
ואומרים אין לנו כו'. בספר ישן מסיים שנאמר כי אתה אבינו:
האי חדותא כו'. זהו חדוה שלימה חדוה על חדוה:
בת ציון וגו' גרסינן:
מה פעל לפניך אדם הראשון. בילקוט לא גרס ליה:
מי פעל כו'. בילקוט הגירסא יותר מבוארת ועיין שם:
ישיריין. לשון חוזק כד"א שריר וקיים לא שריר שדריה בפ' חביות:
רחמיך. אהבתך:
כל שפעלו. כל מה שפעלו:
ואת קורא אותן דבר. והיה לו לומר יען כי עשית הדברים האלה וירמז לכל עשרה נסיונות:
הדבר הזה. עקדת יצחק: