מתנות כהונה על שיר השירים רבה· רבי יששכר בער
פרשה א · פרק ג
לריח שמניך. ריחות היו. כלומר כעין ריח בעלמא:
שמריק כו'. שנותן לו השמן בעצמו:
ה"ג בס"י שמטביל כמכחול בים ור"ל המכחול כולו כא' ואח"כ גרס בדברי ר' יהושע זכרותו של מכחול ור"ל קנה המכחול:
לא חסרתיה גרסינן ובסוף פ"ד מיתות הגירסא יותר ברורה:
אין בי כח לומר כו'. שאני לא חסרתיה אפי' כמטביל זכרותו כו':
אלא רבותי חסרו. רבותי הם כמכחול ואני לא חסרתים רק כמריח כו':
וכממלא כו'. שאמת המים איננו חסר כי לא יכזבו מימיו היוצאים מן המעין:
ה"ג כאמת המים וכמדליק כו':
מבחוץ. שלא רצה לפסוע על ראשי התלמידים לילך ולישב על מקומו:
זה הלכה. כלומר איזה הלכה כלו' שאלה של איזה הלכה נשאלה:
הלכה מבחוץ. כלו' ר' עקיבא:
ה"ג חזרה ונשאלה שאלה. ושאלה שניה היתה:
חזרה ונשאלה שאלה. וזו היתה שאלה שלישית. ודוק וכן מצאתי שוב בספר אות אמת שהגיה ראשונה שניה שלישית:
שמך מתגדל גרסי':
ריס. גדולה כשיעור ריס או עגולה כריס זה של עין ועיין בערוך ערך ריס הראשון:
וחובל עול וגו'. פסוק הוא בישעיה סי' ח':
כך והיה ראשיתך גו'. כלומר שבראשונה נצטער על דברי תורה ובסוף היא מתוקה לו וה"ג בפ' כי תבא:
מזרזיף כשאר גרסי'. ופירושו מבצבץ ומנתז למעלה בראש כששופכין לתוכה הרבה בפעם אחת כדרך שאר המשקין אלא עולה למעלה בנחת ועיין בערוך ערך זרף השני:
ויצאת כנגדה כו'. מפני שהשמן לעולם צף למעלה:
אין לו בת קול. ר"ל קול הברה כששופכין אותו לתוך כלי אינו משמיע קול כשאר המשקין:
ושפלת מארץ תדברי. פסוק הוא בישעיה סי' כ"ט וסבירא ליה שמדבר על העתיד אע"פ שלפי פשוטו לא משמע כן:
מארצך וממולדתך גרסינן:
מתגדל בעולמי לך לך. כלומר וזהו שכתוב לך לך להנאתך שאגדלה שמך ועל זה נאמר כאן לריח שמניך טובים ועי' בבראשית רבה ריש פרשה ל"ט:
מה כתיב בתריה כו'.וזהו שכתוב כאן על כן עלמות אהבוך וכדמפרש ואזיל:
ומה ת"ל כו'. בב"ר לא גרס ליה. וי"ל שקשה לו מדכתיב הנפש דמשמע ליה אותו נפש עצמו שעשה אברהם אותו עצמו עשתה אותו שרה וזה אינו שהרי הוא מגיירהאנשים והיא הנשים וא"א אלא ע"י האכסנאות שנעשה ע"י שניהם וע"י זה נתגיירו כדאיתא בב"ר פ' ל"ט:
וריקמו. רקם עליו עור למעלה:
האורה גאולה. כד"א ליהודים היתה אורה:
ביזת מצרים כו'. א"ה קרויים עלמות ומלת אהבוך שב על ישראל:
יום המיתה כו'. שמפני זה מכוונים לבם לשמים בתפלה ובתחנונים:
בעלי תשובה. קרי ביה עלמות שהגיעו עד שערי מות בעונותיהם וחזרו בתשובה והקב"ה מקבלם. ה"ג אלו הגרים הה"ד כי שמענו שמעו ואת כל אשר עשה במצרים וגו' יהושע סי' ט':
על שהעלמת מהם כו'. ולפיכך אוהבים אותך כי יודעים כי כך הוא וכמו שנא' עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו:
ה"ג ד"א א"ר ברכיה כו'. ודרש על כן עלמות מלשון עלמות וזריזות וכדלקמן:
ראש חולה. נתבאר בויקרא רבה סוף פרשה י"א ועיין שם: