אור ברסלב
מתא דירושלים מסכת שבת › פרק מפנין

מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים

מסכת שבת · פרק מפנין

פרק כל הכלים

הלכה א

דף מט מפנין ע' בש"ק מה דתמה בסתירת דברי הר"נ ועמ"ש אדמ"ו בחתם סופר חאו"ח סי' קנ"א לאחי הרב המאוה"ג נ"י שם דכן דרך הר"ן דמביא דברי רש"י אע"ג דלא ס"ל כן עי"ש.

מסתבר לכשאוכלנה עיין בק"ע וקשה איך תנן שם בטבול יום פ"ד משנה ד' נשברה החביות הלגין בטבלה הא אמר דיהיה מעכשיו תרומה כשיאכלנה בשבת ואמאי הוי הלגין טבל וי"ל ודוק:

אר"ז הדא אמרה טבל שיש עליו פי' שהתרומה טמאה מונחת על טבלא והתרומה טמאה מונחת על הטהורה וכדאמר ר"ח בבבלי דף קמ"ב ע"ש ופי' הק"ע לא נראה לפענ"ד.

תני מותר לטלטל הטבל כיצד עושה וכו' וזה כרשב"ד שם דף קמ"ב ע"ב ע"ב אלא כאן קיימין ביש לו מאותו המין ואין אותו מין מצוי ויש לעיין ח"כ איך אמר ר"נ יטלטל זמורות מפני שהפילין אוכלין אותו אי אית ליה פילין אמאי כדמקשה בבבלי אלא דבבלי אמר ראוי' אבל הירושלמי דלא ס"ל כן א"כ קשי' וי"ל דס"ל לירושלמי דתרווייהו שכיחי ואית ליה משא"כ בפילין אף דאית לי מ"מ לא שכיחי ודוק.

ורשב"ג סבר כיון דאית לי' מאותו מין י"ל דדומה להא דאמר בירושלמי פסחים פרק מקום שנהגו ה"ב כלו מטברי' וכו' יעו"ש:

לא אתי' אלא כר"ח פ' הא דהתיר רשב"ג הואיל ויש לו אע"ג שאין אותו מין מצוי אלא הואיל והוא חשב על הלוף הזה להאכילו שרי הוא כמו שאמר רבי בררו לכם חלוקי אבנים דמהני מחשבתו למוקצה כנ"ל ולפי' הק"ע הוא ענין בפ"ע וקאי אקודם ודוחק:

הלכה ב

וקש לאו כמפוזר הוא עיין בש"ק מה דתמה על תירוץ הרשב"א דמשני שאני קש דסתמן להסקה קיימי מהא דב"ב דף י"ט ע"ב קופה מלאה תבן המונחים בחלון דחוצצין ופריך הגמ' תבן חזו לבהמתו מבואר דסתם תבן לבהמה עומד ובמח"כ נעלם ממנו דברי תוס' יו"ט דב"מ ר"פ ט' דכ' דקש הוא הנשאר בארץ ואינו ראויה לבהמה משא"כ יד התבן יעו"ש ואם כן שם בברייתא דתניא קופה מלאה תבן וזה קאי לבהמה ושפיר פריך משא"כ כאן תני קש וזה עומד להסקה ושפיר תי' הרשב"א אלא די"ל דייק בקושייתו מדנקטה המשנה חבילי קש ואי קאי אנשאר בארץ מזה אין יכול לעשות חבילה דהוא קצר וקטן וע"כ דכיון אתבן ולשון חכמים לחוד ולזה מקשה שפיר ודוק:

עלו מאליהן מטלטל כצ"ל ואפילו בעודן עליו ומשני במאוס דהו"ל כגרף של רעי ודוק:

הלכה ג

מתניתין וקורין לה חכמה וכו' עיין בבבלי דמקשה מחללין עליה את השבת לאתויי מאי ובתוספות יו"ט תמה על הפוסקים דפליגי על הרי"ף וס"ל דגם י"ב מיל הוי דרבנן א"כ מאי פריך הגמרא הא בקורין לה חכמה ממקום למקום ליכא כ"א איסור דרבנן וקמ"ל תו דמחללין אפילו באיסור דאורייתא ולפענ"ד דדייק הגמרא מדתני וקורין לה חכמה ולא תני ומביאין לה חכמה ש"מ דקורין לה חכמה ע"י כתב והרי כתב הוי דאורייתא אלא דיש לעיין לפמ"ש הרמ"א בסי' ש"י ס"ג י"א דכתב שלהם הוא דרבנן אכתי קשה מאי פריך דלמא קורין לה היינו בכתב שלהם אמנם עיין במג"א סי' ש"מ ס"ק יו"ד דהעלה להלכה דכתב שלהם הוי דאורייתא וכן כתב בב"ש סי' קכ"ו. גם י"ל דאפילו אי כתב גלחות הוי רק דרבנן מ"מ בכותב הוי עושה כלי ומחייב משום מכה בפטיש וצ"ע:

כיי דתנינן תמן ולא זו בלבד אלא אף חכמה הבאה לילד וצ"ע מאי בעי הירושלמי ונ"ל דקמ"ל דה"א היכא דצריכין לחלל שבת עדיף טפי לקרא לחכמה נכרית דקיי"ל בפ"ב דע"ז משנה א' דעכו"ם מילדת בת ישראל דמדוע תחלל ישראלית כיון דאפשר בעכו"ם לזה אמר כיי דתנינן תמן אף חכמה הבאה לילד יש לה אלפים אמה דאיירי בישראלית ודוק:

כיני מתני וכל צרכי חיה נ"ל משום דבמתניתין תנן וכל צרכי מילה לא תפרש מילה ממש אלא מלה בדגש ומפיק מלה שלה מה שצריכה היולדות וקאי ארישא ומילדין את האשה בשבת וכל צרכי מלה עושין בשבת:

כדי ליתן ערבון לארץ וזה ויום המות מיום הולדו:

זילי חתוך כר' יוסי י"ל דמעיקרא לא רצה לפסוק משום די"ל דר"י ות"ק לא פליגי והא דאמר אף חותכין י"ל דמוסיף וקאמר דפעמים חותכין כגון בב' תינוקת כדאמר בבבלי אבל בתינוק א' אף ר' יוסי ומשום הכי לא רצה לפסוק תיכף ודוק:

תוכן העניינים

מתא דירושלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה