אור ברסלב
מתא דירושלים מסכת שבת › פרק כל כתבי

מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים

מסכת שבת · פרק כל כתבי

פרק אלו קשרים

הלכה א

ע"ב שתים שלש טעות וכו' עמ"ש בשלום ירושלים לקמן פ' כל הכלים ה"א אהא דאמר בד' וה' אסור יעו"ש עיין מ"ש בספרי אניה דיונה פ' מ"א ובמאיל המלואים שם. עיין בש"ק דכ' דלא זו אף זו קתני ויש לעיין הא הוי ב' תיבות ובהגהות שלי לפי המשניות למס' נדרים פ"ג משנה נודרין להרגין כתבתי עיין בתוס' ישנים רא"ש ור"ן דכתבו הא דנקט הרגין וחרמין הוא לא זו אף זו ויש לעיין ממ"ש התוס' ריש האיש מקדש דבב' תיבות לא שייך לא זו אף זו ובאמת יש לעיין ממ"ש תוס' בעירוכין דף כ"ט ע"ב ד"ה נרה דהו"ל לא זו אף זו אלא די"ל דשאני התם דקתני או הובירה אבל ממשנה דכאן קשה דלא קתני אפילו או עכ"ל וגם מכאן קשה ובמקום אחר הארכתי:

ד' אין קורין בהם ומשמע דלא מהני תיקון ובעי גניזה וא"כ קשי' איך מצילין אותו מפני הדליקה כיון דבעי גניזה והוי הא תני קושי' לזה מתרץ דהכוונה הוא בין תורה שקורין בהם ובין כתובים שאין קורין בו הכל מצילין כנ"ל.

אלא כהדא דר"נ דתני ר"נ מפני מה אין קורין בכתבי קודש ועיין בק"ע וש"ק דמוחק בדברי ר"נ אלא מן המנחה ולמעלה משום דכיון דהוי הטעם שמא יקרא בשטרי הדיוטות אפי' מן המנחה ולמעלה יהיה אסור ולא משמע כן מלשון הירושלמי דהרי אמר דרבי ס"ל כר"נ והק"ע אמר דפליג על ר"נ ונ"ל משום דהמג"א בסי' רע"ו ס"ק ד' מביא קושי' בשם מהרי"ל דיהיו ב' מותרין לרכוב ע"ג בהמה בשבת דאם יבואו לחתוך זמורה חבירו יזכירו כמו שמותרים ב' לקרות אצל הנר ותי' ב' תירוצים א' דוקא בקריאה דתורה דהוי מצוה התירו ולא בדבר הרשות ועוד תי' דוקא התם דלמא יחתוך זמורה קודם שישב על הסוס ואני כתבתי מאז על הגליון הש"ע שלי דהתי' ראשון הוא עיקר דאל"כ הא אמרי' בפסחים דף נ"א גבי יהודה והלל בני ר"ג שיצאו בקורדקיסין בבירו ולעגה עליהם כל המדינה הלא בשתים שרי כיון דלא הוי רק משום דלמא שלפא ובב' לא שייך דא' יזכיר את חבירו אלא ודאי דתי' ראשון עיקר דדוקא לתורה הותר ולא לדבר הרשות ודוק:

והנה לפ"ז לכאורה צריכין אנו לומר ג"כ דהא דשטרי הדיוטות אסור לקרות הוא שמא ימחוק א"כ בב' ביחד יהיה שרי וצ"ל ג"כ כיון דלא הוי כ"א לדבר הרשות אסור אפילו בב' דאלו היה לדבר מצוה הי' שרי ע"י ב' אלא דלפ"ז עכ"פ קשי' אי הא דאין קורין בכתבי קודש הוא משום שמא יקרא בשטרי הדיוטות וצ"ל דלא הוי גזירה לגזירה משום דהכל גזירה א' כדאיתא בגמרא ריש ביצה מ"מ קריאה דהוי דבר מצוה עכ"פ יהיה שרי בב' יחד וצ"ל דהוי ג"כ משום ביטול בהמ"ד ואם כן לא הוי קריאה מצוה ונשאר האיסור משום שטרי הדיוטות ודוק ואע"ג דיש מקום שאין בהמ"ד מ"מ לא פלוג משא"כ מן המנחה דבכ"מ ליכא בהמ"ד שרי ע"י ב' לקרות ביחד ודוק:

אבל מששקע בי רבי רוב משניות לעולם הוי רץ אחר התלמוד עיין בק"ע דמגיה הוי רץ אחר המשנה ולא נראה כן ועיין בס"פ ב' דב"מ דאמר בימי רבי נשנית משנה זו דכיון דראה דרצין אחר הגמרא דריש לעולם יהי רץ אחר המשנה ועיין בהקדמת תוס' יו"ט מ"ש מתיקן אבי זקני הגאון מהר"ל מפראג זצ"ל ונראה לי דרבי יוסי ברבי בון בירושלמי פה ס"ל דהא דהוצרך רבי לדרוש דיהיו רצין אחר המשנה הי' קודם שנשקע רוב המשניות לעולם ולא ידעו עדיין ברוב העולם מהמשניות הוצרך להרגיל המשניות משא"כ אחר שנשקע רוב המשניות לעולם אזי יהיה רץ אחר התלמוד ומלת לעולם קאי אקדום ששקע המשניות בעולם והכל ידעום ולמדום כנ"ל:

דף מו אריב"ל וכו' החורשה מתחרך עיין בק"ע ולפענ"ד נראה לגרוס ההורשה מי שנותן רשות לכותבה וצל"ע הרי בסוף המשניות איתא אריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק שי עולמות והוי מילי דאגדה:

אבוי דהאי גברא כתבה עיין בק"ע ול"נ דהוא מלשון אוי ואבוי ירצה דאמר שהוא כתבה לזה א"ל כן אמרת פי' כך נאמר דכותב אגדה תקטע ידו כנ"ל ופי' הק"ע דחוק ואולי בכתובה בלע"ז הקפידה דוקא:

שאם יבואו לביתי שאני שורפן וכו' עיין מ"ש בספרי אניה דיונה פ' מ"ו ופ' ל"ז.

קמ"ז מזמורים וכו' עיין בק"ע דכ' דסי' ל"ג ול"ד ול"ב א' הוא ותמי' הרי בברכות דף ט' ע"ב אר"ש בן פ"ז ק"ג פרשיות אמר דוד ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים יעו"ש ואי ל"ב ול"ג ול"ד א' הוא ליכא כ"א ק"א יעו"ש היטב וע"כ דאם ב' פרשיות עוד ל"א היינו באותן דלאחר אותן הק"ג ודוק לכן נ"ל דבצאת ישראל ממצרים ולא לנו נחשב לסי' א' וכן אהבתי והללו את ה' כל גוים ודוק:

הלכה ב

בשאינו טפול לי פי' ומביאה מסמוך ואע"ג דיש לחוש אדהכי והכי נפלה דליקה דעכ"פ הוי שיהה כ"ש אפ"ה שרי ולזה אמר הירושלמי בזה ניחא הלשון המשנה מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפי' עם התפי' והו"ל למתני מצילין הספר עם תיקו ותפי' עם תיקו. אלא דקמ"ל דאפילו אינו בתוכו ואינו טפול ודוק. וע"ז אמר ר' חגי דנשמענה לה מן הדא דאע"ג דיש בזה שיהה קצת ויש לחוש לדליקה מ"מ חונה מלאך ה' סביב ליראיו כי ה' יחלוץ ויציל ועיין מ"ש בזה בספרי אניה דיונה דף ק"ג ע"א דוק שם:

וכן הוא אומר עדיין כפיתו בסרבלהון וכתיב בתרי' וריח נור לא עדת בהון וכן בספר תורה ותפי' כנ"ל:

בכל אתר את אומר אין המהלך כמניח וקשי' דלמא מתני' בן עזאי דס"ל מהלך כעומד דמי וי"ל דלא ניחא לאוקמי כבן עזאי. אלא קשי' מאי פריך תמן אתה אומר הזורק פטור דלמא מתניתין ר"ע דס"ל זורק חייב וי"ל מדתני אח"כ בן בתירה אומר אף למפולש ומדוע נקיט רבי בן בתירה והלא גם רבנן מתירין:

הלכה ג

ר' יוסי אומר לעולם מצילין ג' סעודות עיין רש"י הואיל ויומא בר הכי הוא וכו' וי"ל עוד סברא מטעם הואיל ומקלעי ליה אורחים חזו להו אלא דלא משמע כן מירושלמי לקמן דמקשה ביהכ"פ מא"ל על דעתיה דרבנן וכתב הק"ע אבל לר' יוסי אפילו ביהכ"פ שרי ב' סעודות הואיל ויומא בר הכי וקשה הא ביהכ"פ לא שייך הואיל ודוק:

מפני הסכנה עיין בש"ק ולא נהירא לפענ"ד דעכ"פ מנ"ל להרי"ף זה דטעמא דברייתא מיום הכפורים ליום הכפורים שרי הוא משום עגמת נפש על הירושלמי דלמא משום סכנה ומדוע נאמר דפלי אירושלמי ודוק:

ולרעבתן וכו' עיין בש"ק דתמה דאם לא יצילו לרעבתן כ"א כבינוני יסתכן ולק"מ כיון דמצילין לו ג' סעודות שאוכל לא יסתכן ועוד הרי מזונו לשבת יותר עיין בעירובין בפ' ח':

מתניתין דר"ש ועיין בש"ק דתמה מהא דאמר בריש פ' מתניתין דר"ש א"כ יהיה מותר אפילו לכבות ולק"מ דהרי הירושלמי מסיק דאתי' אפילו כרבנן דהתם משום בזיון משא"כ כאן אבל כיבוי דהוי איסור דאורייתא לדידהו אסור ודוק ובאמת הא דאמר הירושלמי לעיל מתני' דר"ש י"ל דהוא קושי' דכיון דאתי' כר"ש א"כ אפי' כיבוי לשתרי ומשני דאתי' כרבנן ודוק:

היא תרומה והיא מעשר שני פי' בתמיה וכי תרומה ומ"ש שוין שאני תרומה דחמורה כנ"ל:

מאי כדין פי' דקאי אדלעיל דאמר דמתני' ר"נ אבל לרבנן מותר להציל יותר לזה אמר כדין האיך הלכה לזה מסיק דשרי רק שישנה כנ"ל בפשט ופי' דק"ע דחוק:

הלכה ד

לכך שנינו נקרא פקח פי' דהבין מה שאמר הצילו לכם דהיינו שלכם יהיה והבינו שהפקיר וביראי שמים עסקינן כדאמר בבבלי וע"ש:

הלכה ה

קורבן של פשתן וחלוק של צמר אע"ג דזה ע"ג זה ש"מ דלית ביה משום ש"פ בא' ע"ג חבירו ועיין ביו"ד בש"ע ויש מזה ראיה:

הלכה ו

דף מ"ז דר"י היא עיין מ"ש לעיל ס"פ כירה:

מתניתין נכרי הבא לכבות עיין במרדכי דהביא דעת מהר"ם דיש אומרים דאסור לומר לנכרי הבא לכבות נר או מדורה אל תכבה וכתב דנראה דדייקו כן ממשנת דקתני אין אומרים לו כבה ואל תכבה אבל באמת הפירוש הוא דא"צ לומר לו אל תכבה כדמוכח מסוגיא פה ולא ביאר מאין למד זה מסוגיא ונראה דלמד כן מדאמר בגמרא כששמעו חכמים אמרו לא היה צריך לכך שהרי שנינו אין אומרים לו כשה ואל תכבה ומדוע לא אמרו דאסור לומר לו כן ומכ"ש דלא עביד יוסף בן סימאי הכי אלא ודאי דאין איסור:

ועוד ראי' מדקאמר הגמרא אלא מהא ליכא למשמע מינה ומדוע לא קאמר דמתניתין דקאמר אין אומרין לו כבה ואל תכבה הכוונה דהנהו תרווייהו אסור לומר אבל כל המכבה אינו מפסיד אי בעי יש לו רשות אלא דאין חיוב לומר ואין איסור שלא לומר ומתניתין רק מאיסורא איירי אלא ודאי דגם אל תכבה דאמרה מתני' אינו צריך לומר הכונה ודוק:

ועפ"ז יש ליישב הירושלמי דבעי לומר דהא דהורה ר' אמי לומר כל המכבה אינו מפסיד היינו מפני הסכנה ודחה אח"כ דאי משום סכנה ר"א הוי מכבה בעצמו אלא ע"כ דאפילו בלא סכנה התיר ר"א וצ"ע איך דייק כן דממשנה אין הכרע א"כ יש להורות לחומרא אמנם לפמ"ש ניחא די"ל דרב אמי היה סובר דאל תכבה דאמרה מתניתין הכונה דאסור לומר אל תכבה דומי' דכבה דהכונה אסור לומר כן ואם כן לפ"ז יש לומר הא כל המכבה אינו מפסיד רשאי לומר ושפיר הורה ודוק:

והשתא לפי זה כיון דרב אמי עביד כן עובדא יש לחוש לדבריו וא"כ אסור לומר לנכרי אל תכבה בבא לכבות הנר והטעם דאסור לומר לו משום דיש לחוש לדליקה ויהיה הפסד אח"כ ודוק:

הלכה ז

א"ל בגדיך מזלי פי' וכי בגידה שלך היא מה שאני עושה א"ל אין דגם לי יש עונש אם אניח לך כנ"ל ואולי האי נפתיי' משרתו היה:

הלכה ח

תפתר באילן רכיכה שלא יבוא לידי מרוח ויש לעיין הא אין מרוח באוכל עיין בש"ע סי' שכ"א ס"ג י"א ומ"ש הש"ק דאינו ראי' ברכיך א"כ מה יהנה אח"כ שימרחו וברשב"א גריס באילן רברבי' עיין בו:

גליל גליל שנאת התורה מוסר גדול הא זה לדורינו ר"ל וי"ל דב' קללות הללו עקרבי' הנושכי' והפסד אבדת היין הוא בא ע"י ביטול ושנאת התורה ולזה כאשר רבו אצל ריב"ז השאלות הללו הבין שחטאו בשנאת התורה ולזה אמר סופך שתעשה במסיקין:

הלכה ט

ע"ב אמרו לו מה אנו לירד וכו' י"ל דאין זה לשון משנתינו אלא קתני סתם וירדו אחריו ר"ג וזקנים אלא דבמשנה עירובין כן הוא הגירסא פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה אמרו לו מה אנו לירד אבל במשנה פה ליתא כן וצ"ל דהוא לשון ברייתא דתני' שם כן ונ"ל דהוא תי' על קושי' הקדום דמקשה למה הפך שמואל אפוי ועיין בק"ע דמפרש דאכסני' הוי כביתו לזה משני מדתנן בברייתא דא"ל מה אנו לירד והשיב להם כיון דלא עשה בשבילנו מותרין וקשה דהו"ל לומר דאפי' עשה גם בשבילנו מותרין דאכסניא הוי כביתו אלא ש"מ דאכסניא שאני כנ"ל ודוק:

תוכן העניינים

מתא דירושלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה