אור ברסלב
מתא דירושלים מסכת שבת › פרק תולין

מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים

מסכת שבת · פרק תולין

פרק רא דמילה

הלכה א

אתיא דר"א כר' יהודה וכו' עיין בבלי דר"א עדיפא מר"י ונ"ל דירושלמי ס"ל באמת כקושית התוספות שם ד"ה דרבי דלמא בהא גם ר"י מודה ולכך קאמר רק כר"י:

ובלבד מלמעלן פי' דיהיה רק למעלה ובזה שרי ר"א וזה כמו הדא כמו משמרת דהוא רק מלמעלה על הכלי אבל אם המשמרת הוא סודר ותולה למטה מן הכלי טפח הוי אהל שא"צ ואסור כנ"ל.

בימי ר"י ב"פ וכו' הוא דבור ב"ע הוי ריבעה בי' מדרשא פי' שהי' הבה"מ דחוק עד שהיו רובעים א' על חבירו והוצרכו לפרוס קלעין מחוץ להגדיל הבה"מ:

אר"ז אינו אלא כפורסין ומקפלין בשבת פי' כמו מטה וכסא טרסקל ואס"ל דמותר בשבת כדאמר בבבלי פ' תולין דף קל"ח ה"ה בנוטע אהלים דאינו קבע כ"א לשעה:

כילה דעל ארונה נ"ל דלאו היינו פרוכת כמו שהבין הש"ק אלא דהוא ארונא דעלמא וכילה הוא מכסה אותו לנוי והדור ולזה אמר דכיון דהוא פרוס מאתמול טפח שרי כמו בודי' דבבלי הנ"ל:

קמח למטה ופסולת למעלם כצ"ל:

אין תימר משום מרקד יהיה אסור ואם כן הרי דירושלמי הכריע פה דמשום בורר חייב והוא כרבה בבבלי ר"פ ויש לתמוה על הרמב"ם בפ' ח' הל' י"א דכתב דחייב או משום בורר או משום מרקד ואמאי לא נקט לעיקר כירושלמי פה דמסיק משום בורר וי"ל דהרמב"ם מפרש הא דאמר ודלא כר"י דלר"י גם הרקדה הותר ואם כן י"ל דשימור חייב משום מרקד ושפיר פירש הרמב"ם דחייב או משום בורר או משום מרקד:

הלכה ב

ע"ב אמר ר"י והלא לכלבים ע' בק"ע ע' בבלי דף ק"מ קם ר"י בשיטה דר"א ודוק:

הלכה ג

ולא שפין נימין רש"י משום בורר ותמה בש"ק דפה בירושלמי אמר משום דש ונ"ל ע"פ מה דאמר בבבלי דף ע"ג ע"ב אמר ר"ה האי מאן דשדא פיסא לדיקלא ואתר תמרי חייב ב' אחד משום תולש וא' משום מפרק ר"א אמר אין דרך פריקה בכך וע"ש בתוספות ד"ה ואחת דר"ש פי' שיש על התמרים קליפה והוי כמו דש שמפיק הקליפה אלא דר"א ס"ל דאין דרך פריקה וי"ל דה"ה בשפין הכרשנים ביד הוי שלא כדרך הסרת הפסולת אלא דירושלמי ס"ל באתר תמרי חייב משום מפרק ה"ה בשופה הכרשינן ביד חייב אבל לדינא דקיי"ל כר"א באתר תמרי דאין דרך פריקה ה"ה בשפה ביד הכרשינן ולכך פירש"י רק משום בורר.

הלכה ד

מפני שהפטם וכו' ויש לעיין מ"ט כתב רש"י בסוגיא דטעמא דחכמים דגזרו גריפת כלי אטו קרקע ובלא"ה אסור דאין הפטום מואס כמו שכתוב פה בירושלמי:

הלכה ה

אבל אם ישן עליו עיין בש"ק דתמה על הרמ"א בש"ע ומ"ש שאני כר או סדין שיש היכר לפענ"ד דבמשנה תנן ואם היה עליו כר משמע אפילו מע"ש ועתה אינו עליו. אמנם לפענ"ד לק"מ כיון דקיי"ל כרב אסי בחריות של דקל שגדרן לעצים ונמלך עליהם לישיבה דאמר ישב אע"פ שלא חישב ודייק הר"נ מדבריו דחישב עדיף מישב וא"כ שפיר פסיק הרמ"א ועיין שם היטב בר"ן:

שפוך צנינים קוצים וברקנים פי' יען הוא פורץ גדר שגדרו יעלו בו קוצים יירא כל אדם מקללת הירושלמי דיענש בגופו ובממונו ובבניו:

תני ר"ח הדין דין לעני פי' אפילו לעני דלא יקיל העני לעצמו דאפי' לעני מוטל ופרוסה זה הקללה בעברן על שבות ומ"ש הק"ע לעשיר קונסין אותו בממון נ"ל דהעשיר נענש בב"ד של מטה בקנס וב"ד של מעלה בקללות הנ"ל ועיין בש"י דהאריך בדרוש:

ומ"ש שם בש"י דנעלם מהמהר"ם לובלין דכ' דבשבת ליכא עשה דבור תוס' בשבת דף ס"ט ד"ה דידע לה דכתבו דיש בו עשה ביום השביעי תשבות בודאי זה היה בהעלם אבל מ"ש התוס' עו ד שם דכתיב ושמרתם י"ל דהשמר פן אינו אלא ל"ת אלא דתלי בפלוגתא דלר"א השמר דעשה עשה ועיין שם וא"כ קושית התוס' שם לימא דר"ל ס"ל כר"א דהשמר דעשה עשה וכאן כתוב וביום השביעי תשבות ואם כן י"ל דהאי ושמרתם את השבת ג"כ נחשב להשמר דעשה אלא דזה דוחק אלא י"ל דהכוונה של תוס' דלמא ר"ל פליג אהא דאמר ר"א בר אילא השמר אינו אלא ל"ת וס"ל אפילו בזה הוי עשה וצ"ע.

סליק מסכת שבת בעזר מקבץ נדחים אכתוב חדושי מסכת פסחים

תוכן העניינים

מתא דירושלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה