אור ברסלב
מתא דירושלים מסכת שבת › פרק הזורק

מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים

מסכת שבת · פרק הזורק

פרק המצניע

דף לד ע"ב הא למעלה מעשרה אסור פי' רק אסור מדרבנן ולא חייב חטאת וא"צ להגיה.

מילתא דר"א אמר אפילו למעלה מעשרה מתוך דאמר ר"א כצ"ל ומלת מותר צ"ל מתיך:

על דעתיה דר"א עיין תוס' ר"פ:

ר"א שאל זרק מרה"י לר"ה לפ"ק דק"ע דלא גרס שתים קשה לי דלמא הא דתנן לקמן הזורק ונזכר לאחר שיצאה מתחת ידו דפטור היינו בר"ה בד' אמות דהואיל מבאמצע נזכר ולית כאן ד' אמות משא"כ כאן דהוציא מרה"י לר"ה אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא ושפיר חייב וגם הפי' השני' ג"כ אינו מובן ודוק היטב ונ"ל דה"פ דס"ל לירושלמי דמחייב ר"ע שנים בזורק מרה"י לרה"י ור"ה באמצע כמו שאמר בבבלי דף צ"ו מחייב היה רבי שתים וכך ס"ל אליבא דכ"ע ולזה הקשה אם כן בזורק מרה"י לר"ה יותר מד' אמות יהיה חייב ב' א' מטעם הוצאה וא' מטעם מעביר ד' אמות כיון דאמרינן קלוטה כמי שהונחה דמי ולזה השיב לא מחייב ר"ע אלא ע"י רשות היחיד שניה וחייב ב' משום הוצאה ומשום הכנסה משום דקלוטה כמי שהונחה דמי משא"כ במעביר דהוי רק הל"מ כדמסיק בבבלי ריש הזורק בזה לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמי ודוק:

רואין

שאם תפול וכו' וי"ל מאי שאם תפול הרי באמת נפלה לכן נ"ל דהכוונה שזרק בשוגג ונזכר הואיל שאם בשעה שנזכר היה נחה בתוך ד' פטור ודוק היטב:

הלכה ב

ע"ד דרב למעלה מעשרה מותר משום דאיהו ס"ל למטה מיוד פליגי ובקלוטה ולא קתני כיצד רק מסיפא כולי עלמא דלא ילפינן זורק ממושיט ובמושיט חייב ובזורק פטור לכ"ע א"כ י"ל דמותר לגמרי ולית כאן אפילו איסור בזורק למעלה מיוד אבל לשמואל דס"ל דפליגי למעלה מיוד וגרם כיצד ואם כן סיפא רבנן אבל לר"ע חייב בזורק דיליף זורק ממושיט ואם כן איי לעשות פלוגתא רחוקה דלר"ע יהיה חייב אפילו חטאת אפי' ולרבנן יהיה מותר אפילו אלא ע"כ דהוי רק פטור אבל אסור מדרבנן ודוק:

אפילו מרוח אחת פי' זרק רוח השני שכנגדו הוא ר"ה דומיא דגזיזתא דיוצא מדיוטא דהוי גם כן מצד א' רה"י והוי ראי' מעגלות דמשכן דהרי עגלה עומדת אצל השני והוי גם כן רה"י מצד א' ודוק ודברי הק"ע אינו נכון ואין להאריך:

ובלבד ע"י שנים נ"ל דאיהו ס"ל דלמטה מיוד פליגי ובקלוטה אבל למעלה מיוד דברי הכל הזורק פטור דלא ילפינן זורק ממושיט ואם כן שפיר י"ל דוקא ע"י ב' חייב משא"כ אי נימא דלמעלה מיוד פליגי ולר"ע חייב דיליף זורק ממושיט ואם כן בזריקה דהוי רק ע"י א' אם כן בודאי ה"ה במושיט ע"י א' נמי חייב א"ל דקאי לרבנן דפליגי על ר"ע בזורק ודוק:

שלא לנהוג בקדשים בזיון עין יו"ד סי' רפ"ב ס"ג ה' ועיין מ"ש בספרי אניה דיונה שם ויש לעיין בלשון המשנה דסוכה פ"ד משנה ב' וחזנים זורקין אותן לפעמים ולא הוי ביזוי מצוה וי"ל בין תשמישי מצוה לתשמישי קדושה:

דף לח ע"א מה אנן קיימינן עיין בק"ע ואין פירושו מחוור ונ"ל דכך פירושו הא דקתני חולית הבור והסלע אי איירי בחוליתו גבוה עשרה ורחב ד' א"כ רשות ב"ע היא והו"ל כמו סלע דתנן ולמה ליה למתני כלל חולית הו"ל למתני רק הבור והסלע וכדמקשי דבבלי עי"ש ברש"י ואי דמיירי בגבוה יוד ואינו ברוחב ד' ואם כן הדא היא דאמר ר"ח דנעץ קנה בר"ה מותר לכאן ולכאן ואם כן אמאי קתני הימנו חייב הא באינו רחב מותר ליתן וליטל ממנו בר"ה ומשני דאיירי באינו לא גבוה יוד וגם אינו רחב ד' ומקשה דעכ"פ בכה"ג חשוב כרמלית ואינו חייב והוי רק מדרבנן ולזה מתרץ דכמו דאמר דמן הצד ר"ה מבטלתה ה"ה בכה"ג בסמוכה לבור דהיא רה"י רה"י מבטלתה ובטל לגבה ודוק:

תמן תנינא ועל לפסים ארוניות וכו' עיין בק"ע דמוחק הא ולפענ"ד נראה דהוא קושיא מדקתני סופא שעל לפסים ארונות לשון רבים ולא קתני גם כן כמו ברישא בלשון יחיד ועל לפס ארונים כמו דתני ברישא הצד נחש ולא קתני הצד נחשים אם כמתכוין שלא ישכנו ש"מ דודאי בנחשים הרבה פטור ומותר דא"א להנצל בענין אחר משא"כ בנחש א' דאפשר להנצל בענין אחר י"ל דפטור אבל אסור ואם כן קשיא לר"י דאמר דפטור ומותר ודוק כנ"ל לפרש ועיין בתוס' שבת דף ג' ד"ה בר:

הלכה ג

על דעתן דרבנן אם יש בו ד' על ד' רואין את הכותל כגמום עיין בק"ע דכתב לאו דוקא נקט דהרי איכא ד' על ד' ולפענ"ד דהרי קתני במתני' למטה מיוד כזורק בארץ ואי דאיכא חור ואמרינן חוקקין להשלים ואם כן להוי כחורי רה"ר דאמר אביי בבבלי דף ד' ע"ב חורי ר"ה לאו כר"ה דמו ולזה הוצרך לומר דרואין אותו כגמום לגמרי והוי כרה"י ועי"ש תוס' ד"ה והלכה ודוק:

תוכן העניינים

מתא דירושלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה