מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים
מסכת שקלים · בשלשה פרקים פרק ג
הלכה א
אמר ר"א כל הן דתנינן פרס פלגי, ויש מזה הירושלמי ומסתמא דמתני קוש' על הב"י באו"ח סי' תק"ט ריש ה' פסח דכ' דשואלין למ"ד יום קודם הוא דווקא בפסח דנפישי הלכתא והרי כאן תנן פרוס עצרת פרוס החג ג"כ משמע דבכולן דורשין ל' יום קודם ואולי דס"ל לב"י דאיידי דנקיט פרוס הפסח נקיט ג"כ הלשון פרוס עצרת ופרוס החג, ויש ראיה מלשון הירושלמי ריש פסחים דף ב' וז"ל שם שואלין בהלכות פסח הלכות עצרת בעצרת הלכו' חג בחג בבית וועד, שואלין קודם לל' יום רשב"ג אומר ב' שבתות וכ' בק"ע שם ה"ג שואלין הלכות פסח בפסח וקשה להגיה אמנם לפי דברי הב"י הנ"ל א"צ להגיה והכי פרושו שואלין בהלכות פסח וה"ה אפי' קודם פסח במה שאמר הירושלמי אח"כ לת"ק שלשים יום ולרשב"ג ב' שבתות אבל הלכות עצרת בעצרת הלכו' חג בחג רק ועיי' בחק יעקב סי' הנ"ל דכ' דהאי בית וועד נמשך אדלקמן ודווקא בבית וועד שאלין ודורשין קודם, ואין דבריו נראין כן בפשט, ועוד דפשטא הוא דהכל הוא בוועד דווקא דלפני רבים שואלין ודורשין:
וצל"ע כיון דהו"ל פלוגתא דת"ק ורשב"ג דס"ל רק ב' שבתות איך כתב התנא סתם פרוס הפסח עדיין לא ידענו איזה פרוס דלמא פרס דרשב"ג וצ"ל כיון דע"כ צריכין להביא בר"ח ניסן הקרבן מתרומה חדשה כמו שדרשו בס"ק מזאת עולת חודש בחדשו יעיי"ש א"כ ע"כ פרוס הוא פרוס דת"ק:
הלכה ב
דתני בשלש קופות וכו', עיי' במהר"א דתמה אמאי הביא הברייתא ולא המתני' ועיי' בש"ק דמוחק דתני' וגריס תני ולפענ"ד נראה דמשו"ה הביא הברייתא משום דאמתני' י"ל דהא דקתני של שלש שלש היינו לא פחות משלש אבל אי בעי היו יכולים להיות יותר גדולים לפיכך מביא דתני' דשם מפורש יותר דקאמר שהם תשעה סאין שהם עשרים ושבע משמע דהוי דווקא ודו"ק:
וכתוב עליהן אל"ף בי"ת גימ"ל, ובברייתא לא תני דר"י פליג ואמר יוונית כתוב עליהן ואפשר לשיטת הרמב"ם ניחא דבג' קופות הראשונות שהחזיקה כל אחת ט' היה כתוב לשון הקודש אליבא דכ"ע אבל בקופות שניות ס"ל לר"י דחלקו כבוד ללשון יוונית מדכתי' יפת אלקים ליפת:
הדא אמרה מזוג כדי מזיגת הכוס, עיי' בק"ע במ"ש המגיה, ולפענ"ד דה"פ מדלא חשיב התנא שיעור מזוג אלא וודאי דהוא בכלל יין ובכל ענין בין ביין חי בין במזוג השיעור רובע רביעית, ובזה מיושב ג"כ הגירסא בשבת דף ל"א הדא אמרת מזוג אפי' בכמה כוסות ירצה בכל ענין מזוג הוי שיעור רובע רביעית כמו יין חי כנ"ל:
מהו לשתותן בכרך א' עיי' בש"ק ובמס' שבת דף ל"א מה דתמה על השו"ע או"ח סי' תע"ב סעי' ח' דבד' כוסות שתאן זה אחר זה לא יצא ובירושלמי פה מסיק דיצא, ולפענ"ד דהירושלמי אמר פה בכרך א' משמע דומי' דכרך כרוכי' אהדדא, והכוונה שלקח ד' כוסות מופרדים וע"י קנים שבתוכם שתה בפעם אחת מכל ד' כוסות ועכ"פ היו נכרים בשעת שתיית הד' כוסות ועדיף טפי משתה בזה אחר זה בלי הפסק דאז אינו ניכר דעושה לשם מצוה דדרכו של אדם לשתות ד' רביעית כשהוא צמא זה אחר זה משא"כ בשותה בבת אחת בכרך א' כנ"ל אין זה דרך וניכר בשעת שתי' הפירוד של הד' כוסות שהוא כנגד ד' לשנות של גאולה כנ"ל ודו"ק:
א"נ י"ל בכרך א' היינו סמוך ותיכף דבזו הרגע שגמר לשתות הכוס ראשון שתה תיכף הכוס השני וא"כ י"ל דדווקא בשותה בזה אחר זה ליכא היברה דרגילי' בני אדם לשתות הרבה כוסות זה אחר זה אבל היכא דשתה כל כך בתיכף א"כ איכא היכר דבעבור מצוה עושה, ופשיט לי' מדתני' הלל אומר אם שמעון דייק ב' הלל מב' בני אדם כא' יצא, דאיידי דחביבי יהיב דעתו ויצא אפי' ידי הלל דיום ועיי' בפי' מהר"א:
תני מבושל כמתובל, ועיי' בש"ק דגריס כדי תיבול וכן איתא בשבת דף ל"א ע"ב ועיי' בש"י מ"ש בשם ספר המכריע דיין מבושל לא בטל מתורת יין, וצ"ע אי כגרסת הק"ע א"כ י"ל דאין אנו בקיאין ואולי מבושל יותר וס' ברכות להקל:
קרא עלי' חכמת אדם תאיר פניו, אמרתי דידוע דאדם ראשון היו פניו מאיר יותר משמש דאפי' על עקבו אמרו שהיה מכתה גלגל חמה, וכן משה זכה לקרני הוד וכן בדוד כתיב והוא אדמוני עם יפה עינים ולדעתי זה רמז בשם א'ד'ם א'דם ד'וד מ'שה, וזה חכמת אדם תאיר פניו ועתה כשראו שגם ר' אבהו היו אפוהי נהירין בשביל אורייתא אמרו דגם שמו איבהו מרומז באל"ף של א'דם וזה קרא עליה חכמת אדם תאיר פניו כנ"ל:
יבש בכזית אתי' דר"נ ככ"ש עיי' בש"ק פ' המוציא דף ל"א ע"ב מה דתמה על הרמב"ם דפסיק יבש בכזית ופסיק דלא כר"ש וסגי ביין כדי מזיגת הכוס, ועיי' בש"י ר"פ המוציא מה שתירץ, ועיי' בהגהות רא"ו דמוחק האי דאיתא קמן אתי' דר"נ כר"ש וגרס דאתי' דר"נ כרב"י ועיי' מ"ש בסוגי' דקטן אוכל נבילות ואין כאן מקומו להאריך:
והיו חייך תלואי' מנגד זה שלוקח חטים לשנה, וזה הוא מקללת התוכחה דאפי' בלוקח לשנה ג"כ יהי' דואג וחדרי לבו נוקפים, משא"כ בברכה שאפי' באומר מה נאכל למחר הרי זה מקטני אמנה, גם י"ל דבברכה כתיב ואכלתם ישן נושן ופי' רש"י מג' שנים וא"כ בקללה הוא אם יצטרך לקח אפי' לשנה, אמנם הנראה לפענ"ד דיש בזה פי' אחר, והוא דוודאי זה שלוקח חטים לשנה יהי' די לו אך יהיו חייו תלואים לו מנגד, ירצה מחבירו שלוקח מן הסדקי וזה ופחדת לילה ויומם זה הלוקח מן הסדקי פי' מזה יפחד כי יהי' חושש פן יגזלנו ויהרגנו וזה והיו חייך תלואי' לך מנגד ירצה מזה שכנגדו כנ"ל, ואמר ולא תאמין בחייך זה הלוקח מן הפלטור פי' וזה יהי' פחדו יתר עד שלא יאמין בחייו וזה הוא מה דהראה שאירע לו ע"י שלקח מן הפלטור בעט בי' אע"פ שהי' ת"ח וצדיק גדול אפ"ה גרמה הדאגה עד שבעט בי' יצחק בר כהנה, א"כ מכ"ש שיש לדאוג על אדם אחר וזה אמר ולא תאמין בחייך פי' זה הלוקח חטים מפני זה הלוקח מן הפלטור כנ"ל:
והנה בגמרא אמר' דרב אדא הלך ללמוד ואמרה לו אשתו מאין יאכלו בניך והשיב לה איכא קורמי באגמא, הרי דאצל התורה צריך האדם להשליך כל דאגתו מנגד רק יבטח בשם ה', והנה כתיב בתורה כי היא חייך ואורך ימיך, לזה אמר בתוכחה דיהי' הכל להיפך דאפי' בלוקח חטים לשנה א"כ בוודאי הי' לו לבטוח בה' אפ"ה והיו חייך תלוים לך דהיינו התורה דהיא חייך יהיו תלוי' לך מנגד שלא תוכל להעמיק בתורה ומכ"ש ולא תאמין בחייך זה הלוקח מן הפלטור, והנה אמרינן בגמרא דשמעון העמסוני דריש כל אתין שבתורה וכשהגיע לאת ה' אלהיך תירא פי' וצ"ע אמאי לא פי' בואהבת את ה' אלהיך ונ"ל דהאי דאיירי לענין אהבה דריש שפיר לרבות ת"ח לאוהבם בלב ונפש ומאוד ולהושיעם בממון בלחצם ודחקם אבל לענין מורא הי' שפיר קשה לו מה ליכא עם הקב"ה, ועיי' בחובת הלבבות דחכם א' שאלו דין בהלכות גיטין ודינו ממונת והאריך לביישו על שדרש דברים הרחוקי' וכי לא השלים עדיין נפשו מידיעת אמיתת הבורא, והנה מפרשה של שמע ישראל אנו למדין כנ"ל כמה יש לחבב ת"ח ולהושיעם וא"כ נ"ל דרב ביבי שהי' עני ובלחץ הדחק וזה שאלו דין של דם נבילה אי מטמא ברביעית, והי' לו להשלים נפשו מתחילה בפ' שמע ישראל שאומר בכל יום ולאהוב ת"ח ולהושיעם מדחקם ורב ביבי ידע בר' יצחק בר כהנה שהי' עשיר לפיכך בעט בי' בשאלו דבר רחוק בטמאות וטהרות ועדיין לא השלים את נפשו בפ' שמע ישראל וזה דאמר לי' דאנא סמיכנא אפלטור ומדוע לא הי' מושיע בלחצו כנ"ל ע"ד דרוש:
תני ר"י קווץ לא יתרום הרמב"ם גרס קבץ דהיינו עני ודל שקיבץ פרוטות לא יתרום מפני החשד שיש לחשדו פן יגנוב, ויש מזה ראי' שלא למנות גבאי צדקה עני ודל:
אר' תנחומא מפני הברכה, עיי' בר"א וק"ע מפני שצריך לברך על הרמת הלשכה, וראיתי בפליתי סי' י"ט הקשה לברך קודם שיכנס ללשכת השקלים על דעת לתרום ואח"כ ימלא פומי' מוי ויכנוס עיי"ש מה שדחק דהלשכה היה ארוך יותר מכ"ב אמה ודוחק, אמנם לפענ"ד נראה דיש פשט אחר בירושלמי והוא ע"פ מה דאיתא במס' תענית דף ח' וב"מ דף מ"ב הנכנס למוד את גרנו אומר י"ר מלפניך אד' אלקינו שתשלח ברכה במעשה ידינו התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי זה, ועיי' סי' ר"ל באו"ח וא"כ לפ"ז י"ל דבוודאי גם בהתחיל לתרום מן הלשכה אומר ג"כ ברוך השולח ברכה בכרי זה וזה צריך להיות דווקא בהתחיל לתרום כמו שאמרו גם שם התחיל למוד וא"כ מתורץ קושיית הפלתי דבחוץ לא היה יכול לברך זה הברכה, ומיושב לפ"ז הא דלא הזכיר הרמב"ם זה הברכה, ולפמ"ש זה הוא הברכה הנוהגת בכל מדידת דבר ולא שני בין הקדש לדבר אחר ולא הוצרכה הרמב"ם להזכירה:
אלא דאכתי יש לעיי' דאפי' אי נימא דמפני הברכה היא כמ"ש שצריך לברך ברוך השולח ברכה בכרי זה, מ"מ הלא אפשר לאחר לברך ברכה וא"כ הדרה קושי' לדוכתה דימלא פומי' מוי ואחר יברך, וצ"ל דהואיל ומברך השולח ברכה בכרי זה, צריך להיות עומד אצל הכרי דהרי אומר כרי זה, אבל לפי' הרב הגאון מו"ה דוד אפ"ה שפי' מפני הברכה שצריך לברך על הרמת הלשכה, שפיר קשה דהרי זה הברכה אפשר לאחר לברך דומי' דשומע ואינו מדבר דקיימ"ל דשוחו ואחר מברך אפי' לכתחילה, אמנם עיי"ש בשו"ע יו"ד סי' א' בטו"ז ס"ק י"ז במה שהאריך לחלק בן שחיטה להרמה, א"כ ה"ה בהרמת הלשכה צריך דווקא התורם לברך דו"ק שם היטב:
והנה ראיתי דיש מפרשים מפני שצריך לברך על המים ואי דימלא מוי ולא יברך יש לחוש שמא ישתה מעט ויהנה בלי ברכה, והנה יש לעיי' לפי פי' זה מה בכך יברך וישתה וימלא פומי' מוי וצ"ל משום דגורם ברכה שא"צ, דהרי אינו צמא לשתיה ואינו שותה רק כדי למלאות פומי' מוי אח"כ והוי ברכה שאינה צריכה, ויש לעיי' דהני קתני במתני' ולא בתפילין א"כ צריך התורם מקדם לחלוץ תפילי', וא"כ הרי גרם ג"כ ברכה שאינה צריכה, דהרי צריך אח"כ לברך שנית וצ"ל דדווקא התם דא"א בענין אחר משא"כ כאן כיון דיש תקנה אחרת שידברו עמו כמ"ש הירושלמי אין מתירן ברכה שאינה צריכה, אמנם היותר נראה לפענ"ד דב' פרושים אמתים בפשט והכי פרושי מפני הברכה שצריך לברך על הרמת הלשכה ואי כקושית הפלתי דיברך חוצה על הרמת הלשכה ואח"כ ימלא פומי' מוי ויכנוס לזה י"ל דהרי צריך לברך על המים וא"כ הוי זאת הפסק בין ברכה ראשונה ודו"ק:
גמליאל זוגא וכו' א"ל והייתם נקיים עיי' בש"י ולפענ"ד ע"פ מה דמקשה התוס' י"ט במתני' דתנן ואומר ומצא חן ושכל טוב מה ואומר ועוד דהוי כיהודא ועוד לקרא, עיי"ש מה שדחק ולפענ"ד נראה דאי מוהיתם נקיים ה"א דווקא רבים צריכין לצאת ידי הבריות אבל יחיד לא, לזה הביא המשנה דאפי' יחיד דכתיב ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקי' ואדם, א"כ מבואר דאפי' יחיד נמי צריך לצאת ודו"ק, והשתא לפ"ז הוי זה הפסוק במשלי המחוור דממנו נלמד דאפי' יחיד צריך לצאת ידי הבריות, אלא דלכאורה זה אינו דהרי אמרינן בגמרא דברבים ליכא חשדה וטפי הוי חשדה ביחיד מרבים, וא"כ לפ"ז הדבר ק"ו כיון דמצינו בתורה דאפי' רבים צריכין לחוש לחשדה ומשו"ה אמר והייתם נקיים א"כ כ"ש יחיד, ע"כ נראה לפענ"ד דאי מקרא והייתם נקיים ה"א דווקא נגד ישראל חבריו הוא דצריך לצאת ולנקות א"ע אבל נגד נכרי לא לפיכך הביא הקרא דמשלי דכתיב בעיני אלקים ואדם משמע נגד כל אדם אפי' נגד נכרי צריך האדם לנקות שלא יהי' בחשד וזה שדייק המשנה ידי הבריות משמע כל ברי' (וי"ל דזה תלי' אי עכו"ם קרוי אדם וס"ל לסתם משנה דעכו"ם קרוי אדם, א"כ מטמא באהל ועיי' יו"ד סי' שע"ב פלוגתא ואין כאן מקומו):
והשתא כיון דעכ"פ מקרא דמשלי אינו מבואר כ"א דיחיד צריך לנקות א"ע ולצאת ידי הבריות וה"א דאבל ברבים ליכא חשדה וע"כ צ"ל דקרא והייתם נקיים הוי המחוור שבכולם ושפיר השיב ר' יוסי בר בון ודו"ק:
גם יש לתרץ קושית התוס' י"ט הנ"ל דאי מוהייתם נקיים ה"א דווקא בכאן בני גד ובני ראובן שהם הכניסו א"ע לדבר שבקשו העבר הירדן לכך צריכין אח"כ להיות נקיים אבל בכה"ג שאדם לא הכניסו א"ע לדבר רק אחרים העמידוהו מעצמם כמו התורם שנכנס ע"י אחרים שצוהו ה"א א"צ לחוש לזה הביא ראי' מקרא ומצא חן ושכל טוב בעיני וכו':
הלכה ג
מתני' והתורם מכווין ודחפו לקופה נ"ל הלשון ודחפו לקופה ולא נקיטו וזרקו לקופה הוא משום דגם גבי קופה יש לחוש שיבוא לשירי הקופה כי הלא גם בקופות הי' נשאר כמבואר בירושלמי לקמן לזה אמר ודחפו לאחר שנתמלא כל הקופה דחפו לתוכה בענין שהי' שקלם למעלה ונלקח בהם בהמה תיכף ודו"ק:
ולמה הי' מחפה שמא ישכח וכו' וי"ל דהא אי לא הי' מחפה אם הי' באית אח"כ המביאי' השקלים ממדימ' הרחוקות ונותנין עליהם נעשו הכל שיריים, והרי בברייתא תני לקמן שמט את הקטבלאות נעשו הכל שיריים, ונ"ל דהקושי' הוא ולמה הי' מחפה הלא יש לחוש שמא ישמוט אח"כ הקטבלאות א"כ יותר הו"ל לפנות הנשאר למקום אחר ולא לחפות הנשאר ועוד דהחיפוי גורם קלקול המטבעות להעלות חלודה, לזה אמרה המשנה דחיישינן שאם יפנה הנשאר למקום אחר ולא יחפא שמא אח"כ יתרום מן הדבר התרום דיהי' כאן כרי חדש וישן ויטעה ויתרום מן התרום ודו"ק:
ויש לומר דלזה הוא שייך מה שאמר בירושלמי אח"כ וכן הי' רפב"י אומר זריזות מביאה לידי נקיות ופי' מהר"א נקיות מן החטא, וקאי אמתני' דאמרה שהי' מחפה בקטבלאות אע"פ שהי' אפשר לפנות לצד אחר, לזה אמר זריזות מה שהי' זריז ומחפה מביא' לידי נקיות מן החטא שלא יבוא לידי מכשול לשמט את הקטבלאות:
נחת רוח הוא להם שיהי' קרבן מתקרב משלהן תחילה, ואפשר לומר דעל זה קאי הא דאמר הירושלמי אח"כ וכן הי' רפב"י אומר זריזות מביאה לידי נקיות וקאי על זריזותן של בית ר"ג אלא דהירושלמי הפסיק בנתיים בדברי הלכות כנ"ל:
ענין תרום תרום תרום ג' פעמים, הוא משום דהאתחיל במצוה אומרים לו גמור משו"ה אמרו לו שיזכה לתרום כל הג' פעמים ויגמור את כל המצוה:
תני שמט את הקטבלאות נעשו כולן שיריים זה משמע לכאורה כפי' הרב, אבל הש"ק כ' להיפך דזה הלשון משמע כפי' הרמב"ם ולא זכיתי להבינו ואדרבה זה הברייתא קשי' טובא לפי' הרמב"ם ודו"ק:
עוד תמהני על פ' הרמב"ם דקאמר ומחפה בקטבלאות קאי על הקופות הגדולות ושלישית לא הי' מחפה כדי שידע דממנה יתחיל בעצרת וכי צריך סי' שלא יתערבו והלא סי' הי' כתיב עליהן אלף ב' גימל כדאיתא בברייתא, ומכ"ש לפמ"ש בש"ק בד"ה תרם שלא תרם הג' קופות גדולות בבת אחת מכ"ש דקשה לענין מאי הי' מחפה, סוף דבר לא זכיתי להבין דברי הרמב"ם גם הלשון בקטבלאות לשון רבים לא שייך אי קאי אקופה בת ט' סאין ובשלמא על הלשכה שפיר שייך קטבלאות דהי' המעות מפוזר בכל רוחב הלשכה והי' צריך קטבלאות הרבה:
שלמה שלישית חוזר לשני' וק"ל ואמאי איני חוזר לראשונות דמצוה בראשון, וי"ל:
שלמו שלשתן חוזר ושוקל משום דס"ל דהואיל ומשירי לשכה מתקנין חומות העיר ועושין בו מזבחות ועזרות כדאיתא לקמן בפרקין א"כ כבר שלמו השירי הלשכה וליתניהו ולפיכך צריכין לחזור ולשקול אמנם י"ל דמועלין בשיריים ואסור לתקן דבר מהם כל זמן שיש לחוש שיצטרכו עוד לאותו שנה כנ"ל ודו"ק:
קדושה מביאה לידי ענוה עיי' תוס' כתובות דף ק"ג ע"ב ד"ה שתרצו וי"ל קדושה בכלל וצריך ביאור ולפי דברי הירושלמי פה ניחא דקדושה מביאה לידי ענוה ויראם ודו"ק ויש לי עיון בדברי ר"ח כהן שם בתוס' ואין כאן מקומו:
קדושה מביאה לידי ענוה דכתיב מרום וקדוש אשכון ואת דכא וכו' דע כבר הארכתי דמלת רום מורה על דבר המונח ברום אבל ב"ע הוא קטן ורבי קדוש שהי' עניו גדול אמר לשמעון בנו נהוג נשיאתך ברמים לא אמר בגדולים רק ברמים בני אדם שהם בקרבם שפלים ודכאים רק כדי שהיו דבריהם נשמעים זורקים מרה וכזה ראוי האדם המנהיג הצבור להתנהג וזה סדרי נשיאות דמסר לו, וזה הוא דאמר הקב"ה מרום וקדוש קדושה אשכון ירצה זה שהוא רק מרום אבל לא גדול רק קטן ב"ע וכמונח ברום ובאמת היא קדוש בזה אשכון ומפרש ואת דכא ושפל רוח והמה ב' ענוים א' המראה ענותו והשני הזורק מרה בתלמדיו אבל ב"ע שפל רוח ותרווייהו טובים, אמנם הגם שהדבר צריך אמנם כבר אמר רנב"י במס' סוטה לא מני' ולא מקצתה מי שנא מה דכתיב תועבת ה' כל גבה לב א"כ ע"י קדושת האדם זוכה לעיקר ענוה וזה ואת דכא ושפל רוח ובמקום אחר הארכתי:
תחית המתים מביאה לידי אליהו זכור לטוב שנא' הנה אנכי שולח לכם את אלי' ועיי' במהר"א ובש"ק ועיי"ש בגמר' כמתמה דאדרבה אלי' סיבה לתחי' והו"ל למימר אלי' מביאה לידי תחיית המתי', ונ"ל ע"פ מ"ש רש"י בפ' בחוקתי בה' מקומות יעקב מלא ויו ואלי' חסר משום דיעקב כטל הויו למשכון שיבוא ויבשר הגאולה לבניו, והנה קודם שיבשר אזי נקרא רק אלי' ואחר שבישר אזי נקרא אליהו בוי"ו, והנה י"ל בלשון הירושלמי דאמר תחיית המתי' מביא' לידי אליהו זכור לטוב דייק בוי"ו וגם אמר זכור לטוב ואח"כ מביא הנה שלח לכם את אלי' ולפי הנ"ל יובן וה"ק תחיית המתים דאחר התחי' אזי מביאה לידי אליהו זכור לטוב שיהי' נזכר בשמו הטוב כיון שהוא אחר התחי' וכבר בישר הגאולה, שנא' הנה אנכי שולח לכם את אלי' לפני בא יום ה' הגדול דאזי נקרא רק אלי' דירושלמי הגירסא אליה בלא וי"ו אבל אחר התחי' שכבר בישר אזי שמו אליהו בוי"ו וזכור לטוב בשמו הטוב: