מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים
מסכת שקלים · התרומה פרק ד
הלכה א
מתני' פליגי על ר' יוסי עיי' בק"ע ופרושו דחוק, ולפענ"ד משום דמלשון המשנה דזמן עצי כהנים והעם משמע דנוהג אף בזמן הזה מדאמרה בא' בניסן בני ארח בן יהודא ולא נקטה היו בני ארח בן יהודה, אלא וודאי דהלשון מורה שגם עתה בזמן הזה נוהג י"ט שלהם וא"כ ע"כ מתני' דלא כר' יוסי בהא (ועיי' מ"ש במס' תענית דגם ממתני' דמגילה משמע דנוהג בזמן הזה עיי"ש) וא"כ קשה דלהוי מתני' בחדא כר' יוסי דס"ל הרוצה מתנדב שומר חנם ובזה דלא כר' יוסי אלא וודאי דאתי' כרבנן ושני' בין קרבן למכשירי קרבן ודו"ק:
העומר ולחם הפנים, מתני' דר"י וכו' משום דקשה לירושלמי מדוע מקדים התנא העומר דהוי רק פעם אחת בשנה ללחם הפנים דהוי תמיד לזה אמר מתני' דר"י דאמר דאינו בא אסורי' והואיל והתנא רצה להודיענו זה החידוש אקדמה ודו"ק:
ההן עומר מהו שיזרע, יש לעיי' הא לא הוי בעידנה דמיעקר לאו וא"כ אין עשה דוחה וצ"ל משום דעומר הו"ל עשה דרבים ועיי' באו"ח תמ"ו א"נ י"ל דהוי כמי מילה בצרעת דמקרא בעידנה אע"ג דמל ולא פרע כאלו לא מל, וע"כ משום דלא אפשר לבוא לפרוע כ"א בחיתוך א"כ ה"ה בכה"ג מקרי בעידנה:
לא נמצא כקומץ על שיריים שאינם נאכלי' ויש לעיי' לדעת הרשב"א ור"נ וכן העלה בתשובת מנחם עזרי' לדינא דאין מבטלין איסור לכתחילה הוי רק דרבנן אפשר לאכל השיריים ע"י ביטול ועיי' יו"ד סי' צ"ט ש"כ ס"ק ד', ועיי' בש"ק דתמה הלא אינו ממשקה ישראל ולפענ"ד ע"פ מה שהארכתי בחידושי על הלכות ס"ת דהך דרשה ממשקה ישראל לאסור האסור הוא דווקא האסור מדאורייתא משא"כ באסור מדרבנן א"כ יש לומר אחר שנדייק בלשון הירושלמי מהו לזרוע בתחילה והאי בתחילה הוא למותר ע"כ דקאי אדלעיל אליבא דר' ישמעאל דדריש בחריש ובקציר מה חריש רשות ולדידיה תוס' שביעית הילכתא גמירי וא"כ י"ל דה"ה ג"כ מה דנאמר רק מהלכה ואינו מפורש באורייתא לא נמעוט ממשקה ישראל ושפיר דייק מהו לזרוע בתפילה ירצה בהתחלת שביעית דהיינו בתוס' שביעית כנ"ל ודו"ק:
כל מה שיתן הן הן דמיו, עיי' במהר"א ועיי' בש"ק מה דתמה דא"כ זה שנתן אלו השקלים אין לו חלק בקרבנות ולק"מ דהרי על הכל תורמים ואפי' מי ששלח שקלו ונאבד א"צ לשקול שנית אם נאבד אחר שנתרמה התרומה כדאיתא בה' ג' לעיל ואם נתרמה נשבעים לגזברים:
הלכה ב
מגיהי ספר העזרה, עיי' בהגהת רא"ו דאין לגרוס עזרא דשל עזרא וודאי א"צ להגיה יעיי"ש ולפענ"ד משכחת בקפצה הדיו וצריך להעביר עליו הקולמוס:
ועיי' בש"ק מה דתמה על רש"י ז"ל בכתובות דכתב מגיהי ספרי' של כל אדם, ולפענ"ד הכוונה בהיות שהוצרכו לתת פרס למגיהי ספרים עבור ספר העזרה לא הקפידו ונתנו להם פרס יותר כדי ש"צהו ג"כ שאר ספרים בירושלי' דאמר לשהות ספר שאינו מוגה ויען שביהכ"פ כשהיה כה. קורא בעזרה הי' מביא כל א' וא' ספרו להראות חזותו לרבים עשו דינם כספר העזרה כנ"ל:
אמר ר"ח כלום אמר ר"מ אלא בתוך שנתו, עיי' בש"ק מה דתמה על הרמב"ם ולפענ"ד נראה דדעת הרמב"ם היתה בפשט הירושלמי דר"ח דע"כ ברייתא דמועלין בהם משבשתה היא אבל ליכא למימר דברייתא דבאין משירי הלשכה משבשתא היא כיון דידעינן מאן תני לה אמרינן טפי דאידך משבשתא היא דהוית ברייתא סתמא ולא ידעינן מאן תני לה:
והמזבחות והפרוכת מעכבים את הקרבנות, ויש ליישב לפ"ז קושית הכפתור ופרח הובא בנ"ב מה"ק חלק או"ח סי' ל"ה שהקשה למה לא מקריב כל קרבנות ציבור בזה"ז שהרי מקריבין אע"פ שאין בית ואי משום טומאה הלא קיימ"ל טומאה הותרה בציבור, ולפענ"ד כיון דמזבחות מעכבים זא"ז ואם אין מזבח הזהב אסור להקריב ג"כ על מזבח העולם והרי קיימ"ל דאין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטורת, עיי' רמב"ם פ' ג' מה' תמידין ומוספים ה' א' וא"כ כיון דליכא מזבח הזהב ליכא ג"כ מזבח העולם דתרי אנן לא יכולין לעשות קטורת כיון דמעלה עשן חד וסמכי' ואנן לא ידעינן כדאיתא ביומא וא"כ א"א לחנך מזבח הזהב וא"כ כיון דא"א לחנך פסול ומעכב ג"כ במזבח העולה, ואע"ג דרבנן פליגי וס"ל דאינו מעכב אלא כיור וכן מ"מ דכולהו אמוראי אמרו דנוכח וצלע ושימה מעכב משמע כר"מ דבכל ענין ודלא כתי' ר"ח דמשני כאן בעבודת פנים כנ"ל ודו"ק:
דף ט"ו כולה ר' ישמעאל, עיי' בק"ע דמוחק ולפענ"ד דירושלמי סותר בזה דבריו דלעיל דאמר דמודה ר"ע דאם רצה שיהיה ההפסד שלו והשכר לתרויהו שרי א"כ אמאי לא אמר ג"כ ר"ע מותר פירות לקייץ המזבח ובכה"ג שקבל עליו שההפסד שלו אלא וודאי דבכל ענין ס"ל לר"ע דאין משתכרין בשל הקדש אסי' במקבל וכל הנ"ל דאם רצה דר"י היא דגם לר"י אין משתכרין בשל הקדש אלא בכה"ג היכא דמקבל עליו ההפסד ולר"ע אפי' זה אסור וא"כ בבלי וירושלמי אינו סותר כנ"ל:
ע"ב הנסכים שקדשו בכלי וכו', פי' דדייק יתור דנקיט שקדשו בכלי פשיטא שבכלי קדשו ואלא היכן יקדשו אלא וודאי דאתא לאשמעינן דווקא בתוך הכלי אבל לא אם נגדשו כנ"ל:
הלכה ג
ומחללן על הבניין, עי' בש"ק מה דתמה על הנ"ב וכ' לבסוף אלא דתמוי' דלקמן אר"מ תפתר באומן של בית אבטינוס ולפענ"ד לק"מ דדוק' דקאמר באומן של בית אבטינוס כלומר דהאי של בית אבטינוס הי' אומן ג"כ בבנין ונטל שכרו קטורת כנ"ל ופשוט, אלא דצ"ע דא"כ לא הוי צריך לומר משל בית אבטיניס רק באומן שהיה נוטל בשכרו, אלא די"ל דבשאר אומנין היו קונין אותן תיכף ולא היו מניחין אותן בידם פן יערבו דברים אחרים וכדומה אלא דבשל בית אבטינוס היו נאמנים כנ"ל, ונ"ל דמה"ט מחללן על הבנין ולא למעות שמגיע לבית אבטינוס דחיישינן שמא ישהו אח"כ לקנותן מתרומה חדשה כנ"ל:
אותן מעות מה יעשה בהן ראיתי בהגהות רא"ו דכ' דלא גרסינן לי' ועיי' בהגהות דכ' לעיי' הטעם בתקלין חדתין ואין ספר זה בידי ונ"ל דהוא היה מפרש הא דרבי אומר אומר אני ינתנו לבית גרמו או לבית אבטינוס קאי אדלעיל דא"צ לחלל על הבנין רק לחלל על מעות המגיע לבית אבטינוס, ע"ז אמר הן שהיו חייבים להם אבל אם לא היו חייבים להם אזי מחללין על מעות האומנים היינו שאר האומנים דהיינו על הבנין ואח"כ מקשה אותן מעות מה יעשה בהם כנ"ל הפירוש לפי הגרסא שלו ודו"ק היטב, ומיושב בזה קושית הש"ק דתמה מהא דלקמן דמשני תפתר באומן של בית אבטינוס שהיה נוטל בשכרו קטורת ודו"ק:
הלכה ד
דף י"ז מאי כדין ההין אמר הקדיש דמים הקדיש, עיי' במהר"א וק"ע ופרושם דחוק ולפענ"ד דהוא קושי' מהו כדין דההין אמר קדושת דמים הקדיש דהיינו ר' אליעזר אמר במתני' דהקדיש הכל לבדק הבית לדמי זכרים ונקבות ואף דר' יוחנן אמר לעיל טעמא דר"א מאיש כי יקדיש מ"מ הקשה מדוע ההין אמר דהיינו ר' יהושוע הקדש גופו הקדש מדוע פליג אר"א, לזה אמר ר"ז טעמא דר' יהושוע מדכתיב דבר אל אהרן כנ"ל ודו"ק:
ע"ב שבטא דנדנדא ביניהן עיי' בש"ק והיינו כרכר בגמ'' דידן כדאית' במשנה לגרור בו את הכרכר, וכ"ל עוד ע"ד דאיתא במס' ב"ב דף מ"ה על ושמתי כדכד שמשותיך פליגי ב' תרי מלאכי ברקיע חד אמר שהם וחד אמר ישפה אמר הקב"ה להוי כדין וכדין, ודרשו כדכד כדין וכדין ע"ש במהרש"א ח"א א"כ ה"ה הכא ר' פייס אמר שמעתי כדברי שניהם א"ב הוי כדין וכדין א"כ שפיר אמר שבטי דכדכדא ביניהן דרבי פייס אמר כדין וכדין וזה נכון:
הלכה ה
דף י"ח מתני' לספק סלתות, לאו דווקא סלתות ה"ה יינות ושמנים עיי' מ"ש התוס' י"ט ולפענ"ד מלת סלתות כמו מן המסולתות והמשובחות, והיינו המסולתות בקמח ויין ושמן, וא"כ לק"מ דיוק התוי"ט כנ"ל:
ואם החמיץ היין החמיץ לו, עיי' בתוס' י"ט ריש דמאי דתמה מהא דאמר ר"נ בפסחים ר"פ אלו עוברין מתחילה כשהיו מביאין נסכי' לא היה יין שביהודה מחמיץ וכו' יעיי"ש, ולפענ"ד לק"מ דמתחילה היינו כשהיו חביבין לפני הקב"ה הנסכי' אבל אח"כ כשחטאו והקב"ה אמר לא תוסיפו הביא מנחה שוא וכו' אזי לא נתקים האי נס והיה אסי' היין שביהודה מחמיץ ורק מתחילה קאמר כשהיו אהובים לפניו מנחתן ונסכי' של ישראל, אלא דעכ"פ גם של אדום החמיץ רק עכשיו דנחרב המקדש אסי', מכח חטאתינו של אדום אינו מחמיץ תה דייק ר"נ ועכשיו של אדום אינו מחמיץ ודו"ק, אבל קודם שנחרב ועכ"פ לא היו אהוב לפני הקב"ה זבחינו ונסכינו אזי שלנו ושלהם החמיץ, ושפיר אמרה המשנה ואם החמיץ היין ופשוט:
ולא היה מקבל מעותיו עד שיהיה מזבח מרוצה, נ"ל לפרש מזבח מרוצה, דהמקבל לספק כיון שמסר אח"כ היין לגזבר והכהנים התחילו אח"כ להקריב ממנו פעם א' אזי שוב אין אחריותו על המספק וזה דאמר ר"ש בבריית מיד הי' מקבל מעותיו יען הכהנים זריזין והקריבו תיכף ממנו ודו"ק: