מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים
מסכת שבת · פרק כירה
וה' יזכני להגדיל תורה ולהאדירה דף יב כירה עיין ברע"ב מקום שפיתת ב' קדרות והוא בגמרא ועיין בתוס' י"ט דתמה דהו"ל לומר שהוא של חרס נראה לפענ"ד משום דלא נפקא מניה מידי כאן בנדון דידן לא הוצרך לפרש דודאי אפילו אם הוא רק חפירה בארץ נמי הדין כן א"נ משום דהתוס' מקשה דהו"ל לאסור קדירה על כירה משום אוהל אמנם אם נאמר דכירה דהכא הוא רק חפירה לק"מ כיון דליכא דפנות ומש"ה לא פי' דאיירי בעשוי בחרס:
בקש והרמב"ם בפי' כתב דקש היינו תבן ותמיה לי דקש לאו היינו תבן ועיין בתוס' ואפשר דסבירא ליה לרמב"ם מדקאמר הגמרא ב"מ דף ק"ג דא"ל ניחא "לי דתיתבן ארעא ע"כ משום דבלשון חכמים קש ותבן אחת ומכל מקום צריך עיון אי נמי אפשר לומר דקשיא לרמב"ם דיוק דמתניי אהדדי דקתני בקש ובגבבא נותנים עליה תבשיל הא בתבן לא יתן עד שיגרוף והדר קתני בגפת ובעצים עד שיגרוף משמע' הא תבן א"צ ע"כ פי' דקש ותבן א' הוא ומתניתין לא מבעי קאמר לא מבעי תבן דודאי א"צ לגרוף כיון דאינו מלהט גחלים אבל קש שקורין אשטובלי ה"א כיון דהשורש בארץ עב קצת ה"א דצריך לגרוף קמ"ל:
עד מקום שהוא עושה חריץ עיין בש"ק מה דתמה ולפענ"ד אין הפירוש כן רק ה"פ בהיות דכירה הוא מקום שפיתת ב' קדירות ויש הפסק בנתיים אמנם אין ההפסק מגיע עד לשולי הכירה כי שם האש רק ההפסק הוא עד שליש הכירה וזה הוא עד מקום שהוא עושה חריץ כנ"ל ודוק ופי' דק"ע אין נראה:
אלא דגם זה אינו ניחא דלשון חריץ אינו משמע הפסק דבר מה רק גומא ארוכה המפסקת כדאיתא בעירובין חריץ המפסיק בין ב' חצרות יעו"ש ואפשר לומר דקורא חלק הכירה שלמטה מן ההפסק חריץ כיון דתו ליכא הפסק:
י"ט שחל להיות ע"ש מלבה וכו' עיין בק"ע משום אשוה גומות ועיין בבלי ביצה דף כ"ח ע"ב תוס' ד"ה גריפת תנור והתוס' הקשו על הר"י שם דאם כן לא הוי דומי' דאחריני דחשיב שם דהוי טעמא משום תיקון כלי לפיכך מוקי ליה בתנור חדש דאז ליכא משום גומות כיון דהוי חדש רק משום מכה בפטיש איכא כמה שכתבו שם דהוי תיקון כלי יע"ש היטב ותמה אני על הגאון מוה' יונתן זצ"ל דכ' בספרו לה' י"ט דטעמא דלא חילק הרמב"ם בפ"ג מה' יו"ט בין נפל הטיח ביו"ט או בעיו"ט משום דאיירי בתנור ישן ובזו ליכא משום מלאכה רק טורח בעלמא וצ"ע הא עכ"פ איכא משום אשוו' גומות וצ"ע:
וכן הוא משמעות הירושלמי פה דר' משיין די"ט שחל להיות ע"ש מלבה עלי' נעורת משמע אפילו בתנור ישן וע"כ משום אשוי גומות ועיין ביצה דף ל"ב ע"ב בסוגי' דאין גורפין תנור וכירים:
ע"ב במזיד עיין בש"ק ולפענ"ד לק"מ דע"כ לקודש דאסור בהנאה אקשה רחמנא מדאיצטריך לכם כדאמר בגמרא דכתובות דף ל"ד אי מה קודש אסור בהנאה וכו' ופשוט ועיין בש"י:
בציבורא הוי מורי כר"י הסנדלר יש לעיין דבחולין דף ט"ו קאמר דהוי מורי כר"י ויש לישב ודוק. ועיין באו ח סי' שי"ח והמ"א שם תמה ארמ"א שהביא ביו"ד דעת רבינו ירוחם דלא מקרי דבר שיש לו מתירין אלא אם כן הותר למי שנאסר וכו' דומיא דתרומה דאמרינן בהערל דף פ"ב הא דר"א בדותא היא עי"ש והרי בפ' ב' דבכורים משנה ב' איתא בהדיא דבכורים אינם בטלים מטעם דשיל"מ עיין שם בפירוש הרמב"ם וראיתי בפרי מגדים שם דתמה דאינו יודע חלוק בין האי דפ' הערל ומ"ש בכורים ולפענ"ד לק"מ דשאני בכורים דהוי שפיר דבר שיש לו מתירין דהרי אפילו לכהן נאסר קודם שהביאו לעזרה והניחו לפני ה' כמ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' בכורים הלכה ג' דאם אכלן קודם שהניחם בעזרה לוקה יע"ש ואם כן שפיר מדייק המ"א דמבשל בשבת כיון דלאחרים מותר למוצאי שבת אם כן שפיר הוי דבר שיש לו מתירין דומי' דבכורים כנ"ל ודוק דהרי גם בכורים שנתערבו בחולין דגם לכהנים אסורים עד שיביאן עכ"פ לעזרה עם תערובתן ואמרינן במשנה דמקרי דשיל"מ אע"ג דלישראל לעולם אסור מ"מ הואיל ולכהנים יש היתר וה"ה למבשל בשבת ולא דמי להאי דהערל דשם לכהנים לא נאסר לעולם משא"כ בכורים שנתערבו ופשוט ודוק:
ותמהני על הפרי מגדים שרצה לומר דמה דבכורים הוי דבר שיש לו מתירין לכהן שצריך לאכלו בירושלים ובטהרה והרי לזה לא נאסר וצ"ע אבל מ"ש ניחא:
ובנותי בספרים וראיתי חד קדוש מדבר הגאון בהפרו חוות דעת דמתרץ קושית המ"א דעכ"פ מקרי בכורים גם כן דבר שיש לו מתירין אצל ישראל דיש ב' אסורין א' איסור זרות וב' איסור חוץ דחומת ירושלים דמ"ע דוהבאת שמה לא לכהנים בלבד נאמרה ואיסור כולל הוא שכולל אף לכהנים ואף אם לא היה כולל יש ב' איסורים כדמוכח ביבמות דף ל"ג דאמר התם לקברו בין רשעים גמורים ומש"ה לא נתבטל בכורים אף לזרים לענין אכילת חוץ לירושלים דניהו דאיסור זרות נתבטל מחמת שאין לו מתירין איסור חוץ לירושלים לא נתבטל דזה יש לו מתירין דאטו נבלה שיש עליה איסור מוקצה שנתערב יהיה מותר לאכול גם בי"ט ודאי לא כיון דאיסור מוקצה יש לו מתירין לא נתבטל משא"כ כאן כיון דלדידי' אין לו מתירין כלל וכלל עכ"ל והנה לפי דבריו צ"ל דהא דתנן במתניתין שם דבכורים אינם בטלים דוקא קודם שהביאם לעזרה לכהן אבל אם כבר הביאם לכהן ואחר כך נתערבו אזי שפיר בטלים כיון דתו לא הוי דבר שיש לו מתירין וזה לא הוי במשמעות המשנה דבמשנה קתני סתם דבכורים אינם בטלים אמנם שוב עיינתי דגם לפי מה שפרשתי פשט המ"א גם כן צריך לומר דאיירי המשנה דוקא בבכורים קודם שהביאם לכהן לעזרה דפרשתי דטעמא דדבר שיל"מ היא משום דלגם כהן יש לו מתירין דקודם הבאה אסורים אפילו לכהן כנ"ל ודוק:
אלא דאפ"ה אין דברי הגאון הנ"ל נכונים א' דהרי הר"מ בפירוש המשניות לא קאמר כ"א הואיל והכהן יכול לאכלו ע"ש שנית דאם כן תקשה הכל קשה אמאי אוסר בכ"ש כיון דיכול להביא התערובת עכ"פ לכהן לעזרה לקרות ואחר כך מותר אפילו לישראל דהרי איסור בכורים קבול קטן ופשוט:
ודע דצ"ע לכאורה לשיטת רבותיו של רש"י ז"ל משום דלכאורה קשה לפי מה דאמר הגמרא מ"ד אנטיכי אבל בי דודי לא אם כן לפ"ז תקשה אמאי נקיט במתני' מוליאר שותין ממנו הו"ל לנקוט רבותא טפי דאפילו בי דודי שותין ממנו אבל לשיטת רש"י ז"ל לק"מ דתנא דמתני' נקיט מוליאר משום דהוי דומיא דאנטיכי דתרווייהו הוי מחיצה ביניהם בין הגחלים למים משא"כ בי דודי הוי ב' שולי' למטה ואינו דומה לאנטיכי משא"כ לשיטת רבותיו דס"ל דבי דודי היינו דמחיצה ביניהם א"כ תקשה שפיר למ"ד אנטיכי בי כירי אבל בי דודי לא א"כ הו"ל למתני בי דודי שותין ממנו כיון דהוי אפילו דומי' לאנטיכי דבתרווייהו ביניהם מחיצה וצ"ע וע"כ צ"ל דס"ל דמתני' נקיט לרבותא מוליאר דאע"ג דשוליים משמרים החום ונחושתה מחממת' אפ"ה שותין ממנו והוי רבותא טפי וע"כ דמסתבר טפי להתיר בי דודי ממוליאר מש"ה הוצרך התנא לנקוט מוליאר ומ"ד אנטיכי בי דודי ס"ל בי דודי גרע טפי מאנטיכי משום דהוי מחובר בגופו אם כן לפ"ז מהפך להפך אבל לשיטת רש"י אין אנו צריכין לומר דפליגי מהיפך להיפך ודוק:
ויש ליישב קושית רש"י ארבותיו הא דקאמר הגמרא תני מים מבפנים משום דלכאורה יש לדקדק בלשון הגמרא דקאמר ה"ד מוליאר הגרוף הו"ל לומר בקיצר מאי מוליאר לכן נ' דכך מקשה הגמרא דודאי ידע הגמרא ענין המוליאר רק הכי פריך היכי דמי' מוליאר הגרוף דמשמע דבעי דוקא גרוף לזה מקשה אמאי הא לשהות מותר אפילו בקטום לזה מפרש משום דהוי מים וגחלים מבחוץ ונוגעין בו הרי זה כהטמנה ממש וכמ"ש הרשב"א ז"ל:
ועוד יש לומר דהא דתני מים מבפנים היינו משום דס"ל דאנטיכי היינו בי כירי ואם כן א"ל דמוליאר היינו בי דודי אבל למ"ד אנטיכי היינו בי דודי אם כן ע"כ מוליאר היינו ב' שוליים ואם כן רבותיו של רש"י ס"ל לחומרא דאפילו בי דודי נמי אין שותין א"כ שפיר פרשו דמוליאר היינו ב' שולים.
ודע דתמהני על דברי רש"י ז"ל דכ' וז"ל ועוד דנחשתא דקתני באנטיכי לשון שולים הם. והם אומרים לשון נחשת ושאני נחושת מחרס וצ"ע למ"ד בי דודי הלא כ"ש בי כירי וצ"ע כעת ועיי' בב"י או"ח סי' תק"ז גבי אנטיכי מ"ש בשם הכלבו:
ע"ב הוא מתירא שמא נתעכל דבוקו והוא מוסיף מים וס"ל דאסור משום מצרף ועיין בסוגיא דמיחם לקמן:
ודע דהתוס' כתבו דמשמע בירושלמי כפרושי' צ"ע האיך:
הלכה ד
לא תני ר' יוחנן על סיפא עיין בק"ע ופרושו דחוק ולפענ"ד נראה דהכי מקשה ניהו דר' יוחנן לא תני' במתני' אבל נותן הוא לתוכו רק הי' שונה אבל נותן הוא לתוך הכוס עכ"פ מרישא שמעינן דתוכה להפשיר מותר מדקתני בשביל שיחמו אסור משמע דלהפשיר שרי אפילו תוכו:
ור"ש בן מנסיא מתיר אתי' דרב כר"ש ב"מ עיי' בק"ע וצל"ע טובא דזה היפך סוגיא דבבלי דתניא ור"ש בן מנסיא אוסר והי' נראה לפענ"ד לומר דלירושלמי תרווייהו גרסות שנו משום דהתוס' כתבו דהאי אמבטי איירי בכלי שני ולא הוי כהאי אמבטי דלעיל דקאמר בקשתי להניח פח באמבטי יעיי"ש אבל בדעת הירושלמי נראה דס"ל דב"ה דאמר בד"א בכוס אבל באמבטי איירי בכל אמבטי בין אמבטי דכלי ראשון ובין אמבטי דכלי שני דבכולן ס"ל ב"ה דחמין לתוך צונן ולא צונן לתוך חמין ור"ש ב"מ פליג בתרווייהו דבאמבטי דכלי ראשון אוסר אפילו בחמין לתוך צונן ובאמבטי דכלי שני מתיר אפילו בצונן לתוך חמין ואם כן ניחא שפיר. אלא דבסוגיא דבבלי ע"כ א"א לומר כן דא"כ לא הוי פריך ולמאי דס"ד מעיקרא דספל הרי הוא כאמבטי ואמר ר"נ הלכה כר"ש ב"מ אלא רחיצה בשבת ליכא ואי כמ"ש והא משכחת ליה אפי' באמבטי דכלי שני אע"כ דלסוגיא דבבלי ליכא לגרסא דר"ש ב"מ מתיר כלל וא"כ אוסר אפי' באמבטי דכ"ש ושפיר פלפול הסוגיא אבל לשיטת הירושלמי י"ל דב' גרסות נכונים דבאמבטי דכ"ר אוסר ר"ש לגמרי ובאמבטי דכ"ש מתיר לגמרי ונפל באמת כל הפלפול דסוגיא דבבלי ודוק:
ודע דתמיה לי לכאורה מאי פריך הגמרא אלא רחיצה בחמין בשבת ליכא דלמא הא דאוסר ר"ש ב"מ אפי' בחמין לתוך צונן איירי בעירוי דלא נפסק הקלוח אבל בנפסק הקלוח מתיר בחמין לתוך צונן ואם כן משכחת רחיצה בחמין בחמין ל"צ ע"י פסיקת הקלוח. וצ"ל דגמרא מקשה מדקתני סתמא ור"ש ב"מ אוסר משמע דאוסר בכל ענין אפי' בנפסק הקלוח ושפיר פריך ועיין בתוס' שם דף מ"ב ע"ב בד"ה אבל והשתא לפ"ז יש ליישב קושית התוס' בד"ה מי סברת דתמו למאי דס"ד דספל הוי כאמבטי ור"ש ארישא קאי מאי ארי' ספל אפילו כוס הוי גם כן כאמבטי אבל לפי הנ"ל ניחא די"ל לר"ש אוסר בכוס צונן לתוך חמין אבל בחמין לתוך צונן מתיר לגמרי כב"ה אפילו בלא נפסק הקלוח אלא דכל זה הוא דוקא בכוס אבל באמבטי אינו מתיר כ"א בנפסק הקלוח אבל בלא נפסק הקלוח אוסר אפילו חמין לתוך צונן משום כן אמר דוקא דספל הוא כאמבטי ואינו מותר בחמין ל"צ אלא בנפסק הקלוח אבל בכוס אפילו בלא נפסק הקלוח מותר בחמין לתוך צונן ודוק הטיב:
אתי' דרב כר"ש בן מנסיא ויש לעיי' לפמ"ש הא ר"ש ב"מ אינו מתיר כ"א בכלי שני ולא בכלי ראשון דאדרבה בכלי ראשון אוסר אפי' חמין לתוך צונן איך רב כר"ש ב"מ ע"כ נראה בעיני לומר דצ"ל דהא דאיתא דר"ש ב"מ אוסר היינו בנותן כדי שיחמו הרבה משא"כ הא דמתיר איירי בנותן רק כדי להפשירן וא"כ שפיר קאמר דאתי' רב כוותי' ודוק:
אמר ר' יונה כאן וכאן אין היד שולטתו עיי' בש"ק ועיי' בספר שו"ת בית יעקב סי' כ' דתמה על הש"ך ביו"ד סי' ק"ה והעלה דדברי הרש"ל עיקר דעשו הרחקה לכלי ראשון אפי' באין היד סולדת בו ופירש כאן וכאן אין היד שולטות היינו אין היד סולדת בו ועשו הרחקה לכלי ראשון וצ"ע אם כן איך קאמר ר"מ אח"כ הדין פינכא דאורזא מסייעא לאבא מאי סייעא הוא ואי דס"ל דבכלי שני ביד סולדת בו אסור א"כ לר' יוסי נמי נוכל לומר כן ודוק:
ההין פינכא דאורזא עיי' בש"ק ועיין בפלתי דתמה גם כן ארש"ל דאם כן איך מייתי התוס' בסוגיא דאילפס וקדירה ראי' דעירוי מבשל מהא דתנן בזבחים דא' שעירה לתוכה רותח טעון מריקה ושטיפה דלמא שאני התם דעירה גם כן דבר גוש משא"כ בעירה דבר צלול דלמא באמת אינו מבשל יעיי"ש. ולפענ"ד לק"מ דאי משום דבר גוש הוא דטעון כנו"ש אם כן אמאי נקיט במתני' עירה הו"ל לנקוט א' שבישל בו וא' שנתן לתוכה חתיכה רותח ואמאי נקיט עירה אלא ודאי דאפילו בצלול לחוד נמי טעון מריקה ושטיפה ודוק. אלא דאי קשיא הא קשיא הא האי דעירה לתוכה רותח יליף שם בגמרא מדכתיב וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר ולא כתיב אם בכלי חרס בשלה אלא לאשמעינן דאפי' בו נמי ישבר ואהא שפיר קשה דלמא האי בו אתי' לדבר גוש דהיכא דנתן לתוכה דבר גוש נמי ישבר. ונראה לפענ"ד דהרי ע"כ אשר תבושל היינו אפילו בישל מרק קדשים לחוד נמי ישבר אם כן ע"כ גם בו קאי גם כן אמרק לחודה שעירה ודוק ושפיר דייק:
ועוד תמה שם בפלתי דא"כ מאי מקשה התוס' דף מ"ב ע"ב ד"ה אבל סתירת רישא וסיפא דרישא קתני לא יתן לתוכה תבלין משמע הא עירה שרי ובסיפא קתני אבל נותן לתוך התמחוי משמע הא עירה אסור וקשה דלמא מתני' מילתא דפסיקא נקיט וברישא לא יתן לתוכה הא עירה שרי היכא דליכא בו דבר גוש אבל בסיפא קתני אבל נותן לתוך התמחוי דמשמע הא עירה אסור איירי היכא דאיכא בתוכה דבר גוש. ולפענ"ד צ"ע הא ע"כ הא דנותן לתוך התמחוי איירי דליכא דבר גוש בתמחוי דא"כ אפילו בכלי שני מבשל דדבר גוש הלא הוי ככלי ראשון וא"כ ע"כ איירי בתמחוי דליכא דבר גוש ואם כן בכה"ג שפיר הו"ל למינקט אפי' מערה על התבשיל ודוק היטב:
אבל באמת הגאון מו"ה אליהו ווילנא בספרו על יו"ד תמה בלא"ה תמיה גדולה אדברי מהרש"ל והש"ך הלז ממשנה ז' פ"ק דמעשרות דתנן ונותן לחמיטה ולתמחוי ופירש הר"ש עוגה דקה בעודה חמה כשיוצאה מן התנור מחליקין פניה בשמן ואינו מבשל הרי מבואר בהדיא דאע"ג דהוי דבר גוש אינו מבשל וע"כ דהואיל וכבר הוא בכלי שני אינו מבשל ולפענ"ד י"ל דשאני חמיטה דאין היד סולדת בו וכשמציאין אותו התנור אין היד סולדת בו שוב עיינתי בספרים וראיתי דכבר עמד על זה הקושיא גם כן הגאון בספר שערי דעה והוכיח דדעת איסור והיתר שהביא הש"ך ס"ל דדבר גוש באמת אינו מבשל רק בולע וא"כ נסתר באמת קושיא הנ"ל מחמיטה דאינו מבשל רט בולע וזה אינו אסור דהוי רק אכילת עראי. ואם כן נפל גם כן קושית הפלתי הנ"ל דאם כן מאי מקשה התוס' מסתירת הדיוקים דאילפס וקדירה ולפי הנ"ל דהרי אפילו בדבר גוש יהיה לפ"ז מותר לערות בשבת על התבשיל כיון דבשבת רק בישול אסור ודוק:
ודע דהתורת אשם רוצה לחלק דאף אי דבר גוש חשוב ככלי ראשון מ"מ היכא דעירה אותו עם רוטב גרע והרוטב מקררו והשתא לפ"ז נפל קושית הפלתי מהאי דעירה לתוכה רותח דהוכיח תוס' שפיר ועירה מבשל וליכא למימר משום דהו"ל גוש זה ליתא כיון דעירה עם רוטב ויש עוד לעיי':
הלכה ה
והתני' אף בכלי נחשת כן עיין בר"נ דכ' דר' יוסי' לא חש להשיב אבל לא הודה לו וצ"ע הלא הקושיא הוי קושי' חזקה באמת לשון הירושלמי משמע כן דלא הודה לו מדאמר אח"כ מחלוקת ר' יונה ור"י וכמ"ש בש"ק אבל עכ"פ צ"ע הלא הקושיא הוי חזקה ונראה לפענ"ד עפמ"ש לעיל ע"ש הפלתי דמקשה דלמא האי דעירה לתוכה רותח איירי בדבר גוש א"כ י"ל דזה גופא הי' קשיא ג"כ לר' יוסי דלמא האי דעירה לתוכה רותח איירי אם דבר גוש אבל בעירה של צלול לחוד לא מבשל וי"ל דזה הוא גופא קושית הירושלמי מהו לערות מן הקלוח והכוונה בעירה דהוי רק קלוח רוטב ולא דבר גוש ומתרץ דזה הוי פלוגתא דר"י ור"י וכנ"ל ודו"ק:
דף טו וכאן איזה תבשיל ברור כל שהאור מהלך תחתיו אבל באין האור מהלך תחתיו דהיינו בכלי ראשון או בעירה י"ל דתליא בפלוגתא דר' יהודא ורבנן בירושלמי דמסכת יומא פ' אמר להם הממונה סוף הלכה ה' דר' יהודה סובר שאין תולדות אש כאש ורבנן ס"ל דתולדת אש כאש יעיי"ש וא"כ לפ"ז מתורץ קושית הר"נ דדייק מהא דירושלמי דס"ל דאפילו בכלי ראשון אינו חייב ולפמ"ש י"ל דכוונתו דתליא בפלוגתא כנ"ל ואם כן קיי"ל כרבנן דהתם דתולדות האש כאש ודוק ועיין היטב בש"ק:
ומיושב עפ"ז קושית הש"ק מהא דתנן חוץ מקוליס שהדחתן זו היא גמר מלאכתן ולפמ"ש ניחא דא"ל דאתי' כרבנן דס"ל תולדת אש כאש:
מתני' האילפס והקדרה עיין תוס' ד"ה אבל נותנין ועיין תוס' זבחים דף צ"ה ע"ב בד"ה עירה לתוכה רותח דדייק ר"ש דעירוי ככלי שני והתוס' הקש' דמסיפא מבואר להיפך ואפשר ליישב דבבבלי בעי ר"י ארישא ולקולא או אסיפא ולחומרא ויש לעיין אי אסיפא קאי ר"י ולחומרא הו"ל לר"י לקצר ולומר חוץ מיש בו חומץ וציר אבל הלשון לכל הוא נותן משמע דארישא קאי ולהקל אתא ע"כ נראה לפענ"ד דיש לתרץ הדיוקים דרישא וסיפא דהא דקתני ברישא לא יתן דמשמע הא עירוי שרי איירי באין בקדרה חומץ וציר ובכה"ג אינו מבשל ע"י עירוי עכ"פ והא דקתני בסיפא אבל נותן לתוך הקערה איירי ביש בה חומץ וציר ובכה"ג עירוי אפילו אסור דמבשל ומיושבים הדיוקים ולפי"ז פליג ר"י אתרתי דהא דמשמע ברישא דעירוי שרי לזה אמר לכל הוא נותן דוקא אבל לא עירוי אפילו בלא חומץ וציר חוץ מיש בו חומץ וציר דאז אפי' נתינה לתוכה אסור והשתא לפ"ז מיושבים דברי הרשב"ם דעירוי ככלי שני רק דסיפא דמשמע דעירוי אסור איירי ביש בו חומץ וציר:
גם יש מקום לומר לדעת הרשב"ם ע"פ מ"ש התוס' בזבחים הנ"ל בס"ה וז"ל ולא דמי לתבלין דשרי בפ' כירה ליתן לתוך הקערה או לתוך התמחוי דעשוין למתק את הקדרה ולא מחזי כמבשל והשתא לפ"ז לא מבעי קאמר מתני' דלא מבעי לערות דודאי שרי כיון דאין מבשל אבל ליתן לתוך הקערה ה"א דמחזי כמבשל קמ"ל דאפ"ה שרי ודוק:
והתוס' שכתבו דר"ת מדייק דעירוי ככלי ראשון מדחשיב כמבושל בעירה לתוכה רותח בקדשים יש לעיין איך דייק דלמא משום בלוע אסרה נראה דדייק מלשון הברייתא בזבחים דקאמר עירה לתוכה רותח מניין ומאי בעי במלת רותח ולא קאמר סתם עירה לתוכה מנין ע"כ נראה כיון דלא יליף רק מיתור דבו אם כן אין לנו לרבות רק הדומה לבישול ממש דמוקמינן קרא לדומה ממש ולפיכך קאמר הברייתא עירה לתוכה רותח דוקא בלא נפסק הקילוח וא"כ ע"כ מבואר דעירוי מבשל דוקא דאי הטעם משום בלוע א"כ מה לי נפסק הקילוח או לא נפסק כיון דעכ"פ בלע אלא ודאי דעירוי בלא נפסק הקלוח מבשל גם כן ומיושב בזה היטב הא דציין התוס' בזבחים כל הברייתא עירה לתוכת רותח מנין ת"ל אשר תבושל בו ישבר מכאן מדקדק ר"ת דעירוי ככלי ראשון מדקאמר הלשון רותח ודוק:
ודע דלשון רש"י בזבחים צ"ע דכתב מדסמך בו אצל ישבר ואח"כ כתב דהו"ל לכתב אם בכלי חרס בושלה והמה לכאור' ענינים שונים ונראה דהענין יתפרש משום דלכאורה יש להקשות דלמא אתי בו להורות דצריך דוקא בישול ובלוע דאי לא הוי כתיב בו ה"א אבישול לחודא קפיד לפיכך כתיב אשר תבושל דהיינו בישול וגם בו דהיינו בלוע גם כן ולאפוקי צלאו באויר תנור אמנם נראה דאי קפדה התורה דוקא אבישול ובלוע וא"כ בישול בלא בלוע ובלוע בלא בישול לא אסרה אם כן הו"ל לכתוב וכלי חרס אשר בו תבושל דמשמע שהוא מבושל בתוך דופני הקדרה ומדסמך בו אצל ישבר משמע דאתי לאורוי אעירה לתוכה רותח ומתוקנים דברי רש"י:
והשתא לפ"ז יש ליישב הבל"ז בבבלי בזבחים דף צ"ה הנ"ל הא דסידר הגמרא בעי דרב"ח צלאו באויר תנור דוקא אחר דהביא הברייתא עירה לרבות אמנם לפי הנ"ל יומתק דבל"ז לא היה יכול רב"ח למבעי דא"ל דבו אתי' לרבות דצריך להיות דוקא בישול ובלוע אבל השתא דברייתא אמרה דבו ארי' לרבות עירוי שפיר איכא למבעי אי קפדה התורה גם כן אבישול בלא בבוע ודוק:
אמנם כן באמת יש לעורר מה עלתה על דעת רמי בר חמא לומר דהתורה אסרה בישול בלא בלוע גם לעיין יש איך פשיט ליה רבא ממתני' דא' שבישל בו לבישול בלא בלוע וכי לא ידע דאיכא לתרץ בלוע בלא בישול לא קא מיבעי ונראה דהנה ביו"ד סי' צ"ב ס"ג ה' בש"ך ס"ק ח"י הביא הש"ך דעת הסמ"ק דכתב דבגמרא דזבחים פ' דם חטאת מספקא לן אי בישול מפעפע בכל הכלי ובאמת צ"ע הלא איפשטא בעי דרב"ח דבישול במקצת כלי צריך מריקה ושטיפה בכל הכלי בקדשים ובתרומה אינו צריך הגעלה כ"ח מקום בישול בלבד וא"כ הרי איפשט דאינו מפעפע בכל הכלי ע"כ נראה לפענ"ד דהסמ"ק הי' סובר דבעי דרמי בר חמא הי' מדחזינן דהתורה אמרה דאפילו בישל במקצת הכלי טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי והא מספקא לי' אי טעמא דתורה הוא משום דמפעפע בכל הכלי ואם כן בישול בלא בלוע לא אסרה או אמרינן דאינו מפעפע בכל הכלי רק הא דאסרה תורה אפילו בישול במקצת הכלי דטעון מריקה ושטיפה בכל הכלי הוא משום דבישול בלא בלוע נמי אסרה תורה לזה השיב רבא ממתני' דתניא אפילו עירה לתוכה רותח ואפילו אי נימא דעירוי מבשל גם כן מכל מקום בודאי אינו מפעפע ולבשל אפילו למעלה ואם כן אמאי קתני סתם דטעון מריקה ושטיפה הא אינו דבישול כיון דמפעפע ומבשל אפילו למעלה שפיר בעי מריקה ושטיפה בכל הכלי אבל עירה דאינו מפעפע ומבשל למעלה אינו צריך מריקה ושטיפה אלא במקום הבישול אלא ודאי דאפילו בישול בלא בלוע אסרה תורה לזה השיב רב"ח ואמר בלוע בלא בישול לא קא מיבעי לי' ואם כן לפי"ז א"ל דטעמא דתורה הוא משום דמפעפע ועירה דאף על גב דאינו מבשל למעלה אבל עכ"פ מפעפע ודו"ק:
והשתא לפי"ז שפיר קאמר הסמ"ק דבפ' דם חטאת מספקא לגמרא אי מפעפע בכל הכלי ולכאורה צ"ע הא לא מספקא ליה אלא בבישל במקצת כלי אבל בערוי ומכ"ש בנטוף רק טיפה על הדופן לא אסתפקא ליה אמנם לפמ"ש דשפיר מסתפק אפילו היכא דעירה אי מפעפע אחר כך אפילו למעלה ואחר שעירה לתוכה הרי הוא גרוע אפילו מנטוף טיפה ודוק:
והשתא לפי"ז יש ליישב גם כן לשיטת ר"ת הא דקרי ליה בלוע בלא בישל כיון דהא דקאמר בלוע בלא בישל לא קאי כ"א אהא דמפעפע למעלה אחר שעירה לתוכה כנ"ל:
שוב עיינתי בפלתי וראיתי שעמד על עיון הנ"ל וראיתי שרצה לתרץ שיטת הרמב"ם דפוסק דהך בעי דבישול בלא בלוע הוא דוקא בכ"ח משום דאל"כ אמאי לא פשיט הגמרא מדאיצטרך קרא לבישל במקצת כלי דטעון מרוש"ט בכל הכלי ולפענ"ד צ"ע דגמרא דיליף מדכתיב ואם בכלי נחשת בשלה אפילו במקצת כלי לא מכח יתור יליף רק דאמרינן כלי נחשת דומיא דכלי חרס דכמו בכלי חרס בבישול במקצת צריך שבירה בכל הכלי ה"ה בכלי נחשת לענין מריקה ושטיפה ועתה לפ"ז יש אדרבה קושי' מזה הגמרא ארמב"ם כיון דחזינן דגמרא יליף דמסברה מקשינן כלי נחושת לכלי חרס אם כן ה"ה דיש לדמותם גם כן לבישול בלא בלוע ודוק:
ודע דבאמת יש לעיין טובא בסוגיא דהתם דמקשה וטעמא מאי ומאי קושי' לשני דטעמא דבישול מפעפע ומשו"ה אמרינן דצריך מריקה ושטיפה בכל הכלי וכדאמר ליה מתחלה מי דמי דם אינו מפעפע בישול מפעפע וביותר יש להקשות לפי מה דיש גורסין במשנה לקמן מריקה ושטיפה בצונן וזה כרבי ואם כן מאי מקשה ליה מי דמי בישול מפעפע לימא ליה אנא כרבי ס"ל כסתם משנה ואם כן מרירה בצונן והיתה הגעלה מתחלה כדאיתא לקמן בסוגיא דף צ"ז ומש"ה שפיר י"ל כמו דבהזאה דאין טעון כבוס כ"א מקום הדם ה"ה כאן ולא שייך בישול מפעפע כיון שהיתה הגעלה מתחלה. גם מה הקשה עלה מברייתא דקתני חומר במרו"שט וכו' לימא דברייתא אתי' כרבנן דס"ל דמריקה בחמין ומשו"ה ס"ל דטעון מריקה ושטיפה בכל הכלי אבל איהו כרב ס"ל:
ע"כ נראה לפענ"ד משום דלכאו' קשה דלחשוב הבריית' עוד מה דחומר מריקה ושטיפה מכבוס דמריקה בחמין דוקא וכבוס אפילו בצונן אמנם לתרץ זאת צריך לומר דברייתא אתי כרבי דס"ל מריקה אפי' בצונן והשתא לפ"ז שפיר מקשה כיון דע"כ הברייתא דס"ל מריקה אפילו בצונן ואפ"ה קתני דבישול במקצת טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי והשתא לפ"ז מיושבים כל הקושית דמתחלה מקשה ליה דם מפעפע אלא כדי שלא יתרץ אנא כרבי ס"ל לזה מייתי ליה מברייתא דע"כ אתי' כרבי ואפ"ה ס"ל דמריקה צריך להיות בכל הכלי אפילו בבישול רק במקצת הכלי והשתא לפי"ז שפיר בעי הגמרא וטעמא מאי דליכא לתרץ משום דמפעפע זה ליתא דאתי' כרבי ודוק:
וראיתי שוב בספר צאן קדשים שהקשה קושיא זו דה"ל לתרץ דטעמא משום דמפעפע ודחק א"ע דעכ"פ אשטיפה דהוא בצונן ותירוצו דחוק מאוד דזה אינו קושיא דשטיפה הוי דומיא דמריקה דכתיבי בהדדי אמנם לפי תירוצי ניחא ומרוח ודוק:
אמנם שוב נפלה בדעתי דיש לתרץ קושיתי הראשונה משום דלכאורה קשה לפי מה דמסיק הגמרא בזבחים ר"פ דם חטאת דאין כבוס בדם עוף א"כ אכתי הו"ל לחשוב ג"כ דחומר במריקה ושטיפה מכבוס דדם עוף אינו טעון כבוס ומריקה ושטיפה הוא גם כן בחטאת העוף ע"כ נראה דקושיא חדא בירך חברתא מתורץ דא"ל דתני ושייר וכ"ת מאי שייר דהא שייר דא"ל דשייר גם כן דמריקה בחמין וכבוס בצונן והשתא לפ"ז א"כ אדרבה ע"כ מבואר דברייתא אתי' כחכמים דאל"כ הו"ל לחשוב החילוק דכבוס אינו בדם בחטאת העוף א"כ הדרה קו' לדוכתא לשני דברייתא אתי' כחכמים אמנם הא תינח אי אמרי' דמריקה ושטיפה יש בעוף אבל אי אמרינן מריקה ושטיפה אינו בחטאת העוף ניחא וא"כ יש מזה ראה לשיטת רש"י בדף צ"ב ע"ב בד"ה יאכלנה דגם מריקה ושטיפה אינה בעוף ודוק:
ודע דיש לי עיון על מה שנוהגין עתה לעשות שטיפה אחר הגעלה ועיין בתוס' זבחים בד"ה לא צריכא שכתב דאין צריך לעשות שטיפה יע"ש אמנם נראה לתרץ והוא דלכאורה יש לדקדק אהא דמקשה הגמרא אלא למ"ד מריקה ושטיפה בצונן מא"ל ומאי קושיא וכי לא ידע לתרץ דאתי לשטיפה ובפרט דיש לדקדק בלשון הגמרא דקאמר שטיפה יתירה ולא קאמר סתם למעט שטיפה אמנם נראה בעיני לומר דודאי לכל הגעלה צריך אח"כ שטיפה מחשש שמא אחר שהוציא הכלי מן המים אז יפלטו הכלים לפיכך צריך תיכף אח"כ שטיפה אלא דלפ"ז א"צ לעשות ג"כ שטיפה מבחוץ כשטיפת הכוס רק די מבפנים כי בודאי מבחוץ לא יפליט אח"כ דכבולעו מבפנים כך יפליט והשתא לפ"ז יובן היטב הגמרא דמקשה אלא למ"ד מריקה בחמין ושטיפה בצונן מא"ל דכיון דגם לכל הגעלה צריך אח"כ שטיפה כנ"ל לזה מתרץ דאיכא שטיפה יתירתא דהיינו דבקדשים צריך שטיפה גם כן מבחוץ משא"כ בתרומה א"צ שטיפה מבחוץ ודוק:
והשתא לפ"ז מיושב היטב המנהג שנהגו לשטוף מבפנים אחר הגעלה כי כך הוא מדינא ומכ"ש לפי מה שכתב הרמב"ם בסוף ה' תרומות ואם שטף הקדירה במים או ביין מותר לבשל בה לכתחלה. בשל במקצת הכלי א"צ שטיפה בכולו יעוי"ש והראב"ד דהשיג עכ"פ הזכיר ג"כ שטיפה יעיי"ש ובאמת נראה לפע"ד לומר דדעת הרמב"ם היה הא דמתרץ אביי הא בתרומה א"צ אלא מקום בישול לא קאי כ"א אשטיפה אבל בהגעלה כיון דקאמר לעיל בישול מפעפע בודאי צריך הגעלה בכולו אלא ודאי דלא קאי כ"א אשטיפ' וכן הא דמתרץ רבא במים ולא ביין זה לא קאי כ"א אשטיפ' דשטיפ' יכול להיות ביין במזוג אבל לא המריק וא"כ לפ"ז יש לכוון היטב דברי הרמב"ם דקאמר ואם בשל בנותן טעם דתליא אם נותן טעם אזי התבשיל אסור ואם לאו מותר ועל זה קאמר אח"כ ואם שטף הקדירה דהיינו אחר שבשל בה ולא היה בנותן טעם כי הי' ס' נגד הקדרה וא"כ בודאי הוי כהגעלה דהרי כבלעו כך פולטו ואם שטיף אח"כ גם כן אזי מותר לכתחלה לבשל בה כיון דהוי הגעלה ושטיפה ואח"כ כתב דבישל במקצת הכלי א"צ שטיפה כ"א במקצת הכלי אבל הגעלה צריך הכלי ודוק:
והשתא לפי"ז יש ליישב הא דכ' הסמ"ק בפ' דם חטאת מספק' לן היינו דאנן מספקא לן כן בדברי רבא אי ס"ל לרבא דבישל במקצת הכלי א"צ הגעלה לכל הכלי וס"ל דאינו מפעפע או לא קאי כ"א אשטיפ' ודוק:
חילי' דר' יונה מהא א' שבישל בו וא' שעירה וכו' עיין בק"ע דכ' דמתני' היא דכלי חרס שבישל בו טעון שבירה ותמי' לי הא מתניתין דזבחים דף צ"ה ע"ב הוא לענין מריקה ושטיפה ונ"ל דמתני' דא' שבישל בו קאי אמתני' שלפניה דתנן כלי חרס שיצא חוץ נכנס ושוברו במקום קדוש וכו' כלי נחושת שיצא חוץ לקלעים נכנס ומורקו במקום קדוש ואזה אמר אה"נ א' שבישל בו וא' שעירה לתוכו רותח שוין בזה בשבירה ומריקה ושטיפה ושפיר אמר חיילי דר' יונה מהא א' שבישל בו כיון דקאי אכלי חרס ועל זה השיב ר"י תמן כלי חרס בולע וע"ז השיב ריב"ב והתניא אף בכלי נחושת כן כלומר במתני' הקדום הנ"ל תנא כן גם בכלי נחשת ואזה קאי גם כן א' שעירה לתוכו רותח ודוק:
ועיין בתוס' יו"ט בזבחים משנה הנ"ל ד"ה טעונין מריקה ושטיפה דכ' מדהניח מתני' לשבירה מוכח מזה כדעת הרמב"ם שאין כ"ח טעון שבירה אלא בחטאת בלבד ויש עוד להביא ראיה לשיטת הרמב"ם מלשון הגמרא זבחים דף פ"ב מכדי אתרבי כל הקדשים לענין מריקה ושטיפה ולא אמר גם כן לענין שבירה אלא ודאי דהוא דוקא בחטאת ודוק והקשה בטהרות הקדש שהרי בלאו הכי לא יכול למנקט בכ"ח דאס כן לא פליג ר"ש דאין כ"ח טעון שבירה בק"ק דהרי טעון שבירה מחמת קושית רש"י ז"ל בד"ה ר"ש דהרי הבלוע נעשה נותר ונסתר תירוץ רש"י ז"ל דהרי בכ"ח לא שייך הגעלה ותי' דאכתי הוי יכול למתני לומר דר"ש פליג וס"ל דלא טעון שבירה בקדשים קלים ומותר להשהותו כיון דלית ביה מצות שבירה ע"ש ולכאורה יש לפקפק דלמא ר"ש סובר גם להשהותו אסור משום דאיכא למיחש לתקלה שיבוא להשתמש בו (ועיין בספר פרי מגדים סי' צ"א דפוסק דבכלי אסור מותר להשהותו ולא חיישינן לתקלה דבדיל מיניה ע"ש] ונראה לפענ"ד לתרץ בענין אחר קושיתו והוא דהנה לכאורה י"ל דודאי קושית רש"י ז"ל לא ק' אהא דאם עירה לתוכה רותח דא"ל כיון דקי"ל דאין עירה מבשל כ"א כדי קליפה ומבואר בי"ד דמה שנתבשל בכלי הוא ס' נגד הקליפה ואם כן שפיר קאמר ר"ש בקדשים קלים אין טעונים מריקה ושטיפה דאם עירה לתוכן יכול לבשל בהון בלא הגעלה ובלא מריקה ושטיפה דאין עירה פוסל כ"א כדי קליפה ויש ס' כנגדה אלא דאפ"ה הקשה רש"י שפיר דהרי ר"ש קאי אפי' אבישל בתוכה דצריך ס' נגד כל הכלי ובזה כתבו כל הפוסקים דאין ס' במה שבתוך הכלי נגד כל הכלי ועיין בסי' צ"ג בי"ד בש"ך ואם כן שפיר הקשה רש"י ז"ל באמת אמרתי לפי שיטת הראב"ד ז"ל דאפי' בבישל בתוכה אין משערין נגד כל הכלי רק לפי אומד הדעת מה שיצא מן הכלי הביאו הש"ך בסי' צ"ח סעיף ד' מתורץ קושית רש"י דא"ל דאף בבישל בתוכו נמי יש תקנה לבשל בתוכה בלא הגעלה כיון דאין צריך סמך נגד כל הכלי רק נגד אומד הדעת מה שיצא ממנו ובזה איכא ס' ואין להקשות הא אין מבטלין איסור לכתחילה זה אינו דזה לא הוי רק מדרבנן ועוד כיון דאינו מתכוין לבטל ובאמת הראב"ד לשיטתו ס"ל אין מבטלין איסור לכתחילה הוא דאורייתא והשתא לפי זה מתורץ היטב קושית טהרות הקודש דשפיר הוי מצי למנקט בכ"ח ור"ש היה יכול לפלוג אהא דאם עירה לתוכה דאין צריך שבירה וכ"ת הא אסור משום נותר זה ליתא דאפ"ה יכול לבשל בתוכה כיון דאיכא ס' נגד הקליפה דאין עירוי אוסר כ"א כדי קליפה ודוק אמנם לפענ"ד נראה דבלאו הכי לא קשה מידי קושית התוי"ט דהו"ל למנקט המשנה הדין בכ"ח דאיכא למימר לא מבעי קאמר ל"מ בכ"ח דודאי טעון שבירה אפי' בעירה כיון דכ"ח בולע אבל בכלי נחושת ה"א דבעירוי ל"ב מריקה ושטיפה דה"א דכ"נ לא בלע על ידי עירוי אא"כ האור מהלך תחתיו כשיטת הר"י שהביא הש"ך בסי' ס"ח קמ"ל א"נ דה"א דכיון דהא דילפינן עירה לתוכו רותח הוא דוקא מדכתיב בו כדאיתא בברייתא וא"כ בכ"נ דלא כתיב בו רק כתיב ואם בכלי נחושת בשלה ומורק ושוטף במים ה"א דאם עירה בה לא טעון מריקה ושטיפה קמ"ל ודוק:
ויש לעיין ברש"י ד"ה ר"ש וכו' דמתורת מריקה ושטיפה הוא דממעט וכו' הא אפי' במים אפי' במזוג וי"ל אמאי לא מפרש רש"י גם כן דמריקה צריך להיות בעזרה כדדריש הגמרא לעיל מסמיכות והגעלה לא בעי העזרה וי"ל:
ושם בגמרא ת"ר וכלי אשר תבושל בו ישבר וכו' עירה לתוכו רותח מנין הקשה בספר טהרות הקודש בכלי חרס דמיירי ביה קרא א"צ למוד דבלא"ה מסברא הוי ידעינן מכח קו' רש"י ז"ל במתני' בד"ה ר"ש דהגעלה ל"מ בכ"ח ע"ש ולפמ"ש לעיל א"ל דהכי קאמר עירה לתוכו רותח מניין דה"א כיון דעירה אינו אוסר יותר מכדי קליפה ואם כן מנין דצריך שבירה דהרי יכול לשמש ולבשל בו כיון דיש במה שבתוך הכלי ס' נגד הקליפה ודוק. א"נ א"ל דהרי הא יכולין למלאות הכלי גומרין אלא דגמרא קאמר דחיישינן דלמא חייס עלייהו וא"ל דברייתא היה סבור דזה שייך דוקא היכא דנאסר כל הכלי אבל היכא דלא נאסר הכלי כ"א כדי קליפה ה"ה כיון דאין צריך הגחלים להשהות כ"כ בתוכו ל"ח דלמא חייס אלא דזה ליתא דהתוס' כתבו לקמן דף צ"ו בד"ה אלה דקדרות דגבי דין תורה דהיינו אקרא גופא לא שייך לא גזירה דחייס או טעם שאין עושין כבשונות ע"ש:
אמנם בטהרות הקודש שם גופא רצה ליתן טעם על בעי דרבב"ח דבעי בישל בלא בלוע מאי דמה עלתה על דעתו לומר דהתורה תאמר בישל בלא בלוע ותי' דהבעי דרב"ח היתה אי קרא דישבר דוקא אבל החזרת כבשונות לא מהני וע"כ משום דהתורה אסרה אפי' בישל בלא בלוע או דלמא כתי' התוס' דלא מבעי החזרת כבשונות דמהני בודאי אבל שבירה ה"א דלא תהני דהרי צריך לבער הנותר מן העולם קמ"ל ע"ש.
והשתא לפ"ז י"ל דה"ק הברייתא אין לי אלא שבישל בו דצריך שבירה דאע"ג דאפשר להחזירן לכבשונות מ"מ בישל בלא בלוע נמי אסר עירה לתוכו רותח מנין דלא תהני החזרת כבשונות דהרי כאן ליכא בשול לזה מייתי הגמרא דרשה דאפילו בכה"ג גמי צריך דוקא שבירה ודוק:
והשתא לפי זה י"ל דהיינו בעי דרב"ח בישל בלא בלוע מאי דמדאצטריך בו ש"מ דבישל בלא בלוע אסור ועל זה צריך בו דאפי' בעירה אסור בכה"ג או דלמא דבישל בלא בלוע לא אסור ובו אצטרך כתי' קמא דה"א דגבי עירוי הואיל ואינו מבשל כ"א כדי קליפה מותר לבשל בו אפילו בלא הגעלה דכיון דאיכא במה שבתוך הכלי ס' נגד הקליפה ודוק:
ושם בגמרא בלוע בלא בישל לא קמבעי לי' י"ל איך נעלם זה מרבא דפשט ממתני' דא' שבישל בו דא"ל בלוע בלא בישל לא מבעי ונ"ל לתרץ ומקודם נבא לתרץ שיטת הר"י הביאו הש"ך בי"ד ססי' ס"ח ס"ק ל"ג דפוסק דכ"ל אינו בולע אא"כ האור מהלך תחתיו והש"ך הקשה עליו ממשנתינו ולכאורה היא קושיא עצומה ותמוה איך נעלם מר"י דנהרין ליה שבילי דתלמודא משנה מפורסמת ע"כ נראה לתרץ דבריו הקדושים והוא דלכאורה יש לרבינו ירוחם ראיה מפורשת מקרא דהרי הא דאם עירה לתוכה דהוי כבישול יליף הברייתא מדכתיב בו ואם כן א"ל דוקא בכ"ח דכתיב בו הוא דאמרינן דאם עירה לתוכו דטעין שבירה משא"כ גבי כ"נ דלא כתיב ביה בו רק כתיב ואם בכלי נחושת בשלה ומרק ושוטף במים א"ל דלא טעון מריקה ושטיפה כיון דאינו בולע וכשיטת הר"י אלא דזה ליתא ע"כ דהרי משנתינו קאמר בהדי' דא' שעירה לתוכו טעון מו"ש מבואר דאפילו בכלי נחושת שעירה הדין כן אמנם באמת יש לדקדק בלשון המשנה דנקיט א' שבישל בו וא' שעירה לתוכו כך הו"ל למנקיט קדירה שבישל בו או שעירה לתוכו רותח א"ו דאי תני הכי היא כיון דקתני קדירה שבישל בה ע"כ אמרי בכלי מתכת וא"כ דומיא קתני או שעירה לתוכו דהיינו ג"כ כ"נ וה"א דאפילו בכ"נ שעירה טעון מריקה ושטיפה ולפיכך נקט הלשון א' שבישל וא' שעירה לתוכו ואיירי שבישל בכ"נ וא' שעירה לתוכו בכלי עץ אבל בכ"נ אה"נ דאינו בולע אא"כ האור מהלך תחתיו ואם כן לא די שאין קו' ממשנה זו על ר"י אלא דאפי' ראיה יש לו ממשנה זו ודוק:
והשתא לפ"ז י"ל דודאי רבא הבין שפיר דבעי דרב ח הי' אבישל בלא בלוע והכא השיב דקתני במתני' שעירה לתוכו רותח וע"כ איירי בכ"נ דומיא דבישל בו וקשה הא כ"נ אינו בולע אא"כ האור מהלך תחתיו אע"כ דאפי' בישל בלא בלוע אסור אמנם רב"ח הבין ממשנתינו כדברינו מדקתני הלשון א' וא' ואם כן ע"כ דאיירי בכלי עץ ושפיר קאמר בלוע בלא בישל לא קא מבעי לי' כנ"ל ודוק:
והשתא לפ"ז מיושב היטב הא דמקשה הירושלמי והתניא אף בכ"נ כן ותמיה מדוע שבק הירושלמי מלהקשות ממתני' ומקשה מברייתא אלא ממתני' לא רצה להקשות דידע דמתני א"ל דאיירי בכלי עץ מדקתני הלשון א' וא' ולפיכך הקשה מברייתא דקתני בהדי' אף בכ"נ כן א"כ ע"כ מוכח דהא דקתני א' וא' הוא לאו דוקא רק איידי דקתני א' קדשי קדשים וא' ק"ק תני רישא נמי הכי ושפיר מקשה ודוק:
אמנם הר"י נראה שהיה סובר מדלא רצו הירושלמי לתרץ קו' ע"כ היה סובר דאין ראיה מזה דא"ל דאיירי שגם הכ"נ היה חם וכדמשנה הגמרא בפרק כיצד צולין דף ע"ו דאיירי בחם רותחת ועיין בר"נ במס' ע"ז כנ"ל לישב שיטת הר' ירוחם ודוק:
בספר טהרות הקודש הקשה דאמאי לא פשט רב"ח בעי שלו ממתני' לקמן דף צ"ד דקתני דאם אין בהם בנותן טעם אינו טעון מריקה" ושטיפה ואמאי להוי כבישל בלא בלוע אלא ודאי דאבישול בלא בלוע לא קפיד ולפענ"ד נראה דלק"מ דהרי צריך ליתן טעם איך עלתה ע"ד רב"ח דהתורה תאסר אפי' בישל בלא בלוע וצריך לומר דמשום דריח הקרבן היה בתנור ולפיכך בעי אי מרבינן נמי כה"ג מדרש דבו דאפי' ריח שהי' כמו בלוע וק"ל והשתא לפי"ז י"ל דלא מצי לפשוט ממתני' דשם אפי' ריח ליכא דגם ריח נתבטל בחולין שהי' ג"כ שם ודוק:
הנה הרמב"ם פסק דבכ"ח הוי ספק אי טעון שבירה בבישל בלא בלוע והקשה הכ"מ דהו"ל לפסוק לחומרא כדין כל בעי דלא אפשט והלח"מ הק' דהבעי היה גם כן אכ"ל דטעון מריקה ושטיפה ואמאי נקט איהו דוקא כ"מ וא"ל דהרמב"ם היה סובר כיון דהוי בעי דלא אפשט אם כן האיך ניזל לחומרא ולשוברה דלמא בשול בלא בלוע לא אסר ואם כן עבר על בל תשחית אמנם כל זה הוא דוקא בכלי דטעון שבירה אמנם בכלי דצריך מריקה ושטיפה בודאי ס"ל לרמב"ם דאזלינן לחומרא ודוק:
ועיין בתוס' בד"ה עירה וכו' מכאן מדקדק ר"ת דעירה ככלי ראשון ולכאורה צ"ע איך מובן מכאן דלמא טעם התורה משום בלוע וכן פירש רש"י בד"ה ה"ג בסוף למדרש דאם נבלע וכו' ונראה דר"ת לא היה גורס כגירסת רש"י ת"ל בו רק הכי היה מפרש ר"ת מדקאמר הקרא הלשון וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר ולא כתיב ואם כלי חרס בשלה ישבר אלא ודאי דגם הקרא הכי פירושו וכלי חרס אשר תבושל בו דהיינו דהכלי גופו נתבשל בו. על ידי עירה דמבשל ישבר אם כן מבואר דעירה מבשל דהרי אפי' בכלי מבשל מכ"ש באוכל ואין להק' איך שייך בישל בכלי גופא זה ליתא דגם בכלי שייך כן דחרס רכיך הוא ועירה מרפה אותו ודוק ועיין בס' טהרות הקודש מה שמדקדק בדבור זה ולפמ"ש ניחא:
בא"ד יהיה מתיר מתוך כך לערות רותחין על התרנגולת כדי למולגה ונראה דמ"מ הי' מצריך להדיחה מדם בעין שעלי' דהיינו מדם בית השחיטה דאל"כ הר ע"כ הרשב"ם מודה דעכ"פ מבליע כמבואר בפ' כ"צ דמשני אימא חם לתוך צונן קולף וא"כ אם לא ידיחה הרי הרותחין מבליעין הדם בעין וק"ל:
בא"ד ור"ת היה אומר דעירה ככלי ראשון דאדרבה דייק מסיפא דקתני אבל נותן לתוך הקערה או לתוך התמחוי דמשמע הא לערות אסור וא"ל דהרשב"ם הי' סובר דכמו שכתבו התוס' גופא בס"ה לר"ת וז"ל ולא דמי לתבלין דשרי כפ' כירה ליתן לתוך הקערה או ליתן לתוך התמחוי דעשוין למתק את הקדירה ולא מחזי כמבשל ע"ש והשתא לפ"ז י"ל דס"ל לרשב"ם דלא מבעי קאמר דל"מ לערות דשרי כיון דאינו מבשל אבל נותן לתוך הקערה ה"א דמחזי טפי כמבשל קמ"ל ודוק:
ועוד לדבריו קשה האי משנה למ"ד עילא' גבר וא"ל דס"ל דהא לא קו' היא דהרי גם שם מייתי הגמרא סיעתא למ"ד תתאי גבר ועין מ"ש המגיני שלמה במסכת שבת דף מ"ב ע"א בתוס' בד"ה נותן שכתבו וז"ל דא"כ יקשה מהכא למ"ד עילאה גבר וכתב ג"כ כמ"ש ע"ש:
שם בא"ד וי"ל דמיירי כגון דליכא אלא כדי חיוב חלה מצומצמת או מעט יותר דבתר קליפה לא נשאר כשיעור חלה עכ"ל וקשה לי לפ"ז א"כ הדרא קושית התוס' שם בד"ה ות"ק לדוכתה דהו"ל לגמרא לתרץ דפליגי בפלוגתא דעילאה גבר ואמאי צריך לשנות תברי מי ששנה זו לש"ז וליכא לתרץ כתרוצם שם דגמרא רצה לתרץ דכייל הברייתא לאיירי בכל ענין וקא פסיק ותני בברייתא ואף על גב דליכא כ"א שיעור חלה מצמצמת ז"א דהרי אף לפי מה דמשני נמי ע"כ איירי דליכ' כ"א שיעור חלה מצומצמת וצ"ע. והנה אמרתי דהתוס' מקשים שם קושיתם דוקא לשטתייהו משא"כ לשיטת רש"י לק"מ והוא דבמסכת שבת דף מ"א ע"א מבואר לשיטת רש"י דב"ה ס"ל תתאי גבר מדהותר חמין לתוך צונן ע"ש וא"כ לפ"ז מתורץ קושי' תוס' דליכא למימר דפליגי בעילאי גבר או תתאי דא"כ ע"כ ב"ה עילאי גבר והרי ב"ה מתיר חמין לתוך צונן א"כ ס"ל תתאי גבר אמנם התוס' לשיטתייהו דפליגי התם בד"ה נותן ארש"י וס"ל דטעמא דב"ה הוא משום מים מרובים א"כ שפיר מקשים ודוק:
והשתא לפ"ז אמינא אנא לישב קו' המגיני שלמה באותו דיבור שהקשה אמ"ש תוס' שם דא"כ יקשה מהכא למ"ד עילאי גבר ולמ"ד תתאי גבר נמי מבשל כדי קליפה והקשה המג"ש ב' קושית א' דהלא גם במס' פסחים מייתי הגמרא תניא כוותיה דשמואל ודלא כרב וא"כ אף שם קשה לרב. ב' גם מה שהקשו הא עכ"פ מבשל כדי קליפה א"ל דס"ל לרש"י כרשב"ם דס"ל דאפי' כדי קליפה אינו מבשל עכ"ל [והנה באמת מה שר"ל דס"ל לרש"י כרשב"ם עיין בספר הישר לר"ת ותמצא בהדי' דס"ל לרש"י ז"ל כר"ת] אמנם לפמ"ש ניחא והב' קו' התו' תלי' אחת בחברתה והכי מקשה התוס' דבשלמא בלא"ה ל"ק עלה דרב מהני ברייתות דמייתי הגמרא שם סיייעתא לשמואל דהי' רב יכול לתרץ דברייתות דאיזה המעיסה ואיזה החליטה פליגי ב"ש וב"ה בפלוגתא דעילאי גבר וס"ל לב"ה עילאי ואנא דאמרי כוותיה אבל השתא שפירש רש"י ז"ל דב"ה ס"ל תתאי גבר ומש"ה הותר חמין לתוך צונן א"כ שפיר הקשה לרב מברייתא דהכא מב' ברייתות דמייתי הגמרא התם ודוק ומתורץ קו' המג"ש והנה לכאורה צ"ל מה שדחיק רש"י ז"ל שלא רצה לפרש כשיטת התוס' דטעמא דב"ה משום מים מרובים ע"כ נראה דהי' לרש"י לשיטתו דסובר עירה מבשל כדי קליפה קשה קושית התוס' דלשני הגמרא דפליגי בפלוגתא דעילאי גבר וכ"ת כתירוצם א"כ תקשה דאכתי ע"כ צריכין אנו לומר דאיירי הברייתא דליכא כ"א שיעור חלה דאל"כ הא עירה מבשל כדי קליפה ומ"ט דב"ש כקושית התוס' בסוגיין אלא ע"כ דס"ל לב"ה תתאי גבר וא"כ ליכא לתרץ התם כן א"כ שפיר דייק רש"י כן מ"מ מבואר דרש"י ס"ל דעירה מבשל כדי קליפה א"כ שפיר הקשו במ"נ:
מאי לערות מן הקלוח אר"ח מחלוקת ר"י ור"י עיין בש"ק דמביא מזה ראיה לר"נ דר"י לא הדר ביה ולפענ"ד י"ל דדעת הר"נ די"ל דבעי דירושלמי הי' מאי לערות מן הקלוח היורד מגובה למטה דעכ"פ נתקרר הקלוח קצת די"ל דהא דמבואר דעירוי ככלי ראשון ממתני' דזבחים היינו במערה מקדירה לקדירה ולא מגביה הקדירה אבל במגביה הקדירה למערה ומערה לקדירה י"ל דאינו מבשל ובזה לא הודה ר' יוסי אלא דר' יונה ס"ל דזה גם כן אסור דאסור לערות מלמעלה למטה ודוק:
ומה שתמה בש"ק דמאי ראיה מייתי מהא דאמר איזהו תבשיל ברור כל שהאור מהלך תחתיו די"ל דהיינו לענין חיוב כרת אבל עכ"פ אסור הוא ואין הירושלמי מקיל טפי מגמרא דידן אלא דמביא ראיה מהא דאמר במתני' שהדחתן זו היא גמר מלאכתן ואמר בגמרא הדיח אר"י חייב חטאת ולפע"ד י"ל דבעי דירושלמי היתה אם עשה כן בשבת אם חייב חטאת בכל ענין משום דעירוי מבשל בכולה או שאינו מבשל אלא כדי קליפה ואם כן צריך לשער אם יש בקליפה כשיעור גרוגרות דאם אין בו כשיעור גרוגרת לא הוי רק כחצי שיעור וליכא חטאת ולזה השיב דאמר ר"ז איזהו חלוט ברור כל שהאור מהלך תחתיו שאז הכל הוא חליט ואינו מחמיץ כלל הא כל שאין האור מהלך תחתיו י"ל דבתוכו מחמיץ ה"ה כן לענין מבשל בשבת הוי תבשיל ברור כלומר שכולו נתבשל הוא דוקא באור מהלך הא כל שאין האור מהלך תחתיו י"ל דאינו מבשל אלא כדי קליפה א"כ צריך לשער אם יש בקליפה כשיעור גרוגרת לחייב חטאת וא"כ הא דאמר ר' יוסף חייב חטאת בהדיח הוא בהי' בו כשיעור בהקליפה דזה מבשל עכ"פ אפילו בעירוי ודוק:
וי"ל הא דבעי ר' יצחק קימי ר' מנא עשה כן בשבת הוא בערוי והשיב ליה כמ"ש ודוק ועכ"פ מבשל כדי קליפה ודוק:
דף טו וכאן איזה תבשיל ברור כל שהאור מהלך תחתיו ועיין בש"ק דתמה דתקשה ליה מתני' דקתני חוץ מקולייס האספנין שהדחתן הוא גמר מלאכתן אע"ג דהוי רק הדחה ולפענ"ד נראה דאפשר דהא דחייב הוא משום מכה בפטיש דהדחה הוי גמר מלאכה שלהם וחייב חטאת אבל לא משום בישול ועיין ירושלמי פ' כלל גדול ה' ב' דף כ"ח ההן דשחק תומא גמר מלאכתו חייב משום מכה בפטיש:
ויש לישב בזה פלפול בבבלי דף ל"ח דפריך גלגול מאי ומתרץ ר' יוסף גלגול חייב חטאת ומביא ראיה מקולייס האספנין ולפי הנ"ל דהא דאמר חייב חטאת בגלגול הוי ג"כ משום מכה בפטיש ומביא ראיה מה דתנן שהדחתן זו גמר מלאכה ודוק היטב ויש לישב בזה ג"כ הסוגיא בדף קמ"ה ע"ב וקצרתי:
ע"ד דר' יהודא יין כחומץ הקשה אמ"ו הגאון מו"ה משה סופר זצ"ל אמה שהקשה הרא"ש בע"ז דף ס"ח בסוגיא דעכברא ושיכרא והלא האי שיכרא חלא צונן הוי למה נאסרה בנפילת העכבר והלא העיד אותו רשע שכך נהגו ודווקא אם נפל זבוב בכוסו של א' זורקו ושותהו עיי' בבלי מגילה דף י"ג ע"ב ותמה הגאון הנ"ל אמאי לא הביא ראיה מסוף מס' גיטין דקאמר יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזרקו ושותהו וזהו מדת כל אדם יעיי"ש לק"מ דיכול להיות דשם קאמר בכוס של מים וכדומה דליכא קיוהא אבל יין דאיכא קיוהא וחריף וכדאמר הירושלמי פה דיין כחומץ ה"א דאסור אפילו בצונן לפיכך מביא ראיה מדברי הרשע דהעיד כך איין מדקאמר ואלו המלך נוגע חובטו ואינו שותהו כנ"ל:
אלא דאדברי הרא"ש גופא קשיא לי דלמא שאני יין דאע"ג דהוא צונן מ"מ הוי חריף ואסור והא דהעיד אותו רשע איהו העיד אמים או חלב דאם נופל זבוב לתוך כוסו זורקו ושותהו והא דאמר ואלו אדוני מלך נוגע חובטו בקרקע היינו משום דחכמים עשאם כזבים לכל דבריהם. אלא דזה אינו דהרי הך דהוי כזבים לכל דבריהם הוא רק מגזירת שמונה עשר דבר שנגזרה מב"ש וב"ה ועדיין לא היתה אז זה הגזרה ואף על גב דבירושלמי סוף פ' האשה קאמר דטעמא דב"ה דאמר כל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר הוא מדכתיב אתם ושביכם מה אתם צריכים הזאה ג' וז' אף שביכם צריך הזאה ואם כן נכרי מטמא מ"מ הרי הוא גופא מסיק שם דהוי רק אסמכתא וגמרא דידן ודאי לא ס"ל כך ועיין בס"פ האשה בבלי:
ודע דהתוס' בשבת דף כ"א ע"ב בד"ה שהיה מונח בחותמו של כה"ג תמה אי גזרו אז שיהיו כזבים ע"כ הרי נטמא בהיסט ותי' דאיירי שהיה טמון בקרקע ועי' בר"נ דתי' דאפילו לא היה טמון בקרקע מ"מ ע"כ לא ראוהו דאלו ראוהו הי' פותחין אותה וצל"ע דאי לא היה טמון הלא יש לחוש דלמא הסיטו מחמת כח ועיין ברמב"ם פ"ח מה' משכב ומושב היא דבהסט מחמת כחו טמא יעיי"ש היטב וצ"ע:
הלכה ו
הרי מוקצה שיבש וכו' הכי בכלים פי' בתמי' וכי אפשר לתרץ הכי בכלים אהא כנ"ל ודוק וא"צ להגהות הק"ע והירושלמי הניח קושי' זו בצ"ע אמנם באמת הבבלי פליג וס"ל לפשיטות דמוקצה שיבש מותר ועי' מ"ש ריש ביצה בע"ה. וא"כ ס"ל דגם ר"י ס"ל מוקצה שיבש מותר ועיין ב"י או"ח סי' ש"י:
ע"ב נר מאוס פמיט אינו מאוס עיי' בש"ק דלא שמיע להך ברייתא דאית ליה לרבי יהודא מוקצה מחמת מיאוס ולא דק אלא דירושלמי מוקי לה בדלא הדליק בה בשבת ואתי כר"י דאית ליה מוקצה מחמת מיאוס ונר מאוס ודוק:
הלכה ח
דף טז נותנין כלי תחת הנר ולא יתן לתוכו מים עיין בק"ע ועיין בתוס' ד"ה מפני שמקרב וכתבו ואף על גר דאם יעשה בשבת הוי רק מלאכה שא"צ לגופה אפ"ה ראו רבנן לגזור בכה"ג גזרה לגזרה וזה דוחק ונראה דמזה יש גם כן ראי' להרמב"ם דפסק כר' יהודה דמלאכה שאצ"ל חייב עלי' משום דסתמא דסוגיא דפה אזלא כוותיה דמוקי מתני' אליבא דמתרץ ר"א מפני שמקרב א"כ אף על גב דהו"ל מלאכה שא"צ לגופה וע"כ דמוקי לה כר"י כנ"ל ודוק:
ר' זעירא דר' יוסי הוא וצ"ע תקשה ר"י אינו אוסר כ"א בשבת אבל בע"ש מי אמר וכדמקשה בבבלי ונראה דס"ל לירושלמי כיון דפליגו אפי' במחיצה של מים א"כ י"ל דבמחיצה של מים אוסר ר' יוסי אפי' בע"ש והא דאינו אוסר רק בשבת הוא במחיצה של כלים ועיין בא"ר וא"ז מה שהקיל לעת הצורך לתת מים לתוך הקנה מע"ש קודם שהדליק את הנר ומה שדחה בש"י דבנר חלב שאני אינו דטעמייהו הוא משום דכיון דעדיין לא הדליק יש לסמוך לעת הצורך על אור זרוע וגם הואיל והוי בתוך הנר גופא הכל יודעים שאסור ליגע ולא שייך שיעשה כך בשבת וכך פסק ג"כ בס' חיי אדם ה' שבת סוף כלל ה':
סליק פרק כירה