אור ברסלב
מתא דירושלים מסכת שקלים › אלו הם ממונים פרק ה

מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים

מסכת שקלים · אלו הם ממונים פרק ה

התרומה פרק ד

הלכה א

פתחי' זה מרדכי' יש לעיי' למ"ד בגמרא מי שהי' באותו דור מבה מה שבדורו וכ' סי' מרדכי וגביני כרוז בחד דור גבינו הי' בימי אגריפס המלך, עיי' בבלי יומא דף כ' ע"ב ואולי י"ל דב' גביני כרת היו ומיושב בזה קושית תוס' ישינים ביומא הנ"ל:

ע"ב לכן אחלק לו ברבים זה ר"ע שהתקין מדבש הלכות ואגדות יש לעיי' איך שייך זה אדלעיל ונרא' משום דלמ"ד כשירי דור ודור בא למנות וא"כ הא דאמר ביומא על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה קאי ג"כ אבית גרמו ובית אבטינוס כשאמר הירושלמי קודם, אלא דאכתי יש לומר דהנהו ב' מתני' פליגי ומשנה ס"ל דהיו רשעים וגם עליהם נאמר שם רשעי' ירקב, והך מתני' דשקלים פליגי וס"ל דכשרים היו, אלא דזה קשה דהרי קיימ"ל כול' סתימתאי אליבא דר"ע כדאיתא בבבלי ר"פ דמגילה, וא"כ איך סתם רבי ביומא דהיו רשעים וכאן דהיו כשרים, וזה הוא דסמך הירושלמי לכאן לכן אחלק לו ברבים זה ר"ע שתיקן הלכות וא"כ כולי סתימתא אליבא דר"ע ודו"ק

אי הוי קדמאי מלאכין אבן בני אנשי וכו' נ"ל דר' אבא בר זמינא בא ליתן טעם אחר שהראשונים חרשו ובררו לנו התורה מדוע אנו איך לנו לאכל דאין מבינין אותה לזה אמר הטעם משום דחסרה לנו היראה והקדושה כי ראשית חכמה יראת ה' ואפי' כחמרא דר"פ בן יאיר אין אנו דומים:

ג' נשים הביאו קיניהם אחת אמרת לעינתי וכו' עיי' בש"ק דהביא קושית היפי מראה מדוע התחכם פתחי' לפרש דבריהם ולא כמשמען, ע"ש מה שתירץ ולפענ"ד איירי דג' נשים הללו באו בבת אחת וכיון שבחרה כל אחת לשון ב"ע ולא אמרו לשון א' ליעתי או לעינתי מזה שפט שכל אחת דבר אחר אמרה, אלא דאכתי קשה דלמא אחת אמרה ששפעה כמעין והשני' אמרה שנפלה לים, ואולי י"ל דבמראה של הנשים ראה שלא שמעו דם כמעין וים דהי במראה אודם שבפניהם, א"כ י"ל דדייק מדאמרו לעינתי ולימתי מדוע הוצרכו לומר כן הו"ל לומר לטהרתם אלא ודאי דכוונת דע"י ששפעה דם כים וכמעין אסתכנית וא"כ מבלעדי הקן נדרה עוד וכן בזו שאמרה לזיבתי שפט דע"י שהיתה זבה וטמאה לא היתה יכולה ליגע בבנה מחמת טומאתה ונסתכן ע"י זאב, ומשו"ה מתורץ שלא אמר זאב בא לטרוף אותה ומדוע אמר את בנה ולפי הנ"ל ניחא:

דף י"ט יתוותרון בני מעוהי פי' ינפחו ויהיו יתירים בעובי, ונ"ל הלשון רחמנא וותרן, הכוונה ע"פ מה דמצינו לדניאל שאמר לנ"כ חטאך בצדקה פרוק, וזה הוא רחמנא וותרן מי שהוא מרחם עניים על זה הקב"ה מוותר, אבל באמת אינו מוותר למחול לגמרי אלא מאריך אפו וכמו שאמר דניאל בסיף הן תהי' ארכא לשלותך דייק רק אריכת שמאריך אפי' אבל לבסוף וגבי דלי':

ר' יוסי אעל לכופרם וכו' יש לפרש ע"ד מה שאמרתי דבתוכסה כתי' בברכות ישמך ה' לראש ולא לזנב, ויש לעיי' מדוע הוצרך לפרש ולא לזנב ואמרתי ע"ד שאמרו הוי זנב לאריות ולא ראש לשועלים, ויכול להיות שיהי' האדם ראש לשועלים אלא דאין זה ראש ויותר טוב להיות זנב לאריות מהיות ראש לשועלי' וזה הוא הברכה ישעך ס' לראש ולא לזנב ירצה שלא תהי' ראש לזנב כי זנב לאריות טוב ממנו, והנה ר' יוסי בעי למענייא בהאי כפר פרנסים ולא קבלו משום דלא רצו להיות ראש לשועלים, לפיכך אמר להם הרי בן בבי הי' על הפקיע הווה הפתילות שבמקדש והיו נעשים מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהם ורז"ל אמרו מסמרטוטי בלמי הרי שהי' ממוני' על הסמרטוטים ואפ"ה חשב התנא מינוי שלו בהדי אינך:

ע"ב בית גרמו היו מסיקין ורודין מבחוץ עיי' בהגהות רא"ו שהביא גרסת הגמ' וכ' שכאן הגרסא משובשת, ולפענ"ד הכל לבונה א' הולך של ב"ת גרמו מסיקין מבפנים ואופים מבפנים בתנור אבל ספת הי' בדפוס חוצה בתנור וע"י לא היתה מתעמשת אבל האומנים אם היו אופין מבפנים היו רודין ג"כ מבפנים והי' מתעפש ע"י שלא שלטו החום, ואם רצו שיהי' רודין מבחוץ הוצרכו לאפות מבחוץ ובכל ענין הי' מתעפש כנ"ל ודו"ק וא"כ הבבלי והירושלמי הכל א':

בדברים הללו מזכירין אותם לשבח שלא יצא מיד בניהם פת נקי' י"ל דמתחילה שהי' שכרם מועט לא הי' מזכירין אותם לשבח מה שלא יצא ביד בניהם פת נקי' דמפני דחקם לא הי' אפשר להם בפת אחר אבל עת שכפלו להם שכרם א"כ הי' אפשר להם לאכל פת נקי' ואפ"ה לא יצא תינוק בפת נקי' מטעם והייתם נקיים מה' ומישראל וזה בדברים הללו מזכירין אותן לשבח היינו בדבר הנ"ל שהוסיפו להם:

אמרו להם מפני אין אתם רוצים ללמד י"ל דמתחילה שלא רצו ללמד חשבו שהיו רוצים בכפל פרנסה אבל עכשיו שכבר כפלו לחם שפיר שאלו מדוע עתה אין אתם רוצים ללמד לזה השיבו משום להא דע"ז:

וי"ל מדוע הוצרכו לומר שהבית יחרב אפי' לא יחרב נמי יש לחוש שעא ילמוד אדם אחר לעשות כמוהו לע"ז, וי"ל דמצד טעם זה שמא ילמוד אדם לע"ז לא הי' די שאין אנו חוששין לזה יען שהדבר צריך שמא יארע חולה בבית אבטינוס ולא הי' אדם לאפות כי מי יודע אם המשפחה יתקיים, בזה אמרו אחרי שמסורת בידינו בלא"ה שהבית יחרב ולא יתקיים, ורק לזמן אנו משמשין די בשלנו:

לפיכך כבודם נתמעט וכבוד שמים נתרבה, עיי' בק"ע ולפענ"ד על הא דהוסיפו על שכרם וכפלו להם, נתמעט כבודם כי אין לכבדם יען שלקחו שכר מרובה, אבל כבוד שמים נתרבה בזה שנתיקרה המצוה וזה כבוד ה':

מעשה בכהן א' שהלביש לאיסטרנויוס וכו' וי"ל איך הי' הכהן רשאי להלביש הנכרי הא מועל בהקדש ועיי' בשו"ע או"ח סי' קכ"ח טו"ז ס"ק ל"ט דהעלה דכל שיש הנאה לכהן יכול למחול יעיי"ש שכתבתי על הגליון ראי' מאלי' שרץ לפני אחאב ואלי' הוא כהן, ומלשון הגמרא פשוט נבילה בשוק ואל תאמר כתנא אנא משמע אפי' נבילה דאחרים וכן מירושלמי דפה יש ראי':

הלכה ב

תני מב' בתליקין הדא הוא דכתיב ויחיאל וכו' ועיי' בק"ע דתמה אמאי חשיב כה"ג לבסוף הא מלך גדול ממנו ולק"מ דאע"ג דקרא חשיב ממטה למעלה מ"מ בכל מינוי ומינוי חשיב הגדול קודם דיחיאל הי' גדול מעוזיהו ועוזיהו גדול מנחת וא"כ כיון דאמר במפקד המלך ועזריהו הוצרך לחשיב המלך קודם וזה נכון ודו"ק:

דף כ' מחמי צדיקי' ומזכי פי' ע"י הראי' זוכין כמו שאמר אליהו לאלישע אם תראה אותי לקח מאתך יהי' לך כן, ובדרושי הארכתי, ואותן שדרשו לגנאי דרשו כן מדכתיב והביטו אחרי משה הו"ל לכתוב והביטו אחריו, אלא דרמז הביטו מי שיהיה אחרי משה שלא יזכו בניו לגדולתו ואמרו שיהיה כן בשביל שזרק אימה יתירה על הציבור לפיכך לא יראה כל חכם לב כמו שדרשו במס' ב"ב כל פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור אינו רואה בן ח"ח, גם דייקו מדכתיב ונצבו איש פתח אהלו דהו"ל לכתוב יעמדו אלא אתי' לרמז כמו יצאו נצבים דכתיב גבי דתן ואבירם, ואולי ונצבו איש פתח אהלו קאי על דתן ואבירם שהביטו עליו כנ"ל:

הלכה ג

אם מצאו לו כדי חתמו היו נותנים לו וכו', נ"ל דהדיוק הוא דווקא מצאו ממש כדי חתמו אבל אם מצאו יותר מכדי חותמו לא היו נותנים לו דדלמא ממקום אחר הוא, שהרי הוא יותר משיעור חותמו ודווקא בנמצא בצמצום ממש שיעור חותמו, דיד הקדש על העליונה, ונ"ל דהוא דווקא כפי הגרסא שלפנינו במשנה דגריס ואם לאו לא היו נותנים לו פי' דאם אין השיעור מצומצם אמרינן דזה לא ממנו אלא מאחר נתנו יותר כמ"ש, והנה י"ל דזה אולי תלי' בפלוגתא דרבי ורבנן בהניח מנה ומצא מאתים דלרבי דאמר חולין ומעשר מעורבין זה בזה י"ל דהיותר הוא מאחר וכדי חותמו הוא שלו, אמנם אולי י"ל דשאני התם דהניח משא"כ כאן מי יימר דנתן ואין יכול להוציא מן ההקדש וצ"ע:

הלכה ד

ע"ב פגע בי' רבן דרוחיי, נ"ל דהוי בחזירתו ממצוה דודאי בהלכתו למצוה הי' מטמר מיני' אבל בחזירתו פגע בי' וא"ל דמתן בסתר יכפה אף ואפי' בחזירתו אין לו לירא, ועיי' בבלי פסחי' דף ח' דאמר רב למידן לא ידענא, אלא דלבסוף מסיק שלוחי מצוה אינם נזוקין אפי' בחזירתן יעיי"ש, ויש ליישב בזה הקרא דכתיב והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר ואמרו בבוקר מה שהביאו להם העננים עם המן בבוקר, ויש לעיי' מה הי' קשה למדרש ונ"ל דקושיתו הית מדוע לא הביאו בלילה דצדקה בלילה כיון דאמר בבוקר בבוקר וע"כ ע"פ פשוטו שהקדימו א"ע בלילה הו"ל להביא לזה דריש דרש אחר ודו"ק:

אמרו דשתן גבן, עיי' במהר"א ובק"ע ולפענ"ד נרא' דהוא מלשון דשא דהוא פתח, וזה אמרו פתח שלהם הוא ג"כ לנו כלומר בפתח שהם נזוני' מהקב"ה, כך אנו נזונים כדכתיב פותח את ידיך ומשביע לכל חי, רק בין ר"ה ליהכ"פ שרצו לעסוק בתפילות ובתחנונים והיו נוטלים אבל לא אח"כ, ועיי' בהגהות רא"ו דיש גורסים כשותא גבן והוא ג"כ כנ"ל הקב"ה דהוא כשות של עולם הוא גבן ואל תבטחו בנדיבים:

תוכן העניינים

מתא דירושלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה