אור ברסלב
מתא דירושלים מסכת תענית › סדר תענית אלו פרק ג דתענית

מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים

מסכת תענית · סדר תענית אלו פרק ג דתענית

כיצד תענית פרק ב

הלכה א

דף ח' נחתת אישתא מן שמיא ועיי' בק"ע ואפשר שנסתלק באותו אש מן העולם, וכן משמע בבבלי חולין דף ח' ע"ב גבה טורא בנייהו בכה רבי ואמר מה בחיהן כך במיתתן ע"א כ"וכ וענין גבה טורא בנייהו נראה ע"פ דאיתא בספרים דכשמת הצדיקים לאחר מותם נאחזים בנשמת משה הקבור בהר ההר וזה ענין גבה טורא בנייהו דנפרד מן העולם:

הלכה ג

ע"ב ענן שהוא עושה בני אדם ענוים אלו לאלו, דע"י שא' רואה דגשמים נעצרים מונע עניים מביתו דחושש פן יבוא רעב בעולם ויסמוך העני עליו כמאמר הכתוב כל אחי רש שנאוהו, אבל בראותם שגשמים באים וממשמשין אזי כעני כעשיר לא ירחקו את העני א"נ הכונה ע"ד מה דאיתא לקמן דף ט' ה' ו' על חונה מעגל דמשו"ה לא ירדו גשמי' תיכף כאשר התפלל ע"ד שהוצרך להיות עג עוגה ולשבע בשמו הגדול הוא משום שלא בא בענוה הרי דענוה מביאה המטר לזה אמר שעושה בכי אדם ענוים כדי שירחם ה' עליהם:

הלכה ד

מה הדין שבא בנינו ויתב בשלם, נראה דאמרו כמאמר הצרפית לאליהו באת אלי להזכיר את עוני עיי' מלכים א' סי' י"ז וברש"י שם, והוא השיב כמה זמרי בנינו ע"פ מה שאמרתי אהא דאיתא במס' מגילה למה נקרא שמה צפורי דיושבת בראש ההר כצפור ואמרתי מדוע פרשו שם זה העיר אמנם נראה ע"פ מה דאיתא בע"ז מכריז ר' אלכסנדרי בצפורי מאן בעי חיי' ואמר להם מי האיש החפץ חיים נצור לשונך מרע וזה הי' הרוכל המוזכר במדרש הנה אנו רואין דאנשי צפורי היו בעלי לשון הרע וכל הפוגם בברית הלשון הוא פוגם בברית המעור לפיכך אמר להם כמה זמרי בנינו, ובהיות דכתיב מרפה לשון עץ חיים דהוא התורה לפיכך אמר להו אח"כ דצפוראי שבהון קשי ושמעו מילי דאורייתא תהי' להיות להם למרפה ואפ"ה לא מתכנעין, וזה הוא דאמר הגמרא יושבת בראש ההר דהמה בעלי גיאה ומתכשאי' א"ע כהר וגבעה דראש הלשון הרע הוא הגיאות ועיי' בחדושי על התורה פ' מצורע:

בשם ר"פ ב"י ג' ברא הקב"ה ותהא שבראן, ועיי' בסוכה דף נ"ב ע"ב דחשיב ד' וחשיב ג"כ גלות דכתיב כי לקח עמי חנם, ואפשר דר' פנחס ב"י דזה בכלל יצר הרע דע"י שמתחרט על היצר הרע מתחרט על הגלות והיא היא היינו דכתיב ואספה הצולעה משום ואשר הרעתי, וענין ישליו אהלים לשודדים עיי' בחדושי על התורה פ' כח:

פירין דשמש פי' דע"י שהיתה שנת שמשא נעקר זה הרשע והיינו פורין השמש גורל דשמש, והיינו פורין השמש ב' גרלות גורל דנעשו הפירות טובים ממגד תבואות שמש אע"פ שלא ירדו גשמים וגם נעקר הרשע הכותי הלז:

הלכה ה

ודכוותי' בחורי' אבל לא זקנים ותמי' לי מדוע השמיטו הפוסקי' דין זה שוב מצאתי בלח"מ ה' תעני' פ' ב' ה' ה' דהב"י רצה לכוין זה בדברי הרמב"ם וא"כ לפ"ז יהי' מתורץ קושיתינו אבל באמת אין לשון הרמב"ם סובל זה כמ"ש הלח"מ וא"כ צ"ע ואפשר לומר דס"ל דהירושלמי אזיל לשיטתו דס"ל דאפי' עיר גדולה כאנטוכ' די בג' מתים א"כ שפיר קאמר דווקא בחורי' אבל לא זקנים אבל גמרא דידן דס"ל דעיר המוציאה אלף רגלי צריך שיצאו ממנה וי"ו בג' ימים וכן באלף וחמש מאות תשע בג' ימים א"כ א"ל שפיר דאפי' זקנים בכלל ושפיר השמיטו כנ"ל:

אסכרה כל שהיא עיי' בש"ק מה שקרא תמה על הריטב"א דכתב דבעינן ב' והרי מפורש כאן דאסכרה כ"ש ולפענ"ד נראה דהריטב"א הי' מפורש כ"ש היינו אפי' בזקנים, והא דקאמר והא דקאמר הירושלמי איתא חמי היינו אם דאסכרה חמירא דאפי' על זקנים מתתריעין ומ"ש משמעות ברייתא דבבלי לא ידעתי משם שום משמעות:

הלכה ז

הדא זאת אמר במכונס עיי' בש"ק מה שתמה על הרב המגיד איך שייך כ"ש דיש לו שיעור, ותמי' עליו דמצינו הרבה פעמים בש"ס דיש שיעור לכ"ש עיי' במס' כלים פ' ה' משנה א' אבל בקטן תחילתו כ"ש ועיי' במס' חולין דף קכ"ד וכמה כ"ש אמר ר"י טפח הרי דאפי' טפח קרי' לי' כ"ש, ועי' במס' שבת דף צ' מיני בשמים ומיני מתכות כ"ש והוא שיעור לעשות ממנה דרבן קטן כדאיתא שם בסוגי' ועיי' במס' שבת דף ס"ג גבי ארוג ותכשיט כ"ש וכתבו התוס' דעכ"פ יש שיעור ועיי' חולין קיב אכל צפור טהורה בחי' בכ"ש והיינו בכזית ע"י גידין ועצמות וע"ש בתוס' ועיי' ירושלמי מס' שבת דף כ"ז דמקשה כמה יחרוש ויהי' חייב אע"ג דקתני החורש כ"ש ועיי' חולין קל"ז וכמה כיש ועיי' ברש"י שם מה בין לי ולך וכדומה מצינו עוד הרבה כעין זה בש"ס, ועיי' מס' ערלה פ"ג משנה ב' בר"ש שם דמפרש מלא הסיט היינו כ"ש ועיי' פ' ג' דפיאה ר"ע אומר קרקע כ"ש ועיי' בתוס' י"ט ועיי' ביצה י"ו ע"ב דמשני לא דאית בי' כזית אע"ג דקתני כ"ש וע"ש רש"י, ועיי' עירובין י"ד ע"ב דלחי כחוט הסרבל וכ' בתרומת הדשן ע"ז דהוא כעובי אצבע אע"ג דגמרא קאמר כ"ש יעיי"ש ועיי' טור סי' שס"ג אמנם לפענ"ד דבלא"ה קושית ה"ה לק"מ על רש"י דוודאי רש"י מקשה קושי' לר"ע דאמר בכ"ש לזה קשה דהרי הנהו זקנים לא גזרו אלא על כמלא פי תנור לזה מתרץ רש"י ר"ע ס"ל דהזקנים הללו דווקא להתענות הצרכו לשיעור אבל להתרעה אפי' בפחות היו מתריעין א"נ ר"ע ס"ל דשם מעשה שהי' כך הי' ואפי' הי' פחות מזה השיעור נמי גזרו, אבל באמת על המשנה גופא קשה דאי נימא דאפי' בפחות ממלא פי תנור נמי מהענין ומתריעין א"כ אמאי הודיענו המשנה שהי' מלא פי תנור כיון דאפי' אפחות הדין כן דמתענין ומתריעין אלא וודאי סתם משנה ס"ל דווקא בשיעור זה מו"מ וא"כ שפיר בעי הגמרא כיון דמתני' השיעור אתא לאשמעינן ואין הלכה בזה כר"ע וא"כ י"ל דרש"י ס"ל ג"כ כרמב"ם רק רש"י אליבא דר"ע מפרש ודו"ק ואדרבה יצא מזה ראי' לרמב"ם במה דפסק דלא כר"ע:

גם קושי' השני' שהקשה המ"מ אתירץ ראשון דהתרעה משמע בתענית נראה דר"שי מדייק מדמסיים ר"ע שם בברייתא שנית מתריעין עליהם דהוא אך למותר אלא וודאי דאתא לאשמעינן דווקא התרעה ולא תענית כנ"ל:

הלכה ט

דבר שאפשר לך לומר עליו די היא ברכה עיי' בק"ע ולפענ"ד זה הוא הפשט במדרש רבה פ' תולדת על קרא ויתן לך, יתן לך ויחזור ויתן לך יתן לך ברכות ויתן לך כבושיהן ולכאורה זה המדרש מחוסר הבנה ועיי' ביפת"ו שם ולפי דברי הירושלמי פה יובן דהברכה התמידיות לרוב פעמים לקללה תחשב לזה אמר ויתן לך ויחזור ירצה ששוב יחזור ואח"כ שנית ויתן לך שיהי' בהפסקה ועי"ז ויתן לך כבושיהן דברים שכובשים הברכה לבל יזיקוה דרוב טובה מזקת ובדרושי על התורה הארכתי בענין הזה:

הלכה יוד

ומנין שהוא מקללה בכפליים שנא' כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו מאי תוגת אמו לשון גמטרי' הוא אפרא בעייני אמו עיי' בק"ע ובש"ק וכולם לא פרשו מדוע מביא זה הקרא וממר ליולדתו, ע"כ נראה דהפשט דהירושלמי מפרש ומימר כמו דכתיב ומי מר כלומר כמים המררים הוא הכסיל לאמו ובמים המאררים כתיב לצבות בטן ולנפיל ירך הרי דמקללה בכפלים וכן כתיב ובן כסיל תוגת אמו והוא באת ב"ש אפרא דרמז על אפר סוטה ואפר ועפר א' הוא, וענין שמשמחה בכפלים הוא בעו"הז ובעו"הב וכן מקללה בכפלים הוא בעו"הז ובעו"הב וזה רמז תוגת אמו אפרא ירצה אפי' בשעה שנותנים עפר בעינה נמי הוא לתוגה:

הלכה יא

שנא' והי' טרם יקראו ואני אענה ירצה אם ירדו הגשמים טרם יקראו דהיינו קודם הנץ החמה זה הוא עני' וא"כ כיון שנענו א"צ להתענו', עוד הם מדברים דהיינו אם הגשמים ירדו בשעת התענית דהיינו אחר הנץ החמה אזי ואני אשמע כלומר צריכין להתענות ולגמור שישמע השם כל התענית, ומקשה הירושלמי או חילוף דאם ירדו קודם הנץ החמה אומר הקב"ה ואני אענה אל תחשבו שאל תצרכו להתענות אלא באו הגשמים כאלו עניתם והמה צריכין להתענות לזה מתרץ דאין עני' אלא סמוך לקריאה ובוודאי היתה מיד ובק"ע לא סי' כן:

דף יוד ריב"ז כד הוי בעי יחת מיטרא הוי אמר לספרי' עיי' בק"ע ובי"מ וכל דבריהם דחוקים ולפענ"ד הפשט כפשוטו דהוי אמר לספרי' דהיינו למלמד תנוקות קום לך קימי היכלא ירצה שהוא יעבור להתפלל לפני ההיכל בגין דרב בעי מספרי' ירצה דרב ויתר הבעי דהיינו התפילה שמתפלל מלמד תנוקת הואיל שהוא ממצדיקי הרבים, ולית בחיילי' ירצה דבחילי דידי' לית זכות כמו שיש לספרי' ואז ע"י צער זה שהי' מצטער והקטין א"ע אפי נגד מלמד תינוקת ירדו גשמים וזה הפשט נכון:

ולא הזכרתי דברי תורה במקום מטונף היינו הרהור ועיי' בבלי מגילה דף כ"ח:

והוי רב מתיב עיי' בס"ק שהיה בדבר איך סמך על הנס, ונראה לפענ"ד דרב סמך אזכות דידי' ואזכו' תלמידי' ואזכות דידי' לחוד לא רצה לסמוך אבל אזכות תרווייהו דידי' ותלמידי' ס"ל ור"י לא אמר רק אל יעמוד אדם במקום סכנה משמע א' לסמוך אזכות דידי' לחוד כנ"ל:

סליק פ"ג סדר תענית אלו.

תוכן העניינים

מתא דירושלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה