אור ברסלב

מתנות כהונה על שיר השירים רבה· רבי יששכר בער

פרשה א

פרק א

שיר השירים. יום ניבול כו'. כל זה בבראשית רבה פר' פ"ז פירשתיו אכן קצת באופן אחר:

וזיבול. זיבול לשון בזיון וזבל ובמסכת עבודת כוכבים פרק קמא משמע כן בפירש"י ושם פירשו התוס' שהוא כמו זיבוח ומייתי ראיה מירושלמי דברכות דאיתא התם הרואה מקום שמזבלין שם לעבודת כוכבים יאמר זובח לאלהים יחרם:

של נילוס. בבראשית רבה פרשה פ"ז פירשתיו:

וסירסו. והלך חשכים בלא בנים ועיין עוד מזה בראשית רבה פרשה פ"ז:

ה"ג קדש חול וחול קדש אלא כו'. וכן הוא בילקוט משלי ופי' אין נכון לפרש החשך על יתרו והמלוכה על פרעה:

ויהי חשך אפלה. בילקוט משלי גרס שנאמר ובתחפנחס חשך היום:

במלאכתו של הקב"ה. בתורה הכתובה באצבע אלהים:

ואני איני מעלה כלום. כי איש עני היה כדאמרינן בעלמא וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת:

בחורבה של עירו. במדרש קהלת לא גרס ליה והוא פירוש על מדברה של עירו:

וכרכמה. לשון כרכום כלומר צבעה ובילקוט משלי הגי' נשתנת וכן בריש מדרש קהלת:

הרי עלי. כמו תהא עלי ואולי שצ"ל כך:

מאה זהובים. בריש מדרש קהלת גרס נ' סלעים:

ולא מצא. לא מצא פועלים באותה שעה ובריש מדרש קהלת הגירסא נשתנה:

ה' סלעים. והיו לו חמשה סלעים לתת להם:

בא המעשה כו'. לקמן בקהלת יש שהלך שם לשאול בשבילם:

ה"ג עם המלאכים וקראו עליו המקרא הזה חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב קרי ביה לפני מלאכים:

זריז כו'. לקמן מסיים לפני מלכים כו':

נמצא מיופה כו'. שהרי בנין ב"ה נגמר רק בז' שנים ובנין ביתו לא נגמר עד אחר י"ג שנים:

ואפי' רוחות כו'. עיין מזה סוף ספר שמות:

ואפי' מלאכי שרת. וזהו לפני מלכים יתיצב קרי ביה מלאכים ואולי הכוונה כמו שדרשו חז"ל בפ' חלק בגמ' ג' מלכים ועיין שם ובבמדבר רבה פרשה י"ד וכן משמע לקמן:

בנה בניתי. משמע בנין בנוי וה"ג בהדיא בשוחר טוב וזהו ע"י שהמלאכים היו מסייעין אותל הרי הוא בנוי כבר:

ה"ג בבמדבר רבה פ' י"ד ובילקוט מלכים מאליו היה נבנה אבן שלמה כו'. בפ' נשא גרסינן האבן מסעת את עצמה:

הדימוס. שורת בנין של אבנים:

וכי אבנים יש. שבבל הוא בירודו של עולם ועיין מזה באיכה רבה בפסוק בחורים טחון נשאו:

בכבודו של ממ"ה. בבנין ב"ה:

מלכי תורה.עם הצדיקים וכדמפרש ואזיל ונקראו הצדיקים מלכים כד"א בי מלכים ימלוכו ולא היה נמנה עם חבורה שאין להם חלק לעולם הבא:

בשעה שנמנו כו'. כל זה הוא בפ' חלק ובבמדבר רבה פ' י"ד:

לצרף גרסי':

ה"ג בילקוט שמואל כולהון יש להם מקרא ויש להם משל ויש להם מליצה צדיק מוליד צדיק יש לו מקרא ויש לו משל מקרא דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך משל סרכא כו':

סרכא דאקים כו'. לפי הענין סרכא הוא מין אילן תאנה והמשל בפי הבריות הסרכא מקים ומעמיד תאנה כלומר מטוב יצא טוב:

חיפושיתא. מין שרץ שקורין שקרפיון ועיין בערוך ערך קרץ:

קרצי. הוא שרץ רעה ממנה:

ה"ג מרביון ולא דמין להן. ופי' מולידין שאינם כמותם ומגדלין בנים שאינם דומין להם:

הנעצוץ. מין אילן רע וברוש הוא אילן חשוב ובנין ב"ה יוכיח:

מן סניא כו'. מן הסנה יוצא ורד:

אווגיטוס. אדון מיוחס כמו אבגינוס ועיין במדרש רות בפסוק ושם האיש אלימלך:

היסודות. של ב"ה ועיין במס' מכות בפ' אילו הן הגולין:

בית אבי וגו' גרסי'. ה"ג ויקם דוד המלך על רגליו ופסוק הוא בדברי הימים א' כ"ח ודייק מדכתיב והכינותי לבנות מלשון בסיס וכן והוא היסוד:

ה"ג אך כל הבל כל אדם נצב סלה:

ה"ג הואיל ואת מקישו מקישו מכל צד:

אף זה כיוצא בו. והא ראיה ששרתה עליו רוח הקדש כדמפרש ואזיל:

מחכים עליו. מודיע את חכמתו אל הבריות וכדמפרש ואזיל פומיה מורה עליו או פירושו מתוך שהוא מוציא החכמה מפיו הוא מוסיף חכמה ועומד על שרשה וכדמפרש ואזיל:

לקח שהוסיף כו'. בילקוט משלי הגי' נשתנת וע"ש:

עילהו. העלה והגביה אותו למעלה ראש:

מאן דקרא כו'. מי שקורא מקרא ומבקש ללמוד וכן מי ששונה משניות ומבקש ללמוד הוא בא אליו נמצא שהוא היה התייר של החכמות כולן ובמדרש קהלת בפסוק ונתתי את לבי לדרוש מוכיח שהוא כן ולשון טבוואות משמע שהוא היה דורש וחוקר אחר כל יודע ספר למען ילמד הוא ממנו וכמו שאמר אביו מכל מלמדי השכלתי והכי מוכח גי' הילקוט:

לתור ולהותיר. דרש לתור כמו להותיר ועיין במדרש קהלת:

פייטנא. הבקי לעשות חרוזות ופיוטים:

כד עביד כו'. כשעושה חרוזות בסדר אלף בי"ת לפעמים שהוא מסיים בתי"ו ולפעמים שאינו מסיים אותו אבל שלמה עשה חרוזות ומשל שלו ועשה חמשה אותיות יותר עליהן והכי גרס ג"כ במדרש קהלת:

ה"ג ויהי שיורו של אלף ובילקוט מלכים דייק ליה מדלא כתיב שירה:

שיורו של אלף. ה"ג ג"כ בילקוט משלי וצ"ל פי' אלף אלף בית כלומר על האלפא ביתו"ת הותיר ה' ובמדרש קהלת ובילקוט מלכים ובתנחומא פרשת חקת הגי' נשתנת:

תורמסין. מין עשב מר מאד ונאכל ע"י תקון וע"ע ערך תורמוס:

איללת. דרשת וחקרת מלשון מרגלים תרגום של מרגלים מאלליא:

דוגמא. דמיון ומשל להבין על ידו תוכן העניינים כדאמרינן בעירובין אגמריה בסימנין טעמא ואסברוהי בדדמי ליה:

מפקעת. עץ קטן ועגול שהאורגים גוללין עליו הערב:

לחורשא. יער תרגום חורשא:

ולא היה אדם כו'. מפני עובי הסבכים והאילנות:

וכסח. וקצץ ולשון כסח נופל עליו כמו תזמור על הכרם ותבצור על הענבים וכן כל א' וא' לשונו עליו:

ה"ג כך שלמה כו':

וספק לה. וקשר חבל בחבל עד שהספיק להגיע עד המים:

זהוב בביתו גרסינן:

פתילה כאיסר גרסינן. פי' שאינה שוה רק כאיסר:

ככסף וגו' גרסינן:

כילרין. מין תכשיט כדאמר בפ' במה אשה ולא בכוליאור:

אין אתה צריך כו'. בתמיה:

לא הנחתי כו'. כדאמרינן בפ"ק דברכות מי שנכנס עם חבירו לב"ה וקדם א' מהן ויצא ולא המתין על חבירו טורפין לו תפלתו בפניו שנא' טורף נפשו באפו:

הזבלים כו'. מוציאין שדות זבל ותבן:

אנחנו לא נזבלים כו'. בתמיה וכי אין אנו צריכין לעמול בתורה בכל כחנו:

תנינא מכאן גרסי'. והוא ברייתא במסכת עבודת כוכבים סוף פ"ק והתם קאי על הפסוק ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאה בלילה מכאן אמר ר' פנחס כו'. והנה הרואה יראה כי טעות נפל בספר ויגעתי ומצאתי בירושלמי בפ"ק דשבת ובספר רב אלפס סוף פ"ק דעבודת כוכבים בשם הירושלמי וכן הביאו שם הר"ן וכן הר"י בן חביב בספר עין יעקב בשם נימוקי יוסף והכי גרס יראת חטא מביאה לידי רוח הקודש רוח הקודש מביאה לידי חסידות חסידות מביאה לידי תחיית המתים כו' עד לידי נקיות שנאמר וכלה וכפר נקיות לידי טהרה כו' עד יראת חטא לידי רוח הקודש שנאמר אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא רוח הקדש לידי חסידות שנא' אז דברת בחזון לחסידך וחסידות לידי תחיית המתים כו' עד אליהו הנביא וגו' א"ר מתנא מה שעשת כו' עד שנא' עקב ענוה יראת ה' ר' סימון וכו'. ופי' הר"ן וכלה וכפר כלומר דכתיב וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח לשון וכלה משמע זריזות דלשון כילוי משמע מהירות דהיינו זריזות. וכתיב קרא אחרינא וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח כלומר כשהיה עושה בזריזות חשיבה כפרה דהיינו נקיות נקיות לידי טהרה פרש"י טהרה צח ומלובן ועדיף מנקי שנא' וכפר עליו וגו' ונתתי רוחי בכם וגו' פי' הר"ן רוחי דהיינו חסידות ובתר הכי וחייתם הנה אנכי שולח וגו' לפני בא יום ה' הגדול והנורא דהיינו תחיית המתים וכיון שבשביל אותו יום הוא בא אליהו נמצא שתחיית המתים גורמת לאליהו הנביא שיבא עכ"ל הר"ן ז"ל ובנימוקי יוסף פי' קצת בלשון אחרת אכן הגירסא והכוונה עולה הכל בקנה אחד וכגירסת הספר מן א"ר פנחס עד לידי אליהו זכור לטוב כן היא אות באות בירושלמי ובבלי סוף מסכת סוטה והוסיף עוד טהרה מביאה לידי פרישות פרישות לידי קדושה וצריך עיון היאך יתפרשו הכתובים על כל חלוקה וחלוקה:

ה"ג לקמן ריש קהלת לבליוטוס שהיה גדל כו'. ופי' חכם מחכמי העצה וע"ע ערך בליוט:

הוא נותן לי. ועדיין אין הכל בידי ואף כי בתו אלא הריני שואל את בתו ועל ידה הכל ינתן לי:

החכמה והמדע גו'. פסוק הוא בדברי הימים ב' א':

על כנו. על בסיסו ואמתתו:

חמור נוהק גרסי':

מצוצי. מצפצף:

לגמרה של תורה. שהוא גמר כל תורה במתנת החכמה:

ה"ג שלמד תורה ברבים ושרתה כו':

כולה חד. ספר שיר השירים אינו נחשב רק ספר א' ולא לג' ספרים ואלא מה אני מקיים אלו שני שירות האחרות דכתיב השירים חד כו':

ה"ג מה את עבד לון חד שיר המעלות כו':

מה את עבד כו'. מה אתה עושה מהן והיאך אתה מקיימן:

סברין מימר דוד אמרה כו' גרסי' ופי' הרואים סוברים לומר שדוד אמר שיר חנכת הבית ואינו כן אלא אתה תולה בדוד ששלמה אמרה ותלאה בדוד והראיה שנא' על בנין הבית כמגדל דויד צוארך והרי שלמה אמרה אלא מה שיר השירים שלמה אמרה וא"כ אף כמגדל דוד הכתוב בו כן רק שתלה אותו בדוד אף שיר זה הכתוב בתהלים שלמה אמרה ותלה אותה בדוד וצ"ל דהכי גרסי' ותלה אותה בדוד אף זה שלמה אמרה ותלה אותה בדוד:

כשתמצא כו'. כשתדקדק לגמר מיצוי הענין נמצאת אומר כל מעשיו כו':

זונות היו. הרב אב"ן שועיב כתב בדרשותיו בפ' משפטים וז"ל כי מן הנמנע הוא כי זונה תקח לה בן אחרת אדרבה היא הורגת אף את שלה ע"כ אמר רב שהיו רוחות שנדמו לזונות ורבנן אמרי שהיו יבמות שכך דרך היבמות ליקח בן אחר לפטור מן היבם ושוב עיין שם:

לית בר נש כו'. אין בן אדם מספר צרתו שהגיעה לו אלא בעת הרוחה הרי שחזר למעלתו ועיין מזה בפ' כהן גדול:

ה"ג טפש חכם וטפש עני כו'. מתני אננקי גרסי'. ופי' צוקה וצרה ורבים הם בספר הזה:

הוינא כו'. הייתי כאשר הייתי אך עתה אין אני כלום ועיין מזה במדרש קהלת בפסוק אני קהלת:

ולא היו נגנבות. בתמיה:

עשר אמות כו'. ומפני כובדן לא היו נגנבות. ה"ג שמנה אמות היו:

ע"ש לא תתחתן. כלומר זה שכתוב לא תבאו בהם ר"ל לא תתחתן וגו' ואעפ"כ לא היה נמנע:

לאהבה. סיפיה דקרא הוא במלכים א' סי' י"א:

לזנות. אבל מותר להתחתן בהם:

גם אותו החטיאו כו'. נחמיה סימן י"ג:

להאהיבן כו'. כלומר לגיירן ויעשו אהובים להקב"ה ועיין מזה בבמדבר רבה פרשה ג':

דבר אחד. שכולם דרשו לאהבה לגנאי:

פליג כו'. שהוא דרשו לשבח:

הכי גרסי' אתלתיהון. הרבה לו סוסים שנא' ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה שלשה משלות כו':

ידידיה. ככתוב בספר שמואל ב' סימן י"ב. ואגור יקא למואל איתיאל כולן בספר משלי:

הנהו תלתא. אלו שלשה שאמרת כבר ועוד אלו ארבעה הרי שבעה ואת אמרת שלשה:

אוותנטיאה. העיקר והטובים שבהם הם אלו שלשה:

שלהן ידידיה גרסי':

ה"ג שניתוספו לו אלא שנתכנה בהן והן כו':

שאגר. שאסף:

ושכחה. כמ"ש למעלה חכם טפש כו':

שנם. שדבר:

ה"ג במדרש קהלת שנם לאל בלבו ואמר יכול כו':

להרבות. נשים וסוסים וכסף:

איתיאל. דרש אל לשון כח כמו ואת אילי הארץ כלומר יש לאל ידי להרבות ואוכל עמוד שלא אחטא:

אמר ר' חייא. ר"ל על מר ר' חייא:

שלשתן כתב כאחת. ולעיל בשם ר' חייא רבה אמר שאמרן כל א' וא' בפני עצמה וכן אמרה שמעתתא:

כאחת. כלומר בזמן אחת:

תני ר' חייא רבה. וזו היא מתניתא דפליגא על ר' חייא דלעיל ועל שמעתתא דבמתניתין זאת תני שלא אמרן רק בזמן א' וזהו לעת זקנתו:

הזקין כו'. שקורא תגר ואומר הבל על כל אשר נעשה תחת השמש:

על כל דבור. ר"ל על כל פסוק וה"ג בפ' חקת ובמדרש קהלת בפסוק כל זה נסיתי בחכמה (ז' י"ט):

ה"ג ג' אלפים משל על כל דבור ודבור ויהי גו'. ועיין לעיל בפ' חקת ובמדרש קהלת פסוק כל זה נסיתי:

ה"ג שיורו של משל והכי גרסי' בילקוט מלכים ובמדרש קהלת בפסוק ונתתי את לבי:

טעמיה דמילתא. טעם הדבר מן המשל:

אין צ"ל תשב. שאם העמידה אסורה ק"ו הישיבה ובן בנו של ק"ו שהדיבור אסור. ה"ג אין צ"ל תשב אין צ"ל כו':

א"ר עקיבא כו'. משנה היא במסכת ידים פ"ג:

ביום שנתנה גרסי'. עבד לה מתלא לאחד גרסי'. פי' עשה משל למה היא דומה שיר השירים:

קמח סולת. ר"ל הוצא לי ממנה קמח ואחרי כך הסולת ואחר כך הוציא לי ממנה קלוסקיא א' והכא גרסינן בילקוט ובפירש"י בהדיא ועיין מזה בתנחומא בפ' ואתה תצוה:

הכי גרסינן קלוסקיא אחת כך כל כו':

סולת. בורר בסולת ההוברר:

ה"ג בילקוט למי שעשאנו שירים בעולם ופירושו עשה אותנו שיר ושבח בעולם או י"ל עשה אותנו משוררים ומשבחים וקרי ביה שירים השי"ן פתוחה:

שבחות דהיכלא. הרי שלשון שיר פירושו שבח:

המד"א ה' בדד ינחנו. עיין בילקוט האזינו:

להשרות. השירים דרש מלשון שריית רוה"ק:

או הוא. הקב"ה מקלס את ישראל או ישראל מקלסין אותו:

כפול. מדכתיב שיר השירים:

כפול ומכופל. מדלא כתיב שיר השיר אלא שיר השירים:

שנות האבות. אברהם חי קע"ה שנה ויצחק ק"פ שנה ויעקב קמ"ז שנה הרי (תקי"ב) [תק"ב] שנה:

ואין תימר כו'. וא"ת הרי יש שני שנים יותר:

שנות רעבון. אחד בימי אברהם ואחד בימי יצחק והוצרכו לעקור דירתם ולטלטל מארץ לארץ מפני עקת רעב וחייהם אינם חיים:

ה"ג מנין שיר תק"י:

ה"ג במלך סתם בהקב"ה הכתוב מדבר:

בכנסת ישראל כו'. סודו ידוע בדרך הקבלה:

פרק ב

ישקני איכן נאמרה. השירה הזאת דכתיב בה ישקני כו'. וכך אמרו ישראל על הקב"ה והיכן אמרו לו כן:

השירים. קרי ביה השרים ובילקוט הגירסא באופן אחר:

הכי גרסי' תני משום רבי נתן:

שרים. משוררים:

בסיני כו'. ועל שמיעת הדברות נאמר כדלקמן:

ומייתי לה כו'. ומביא לו ראיה מפסוק זה:

ה"ג קרבנותיו רבנן אמרי כו':

כולהון כו'. כל הפסוקים הכתובים באותה פרשה של עורי צפון כולם מדברים בבית עולמים ומפרש ר' אחא מן פסוק אפריון וכל הכתוב אחריו עד סוף הפרשה מדבר בבית עולמים:

ה"ג ור' מאיר עבד יתהון כו'. פירוש פסוקים אלו מן אפריון ואילך עשה פתיחה לפרש' ויהי ביום כלות כו' ככתוב בספר במדבר רבה פ' י"ב:

ישרי עלינו כו'. זהו פירושו של ישקני מנשיקות כו'. וכן פירושו של ש"ה שיר הוא לשון שריית רוח הקדש:

שנשק לבניו. כלומר מי יתן ויראה לנו פנים שוחקות כמו שהראה להם בנתינת התורה. נושקו על פיו גרסי':

לאדקולאין כו'. לקמן בפסוק תורי זהב גרס אלקולאין והוא לשון ערבי ופי' הכל ביחד ועוד הוגד לי שהוא בלשון ערבי ענין אהבה ושמחה ובספר ילקוט ל"ג ליה וכן כל הלשונות הזרים דלקמן:

בן הדימא.לא נתפרש לי ואולי טעות סופר הוא וכן לקמן לא גרס ליה:

ה"ג ד"א פן תשכח וגו' ריב"ל אומר שני דברים שמעו ישראל מפי הקב"ה ורבנן אמרי כל הדברות שמעו ישראל מפי הקב"ה ר' יהושע בשם ר' לוי אמר טעמון כו'. ועיין לקמן:

אין מוקדם כו'. מיד אחר שני דבורים אמרו כן:

או אינו כו'. ומנ"ל לריב"ל שלא שמעו מפיו רק שני דיבורים דילמא ב' או ג' או ד' יותר:

תפיסו שטתיה כו'. שגם המה תפסו שיטתו וסוברים שלא שמעו מפיו רק שני דבורים:

אמרי כתיב תורה כו'. הרי שלא שמעו מפי הקב"ה רק שני דברות:

הוי ישקני מנשיקות פיהו. נשיקות לשון רבים ומיעוט רבים שנים:

רשב"י גרסי':

ועוקף. והיקף:

חנוקא כו'. כלו' איש חתום וחנוק שאינך יודע לדבר דברי טעם וסברא וכי סובר אתה לחנקני ולקפח אותי בתשובות הבל ודוגמתו בבראשית רבה פרשה ע"ח:

מיישב על ידו. מראה לו באצבע ומסביר לו איך יכתוב:

תוכן העניינים

מתנות כהונה על שיר השירים רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה